Save " דף נושא: כתובה"
דף נושא: כתובה
קודם כל כתובה
הכתובה היא תנאי הכרחי לנישואין ויש בה התחייבות כספית כלפי האשה במקרה של התאלמנות או גירושין. חובה ההלכתית של זו נפסקה בהלכות אישות של הרמב"ם (המאה ה-12, מצרים).
וְצָרִיךְ לִכְתֹּב כְּתֻבָּה קֹדֶם כְּנִיסָה לַחֻפָּה וְאַחַר כָּךְ יִהְיֶה מֻתָּר בְּאִשְׁתּוֹ וְהֶחָתָן נוֹתֵן שְׂכַר הַסּוֹפֵר. וְכַמָּה הוּא כּוֹתֵב לָהּ. אִם הָיְתָה בְּתוּלָה אֵין כּוֹתְבִין לָהּ פָּחוֹת מִמָּאתַיִם דִּינָרִים וְאִם בְּעוּלָה אֵין כּוֹתְבִין לָהּ פָּחוֹת מִמֵּאָה דִּינָרִים [ד.] וְזֶה הוּא הַנִּקְרָא עִקַּר כְּתֻבָּה. וְאִם רָצָה לְהוֹסִיף לָהּ אֲפִלּוּ כִּכַּר זָהָב מוֹסִיף. וְדִין הַתּוֹסֶפֶת וְדִין הָעִקָּר אֶחָד הוּא לְרֹב הַדְּבָרִים. לְפִיכָךְ כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ כְּתֻבָּה סְתָם הוּא הָעִקָּר וְהַתּוֹסֶפֶת כְּאֶחָד. וַחֲכָמִים הֵם שֶׁתִּקְּנוּ כְּתֻבָּה לָאִשָּׁה כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּהְיֶה קַלָּה בְּעֵינָיו לְהוֹצִיאָהּ:
[A man] must write a marriage contract (a ketubah) [for his wife] before their entry into the chuppah; only afterwards is he permitted to live with his wife. The groom pays the scribe's fee.How much does [the marriage contract require him to promise to have paid to her in the event of his death or his divorcing her]? If the bride is a virgin, no less than 200 dinarim. If she is not a virgin, no less than 100 dinarim. This amount is called the fundamental requirement of the ketubah.If the groom desires to add to this amount he may, [promising any sum,] even a talent of gold. The laws pertaining to this addition and to the fundamental requirement of the ketubah are the same with regard to most matters. Therefore, every time the term ketubah is used without any additional explanation, it should be understood to include the fundamental requirement of the ketubah together with the additional amount [promised by the groom].It was our Sages who ordained the requirement of [writing] a ketubah for a woman. [They instituted this obligation] so that it would not be a casual matter for [her husband] to divorce her.
לזון, לפרנס ולכבד
בכתובה מפורטים החובות כלפי קיומה החומרי של האשה הכוללים מזונות, כסות, מגורים ועוד בצד פירוט דמי הכתובה במקרה של פירוק הנישואים. נוסח הכתובה הוא קבוע וכתוב בארמית, השפה המדוברת בעת קביעתה (בין המאה ה-1 למאה ה-3, ארץ ישראל).
... בשבת ... לחדש ... שנת חמשת אלפים ושבע מאות ... לבריאת עולם למנין שאנו מנין כאן ... איך ... בן ... אמר לה להדא ... בת ... הוי לי לאנתו כדת משה וישראל ואנא אפלח ואוקיר ואיזון ואפרנס יתיכי ליכי כהלכות גוברין יהודאין דפלחין ומוקרין וזנין ומפרנסין לנשיהון בקושטא ויהיבנא ליכי ... כסף זוזי ... דחזי ליכי ... ומזוניכי וכסותיכי וסיפוקיכי ומיעל לותיכי כאורח כל ארעא וצביאת מרת ... דא והות ליה לאנתו ודן נדוניא דהנעלת ליה מבי ... בין בכסף בין בזהב בין בתכשיטין במאני דלבושא בשמושי דירה ובשמושא דערסא הכל קבל עליו ... חתן דנן ב... זקוקים כסף צרוף וצבי ... חתן דנן והוסיף לה מן דיליה עוד ... זקוקים כסף צרוף אחרים כנגדן סך הכל ... זקוקים כסף צרוף וכך אמר ... חתן דנן אחריות שטר כתובתא דא נדוניא דן ותוספתא דא קבלית עלי ועל ירתי בתראי להתפרע מכל שפר ארג נכסין וקנינין דאית לי תחות כל שמיא דקנאי ודעתיד אנא למקני נכסין דאית להון אחריות ודלית להון אחריות כלהון יהון אחראין וערבאין לפרוע מנהון שטר כתובתא דא נדוניא דן ותוספתא דא מנאי ואפילו מן גלימא דעל כתפאי בחיי ובתר חיי מן יומא דנן ולעלם ואחריות וחומר שטר כתובתא דא נדוניא דן ותוספתא דא קבל עליו ... חתן דנן כחומר כל שטרי כתובות ותוספתות דנהגין בבנת ישראל העשויין כתיקון חכמינו ז"ל דלא כאסמכתא ודלא כטופסי דשטרי וקנינא מן ... בן ... חתן דנן למרת ... בת ... דא על כל מה דכתוב ומפורש לעיל במנא דכשר למקניא ביה הכל שריר וקים
הסכם יחסי ממון
הכתובה היא שטר קדום ובו פירוט הנכסים וההתחייבויות של האיש והאישה. בפירושם המשלב מסורת ומחקר מאת פרופ' שמואל ספראי, ד"ר חנה ספראי ופרופ' זאב ספראי, נכתב על אודות שטר הכתובה (2013-2019, ישראל).
הכתובה היא השטר המסדיר את יחסי הממון שבין האישה הנישאת לבעלה. בכתובה נרשמים הכספים והחפצים אשר האישה מביאה עמה מבית אביה והערכתם. בכתובה נפרטים אף החובות של הבעל כלפי אשתו בעודה בבית בעלה, החובות כלפיה וכלפי הצאצאים והתחייבויות לפדותה, כל החובות כפי שהם נפרטים במשנה (במיוחד בהמשך משנתנו פ"ד מ"ו-מי"ב) ובמקורות תנאיים ואמוראיים, וכפי שנפרטים בכתובתה של אישה אלמנה, בבתא בת שמעון מעין גדי, בשנים הסמוכות למרד בר כוכבא. אולם, במשנה ובספרות החכמים בכללה משתמשים במילה "כתובה" בעיקר לציון ההתחייבות הכספית של הבעל לאשתו במקרה של גירושין או מות הבעל. המשנה קובעת כי כתובתה של הבתולה הנישאת היא מאתיים זוז. הסכום מאתיים זוז הוא מעין סכום בסיסי של הון. המשנה בפאה פ"ח מ"ח שונה: "מי שיש לו מאתים זוז לא יטול לקט שכחה ופאה". הסכום של מאתיים זוז הוא הסכום המינימלי אשר הבעל חייב להתחייב בו עם עריכת הכתובה, אולם רשאים לקבוע כל סכום נוסף, כפי ששנינו להלן בראש פרק ה: "אף על פי שאמרו בתולה גובה מאתים ואלמנה מנה אם רצה להוסיף אפילו מאה מנה יוסיף".
עיקר כתובה
'עיקר כתובה' הוא הסכום המינימלי שקבעו חכמים עבור דמי הכתובה. המשנה במסכת כתובות קובעת סכום מסוים לבתולה וחצי ממנו לאלמנה או גרושה (המאה ה-2, ארץ ישראל).
בְּתוּלָה, כְּתֻבָּתָהּ מָאתַיִם. וְאַלְמָנָה, מָנֶה. בְּתוּלָה אַלְמָנָה, גְּרוּשָׁה, וַחֲלוּצָה, מִן הָאֵרוּסִין, כְּתֻבָּתָן מָאתַיִם, וְיֵשׁ לָהֶן טַעֲנַת בְּתוּלִים. הַגִּיּוֹרֶת, וְהַשְּׁבוּיָה, וְהַשִּׁפְחָה שֶׁנִּפְדּוּ וְשֶׁנִּתְגַּיְּרוּ, וְשֶׁנִּשְׁתַּחְרְרוּ, פְּחוּתוֹת מִבְּנוֹת שָׁלֹשׁ שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד, כְּתֻבָּתָן מָאתַיִם, וְיֵשׁ לָהֶן טַעֲנַת בְּתוּלִים:
With regard to a virgin, her marriage contract is two hundred dinars, and with regard to a widow, her marriage contract is one hundred dinars. With regard to a virgin who is a widow, a divorcée, or a ḥalutza who achieved that status from a state of betrothal, before marriage and before consummation of the marriage, for all of these their marriage contract is two hundred dinars, and they are subject to a claim concerning their virginity, as their presumptive status of virginity is intact. With regard to a female convert, or a captive woman, or a maidservant, who were ransomed with regard to the captive, or who converted with regard to the convert, or who were freed with regard to the maidservant, when they were less than three years and one day old, their marriage contract is two hundred dinars, as their presumptive status is that of a virgin. Even if they were subject to intercourse when they were younger than that age, the hymen remains intact. And they are subject to a claim concerning their virginity.
תקנת רבי שמעון בן שטח
תקנת רבי שמעון בן שטח קובעת שהכתובה תגבה מנכסי הבעל גם אם לא השאיר כסף מזומן – כדי להבטיח את זכויות האישה. תקנה זו מופיעה בתוספתא ונועדה למנוע מצב שבו האיש מתחמק מתשלום הכתובה על ידי רישום כל נכסיו על שם אחרים (המאה ה-2, ארץ ישראל).
בראשונה כשהיתה כתובתה אצל אביה, היתה קלה בעיניו להוציאה, התקין שמעון בן שטח שתהא כתובתה אצל בעלה, וכותב לה כל נכסין די איתאי לי אחראין ומערבין לכתובתיך דא.
תמיד עם הכתובה
לאחר הנישואין על הזוג לשמור על שטר הכתובה במקום בטוח. רבי יוסף קארו פוסק ב'שולחן ערוך' שבמקרה של אובדן כתובה יש לכתוב כתובה חדשה (המאה ה-16, צפת).
אם כתב לה כתובה ונאבדה או שמחלה לו (ודוקא) שכתבה לו התקבלתי כתובתי צריך לכתוב אחרת בעיקר הכתובה שאסור לאדם לשהות עם אשתו שעה אחת בלא כתובה: הגה עיר שכבשוהו כרכום או שגלו מן העיר ואבדו הנשים הכתובות שלהם צריכים לחדש נשותיהם כתובתיהם אע"פ שיש לומר שמא ימצאו אח"כ כתובותיהם או יחזרו להם מ"מ מאחר שהכתובות בחזקת אבודות צריכין כתובות אחרות ואם אינו ידוע סך הכתובות אם ישארו קצתן אזלינן בתרייהו ואם לאו דנין על פי זקני העיר ולפי המנהג העשיר לפי עשרו והעני לפי עניו (ב"י בשם תשובות הגאונים) וכשנאבדה הכתובה ובא לכתוב לה כתובה אחרת צריך לכתוב לה כתובה גדולה כראשונה (מהרי"ק שורש קט"ז) וע' לקמן סי' קע"ז דבמקום שאין מגרשין רק מרצון האשה א"צ לכתוב כתובה א"כ בזמן הזה במדינות אלו שאין מגרשין בעל כרחה של אשה משום חרם ר"ג וכמו שיתבאר לקמן סי' קי"ט היה אפשר להקל בכתיבת הכתובה אבל אין המנהג כן ואין לשנות (כל זה ד"ע):
If [a husband] wrote [his wife] a ketubah and it became lost or destroyed, specifically if it was written: I accept [the payment of] my ketubah, [the husband] is required to write a new one because it is forbidden for a man to delay with his wife for a single hour without a ketubah. Rem"a: If the militia overtakes a city, or [the people] were exiled from the city, and the women lost their ketubah [documents], new ketubahs are required even though the claim could be made that they may yet find their [old] ketubot afterwards ketubahs, or they will be returned. Nevertheless, once the ketubah is presumed lost [because of such a situation], another one is required. And if the sum for the ketubah is not known, if some [ketubahs] remain, we go according to [their sums]. And if not, we judge them according to the elders of the city, and according to custom, the wealthy according to his wealth, and the destitute according to his destitution (Bet Yosef in the name of the Responsa of the Geonim). And when the ketubah is lost and he came to write for her another ketubah, he needs to write for her a ketubah as large as the original. (Maharik Shoresh 116). And look later at siman 187, and in the place that they only divorce according to the will of the woman, he does not need to write a ketubah; if so, in our time in our lands, that they do not divorce the woman by force because of the ban of Rabbenu Gershom, and it is like what was explained later in siman 119, it was possible to be lenient in the writing of the ketubah but this is not the custom, and it should not be changed (this is his own opinion).
הקפדה על הלכות כתובה
לשטר הכתובה חשיבות מרובה ולכן יש להקפיד בו על כל פרט. הרב אליעזר מלמד מסביר את חומרת השטר ומדגים את הפרטים שיש לדקדק בהם (2000, ישראל).
שטר הכתובה צריך להיערך על פי כל הכללים והדקדוקים ההלכתיים, כדי שלא יהיה ספק בכשרותו. שמות החתן והכלה צריכים להיכתב בצורה מדויקת, ואם יש להם כמה שמות, צריך להזכיר את כולם. וכן צריך להזכיר את שמות אבותיהם, וגם בשמות האבות יש לדקדק. אם טעו בכתיבת שמם או שם אבותיהם, הכתובה פסולה. כמו כן צריך לדקדק בכתיבת התאריך של חיוב הכתובה, שאם כתבו תאריך מוקדם, הכתובה פסולה. ולכן מדקדקים שלא לערוך את החופה בבין השמשות, מפני שספק אם הוא שייך ליום הקודם או ליום החדש, ואי אפשר לכתוב בכתובה תאריך מדויק. כמו כן צריך לציין את העיר או הישוב שבו החתונה נערכת, שללא ציון המקום השטר פסול.
כתובה כמשל לברית
בחירת עם ישראל על ידי האל מעוגנת בברית, כשם שנישואים מעוגנים בכתובה. מדרש תנחומא עושה שימוש מפורט בדימוי זה המעמיק את הברית בין עם ישראל לקב"ה (בין המאה ה-2 למאה ה-8, ארץ ישראל / בבל).
(א) ד"א וידבר יהוה אל משה במדבר סיני וגו'. זש"ה לא עשה כן לכל גוי וגו' (תהלים קמז כ), וכן וירם קרן לעמו תהלה לכל חסידיו (שם קמח יד), משל למלך שנשא אשה ראשונה ולא כתב לה כתובה, גירשה ולא כתב לה גט, כך לשניה ולשלישית היה עושה, ולא היה כותב להן לא כתובה ולא גט, (לא עשה אלא) [לזמן] ראה ענייה אחת יתומה בת אבות, ביקש ליטול אותה, אמר לשושבינו אל תנהוג בה כבראשונות, זו בת אבות היא, צנועה היא במעשיה וכשרה, כתוב לה כתובה, באיזה שבוע באיזה שנה, באיזה חדש, בכמה בחדש, באיזה איפרכיא, כשם שכתוב באסתר, ותלקח אסתר אל המלך אחשורוש אל בית מלכותו בחדש העשירי הוא חדש טבת בשנת שבע למלכותו (אסתר ב טז), כך כביכול ברא לדור המבול, ולא כתב אימתי בראן, העבירן מן העולם, ולא כתב אימתי העבירן, אלא ביום הזה נבקעו כל מעיינות תהום רבה וארובות השמים נפתחו (בראשית ז יא), וכן לדור הפלגה, [וכן לסדומיים], וכן למצרים, לא היה כותב להם אימתי נבראו, ולא אימתי מתו, (לא עשה אלא) כיון שעמדו ישראל אמר הקב"ה למשה איני נוהג באלו כאותן הראשונים, אלו בני אבות הן, בני אברהם יצחק ויעקב הן, לפיכך כתוב להם, באיזה חדש, בכמה בחדש, ובאיזו שנה, ובאיזו איפרכיא, באיזה מדינה רוממתי קרנם, ונתתי להם תלוי ראש, לכך נאמר וידבר יהוה אל משה במדבר סיני, הרי איפרכיא, באהל מועד הרי המדינה, באיזה שנה בשנה השנית, באיזה חדש בחדש השני, בכמה בחדש באחד לחדש, [לצאתם מארץ מצרים] הרי נכתבה איפטייא, למה שאו את ראש כל עדת בני ישראל וגו', לקיים מה שנאמר לא עשה כן לכל גוי וגו', מה עשה וירם קרן לעמו תהלה לכל חסידיו לבני ישראל עם קרובו הללויה (תהלים קמח יד).
(1) Another interpretation (of Numb. 1:1-2): THEN THE LORD SPOKE UNTO MOSES IN THE SINAI DESERT…. This text is related (to Ps. 147:20): HE HAS NOT DONE SO FOR ANY NATION…., and also (to Ps. 148:14): HE HAS RAISED UP A HORN FOR HIS PEOPLE, PRAISE FOR ALL HIS SAINTS. is comparable to a king who took first wife and did not write her a marriage contract. He divorced her and did not give her a bill of divorce. He did the same for the second and for the third, in that he did not write them either a marriage contract or a bill of divorce. {He did not act. However,} [In due time] when he saw a certain poor orphan, a woman of noble ancestry, he wanted to marry her. He said to his shoshevin (i.e., to his best man): Do not behave with her as with the previous ones. This is a woman of noble ancestry. She is modest in her actions and worthy. Write her a marriage contract in which week, in which year, in which month, on what day of the month, in which province, just as it is written in Esther (2:16): SO ESTHER WAS TAKEN UNTO KING AHASUERUS, UNTO HIS ROYAL PALACE IN THE TENTH MONTH, WHICH IS THE MONTH OF TEBETH, IN THE SEVENTH YEAR OF HIS REIGN. Thus the Omnipotent created the generation of the flood and did not write down when he created them. He removed them from the world and did not write down when he removed them. It is simply (in Gen. 7:11): ON THAT DAY ALL THE SPRINGS OF THE GREAT ABYSS BURST FORTH AND THE WINDOWS OF THE HEAVENS WERE OPENED. Moreover, it was similar for the generation of the dispersion (Gen. 10:1-9); [similar for the Sodomites;] and similar for the Egyptians. For them it is not written either when they were created or when they died. {He did not act. However,} When Israel arose, the Holy One said to Moses: I will not behave with these as with those previous ones. These are people of noble ancestry, descendants from Abraham, Isaac, and Jacob. It is there written for them in which month, on what day of the month, in which year, in which province, in which metropolis I raised up their horn and gave them a head held high. It is therefore stated (in Numb. 1:1): THEN THE LORD SPOKE UNTO MOSES IN THE SINAI DESERT, i.e., the province, IN THE TENT OF MEETING, i.e., the metropolis. In which year? (Ibid., cont.:) IN THE SECOND YEAR. In which month? (Ibid., cont.:) IN THE SECOND MONTH. On what day of the month? (Ibid., cont.:) ON THE FIRST DAY OF THE MONTH. (Ibid., cont.:) [AFTER THEIR EXODUS FROM THE LAND OF EGYPT,] i.e, the era. Why (in vs. 2) TAKE A CENSUS (literally: RAISE THE HEAD) OF THE WHOLE CONGREGATION OF THE CHILDREN OF ISRAEL…. To fulfill what is stated (in Ps. 147:20): HE HAS NOT DONE SO FOR ANY NATION…. What did he do? (Ps. 148:14): HE HAS RAISED UP A HORN FOR HIS PEOPLE, PRAISE FOR ALL HIS SAINTS, EVEN THE CHILDREN OF ISRAEL, A PEOPLE NEAR TO HIM. HALLELUJAH.