רַבִּי אוֹמֵר, אֵיזוֹהִי דֶרֶךְ יְשָׁרָה שֶׁיָּבֹר לוֹ הָאָדָם, כֹּל שֶׁהִיא תִפְאֶרֶת לְעוֹשֶׂיהָ וְתִפְאֶרֶת לוֹ מִן הָאָדָם. וֶהֱוֵי זָהִיר בְּמִצְוָה קַלָּה כְבַחֲמוּרָה, שֶׁאֵין אַתָּה יוֹדֵעַ מַתַּן שְׂכָרָן שֶׁל מִצְוֹת. וֶהֱוֵי מְחַשֵּׁב הֶפְסֵד מִצְוָה כְּנֶגֶד שְׂכָרָהּ, וּשְׂכַר עֲבֵרָה כְנֶגֶד הֶפְסֵדָהּ. וְהִסְתַּכֵּל בִּשְׁלשָׁה דְבָרִים וְאִי אַתָּה בָא לִידֵי עֲבֵרָה, דַּע מַה לְּמַעְלָה מִמְּךָ, עַיִן רוֹאָה וְאֹזֶן שׁוֹמַעַת, וְכָל מַעֲשֶׂיךָ בַסֵּפֶר נִכְתָּבִין:
Rabbi said: which is the straight path that a man should choose for himself? One which is an honor to the person adopting it, and [on account of which] honor [accrues] to him from others. And be careful with a light commandment as with a grave one, for you did know not the reward for the fulfillment of the commandments. Also, reckon the loss [that may be sustained through the fulfillment] of a commandment against the reward [accruing] thereby, and the gain [that may be obtained through the committing] of a transgression against the loss [entailed] thereby. Apply your mind to three things and you will not come into the clutches of sin: Know what there is above you: an eye that sees, an ear that hears, and all your deeds are written in a book.
עֲקַבְיָא בֶן מַהֲלַלְאֵל אוֹמֵר, הִסְתַּכֵּל בִּשְׁלשָׁה דְבָרִים וְאִי אַתָּה בָא לִידֵי עֲבֵרָה. דַּע מֵאַיִן בָּאתָ, וּלְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ, וְלִפְנֵי מִי אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן. מֵאַיִן בָּאתָ, מִטִּפָּה סְרוּחָה, וּלְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ, לִמְקוֹם עָפָר רִמָּה וְתוֹלֵעָה. וְלִפְנֵי מִי אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן, לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא:
Akabyah ben Mahalalel said: mark well three things and you will not come into the power of sin: know from where you come, and where you are going, and before whom you are destined to give an account and reckoning. From where do you come? From a putrid drop. Where are you going? To a place of dust, of worm and of maggot. Before whom you are destined to give an account and reckoning? Before the King of the kings of kings, the Holy One, blessed be He.
איש כי ידר נדר לה׳ וגו'. הנה מצינו במס' אבות (פ"ב, מ"א) רבי אומר וכו' הסתכל בג' דברים ואין אתה בא לידי עבירה דע מה למעלה ממך וכו' וכן (פ"ג, מ"א) עקביא בן מהללאל אומר הסתכל בג' דברים ואין אתה בא לידי עבירה דע מאין באת וכו' וכל אלו הדברים המה עצות קודם התגברות התאוה שלא יבוא לידי עבירה, אבל מה היא העצה להאדם בעת שחס ושלום מתגברת עליו פתאום התגברות התאוה אשר אז בעידנא דיצר הרע לית מאן דמדכר ליצר טוב (נדרים ל"ב:), על זה נתנה התורה עצה איש כי ידור נדר לה׳. היינו חי ה׳ אם אעשה זאת לעבור על רצון השי"ת חס ושלום, וכמו שמצינו בדוד המלך ובועז שליצרם נשבעו כדאיתא במדרש (רבה אחרי פכ"ג,י"א) וכמו שאיתא בש"ס (נדרים ט':) אמר שמעון הצדיק מימי לא אכלתי אשם נזיר טמא אלא אחד, פעם אחת בא אדם אחד נזיר וכו' וקווצותיו סדורות לו תלתלים אמרתי לו בני מה ראית להשחית את שערך זה הנאה אמר לי וכו' ונסתכלתי בבבואה שלי ופחז עלי יצרי ובקש לטורדני מן העולם אמרתי וכו' העבודה שאגלחך לשמים וכו' אמרתי לו בני כמוך ירבו נוזרי נזירות בישראל עליך הכתוב אומר איש וגו' נזיר להזיר לה׳ (במדבר ו',ב') היינו אף שאין ראוי לנדור בנזירות, שאני הכא שנדר בעת צרה בעידנא דיצה"ר ונשבע לבטל הדבר אשר הביאו לידי הסתה ואמר העבודה שאגלחך לשמים, ואמר לו שמעון הצדיק כמוך ירבו נוזרי נזירות בישראל ומצוה קעבדת כי עליך אמר הכתוב איש וגו' נזיר להזיר לה׳.
