רְאֵ֗ה אָנֹכִ֛י נֹתֵ֥ן לִפְנֵיכֶ֖ם הַיּ֑וֹם בְּרָכָ֖ה וּקְלָלָֽה׃
See, this day I set before you blessing and curse:
(א)ראה. הביטה וראה שלא יהיה ענינך על אופן בינוני כמו שהוא המנהג בשאר האומות. כי אמנם אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה והם שני הקצוות כי הברכה היא הצלחה יותר מן המספיק ע"צ היותר טוב. והקללה היא מארה מחסרת שלא יושג המספיק ושניהם לפניכם להשיג כפי מה שתבחרו:
(1) ראה, pay good attention so that you will not be like the nations of the world who relate to everything half-heartedly, always trying to find middle ground. Remember that אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה, I present you this day with the choice of two extremes, opposites. The ברכה is an extreme in that it provides you with more than you need, whereas the קללה is another extreme making sure that you have less than your basic needs. You have the choice of both before you; all you have to do is make a choice.
ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה. ראה כמדבר ליחיד, לפניכם כמדבר לרבים, לפי שאמרו רז"ל (קידושין מ:) לעולם ידמה לאדם כאלו היה כל העולם מחצה על מחצה זכיות ועונות עשה מצוה אחת הכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות לכך אמר אל כל יחיד ראה שיראה בעין שכלו כי כל מעשיו יחזרו לפניכם, לכולכם, והזכיר ענין זה בפרשה זו המדברת מענין הר גריזים והר עיבל כי שם נעשו כל ישראל ערבים זה בעד זה ומצד הערבות רבים נתפסים בעון היחיד. ויש כדמות רמז לזה מה שמסיק בילקוט (תתעה) בתחילת פר' זו משל לאחד שהיה יושב על פרשת דרכים, והיו לפניו שני שבילין כו'. התחיל בדרכים הכבושים לרבים, וסיים בשבילין הכבושין ליחידים, אלא שהציע משל זה על הפסוק המתחיל ביחיד וסיים ברבים מן הטעם שנתבאר. ונקט לשון היום אע"פ שזמן קבוע לקבלת השבועה כי יביאך ה׳ אל הארץ. מ"מ נקט לשון היום לומר שמהיום עד אותו זמן יש לכם שהות להמלך כדי שלא יאמרו אנוסים היינו כדרך כל שבועה שנותנים זמן פן ינחם האיש, כך נתן להם זמן שלא יאמרו הממם וערבבם ואילו היה להם שהות להמלך לא היה עושין.
Look, I place before you today. “See” is singular. “Before you” is plural. This is what our Sages teach us: A person must always view things as if the entire world is half righteous and half wicked. If he performs a single mitzvah he tips himself and the entire world to the side of merit. Therefore Moshe spoke to every individual, “See” that he should see in his thought that every single action affects all of them.
A person should not entertain the thesis...that, at the time of a man's creation, God decrees whether a person will be righteous or wicked.
This is untrue... One may be wise or foolish, merciful or cruel, miserly or generous, or [acquire] any other character traits. There is no one who compels one, sentences one, or leads one towards either of these two paths. Rather, an individual, on one's own initiative and decision, tends to the path one chooses.
...This principle is a fundamental concept and a pillar [on which rests the totality] of the Torah and mitzvot as [Deuteronomy 30:15] states: "Behold, I have set before you today life [and good, death and evil]." Similarly, [Deuteronomy 11:26] states, "Behold, I have set before you today [the blessing and the curse]," implying that the choice is in your hands.
Any one of the deeds of men which a person desires to do, he may, whether good or evil...
This is untrue... One may be wise or foolish, merciful or cruel, miserly or generous, or [acquire] any other character traits. There is no one who compels one, sentences one, or leads one towards either of these two paths. Rather, an individual, on one's own initiative and decision, tends to the path one chooses.
...This principle is a fundamental concept and a pillar [on which rests the totality] of the Torah and mitzvot as [Deuteronomy 30:15] states: "Behold, I have set before you today life [and good, death and evil]." Similarly, [Deuteronomy 11:26] states, "Behold, I have set before you today [the blessing and the curse]," implying that the choice is in your hands.
Any one of the deeds of men which a person desires to do, he may, whether good or evil...
