״וַיִּתְיַצְּבוּ בְּתַחְתִּית הָהָר״, אָמַר רַב אַבְדִּימִי בַּר חָמָא בַּר חַסָּא: מְלַמֵּד שֶׁכָּפָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עֲלֵיהֶם אֶת הָהָר כְּגִיגִית, וְאָמַר לָהֶם: אִם אַתֶּם מְקַבְּלִים הַתּוֹרָה מוּטָב, וְאִם לָאו — שָׁם תְּהֵא קְבוּרַתְכֶם.
The Gemara cites additional homiletic interpretations on the topic of the revelation at Sinai. The Torah says, “And Moses brought forth the people out of the camp to meet God; and they stood at the lowermost part of the mount” (Exodus 19:17). Rabbi Avdimi bar Ḥama bar Ḥasa said: the Jewish people actually stood beneath the mountain, and the verse teaches that the Holy One, Blessed be He, overturned the mountain above the Jews like a tub, and said to them: If you accept the Torah, excellent, and if not, there will be your burial. Rav Aḥa bar Ya’akov said: From here there is a substantial caveat to the obligation to fulfill the Torah. The Jewish people can claim that they were coerced into accepting the Torah, and it is therefore not binding. Rava said: Even so, they again accepted it willingly in the time of Ahasuerus, as it is written: “The Jews ordained, and took upon them, and upon their seed, and upon all such as joined themselves unto them” (Esther 9:27), and he taught: The Jews ordained what they had already taken upon themselves through coercion at Sinai.
וַיִּקַּח֙ סֵ֣פֶר הַבְּרִ֔ית וַיִּקְרָ֖א בְּאׇזְנֵ֣י הָעָ֑ם וַיֹּ֣אמְר֔וּ כֹּ֛ל אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר ה׳ נַעֲשֶׂ֥ה וְנִשְׁמָֽע׃
Then he took the record of the covenant and read it aloud to the people. And they said, “All that ה׳ has spoken we will faithfully do!”
דָּרַשׁ רַבִּי סִימַאי: בְּשָׁעָה שֶׁהִקְדִּימוּ יִשְׂרָאֵל ״נַעֲשֶׂה״ לְ״נִשְׁמָע״ בָּאוּ שִׁשִּׁים רִיבּוֹא שֶׁל מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, לְכׇל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל קָשְׁרוּ לוֹ שְׁנֵי כְתָרִים, אֶחָד כְּנֶגֶד ״נַעֲשֶׂה״ וְאֶחָד כְּנֶגֶד ״נִשְׁמָע״.
Ḥizkiya said: What is the meaning of that which is written: “You caused sentence to be heard from heaven; the earth feared, and was silent” (Psalms 76:9)? If it was afraid, why was it silent; and if it was silent, why was it afraid? Rather, the meaning is: At first, it was afraid, and in the end, it was silent. “You caused sentence to be heard from heaven” refers to the revelation at Sinai. And why was the earth afraid? It is in accordance with the statement of Reish Lakish, as Reish Lakish said: What is the meaning of that which is written: “And there was evening and there was morning, the sixth day” (Genesis 1:31)? Why do I require the superfluous letter heh, the definite article, which does not appear on any of the other days? It teaches that the Holy One, Blessed be He, established a condition with the act of Creation, and said to them: If Israel accepts the Torah on the sixth day of Sivan, you will exist; and if they do not accept it, I will return you to the primordial state of chaos and disorder. Therefore, the earth was afraid until the Torah was given to Israel, lest it be returned to a state of chaos. Once the Jewish people accepted the Torah, the earth was calmed. Rabbi Simai taught: When Israel accorded precedence to the declaration “We will do” over the declaration “We will hear,” 600,000 ministering angels came and tied two crowns to each and every member of the Jewish people, one corresponding to “We will do” and one corresponding to “We will hear.” And when the people sinned with the Golden Calf, 1,200,000 angels of destruction descended and removed them from the people, as it is stated in the wake of the sin of the Golden Calf: “And the children of Israel stripped themselves of their ornaments from Mount Horeb onward” (Exodus 33:6). Rabbi Ḥama, son of Rabbi Ḥanina, said: At Horeb they put on their ornaments, and at Horeb they removed them. The source for this is: At Horeb they put them on, as we have said; at Horeb they removed them, as it is written: “And the children of Israel stripped themselves of their ornaments from Mount Horeb.” Rabbi Yoḥanan said: And Moses merited all of these crowns and took them. What is the source for this? Because juxtaposed to this verse, it is stated: “And Moses would take the tent [ohel]” (Exodus 33:7). The word ohel is interpreted homiletically as an allusion to an aura or illumination [hila]. Reish Lakish said: In the future, the Holy One, Blessed be He, will return them to us, as it is stated: “And the ransomed of the Lord shall return, and come with singing unto Zion, and everlasting joy shall be upon their heads” (Isaiah 35:10). The joy that they once had will once again be upon their heads.
נקודה 1 של התוס':
שמא יהיו יראין מהאש ויחזרו בהם מהקבלה של נעשה ונשמע - כפה עליהם
שמא יהיו יראין מהאש ויחזרו בהם מהקבלה של נעשה ונשמע - כפה עליהם
כפה עליהן הר כגיגית - ואע"פ שכבר הקדימו נעשה לנשמע שמא יהיו חוזרים כשיראו האש הגדולה שיצאתה נשמתן ...
Overturned the mountain above them like a tub: And even though they had already first said, "We will do," before, "and we will hear" - perhaps they would retract when they would see the great fire [on the mountain], such that their souls departed. And [regarding] that which it said [that the other nations said in their defense for not accepting the Torah] in the first chapter of Avodah Zarah (2b), "Did you overturn the mountain above us like a tub" - which implies that if He had overturned [it] above them, they would not have had an answer (excuse); whereas here it said that it [itself] is a substantial caveat to the Torah: That means [that it is not an excuse, but rather a reason that would have made them guilty] for their not accepting it. But regarding their not keeping it, it would have been an [excuse].
נקודה 2:
הרב עמיטל - החיים מזמנים לנו אתגרים רבים. התחייבות רצונית ראשונית לא היתה מחזיקה לדורות. ועל כן היה צורך לכפות את התורה עלינו הר כגיגית כדי שהתורה והברית עם הקב"ה תעמוד לדורות ולכל האתגרים והקשיים שהחיים יזמנו לנו הן ברמה האישית והן ברמה הלאומית.
כשם שיש מימד של התחייבות וקבעון בברית הזוגיות והנישואין שהוא ע"ג הבחירה והאהבה הראשוניים
הרב עמיטל - החיים מזמנים לנו אתגרים רבים. התחייבות רצונית ראשונית לא היתה מחזיקה לדורות. ועל כן היה צורך לכפות את התורה עלינו הר כגיגית כדי שהתורה והברית עם הקב"ה תעמוד לדורות ולכל האתגרים והקשיים שהחיים יזמנו לנו הן ברמה האישית והן ברמה הלאומית.
כשם שיש מימד של התחייבות וקבעון בברית הזוגיות והנישואין שהוא ע"ג הבחירה והאהבה הראשוניים
"
במעשה זה, של כפיית ההר כגיגית, המסמלת את עיצוב המציאות לאור קיום התורה, ניתן התוקף המוחלט לאמירת ישראל "נעשה ונשמע". כעת אמירה זו איננה רק הצהרה רגעית בעלמא, אלא בעלת משמעות נצחית, שכן מראש המציאות מותאמת מכאן ואילך לקיום התורה. רק מכוח אותה כפיית ההר, התקיימה התורה מבריאת העולם ותתקיים לדורות.
זוהי המשמעות העמוקה של דברי התוספות כי כפיית ההר נועדה כדי שלא ייבהלו מהאש ויחזרו בהם. אם לא הייתה את כפיית ההר, קבלת עם ישראל ב"נעשה ונשמע", הייתה יכולה להיות ארעית בלבד ואירועים מסוימים כגון ראיית האש, היו גורמים לביטולה.
תפקידו היסודי של מעמד הר סיני היה לקבוע את מעמדה של התורה לדורות. בזכות מעמד הר סיני, התורה קבלה תוקף נצחי ומחייב, מעבר לשל גורם ארעי הקיים במציאות וזוהו התפקיד המשמעותי ביותר של מעמד זה." (הרב עמיטל, תש"ל )
https://etzion.org.il/he/holidays/shavuot/%D7%A9%D7%91%D7%95%D7%A2%D7%95%D7%AA-%D7%9B%D7%A4%D7%94-%D7%A2%D7%9C%D7%99%D7%94%D7%9D-%D7%94%D7%A8-%D7%9B%D7%92%D7%99%D7%92%D7%99%D7%AA
במעשה זה, של כפיית ההר כגיגית, המסמלת את עיצוב המציאות לאור קיום התורה, ניתן התוקף המוחלט לאמירת ישראל "נעשה ונשמע". כעת אמירה זו איננה רק הצהרה רגעית בעלמא, אלא בעלת משמעות נצחית, שכן מראש המציאות מותאמת מכאן ואילך לקיום התורה. רק מכוח אותה כפיית ההר, התקיימה התורה מבריאת העולם ותתקיים לדורות.
זוהי המשמעות העמוקה של דברי התוספות כי כפיית ההר נועדה כדי שלא ייבהלו מהאש ויחזרו בהם. אם לא הייתה את כפיית ההר, קבלת עם ישראל ב"נעשה ונשמע", הייתה יכולה להיות ארעית בלבד ואירועים מסוימים כגון ראיית האש, היו גורמים לביטולה.
תפקידו היסודי של מעמד הר סיני היה לקבוע את מעמדה של התורה לדורות. בזכות מעמד הר סיני, התורה קבלה תוקף נצחי ומחייב, מעבר לשל גורם ארעי הקיים במציאות וזוהו התפקיד המשמעותי ביותר של מעמד זה." (הרב עמיטל, תש"ל )
https://etzion.org.il/he/holidays/shavuot/%D7%A9%D7%91%D7%95%D7%A2%D7%95%D7%AA-%D7%9B%D7%A4%D7%94-%D7%A2%D7%9C%D7%99%D7%94%D7%9D-%D7%94%D7%A8-%D7%9B%D7%92%D7%99%D7%92%D7%99%D7%AA
נקודה 3:
המהר"ל -
מסביר שיש קומה של בחירה חופשית שהיא אכן מעלה גדולה כדברי רבי סמאי שהקב"ה קשר לנו כתרים על קבלה זו, והיא יסוד היסודות באומתנו ע"פ הרמב"ם. אך בהקשר של התורה המעלה היותר גדולה היא לומר שהתורה לישראל היא מוכרחת המציאות! לא בחירית.
כדברי ריש לקיש בהמשך הגמ' "יום ה'שישי" העולם כולו תלוי בקבלת התורה ע"י ישראל.
קבלת התורה ע"י עם ישראל איננה בחירית היא מוכרחת כמו אויר לנשימה. הנשימה של האדם איננה בחירית אך היא מהות ושורש חייו ובלעדיה אין לאדם קיום. על אף מעלת הבחירה יש דרגות של הכרח שהם ביסוד הוויתינו.
וכדברי ר' יוחנן - "כי לכך נוצרת"
המהר"ל -
מסביר שיש קומה של בחירה חופשית שהיא אכן מעלה גדולה כדברי רבי סמאי שהקב"ה קשר לנו כתרים על קבלה זו, והיא יסוד היסודות באומתנו ע"פ הרמב"ם. אך בהקשר של התורה המעלה היותר גדולה היא לומר שהתורה לישראל היא מוכרחת המציאות! לא בחירית.
כדברי ריש לקיש בהמשך הגמ' "יום ה'שישי" העולם כולו תלוי בקבלת התורה ע"י ישראל.
קבלת התורה ע"י עם ישראל איננה בחירית היא מוכרחת כמו אויר לנשימה. הנשימה של האדם איננה בחירית אך היא מהות ושורש חייו ובלעדיה אין לאדם קיום. על אף מעלת הבחירה יש דרגות של הכרח שהם ביסוד הוויתינו.
וכדברי ר' יוחנן - "כי לכך נוצרת"
אבל מה שכפה עליהם ההר, שלא יאמרו ישראל אנחנו קבלנו התורה מעצמנו. ואם לא היינו רוצים, לא היינו מקבלים התורה. ודבר זה לא היה מעלת התורה. כי התורה כל העולם תלוי בה. ואם לא היתה התורה, היה העולם חוזר לתהו ובהו (שבת פח.). ולפיכך אין ראוי שתהיה קבלת התורה בבחירת ישראל, רק שהיה הקב"ה מחייב ומכריח אותם לקבל התורה, שאי אפשר זולת זה, שלא יחזיר* העולם לתהו ובהו
דְּאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ, מַאי דִּכְתִיב: ״וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם הַשִּׁשִּׁי״, ה׳ יְתֵירָה לָמָּה לִי? — מְלַמֵּד שֶׁהִתְנָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִם מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית וְאָמַר לָהֶם: אִם יִשְׂרָאֵל מְקַבְּלִים הַתּוֹרָה — אַתֶּם מִתְקַיְּימִין, וְאִם לָאו — אֲנִי מַחֲזִיר אֶתְכֶם לְתוֹהוּ וָבוֹהוּ
Rabbi Simai taught: When Israel accorded precedence to the declaration “We will do” over the declaration “We will hear,” 600,000 ministering angels came and tied two crowns to each and every member of the Jewish people, one corresponding to “We will do” and one corresponding to “We will hear.” And when the people sinned with the Golden Calf, 1,200,000 angels of destruction descended and removed them from the people, as it is stated in the wake of the sin of the Golden Calf: “And the children of Israel stripped themselves of their ornaments from Mount Horeb onward” (Exodus 33:6). Rabbi Ḥama, son of Rabbi Ḥanina, said: At Horeb they put on their ornaments, and at Horeb they removed them. The source for this is: At Horeb they put them on, as we have said; at Horeb they removed them, as it is written: “And the children of Israel stripped themselves of their ornaments from Mount Horeb.” Rabbi Yoḥanan said: And Moses merited all of these crowns and took them. What is the source for this? Because juxtaposed to this verse, it is stated: “And Moses would take the tent [ohel]” (Exodus 33:7). The word ohel is interpreted homiletically as an allusion to an aura or illumination [hila]. Reish Lakish said: In the future, the Holy One, Blessed be He, will return them to us, as it is stated: “And the ransomed of the Lord shall return, and come with singing unto Zion, and everlasting joy shall be upon their heads” (Isaiah 35:10). The joy that they once had will once again be upon their heads.
רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי קִבֵּל מֵהִלֵּל וּמִשַּׁמָּאי. הוּא הָיָה אוֹמֵר, אִם לָמַדְתָּ תוֹרָה הַרְבֵּה, אַל תַּחֲזִיק טוֹבָה לְעַצְמְךָ, כִּי לְכָךְ נוֹצָרְתָּ.
Rabban Yohanan ben Zakkai received [the oral tradition] from Hillel and Shammai. He used to say: if you have learned much Torah, do not claim credit for yourself, because for such a purpose were you created. Rabban Yohanan ben Zakkai had five disciples and they were these: Rabbi Eliezer ben Hyrcanus, Rabbi Joshua ben Hananiah, Rabbi Yose, the priest, Rabbi Shimon ben Nethaneel and Rabbi Eleazar ben Arach. He [Rabbi Johanan] used to list their outstanding virtues: Rabbi Eliezer ben Hyrcanus is a plastered cistern which loses not a drop; Rabbi Joshua ben Hananiah happy is the woman that gave birth to him; Rabbi Yose, the priest, is a pious man; Rabbi Simeon ben Nethaneel is one that fears sin, And Rabbi Eleazar ben Arach is like a spring that [ever] gathers force. He [Rabbi Yohanan] used to say: if all the sages of Israel were on one scale of the balance and Rabbi Eliezer ben Hyrcanus on the other scale, he would outweigh them all. Abba Shaul said in his name: if all the sages of Israel were on one scale of the balance, and Rabbi Eliezer ben Hyrcanus also with them, and Rabbi Eleazar ben Arach on the other scale, he would outweigh them all.
נקודה 4:
בעצם ראינו שיש 2 בחי' של קשר עם הקב"ה ועם התורה. קשר של בחירה חופשית וקשר של כפיה/ הכרח המציאות.
בימים הקשים בהם אנו מצויים אנו לעתים קרובות נעמדים מול שאלות מטרידות של "מה יהיה?" "לאן כל זה לוקח אותנו"? ו"ומה צריך לעשות?"
