מַתְנִי׳ הָאוֹמֵר: ״אִישׁ פְּלוֹנִי בְּנִי בְּכוֹר לֹא יִטּוֹל פִּי שְׁנַיִם״; ״אִישׁ פְּלוֹנִי בְּנִי לֹא יִירַשׁ עִם אֶחָיו״ – לֹא אָמַר כְּלוּם, שֶׁהִתְנָה עַל מַה שֶּׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה.
MISHNA: In a case of one who says: So-and-so, my firstborn son, will not take a double portion of my estate; or one who says: So-and-so, my son, will not inherit my estate among his brothers, he has said nothing, as he has stipulated counter to that which is written in the Torah.
הַמְחַלֵּק נְכָסָיו עַל פִּיו; רִיבָּה לְאֶחָד וּמִיעֵט לְאֶחָד, וְהִשְׁוָה לָהֶן אֶת הַבְּכוֹר – דְּבָרָיו קַיָּימִין. וְאִם אָמַר מִשּׁוּם יְרוּשָּׁה – לֹא אָמַר כְּלוּם. כָּתַב בֵּין בַּתְּחִלָּה בֵּין בָּאֶמְצַע בֵּין בַּסּוֹף – מִשּׁוּם מַתָּנָה, דְּבָרָיו קַיָּימִין.
With regard to one on his deathbed who apportions his property orally, granting it to his sons as a gift, and he increased the portion given to one of his sons and reduced the portion given to one son, or equated the portion of the firstborn to the portions of the other sons, his statement stands. But if he said that they will receive the property not as a gift but as inheritance, he has said nothing. If he wrote in his will, whether at the beginning, or in the middle, or at the end, that he is granting them the property as a gift, his statement stands.
פיס' האומר איש פלוני בני בכור לא יטול פי שנים איש פלוני בני לא יירש עם אחיו לא אמר ולא כלום. מפני שעוקר נחלה מן התורה מכל וכל ומתנה על מה שכתוב בתורה לתת לו פי שנים:
[מתני': האומר איש פלוני בני בכור לא יטול פי שנים איש פלוני בני לא יירש עם אחיו לא אמר ולא כלום שהתנה על מה שכתוב בתורה. פירוש, דוקא בשאמר כן ושתק, הא אלו אמר איש פלוני בכור שלא] ליטול פי שנים, אבל נותן כל שאר הנכסים לפשוטין, או שאמר איש פלוני לא יירש עם אחיו, אלא נותן אני כל הנכסים לשאר בני, דבריו קיימין, שהרי נתנם במתנה לשאר ולא נשארו שם נכסים דירושה שנאמר בהם שיהא כמתנה על מה שכתוב בתורה. ולגבי הפשוט אפילו אמר לא יירש אלא ירשו אחיו דכל דבריו קיימין כדברי רבי יוחנן בן ברוקה.
לא אמר כלום - שהרי מתנה לעקור דבר מן התורה ובעל כרחו של זה יירש עם האחין ואינו יכול לסלקו מירושה זו אלא על ידי שיתן בלשון מתנה כל נכסיו לשאר בניו או שיאמר שאר בניי יירשו כל נכסי ואליבא דרבי יוחנן בן ברוקא:
מתניתין: איש פלוני בכור לא יטול פי שנים כו'. ואפילו לרבי יוחנן בן ברוקא דאמר אם אמר על מי שראף ליורשו דבריו קיימין הני מילי כשנותן בלשון ירושה לאחרים אבל הכא אינו נותן לשאר אחיו ואפילו לרבנן נמי איצטריך דסלקא דעתך אמינא ודאי אין לו כח ליתן בלשון ירושה אבל הכא כשאומר לא יטול פי שנים ולא יירש עם אחיו הוי כנותן בפירוש חלקו לאחיו דמי קמשמע לן. תוספי הרא"ש ז"ל.
