סיום כוזרי - מידת החסד בסבתא נלי זוהרה בת רוזין

(מח) (מח) אָמַר הֶחָבֵר: אֵלֶּה וְהַדּוֹמֶה לָהֶם הֵם הַחֻקִּים הַשִּׂכְלִיִּים, וְהֵם הַקְדָּמוֹת וְהַצָּעוֹת לָתּוֹרָה הָאֱלֹהִית, קוֹדְמוֹת לָהּ בְּטֶבַע וּבִזְמָן, אִי אֶפְשָׁר בִּלְעֲדֵיהֶם בְּהַנְהָגַת אֵיזוֹ כִּי הַתּוֹרוֹת הָאֱלֹהִיּוֹת לֹא תֻשְׁלַמְנָה אֶלָּא אַחַר הַשְׁלָמַת הַתּוֹרוֹת הַמִּנְהֲגִיּוֹת וְהַשִּׂכְלִיּוֹת, וּבַתּוֹרוֹת הַשִּׂכְלִיּוֹת קַבָּלַת הַצֶּדֶק וְהַהוֹדָאָה בְטוּב הַבּוֹרֵא, וּמִי שֶׁלֹּא הֶחֱזִיק בָּאֵלֶּה, אֵיךְ מַחֲזִיק בַּקָּרְבָּנוֹת וּבַשַּׁבָּת וְהַמִּילָה וְזוּלָתָם, מִמַּה שֶּׁאֵין הַשֵּׂכֶל מְחַיְּבוֹ וְלֹא מַרְחִיקוֹ, וְהֵם הַתּוֹרוֹת אֲשֶׁר בָּהֶם הִתְיַחֲדוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל תּוֹסֶפֶת עַל הַשִּׂכְלִיּוֹת, וּבָהֶם הָיְתָה לָהֶם יִתְרוֹן הָעִנְיָן הָאֱלֹהִי. וְלֹא יָדְעוּ אֵיךְ יִתְחַיְּבוּ אֵלּוּ הַתּוֹרוֹת, כַּאֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ, אֵיךְ יָרַד כְּבוֹד ה' בֵּינֵיהֶם וְאֵשׁ ה' עַל קָרְבְּנוֹתָם, וְאֵיךְ שָׁמְעוּ דִבּוּר הָאֵל, וְאֵיךְ אֵרַע לָהֶם כָּל מַה שֶּׁאֵרַע, מִמַּה שֶּׁאֵין הַדֵּעוֹת מְקַבְּלוֹת אוֹתוֹ לוּלֵא הַמַּעֲמָדוֹת וּרְאוּת הָעַיִן אֲשֶׁר אֵין בּוֹ מִדְחֶה. וְעַל הַדֶּרֶךְ הַזֶּה נֶאֱמַר לָהֶם: "וּמָה ה' דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ", וְ"עֹלוֹתֵיכֶם סְפוּ עַל־זִבְחֵיכֶם", וְזוּלַת זֶה מִמַּה שֶּׁדּוֹמֶה לוֹ. הֲיִתָּכֵן שֶׁיַּחֲזִיק הַיִּשְׂרְאֵלִי בַּעֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד, וְיַעֲזֹב הַמִּילָה וְהַשַּׁבָּת וְתוֹרוֹת הַפֶּסַח וּשְׁאָר הַתּוֹרוֹת וְיַצְלִיחַ?

(48) 48. The Rabbi: These are the rational laws, being the basis and preamble of the divine law, preceding it in character and time, and being indispensable in the administration of every human society. Even a gang of robbers must have a kind of justice among them if their confederacy is to last. When Israel's disloyalty had come to such a pass that they disregarded rational and social principles (which are as absolutely necessary for a society as are the natural functions of eating, drinking, exercise, rest, sleeping, and waking for the individual), but held fast to the sacrificial worship and other divine laws, He was satisfied with even less. It was told to them: 'Haply you might observe those laws which rule the smallest and meanest community, such as refer to justice, good actions, and recognition of God's bounty.' For the divine law cannot become complete till the social and rational laws are perfected. The rational law demands justice and recognition of God's bounty. What has he, who fails in this respect, to do with offerings, Sabbath, circumcision, etc., which reason neither demands, nor forbids? These are, however, the ordinations especially given to Israel as a corollary to the rational laws. Through this they received the advantage of the Divine Influence, without knowing how it came to pass that the 'Glory of God' descended upon them, and that 'the fire of God' consumed their offerings; how they heard the allocution of the Lord; and how their history developed. These are matters which reason would refuse to believe if they were not guaranteed by irrefutable evidence. In a similar sense it was said to them: 'What doth the Lord thy God require of thee?' (Deuteronomy 10:12) and 'Add your burnt offerings' (Jeremiah 7:21), and similar verses. Can it be imagined that the Israelites observe 'the doing of justice and the love of mercy;' but neglect circumcision, Sabbath, and the other laws, and felt happy withal?

(ב) שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק הָיָה מִשְּׁיָרֵי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה. הוּא הָיָה אוֹמֵר, עַל שְׁלשָׁה דְבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד, עַל הַתּוֹרָה וְעַל הָעֲבוֹדָה וְעַל גְּמִילוּת חֲסָדִים:

(2) Shimon the Righteous was one of the last of the men of the great assembly. He used to say: the world stands upon three things: the Torah, the Temple service, and the practice of acts of piety.

ירושלמי תענית פרק ד הלכה ב
הוּא הָיָה אוֹמֵר. עַל שְׁלשָׁה דְבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד. עַל הַתּוֹרָה וְעַל הָעֲבוֹדָה וְעַל גְּמִילוּת חֲסָדִים׃ וּשְׁלָשְׁתָּן בְּפָסוּק אֶחָד. וָֽאָשִׂ֤ים דְּבָרַיי בְּפִ֔יךָ. זוֹ תוֹרָה. וּבְצֵ֥ל יָדִ֖י כִּסִּיתִ֑יךָ. זוֹ גְמִילּוּת חֲסָדִים. לְלַמְּדָךְ שֶׁכָּל־מִי שֶׁהוּא עָסוּק בַּתּוֹרָה וּבִגְמִילּוּת חֲסָדִים זָכָה לֵישֵׁב בְּצִילּוֹ שֶׁלְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. הָדָא הִיא דִכְתִיב מַה־יָּקָ֥ר חַסְדְּךָ֗ אֱ֫לֹהִ֥ים וּבְנֵי֥ אָדָ֑ם בְּצֵ֥ל כְּ֜נָפֶ֗יךָ יֶחֱסָיֽוּן׃
והשאלה היא, מדוע העולם עומד על גמילות חסדים? (לגמול = להוציא אל הפועל, ויגדל הילד ויגמל. בא"ח על ברכת אבות)
מה טמון באותה גמילות חסדים?
אלשיך שמיני פרק ט כג'
והנה טרם נדבר בענין כונת המשנה. נבאר ארבע תיבות אלו שאמר. היה משירי כנסת הגדולה. ואומרו הוא היה אומר ולא אמר הוא אמר. אך הנה רבינו הקדוש עליו השלום מסדר המשנה. ראה והנה מדברי אנשי כנסת הגדולה יראה. כי דעתם כי למוד גדול לבדו. כי לא שתו לב לתקן עולם על הנוגע אל המעשה כלל כי אם על התורה לבדה. שע"כ כל אזהרתם היתה עליה באומרם הוו מתונים בדין והעמידו תלמידים הרבה ועשו סיג לתורה. ע"כ אמר אל תלמד מהם כדבר הזה. כי הלא שמעון הצדיק היה משירי כ"ה ולא האחרון שבכולם. אלא מכלל שיוריהם וגם לא אמר דבר זה פעם אחד. כ"א הוא היה אומר. שהיה מרגלא בפומי' לעיני כל הנשארים מהם עמו ולא חלקו עמו ואדרבה הוא הורה כי גם כלם מסכימים בדבר. כי על שלשה דברים העולם עומד. על התורה ועל העבודה ועל ג"ח. הנה כי מלבד התורה שהיא עמוד א'. יש שני עמודים עוד עמה התלויים במעשה. וא"כ אין לומר כי הסכמת אנשי כנסת הגדולה היתה שהתורה לבדה היא העיקר. כי לא כן הוא כי אם גם המעשה. והוא מאמרם ז"ל (ב"ק י"ו) באומרם תלמוד גדול שמביא לידי מעשה הנה כ"א לא הי' מביא לידי מעשה היא בלי מעשה אינה שלמות. וכמאמ' התורה לשמור ולעשות כי שניהם יצטרכו:
מהר"ל נתיב דרך ארץ א
על כן אל יקל האדם בדברים שהם דרך ארץ, כי קדמה דרך ארץ לתורה, כמו שאמרו במדרש (תדב"א פ"א) לשמור את דרך עץ החיים דרך זה דרך ארץ, עץ החיים זו התורה שנאמר עץ חיים היא למחזיקים בה מלמד שקדמה דרך ארץ לתורה אלפים שנה, ואי אפשר המציאות אל התורה אם אין דרך ארץ וכמו שאמרו (אבות פ"ג) אם אין דרך ארץ אין תורה, ומזה נלמד כי דרך ארץ הוא יסוד לתורה שהוא דרך עץ החיים..
מגדל עוז על הרמב"ם הלכות אבל פ' י"ד הלכה ב'
בכמה מקומות ארז"ל כל שאינו מלוה כאילו שופך דמים ומתוך העונש תלמוד השכר
שפת אמת בהעלותך
"נר מצווה ותורה אור"
והמצות מזככין החומר ולהכין דרך שתוכל הנשמה להאיר. לכן נק' נר שהיא כלי והכנה לקבל האור.