Faithful Loaves

(יז) מִמּוֹשְׁבֹ֨תֵיכֶ֜ם תָּבִ֣יאּוּ ׀ לֶ֣חֶם תְּנוּפָ֗ה שְׁ֚תַּיִם שְׁנֵ֣י עֶשְׂרֹנִ֔ים סֹ֣לֶת תִּהְיֶ֔ינָה חָמֵ֖ץ תֵּאָפֶ֑ינָה בִּכּוּרִ֖ים לַֽה׳׃ (יח) וְהִקְרַבְתֶּ֣ם עַל־הַלֶּ֗חֶם שִׁבְעַ֨ת כְּבָשִׂ֤ים תְּמִימִם֙ בְּנֵ֣י שָׁנָ֔ה וּפַ֧ר בֶּן־בָּקָ֛ר אֶחָ֖ד וְאֵילִ֣ם שְׁנָ֑יִם יִהְי֤וּ עֹלָה֙ לַֽה׳ וּמִנְחָתָם֙ וְנִסְכֵּיהֶ֔ם אִשֵּׁ֥ה רֵֽיחַ־נִיחֹ֖חַ לַה׳׃ (יט) וַעֲשִׂיתֶ֛ם שְׂעִיר־עִזִּ֥ים אֶחָ֖ד לְחַטָּ֑את וּשְׁנֵ֧י כְבָשִׂ֛ים בְּנֵ֥י שָׁנָ֖ה לְזֶ֥בַח שְׁלָמִֽים׃ (כ) וְהֵנִ֣יף הַכֹּהֵ֣ן ׀ אֹתָ֡ם עַל֩ לֶ֨חֶם הַבִּכֻּרִ֤ים תְּנוּפָה֙ לִפְנֵ֣י ה׳ עַל־שְׁנֵ֖י כְּבָשִׂ֑ים קֹ֛דֶשׁ יִהְי֥וּ לַה׳ לַכֹּהֵֽן׃ (כא) וּקְרָאתֶ֞ם בְּעֶ֣צֶם ׀ הַיּ֣וֹם הַזֶּ֗ה מִֽקְרָא־קֹ֙דֶשׁ֙ יִהְיֶ֣ה לָכֶ֔ם כׇּל־מְלֶ֥אכֶת עֲבֹדָ֖ה לֹ֣א תַעֲשׂ֑וּ חֻקַּ֥ת עוֹלָ֛ם בְּכׇל־מוֹשְׁבֹ֥תֵיכֶ֖ם לְדֹרֹֽתֵיכֶֽם׃

Leviticus 23:17-21

(17) You shall bring from your settlements two loaves of bread as an elevation offering; each shall be made of two-tenths of a measure of choice flour, baked after leavening, as first fruits to ה׳. (18) With the bread you shall present, as burnt offerings to ה׳, seven yearling lambs without blemish, one bull of the herd, and two rams, with their meal offerings and libations, an offering by fire of pleasing odor to ה׳. (19) You shall also offer one he-goat as a sin offering and two yearling lambs as a sacrifice of well-being. (20) The priest shall elevate these—the two lambs*—the two lambs— Force of Heb. construction uncertain. —together with the bread of first fruits as an elevation offering before ה׳; they shall be holy to ה׳, for the priest. (21) On that same day you shall hold a celebration; it shall be a sacred occasion for you; you shall not work at your occupations. This is a law for all time in all your settlements, throughout the ages.

מנחות ס״ב א:י״ד

מוליך ומביא מעלה ומוריד [וכו']: אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן מוליך ומביא למי שהרוחות שלו מעלה ומוריד למי שהשמים והארץ שלו

Menachot 62a:14

§ The mishna teaches that the two loaves and the two lambs are waved in the following manner: The priest places his two hands below the lambs, extends them to each of the four directions and brings them back, then raises and lowers them. Rabbi Ḥiyya bar Abba says that Rabbi Yoḥanan says: He extends the lambs and brings them back in order to dedicate them to He to Whom the four directions belong. He raises and lowers them in order to dedicate them to He to Whom the heavens and the earth belong.