לְפִיכָךְ הָאוֹמֵר אִישׁ פְּלוֹנִי בְּנִי בְּכוֹרִי לֹא יִטּל פִּי שְׁנַיִם. אִישׁ פְּלוֹנִי בְּנִי לֹא יִירַשׁ עִם אֶחָיו. לֹא אָמַר כְּלוּם. אִישׁ פְּלוֹנִי יִירָשֵׁנִי בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ לוֹ בַּת. בִּתִּי תִּירָשֵׁנִי בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ לוֹ בֵּן. לֹא אָמַר כְּלוּם. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. אֲבָל הָיוּ לוֹ יוֹרְשִׁין רַבִּים כְּגוֹן בָּנִים רַבִּים אוֹ אַחִים אוֹ בָּנוֹת וְאָמַר כְּשֶׁהוּא שְׁכִיב מֵרַע פְּלוֹנִי אָחִי יִירָשֵׁנִי מִכְּלַל אֶחַי אוֹ בִּתִּי פְּלוֹנִית תִּירָשֵׁנִי מִכְּלַל בְּנוֹתַי דְּבָרָיו קַיָּמִין בֵּין שֶׁאָמַר עַל פֶּה בֵּין שֶׁכָּתַב בִּכְתָב. אֲבָל אִם אָמַר פְּלוֹנִי בְּנִי יִירָשֵׁנִי לְבַדּוֹ אִם אָמַר עַל פֶּה דְּבָרָיו קַיָּמִין. אֲבָל אִם כָּתַב כָּל נְכָסָיו לִבְנוֹ לֹא עָשָׂהוּ אֶלָּא אַפּוֹטְרוֹפּוֹס כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ:
Therefore, if a person states: "So-and-so is my firstborn son, he should not receive a double portion," or "My son so-and-so should not inherit my estate together with his brothers," his statements are of no consequence. Similarly, if he says: "Let so-and-so inherit my estate" when the dying man has a daughter, or "Let my daughter inherit my estate" when he has a son, his statements are of no consequence. Similar laws apply in all analogous situations.
If, however, he had many heirs - e.g., many sons, brothers, or many daughters - and he says while on his deathbed: "Of all my brothers, only my brother so-and-so should inherit my estate," or "Of all my daughters, only my daughter so-and-so should inherit my estate," his words are binding. This applies whether he made these statements orally or in writing.
If, however, he states: "My son so-and-so should be my sole heir," different rules apply]. If he made this statement orally, his words are binding. If, however, he had a document composed stating that his entire estate should be given to one son, he is considered merely to have appointed him as a guardian, as explained.
If, however, he had many heirs - e.g., many sons, brothers, or many daughters - and he says while on his deathbed: "Of all my brothers, only my brother so-and-so should inherit my estate," or "Of all my daughters, only my daughter so-and-so should inherit my estate," his words are binding. This applies whether he made these statements orally or in writing.
If, however, he states: "My son so-and-so should be my sole heir," different rules apply]. If he made this statement orally, his words are binding. If, however, he had a document composed stating that his entire estate should be given to one son, he is considered merely to have appointed him as a guardian, as explained.
מַתְנִי׳ הָאוֹמֵר ״אִישׁ פְּלוֹנִי יִירָשֵׁנִי״ בִּמְקוֹם שֶׁיֵּשׁ בַּת; ״בִּתִּי תִּירָשֵׁנִי״ בִּמְקוֹם שֶׁיֵּשׁ בֵּן – לֹא אָמַר כְּלוּם, שֶׁהִתְנָה עַל מַה שֶּׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה. רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה אוֹמֵר: אִם אָמַר עַל מִי שֶׁרָאוּי לְיוֹרְשׁוֹ – דְּבָרָיו קַיָּימִין; וְעַל מִי שֶׁאֵין רָאוּי לוֹ לְיוֹרְשׁוֹ – אֵין דְּבָרָיו קַיָּימִין.
MISHNA: In a case of one who says: So-and-so will inherit from me, in a case where there is a daughter, or: My daughter will inherit from me, in a case where there is a son, he has said nothing, as he has stipulated counter to that which is written in the Torah concerning the order of inheritance. Rabbi Yoḥanan ben Beroka says: If he said this about one fit to inherit from him, his statement stands, but if it was about one for whom it was not fit to inherit from him, his statement does not stand.
לא אמר כלום - שעקר את הירושה ממקומה ודייקינן בגמרא הא בן בין הבנים דראוי לירש קצת קנה גם הכל ולפום הך דיוקא לא מתוקמא הך סיפא אליבא דההוא תנא דלעיל דקתני גבי ריבה לאחד ומיעט לאחד שאם אמר משום ירושה לא אמר כלום דהיינו בן בין הבנים ואפ"ה קתני רישא דלא קני ובגמרא מתרצינן לה:
משום ירושה לא אמר כלום - טעמא מפרש התם במתניתין לפי שהתנה על מה שכתוב בתורה ורבי יוחנן בן ברוקא פליג בפרק יש נוחלין (ב"ב קל.) ואמר דאם אמר על מי שראוי ליורשו דבריו קיימים וטעמא מפרש התם משום דכתיב והיה ביום הנחילו את בניו התורה נתנה רשות לאב להנחיל לכל מי שירצה והא דכתיב לא יוכל לבכר היינו דוקא חלק בכורה אבל חלק פשיטות יכול ורבנן ביום הנחילו את בניו מוקמי לדרשא אחריתי ולא יוכל לבכר איצטריך משום דהורע כחו שאין נוטל בראוי כבמוחזק וס"ד דהורע כחו נמי בהא א"נ איצטריך דס"ד כיון דשנואה שנואה בנישואיה דיכול לבכר: