רִבִּי זְעִירָא בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי אִיסִּי שִׁיכּוֹר מָהוּ שֶׁיְּבָרֵךְ.
אָמַר לֵיהּ וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ וַאֲפִילוּ מְדוּמְדָּם.
לֹא צוֹרְכָא דְּלֹא מָהוּ שֶׁיִּקְרָא שְׁמַע
אָמַר אַבָּא בַּר אָבִין חַד חָסִיד שָׁאַל לְאֱלִיָּה זָכוּר לַטּוֹב עָרוּם מָהוּ שֶׁיִּקְרָא שְׁמַע.
אָמַר לֵיהּ וְלֹא יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר עֶרְוַת דִּיבּוּר.
תַּנֵּי חִזְקִיָּה בֵּין לִקְרוֹת בֵּין לְבָרֵךְ.
Rebbi Zeïra asked before Rebbi Assi: "May a drunk person recite Grace?"
He said to him: "'When you will eat and be satiated, then you must praise' (Deut. 11:15), - even if you are sleepy."
The question is only, may he recite the Shema‘?
Abba bar Avin said: "A pious person asked Elijah, may he be remembered for the good, may a naked person recite the Shema‘?"
He said to him: “'He should not see in you a thing of turpitude' (Deut. 23:15) - a word of turpitude."
Ḥizqiah taught: "Both for reciting [Grace] and reading [the Shema‘]."
Rabbi Moses ben Maimon (1138-1204)
הַקּוֹרֵא קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל עַרְבִית אַחַר שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשַּׁחַר קֹדֶם הָנֵץ הַחַמָּה לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה אָנוּס כְּגוֹן שִׁכּוֹר אוֹ חוֹלֶה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. וְאָנוּס שֶׁקָּרָא בְּעֵת זֶה אֵינוֹ אוֹמֵר הַשְׁכִּיבֵנוּ:
One who reads the Shema [of the night] after dawn, [but] before sunrise, does not fulfill his obligation unless he was unavoidably detained - e.g., drunk or sick, or in a similar situation. A person who was so detained and reads [the Shema] at this time does not recite [the blessing of] "Lay us down."
Rabbi Yosef Karo (1488-1575)
שכור אל יתפלל וכו' עד כל שיכול לדבר לפני המלך פשוט בעירובין פרק הדר (עירובין סד.) זולת מ"ש ואפילו אם עבר זמן התפלה דחשיב כשוגג שהם דברי עצמו והטעם לומר שאם היה חשיב כמזיד אין לו תשלומין כמו שיתבאר בסימן ק"ח וכן משמע מדברי סמ"ק סימן י"א דשכור חשוב טועה ואם הפסיד תפלה אחת מפני שכרותו יש לה תשלומין ונראה שיש ללמוד דשכור חשוב כשוגג ולא כמזיד מדאמרינן בפ"ק דברכות (ט.) ההוא זוגא דרבנן דאשתכור בהלולא דבריה דריב"ל אתו לקמיה דריב"ל אמר כדאי הוא רשב"י לסמוך עליו בשעת הדחק כלומר דאמר רשב"י שאחר שעלה עמוד השחר יוצא ידי חובת ק"ש של ערבית והיכא דהזיד ולא קרא כתבו הפוסקים שאינו יוצא ידי חובתו אחר שיעלה עמוד השחר וכדתנן (שם ב.) ר"ג אומר עד שיעלה עמוד השחר אלמא שכור כאונס חשיב ולא כמזיד ויש להקשות על זה מדתנן שם בפ"ק דברכות מעשה ובאו בניו של ר"ג מבית המשתה אמרו לו לא קרינו את שמע אמר להם אם לא עלה עמוד השחר חייבים אתם לקרות אלמא דאילו עלה עמוד השחר לא היו חייבים לקרות כלומר ואם קראו לא יצאו ידי חובתם כאילו הזידו ולא קראו וי"ל שהרא"ש כתב ובניו של ר"ג לא היו אנוסים אלא נמשך לבם אחר המשתה וכ"כ ג"כ הרשב"א ונראה שהם סוברים לחלק בין שכרות דבני ר"ג לשכרות הנהו זוגא דרבנן שאלו לא היו אנוסים ואלו היו אנוסים ומשמע שהטעם לפי ששכרותן של בני ר"ג היה במשתה הרשות ושכרות הנהו זוגא דרבנן היה במשתה של מצוה כדקאמר דאשתכור בהלולא דבריה דריב"ל אלא דאכתי קשה דא"כ ה"ל לרבינו לחלק כאן בין נשתכר במשתה הרשות לנשתכר במשתה של מצוה ונ"ל שרבינו סובר שהחילוק שבין בני ר"ג להנהו זוגא דרבנן הוא שבני ר"ג היו משתכרים והולכים כל הלילה וכדמשמע מדקתני ובאו בניו מבית המשתה דמשמע שתיכף שגמרו המשתה באו ומש"ה א"ל ר"ג אם לא עלה עמוד השחר חייבים אתם לקרות אבל אם עלה עמוד השחר לא דכיון שהייתם נעורים היה לכם להפסיק המשתה ולקרות ק"ש קודם שיעלה ע"ה דאע"ג דשכורים נינהו יכולים הם לקרות ק"ש דלא נאסר השכור אלא בתפלה בלבד ואע"ג דבירושלמי פ"ק דתרומות אמרינן דחד חסיד שאל לאליהו מהו שיקרא את שמע א"ל ולא יראה ערות דיבור ומשמע דאשכור קאי אכתי איכא למימר שבעוד שהיו שתויים שהיו עדיין ראויים לדבר לפני המלך היה להם להפסיק ולקרות ק"ש ועוד דבההוא ירושלמי יש נסחאות שכתוב בהם ערום מהו שיקרא את שמע וא"כ אין משם הוכחה לשכור אבל הנהו זוגא דרבנן מתוך המשתה ישנו ונרדמו וכן פירש"י וכיון שחטפתם שינה ה"ל אנוסים ומש"ה א"ל ריב"ל שיצאו י"ח בקריאה אחר שעלה עמוד השחר כרשב"י אבל בתפלה בין ישנו מתוך המשתה בין היו נעורים ה"ל אנוסים שהרי ליכא למימר בהו כשהיו נעורים יפסיקו המשתה ויתפללו דשכור אל יתפלל ומ"מ קשה שהרי בתפלה יש לחלק בין התחיל קודם שהגיע זמן תפלה להתחיל אחר שהגיע דכל שהתחיל במשתה אחר שהגיע זמן התפלה יש לדונו כמזיד מפני שהיה לו להתפלל תחלה ואפשר שמאחר שהיה סבור שיש שהות להתפלל אח"כ לא מיקרי מזיד וכן מוכיחין דברי נימוקי יוסף שאכתוב בסי' ק"ח בס"ד :
A drunk person should not pray, etc., until “anyone who is able to speak before the king” – this is straightforward in Eruvin, chapter HaDar (Eruvin 64a). However, regarding what is stated, “even if the time for prayer has passed, he is considered as one who erred,” these are the author’s own words. The reasoning is that if he were considered intentional (mezid), he would not have the option to make up the prayer, as will be explained in Siman 108. This also appears from the words of SeMaK, Siman 11, which states that a drunk person is considered as one who errs, and if he missed one prayer due to his intoxication, he has the opportunity to make it up. It seems that we can learn from this that a drunk person is considered as one who erred (shogeg) rather than intentional (mezid).
This can be derived from what we say in the first chapter of Berakhot (9a) regarding a pair of rabbis who became intoxicated at the wedding feast of Rabbi Yehoshua ben Levi’s son. They came before Rabbi Yehoshua ben Levi, and he said: “Rabbi Shimon bar Yochai is worthy to be relied upon in exigent circumstances,” meaning that he ruled according to Rabbi Shimon bar Yochai, who held that one fulfills the obligation of the evening Shema even after dawn. However, where one intentionally (mezid) failed to recite Shema, the legal authorities have written that he does not fulfill his obligation after dawn, as stated in the Mishnah (Berakhot 2a), where Rabban Gamliel says the time extends until dawn. This implies that a drunk person is considered as one who was compelled (onus), not as one who was intentional (mezid).
However, this is difficult to reconcile with what is taught in the first chapter of Berakhot: an incident occurred where the sons of Rabban Gamliel returned from a banquet and said to him, “We have not yet recited Shema.” He replied, “If dawn has not yet risen, you are still obligated to recite it.” This implies that had dawn already risen, they would not have been obligated to recite it, meaning that even if they had recited it, they would not have fulfilled their obligation—just as if they had intentionally omitted it.
It may be explained, as the Rosh wrote, that the sons of Rabban Gamliel were not truly compelled (onus), but rather were drawn after the banquet, as also stated by the Rashba. It seems that they distinguish between the intoxication of Rabban Gamliel’s sons and that of the pair of rabbis, as the former were not compelled, whereas the latter were. This suggests that the distinction is based on the nature of the event: the intoxication of Rabban Gamliel’s sons occurred at a voluntary feast, while that of the rabbis happened at a mitzvah feast, as it states that they became intoxicated at the wedding of Rabbi Yehoshua ben Levi’s son.
Yet, this still poses a difficulty: if so, why did our master (the Tur) not make this distinction between intoxication at a voluntary feast and intoxication at a mitzvah feast? It seems that our master maintains that the distinction between Rabban Gamliel’s sons and the pair of rabbis lies in the fact that Rabban Gamliel’s sons continued drinking throughout the entire night. This is implied from the wording “they came from the banquet,” meaning that they came immediately after it ended. That is why Rabban Gamliel told them, “If dawn has not yet risen, you must still recite Shema,” but if dawn had already risen, they would not be required to do so—because, being awake, they should have paused their drinking and recited Shema before dawn. Even though they were drunk, they were still capable of reciting Shema, as the prohibition against a drunk person applies only to prayer, not to the recitation of Shema.
Although the Jerusalem Talmud in the first chapter of Terumot states that a certain pious man asked Elijah whether he could recite Shema while drunk, and Elijah responded, “Should he not be concerned about impure speech?”—which implies that a drunk person should not recite Shema—this can still be explained. As long as they were merely intoxicated but still able to speak coherently, they should have paused and recited Shema. Additionally, certain versions of that Jerusalem Talmud passage read “naked” instead of “drunk,” so there is no conclusive proof against a drunk person reciting Shema from that passage.
However, the pair of rabbis, due to the nature of the feast, fell asleep and dozed off, as Rashi explains. Since they were overcome by sleep, they were considered compelled (onus). That is why Rabbi Yehoshua ben Levi ruled that they fulfilled their obligation by reciting Shema after dawn, according to Rabbi Shimon bar Yochai. But regarding prayer, whether they fell asleep from the feast or remained awake, they were still considered compelled, since it cannot be argued that, while awake, they should have interrupted the feast to pray, as a drunk person is prohibited from praying.
Nonetheless, there is still a difficulty: in the case of prayer, there is a distinction between one who began drinking before the time for prayer and one who started after the time for prayer had arrived. If one started drinking after the time for prayer had begun, he should be considered intentional (mezid), as he should have prayed first. However, it is possible that since he believed he would still have time to pray later, he is not regarded as intentional (mezid). This is also supported by the words of Nimukei Yosef, which I will elaborate on in Siman 108, with God’s help.
Rabbi Yosef Karo (1488-1575)
Rabbi Moses Isserles (1530-1572)
דין שתוי ושכור לתפלה. ובו ג סעיפים:
שתה יין כדי רביעית אל יתפלל עד שיסיר יינו ואם שתה יותר אם הוא יכול לדבר לפני המלך אם התפלל תפלתו תפלה ואם אינו יכול לדבר לפני המלך אם התפלל תפלתו תועבה וצריך לחזור ולהתפלל כשיסיר יינו מעליו ואפי' אם עבר זמן התפלה משלים אותה בתפלה שאחריה כדין שוגג:
שתה יין כדי רביעית אל יתפלל עד שיסיר יינו ואם שתה יותר אם הוא יכול לדבר לפני המלך אם התפלל תפלתו תפלה ואם אינו יכול לדבר לפני המלך אם התפלל תפלתו תועבה וצריך לחזור ולהתפלל כשיסיר יינו מעליו ואפי' אם עבר זמן התפלה משלים אותה בתפלה שאחריה כדין שוגג:
הגה ודין ק"ש כדין תפלה אבל שאר ברכות יכול לברך אע"פ שהוא שכור (מרדכי ריש פ' הדר הגה' מיהוה' פ"ד מהלכות תפלה):
The Laws of One Who Drank [Wine] and One Who Is Drunk in [Regards to] Prayers, containing 3 s'ifim:
If one drank as much as a revi'it of wine, one may not pray [the Amidah] until [the effect of] one's wine passes. And if one drank more [than a revi'it]: if one is able to speak [as] before a king, if one prayed, one's prayer is [considered a] prayer; and if one is not able to speak [as] before a king, if one prayed, one's prayer is an abomination and one is required to go back and [pray again] when [the effect of] one's wine passes from one. And even if the time of prayer passed, one should make it up for it in the prayer that follows it, in accordance with the law of one who unintentional transgresses.
If one drank as much as a revi'it of wine, one may not pray [the Amidah] until [the effect of] one's wine passes. And if one drank more [than a revi'it]: if one is able to speak [as] before a king, if one prayed, one's prayer is [considered a] prayer; and if one is not able to speak [as] before a king, if one prayed, one's prayer is an abomination and one is required to go back and [pray again] when [the effect of] one's wine passes from one. And even if the time of prayer passed, one should make it up for it in the prayer that follows it, in accordance with the law of one who unintentional transgresses.
Gloss: And the law of the Recitation of the Shema is the same as the law of [the Amidah] Prayer, but [regarding other] blessings, one may say them even though he is drunk (Mordechai, in the beginning of the chapter "Hadar" (Eruvin Chapter 6), and Hagahot Maimoniot on Chapter 4 of the Laws of Prayer).
Rabbi Mordecai ben Avraham Yoffe (1530-1612)
לבוש או"ח צ"ט:א
ודין קריאת שמע יש להחמיר כדין תפלה. ויש מקילין דשאני תפלה שהיא בקשת צרכיו מן המלך וצריך להיות יותר בישוב הדעת ובאימה מקריאת שמע, וכל שכן שאר ברכות שיכול לברך אף על פי שהוא שיכור. דהא התורה אמרה ואכלת ושבעת וברכת רוצה לומר שביעות השתייה כמו שיתבאר במקומו בעזרת השם ואפילו הכי אמרה תורה וברכת
ודין קריאת שמע יש להחמיר כדין תפלה. ויש מקילין דשאני תפלה שהיא בקשת צרכיו מן המלך וצריך להיות יותר בישוב הדעת ובאימה מקריאת שמע, וכל שכן שאר ברכות שיכול לברך אף על פי שהוא שיכור. דהא התורה אמרה ואכלת ושבעת וברכת רוצה לומר שביעות השתייה כמו שיתבאר במקומו בעזרת השם ואפילו הכי אמרה תורה וברכת
Levush OH 99:1
And there is what to be stringent regarding drunken reading of the Shema. And there are those who are lenient, since it is different than prayer, since prayer is a requesting of one's needs from the king and one needs to have a greater sense of one's mind being settled, as well as awe/fear than there is with reading of the Shema, and all the more so with other blessings, that one is able to bless them even though one is drunk, since the Torah says "And you will eat, you will be satiated, and you shall bless" - which means to say that the satiety of drinking is similar, as will be explained in its place, with the help of God, and even this, the Torah says, "And you shall bless".
Rabbi Eliyahu Spira (1660–1712)
[ג] ודין קריאת שמע וכו'. ויש מקילין דשאני תפילה שהוא בקשת צרכיו (לבוש)
And there are those who are lenient, since it is different than prayer, which is a requesting of one's needs.
Rabbi Yeḥiel Mikhel HaLevi Epstein (1829-1908)
...ואף על גב דזה אינו אלא בשוגג או נאנס, ולא במזיד כמו שיתבאר בסימן ק"ח, הכא דיינינן ליה כשוגג שלא נזהר יפה. ואפילו התחיל לשתות אחר שהגיע זמן תפילה זו, אם היה סבור שיהיה לו שהות אחר כך – מקרי "אונס" (מגן אברהם סעיף קטן ג'). ויש מי שאומר דבהתחיל לשתות אחרי הגיע זמן תפילה מקרי "מזיד" (עיין ט"ז). ולעניות דעתי נראה להכריע דבשתיה של מצוה כמו סעודת מצוה וכיוצא, וכמעשה דזוגי דרבנן בגמרא (ט א), אז אפילו התחילו אחר הגעת הזמן ומשתה של רשות – אינו נקרא "שוגג" ואנוס אלא אם כן התחילו קודם הגעת הזמן. ודע דדין קריאת שמע כדין תפילה. אבל שארי ברכות, וכן ברכת המזון – יכול לברך אף כשהוא שיכור (ועוד יתבאר בזה בסימן ק"ח).
...And even though this applies only to one who is mistaken (shogeg) or compelled (onus), and not to one who is intentional (mezid), as will be explained in Siman 108, in this case, we judge him as a shogeg because he did not take proper care. Even if he began drinking after the time for prayer had arrived, if he believed that he would still have time to pray later, he is considered onus (as stated in Magen Avraham, subsection 3).
However, there is an opinion that if one began drinking after the time for prayer had already arrived, he is considered mezid (see Taz). In my humble opinion, it seems proper to rule that in cases of drinking related to a mitzvah, such as a seudat mitzvah (a celebratory meal for a mitzvah) or similar, as in the case of the group of rabbis in the Gemara (Berakhot 9a), even if they started drinking after the time for prayer had arrived, and it was a non-mandatory (reshut) drinking occasion, they would not be considered shogeg or onus unless they began drinking before the time for prayer had arrived.
Know that the ruling for the recitation of Shema is the same as for prayer. However, for other blessings, including Birkat HaMazon (the Grace After Meals), one may recite them even while intoxicated (and this will be further explained in Siman 108).
Rabbi Yisrael Meir HaKohen Kagan (1838-1933)
(ח) כדין תפלה - היינו דאף שתוי אסור לכתחלה בק"ש והלבוש כתב דיש מקילין בק"ש אף אם הוא שכור דשאני תפלה שהוא בקשת צרכיו וכ"כ בלקוטי הרמב"ן בסופו אכן בביאור הגר"א הרחיב לבאר דברי הירושלמי שיש בענין זה ולפי דבריו מסקנת הירושלמי לאסור שכור בק"ש ע"כ יש ליזהר לכתחילה שלא לבוא לידי כך ובדיעבד אם נשתכר אין לפטור את עצמו מק"ש משום זה וכעין שכתב המ"א לקמן בסימן קפ"ה לענין בהמ"ז ואם יפוג יינו עד שלא עבר זמן ק"ש יחזור ויקרא הפרשיות:
"Like the matter of prayer" - which is that even one who has been drinking ideally should not read the recital of Shema. But Rabbi Mordecai ben Avraham Yoffe (1530-1612) wrote in his Levush that there are those who are lenient with the reading of the Shema, even if one is drunk, since it is different than prayer, which is requesting of one's needs. And similarly has it been found in the collected writings of Rabbi Moses ben Naḥman (1194-1270) at the end. However, Rabbi Elijah ben Solomon Zalman (1720-1797) wrote in his explanations, where he expanded to explain the words in the Talmud Yerushalmi that regarding this matter, according to his words, the conclusion of the Talmud Yerushalmi is that it forbids drunkenly reciting the Shema. Therefore, one should ideally be careful not to come to that situation. However, if one does end up getting drunk [and still needing to read out Shema], one cannot exempt oneself from reading out of the Shema on account of this consideration. Similarly has Rabbi Moses Isserles (1530-1572) written further on in §185 regarding the grace after meals that, if one's wine expires, as long as the time to read the Shema has not passed, one should go back and read the paragraphs of the Shema.
או שהיה שיכור וכו' - עיין במ"ב מה שכתבנו בשם האחרונים מה דמסקי לדינא ועיין בחידושי הרמב"ן בליקוטיו הנ"ל שגם הוא מסיק כן לעיקר הדין דמותר שיכור בכל הברכות לבד מתפלה מפני שהוא כעומד לפני המלך וראיה לזה מירושלמי כמו שכתב המ"א ע"ש. אמנם בביאור הגר"א בסימן צ"ט משמע דהוא ס"ל דאפילו לפי הירושלמי אינו ברור שמותר דהוא פירש דמה שאמר שם חזקיה בין לקרות בין לברך הוא להחמיר ופליג חזקיה אמה דמקיל שם מקודם לענין בהמ"ז [והרמב"ן בליקוטיו מפרש להיפוך דחזקיה מקיל אפילו לגבי ק"ש עיי"ש] ומ"מ אפשר דגם הגר"א מודה דבדיעבד אם נשתכר יברך בהמ"ז כדעת רב אסי שמתיר מקודם וכמו שפסק המ"א ושארי אחרונים:
See what is written in "Clarified Teaching" (Mishnah Berurah) what we wrote in the name of the Modern rabbinic authorities what they have decided as the rules for this matter, and also see the novella of Rabbi Moses ben Naḥman (1194-1270) in his collected writings mentioned above, that he also agrees to such for the essential ruling on this matter that one who is drunk is permitted to say all blessings, aside from prayer, since when one is praying, one should consider oneself as if one is in front of the king, with the textual proof to this position being from the Talmud Yerushalmi, such as Rabbi Abraham Gombiner (1633-1683) wrote; see there. However, Rabbi Elijah ben Solomon Zalman (1720-1797) wrote in his explanations in §99 that it is inferable since he opines that, even according to the Talmud Yerushalmi, it is not clear if drunken Shema is permissible, since he explains that what it says there is that Ḥizqiah said, whether reading the Shema or blessing the grace after meals, one should be stringent [to not say them] and Ḥizqiah disagrees upon the lenient statement previously in that pericope regarding the grace after meals (but Rabbi Moses ben Naḥman in his collected writings explains Ḥizqiah's statement in an opposite fashion, that he is lenient, even regarding the reading of the Shema; see there). Nevertheless, it is possible that Rabbi Elijah ben Solomon Zalman would also admit that, once one is drunk, one blesses the grace after meals, according to the opinion of Rav Asi, who permits saying it previously in the pericope, and similarly to what Rabbi Moses Isserles (1530-1572) decided, as well as other Modern-era rabbis.
Rabbi Ya'akov Ḥayyim Sofer (1870-1939)
יב) שם בהגהה, ודין ק"ש כדין תפלה, ויש מקילין דשאני תפלה שהיא בקשת צרכיו מן המלך וצריכה להיות יותר בישוב הדעת ובאימה מק"ש, לבוש, וכ"כ ב"י, א"ר או' ג' והפר"ח כתב דפסוק ראשון דבעי כוונה אם קראו בהיותו שכור לא יצא וצריך לחזור ולקרותו ומפסוק ראשון ואילך יצא דלא גרע ממתנמנם שנת' לעיל סי' ס' ג' סעי' יהוה דיצא יעו"ש, ועיין באו' שאח"ז ואו' י"ד:
- There, in the gloss, it is stated that the ruling for Keriat Shema (recitation of Shema) is the same as for prayer. However, some are lenient, arguing that prayer is different because it is a request for one's needs before the King and requires greater mental focus and reverence than Keriat Shema (Levush). Similarly, this is written in Beit Yosef and Elya Rabbah (Siman 3), and Peri Chadash writes that for the first verse of Shema, which requires intention (kavanah), if one recited it while intoxicated, he has not fulfilled his obligation and must repeat it. However, from the second verse onward, he has fulfilled his obligation, as his state is no worse than someone who is drowsy, as was discussed earlier in Siman 60:3:5, where it was ruled that he has fulfilled his obligation—see there for further details. Also, refer to the following note and note 14.