רמב"ן על ויקרא כ״ג:י״ז:א׳

חמץ תאפינה צוה הכתוב שתהיינה חמץ לפי שהם תודה לשם כי חקות קציר שמר לנו וקרבן תודה יבוא על לחם חמץ ואולי אסור החמץ מפני שירמוז אל מדת דין כי נקרא "חמץ" כאשר יקרא היין אשר יקהה חומץ יין וחומץ שכר (במדבר ו ג) והלשון נגזר מלשון מעול וחומץ (תהלים עא ד) כי נגזל מהם טעמם ולא יאכלו וכן כי יתחמץ לבבי (שם עג כא) יכעוס ויאבד טעמו ממנו ובעבור שהקרבנות לרצון לשם הנכבד לא יובאו מן הדברים אשר להם היד החזקה לשנות הטבעים וכן לא יבאו מן הדברים המתוקים לגמרי כגון הדבש רק מן הדברים המזוגים כאשר אמרו בבריאת העולם (ב"ר יב טו) שיתף מדת רחמים במדת הדין ובראו והנה בחג השבועות שהוא יום מתן תורה יביא הקרבן בדין תודה כי הוא יום העצרת והמשכיל יבין וזה סוד מה שאמרו רבותינו (ויק"ר ט ג) כל הקרבנות בטלין וקרבן תודה אינו בטל לעולם וכו' כי בו מצה וחמץ כענין בעולם הבא:

Ramban on Leviticus 23:17:1

THEY SHALL BE BAKED WITH LEAVEN. Scripture commanded that these two loaves be leavened, because they are a thanks-offering to G-d for having kept for us the appointed time of the harvest, and a thanks-offering comes with cakes of leavened bread. Perhaps the [usual] prohibition of bringing leavened things as an offering is because leaven alludes to the attribute of justice, for it is called chametz (leaven), just as wine which sours is called ‘chometz yayin v’chometz sheichar’ (vinegar of wine or vinegar of strong drink), the word [chametz] being derived from the expression: the unrighteous ‘v’chomeitz’ (and ruthless man), for [vinegar of wine and vinegar of strong drink] are drinks whose original taste has been “robbed” from them, and they are therefore not suitable for [normal] drinking. Similarly, for my heart yithchameitz’ means that it was “in a ferment, and it lost its composure.” Now since the offerings are brought to be acceptable before the Glorious Name, they are therefore not to be brought from objects which possess a strong power to change natural properties of other things [such as leaven], and similarly they are not to be brought from things which are completely sweet such as honey. [Instead, they are to come] only from things which are blended of different qualities, just as the Rabbis have said with reference to the creation of the world “He combined the attribute of mercy with the attribute of justice, and created the world.” Now on the Festival of Weeks which is the day of the Giving of the Torah [on Mount Sinai], the offering [i.e., the two leavened loaves and the various burnt-offerings, together with their meal-offering which is of unleavened bread, as stated in Verse 18] comes in accordance with the law of the thanks-offering [which was brought with ten leavened cakes and thirty unleavened cakes], for it is the day of the solemn assembly. The student learned in the mysteries of the Cabala will understand. And this is the secret of which our Rabbis have said: “All offerings are destined to cease [in the World to Come], but the thanks-offering will never cease etc.,” for in it are both unleavened and leavened [cakes], comparable to the World to Come [in which the Divine attributes of justice and mercy will forever be in perfect harmony].

בת עין, יתרו פ״ד

ועל פי דברינו אלה אפשר להבין למה בפסח צריך לאכול דווקא מצה, ובשבועות דווקא חמץ, ששתי הלחם באים דווקא מן החמץ (ויקרא כג יז). ואפשר לומר על דרך רמז, חמץ מרמז על מעשה בני אדם, היינו מה שבא על ידי אתערותא דלתתא, כמו שאיתא במדרש (תנחומא תזריע ה) ששאל רשע אחד לאחד מן החכמים על מצות מילה, האיך יתכן שמעשה בני אדם יהיו נאים יותר ממעשה הבורא ברוך הוא, והביא לו החכם חטים וגלוסקאות ואמר לו ראה איזה מהם נאה יותר וכו', מזה ראיה שגלוסקאות שהוא חמץ הוא מעשה בני אדם, מרמז על אתערותא דלתתא על ידי תורה ומצות ומעשים טובים. ובחינת מצה מרמז על אתערותא דלעילא, ולכך בפסח שלא היה גאולת מצרים על ידי אתערותא דלתתא על ידי תורה ומצות ומעשים טובים, לכך צריך לאכול מצה, מרמז שלא היה אתערותא דלתתא על ידי מעשה בני אדם. אבל בחג השבועות שהיו בבחינת הזדככות החומריות, וקבלו אח"כ את התורה, ועי"ז יש כח בידם לפעול בעליונים ובתחתונים, לכך צריך דווקא חמץ שהוא מעשה בני אדם, שמרמז שהכל תלוי במעשיהם הטובים, הן להשפיע שפע בכל העולמות על ידי קיום התורה ומצות ומעשים טובים, והן להכניע הסטרא אחרא עד גמירא, על ידי שמשבר כל המדות רעות ותאוות רעות.

Bat Ayin, Yitro 84

It is now possible to understand why on Pesach we specifically we eat Matzah and on Shavuot we eat Chametz for the two loaves are specifically from chametz. We can say this by way of a hinting in that Chametz is the product of humans. It comes through an earthly awakening. This is alluded to in the Midrash where a wicked person asks one of the sages about the ridiculousness of circumcision. How is it possible that the work of a human is more pleasant than God's creation. He brought in wheat and then a baked product and asked, which one do you think is nicer? From this, we learn that the refined product, something chametzdik, is the product of human hands and results from earthly activation, which for our purposes comes through Torah, mitzvot, and good deeds.

Matzah on the other hand alludes to divine activation. That's why on Pesach, we eat matzah, as it alludes to God's redemption of us, separate of our own actions. On Shavuot, a time for purification of materiality and then revelation of the Torah, we then merit to have the ability to activate the lower and upper worlds. That's why specifically we need chametz, food of humans to tell us that everything depends on us. In doing so, we spread the bounty through all the worlds through our doing mitzvot, Torah, and good deeds and then we can have the sitra achra submit to us until it's finished and we have broken all our wayward attributes and evil desires.

ספר הזהר, תצוה ט׳:ע״ב-ע״ו

תְּרֵין נַהֲמֵי אָכְלוּ יִשְׂרָאֵל, חַד, כַּד נָפְקוּ מִמִּצְרַיִם, אָכְלוּ מַצָּה, לֶחֶם עוֹנִי. וְחַד בְּמַדְבְּרָא, לֶחֶם מִן הַשָּׁמַיִם. (חד בפסח וחד בשבועות) דִּכְתִּיב, (שמות ט״ז:ד׳) הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם וְעַל דָּא קָרְבָּנָא דְּיוֹמָא דָּא נָהֲמָא אִיהוּ. וְעַל נָהֲמָא, אִתְקְרִיבוּ כָּל שְׁאַר קָרְבָּנִין. דְּנָהֲמָא אִיהוּ עִקָר, דִּכְתִּיב, (ויקרא כ״ג:י״ח) וְהִקְרַבְתֶּם עַל הַלֶּחֶם שִׁבְעַת כְּבָשִׂים וְגוֹ', וּכְתִיב (ויקרא כ״ג:י״ז) מִמּוֹשְׁבוֹתֵיכֶם תָּבִיאוּ לֶחֶם תְּנוּפָה וְגוֹ', דְּדָא אִיהוּ נָהֲמָא דְּאֲחְכִּימוּ בֵּיהּ יִשְׂרָאֵל, חָכְמְתָא עִלָּאָה דְּאוֹרַיְיתָא, וְעָאלוּ בְּאָרְחָהָא. הַשְׁתָּא אִית לָן לְאִסְתַּכְּלָא, בַּפֶּסַח נָפְקוּ יִשְׂרָאֵל מִנָּהֲמָא דְּאִתְקְרֵי חָמֵץ, כְּתִיב, (שמות י״ג:ז׳) וְלָא יֵרָאֶה לְךָ חָמֵץ, וּכְתִיב (שמות י״ב:י״ט) כִּי כָּל אוֹכֵל מַחְמֶצֶת מַאי טַעֲמָא. בְּגִין יְקָרָא דְּהַהוּא נַהֲמָא דְּאִתְקְרֵי מַצָּה. הַשְׁתָּא דְּזָכוּ יִשְׂרָאֵל לְנַהֲמָא עִלָּאָה יַתִּיר לָא יֵאוֹת הֲוָה לְאִתְבַּטְּלָא חָמֵץ, וְלָא אִתְחַזְיָא כְּלַל. וַאֲמַאי קָרְבָּנָא דָּא, חָמֵץ הֲוָה, דִּכְתִּיב סֹלֶת תִּהְיֶינָה חָמֵץ תֵּאָפֶינָה. וְתוּ, דְּהַשְׁתָּא בְּיוֹמָא דָּא אִתְבָּטַּל יֵצֶר הָרָע, וְאוֹרַיְיתָא דְּאִתְקְרֵי חִירוּ אִשְׁתְּכַחַת. אֶלָּא, לְמַלְכָּא דְּהֲוָה לֵיהּ בַּר יְחִידָאי, וְחָלַשׁ. יוֹמָא חַד הֲוָה תָּאִיב לְמֵיכַל, אָמְרוּ יֵיכוּל בְּרֵיהּ דְּמַלְכָּא (ס"א מיכלא דאסוותא דא) אַסְוָותָא דָּא, וְעַד דְּיֵיכוּל לֵיהּ, לָא יִשְׁתְּכַּח מֵיכְלָא וּמְזוֹנָא אַחֲרָא בְּבֵיתָא. עָבְדוּ הָכִי. כֵּיוָן דְּאָכַל הַהוּא אַסְוָותָא, אָמַר מִכָּאן וּלְהָלְאָה יֵיכוּל כָּל מָה דְּאִיהוּ תָּאִיב, וְלָא יָכִיל לְנַזְקָא לֵיהּ. כַּךָ כַּד נָפְקוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, לָא הֲוֵי יַדְעֵי עִקָרָא וְרָזָא דִּמְהֵימְנוּתָא, אָמַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, יִטְעֲמוּן יִשְׂרָאֵל אַסְוָותָא, וְעַד דְּיֵיכְלוּן אַסְוָותָא דָּא, לָא אִתְחָזֵי לְהוֹן מֵיכְלָא אַחֲרָא. כֵּיוָן דְּאָכְלוּ מַצָּה, דְּאִיהִי אַסְוָותָא לְמֵיעַל וּלְמִנְדַּע בְּרָזָא דִּמְהֵימְנוּתָא. אָמַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, מִכָּאן וּלְהָלְאָה אִתְחָזֵי לוֹן חָמֵץ, וְיֵיכְלוּן לֵיהּ, דְּהָא לָא יָכִיל לְנַזְקָא לוֹן. וְכָּל שֶׁכֵּן דִּבְיוֹמָא דְּשָׁבוּעוֹת, אִזְדָּמַן נַהֲמָא עִלָּאָה, דְּאִיהוּ אַסְוָותָא בְּכֹלָּא. וְעַל דָּא מְקָרְבִין חָמֵץ, לְאִתּוֹקְדָא עַל מַדְבְּחָא. וּמְקָרְבִין תְּרֵין נַהֲמִין אַחֲרָנִין כַּחֲדָא. וְחָמֵץ, אִתּוֹקְדָא בְּנוּרָא דְּמַדְבְּחָא וְלָא יָכִיל לְשַׁלְּטָאָה, וּלְנַזְקָּא לוֹן לְיִשְׂרָאֵל. וּבְגִינֵי כַּךְ, יִשְׂרָאֵל קַדִּישִׁין אִתְדָּבָקוּ בֵּיהּ בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, בְּאַסְוָותָא דְּאוֹרַיְיתָא בְּיוֹמָא דָּא. וְאִלְמָלֵי הֲווֹ נַטְרֵי יִשְׂרָאֵל תְּרֵין סִטְרִין דְּנַהֲמֵי אִלֵּין, לָא הֲווֹ עַיְילִין בְּדִינָא לְעָלְמִין.

Zohar, Tetzaveh 9:72-76

Now we need to examine this - on Passover Israel is removed from the bread that is called chametz (leavened), as it is written (Exodus 13:7) "and you shall not see any leavened bread", and it is written (Exodus 12:19), "for anyone who eats leavening etc." What is the reason for this? Because of the preciousness of that bread which is called matzah. For now that Israel has merited a more elevated form of bread, is it not therefore appropriate to do away with chametz and make it completely invisible? But why, then, does this offering [on Shavuot] include chametz? As it is written, (Leviticus 23:17) "it shall be a measure of choice flour, baked with leavening." And furthermore, on this day when the evil inclination is vanquished, and the Torah - which is called "freedom" - is present? Rather, it can be likened to a King who had a single son who grew weak. One day he had a desire to eat. They said "let the King's son eat this healing food, and as long as he eats it, let no other kinds of food and nourishment be found throughout the house." And thus they did. After [the son] ate this healing food, [the King] said, "from this point and onward he can eat whatever he desires and it will not be able to harm him." So too, when Israel left Egypt they did not know the primary root and secret of faith. The Holy Blessed One said, "let Israel taste this healing food, and as long as they eat this healing food they shall not see any other kinds of food." Once they ate the matzah, which provided them the healing to enter into and know the secret of faith, the Holy Blessed One said, "from here and onward, they can see and eat chametz, for it can no longer harm them." And all the more so on the day of Shavuot, when the supernal bread is provided which offers healing from all; For this reason chametz is offered to burn on the altar.

שפת אמת, במדבר, שבועות ו׳:ג׳

וספרתם לכם כו' והקרבתם מנחה חדשה כו'. ענין קרבן העומר ושתי הלחם דעומר שעורים מאכל בהמה ושתי הלחם מאכל אדם. הענין הוא כי לחם הוא אמונה כמ"ש בזוה"ק חסר לחם חסר מהימנותא והקרבת המנחה הוא האמונה וההכנעה להשי"ת להודיע כי הכל שלו. והנה בתחילת יציאת מצרים כתיב ואת ערום וערי' והי' הכנעה מצד פחיתת מדריגתם. וע"ז עומר מאכל בהמה. אח"כ זכו לברר המדות עד שנתקרבנו להר סיני ואחר כל ההשגות צריכין ג"כ להכניע עצמו ולהאמין בהשי"ת כי תכלית השגה הוא להכיר כבודו ית' וזאת המנחה שבא אחר הספירה היא נקראת מנחה חדשה שיש בה כח ההתחדשות ע"י שבא ע"י הדעת שבאדם. וע"ז נאמר אדם ובהמה תושיע ה׳ ערומין בדעת כאדם ומשימין עצמן כבהמה. וכן סדר הפסוק וספרתם כו' והקרבתם. פי' שצריך להיות כל רצון האדם בבירור המדות ולהשיג הדעת כדי שעי"ז ידע איך להכניע עצמו לפניו ית'. וב' אלו ההכנעות הוא כל עבודת האדם מן העולם ועד עולם כמ"ש במ"א הרבה מזה. ובשבועות שהוא שער הנ' מתחברין שתי לחם אלו כנ"ל:

Sefat Emet, Numbers, Shavuot 6:3

As for the omer offering and the two-loaves offering, the omer is brought from barley, which is the food of animals, whereas the two loaves are the food of man.

The idea is that bread is faith, as written in the Zohar… and the offering of the meal-offering is [a display of] faith and submission to God, may He be blessed, announcing that all is His.

Behold, at the beginning of the exodus from Egypt, it is written: "Yet you were naked and bare" (Yechezkel 16:7), and there was submission because of their low level, and for this reason the omer is the food of animals. Afterwards, they merited to clarify their character until they drew near to Mount Sinai. After all the attainments, one must still submit himself and believe in God, because the ultimate attainment is recognizing His glory. This meal-offering that comes after the count is called a new meal-offering, as it has the power of rejuvenation since it comes from the knowledge in man…

This is the order in the verse: "And you shall count… and you shall present" – that is to say, that all of man's desire should be to clarify his character and attain knowledge, so that thereby he will know how to submit himself before Him. These two submissions are all of a person's service… And on Shavuot, which is the fiftieth gate, these two loaves unite.