עוד ירצה במאמר ראה אנכי על דרך אומרם ז"ל (רמב"ם הל' תשובה פ"ה) יכול אדם לעשות עצמו כמשה רבינו, והוא מה שהעירם כי אליו יראו להדמות אליו כל הבא ליקרב לעבודת הקודש עבודת ה׳ ולא יעריכו עצמן עם מה שלמטה מהם ויהיו בעיני עצמן כי כביר מצאה ידם, ואמר לשון יחיד אולי שלא אמר רמז זה אלא ליחידי עם אשר יכינו עצמן להשגה עליונה כי מי ומי הראוי להשיג השגה זו להיות כמשה וכנגד שאר כללות ישראל אמר נותן לפניכם:
Moses had something else in mind when he said ראה אנכי, "look at me!" Maimonides explains in his treatise Hilchot Teshuvah chapter 5 that every person has the potential to become the equal of Moses. This is precisely what Moses meant. He said: "Take a good look at me! Everything that I have accomplished you are able to accomplish for yourselves!" Whenever a person aspires to serve the Lord he is not to look at people who have been under-achievers compared to himself and to use such a comparison in order to pat himself on the back on his relative accomplishment, but he is to train his sights on those who have achieved more than he himself and use this as a challenge to set his spiritual sights ever higher.
ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה. לפי הפשט אמר לשון יחיד ראה כי עם כל אחד ואחד מדבר. וי"מ ליהושע אמר ראה אנכי וגו' והזהירו לברך את ישראל כשיעברו את הירדן. וי"מ לפי שקללות וברכו' שבמשנה תורה כולם נאמרו בלשון יחיד. ד"א אמר לשון ראה כי המשליך גורל עם חבירו הוא מכסה הגורלות וגם החלקים שלא יברור חבירו חלק היפה אבל אתה ראה הגורלות וראה החלקים ובחרת בחיים וזהו אתה תומך גורלי שאתה תומך ידי ליתן אותה על הגורל הטוב לברור אותו: בברכה נאמר את הברכה לשון ריבוי כי לא נפל מכל דברו הטוב אבל בקללה לא נאמר את אלא והקללה. ובקללה נאמר אם לא תשמעו ובברכה נאמר אשר תשמעון ולא אמר בלשון ספק אלא ודאי תשמעון וגם אמר לשון אשר כענין שנאמר אשרי אדם שומע לי:
“See, I present before you this day, a blessing and a curse.” ...When one engages in drawing lots for something, one exercises extreme caution to ensure that neither of the lots is visible to the parties participating in the draw. Moses, in outlining the choices before the Jewish people, makes sure that they can see clearly the choices at each one’s disposal. He therefore urges them to choose “life,” which is equated with “blessing.” He, so to speak, invites the people to let him place his hands on “blessing,” by their choosing to opt for performance of G’d’s commandments. He underlines this even more by not phrasing their choice as “iffy,” i.e. with the word if, i.e. “if you do so and so you will receive a blessing,” but as something definitive, i.e. “that you will hearken, etc.”
Malka Strasberg Edinger
https://www.jtsa.edu/torah/gratitude-during-challenging-times/
In the biblical narrative, בְּרָכָה וּקְלָלָה (previously translated as “blessings and curses”) refers to a choice between receiving blessings or curses, depending on our behavior. Yet this phrase does not have to be read as a choice. Rather, it can be understood to encompass both: God giving us both blessings and curses at the same time. Life is full of both positives and negatives simultaneously. We all have blessings for which we’re grateful and experience hardships that feel like curses; they co-exist in our lives, and we don’t get to choose only the good or only the bad.
Rabbi Talia Avnon-Benveniste
https://reformjudaism.org/learning/torah-study/torah-commentary/angel-who-knows
The great Hasidic master Rabbi Nachman of Breslov wrote of the Angel-Who-Knows, as a spiritual figure that is at work in the soul of every individual. The angel stores their findings in the private museum in each person's soul. The Angel-Who-Knows silently accompanies the soul among the displays that are suddenly revealed, holding its hand gently, and knowing all too well that this is an awful moment when a person encounters everything that they discarded into the recycling bin of repression.
Rabbi Nachman teaches that there are worlds that can be known only when despair is at its peak. There, in the mysteries of the despair, exists an Angel-Who-Knows and is on a mission to salvage memories that were deliberately tossed into the depths of knowing, that want to be swallowed up and disappear forever in the cracks that consciousness cannot penetrate. Through the invisible crevices, the angel passes with all its loyal assistants. They salvage objects, memories, longings, and crumpled newspaper clippings. They restore notes and fragments from the fires, addresses of lost homes, or attach tiny pieces of numbers that have been erased, carefully documenting the history that has vanished. On one shelf, they arrange the good and the bad next to each other, the kindnesses with the sins, the compassions with the injustices. They work silently, like meticulous archivists of the chronicles of time.
In this way, with the hidden gifts of the Angel-Who-Knows, not-knowing becomes knowing.