הצורך בעשיה ובפעולה בכוחות שלנו מהווה יסוד אמוני דתי יחד עם יסוד ציוני - גדלנו אל תוך הבנה שהמציאות דורשת מאיתנו לפעול - כך הקמנו מדינה מצליחה ומובילה . ובחסדי שמים וסיעתא דשמיא הצלחנו רבות בגאולתינו ופדיון נפש האומה.
אך אנו עומדים נגד מבוכה של חוסר עונים - מלחמה קשה ואין לנו ידיעה ברורה לאן לפנות. בנקודות כאלה ראוי לזכור את הקשר מחויב המציאות שיש בין עם ישראל לקב"ה - קשר שלא תלוי במעשינו קשר עמוק ויסודי שהוא חלק מהווית העולם.
התורה מציינת בסוף פרשת בחוקותי את ההבטחה האלוקית לעם ישראל שהוא יגאל אותנו, זה חלק מהברית של התורה שניתנה בסיני - קשר בל ינותק בין הקב"ה ועם ישראל.
קשר זה הוא הקשר הכפייתי הבלתי רצוני שאחיזה בו לעיתים מהווה דרגה עמוקה ויסודית הרבה מעבר לבחירה.
דוד המלך קורא בתהילים (עג):
וַאֲנִי־בַ֭עַר וְלֹ֣א אֵדָ֑ע
בְּ֝הֵמ֗וֹת הָיִ֥יתִי עִמָּֽךְ׃
וַאֲנִ֣י תָמִ֣יד עִמָּ֑ךְ
אָ֝חַ֗זְתָּ בְּיַד־יְמִינִֽי׃
לעתים הקשר עם הקב"ה הוא לא מושכל כבהמה ויחד עם זאת אנו מרגישים קרבת אלוקים ואחיזה בחסד ובימין שמלווה אותנו.
(יש בבחי' הכפיה בחי' אחור באחור ויחד עם זאת לעתים אחור באחור מהווה קשר קרוב יסודי ושורשי - אמנם אנו מייחלים לבחירה ולקשר של פב"פ אך בזמני משבר ידיעה שיש קשר בלתי ינותק של אחב"א שהוא ביסוד ובתשתית של המציאות הוא נחמה גדולה שניתן לפעול בה ישועות!)
בעצם ראינו שיש 2 בחי' של קשר עם הקב"ה ועם התורה. קשר של בחירה חופשית וקשר של כפיה/ הכרח המציאות.
בימים הקשים בהם אנו מצויים אנו לעתים קרובות נעמדים מול שאלות מטרידות של "מה יהיה?" "לאן כל זה לוקח אותנו"? ו"ומה צריך לעשות?"
הצורך בעשיה ובפעולה בכוחות שלנו מהווה יסוד אמוני דתי יחד עם יסוד ציוני - גדלנו אל תוך הבנה שהמציאות דורשת מאיתנו לפעול - כך הקמנו מדינה מצליחה ומובילה . ובחסדי שמים וסיעתא דשמיא הצלחנו רבות בגאולתינו ופדיון נפש האומה.
אך אנו עומדים נגד מבוכה של חוסר עונים - מלחמה קשה ואין לנו ידיעה ברורה לאן לפנות. בנקודות כאלה ראוי לזכור את הקשר מחויב המציאות שיש בין עם ישראל לקב"ה - קשר שלא תלוי במעשינו קשר עמוק ויסודי שהוא חלק מהווית העולם.
התורה מציינת בסוף פרשת בחוקותי את ההבטחה האלוקית לעם ישראל שהוא יגאל אותנו, זה חלק מהברית של התורה שניתנה בסיני - קשר בל ינותק בין הקב"ה ועם ישראל.
קשר זה הוא הקשר הכפייתי הבלתי רצוני שאחיזה בו לעיתים מהווה דרגה עמוקה ויסודית הרבה מעבר לבחירה.
דוד המלך קורא בתהילים (עג):
וַאֲנִי־בַ֭עַר וְלֹ֣א אֵדָ֑ע
בְּ֝הֵמ֗וֹת הָיִ֥יתִי עִמָּֽךְ׃
וַאֲנִ֣י תָמִ֣יד עִמָּ֑ךְ
אָ֝חַ֗זְתָּ בְּיַד־יְמִינִֽי׃
לעתים הקשר עם הקב"ה הוא לא מושכל כבהמה ויחד עם זאת אנו מרגישים קרבת אלוקים ואחיזה בחסד ובימין שמלווה אותנו.