(פרק ב') רבי אומר איזהו דרך ישרה שיבור לו האדם, כל שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם. הענין בזה, כי באם ירצה האדם לשנות טבעו כפי שנטבע בו מנעוריו יוצרך לשנות מהיפך אל היפך לגמרי, כגון אם הוא מורגל לכעוס אזי ירגיל עצמו בלי יכעוס אפילו במקום שצריך לכעוס, וכן איתא בהאר"י ז"ל שאם האדם מורגל לומר שקר אז ירגיל עצמו שלא יאמר שקר אפילו במקום שמותר כגון לעשות שלום, כי בזה יתוקנו מדותיו וכענין שאיתא בגמ' (סנהדרין כ"ה:) גבי מלוה ברבית ואימתי חזרתן וכו' ואפילו לעכו"ם לא מוזפי, שאפילו דברים המותרין גם כן לא יעשה, ובאם ישנה באלו המדות לעשות הפכן אז יקרא תפארת לעושיה שעל הגוון עושה מעשים טובים, וגם תפארת לו מן האדם שבאמת ובעומק צורת אדם היא גם כן מדה טובה, אכן יש מדות שאם יעשה היפך מהם לא יהיה בזה תפארת על הגוון ורק לשעתו יצרך להרגיל עצמו בהם כדי לשנות טבעו אבל לא יתנהג בהם תמיד, כגון האדם שבטבעו אוהב כבוד ובשנותו את טבעו יבזה עצמו כדי שיעשה היפך מכבוד, ואף שבשעתו טוב לו זאת אכן אין זה תפארת לעושיה שעל הגוון לא תשא חן בעיני אדם, לכן דרך ישרה שיבור לו האדם להתנהג כן תמיד הוא שיעשה מעשים שיהיו תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם.
(פרק ג') עקביא בן מהללאל אומר הסתכל בשלשה דברים ואי אתה בא לידי עבירה דע מאין באת וכו' מאין באת מטפה סרוחה. זה הוא עצה להנצל מגאות כי מוטבע בכל אדם טבע הגאות לומר שהוא הגדול בכל העולם כי המעלות הנמצאים בו יגדלו אצלו מאוד ואל חסרונו לא יביט, והנה בגאות יש שני מינים, אחד מתגאה מפני שנדמה לו שהוא נולד מאדם גדול המעלה והוא זך ונקי, ואחד מתגאה מפני שמשיג הרבה חכמה ודעת, ואלו השנים מונעים את האדם לעבוד את השי"ת ונגד אלו השנים אמר הסתכל מאין באת מטפה סרוחה, מטפה הוא נגד המתגאה מפני שנולד במעלות ואם יזכור שבא מטפה והטפה היא קטנה ואיך יוכל להתפאר שנולד מאדם גדול במעלות, ונגד המתגאה בהשגת חכמה אמר סרוחה שהיא היפך מחכמה כמו שכתיב (ירמיה מ"ט,ז') נסרחה חכמתם, ובאלו השני מיני גאות הגדיל הטעות בשני אנשים בעולם, בלעם בעכו"ם ואותו האיש בישראל בלעם אמר שהוא נקי מתולדה לכן היה עונשו בש"ז רותחת ואותו האיש אמר שמשיג חכמה לכן היה עונשו בצואה רותחת.
עקביא בן מהללאל אומר הסתכל בשלשה דברים ואי אתה בא לידי עבירה דע וכו' מאין באת מטפה סרוחה ולאן אתה הולך וכו'. מאין באת זה הוא עצה להאדם לאזור חיל להתגבר על יצרו לסור מרע ולהשמר שלא לעבור על לא תעשה, כי מחמת שזוכר שבשרשו בא רק מטפה סרוחה לא יתפתה לעבור על רצון השי"ת, ולאן אתה הולך זה הוא עצה לזרז עצמו לקיים עשה טוב בקום ועשה, כי אף שהאדם הוא סר מרע מכל מקום עוד אינו ניכר עליו רוממות השי"ת עד שיקיים מצות השי"ת בקום ועשה, כי לתכלית זה נברא, וזה הוא מחמת שנותן אל לבו לזכור שישוב למקור מחצבו, ובמה יקדם פני השי"ת אם לא ישלים התכלית הנדרש ממנו בעת בריאתו, ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון זה הוא כולל אלו השנים כי באלו השנים יכול להיות נזהר רק לפנים ולא מעומק לבו, להשמר מכל רע ואביזרייהו דידיה וכן לעבוד את השי"ת בכל לב ונפש, לכן אומר ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, שיהיה נזהר בעומק לבו.