מְֽאוֹר־עֵינַיִם יְשַׂמַּֽח לֵב שְׁמוּעָה טוֹבָה תְּדַשֶּׁן עָֽצֶם
Good news puts fat on the bones.
(רַבִּי עֲקִיבָא) הוּא הָיָה אוֹמֵר, חָבִיב אָדָם שֶׁנִּבְרָא בְצֶלֶם. חִבָּה יְתֵרָה נוֹדַעַת לוֹ שֶׁנִּבְרָא בְצֶלֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ט) כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹקִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם. חֲבִיבִין יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּקְרְאוּ בָנִים לַמָּקוֹם. חִבָּה יְתֵרָה נוֹדַעַת לָהֶם שֶׁנִּקְרְאוּ בָנִים לַמָּקוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יד) בָּנִים אַתֶּם לַה׳ אֱלֹקֵיכֶם. חֲבִיבִין יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּתַּן לָהֶם כְּלִי חֶמְדָּה. חִבָּה יְתֵרָה נוֹדַעַת לָהֶם שֶׁנִּתַּן לָהֶם כְּלִי חֶמְדָּה שֶׁבּוֹ נִבְרָא הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ד) כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם, תּוֹרָתִי אַל תַּעֲזֹבוּ
He used to say: Beloved is man for he was created in the image [of God]. Especially beloved is he for it was made known to him that he had been created in the image [of God], as it is said: “for in the image of God He made man” (Genesis 9:6). Beloved are Israel in that they were called children to the All-Present. Especially beloved are they for it was made known to them that they are called children of the All-Present, as it is said: “you are children to the Lord your God” (Deuteronomy 14:1). Beloved are Israel in that a precious vessel was given to them. Especially beloved are they for it was made known to them that the desirable instrument, with which the world had been created, was given to them, as it is said: “for I give you good instruction; forsake not my teaching” (Proverbs 4:2).
וְהַחַיּוֹת רָצוֹא וָשׁוֹב כְּמַרְאֵה הַבָּזָק
(תוי"י תזריע דצ"ב ע"ב, שלח דקל"ט ע"ג).
Constant pleasure becomes second nature, and is no longer pleasurable. Therefore, a person rises and falls in serving G-d, so that he should experience pleasure, which is the main aspect of worship.
Toldos Yaakov Yosef, Tazria, p. 92b; Shelach, p. 139c
סדר תפלת חג השבועות. ובו ג סעיפים:
ביום חמשים לספירת העומר הוא חג שבועות וסדר התפלה כמו ביום טוב של פסח אלא שאומרים את יום חג השבועות הזה זמן מתן תורתינו וגומרים ההלל ומוציאין שני ספרים וקורין בראשון חמשה מבחודש השלישי עד סוף הסדר ומפטיר קורא בשני וביום הבכורים ומפטיר במרכבה דיחזקאל ומסיים בפסוק ותשאני רוח:
The fiftieth day of the count of the Omer is the holiday of Shavuot. The prayer service is like the holiday of Passover, rather we say "the Holiday of Shavuot, the time of the giving of our Torah". We say full Hallel. We take out two Torah scrolls and read in the first one of five [sections] from "The third month" until the end of the order. The Maftir is read in the second scroll, "On the day of the first fruits". As Haftorah we read the chariot of Ezekiel, and end with the verse "and the wind took me up."
וְאַחַר עוֹרִי נִקְּפוּ־זֹאת וּמִבְּשָׂרִי אֶחֱזֶה אֱלוֹקַּ
This, after my skin will have been peeled off.
But I would behold God while still in my flesh,
פָּנִים בְּפָנִים דִּבֶּר ה׳ עִמָּכֶם בָּהָר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ
Face to face ה׳ spoke to you on the mountain out of the fire
וספרתם לכם גו׳ חביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה חיבה יתירה נודעת להם וכו׳ כלל הדבר שתענוג תמידי אינו תענוג לכך (יחזקאל א׳, י״ד) והחיות רצוא ושוב. אך אינו נפסק רק שמשאיר רשימה ועל ידי שמסתלק עושה כלי שיוכל לקבל תענוג ובלא הסתלקות לא היה כלי ולא היו יכולים לקבל תענוג. וזהו חביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה כלי לקבל חמדה זהו חיבה יתירה שיהיו יכולים לקבל תענוג
(איוב י״ט, כ״ו) ומבשרי אחזה אלוק כדאיתא במדרש (Nidah31b) לכך אמרה תורה נדה תטמא ז׳ ימים כדי שתתחבב על בעלה. ולכן צוה השם יתברך (Dt 16,9) שבעה שבועות תספר לך כנגד ז׳ נקיים כדי שיוכלו לקבל תענוג הגדול דהיינו קבלת התורה. כי בכל חג שבועות אנו מקבלין התורה כמאמר רז״ל כאלו היום נתנה ואין לך תענוג כקבלת התורה שהיא יחוד פנים בפנים כמש״כ פנים בפנים דבר ה׳ אל כל קהלכם וגו׳:
אך האמת שהאדם הוא אינו יכול לעמוד תמיד על מדריגה אחת כי החיות רצוא ושוב שבא ומסתלק דהיינו כשהוא דבוק בהשם יתברך הוא מרגיש חיות ותענוג ואחר כך מסתלק ונופל מדריגתו
ויש בזה רזין דאורייתא בטעם הדבר למה צריך ליפול ממדריגתו וטעם אחד הוא כדי שיבוא אחר כך למדריגה יותר גדולה שבכל דבר צריך להיות העדר קודם להויה וכשרוצים להגביה למדריגה יותר גדולה צריך להיות העדר קודם לכן צריך ליפול ממדריגה שהוא עכשיו:
But the truth is that no person is able to stay at one level always, because the life-force ebbs and flows, it comes and goes, meaning that when he is attached to Blessed God he feels life-force and pleasure; and afterward he moves away and falls from his level. And contained in this are secrets of Torah, the reason why it is necessary to fall from his level; and one reason is so that he can arrive afterward at an even greater level, for in every thing there must be Absence before Presence. When we want to rise to an even greater level there must be absence beforehand, therefore one must fall from the level at which one currently stands.
והנה צריך האדם שגם בנפלו ממדריגתו יתאמץ לעלות אל ה׳ באותו מדריגה שהוא עכשיו כי צריך להאמין שמלא כל הארץ כבודו ולית אתר פנוי מיניה ואפילו במדריגה שהוא עכשיו יש גם כן השם יתברך כי לית אחר פנוי מיניה רק שהוא מצומצם מאוד
. . . ובמה יבוא להשם יתברך כשנפל ממדריגתו שהרי ניטל ממנו המוחין והדעת אף שהשם יתברך הוא מלא כל הארץ כבודו דהיינו אפילו במקום שהוא כל הארץ שכולו ארציות שהוא רק חומר עב אף על פי כן מלא כבודו יתברך והנה השם יתברך נקרא חיי החיים דהיינו שכל החיים שבעולם בהמות חיות ועופות ומין האדם החיות שלהם הוא השם יתברך וזהו חי החיים שהוה יתברך החיות של כל החיים ויחשוב כשנפל ממדרגתו הלא חי אני ומי הוא החיות שלי הלא הבורא יתברך ונמצא יש כאן גם כן הוא יתברך אך שהוא מצומצם מאוד:
. . . .And this is called we will do before we will listen – even in our falling from our level, to attach And how can a person come to Blessed God once he has fallen from his level, since his mind-states and Awareness have been taken from him? But Blessed God, all the earth is full of God’s glory, that is, even in a place that is all the earth, which is entirely materialistic, which is only dense matter, nevertheless it is full of God’s Blessed Glory. So it is that Blessed God is called the Life of Living, meaning that all the living things in the world, animals, beasts, and birds, and the human species, their life-force is Blessed God. And this is “Life of Living,” that Blessed God is the life-force of all living things. And one should think, when one falls from one’s level, “Do I not live? And who is my life-force? It is the Blessed Creator!” And one will find that Blessed God is also here, even though God is very contracted.
. . . כתיב (יחזקאל א, יד) והחיות רצוא ושוב שהחיות של הקב"ה אינו תמידי רק ברצוא ושוב והיראה נקרא יראת ה׳ לחיים כי יראת ה׳ היא חכמה כתיב והחכמה תחיה בעליה (קהלת ז, יב) נמצא החיות היא היראה וזהו יראת ה׳ לחיים (משלי יט, כג) אלא שהיא ברצוא ושוב מפני שבגלות אי אפשר לקבל היראה שיהיה תמידיות כי היראה היא תענוג גדול יראת ה׳ לחיים ומפני שהדעת אינו שלם אין המוחין שלימים לקבל תענוג תמידי אלא מסתלק וכשהאדם מתחזק ומעורר עצמו בטוב הכנותיו להמשיך עליו היראה ממשיכין עליו ובשביל זה מסתלק בכדי שיובן התענוג כי תענוג תמידי אינו תענוג למיעוט דעתינו ושכלינו.
אמנם לעתיד ומלאה הארץ דעה את ה׳ (ישעיה יא, ט) שיהיה דעת שלם וגדול יהיה הרחבת הדעת לקבל תענוג הגדול תמיד בלי שום הפסק ולכן יהיה ביום ההוא ה׳ אחד ושמו אחד ר"ל שיהיה אחדות בלי הפסק אלא תמיד יהיה ההתקשרות והתענוג אבל עתה אי אפשר מפני קטנות הדעת לקבל תמידי . . . . וצריך האדם לראות להמשיך עליו היראה אחר הסתלקותה מאתו ואם לאו בו תלוי העון שלא המשיך עליו