(יש בבחי' הכפיה בחי' אחור באחור ויחד עם זאת לעתים אחור באחור מהווה קשר קרוב יסודי ושורשי - אמנם אנו מייחלים לבחירה ולקשר של פב"פ אך בזמני משבר ידיעה שיש קשר בלתי ינותק של אחב"א שהוא ביסוד ובתשתית של המציאות הוא נחמה גדולה שניתן לפעול בה ישועות!)
אַף־אֲנִ֗י אֵלֵ֤ךְ עִמָּם֙ בְּקֶ֔רִי וְהֵבֵאתִ֣י אֹתָ֔ם בְּאֶ֖רֶץ אֹיְבֵיהֶ֑ם אוֹ־אָ֣ז יִכָּנַ֗ע לְבָבָם֙ הֶֽעָרֵ֔ל וְאָ֖ז יִרְצ֥וּ אֶת־עֲוֺנָֽם׃ וְזָכַרְתִּ֖י אֶת־בְּרִיתִ֣י יַעֲק֑וֹב וְאַף֩ אֶת־בְּרִיתִ֨י יִצְחָ֜ק וְאַ֨ף אֶת־בְּרִיתִ֧י אַבְרָהָ֛ם אֶזְכֹּ֖ר וְהָאָ֥רֶץ אֶזְכֹּֽר׃ וְהָאָ֩רֶץ֩ תֵּעָזֵ֨ב מֵהֶ֜ם וְתִ֣רֶץ אֶת־שַׁבְּתֹתֶ֗יהָ בׇּהְשַׁמָּהֿ֙ מֵהֶ֔ם וְהֵ֖ם יִרְצ֣וּ אֶת־עֲוֺנָ֑ם יַ֣עַן וּבְיַ֔עַן בְּמִשְׁפָּטַ֣י מָאָ֔סוּ וְאֶת־חֻקֹּתַ֖י גָּעֲלָ֥ה נַפְשָֽׁם׃ וְאַף־גַּם־זֹ֠את בִּֽהְיוֹתָ֞ם בְּאֶ֣רֶץ אֹֽיְבֵיהֶ֗ם לֹֽא־מְאַסְתִּ֤ים וְלֹֽא־גְעַלְתִּים֙ לְכַלֹּתָ֔ם לְהָפֵ֥ר בְּרִיתִ֖י אִתָּ֑ם כִּ֛י אֲנִ֥י ה׳ אֱלֹהֵיהֶֽם׃ וְזָכַרְתִּ֥י לָהֶ֖ם בְּרִ֣ית רִאשֹׁנִ֑ים אֲשֶׁ֣ר הוֹצֵֽאתִי־אֹתָם֩ מֵאֶ֨רֶץ מִצְרַ֜יִם לְעֵינֵ֣י הַגּוֹיִ֗ם לִהְי֥וֹת לָהֶ֛ם לֵאלֹקִ֖ים אֲנִ֥י ה׳׃ אֵ֠לֶּה הַֽחֻקִּ֣ים וְהַמִּשְׁפָּטִים֮ וְהַתּוֹרֹת֒ אֲשֶׁר֙ נָתַ֣ן ה׳ בֵּינ֕וֹ וּבֵ֖ין בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל בְּהַ֥ר סִינַ֖י בְּיַד־מֹשֶֽׁה׃ {פ}
When I, in turn, have been hostile to them and have removed them into the land of their enemies, then at last shall their obdurate heart humble itself, and they shall atone for their iniquity. Then will I remember My covenant with Jacob; I will remember also My covenant with Isaac, and also My covenant with Abraham; and I will remember the land. For the land shall be forsaken of them, making up for its sabbath years by being desolate of them, while they atone for their iniquity; for the abundant reason that they rejected My rules and spurned My laws. Yet, even then, when they are in the land of their enemies, I will not reject them or spurn them so as to destroy them, annulling My covenant with them: for I ה׳ am their God. I will remember in their favor the covenant with the ancients, whom I freed from the land of Egypt in the sight of the nations to be their God: I, ה׳. These are the laws, rules, and instructions that ה׳ established, through Moses on Mount Sinai, with the Israelite people.