גמ'. דין של פרוטה כדין של מאה מנה למאי הילכתא אילימא לעיוני ביה ומיפסקיה פשיטא אלא לאקדומיה. עיין ברש"י (ד"ה אילימא לעיוני ביה ומיפסקיה) וז"ל לאמיתו לאקדומיה אם בא לפניך דין של פרוטה וחזר ובא דין אחר של מנה הקודם לפניך הקדם לחתוך עכ"ל. אמנם עיין ברמב"ם (פ"כ מהל' סנה' ה"י) וז"ל אל תאמר שכל אלו הדברים בדין שיש בו הוצאת ממון הרבה מזה ונתינתו לזה, לעולם יהי דין אלף מנה ודין פרוטה אחת שוין בעיניך לכל דבר עכ"ל. ויש להעיר דמדקדוק לשונו משמע דהביא את הדין דדין פרוטה כדין מאה מנה ביחס לעיוני אבל השמיט את ההלכה דלאקדומי, וצ"ע מדוע השמיט הרמב"ם את ההלכה דלאקדומי, ואולי היה לו גירסא אחרת בגמ'. ועוד יש להעיר דמאי קמ"ל הגמ' דיש דין להקדים דין תורה של פרוטה לדין תורה של מאה מנה אם הגיע קודם לפני הדיין הדין תורה דפרוטה, דלכאורה זה פשוט דקיי"ל דאין מעבירין על המצוות. ואולי י"ל דסד"א דדין מאה יותר חשוב ואזי לא אמרינן אין מעבירין על המצוות, ודנים דין מאה מנה אע"פ שאינו ראשון.
אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: שֶׁיְּהֵא חָבִיב עָלֶיךָ דִּין שֶׁל פְּרוּטָה כְּדִין שֶׁל מֵאָה מָנֶה. לְמַאי הִלְכְתָא? אִילֵימָא לְעִיּוּנֵי בֵּיהּ וּמִיפְסְקֵיהּ, פְּשִׁיטָא! אֶלָּא לְאַקְדוּמֵיהּ. קשה כיון דפשיטא לן דין פרוטה כדין מאה מנה איך סלקא דעתיה לאקדומי כדי שהוצרך להזהיר על זה בפירוש?ונראה לי בס"ד דאיכא סברה למימר אם יש על ראובן דין על מאה מנה זילי נכסי לפי שעה דשמא יתחייב ואז אין לו לשלם ולכן אם מוכר קרקע קודם שנתברר דינו מוכרח שימכרנה בזול הרבה כי הלוקחים יאמרו זה מוכרח למכור ואם כן הוה סלקא דעתיה לאקדומי דאם יצא זכאי לא זילי נכסי.אי נמי סלקא דעתיה דאם יש לראובן תביעה של מאה מנה יטעון התובע להקדים דין זה על תביעה אחרת מועטת דשמא הנתבע יברח או יעשה הברחה לממונו ולכך ירצה להקדים דין זה לברר חובו.
לאקדומיה - אם בא לפניך דין של פרוטה וחזר ובא דין אחר של מנה הקודם לפניך הקדם לחתוך:
צריך הדיין כו' עד כקטן כו' [כמו בב"ח]. ונראה דלאו במי שקדם ונכנס בב"ד ראשון תליא מילתא אלא אחר שהעמיד עצמו לפני הדיין והדיין נתן לבו לשמוע דברי טענותיו זהו מקרי בא לפניו ושוב אסור להקדים לאמר וכן נראה שהוא דעת הרמב"ם כמ"ש בסמוך היו לפני הדיין דינים הרבה ר"ל בשעה שהכין עצמו לשמוע דברי בעלי דינים נמצאו כלם לפני הדיינים אע"ג שקדם אחד בכניסתו חשובים כאילו נכנסו יחד ועבד"ר מ"ש ראייה לזה מדברי הריטב"א בזה: אבל צריך להקדים דין ת"ח אפילו הת"ח כו' כ"כ התוס' והרא"ש בריש פרק שבועת העדות ועבד"ר וגם בסמוך בפרישה: