תַּנְיָא, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי אוֹמֵר: שָׁלֹשׁ מַתָּנוֹת טוֹבוֹת נָתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, וְכוּלָּן לֹא נְתָנָן אֶלָּא עַל יְדֵי יִסּוּרִין, אֵלּוּ הֵן: תּוֹרָה וְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְהָעוֹלָם הַבָּא. תּוֹרָה מִנַּיִן — שֶׁנֶּאֱמַר: ״אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר תְּיַסְּרֶנּוּ יָּהּ וּמִתּוֹרָתְךָ תְלַמְּדֶנּוּ״. אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, דִּכְתִיב: ״כִּי כַּאֲשֶׁר יְיַסֵּר אִישׁ אֶת בְּנוֹ ה׳ אֱלֹהֶיךָ מְיַסְּרֶךָּ״, וּכְתִיב בָּתְרֵיהּ: ״כִּי ה׳ אֱלֹהֶיךָ מְבִיאֲךָ אֶל אֶרֶץ טוֹבָה״. הָעוֹלָם הַבָּא, דִּכְתִיב: ״כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר וְדֶרֶךְ חַיִּים תּוֹכְחוֹת מוּסָר״.
Additionally, it was taught in a baraita with regard to affliction: Rabbi Shimon ben Yoḥai says: The Holy One, Blessed be He, gave Israel three precious gifts, all of which were given only by means of suffering, which purified Israel so that they may merit to receive them. These gifts are: Torah, Eretz Yisrael, and the World-to-Come. From where is it derived that Torah is only acquired by means of suffering? As it is said: “Happy is the man whom You afflict, Lord,” after which it is said: “And teach from Your Torah.” Eretz Yisrael, as it is written: “As a man rebukes his son, so the Lord your God rebukes you” (Deuteronomy 8:5), and it is written thereafter: “For the Lord your God will bring you to a good land.” The World-to-Come, as it is written: “For the mitzva is a lamp, the Torah is light, and the reproofs of instruction are the way of life” (Proverbs 6:23). One may arrive at the lamp of mitzva and the light of Torah that exists in the World-to-Come only by means of the reproofs of instruction in this world.
אָמַר רַבִּי אַחָא בְּרַבִּי חֲנִינָא, אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן שֶׁאָמַר מִשּׁוּם רַבִּי עֲקִיבָא. אָמַר רַבִּי זֵירָא: וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יֹאמַר ״הַשְׁכִּיבֵנוּ״.
Rabbi Aḥa, son of Rabbi Ḥanina, said that Rabbi Yehoshua ben Levi said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon who said it in the name of Rabbi Akiva. Rabbi Zeira said: As long as he will not recite: Help us lie down [hashkivenu] as well, after reciting the evening Shema before sunrise, as the blessing: Help us lie down, is a prayer that we sleep in peace, which is inappropriate in the morning.
אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קׇרְחָה: לָמָּה קָדְמָה פָּרָשַׁת ״שְׁמַע״ וְכוּ׳.
We learned in the mishna: Rabbi Yehoshua ben Korḥa said: Why did the portion of Shema precede that of VeHaya im Shamoa? So that one will first accept upon himself the yoke of the kingdom of Heaven and only then accept upon himself the yoke of the mitzvot.
רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי אוֹמֵר: אֶפְשָׁר אָדָם חוֹרֵשׁ בִּשְׁעַת חֲרִישָׁה, וְזוֹרֵעַ בִּשְׁעַת זְרִיעָה, וְקוֹצֵר בִּשְׁעַת קְצִירָה, וְדָשׁ בִּשְׁעַת דִּישָׁה, וְזוֹרֶה בִּשְׁעַת הָרוּחַ, תּוֹרָה מַה תְּהֵא עָלֶיהָ? אֶלָּא בִּזְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם — מְלַאכְתָּן נַעֲשֵׂית עַל יְדֵי אֲחֵרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְעָמְדוּ זָרִים וְרָעוּ צֹאנְכֶם וְגוֹ׳״, וּבִזְמַן שֶׁאֵין יִשְׂרָאֵל עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם — מְלַאכְתָּן נַעֲשֵׂית עַל יְדֵי עַצְמָן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ״. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁמְּלֶאכֶת אֲחֵרִים נַעֲשֵׂית עַל יָדָן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְעָבַדְתָּ אֶת אוֹיְבֶךָ וְגוֹ׳״. אָמַר אַבָּיֵי: הַרְבֵּה עָשׂוּ כְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל, וְעָלְתָה בְּיָדָן. כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי, וְלֹא עָלְתָה בְּיָדָן.
Rabbi Shimon ben Yoḥai says: Is it possible that a person plows in the plowing season and sows in the sowing season and harvests in the harvest season and threshes in the threshing season and winnows in the windy season, as grain is separated from the chaff by means of the wind, and is constantly busy; what will become of Torah? Rather, one must dedicate himself exclusively to Torah at the expense of other endeavors; as when Israel performs God’s will, their work is performed by others, as it is stated: “And strangers will stand and feed your flocks, and foreigners will be your plowmen and your vinedressers” (Isaiah 61:5). When Israel does not perform God’s will, their work is performed by them themselves, as it is stated: “And you shall gather your grain.” Moreover, if Israel fails to perform God’s will, others’ work will be performed by them, as it is stated: “You shall serve your enemy whom God shall send against you, in hunger, in thirst, in nakedness and in want of all things” (Deuteronomy 28:48). Summing up this dispute, Abaye said: Although there is room for both opinions, many have acted in accordance with the opinion of Rabbi Yishmael, and combined working for a living and learning Torah, and although they engaged in activities other than the study of Torah, were successful in their Torah study. Many have acted in accordance with the opinion of Rabbi Shimon ben Yoḥai and were not successful in their Torah study. They were ultimately forced to abandon their Torah study altogether.
וְאִם הִתְחִילוּ אֵין מַפְסִיקִין, מַפְסִיקִין לִקְרִיאַת שְׁמַע. הָא תְּנָא לֵיהּ רֵישָׁא אֵין מַפְסִיקִין? סֵיפָא אֲתָאן לְדִבְרֵי תוֹרָה. דְּתַנְיָא: חֲבֵרִים שֶׁהָיוּ עוֹסְקִין בַּתּוֹרָה — מַפְסִיקִין לִקְרִיאַת שְׁמַע, וְאֵין מַפְסִיקִין לִתְפִלָּה. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא כְּגוֹן רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי וַחֲבֵירָיו שֶׁתּוֹרָתָן אוּמָּנוּתָן. אֲבָל כְּגוֹן אָנוּ, מַפְסִיקִין לִקְרִיאַת שְׁמַע וְלִתְפִלָּה.
We learned in the mishna that if they already began any one of the activities mentioned in the mishna they need not stop to recite the Amida prayer; however, they stop to recite Shema. The Gemara asks: Didn’t the first clause of the mishna already teach that they need not stop? Why does the mishna repeat it? The Gemara answers: In the latter clause of the mishna, we came to discuss matters of Torah. With regard to those engaged in Torah study, they need not stop for prayer, but they are required to stop to recite Shema. As it was taught in a baraita: Torah scholars, who were engaged in the study of Torah, stop their Torah study for Shema, and they do not stop for prayer. Rabbi Yoḥanan said a caveat to this statement: They only taught that they need not stop for prayer with regard to the likes of Rabbi Shimon ben Yoḥai and his colleagues, whose Torah is their vocation and they never interrupt their Torah study. However, for the likes of us, who also engage in other activities, we stop both for Shema and for prayer.
וְאַמַּאי קָרוּ לֵיהּ ״רֹאשׁ הַמְדַבְּרִים בְּכָל מָקוֹם״? דְּיָתְבִי רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי יוֹסֵי וְרַבִּי שִׁמְעוֹן, וְיָתֵיב יְהוּדָה בֶּן גֵּרִים גַּבַּיְיהוּ. פָּתַח רַבִּי יְהוּדָה וְאָמַר: כַּמָּה נָאִים מַעֲשֵׂיהֶן שֶׁל אוּמָּה זוֹ: תִּקְּנוּ שְׁוָוקִים, תִּקְּנוּ גְּשָׁרִים, תִּקְנוּ מֶרְחֲצָאוֹת. רַבִּי יוֹסֵי שָׁתַק. נַעֲנָה רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי וְאָמַר: כׇּל מַה שֶּׁתִּקְּנוּ, לֹא תִּקְּנוּ אֶלָּא לְצוֹרֶךְ עַצְמָן. תִּקְּנוּ שְׁוָוקִין — לְהוֹשִׁיב בָּהֶן זוֹנוֹת, מֶרְחֲצָאוֹת — לְעַדֵּן בָּהֶן עַצְמָן, גְּשָׁרִים — לִיטּוֹל מֵהֶן מֶכֶס. הָלַךְ יְהוּדָה בֶּן גֵּרִים וְסִיפֵּר דִּבְרֵיהֶם, וְנִשְׁמְעוּ לַמַּלְכוּת. אָמְרוּ: יְהוּדָה שֶׁעִילָּה — יִתְעַלֶּה. יוֹסֵי שֶׁשָּׁתַק — יִגְלֶה לְצִיפּוֹרִי. שִׁמְעוֹן שֶׁגִּינָּה — יֵהָרֵג. אֲזַל הוּא וּבְרֵיהּ, טְשׁוֹ בֵּי מִדְרְשָׁא. כׇּל יוֹמָא הֲוָה מַתְיָא לְהוּ דְּבֵיתְהוּ רִיפְתָּא וְכוּזָא דְמַיָּא וְכָרְכִי. כִּי תְּקֵיף גְּזֵירְתָא אֲמַר לֵיהּ לִבְרֵיהּ: נָשִׁים דַּעְתָּן קַלָּה עֲלֵיהֶן, דִילְמָא מְצַעֲרִי לַהּ וּמְגַלְּיָא לַן. אֲזַלוּ טְשׁוֹ בִּמְעָרְתָּא. אִיתְרְחִישׁ נִיסָּא אִיבְּרִי לְהוּ חָרוּבָא וְעֵינָא דְמַיָּא, וַהֲווֹ מַשְׁלְחִי מָנַיְיהוּ וַהֲווֹ יָתְבִי עַד צַוְּארַיְיהוּ בְּחָלָא. כּוּלֵּי יוֹמָא גָּרְסִי. בְּעִידָּן צַלּוֹיֵי לָבְשִׁי מִיכַּסּוּ וּמְצַלּוּ, וַהֲדַר מַשְׁלְחִי מָנַיְיהוּ כִּי הֵיכִי דְּלָא לִיבְלוּ. אִיתִּיבוּ תְּרֵיסַר שְׁנֵי בִּמְעָרְתָּא. אֲתָא אֵלִיָּהוּ וְקָם אַפִּיתְחָא דִמְעָרְתָּא, אֲמַר: מַאן לוֹדְעֵיהּ לְבַר יוֹחַי דְּמִית קֵיסָר וּבְטִיל גְּזֵירְתֵיהּ. נְפַקוּ, חֲזוֹ אִינָשֵׁי דְּקָא כָּרְבִי וְזָרְעִי, אָמְרִין: מַנִּיחִין חַיֵּי עוֹלָם וְעוֹסְקִין בְּחַיֵּי שָׁעָה. כׇּל מָקוֹם שֶׁנּוֹתְנִין עֵינֵיהֶן מִיָּד נִשְׂרָף. יָצְתָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה לָהֶם: לְהַחֲרִיב עוֹלָמִי יְצָאתֶם?! חִיזְרוּ לִמְעָרַתְכֶם! הֲדוּר אֲזוּל אִיתִּיבוּ תְּרֵיסַר יַרְחֵי שַׁתָּא. אָמְרִי: מִשְׁפַּט רְשָׁעִים בְּגֵיהִנָּם שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ. יָצְתָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה: צְאוּ מִמְּעָרַתְכֶם! נְפַקוּ. כָּל הֵיכָא דַּהֲוָה מָחֵי רַבִּי אֶלְעָזָר, הֲוָה מַסֵּי רַבִּי שִׁמְעוֹן. אָמַר לוֹ: בְּנִי, דַּי לָעוֹלָם אֲנִי וְאַתָּה. בַּהֲדֵי פַּנְיָא דְּמַעֲלֵי שַׁבְּתָא חֲזוֹ הָהוּא סָבָא דַּהֲוָה נָקֵיט תְּרֵי מַדָּאנֵי אָסָא וְרָהֵיט בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת. אֲמַרוּ לֵיהּ: הָנֵי לְמָה לָךְ? אֲמַר לְהוּ: לִכְבוֹד שַׁבָּת. וְתִיסְגֵּי לָךְ בְּחַד! — חַד כְּנֶגֶד ״זָכוֹר״ וְחַד כְּנֶגֶד ״שָׁמוֹר״. אֲמַר לֵיהּ לִבְרֵיהּ: חֲזִי כַּמָּה חֲבִיבִין מִצְוֹת עַל יִשְׂרָאֵל. אִיְּתִיבָה דַּעְתַּיְיהוּ. שְׁמַע רַבִּי פִּנְחָס בֶּן יָאִיר חַתְנֵיהּ וּנְפַק לְאַפֵּיהּ. עַיְּילֵיהּ לְבֵי בָנֵי, הֲוָה קָא אָרֵיךְ לֵיהּ לְבִישְׂרֵיהּ. חֲזָא דַּהֲוָה בֵּיהּ פִּילֵי בְּגוּפֵיהּ. הֲוָה קָא בָכֵי וְקָא נָתְרָן דִּמְעָת עֵינֵיהּ וְקָמְצַוְּחָא לֵיהּ. אָמַר לוֹ: אוֹי לִי שֶׁרְאִיתִיךָ בְּכָךְ. אָמַר לוֹ: אַשְׁרֶיךָ שֶׁרְאִיתַנִי בְּכָךְ, שֶׁאִילְמָלֵא לֹא רְאִיתַנִי בְּכָךְ — לֹא מָצָאתָ בִּי כָּךְ. דְּמֵעִיקָּרָא כִּי הֲוָה מַקְשֵׁי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי קוּשְׁיָא, הֲוָה מְפָרֵק לֵיהּ רַבִּי פִּנְחָס בֶּן יָאִיר תְּרֵיסַר פֵּירוּקֵי. לְסוֹף, כִּי הֲוָה מַקְשֵׁי רַבִּי פִּנְחָס בֶּן יָאִיר קוּשְׁיָא — הֲוָה מְפָרֵק לֵיהּ רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי עֶשְׂרִין וְאַרְבְּעָה פֵּירוּקֵי. אֲמַר: הוֹאִיל וְאִיתְרְחִישׁ נִיסָּא אֵיזִיל אַתְקֵין מִילְּתָא. דִּכְתִיב: ״וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם״, וְאָמַר רַב: שָׁלֵם בְּגוּפוֹ, שָׁלֵם בְּמָמוֹנוֹ, שָׁלֵם בְּתוֹרָתוֹ. ״וַיִּחַן אֶת פְּנֵי הָעִיר״, אָמַר רַב: מַטְבֵּעַ תִּיקֵּן לָהֶם, וּשְׁמוּאֵל אָמַר: שְׁוָוקִים תִּיקֵּן לָהֶם, וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: מֶרְחֲצָאוֹת תִּיקֵּן לָהֶם. אֲמַר: אִיכָּא מִילְּתָא דְּבָעֵי לְתַקּוֹנֵי? אֲמַרוּ לֵיהּ: אִיכָּא דּוּכְתָּא דְּאִית בֵּיהּ סְפֵק טוּמְאָה וְאִית לְהוּ צַעֲרָא לְכֹהֲנִים לְאַקּוֹפֵי. אֲמַר: אִיכָּא אִינִישׁ דְּיָדַע דְּאִיתַּחְזַק הָכָא טָהֳרָה? אֲמַר לֵיהּ הָהוּא סָבָא: כָּאן קִיצֵּץ בֶּן זַכַּאי תּוּרְמְסֵי תְּרוּמָה. עֲבַד אִיהוּ נָמֵי הָכִי, כָּל הֵיכָא דַּהֲוָה קְשֵׁי — טַהֲרֵיהּ, וְכָל הֵיכָא דַּהֲוָה רְפֵי — צַיְּינֵיהּ. אֲמַר הָהוּא סָבָא: טִיהֵר בֶּן יוֹחַי בֵּית הַקְּבָרוֹת! אֲמַר לֵיהּ: אִילְמָלֵי לֹא הָיִיתָ עִמָּנוּ, וַאֲפִילּוּ הָיִיתָ עִמָּנוּ, וְלֹא נִמְנֵיתָ עִמָּנוּ — יָפֶה אַתָּה אוֹמֵר. עַכְשָׁיו שֶׁהָיִיתָ עִמָּנוּ, וְנִמְנֵיתָ עִמָּנוּ, יֹאמְרוּ: זוֹנוֹת מְפַרְכְּסוֹת זוֹ אֶת זוֹ, תַּלְמִידֵי חֲכָמִים לֹא כָּל שֶׁכֵּן?! יְהַב בֵּיהּ עֵינֵיהּ וְנָח נַפְשֵׁיהּ. נְפַק לְשׁוּקָא חַזְיֵיהּ לִיהוּדָה בֶּן גֵּרִים. אֲמַר: עֲדַיִין יֵשׁ לְזֶה בָּעוֹלָם? נָתַן בּוֹ עֵינָיו וְעָשָׂהוּ גַּל שֶׁל עֲצָמוֹת.
In this baraita Rabbi Yehuda is described as head of the speakers in every place. The Gemara asks: And why did they call him head of the speakers in every place? The Gemara relates that this resulted due to an incident that took place when Rabbi Yehuda and Rabbi Yosei and Rabbi Shimon were sitting, and Yehuda, son of converts, sat beside them. Rabbi Yehuda opened and said: How pleasant are the actions of this nation, the Romans, as they established marketplaces, established bridges, and established bathhouses. Rabbi Yosei was silent. Rabbi Shimon ben Yoḥai responded and said: Everything that they established, they established only for their own purposes. They established marketplaces, to place prostitutes in them; bathhouses, to pamper themselves; and bridges, to collect taxes from all who pass over them. Yehuda, son of converts, went and related their statements to his household, and those statements continued to spread until they were heard by the monarchy. They ruled and said: Yehuda, who elevated the Roman regime, shall be elevated and appointed as head of the Sages, the head of the speakers in every place. Yosei, who remained silent, shall be exiled from his home in Judea as punishment, and sent to the city of Tzippori in the Galilee. And Shimon, who denounced the government, shall be killed. Rabbi Shimon bar Yoḥai and his son, Rabbi Elazar, went and hid in the study hall. Every day Rabbi Shimon’s wife would bring them bread and a jug of water and they would eat. When the decree intensified, Rabbi Shimon said to his son: Women are easily impressionable and, therefore, there is room for concern lest the authorities torture her and she reveal our whereabouts. They went and they hid in a cave. A miracle occurred and a carob tree was created for them as well as a spring of water. They would remove their clothes and sit covered in sand up to their necks. They would study Torah all day in that manner. At the time of prayer, they would dress, cover themselves, and pray, and they would again remove their clothes afterward so that they would not become tattered. They sat in the cave for twelve years. Elijah the Prophet came and stood at the entrance to the cave and said: Who will inform bar Yoḥai that the emperor died and his decree has been abrogated? They emerged from the cave, and saw people who were plowing and sowing. Rabbi Shimon bar Yoḥai said: These people abandon eternal life of Torah study and engage in temporal life for their own sustenance. The Gemara relates that every place that Rabbi Shimon and his son Rabbi Elazar directed their eyes was immediately burned. A Divine Voice emerged and said to them: Did you emerge from the cave in order to destroy My world? Return to your cave. They again went and sat there for twelve months. They said: The judgment of the wicked in Gehenna lasts for twelve months. Surely their sin was atoned in that time. A Divine Voice emerged and said to them: Emerge from your cave. They emerged. Everywhere that Rabbi Elazar would strike, Rabbi Shimon would heal. Rabbi Shimon said to Rabbi Elazar: My son, you and I suffice for the entire world, as the two of us are engaged in the proper study of Torah. As the sun was setting on Shabbat eve, they saw an elderly man who was holding two bundles of myrtle branches and running at twilight. They said to him: Why do you have these? He said to them: In honor of Shabbat. They said to him: And let one suffice. He answered them: One is corresponding to: “Remember the Shabbat day, to keep it holy” (Exodus 20:8), and one is corresponding to: “Observe the Shabbat day, to keep it holy” (Deuteronomy 5:12). Rabbi Shimon said to his son: See how beloved the mitzvot are to Israel. Their minds were put at ease and they were no longer as upset that people were not engaged in Torah study. Rabbi Pineḥas ben Ya’ir, Rabbi Shimon’s son-in-law, heard and went out to greet him. He brought him into the bathhouse and began tending to his flesh. He saw that Rabbi Shimon had cracks in the skin on his body. He was crying, and the tears fell from his eyes and caused Rabbi Shimon pain. Rabbi Pineḥas said to Rabbi Shimon, his father-in-law: Woe is me, that I have seen you like this. Rabbi Shimon said to him: Happy are you that you have seen me like this, as had you not seen me like this, you would not have found in me this prominence in Torah, as the Gemara relates: At first, when Rabbi Shimon ben Yoḥai would raise a difficulty, Rabbi Pineḥas ben Ya’ir would respond to his question with twelve answers. Ultimately, when Rabbi Pineḥas ben Ya’ir would raise a difficulty, Rabbi Shimon ben Yoḥai would respond with twenty-four answers. Rabbi Shimon said: Since a miracle transpired for me, I will go and repair something for the sake of others in gratitude for God’s kindness, as it is written: “And Jacob came whole to the city of Shechem, which is in the land of Canaan, when he came from Paddan-aram; and he graced the countenance of the city” (Genesis 33:18). Rav said, the meaning of: And Jacob came whole, is: Whole in his body, whole in his money, whole in his Torah. And what did he do? And he graced the countenance of the city; he performed gracious acts to benefit the city. Rav said: Jacob established a currency for them. And Shmuel said: He established marketplaces for them. And Rabbi Yoḥanan said: He established bathhouses for them. In any event, clearly one for whom a miracle transpires should perform an act of kindness for his neighbors as a sign of gratitude. He said: Is there something that needs repair? They said to him: There is a place where there is uncertainty with regard to ritual impurity and the priests are troubled by being forced to circumvent it, as it is prohibited for them to become ritually impure from contact with a corpse. There was suspicion, but no certainty, that a corpse was buried there. Therefore, they were unable to definitively determine its status. Rabbi Shimon said: Is there a person who knows that there was a presumption of ritual purity here? Is there anyone who remembers a time when this place was not considered ritually impure, or that at least part of it was considered to be ritually pure? An Elder said to him: Here ben Zakkai planted and cut the teruma of lupines. In this marketplace Rabbi Yoḥanan ben Zakkai, who himself was a priest, once planted lupines that were given to him as teruma. On that basis, the conclusion can be drawn that it was definitely ritually pure. Rabbi Shimon, like Jacob, also did so and took steps to improve the city and examined the ground (Tosafot). Everywhere that the ground was hard, he pronounced it ritually pure as there was certainly no corpse there, and every place that the ground was soft, he marked it indicating that perhaps a corpse was buried there. In that way, he purified the marketplace so that even priests could walk through it. A certain Elder said in ridicule and surprise: Ben Yoḥai purified the cemetery. Rabbi Shimon got angry and said to him: Had you not been with us, and even had you been with us and were not counted with us in rendering this ruling, what you say is fine. You could have said that you were unaware of my intention or that you did not agree or participate in this decision. Now that you were with us and were counted with us in rendering this ruling, you will cause people to say that Sages are unwilling to cooperate with one another. They will say: If competing prostitutes still apply makeup to each other to help one another look beautiful, all the more so that Torah scholars should cooperate with each other. He directed his eyes toward him and the Elder died. Rabbi Shimon went out to the marketplace and he saw Yehuda, son of converts, who was the cause of this entire incident. Rabbi Shimon, said: This one still has a place in the world? He directed his eyes toward him and turned him into a pile of bones.
אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: אִלְמָלֵי שָׁמְרוּ יִשְׂרָאֵל שַׁבָּת רִאשׁוֹנָה לֹא שָׁלְטָה בָּהֶן אוּמָּה וְלָשׁוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יָצְאוּ מִן הָעָם לִלְקוֹט״, וּכְתִיב בָּתְרֵיהּ: ״וַיָּבֹא עֲמָלֵק״. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי: אִלְמָלֵי מְשַׁמְּרִין יִשְׂרָאֵל שְׁתֵּי שַׁבָּתוֹת כְּהִלְכָתָן — מִיָּד נִגְאָלִים, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כֹה אָמַר ה׳ לַסָּרִיסִים אֲשֶׁר יִשְׁמְרוּ אֶת שַׁבְּתוֹתַי״, וּכְתִיב בָּתְרֵיהּ: ״וַהֲבִיאוֹתִים אֶל הַר קׇדְשִׁי וְגוֹ׳״.
Rav Yehuda said that Rav said: Had the Jewish people properly observed the first Shabbat that was commanded them, no nation or tongue would have ever ruled them, as it is stated: “And it happened on the seventh day, some people went out from the nation to collect and they did not find” (Exodus 16:27). And it is written after they went out to collect manna: “And Amalek came and fought with Israel in Refidim” (Exodus 17:8). Rabbi Yoḥanan said in the name of Rabbi Shimon ben Yoḥai: If only the Jewish people would keep two Shabbatot in accordance with their halakhot, they would be immediately redeemed, as it is stated: “So said God to the eunuchs who will keep My Shabbatot” (Isaiah 56:4), and it is written after that: “And I will bring them to My holy mountain and will let them rejoice in My house of prayer” (Isaiah 56:7).
תַּנְיָא, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי אוֹמֵר: חַס וְשָׁלוֹם שֶׁתִּשְׁתַּכַּח תּוֹרָה מִיִּשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ״. אֶלָּא מָה אֲנִי מְקַיֵּים ״יְשׁוֹטְטוּ לְבַקֵּשׁ אֶת דְּבַר ה׳ וְלֹא יִמְצָאוּ״? שֶׁלֹּא יִמְצְאוּ הֲלָכָה בְּרוּרָה וּמִשְׁנָה בְּרוּרָה בִּמְקוֹם אֶחָד.
An opposing view was taught in another baraita. Rabbi Shimon ben Yoḥai says: Heaven forfend that the Torah should be forgotten from the Jewish people, as it is stated: “And this song shall answer to him as a witness, for it shall not be forgotten from his seed” (Deuteronomy 31:21). Rather, how do I explain: “They will roam to find the word of God, but they will not find it”? It means that they will not find clear halakha and clear teaching together, but rather there will be disputes among the Sages.
חֲמִשָּׁה דְּבָרִים צִוָּה רַבִּי עֲקִיבָא אֶת רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי כְּשֶׁהָיָה חָבוּשׁ בְּבֵית הָאֲסוּרִין. אָמַר לוֹ: רַבִּי, לַמְּדֵנִי תּוֹרָה, אָמַר: אֵינִי מְלַמְּדֶךָ. אָמַר לוֹ: אִם אֵין אַתָּה מְלַמְּדֵנִי אֲנִי אוֹמֵר לְיוֹחַי אַבָּא וּמוֹסֶרְךָ לַמַּלְכוּת. אָמַר לוֹ: בְּנִי, יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁהָעֵגֶל רוֹצֶה לִינַק פָּרָה רוֹצֶה לְהָנִיק. אָמַר לוֹ: וּמִי בְּסַכָּנָה? וַהֲלֹא עֵגֶל בְּסַכָּנָה. אָמַר לוֹ: אִם בִּקַּשְׁתָּ לֵיחָנֵק — הִיתָּלֵה בְּאִילָן גָּדוֹל. וּכְשֶׁאַתָּה מְלַמֵּד אֶת בִּנְךָ — לַמְּדֵהוּ בְּסֵפֶר מוּגָּהּ. מַאי הִיא? אָמַר רָבָא, וְאִיתֵּימָא רַב מְשַׁרְשְׁיָא: בְּחַדְתָּא, שַׁבֶּשְׁתָּא כֵּיוָן דְּעָל — עָל. לֹא תְּבַשֵּׁל בִּקְדֵירָה שֶׁבִּישֵּׁל בָּהּ חֲבֵירֶךָ. מַאי נִיהוּ — גְּרוּשָׁה בְּחַיֵּי בַּעְלָהּ, דְּאָמַר מָר גָּרוּשׁ שֶׁנָּשָׂא גְּרוּשָׁהּ — אַרְבַּע דֵּעוֹת בַּמִּטָּה. וְאִי בָּעֵית אֵימָא: אֲפִילּוּ בְּאַלְמָנָה, לְפִי שֶׁאֵין כׇּל אֶצְבָּעוֹת שָׁווֹת. מִצְוָה וְגוּף גָּדוֹל — אוֹכֵל פֵּירוֹת וְלֹא שָׂכָר. מִצְוָה וְגוּף טָהוֹר — נוֹשֵׂא אִשָּׁה וְלוֹ בָּנִים.
The Gemara continues to cite similar advice dispensed by Rabbi Akiva. Rabbi Akiva commanded Rabbi Shimon ben Yoḥai to do five matters when Rabbi Akiva was imprisoned. Beforehand, Rabbi Shimon said to him: Rabbi, teach me Torah. Rabbi Akiva said to him: I will not teach you, as it is dangerous to do so at the present time. Rabbi Shimon said to him in jest: If you will not teach me, I will tell Yoḥai my father, and he will turn you over to the government. In other words, I have no means of persuading you; you are already in prison. Rabbi Akiva said: My son, know that more than the calf wishes to suck, the cow wants to suckle, but I am afraid of the danger. Rabbi Shimon said to him: And who is in danger? Isn’t the calf in danger, as you are in jail and I am the one at risk? Rabbi Akiva said to him: If so, I will tell you a few matters. First of all, if you wish to strangle yourself, hang yourself on a tall tree. This proverb means that if one wants others to accept what he has to say, he should attribute his statement to a great man. And when you teach your son, teach him from a corrected text. The Gemara asks: What is the meaning of that statement? Rava said, and some say Rav Mesharshiya said: Rabbi Akiva was referring to learning a new topic, for once a mistake enters one’s mind, it has entered there and is difficult to put right. Rabbi Akiva further told Rabbi Shimon ben Yoḥai: Do not cook in a pot in which your colleague cooked his food. The Gemara asks: What is the meaning of this statement? The Gemara explains: Rabbi Akiva is referring to marrying a divorced woman in the lifetime of her former husband. As the Master said: If a divorced man marries a divorced woman, there are four minds in the bed during intimacy. Each person thinks about his current and former spouse, which verges on illegitimacy. And if you wish, say instead that this advice holds true even with regard to marrying a widow, as not all fingers are equal. It is possible that intimate relations with her second husband might not be as pleasing as with the first, leading her to disparage and even hate him. Rabbi Akiva continued to offer instruction: It is a mitzva and a great material benefit to one’s body to eat fruits without payment. That is, when one lends money and takes land as collateral, deducting from the loan the value of the fruit he eats, both the borrower and the lender benefit from this practice. One who both performs a mitzva and retains a pure body is one who marries a woman, as his thoughts will remain pure and he will merit to have children.
תַּנְיָא, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי אוֹמֵר: מִנַּיִין לְתָמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם שֶׁטָּעוּן שְׁנֵי גְּזִירֵי עֵצִים בִּשְׁנֵי כֹהֲנִים, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְעָרְכוּ עֵצִים״, אִם אֵינוֹ עִנְיָן לְתָמִיד שֶׁל שַׁחַר דִּכְתִיב: ״וּבִעֵר עָלֶיהָ הַכֹּהֵן עֵצִים בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר וְעָרַךְ עָלֶיהָ״, תְּנֵיהוּ עִנְיָן לְתָמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם.
It was taught in a baraita that Rabbi Shimon ben Yoḥai says: From where is it derived that the daily afternoon offering requires that two logs be brought along with it, and that they must be brought by two priests? As it is stated with regard to the burnt-offering: “The sons of Aaron the priest shall put fire on the altar and lay out wood [etzim] in order upon the fire” (Leviticus 1:7). The word etzim is plural, which teaches that two logs are called for. If this is not applicable to the daily morning offering, as it is already written about the morning offering explicitly: “And the priest shall burn wood on it every morning, and arrange the burnt-offering on it” (Leviticus 6:5), apply it to the daily afternoon offering. The verse therefore teaches us that two logs should be added before that offering.
רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי אוֹמֵר: אָרוֹן גָּלָה לְבָבֶל, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לֹא יִוָּתֵר דָּבָר אָמַר ה׳״ — אֵלּוּ עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת שֶׁבּוֹ.
Likewise, Rabbi Shimon ben Yoḥai says: The Ark was exiled to Babylonia, as it is stated: “Behold, the days come that all that is in your house, and that which your fathers have stored until this day, shall be carried to Babylonia; nothing [davar] shall be left, says the Lord” (Isaiah 39:6). These are the Ten Commandments [dibrot] that are inside it; they too shall not be left behind.
תַּנְיָא, רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: זֶה וָזֶה יְסוֹד מַעֲרָבִי. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי אוֹמֵר: זֶה וָזֶה יְסוֹד דְּרוֹמִי. בִּשְׁלָמָא, רַבִּי יִשְׁמָעֵאל קָסָבַר: יִלְמַד סָתוּם מִמְּפוֹרָשׁ. אֶלָּא, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי, מַאי טַעְמָא? אָמַר רַב אָשֵׁי: קָסָבַר פִּתְחָא בְּדָרוֹם קָאֵי. תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בִּדְבֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי: זֶה וָזֶה יְסוֹד דְּרוֹמִית. וְסִימָנָיךְ: מַשְׁכוּהּ גַּבְרֵי לְגַבְרָא.
It was taught in a baraita that Rabbi Yishmael says: Both this and that, the blood of an inner sin-offering and that of an outer sin-offering, were spilled at the western base of the altar. Rabbi Shimon ben Yoḥai says: Both this and that blood were spilled at the southern base. The Gemara asks: Granted, Rabbi Yishmael maintains that the halakha of outer sin-offerings, which is not clarified in the Torah, is derived from the inner sin-offerings, whose halakha is explicit: Just as the remains of the inner sprinklings are poured at the western base, so too, the remains of the outer sprinklings are poured at the western base. However, with regard to Rabbi Shimon ben Yoḥai, what is the reason that he holds that both sets of remainders of blood are spilled at the southern base? Rav Ashi said: Rabbi Shimon ben Yoḥai maintains that the entrance of the Sanctuary is positioned at the south side of the altar, i.e., the altar is not located in the middle of the courtyard but to the north. Consequently, the southern base of the altar is closest to the High Priest’s exit from the Sanctuary. The school of Rabbi Yishmael taught a different version of his opinion, which they learned in the school of Rabbi Shimon ben Yoḥai: Both this and that, the blood of an inner sin-offering and that of an outer sin-offering, were presented at the southern base. According to this version, Rabbi Yishmael changed his opinion and agreed with Rabbi Shimon. The Gemara comments: And your mnemonic to remember the shift in opinion is: The men pulled the man, i.e., the majority overruled the individual. In this case, the numerous students of Rabbi Shimon convinced the individual Sage, Rabbi Yishmael, to accept their ruling.
שָׁאֲלוּ תַּלְמִידָיו אֶת רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי: מִפְּנֵי מָה לֹא יָרַד לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל מָן פַּעַם אַחַת בַּשָּׁנָה? אָמַר לָהֶם: אֶמְשׁוֹל לָכֶם מָשָׁל: לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְמֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ בֵּן אֶחָד, פָּסַק לוֹ מְזוֹנוֹתָיו פַּעַם אַחַת בַּשָּׁנָה, וְלֹא הָיָה מַקְבִּיל פְּנֵי אָבִיו אֶלָּא פַּעַם אַחַת בַּשָּׁנָה. עָמַד וּפָסַק מְזוֹנוֹתָיו בְּכׇל יוֹם, וְהָיָה מַקְבִּיל פְּנֵי אָבִיו כׇּל יוֹם. אַף יִשְׂרָאֵל, מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה בָּנִים הָיָה דּוֹאֵג וְאוֹמֵר: שֶׁמָּא לֹא יֵרֵד מָן לְמָחָר, וְנִמְצְאוּ כּוּלָּן מֵתִים בָּרָעָב, נִמְצְאוּ כּוּלָּן מְכַוְּונִים אֶת לִבָּם לַאֲבִיהֶן שֶׁבַּשָּׁמַיִם. דָּבָר אַחֵר: שֶׁהָיוּ אוֹכְלִין אוֹתוֹ כְּשֶׁהוּא חַם. דָּבָר אַחֵר: מִפְּנֵי מַשּׂאוֹי הַדֶּרֶךְ.
Furthermore, with regard to the manna: The students of Rabbi Shimon ben Yoḥai asked him: Why didn’t the manna fall for the Jewish people just once a year to take care of all their needs, instead of coming down every day? He said to them: I will give you a parable: To what does this matter compare? To a king of flesh and blood who has only one son. He granted him an allowance for food once a year and the son greeted his father only once a year, when it was time for him to receive his allowance. So he arose and granted him his food every day, and his son visited him every day. So too, in the case of the Jewish people, someone who had four or five children would be worried and say: Perhaps the manna will not fall tomorrow and we will all die of starvation. Consequently, everyone directed their hearts to their Father in heaven every day. The manna that fell each day was sufficient only for that day, so that all of the Jewish people would pray to God for food for the next day. Alternatively, they received manna daily so that they would be able to eat it while it was hot and fresh. Alternatively, they received manna daily due to the hardship of carrying on the journey. They did not stay in the same place all those years, and it would have been difficult for them to carry the manna from one place to another. Therefore, the manna fell wherever they went.
וְאָמַר חִזְקִיָּה אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי: יָכוֹל אֲנִי לִפְטוֹר אֶת כׇּל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ מִן הַדִּין — מִיּוֹם שֶׁנִּבְרֵאתִי עַד עַתָּה, וְאִילְמָלֵי אֱלִיעֶזֶר בְּנִי עִמִּי — מִיּוֹם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם וְעַד עַכְשָׁיו, וְאִילְמָלֵי יוֹתָם בֶּן עוּזִּיָּהוּ עִמָּנוּ — מִיּוֹם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם עַד סוֹפוֹ.
And Ḥizkiya said that Rabbi Yirmeya said in the name of Rabbi Shimon ben Yoḥai: I am able to absolve the entire world from judgment for sins committed from the day I was created until now. The merit that he accrued through his righteousness and the suffering that he endured atone for the sins of the entire world. And were the merit accrued by Eliezer, my son, calculated along with my own, we would absolve the world from judgment for sins committed from the day that the world was created until now. And were the merit accrued by the righteous king, Jotham ben Uzziah, calculated with our own, we would absolve the world from judgment for sins committed from the day that the world was created until its end. The righteousness of these three serves as a counterbalance to all the evil deeds committed throughout the generations, and it validates the ongoing existence of the world.
וְאָמַר חִזְקִיָּה אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי: רָאִיתִי בְּנֵי עֲלִיָּיה וְהֵן מוּעָטִין. אִם אֶלֶף הֵן — אֲנִי וּבְנִי מֵהֶן, אִם מֵאָה הֵם — אֲנִי וּבְנִי מֵהֶן, אִם שְׁנַיִם הֵן — אֲנִי וּבְנִי הֵן. וּמִי זוּטְרֵי כּוּלֵּי הַאי? וְהָא אָמַר רָבָא: תַּמְנֵי סְרֵי אַלְפֵי הָוֵה דָּרָא דְּקַמֵּיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״סָבִיב שְׁמֹנָה עָשָׂר אָלֶף״! לָא קַשְׁיָא: הָא דְּמִסְתַּכְּלִי בְּאַסְפַּקְלַרְיָא הַמְּאִירָה, הָא דְּלָא מִסְתַּכְּלִי בְּאַסְפַּקְלַרְיָא הַמְּאִירָה. וּדְמִסְתַּכְּלִי בְּאַסְפַּקְלַרְיָא הַמְּאִירָה, מִי זוּטְרֵי כּוּלֵּי הַאי? וְהָא אָמַר אַבָּיֵי: לָא פָּחֵית עָלְמָא מִתְּלָתִין וְשִׁיתָּא צַדִּיקֵי דִּמְקַבְּלִי אַפֵּי שְׁכִינָה בְּכׇל יוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אַשְׁרֵי כׇּל חוֹכֵי לוֹ״, ״לוֹ״ בְּגִימַטְרִיָּא תְּלָתִין וְשִׁיתָּא הָווּ! לָא קַשְׁיָא: הָא דְּעָיְילִי בְּבַר, הָא דְּעָיְילִי בְּלָא בַּר.
And Ḥizkiya said that Rabbi Yirmeya said in the name of Rabbi Shimon ben Yoḥai: I have seen members of the caste of the spiritually prominent, who are truly righteous, and they are few. If they number one thousand, I and my son are among them. If they number one hundred, I and my son are among them; and if they number two, I and my son are they. The Gemara asks: Are they so few? But didn’t Rava say: There are eighteen thousand righteous individuals in a row before the Holy One, Blessed be He, as it is stated: “Surrounding are eighteen thousand” (Ezekiel 48:35)? Apparently, the righteous are numerous. The Gemara answers: This is not difficult. This statement of Rabbi Shimon ben Yoḥai is referring to the very few who view the Divine Presence through a bright, mirror-like partition, while that statement of Rava is referring to those who do not view the Divine Presence through a bright partition. The Gemara asks further: And are those who view the Divine Presence through a bright partition so few? But didn’t Abaye say: The world has no fewer than thirty-six righteous people in each generation who greet the Divine Presence every day, as it is stated: “Happy are all they that wait for Him [lo]” (Isaiah 30:18)? The numerological value of lo, spelled lamed vav, is thirty-six, alluding to the fact that there are at least thirty-six full-fledged righteous individuals in each generation. The Gemara answers: This is not difficult. This statement of Abaye is referring to those who enter to greet the Divine Presence by requesting and being granted permission, while that statement of Rabbi Shimon ben Yoḥai is referring to those who enter even without requesting permission, for whom the gates of Heaven are open at all times. They are very few indeed.
שָׁאֲלוּ תַּלְמִידָיו אֶת רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי: מִפְּנֵי מָה נִתְחַיְּיבוּ שׂוֹנְאֵיהֶן שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁבְּאוֹתוֹ הַדּוֹר כְּלָיָה? אָמַר לָהֶם: אִמְרוּ אַתֶּם. אָמְרוּ לוֹ: מִפְּנֵי שֶׁנֶּהֱנוּ מִסְּעוּדָתוֹ שֶׁל אוֹתוֹ רָשָׁע. אִם כֵּן שֶׁבְּשׁוּשַׁן יֵהָרְגוּ, שֶׁבְּכׇל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ אַל יֵהָרְגוּ! אָמְרוּ לוֹ: אֱמוֹר אַתָּה! אָמַר לָהֶם: מִפְּנֵי שֶׁהִשְׁתַּחֲווּ לַצֶּלֶם.
The students of Rabbi Shimon bar Yoḥai asked him: For what reason were the enemies of Jewish people, a euphemism for the Jewish people themselves when exhibiting behavior that is not in their best interests, in that generation deserving of annihilation? He, Rabbi Shimon, said to them: Say the answer to your question yourselves. They said to him: It is because they partook of the feast of that wicked one, Ahasuerus, and they partook there of forbidden foods. Rabbi Shimon responded: If so, those in Shushan should have been killed as punishment, but those in the rest of the world, who did not participate in the feast, should not have been killed. They said to him: Then you say your response to our question. He said to them: It is because they prostrated before the idol that Nebuchadnezzar had made, as is recorded that the entire world bowed down before it, except for Hananiah, Mishael, and Azariah.
מֵהֵיכָן קוֹרֵא אָדָם אֶת הַמְּגִילָּה וְכוּ׳. תַּנְיָא, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי אוֹמֵר: מִ״בַּלַּיְלָה הַהוּא״.
§ The mishna teaches that three Sages disagree about the question: Beginning from where must a person read the Megilla in order to fulfill his obligation? It is taught in a baraita that there is a fourth opinion as well: Rabbi Shimon bar Yoḥai says: One must start to read from “On that night” (Esther 6:1).
תַּנְיָא, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי אוֹמֵר: בּוֹא וּרְאֵה כַּמָּה חֲבִיבִין יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁבְּכָל מָקוֹם שֶׁגָּלוּ — שְׁכִינָה עִמָּהֶן. גָּלוּ לְמִצְרַיִם — שְׁכִינָה עִמָּהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הַנִּגְלֹה נִגְלֵיתִי לְבֵית אָבִיךָ בִּהְיוֹתָם בְּמִצְרַיִם וְגוֹ׳״. גָּלוּ לְבָבֶל — שְׁכִינָה עִמָּהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לְמַעַנְכֶם שֻׁלַּחְתִּי בָבֶלָה״. וְאַף כְּשֶׁהֵן עֲתִידִין לִיגָּאֵל — שְׁכִינָה עִמָּהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְשָׁב ה׳ אֱלֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ״. ״וְהֵשִׁיב״ לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא ״וְשָׁב״. מְלַמֵּד שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שָׁב עִמָּהֶן מִבֵּין הַגָּלִיּוֹת.
§ It is taught in a baraita: Rabbi Shimon ben Yoḥai says: Come and see how beloved the Jewish people are before the Holy One, Blessed be He. As every place they were exiled, the Divine Presence went with them. They were exiled to Egypt, and the Divine Presence went with them, as it is stated: “Did I reveal myself to the house of your father when they were in Egypt?” (I Samuel 2:27). They were exiled to Babylonia, and the Divine Presence went with them, as it is stated: “For your sake I have sent to Babylonia” (Isaiah 43:14). So too, when, in the future, they will be redeemed, the Divine Presence will be with them, as it is stated: “Then the Lord your God will return with your captivity” (Deuteronomy 30:3). It does not state: He will bring back, i.e., He will cause the Jewish people to return, but rather it says: “He will return,” which teaches that the Holy One, Blessed be He, will return together with them from among the various exiles.
מַתְנִי׳ מִי שֶׁלֹּא חָג בְּיוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חַג — חוֹגֵג אֶת כָּל הָרֶגֶל וְיוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן שֶׁל חַג. עָבַר הָרֶגֶל וְלֹא חָג — אֵינוֹ חַיָּיב בְּאַחְרָיוּתוֹ, עַל זֶה נֶאֱמַר ״מְעֻוָּות לֹא יוּכַל לִתְקוֹן וְחֶסְרוֹן לֹא יוּכַל לְהִמָּנוֹת״. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְּיָיא אוֹמֵר: אֵיזֶהוּ מְעֻוָּות שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהִתָּקֵן? זֶה הַבָּא עַל הָעֶרְוָה וְהוֹלִיד מִמֶּנָּה מַמְזֵר. אִם תֹּאמַר בְּגוֹנֵב וְגוֹזֵל — יָכוֹל הוּא לְהַחְזִירוֹ, וִיתַקֵּן. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי אוֹמֵר: אֵין קוֹרִין מְעֻוָּות אֶלָּא לְמִי שֶׁהָיָה מְתוּקָּן בַּתְּחִילָּה וְנִתְעַוֵּות, וְאֵי זֶה? זֶה תַּלְמִיד חָכָם הַפּוֹרֵשׁ מִן הַתּוֹרָה.
MISHNA: With regard to one who did not celebrate by bringing the Festival peace-offering on the first day of the festival of Sukkot, he may celebrate and bring it during the entire remaining days of the pilgrimage Festival, and even on the final day of the Festival, i.e., on the Eighth Day of Assembly. If the pilgrimage Festival passed and one did not celebrate by bringing the Festival peace-offering, he is not obligated to pay restitution for it. Even if he consecrated an animal for this purpose and it was lost, once the Festival is over he has no obligation to replace it, as he has missed the opportunity for performing this mitzva. And about this it is stated: “That which is crooked cannot be made straight; and that which is wanting cannot be numbered” (Ecclesiastes 1:15). Rabbi Shimon ben Menasya says: Who is the crooked that cannot be made straight? This verse is referring to one who engaged in intercourse with a woman forbidden to him and fathered a mamzer with her. This individual is unable to rectify his sin, because the status of the illegitimate child is permanent. And if you say that it is referring to one who steals or robs, although he is crooked he can return what he stole and in this manner his sin will be rectified. Rabbi Shimon ben Yoḥai says: One calls crooked only someone who was initially straight and subsequently became crooked. And who is this? This is a Torah scholar who leaves his Torah study. Here is an example of something straight that became crooked.
תַּנְיָא, וְכֵן הָיָה רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי אוֹמֵר: קִבְרֵי גוֹיִם אֵינָן מְטַמְּאִין בְּאֹהֶל, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאַתֵּן צֹאנִי צֹאן מַרְעִיתִי אָדָם אַתֶּם״. אַתֶּם קְרוּיִין אָדָם, וְאֵין הַגּוֹיִם קְרוּיִין אָדָם.
§ It is taught in a baraita: And similarly, Rabbi Shimon ben Yoḥai would say: The graves of gentiles do not render items impure through a tent, as it is stated: “And you My sheep, the sheep of My pasture, are men [adam]” (Ezekiel 34:31), from which it is derived that you, the Jewish people, are called men [adam] but gentiles are not called men [adam]. Since the Torah introduces the halakha of ritual impurity of a tent with the words: “When a man [adam] dies in a tent” (Numbers 19:14), this halakha applies only to corpses of Jews but not those of gentiles.
שֶׁיֹּאמְרוּ דְּבַר שְׁמוּעָה מִפִּי בָּעוֹלָם הַזֶּה. דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי: כׇּל תַּלְמִיד חָכָם שֶׁאוֹמְרִים דְּבַר שְׁמוּעָה מִפִּיו בָּעוֹלָם הַזֶּה, שִׂפְתוֹתָיו דּוֹבְבוֹת בַּקֶּבֶר. אָמַר רַבִּי יִצְחָק בֶּן זְעֵירָא, וְאִיתֵּימָא שִׁמְעוֹן נְזִירָא: מַאי קְרָאָה — ״וְחִכֵּךְ כְּיֵין הַטּוֹב הוֹלֵךְ לְדוֹדִי לְמֵישָׁרִים דּוֹבֵב שִׂפְתֵי יְשֵׁנִים״. כְּכוֹמֶר שֶׁל עֲנָבִים: מָה כּוֹמֶר שֶׁל עֲנָבִים, כֵּיוָן שֶׁמַּנִּיחַ אָדָם אֶצְבָּעוֹ עָלָיו — מִיָּד דּוֹבֵב; אַף תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, כֵּיוָן שֶׁאוֹמְרִים דְּבַר שְׁמוּעָה מִפִּיהֶם בָּעוֹלָם הַזֶּה — שִׂפְתוֹתֵיהֶם דּוֹבְבוֹת בַּקֶּבֶר.
that they will say a matter of halakha in my name in this world when I have passed on to another world. As Rabbi Yoḥanan said in the name of Rabbi Shimon ben Yoḥai: With regard to any Torah scholar in whose name a matter of halakha is said in this world, his lips mouth the words in the grave, as though he is talking. Rabbi Yitzḥak ben Ze’eira said, and some say this was stated by Shimon the Nazirite: What is the verse from which it is derived? “And the roof of your mouth is like the best wine that glides down smoothly for my beloved, moving gently the lips of those who are asleep” (Song of Songs 7:10). He explains: This is like a pile [komer] of grapes left to warm before they are pressed: Just as in the case of a pile of grapes, when a person places his finger on it, immediately it moves, as the wine bursts through and the whole pile shakes, so too with Torah scholars: When a teaching is said in their name in this world their lips mouth the words in the grave. For this reason Rabbi Yoḥanan wanted his Torah statements to be attributed to him, so that he would earn eternal life.
גְּמָ׳ אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי: מִפְּנֵי מָה הִתְקִינוּ כְּתוּבַּת בְּנִין דִּכְרִין — כְּדֵי שֶׁיִּקְפּוֹץ אָדָם וְיִכְתּוֹב לְבִתּוֹ כִּבְנוֹ.
GEMARA: Rabbi Yoḥanan said in the name of Rabbi Shimon ben Yoḥai: For what reason did the Sages enact the marriage document concerning male children? It was enacted so that a man will be willing to take the initiative and write an agreement to give his daughter a dowry as large as the portion of his possessions that his son will receive as an inheritance. The marriage document concerning male children ensures that even if one’s daughter dies and her husband inherits her possessions, the dowry will eventually be inherited by her sons when her husband dies. Since the father of the bride knows that his grandchildren will inherit the dowry, he will give a larger dowry.
אֲזַל, אַשְׁכְּחֵיהּ לְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי דַּהֲוָה יָתֵיב עַל תְּלָת עֲשַׂר תַּכְטָקֵי פִּיזָּא. אֲמַר לֵיהּ: אַתְּ הוּא בַּר לֵיוַאי? אֲמַר לֵיהּ: הֵן. נִרְאֲתָה קֶשֶׁת בְּיָמֶיךָ? אֲמַר לֵיהּ: הֵן. אִם כֵּן, אִי אַתָּה בַּר לֵיוַאי. וְלָא הִיא, דְּלָא הֲוַאי מִידֵּי. אֶלָּא סָבַר: לָא אַחְזֵיק טֵיבוּתָא לְנַפְשַׁאי.
Rabbi Yehoshua ben Levi went and found in paradise Rabbi Shimon ben Yoḥai sitting on thirteen golden stools [takhtekei]. Rabbi Shimon ben Yoḥai said to him: Are you the son of Levi? He said to him: Yes. Rabbi Shimon said to him: Was a rainbow ever seen in your days? He said: Yes. Rabbi Shimon retorted: If so, you are not the son of Levi, as he is a completely righteous man. During the lifetimes of completely righteous people no rainbows are visible, as they are a sign that the world deserves to be destroyed by a flood; whereas the merit of the righteous protects the world from such things. The Gemara comments: And that is not so, for there was no rainbow seen at all during the lifetime of Rabbi Yehoshua, but he thought: I do not want to take credit for myself by presenting myself as such a righteous person.
תַּנְיָא, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי אוֹמֵר: אָדָם אוֹמֵר שִׁבְחוֹ בְּקוֹל נָמוּךְ וּגְנוּתוֹ בְּקוֹל רָם. שִׁבְחוֹ בְּקוֹל נָמוּךְ — מִן וִידּוּי הַמַּעֲשֵׂר. גְּנוּתוֹ בְּקוֹל רָם — מִמִּקְרָא בִּיכּוּרִים. וּגְנוּתוֹ בְּקוֹל רָם?! וְהָאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי: מִפְּנֵי מָה תִּקְּנוּ תְּפִלָּה בְּלַחַשׁ, כְּדֵי שֶׁלֹּא לְבַיֵּישׁ אֶת עוֹבְרֵי עֲבֵירָה. שֶׁהֲרֵי לֹא חָלַק הַכָּתוּב מָקוֹם בֵּין חַטָּאת לְעוֹלָה!
The distinction between merely saying, and speaking and saying, is significant, as it is taught in a baraita that Rabbi Shimon ben Yoḥai says: A person should say his own praise in a soft voice, and say that which is to his discredit in a loud voice. That one should say his praise in a soft voice is derived from the portion of the declaration of tithes, where one declares that he has acted appropriately, and the verse does not state: And you shall speak. That one should say that which is to his discredit in a loud voice is derived from the recitation of the first fruits, concerning which the verse states: “And you shall speak and say” (Deuteronomy 26:5), i.e., it should be recited loudly. The portion recited when bringing the first fruits details the hardships that the Jewish people suffered and denigrates Laban the Aramean, who is a progenitor of the Jewish people. The Gemara asks: But should one really say that which is to his discredit in a loud voice? But didn’t Rabbi Yoḥanan say in the name of Rabbi Shimon bar Yoḥai himself: For what reason did the Sages institute that the Amida prayer should be recited in a whisper? So as not to embarrass transgressors who confess their transgressions during their prayer. There is proof that transgressors should not be embarrassed, as the verse detailing where different offerings are slaughtered does not differentiate between the place where a sin-offering is slaughtered and the place where a burnt-offering is slaughtered, so that it will not be recognized when one is bringing a sin-offering and the sinner will not be embarrassed. This shows that one should also say that which is to his discredit quietly.
תַּנְיָא, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי אוֹמֵר: נֶאֶמְרָה שְׁבוּעָה בַּחוּץ, וְנֶאֶמְרָה שְׁבוּעָה בִּפְנִים. מָה שְׁבוּעָה הָאֲמוּרָה בִּפְנִים – עָשָׂה בָּהּ סָפֵק כְּוַדַּאי, אַף שְׁבוּעָה הָאֲמוּרָה בַּחוּץ – עָשָׂה בָּהּ סָפֵק כְּוַדַּאי.
The Gemara answers: It is taught in a baraita that Rabbi Shimon ben Yoḥai says: The Torah states an external oath, i.e., an oath administered outside of the Temple, and it states an internal oath, an oath administered inside the Temple courtyard, i.e., the oath of a sota. Just as with regard to an oath stated in the Torah that is taken inside the Temple, the Torah rendered uncertainty like certainty, as in the case of a sota the husband’s claim is based on suspicion and yet he can extend that oath; so too, with regard to an oath stated in the Torah that is taken outside the Temple, the Torah rendered uncertainty to be like certainty, i.e., all oaths can be extended to include even uncertain claims.
תַּנְיָא, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי אוֹמֵר: שָׁלֹשׁ מִצְוֹת נִצְטַוּוּ יִשְׂרָאֵל בִּכְנִיסָתָן לָאָרֶץ, וְנוֹהֲגוֹת בֵּין בָּאָרֶץ בֵּין בְּחוּצָה לָאָרֶץ. וְהוּא הַדִּין שֶׁיִּנְהֲגוּ, וּמָה חָדָשׁ, שֶׁאֵין אִיסּוּרוֹ אִיסּוּר עוֹלָם, וְאֵין אִיסּוּרוֹ אִיסּוּר הֲנָאָה, וְיֵשׁ הֶיתֵּר לְאִיסּוּרוֹ, נוֹהֵג בֵּין בָּאָרֶץ בֵּין בְּחוּצָה לָאָרֶץ – כִּלְאַיִם, שֶׁאִיסּוּרָן אִיסּוּר עוֹלָם, וְאִיסּוּרָן אִיסּוּר הֲנָאָה, וְאֵין הֶיתֵּר לְאִיסּוּרָן – אֵינוֹ דִּין שֶׁיִּנְהֲגוּ בֵּין בָּאָרֶץ בֵּין בְּחוּצָה לָאָרֶץ? וְהוּא הַדִּין לְעׇרְלָה בִּשְׁתַּיִם.
It is taught in a baraita that Rabbi Shimon ben Yoḥai says: The Jewish people were commanded to perform three mitzvot immediately upon entering Eretz Yisrael: The new crop, diverse kinds, and orla, and these apply both in Eretz Yisrael and outside of Eretz Yisrael. And it is logical, i.e., one can derive through an a fortiori argument that each of these mitzvot should apply everywhere. If the prohibition of the new crop, whose prohibition is not a permanent prohibition, as it does not apply to grain that grows after the omer has been sacrificed on the sixteenth of Nisan, and whose prohibition is not a prohibition against deriving benefit, since usages other than eating are permitted, and there is dissolution for its prohibition, i.e., grain that grew before the sixteenth of Nisan becomes permitted after the omer offering has been brought, applies both in Eretz Yisrael and outside of Eretz Yisrael, the same halakha should certainly apply to diverse kinds. Rabbi Shimon ben Yoḥai elaborates: With regard to diverse kinds, whose prohibition is a permanent prohibition, as it never expires, and whose prohibition is a prohibition against deriving benefit, since one may not benefit in any manner from diverse kinds of the vine, and there is no dissolution for its prohibition, is it not logical that it should apply both in Eretz Yisrael and outside of Eretz Yisrael? And the same is true of orla with regard to two of those points. Orla is not a permanent prohibition, as it applies only for the first three years that a tree produces fruit, but one may not derive benefit from it, and produce from the first three years never becomes permitted.
רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי אוֹמֵר: אֲפִילּוּ צַדִּיק גָּמוּר כׇּל יָמָיו וּמָרַד בָּאַחֲרוֹנָה – אִיבֵּד אֶת הָרִאשׁוֹנוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״צִדְקַת הַצַּדִּיק לֹא תַצִּילֶנּוּ בְּיוֹם פִּשְׁעוֹ״. וַאֲפִילּוּ רָשָׁע גָּמוּר כׇּל יָמָיו וְעָשָׂה תְּשׁוּבָה בָּאַחֲרוֹנָה – אֵין מַזְכִּירִים לוֹ שׁוּב רִשְׁעוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְרִשְׁעַת הָרָשָׁע לֹא יִכָּשֶׁל בָּהּ בְּיוֹם שׁוּבוֹ מֵרִשְׁעוֹ״. וְנִיהְוֵי כְּמֶחֱצָה עֲוֹנוֹת וּמֶחֱצָה זְכִיּוֹת? אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: בְּתוֹהֶא עַל הָרִאשׁוֹנוֹת.
Rabbi Shimon ben Yoḥai says: Even if one was completely righteous all his life and he rebelled by sinning at the end of his life, he loses his early merit, as it is stated: “The righteousness of the righteous shall not deliver him on the day of his transgression” (Ezekiel 33:12). And similarly, even if one was completely wicked all his life and repented in the end, he is no longer reminded of his wickedness, as it is stated in the continuation of the verse: “And as for the wickedness of the wicked, he shall not stumble over it on the day that he turns from his wickedness.” The Gemara asks: But an individual who performed mitzvot all of his life and then sins should at least be like one whose acts have been half sins and half merits, i.e., each should be of equal weight. Why, then, is he pronounced guilty? Reish Lakish said: This is not referring to an individual who has merely sinned but to one who regrets all the initial mitzvot he performed in the past. In this case the mitzvot he performed are not taken into account.
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי, מַאי דִּכְתִיב: ״אַשְׁרֵיכֶם זֹרְעֵי עַל כׇּל מָיִם, מְשַׁלְּחֵי רֶגֶל הַשּׁוֹר וְהַחֲמוֹר״? כׇּל הָעוֹסֵק בְּתוֹרָה וּבִגְמִילוּת חֲסָדִים, זוֹכֶה לְנַחֲלַת שְׁנֵי שְׁבָטִים. שֶׁנֶּאֱמַר: ״אַשְׁרֵיכֶם זֹרְעֵי״ – וְאֵין ״זְרִיעָה״ אֶלָּא צְדָקָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״זִרְעוּ לָכֶם לִצְדָקָה וְקִצְרוּ לְפִי חֶסֶד״; וְאֵין ״מַיִם״ אֶלָּא תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הוֹי כׇּל צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם״. וְזוֹכֶה לְנַחֲלַת שְׁנֵי שְׁבָטִים – זוֹכֶה לְכִילָה כְּיוֹסֵף, דִּכְתִיב: ״בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף, בָּנוֹת צָעֲדָה עֲלֵי שׁוּר״; וְזוֹכֶה לְנַחֲלַת יִשָּׂשכָר, דִּכְתִיב: ״יִשָּׂשכָר חֲמֹר גָּרֶם״. אִית דְּאָמְרִי: אוֹיְבָיו נוֹפְלִים לְפָנָיו כְּיוֹסֵף – דִּכְתִיב: ״בָּהֶם עַמִּים יְנַגַּח יַחְדָּו אַפְסֵי אָרֶץ״; וְזוֹכֶה לְבִינָה כְּיִשָּׂשכָר – דִּכְתִיב: ״וּמִבְּנֵי יִשָּׂשכָר יוֹדְעֵי בִינָה לַעִתִּים, לָדַעַת מַה יַּעֲשֶׂה יִשְׂרָאֵל״.
§ A verse that was cited at the beginning of this chapter (2b) as part of a halakhic exposition is now explained homiletically: Rabbi Yoḥanan says in the name of Rabbi Shimon ben Yoḥai: What is the meaning of that which is written: “Happy are you that sow beside all waters, that send forth the feet of the ox and the donkey” (Isaiah 32:20)? It teaches that whoever engages in the study of Torah and in the performance of acts of kindness merits reward equal to the portion of two tribes, Joseph and Issachar. The Gemara explains how this is derived from the verse: As it is stated: “Happy are you that sow.” And the reference to sowing refers only to acts of charity, as it is stated: “Sow for yourselves for charity, reap according to kindness” (Hosea 10:12). And the reference to water refers only to the study of Torah, as it is stated with regard to Torah study: “Ho, all who are thirsty, go to water” (Isaiah 55:1). And the fact that he merits reward equal to the portion of two tribes is derived as follows: The reference to the ox in the verse is an allusion to Joseph, who is described as an ox (Deuteronomy 33:17), and one’s reward is that he merits to receive a canopy of honor, as did Joseph, as it is written: “Joseph is a fruitful vine, a fruitful vine by a fountain; its branches run over the wall.” The branches over the wall in this verse allude to the canopy. And the reference to the donkey is an allusion to the fact that he merits to receive the portion of Issachar, who is described as a donkey, as it is stated: “Issachar is a large-boned donkey” (Genesis 49:14). There are some who say that the comparison should be understood in a different manner. His enemies will fall before him just like in the blessing given by Moses to the tribe of Joseph, as it is written in the blessing bestowed by Moses to the tribe of Joseph: “His horns are the horns of the wild-ox; with them he shall gore the nations, even to the ends of the earth” (Deuteronomy 33:17). And he merits the understanding of Issachar, as it is written: “And of the children of Issachar, men that had understanding of the times, to know what Israel ought to do” (I Chronicles 12:33).
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: ״בְּרֹאשׁוֹ וַחֲמִשִׁתָיו״; מָמוֹן הַמִּשְׁתַּלֵּם בְּרֹאשׁ – מוֹסִיף חוֹמֶשׁ, מָמוֹן שֶׁאֵין מִשְׁתַּלֵּם בְּרֹאשׁ – אֵין מוֹסִיף חוֹמֶשׁ. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי אוֹמֵר: אֵין חוֹמֶשׁ וְאָשָׁם מִשְׁתַּלֵּם בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ כֶּפֶל.
And the Rabbis say: It is written concerning a bailee who falsely claims innocence with regard to a deposit entrusted to him: “He shall restore it according to its principal, and shall add its fifth part to it” (Leviticus 5:24). This verse teaches that with regard to monetary restitution that is paid precisely according to the principal, one adds one-fifth, but for monetary restitution that is not paid precisely according to the principal, as is the case here, where the bailee pays double the principal value, one does not add one-fifth. Rabbi Shimon ben Yoḥai says: Neither the additional one-fifth nor the guilt-offering is paid in a case where there is double payment. This concludes the baraita.
וְאָמַר מָר זוּטְרָא בַּר טוֹבִיָּה אָמַר רַב, וְאָמְרִי לַהּ: אָמַר רַב חָנָא בַּר בִּיזְנָא אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן חֲסִידָא, וְאָמְרִי לָהּ: אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי: נוֹחַ לוֹ לְאָדָם שֶׁיַּפִּיל עַצְמוֹ לְכִבְשַׁן הָאֵשׁ וְאַל יַלְבִּין פְּנֵי חֲבֵירוֹ בָּרַבִּים. מְנָא לַן? מִתָּמָר, דִּכְתִיב: ״הִיא מוּצֵאת וְהִיא שָׁלְחָה אֶל חָמִיהָ״.
And Mar Zutra bar Toviyya says that Rav says; and some say Rav Ḥana bar Bizna says that Rabbi Shimon Ḥasida says; and some say Rabbi Yoḥanan says in the name of Rabbi Shimon ben Yoḥai: It is more comfortable for a person to cast himself into a fiery furnace, than to humiliate another in public to avoid being cast into the furnace. From where do we derive this? From Tamar, daughter-in-law of Judah. When she was taken out to be burned, she did not reveal that she was pregnant with Judah’s child. Rather, she left the decision to him, to avoid humiliating him in public, as it is written: “And Judah said: Bring her forth, and let her be burnt. When she was brought forth, she sent to her father-in-law, saying: I am pregnant by the man to whom these belong. And she said: Examine these, whose are these, the signet, and the cords, and the staff?” (Genesis 38:24–25).
וְתַנָּא קַמָּא: גִּיזָּה וְחָלָב לָא סָפֵק שְׂכַר עֲמָלוֹ וּמְזוֹנוֹ? בְּגִיזָּה וְחָלָב – כּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי, כִּי פְלִיגִי בְּנַסְיוֹבֵי וְתוּתְרֵי. תַּנָּא קַמָּא סָבַר לַהּ כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי, דְּאָמַר: נוֹתֵן לוֹ שְׂכָרוֹ מִשָּׁלֵם. רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה סָבַר לַהּ כַּאֲבוּהּ, דְּאָמַר: אֲפִילּוּ לֹא טִבֵּל עִמּוֹ אֶלָּא בְּצִיר, וְלֹא אָכַל עִמּוֹ אֶלָּא גְּרוֹגֶרֶת אַחַת – זֶהוּ שְׂכָרוֹ.
The Gemara asks a question: And as for the first tanna, how does he respond to this claim? Does he claim that shearing and milk do not provide the payment of the wage for his toil and for the animal’s food? The Gemara answers: If the arrangement allows him to keep the sheared wool and milk, everyone agrees that this is sufficient to avoid the prohibition of interest. When they disagree, it is with regard to a case when he receives only the whey [benasyovi], i.e., the water left from the milk, and the pluckings [vetoteri] from the goats. The Gemara clarifies the dispute: The first tanna holds in accordance with the opinion of Rabbi Shimon ben Yoḥai, who says that he gives him his full wage. Since the value of the whey and pluckings is less than a full wage, his receiving them does not suffice to replace his wage. Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, holds in accordance with the opinion of his father, who says that even if he only immersed his bread in brine with him, or only ate one dried fig with him, this is his wage, as there is no demand that his wages be commensurate with his toil.
מַתְנִי׳ אוֹמֵר אָדָם לַחֲבֵירוֹ: נַכֵּשׁ עִמִּי וַאֲנַכֵּשׁ עִמָּךְ, עֲדוֹר עִמִּי וְאֶעֱדוֹר עִמָּךְ. וְלֹא יֹאמַר לוֹ: נַכֵּשׁ עִמִּי וְאֶעֱדוֹר עִמָּךְ, עֲדוֹר עִמִּי וַאֲנַכֵּשׁ עִמָּךְ. כׇּל יְמֵי גְּרִיד – אֶחָד. כׇּל יְמֵי רְבִיעָה – אַחַת. לֹא יֹאמַר לוֹ: חֲרוֹשׁ עִמִּי בִּגְרִיד וַאֲנִי אֶחְרוֹשׁ עִמְּךָ בָּרְבִיעָה. רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: יֵשׁ רִבִּית מוּקְדֶּמֶת וְיֵשׁ רִבִּית מְאוּחֶרֶת. כֵּיצַד? נָתַן עֵינָיו לִלְווֹת הֵימֶנּוּ, וְהוּא מְשַׁלֵּחַ לוֹ וְאוֹמֵר: בִּשְׁבִיל שֶׁתַּלְוֵנִי – זוֹ הִיא רִבִּית מוּקְדֶּמֶת. לָוָה הֵימֶנּוּ וְהֶחְזִיר לוֹ אֶת מְעוֹתָיו, וְהוּא מְשַׁלֵּחַ לוֹ וְאוֹמֵר: בִּשְׁבִיל מְעוֹתֶיךָ שֶׁהָיוּ בְּטֵילוֹת אֶצְלִי – זוֹ הִיא רִבִּית מְאוּחֶרֶת. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: יֵשׁ רִבִּית דְּבָרִים. לֹא יֹאמַר לוֹ ״דַּע כִּי בָּא אִישׁ פְּלוֹנִי מִמָּקוֹם פְּלוֹנִי״. וְאֵלּוּ עוֹבְרִין בְּלֹא תַעֲשֶׂה: הַמַּלְוֶה וְהַלֹּוֶה וְהֶעָרֵב וְהָעֵדִים. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אַף הַסּוֹפֵר. עוֹבְרִים מִשּׁוּם ״לֹא תִתֵּן״, וּמִשּׁוּם ״אַל תִּקַּח מֵאִתּוֹ״, וּמִשּׁוּם ״לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנוֹשֶׁה״, וּמִשּׁוּם ״לֹא תְשִׂימוּן עָלָיו נֶשֶׁךְ״, וּמִשּׁוּם ״וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשׁוֹל וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ אֲנִי ה׳״. גְּמָ׳ תַּנְיָא, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי אוֹמֵר: מִנַּיִן לַנּוֹשֶׁה בַּחֲבֵירוֹ מָנֶה, וְאֵינוֹ רָגִיל לְהַקְדִּים לוֹ שָׁלוֹם, שֶׁאָסוּר לְהַקְדִּים לוֹ שָׁלוֹם – תַּלְמוּד לוֹמַר: ״נֶשֶׁךְ כׇּל דָּבָר אֲשֶׁר יִשָּׁךְ״ – אֲפִילּוּ דִּיבּוּר אָסוּר. וְאֵלּוּ עוֹבְרִין, אָמַר אַבָּיֵי: מַלְוֶה עוֹבֵר בְּכוּלָּן. לֹוֶה עוֹבֵר מִשּׁוּם ״לֹא תַשִּׁיךְ לְאָחִיךָ״. ״וּלְאָחִיךָ לֹא תַשִּׁיךְ״, ״וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשׁוֹל״. עָרֵב וְהָעֵדִים אֵין עוֹבְרִין אֶלָּא מִשּׁוּם ״לֹא תְשִׂימוּן עָלָיו נֶשֶׁךְ״. תַּנְיָא, רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: מַלְוֵי רִבִּית יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁמַּרְוִיחִים – מַפְסִידִים. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁמְּשִׂימִים מֹשֶׁה רַבֵּינוּ חָכָם וְתוֹרָתוֹ אֱמֶת. וְאוֹמְרִין: אִילּוּ הָיָה יוֹדֵעַ מֹשֶׁה רַבֵּינוּ שֶׁיִּהְיֶה רֶיוַח בַּדָּבָר לֹא הָיָה כּוֹתְבוֹ.
MISHNA: A person may say to another: Weed the wild growths from my field with me now, and I will weed your field with you at a later stage, or: Till my field with me today and I will till with you on a different day. But he may not say to him: Weed with me today and I will till with you a different day, or: Till with me today and I will weed with you, as due to the different nature of the tasks it is possible that one of them will have to work harder than the other did, which is a type of interest, since he repaid him with additional labor. All the dry days during the summer, when it does not rain, are viewed as one period, meaning that if they each agreed to work one day, the dry days are viewed as though they were all exactly equal in length, despite the slight differences between them. Similarly, all the rainy days are treated as one period. But he may not say to him: Plow with me in the dry season and I will plow with you in the rainy season. Rabban Gamliel says: There is a case of pre-paid interest, and there is also a case of interest paid later, both of which are prohibited. How so? If he had hopes of borrowing money from him in the future, and he sends him money or a gift and says: I am sending you this gift in order that you will lend to me, this is pre-paid interest. Similarly, if he borrowed money from him and subsequently returned his money, and he later sends a gift to him and says: I am sending you this gift in order to repay you for your money, which was idle with me, preventing you from earning a profit from it, this is interest paid later. Rabbi Shimon says: Not only is there interest consisting of payment of money or items, but there is also verbal interest. For example, the borrower may not say to the lender: You should know that so-and-so has come from such and such a place, when he is aware that this information is of significance to his creditor. Since his intention is to provide a benefit to the lender, he has effectively paid him an extra sum for the money he lent him, which constitutes interest. And these people violate a prohibition of interest: The lender, and the borrower, and the guarantor, and the witnesses. And the Rabbis say: Also the scribe who writes the promissory note violates this prohibition. These parties to the transaction violate different prohibtions. Some are in violation of: “You shall not give him your money with interest” (Leviticus 25:37), and of: “Do not take from him interest or increase” (Leviticus 25:36), and of: “Do not be to him as a creditor” (Exodus 22:24), and of “Do not place interest upon him” (Exodus 22:24), and of: “And you shall not place a stumbling block before the blind, and you shall fear your God; I am the Lord” (Leviticus 19:14). GEMARA: It is taught in a baraita that Rabbi Shimon ben Yoḥai says: From where is it derived with regard to one who is owed one hundred dinars by another, and the borrower is not accustomed to greeting that lender, that it is prohibited to start greeting him after being granted the loan? The verse states: “Interest of any matter [davar] that is lent with interest” (Deuteronomy 23:20), which can also be read as indicating that even speech [dibbur] can be prohibited as interest. § The mishna teaches: And these people violate the prohibition of interest. Abaye says: The lender violates all of them, meaning all of the prohibitions listed in the mishna. The borrower violates the prohibition of: “You shall not lend to your brother with interest” (Deuteronomy 23:20), as he enables his brother to lend with interest. And they also violate the prohibition: “You may lend to a gentile with interest, but to your brother you shall not lend with interest” (Deuteronomy 23:21), as well as: “And you shall not place a stumbling block before the blind” (Leviticus 19:14). The guarantor and the witness violate only: “Do not place interest upon him” (Exodus 22:24). It is taught in a baraita that Rabbi Shimon says: Those who lend with interest lose more than they gain, as they will eventually be punished by God. Moreover, a loan of this kind desecrates the name of Heaven, as they cause it to seem that Moses our teacher is a scholar and his Torah is true. This is a euphemism; Rabbi Shimon means that their actions make a mockery of Moses and his Torah. And this is because they say: Had Moses our teacher known that there was a profit involved in the matter, he would not have written it as a prohibition. Not only do they violate a mitzva but they also belittle the Torah.
אִיכָּא דְּאָמְרִי, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי אִיתְחֲזַאי לְהוּ בְּחֶלְמָא, אֲמַר לְהוּ: פְּרֵידָה אַחַת יֵשׁ לִי בֵּינֵיכֶם, וְאִי אַתֶּם רוֹצִים לַהֲבִיאָהּ אֶצְלִי? אֲזוּל רַבָּנַן לְאִעֲסוֹקֵי בֵּיהּ, לָא שְׁבַקוּ בְּנֵי עַכְבְּרַיָּא, דְּכֹל שְׁנֵי דַּהֲוָה נָיֵים רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בְּעִילִּיתֵיהּ לָא סְלִיק חַיָּה רָעָה לְמָתַיְיהוּ. יוֹמָא חַד מַעֲלֵי יוֹמָא דְכִיפּוּרֵי הֲוָה, הֲווֹ טְרִידִי. שַׁדַּרוּ רַבָּנַן לִבְנֵי בֵירֵי וְאַסְּקוּהוּ לְעַרְסֵיהּ וְאַמְטְיוּהּ לִמְעָרְתָּא דַאֲבוּהּ. אַשְׁכְּחוּהָ לְעַכְנָא דְּהָדְרָא לַהּ לִמְעָרְתָּא. אֲמַרוּ לַהּ: עַכְנָא עַכְנָא! פִּתְחִי פִּיךְ וְיִכָּנֵס בֵּן אֵצֶל אָבִיו. פְּתַחָ[ה] לְהוּ.
There are those who say that the Sages found out that Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, had not been buried when Rabbi Shimon ben Yoḥai, his father, appeared to them in a dream and said to them: I have a single fledgling among you, i.e., my son, and you do not wish to bring it to me by burying him next to me. Consequently, the Sages went to tend to his burial. The residents of Akhbaria, the town where the corpse of Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, was resting, did not allow them to do so, as they realized that all the years that Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, had been resting in his attic, no wild beast had entered their town. The townspeople attributed this phenomenon to his merit and they did not want to lose this protection. One day, which was Yom Kippur eve, everyone in the town was preoccupied with preparations for the Festival. The Rabbis sent a message to the residents of the adjacent town of Biri instructing them to help remove the body of Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, from the attic, and they removed his bier and brought it to his father’s burial cave. They found a serpent [le’akhna] that had placed its tail in its mouth and completely encircled the entrance to the cave, denying them access. They said to it: Serpent, serpent! Open your mouth to allow a son to enter next to his father. It opened its mouth for them and uncoiled, and they buried Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, alongside his father.
תָּנוּ רַבָּנַן: פָּרוֹת הַמְרַכְּסוֹת בִּתְבוּאָה, וְהַדָּשׁוֹת בִּתְרוּמָה וּמַעֲשֵׂר, אֵינוֹ עוֹבֵר מִשּׁוּם ״בַּל תַּחְסוֹם״, אֲבָל מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן – מֵבִיא בּוּל מֵאוֹתוֹ הַמִּין וְתוֹלֶה לָהּ בַּטְּרַסְקָלִין שֶׁבְּפִיהָ. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי אוֹמֵר: מֵבִיא כַּרְשִׁינִים וְתוֹלֶה לָהּ, שֶׁהַכַּרְשִׁינִים יָפוֹת לָהּ מִן הַכֹּל.
The Sages taught: In the case of cows that tread on produce for which the work has been completed but which is threshed again in this manner as part of its preparation into food, or that thresh teruma and tithe, which one may not allow his cows to eat, if he muzzles them he does not violate the prohibition of: Do not muzzle, but due to the appearance of prohibition, as observers are unaware that he is acting in a permitted manner, he should bring a piece of that species of produce and hang it in the basket [bateraskalin] that is by the animal’s mouth. Rabbi Shimon ben Yoḥai says: He does not have to use the same food that the animal is threshing, as he may bring vetches and hang them for it, as vetches are better for it than anything.
תָּנוּ רַבָּנַן: אֵין יוֹצְאִין מֵאָרֶץ לְחוּץ לָאָרֶץ, אֶלָּא אִם כֵּן עָמְדוּ סָאתַיִם בְּסֶלַע. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן: אֵימָתַי – בִּזְמַן שֶׁאֵינוֹ מוֹצֵא לִיקַּח, אֲבָל בִּזְמַן שֶׁמּוֹצֵא לִיקַּח – אֲפִילּוּ עָמְדָה סְאָה בְּסֶלַע, לֹא יֵצֵא. וְכֵן הָיָה רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי אוֹמֵר: אֱלִימֶלֶךְ, מַחְלוֹן וְכִלְיוֹן, גְּדוֹלֵי הַדּוֹר הָיוּ, וּפַרְנְסֵי הַדּוֹר הָיוּ; וּמִפְּנֵי מָה נֶעְנְשׁוּ? מִפְּנֵי שֶׁיָּצְאוּ מֵאָרֶץ לְחוּצָה לָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַתֵּהֹם כׇּל הָעִיר עֲלֵיהֶן, וַתֹּאמַרְנָה הֲזֹאת נׇעֳמִי״. מַאי ״הֲזֹאת נָעֳמִי״? אָמַר רַבִּי יִצְחָק, אָמְרוּ: חֲזִיתֶם נָעֳמִי שֶׁיָּצָאת מֵאָרֶץ לְחוּץ לָאָרֶץ – מָה עָלְתָה לָהּ? וְאָמַר רַבִּי יִצְחָק: אוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁבָּאת רוּת הַמּוֹאֲבִיָּה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, מֵתָה אִשְׁתּוֹ שֶׁל בֹּעַז. וְהַיְינוּ דְּאָמְרִי אִינָשֵׁי: עַד דְּלָא שָׁכֵיב שִׁיכְבָא – קָיְימָא מְנוּ בַיְיתֵיהּ.
The Sages taught: One may not leave Eretz Yisrael to live outside of Eretz Yisrael unless the price of two se’a of grain stood at a sela, which is double its usual price. Rabbi Shimon said: When does this exception, permitting one to leave Eretz Yisrael under certain circumstances, apply? It applies when one is unable to find produce to buy, as he has no money. But when one has money and is able to find produce to buy, even if the price of a se’a of grain stood at a sela, he may not leave. And Rabbi Shimon ben Yoḥai would likewise say: Elimelech and his sons Mahlon and Chilion were prominent members of their generation and were leaders of their generation. And for what reason were they punished? They were punished because they left Eretz Yisrael to go outside of Eretz Yisrael, as it is stated concerning Naomi and Ruth: “And all the city was astir concerning them, and the women said: Is this Naomi?” (Ruth 1:19). The Gemara asks: What is the meaning of the phrase: “Is this Naomi”? How does this indicate that her husband and sons were punished for leaving Eretz Yisrael? Rabbi Yitzḥak says that the women said: Have you seen what befell Naomi, who left Eretz Yisrael for outside of Eretz Yisrael? Not only did she not escape tribulations there, but she lost her status entirely. And Rabbi Yitzḥak also says with regard to this passage: That very day when Ruth the Moabite came to Eretz Yisrael, the wife of Boaz died, i.e., from the moment of their arrival the possibility was created for Ruth’s eventual marriage to Boaz. This explains the adage that people say: Before the deceased dies, the person who will next be in charge of his house arises, as in this case Boaz’s new wife, Ruth, arrived as his previous wife died.
כתנאי אחרים אומרים אלמלא וי"ו שבהעלוך נתחייבו רשעיהם של ישראל כלייה אמר לו ר"ש בן יוחאי והלא כל המשתף שם שמים ודבר אחר נעקר מן העולם שנאמר (שמות כב, יט) בלתי לה' לבדו אלא מה תלמוד לומר (שמות לב, ד) אשר העלוך שאיוו אלוהות הרבה:
The Gemara comments: Rabbi Yoḥanan’s opinion is like one side of the following dispute between tanna’im: Others say: Were it not for the vav in the term: “Which brought you up [he’elukha],” the haters of the Jewish people would have been sentenced to destruction. Rabbi Shimon ben Yoḥai to him: But isn’t anyone who links the name of Heaven and something else, a euphemism for an idol, uprooted from the world? As it is stated: “He who sacrifices to the gods, save to the Lord only, shall be utterly destroyed” (Exodus 22:19). The fact that the Jewish people included God in their idolatrous statement could not have saved them from destruction. Rather, what is the meaning when the verse states: “Which brought you up” in the plural? The verse teaches that the Jewish people desired many gods; they were not satisfied with the golden calf alone.
אימא יולדת דחלק דמייתא עולה ויורד אמר רב הושעיא (ויקרא טז, טז) לכל חטאתם ולא לכל טומאתם ולר' שמעון בן יוחאי דאמר יולדת נמי חוטאת היא מאי איכא למימר רבי שמעון לטעמיה דאמר ממקומו הוא מוכרע
The Gemara asks: Why not say instead that the goat offering atones for a woman after childbirth, as the Torah differentiates her from other people who must bring a sin-offering following a period of impurity in that she brings a sliding-scale offering, whereas others bring a fixed sin-offering? Rav Hoshaya said: The verse states: “For all their sins” (Leviticus 16:16), and not: For all their impurities. Accordingly, since the offering brought by a woman after childbirth is not to atone for a sin, but due to the fact that she went through a period of ritual impurity, the goat offering will not atone for her. The Gemara asks: But if so, according to Rabbi Shimon ben Yoḥai, who says: A woman after childbirth brings an offering because she is also a sinner, what is there to say? Under the intense pain of childbirth a woman is apt to take an oath not to engage in intercourse in order to avoid becoming pregnant again. This is regarded as a sin because she will certainly violate that oath. The Gemara answers: Rabbi Shimon conforms to his line of reasoning, as he said in the baraita: From its own place, i.e., from the verse about the atonement of the goat offering itself, it can be determined what the goat offering atones for.
מַתְנִי׳ כֹּהֵן קוֹדֵם לְלֵוִי, לֵוִי לְיִשְׂרָאֵל, יִשְׂרָאֵל לְמַמְזֵר, וּמַמְזֵר לְנָתִין, וְנָתִין לְגֵר, וְגֵר לְעֶבֶד מְשׁוּחְרָר. אֵימָתַי? בִּזְמַן שֶׁכּוּלָּם שָׁוִים. אֲבָל אִם הָיָה מַמְזֵר תַּלְמִיד חָכָם וְכֹהֵן גָּדוֹל עַם הָאָרֶץ – מַמְזֵר תַּלְמִיד חָכָם קוֹדֵם לְכֹהֵן גָּדוֹל עַם הָאָרֶץ.
MISHNA: A priest precedes a Levite. A Levite precedes an Israelite. An Israelite precedes a son born from an incestuous or adulterous relationship [mamzer], and a mamzer precedes a Gibeonite, and a Gibeonite precedes a convert, and a convert precedes an emancipated slave. When do these halakhot of precedence take effect? In circumstances when they are all equal in terms of wisdom. But if there were a mamzer who is a Torah scholar and a High Priest who is an ignoramus, a mamzer who is a Torah scholar precedes a High Priest who is an ignoramus, as Torah wisdom surpasses all else.
תַּנְיָא, רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי אוֹמֵר: בַּדִּין הוּא שֶׁיַּקְדִּים עֶבֶד מְשׁוּחְרָר לְגֵר, שֶׁזֶּה גָּדַל עִמָּנוּ בִּקְדוּשָּׁה, וְזֶה לֹא גָּדַל עִמָּנוּ בִּקְדוּשָּׁה. אֶלָּא זֶה הָיָה בִּכְלַל אָרוּר, וְזֶה לֹא הָיָה בִּכְלַל אָרוּר.
It is taught in a baraita that Rabbi Shimon bar Yoḥai says: By right, an emancipated Canaanite slave should have preceded a convert, because this emancipated Canaanite slave grew among us in sanctity, and that convert did not grow among us in sanctity. But the convert precedes the Canaanite slave because this Canaanite slave was in the category of the curse, and that convert was not in the category of the curse.
באו לירושלים [וכו']: ת"ר כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה מנוחה זו שילה נחלה זו ירושלים
§ The mishna teaches that when they arrived at Jerusalem, private altars were prohibited and there was no subsequent period in which they were permitted. And the Temple in Jerusalem was characterized as “inheritance.” With regard to this, the Sages taught in a baraita: The verse that discusses the permissibility of private altars states: “For you have not as yet come to the rest and to the inheritance” (Deuteronomy 12:9). The Gemara interprets: With regard to “rest,” this is a reference to Shiloh, and with regard to “inheritance,” this is a reference to Jerusalem.
תנא דבי רבי ישמעאל זו וזו שילה רבי שמעון בן יוחי אומר זו וזו ירושלים בשלמא למאן דאמר מנוחה זו שילה נחלה זו ירושלים אי נמי איפכא היינו דכתיב (דברים יב, ט) אל המנוחה ואל הנחלה אלא למאן דאמר זו וזו שילה או זו וזו ירושלים מנוחה נחלה מיבעי ליה קשיא בשלמא למ"ד זו וזו שילה מנוחה דנחו מכיבוש נחלה (זו) דפלגו התם נחלות דכתיב (יהושע יח, י) ויחלק להם יהושע ויפל להם גורל בשילה על פי ה' אלא למ"ד זו וזו ירושלים בשלמא נחלה נחלת עולמים אלא מנוחה מאי מנוחה מנוחת ארון דכתיב ויהי כנוח הארון בשלמא למ"ד זו וזו ירושלים אבל שילה הוה שריא במות היינו דכתיב (שופטים יג, יט) ויקח מנוח את גדי העזים ואת המנחה ויעל על הצור לה' אלא למ"ד זו וזו שילה ובמות הוה אסירן מאי ויקח מנוח הוראת שעה היתה תנא דבי רבי ישמעאל כרבי שמעון בן יוחי דאמר זו וזו ירושלים וסימניך משכי גברא לגברי:
§ With regard to the words “rest” and “inheritance” in the aforementioned verse, the school of Rabbi Yishmael taught that this and that, i.e., both terms, are a reference to Shiloh. Rabbi Shimon ben Yoḥai says: This and that are a reference to Jerusalem. The Gemara asks: Granted, according to the one who says that with regard to “rest,” this is a reference to Shiloh, and with regard to “inheritance,” this is a reference to Jerusalem, or the reverse, i.e., that “rest” is a reference to Jerusalem and “inheritance” is a reference to Shiloh, this is as it is written: “To the rest and to the inheritance [el hamenuḥa ve’el hanaḥala],” utilizing two different phrases. But according to the one, i.e., the school of Rabbi Yishmael, who says that this and that are both references to Shiloh, or according to the opinion of Rabbi Shimon ben Yoḥai that both this and that are references to Jerusalem, the verse should have stated: For you have not as yet come to the rest and inheritance [menuḥa naḥala]. The Gemara concedes that this is difficult. The Gemara comments: Granted, according to the one, i.e., Rabbi Shimon ben Yoḥai, who says this and that are references to Shiloh, each of the designations may be explained: It is called “rest” because during the period of Shiloh they rested from the conquest in the time of Joshua, and it is called “inheritance” because they divided the portions of land among the tribes there, as it is written: “And Joshua divided the land for them, and he cast a lot for them in Shiloh according to the Lord” (Joshua 18:10). But according to the one, i.e., the school of Rabbi Yishmael, who says this and that are references to Jerusalem, granted that “inheritance” is a reference to Jerusalem, since it is an eternal inheritance. But with regard to “rest,” what rest was there in the Temple in Jerusalem? The Gemara answers: The rest of the Ark, as it is written: And when the ark rested. In other words, verses occasionally refer to the Temple in Jerusalem as the resting place of the Ark. The Gemara comments: Granted, according to the one, i.e., Rabbi Shimon ben Yoḥai, who says that this and that are references to Jerusalem, and consequently private altars were forbidden only following the establishment of the Temple in Jerusalem, but during the period of the Tabernacle in Shiloh private altars were permitted, this is as it is written: “So Manoah took the kid with the meal offering, and offered them upon the rock to the Lord” (Judges 13:19), i.e., he sacrificed them upon a private altar and not in Shiloh. But according to the one, i.e., the school of Rabbi Yishmael, who says that this and that are references to Shiloh, and private altars were forbidden during this period, what is the meaning of: “So Manoah took,” as it was forbidden to sacrifice offerings outside the Temple? The Gemara answers: Permitting this sacrifice was a provisional edict issued in exigent circumstances. The Gemara notes that with regard to the disagreement between the tanna’im over the interpretation of the words “rest” and “inheritance,” there is another version of that which the school of Rabbi Yishmael taught, which is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon ben Yoḥai, who says that this and that are references to Jerusalem. And your mnemonic to remember this is: The man pulled the men, meaning: Rabbi Shimon ben Yoḥai, who is an individual, pulled, i.e., convinced, the members of the school of Rabbi Yishmael to adopt his opinion.
ותניא אידך וראיתם אותו וזכרתם ועשיתם ראיה מביאה לידי זכירה זכירה מביאה לידי עשיה ורשב"י אומר כל הזריז במצוה זו זוכה ומקבל פני שכינה כתיב הכא וראיתם אותו וכתיב התם (דברים ו, יג) את ה' אלהיך תירא ואותו תעבוד
And it is taught in another baraita: The verse states: “That you may look upon it and remember all the commandments of the Lord and do them.” This teaches that looking at the ritual fringes leads to remembering the mitzvot, and remembering them leads to doing them. And Rabbi Shimon bar Yoḥai says: Anyone who is diligent in this mitzva of ritual fringes merits receiving the Divine Presence. It is written here: “That you may look upon it [oto]” (Numbers 15:39), and it is written there: “You shall fear the Lord your God; and Him [oto] shall you serve” (Deuteronomy 6:13). Just as oto in that verse is referring to the Divine Presence, so too in this verse it is referring to the Divine Presence.
מיתיבי כמה פגימת המזבח ר' שמעון בן יוחאי אומר טפח ר"א בן יעקב אומר כזית לא קשיא הא בסידא הא באבנא
The Gemara raises an objection from a baraita: How much is the deficiency that renders the altar unfit? Rabbi Shimon ben Yoḥai says: One handbreadth. Rabbi Eliezer ben Ya’akov says: One olive-bulk. The Gemara answers: This apparent contradiction is not difficult. This measure of one handbreadth or one olive-bulk is referring to a deficiency in the limestone coating of the altar; that smaller measure of a fingernail being caught is referring to a deficiency in the stone of the altar.
אמר ר' חייא בר אבא אמר ר' יהושע בן לוי משום בר קפרא כל איסורין שבתורה בס' אמר לפניו ר' שמואל בר רב יצחק רבי אתה אומר כן הכי אמר רב אסי אמר ר' יהושע בן לוי משום בר קפרא כל איסורין שבתורה במאה ושניהם לא למדוה אלא מזרוע בשלה דכתיב (במדבר ו, יט) ולקח הכהן את הזרוע בשלה וגו' ותניא בשלה אין בשלה אלא שלימה ר' שמעון בן יוחאי אומר אין בשלה אלא שנתבשלה עם האיל דכולי עלמא בהדי איל מבשל לה מר סבר מחתך לה והדר מבשל לה ומר סבר מבשל לה והדר מחתך לה ואי בעית אימא דכ"ע מחתך לה והדר מבשל לה מיהו מר סבר בהדי איל מבשל לה ומר סבר בקדרה אחרת מבשל לה ללישנא קמא אליבא דדברי הכל ללישנא בתרא אליבא דרבי שמעון בן יוחאי
§ Rabbi Ḥiyya bar Abba says that Rabbi Yehoshua ben Levi says in the name of bar Kappara: All the forbidden foods in the Torah are nullified when they are mixed with kosher food that is sixty times their volume. Rabbi Shmuel bar Rav Yitzḥak said before Rabbi Ḥiyya bar Abba: My teacher, you say this citing Rabbi Yehoshua ben Levi, who said that bar Kappara said it. But this is what Rav Asi says that Rabbi Yehoshua ben Levi says in the name of bar Kappara: All the forbidden foods in the Torah are nullified when they are mixed with kosher food that is one hundred times their volume. The Gemara adds: And both of them learned their principles of nullification only from the term: “Cooked foreleg,” as it is written with regard to the nazirite’s ram: “And the priest shall take the cooked foreleg of the ram” (Numbers 6:19). And it is taught in a baraita: The verse states: “Cooked,” and the term “cooked” indicates that the verse is referring only to a foreleg that is whole. Rabbi Shimon ben Yoḥai disagrees and says: The term “cooked” indicates that the verse is referring only to a foreleg that is cooked with the entire ram. The Gemara clarifies their dispute: Everyone agrees that one cooks the foreleg with the rest of the ram. But one Sage holds that one first cuts the foreleg off the animal and then cooks it along with the rest of the animal. And one Sage, Rabbi Shimon bar Yoḥai, holds that one first cooks the entire ram and then cuts off the foreleg. And if you wish, say that everyone agrees that one first cuts off the foreleg and then cooks it. But one Sage, Rabbi Shimon bar Yoḥai, holds that one cooks the foreleg with the rest of the ram, and one Sage holds that he cooks the foreleg in another pot, separate from the rest of the ram. The foreleg of the nazirite’s ram is permitted to be eaten only by a priest, whereas the rest of the ram is eaten by the nazirite even if he is not a priest. Consequently, according to the first formulation, all agree that the principle of nullification may be derived from here, since all agree that the foreleg is cooked together with the rest of the ram, and yet it does not cause the rest of the ram to be forbidden to a non-priest. According to the latter formulation, the principle of nullification may be derived from here in accordance with the opinion of Rabbi Shimon ben Yoḥai, who says that the foreleg is cooked together with the rest of the ram. But according to the latter formulation the first tanna holds that the foreleg is not cooked with the rest of the ram, in which case the principle of nullification cannot be derived from here.
שָׁאַל רַבִּי מַתְיָא בֶּן חָרָשׁ אֶת רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי בָּעִיר רוֹמִי: מִנַּיִן לְדַם שְׁרָצִים שֶׁהוּא טָמֵא? אֲמַר לֵיהּ: דְּאָמַר קְרָא: ״וְזֶה לָכֶם הַטָּמֵא״. אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו: חֲכֵים לֵיהּ בֶּן יוֹחַאי. אָמַר לָהֶם: תַּלְמוּד עָרוּךְ בְּפִיו שֶׁל רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר רַבִּי יוֹסֵי. שֶׁפַּעַם אַחַת גָּזְרָה הַמַּלְכוּת גְּזֵרָה שֶׁלֹּא יִשְׁמְרוּ אֶת הַשַּׁבָּת, וְשֶׁלֹּא יָמוּלוּ אֶת בְּנֵיהֶם, וְשֶׁיִּבְעֲלוּ אֶת נִדּוֹת.
§ The Gemara relates that Rabbi Matya ben Ḥarash asked Rabbi Shimon ben Yoḥai in the city of Rome: From where is it derived with regard to the blood of creeping animals that it is impure? Rabbi Shimon ben Yoḥai said to him: It is derived from the fact that the verse states: “And these are they that are impure for you among the creeping animals” (Leviticus 11:29). Since a similar phrase already appears in Leviticus 11:31, it is derived from here that the blood of creeping animals is impure. Rabbi Matya ben Ḥarash’s students said to him in amazement: How wise is Rabbi Shimon ben Yoḥai! Rabbi Matya ben Ḥarash said to them: This source is not his own, as it is a set tradition in the mouth of Rabbi Elazar bar Rabbi Yosei, and Rabbi Shimon ben Yoḥai learned it from him. Rabbi Matya ben Ḥarash provided the background for this claim. As, on one occasion the gentile monarchy issued a decree that the Jewish people may not observe Shabbat, and that they may not circumcise their sons, and that they must engage in intercourse with their wives when they are menstruating.
הִכִּירוּ בּוֹ שֶׁהוּא יְהוּדִי, הֶחֱזִירוּם. אָמְרוּ: מִי יֵלֵךְ וִיבַטֵּל הַגְּזֵרוֹת? יֵלֵךְ רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי, שֶׁהוּא מְלוּמָּד בְּנִסִּים. וְאַחֲרָיו מִי יֵלֵךְ? רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר רַבִּי יוֹסֵי.
A short time later they recognized that Rabbi Reuven ben Isterobeli was a Jew, and they realized that he had fooled them to the advantage of the Jewish people. They therefore arose and reinstated all of their decrees. The Sages then said: Who will go and nullify these decrees? Let Rabbi Shimon ben Yoḥai go to Rome, as he is accustomed to experiencing miracles. And who shall go after him, i.e., with him? Rabbi Elazar bar Rabbi Yosei.
אמר ר"ש בן יוחי ה' דברים הן שהעושה אותן מתחייב בנפשו ודמו בראשו האוכל שום קלוף ובצל קלוף וביצה קלופה והשותה משקין מזוגין שעבר עליהן הלילה והלן בבית הקברות והנוטל צפרניו וזורקן לרה"ר והמקיז דם ומשמש מטתו האוכל שום קלוף כו' ואע"ג דמנחי בסילתא ומציירי וחתימי רוח רעה שורה עליהן ולא אמרן אלא דלא שייר בהן עיקרן או קליפתן אבל שייר בהן עיקרן או קליפתן לית לן בה והשותה משקין מזוגין שעבר עליהן הלילה אמר רב יהודה אמר שמואל והוא שלנו בכלי מתכות אמר רב פפא וכלי נתר ככלי מתכות דמו וכן אמר רבי יוחנן והוא שלנו בכלי מתכות וכלי נתר ככלי מתכות דמו והלן בבית הקברות כדי שתשרה עליו רוח טומאה זימנין דמסכנין ליה והנוטל צפרניו וזורקן לרשות הרבים מפני שאשה מעוברת עוברת עליהן ומפלת ולא אמרן אלא דשקיל בגנוסטרי ולא אמרן אלא דשקיל דידיה ודכרעיה ולא אמרן אלא דלא גז מידי בתרייהו אבל גז מידי בתרייהו לית לן בה ולא היא לכולה מילתא חיישינן ת"ר ג' דברים נאמרו בצפרנים שורפן חסיד קוברן צדיק זורקן רשע והמקיז דם ומשמש מטתו דאמר מר מקיז דם ומשמש מטתו הויין לו בנים ויתקין הקיזו שניהם ושמשו הויין לו בנים בעלי ראתן אמר רב ולא אמרן אלא דלא טעים מידי אבל טעים מידי לית לן בה
Rabbi Shimon ben Yoḥai further says: There are five actions with regard to which one who performs them is held liable for his own life, and his blood is upon his own head, i.e., he bears responsibility for his own demise. They are as follows: One who eats peeled garlic or a peeled onion or a peeled egg, and one who drinks diluted drinks; all these are referring to items only when they were left overnight. And one who sleeps at night in a cemetery, and one who removes his nails and throws them into a public area, and one who lets blood and immediately afterward engages in intercourse. The Gemara analyzes this statement of Rabbi Shimon ben Yoḥai, beginning with the case of one who eats peeled garlic, a peeled onion, or a peeled egg, when they were left overnight. The Gemara notes: And these peeled foods are dangerous even if they are placed in a basket and they are tied and sealed in that basket throughout the night, as an evil spirit rests upon them. And we said that eating them is dangerous only if one did not leave on them their roots or their shells. But if one left on them their roots or their shells, we have no problem with it. Rabbi Shimon ben Yoḥai further mentions one who drinks diluted drinks that were left overnight. Rav Yehuda says that Shmuel says: And that is dangerous only when they were left overnight in metal vessels. Rav Pappa says: And natron vessels are considered like metal vessels in this regard. And Rabbi Yoḥanan likewise says: And that is dangerous only when they were left overnight in metal vessels, and natron vessels are considered like metal vessels in this regard. Rabbi Shimon ben Yoḥai also says: And one who sleeps in a cemetery places himself in danger. The Gemara notes that this is the case if he does so in order that a spirit of impurity will rest upon him, as sometimes the evil spirits in the cemetery endanger the one who sleeps there. The next case is one who removes his nails and throws them into a public area. The Gemara explains that this is dangerous because a pregnant woman might pass over them, and this can cause her to miscarry. And we said this halakha only when one removes his nails with scissors [bigenosteri]. And furthermore, we said this halakha only when one removes the nails of his hand and his foot together. And we said this halakha only when he did not cut anything else after his nails, but if he cut something else after them, we have no problem with it. The Gemara comments: And that is not so; rather, we are concerned with regard to the entire matter, i.e., in all cases. With regard to removing one’s nails, the Sages taught: Three matters were stated with regard to removing nails: One who burns them is pious, as he eradicates them entirely; one who buries them is on the slightly lower level of a righteous individual, as they might be dug up; and one who simply throws them where a person might step upon them is wicked. The Gemara discusses the final clause of Rabbi Shimon ben Yoḥai’s statement: And one who lets blood and immediately afterward engages in intercourse. This is as the Master said: With regard to one who lets blood and afterward engages in intercourse, he will have weak [vittakin] children conceived from this act of intercourse. If both of them, husband and wife, let blood and engaged in intercourse, he will have children afflicted with a disease known as ra’atan. Rav says: And we said this only in a case when he did not taste anything after letting blood, but if he tasted something then we have no problem with it.
רבי שמעון אומר ג׳ כתרים הם אלו הן כתר תורה וכתר כהונה וכתר מלכות וכתר שם טוב עולה על גביהן. כתר כהונה כיצד אפילו נותן (לו) כל כסף וזהב שבעולם אין נותנין לו כתר כהונה שנא׳ (במדבר כה) והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם. כתר מלכות אפילו נותן כל כסף וזהב שבעולם אין נותנין לו כתר מלכות שנאמר (יחזקאל לז) ודוד עבדי נשיא להם לעולם אבל כתר תורה אינו כן עמלה של תורה כל הרוצה ליטול יבא ויטול שנאמר (ישעיה נה) הוי כל צמא לכו למים הוי עמל בדברי תורה ואל תתעסק בדברי בטילה. מעשה בר״ש בן יוחאי שהיה מבקר את החולים ומצא אדם אחד שתפוח ומוטל בחולי מעיים ואומר גידופין לפני הקב״ה א״ל ריקה היה לך שתבקש רחמים על עצמך ואתה אומר גידופין. א״ל הקב״ה יסלקנו ממני ויניחנו עליך. אמר יפה עשה לי הקב׳׳ה שהנחתי דברי תורה והייתי מתעסק בדברים בטלים. מעשה בר״ש בן אלעזר שבא ממגדל עדר מבית רבו והיה רוכב על החמור ומטייל על שפת הים ראה אדם אחד שהיה מכוער ביותר א״ל ריקה כמה מכוער אתה שמא כל בני עירך מכוערים כמותך. א״ל מה אעשה לך לאומן שעשאני ואמור לו כמה מכוער כלי זה שעשית. כיון שידע ר״ש שחטא ירד מן החמור והיה משתטח לפניו א״ל נעניתי לך מחול לי א״ל איני מוחל לך עד שתאמר לאומן שעשאני כמה מכוער כלי זה שעשית רץ אחריו ג׳ מילין. יצאו אנשי העיר לקראתו אמרו לו שלום עליך רבי אמר להם למי אתם קוראים רבי אמרו למי שמטייל אחריך אמר להם אם רבי זה אל ירבו כמותו בישראל. אמרו לו ח״ו מה עשה לך אמר להם כך וכך עשה לי אמרו לו אעפ״כ מחול לו. אמר להם הריני מוחל [לו] ובלבד שלא יהא רגיל לעשות כן. אותו היום נכנס ר״ש לבית המדרש גדול שלו ודרש לעולם יהא אדם רך כקנה ולא יהא קשה כארז מה קנה זה כל הרוחות באות ונושבות בו הולך ובא עמהם דממו הרוחות חוזר הקנה עומד במקומו לפיכך זכה קנה ליטול הימנו קולמוס לכתוב ספר תורה. אבל ארז אינו עומד במקומו אלא כיון שנשבה רוח דרומית עוקרתו והופכתו על פניו. ומה סופו של ארז [באים עליו סתתין ומסתתין אותו ומסבבין ממנו בתים והשאר] משליכין אותו לאור מכאן אמרו יהא אדם רך כקנה ואל יהא קשה כארז:
Rabbi Shimon would say: There are three crowns: the crown of Torah, the crown of priesthood, the crown of kingship – and the crown of a good name is the greater than all of them.
How does the crown of priesthood work? Even if someone paid all the silver and gold in the world, we could not give him the crown of priesthood, as it says (Numbers 25:15), “It will be for him and his descendants after him an eternal covenant of priesthood.” For the crown of kingship as well; even if someone paid all silver and gold in the world, we could not give him the crown of kingship, as it says (Ezekiel 37:24), “My servant David shall be their prince for all time.” But the crown of Torah is different. For anyone who wishes to partake in the work of Torah may come and partake, as it says (Isaiah 55:1), “Ho, all who are thirsty, go to the water!” That is, go and labor in words of Torah and do not occupy yourself with meaningless things.
There is a story of Rabbi Shimon ben Yochai: He would regularly go and visit the sick. He once came upon somebody who was bloated due to intestinal illness, and was cursing God. Rabbi Shimon said: Empty one! You ought to be begging for mercy, and instead you are cursing? The man replied: ‘May the Holy One, blessed be He, remove [these sufferings] from me and lay them on you!’ And then he said: The Holy Blessed One has done properly by me, for I have left aside words of Torah and occupied myself with meaningless things.
There is a story of Rabbi Shimon ben Elazar: He was once coming from Migdal Eder, from his teacher’s house, and he was riding on a donkey. He was traveling along the coast, and he spotted somebody who was quite ugly. He said: Empty one, how ugly you are! Are all the people in your city as ugly as you? The man replied: What can I do about it? Go to the Artisan who made me and say to Him, How ugly is this vessel You made! When Rabbi Shimon realized that he had sinned, he got off his donkey and prostrated himself before the man. And he said: I have sinned against you. Forgive me. But the man replied: I will not forgive you until you go to the Artisan who made me and say, How ugly is this vessel You made! Rabbi Shimon followed after him for three mil. All the people in the city came out to greet him, and then said: Peace be upon you, Rabbi! The man said: Whom are you calling Rabbi? They said: The one who is traveling behind you. He said to them: If that is a rabbi, may there be no more like him in Israel! They said to him: God forbid! What did he do to you? He told them: Such-and-such he did to me. They said to him: Even so, forgive him! He said: I hereby forgive [him], but only if he does not continue doing this. On that day, Rabbi Shimon went to his great study hall and taught: A person should always be soft like a reed, and not rigid like a cedar. For the reed, when all the winds come and blow against it, moves in their direction. But when the winds quiet down, the reed returns to its place. That is why the reed merited to be made into a quill that is used to write a Torah scroll. But the cedar does not stay in its place; when the southern wind comes and blows against it, it uproots the tree and flips it over. And then what happens to the cedar? [Woodcutters come along and chop it up, and take from it to build houses and then] throw the rest into the fire. And that is why they say: A person should always be soft like a reed, and not rigid like a cedar.
How does the crown of priesthood work? Even if someone paid all the silver and gold in the world, we could not give him the crown of priesthood, as it says (Numbers 25:15), “It will be for him and his descendants after him an eternal covenant of priesthood.” For the crown of kingship as well; even if someone paid all silver and gold in the world, we could not give him the crown of kingship, as it says (Ezekiel 37:24), “My servant David shall be their prince for all time.” But the crown of Torah is different. For anyone who wishes to partake in the work of Torah may come and partake, as it says (Isaiah 55:1), “Ho, all who are thirsty, go to the water!” That is, go and labor in words of Torah and do not occupy yourself with meaningless things.
There is a story of Rabbi Shimon ben Yochai: He would regularly go and visit the sick. He once came upon somebody who was bloated due to intestinal illness, and was cursing God. Rabbi Shimon said: Empty one! You ought to be begging for mercy, and instead you are cursing? The man replied: ‘May the Holy One, blessed be He, remove [these sufferings] from me and lay them on you!’ And then he said: The Holy Blessed One has done properly by me, for I have left aside words of Torah and occupied myself with meaningless things.
There is a story of Rabbi Shimon ben Elazar: He was once coming from Migdal Eder, from his teacher’s house, and he was riding on a donkey. He was traveling along the coast, and he spotted somebody who was quite ugly. He said: Empty one, how ugly you are! Are all the people in your city as ugly as you? The man replied: What can I do about it? Go to the Artisan who made me and say to Him, How ugly is this vessel You made! When Rabbi Shimon realized that he had sinned, he got off his donkey and prostrated himself before the man. And he said: I have sinned against you. Forgive me. But the man replied: I will not forgive you until you go to the Artisan who made me and say, How ugly is this vessel You made! Rabbi Shimon followed after him for three mil. All the people in the city came out to greet him, and then said: Peace be upon you, Rabbi! The man said: Whom are you calling Rabbi? They said: The one who is traveling behind you. He said to them: If that is a rabbi, may there be no more like him in Israel! They said to him: God forbid! What did he do to you? He told them: Such-and-such he did to me. They said to him: Even so, forgive him! He said: I hereby forgive [him], but only if he does not continue doing this. On that day, Rabbi Shimon went to his great study hall and taught: A person should always be soft like a reed, and not rigid like a cedar. For the reed, when all the winds come and blow against it, moves in their direction. But when the winds quiet down, the reed returns to its place. That is why the reed merited to be made into a quill that is used to write a Torah scroll. But the cedar does not stay in its place; when the southern wind comes and blows against it, it uproots the tree and flips it over. And then what happens to the cedar? [Woodcutters come along and chop it up, and take from it to build houses and then] throw the rest into the fire. And that is why they say: A person should always be soft like a reed, and not rigid like a cedar.
רבי שמעון בן יוחי אומר שבוע שבן דוד בא שנה ראשונה מתקיימת והמטרתי על עיר אחת וגו׳ (עמוס ד׳:ז׳). שניה חצי רעב משתלחין. שלישית רעב גדול ומתים בו אנשים ונשים וטף וחסידים ואנשי מעשה מתמעטים ותורה משתכחת מלומדיה. רביעית שובע ואינו שובע. חמישית שובע גדול אוכלים ושותים ושמחים . בששית קולות. בשביעית מלחמות. במוצאי שביעית בן דוד בא: רבן גמליאל אומר דור שבן דוד בא בית הועד יהיה לזנות. הגליל יחרב. ואנשי הגליל יסובבו מעיר לעיר ולא יחוננו. וחכמת סופרים תסרח. ויראי חטא ימאסו פני הדור כפני הכלב והאמת נעדרת וסר מרע משתולל: רבי נהוראי אומר דור שבן דוד בא. נערים ילבינו זקנים זקנים יעמדו לפני נערים. בת קמה באמה. כלה בחמותה. ואין הבן מתבייש מאמו: ר׳ נחמיה אומר דור שבן דוד בא עזות תרבה והיוקר יעוות. והגפן (לא) תתן פריה. והיין יהיה ביוקר. והמלכות תהפך למינות. ואין תוכחת
R. Simeon b. Joḥai said: As for the seven-year cycle in which the son of David will come, in the first year will be fulfilled And I caused it to rain upon one city, and caused it not to rain upon another city; in the second, the arrows of hunger will be sent forth; in the third there will be a severe famine in the course of which men, women and children will die, pious men and miracle workers become scarce, and the Torah will be forgotten by its students; in the fourth, there will be partial plenty; in the fifth, great plenty when men will eat, drink and rejoice and the Torah will be restored to its disciples; in the sixth [there will be heard heavenly] sounds; in the seventh, wars [will be waged]; and at the expiration of the septennate the son of David will come.
Rabban Gamaliel said: In the generation when the son of David comes, the house of assembly will be a brothel, Galilee will be in ruins, and the inhabitants of Gablan will wander about [begging] from city to city without experiencing pity; the wisdom of scribes will be in disfavour and God-fearing men despised, the leaders of the people will be dog-faced; truth will be lacking, and he that departs from evil will be regarded as demented.
R. Nehorai said: In the generation when the son of David comes, young men will insult the old, the aged will stand up before youth, a daughter will rise up against her mother and a daughter-in-law against her mother-in-law, and a son will not be abashed in his father’s presence.
R. Nehemiah said: In the generation when the son of David comes, impudence will increase, esteem will be perverted, the vine will yield its fruit yet wine will be dear, and the government will be converted to heresy with none to reprove.
Rabban Gamaliel said: In the generation when the son of David comes, the house of assembly will be a brothel, Galilee will be in ruins, and the inhabitants of Gablan will wander about [begging] from city to city without experiencing pity; the wisdom of scribes will be in disfavour and God-fearing men despised, the leaders of the people will be dog-faced; truth will be lacking, and he that departs from evil will be regarded as demented.
R. Nehorai said: In the generation when the son of David comes, young men will insult the old, the aged will stand up before youth, a daughter will rise up against her mother and a daughter-in-law against her mother-in-law, and a son will not be abashed in his father’s presence.
R. Nehemiah said: In the generation when the son of David comes, impudence will increase, esteem will be perverted, the vine will yield its fruit yet wine will be dear, and the government will be converted to heresy with none to reprove.
(א) ר' יצחק הוה וכו': ר"י היה יושב יום אחד בפתחו של ר' יהודה והיה עצוב, יצא ר' יהודה ומצאו בפתחו, שהיה יושב ועצוב, אמר לו מה יום מיומים.
(א) א"ל אתינא לגבך וכו': אמר לו באתי אליך, לבקש ממך שלשה דברים: אחד, כאשר תאמר דברי תורה ותזכיר מאלו הדברים שאמרתי אני, תאמר אותם בשמי, כדי להזכיר את שמי. ואחד, שתזכה את בני יוסף בתורה. ואחד שתלך לקברי כל ז' הימים של אבלות, ותתפלל תפלתך עלי.
(א) א"ל מנין לך וכו': אמר לו מאין תדע שתמות, א"ל ר' יצחק, הנה נשמתי מסתלקת ממני בכל לילה ואינה מאירה לי בחלום כמו מתחילה. ועוד, כשאני מתפלל ומגיע לשומע תפלה אני מסתכל בצלם שלי שעל הכותל, ואיני רואה אותו. ואומר אני שאמות, הואיל שעבר ממני הצלם ואינו נראה, כי כרוז יוצא ומכריז, שכתוב, אך בצלם יתהלך איש, כל זמן שצלמו של אדם לא עבר ממנו, יתהלך איש. ורוחו מתקיים בתוכו. נעבר צלמו של אדם ואינו נראה,הוא נעבר מעולם הזה.
(א) א"ל ומהכא וכו': אמר לו ר' יהודה, גם מכאן נשמע זה, שכתוב, כי צל ימינו עלי ארץ. א"ל ר' יהודה כל אלו הדברים שבקשת ממני אעשה, אבל אני מבקש ממך, שבעולם ההוא, תבחור מקומי אצלך כמו שהייתי אצלך בעולם הזה. בכה ר' יצחק, ואמר בבקשה ממך, שלא תפרוד ממני כל אלו הימים.
(א) אזלו לגביה וכו': הלכו אל ר' שמעון, מצאוהו שהיה עוסק בתורה. נשא עיניו ר"ש, וראה את ר' יצחק, וראה שמלאך המות רץ לפניו ורוקד לפניו. קם ר"ש, ואחז בידו של ר"י, ואמר, גוזר אני, מי שרגיל לבא אצלי יבא, ומי שלא רגיל לבא אלי לא יבא. נכנסו ר' יצחק ור' יהודה. קשר בזה את מלאך המות לחוץ, ולא יכול להכנס.
(א) אשגח ר"ש וחמא וכו': הסתכל ר' שמעון וראה, שעד עתה עוד לא הגיע זמנו, למות, אלא עד שמונה שעות של היום הוא זמנו. הושיבו לפני ר"ש ועסק עמו בתורה, אמר ר"ש לר' אלעזר בנו, שב בפתח, ומי שתראה לא תדבר עמו, ואם ירצה להכנס כאן, תשבע שבועה שלא יכנס.
(א) אמר ר"ש וכו': אמר ר"ש לר' יצחק הראית צורת אביך ביום הזה. או לא. כי למדנו בשעה שהאדם מסתלק מן העולם, אביו וקרוביו נמצאים שמה עמו, ורואה אותם ומכירם, וכל אלו שיהיה משכנו עמהם בעולם ההוא במדרגה אחת, כולם מתקבצים ונמצאים עמו, והולכים עם נשמתו, עד המקום שישכן שמה. אמר, ר' יצחק עד עתה עוד לא ראיתי. את צורת אבי.
(א) אדהכי קם ר"ש וכו': בתוך זה, קם ר"ש ואמר, רבונו של עולם, נודע ר' יצחק אצלנו, ומאלו שבע עינים הוא כאן, דהיינו משבעת התלמידים שנשארו בחיים ביציאתם מאידרא רבא קדישא, (כמ"ש בזהר נשא (ד"י) דף קכ"ז:) הנה אני אוחז בו, ותן אותו לי. יצא קול ואמר, הכסא של אדונו דהיינו הנוקבא קרבה לזווג על ידי כנפיו של ר"ש, דהיינו ע"י עבודתו והעלאת מ"ן, הנה שלך ר' יצחק, ותבא עמו בזמן שתבוא לשבת בכסאך. דהיינו, בשעה שיפטור ר"ש מן העולם. אמר ר"ש, ודאי. כלומר, כן אעשה, שאביאהו עמי בשעת פטירתי מעולם.
(א) אדהכי חמא ר' אלעזר וכו': בתוך כך,ראה ר"א שמלאך המות נסתלק. ואמר, אין גזר דין קיים במקום של ר' שמעון. קופטרא דטיפסא, פירושו גזר דין, לפי הענין.
(ב) אמר ר"ש וכו': אמר ר"ש לר' אלעזר בנו, בוא הנה, ואחוז בו ברבי יצחק, כי אני רואה אותו שהוא מפחד. נכנס ר' אלעזר ואחז בו, ור"ש החזיר פניו ועסק בתורה.
(א) ניים ר' יצחק וכו': ישן ר' יצחק, וראה את אביו, א"ל אביו: בני, אשרי חלקך בעולם הזה ובעולם הבא. כי בין העלים של עץ החיים מגן עדן אתה יושב, אילן גדול וחזק בשתי העולמות הוא ר' שמעון, אשר הוא אוחז אותך בענפיו. אשרי חלקך בני.
(א) אמר ליה אבא וכו': אמר לו, אבי, ומה אני שם, בעולם האמת, אמר לו, שלשה ימים היו מכינים בחפזון את חדר משכבך, ותקנו לך חלונות פתוחים, להאיר לך מארבע רוחות העולם, ואני ראיתי מקומך, ושמחתי, שאמרתי, אשרי חלקך בני. לבד שעד עתה לא זכה בנך בתורה. שהייתי מצטער מזה.
(א) והא השתא הוי וכו': והרי עתה, היו עתידים לבא אליך, י"ב צדיקים מן החברים, ובעוד שהיו יוצאים, נתעורר קול בכל העולמות, מי הם החברים העומדים כאן, התעטרו, בשביל ר' שמעון, שבקש בקשה מהקב"ה, דהיינו, שלא ימות ר' יצחק, וניתנה לו.
(א) ולא דא בלחודוי וכו': ולא זה בלבד, כי שבעים מקומות מתעטרים כאן בשבילו, וכל מקום ומקום, פתחים פתוחים לע' עולמות, וכל עולם ועולם נפתח לע' רצים, וכל רץ ורץ נפתח לע' כתרים עליונים, ומשם נפתחים דרכים לעתיקא שהוא סתום מכל, לראות בנועם העליון ההוא, המאיר ומענג לכל. כמו שאתה אומר לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו. מהו, ולבקר בהיכלו, הוא שכתוב בכל ביתי נאמן הוא.
(ב) ביאור הדברים. כי אין לנו השגה בג"ר אלא בז' ספירות תחתונות בלבדן, אמנם הפירוש הוא, שבג"ר אין לנו השגה אפילו בג"ר דע"ס דעולם העשיה, ובז"ס תחתונות אפשר ליחידי סגולה להשיג אפילו בז"ס תחתונות דג"ר דעולם האצילות. והשמיענו אביו של ר' יצחק, שר' שמעון נאחז בז"ס תחתונות של כל פרצופי האצילות, ואפילו בז"ת דג"ר דאצילות. והנה מקום הוא הנוקבא דז"א, בסו"ה הנה מקום אתי וכו', וז"ש שבעין דוכתי מתעטרן הכא דיליה, דהיינו ז"ת דנוקבא שכל אחת כלולה מעשר, שהן ע'. וז"א מכונה עולם, בסו"ה עולם חסד יבנה, וז"ש, וכל דוכתא וכו' לע' עלמין. שהן ז"ת דז"א שכל אחת כלולה מעשר. ואורות הבינה מכונים רצים, בסו"ה כי בחפזון יצאת מארץ מצרים, שה"ס בינה. וז"ש וכל עלמא וכו' לע' רהיטין. שהם ז"ת דישסו"ת, שכל אחת כלולה מעשרה. וספירות החכמה שהן פרצוף או"א עלאין, נקראים כתרים עליונים, וז"ש, וכל רהיטא וכו' לע' כתרין עלאין. ומהם לז"ת דעתיק, וז"ש. ומתמן וכו' לעתיקא סתימאה דכלא. ומה שאומר שמתפתחין זה מזה, הכונה הוא, להיות ה' פרצופים הללו מלבישים זה על זה, וההתחלה הוא מן הנוקבא, ונבחן שממנה נפתחים הפתחים לז"א, כי מלבשת אותו, וכן מז"א לישסו"ת ומישסו"ת לאו"א עלאין, ומאו"א עלאין לז"ת דא"א, שנקרא עתיקא, להיותם מלבישים זה על זה כנודע.
(א) אמר ליה, אבא וכו': אמר לו, אבי, כמה זמן נתנו לי לחיות עוד בעולם הזה. אמר לו, אין לי רשות להודיעך את זה, ואין מודיעים זה לאדם, אבל בשמחה הגדולה של ר' שמעון, דהיינו ביום פטירתו, שהיה שמחה גדולה בכל העולמות מחמת רוב הסודות שגילה אז, כנזכר באדרא זוטא, (האזינו דף רפ"ז:) תהיה שם עורך שלחנו, כלומר שישתתף עמו בגילוי הסודות. כמש"א, צאינה וראינה בנות ציון וגו'.
(א) אדהכי אתער וכו': בתוך כך הקיץ ר' יצחק, והיה צוחק ופניו מאירים.ראה ר"ש, והסתכל בפניו, אמר לו דבר חדש שמעת. א"ל ר' יצחק, ודאי, שמעתי, וסיפר לו מה שראה בחלומו, השתטח ר' יצחק על הארץ לפני ר' שמעון.
(א) תאנא מההוא יומא וכו': למדנו, מיום ההוא, והלאה, היה אוחז ר' יצחק את בנו בידו, ועסק עמו בתורה, ולא הניח אותו מידו. כשנכנס לפני ר' שמעון הושיב את בנו בחוץ, ונכנס וישב לפני ר' שמעון.והיה קורא לפניו, ה' עשקה לי ערבני.
(א) אשתטח ר' חייא וכו': השתטח ר' חייא על הארץ, ונשק את העפר, ובכה ואמר, עפר עפר, כמה אתה קשה עורף, כמה אתה בעזות, אשר כל מחמדי העין יהיו בלים בך, כל עמודי האור שבעולם תאכל ותטחון. כמה אתה חצוף, המאור הקדוש שהיה מאיר לעולם, השליט הגדול, הממונה על העולם, שזכותו מקיים את העולם, נבלה בך: רבי שמעון, אור המאור, אור העולמות, אתה בלה בעפר, ואתה קיים ומנהיג את העולם. השתומם רגע אחד, ואמר, עפר עפר, אל תתגאה, כי עמודי העולם לא יהיו נמסרים לך, שהרי רבי שמעון לא נבלה בך.
(ב) יש להבין היטב ענין ההשתטחות הזאת דר"ח. והענין הוא כי תמצא במאמר דר"ח לר' יוסי, שעיקר העסק שלהם בהאי אורחא דאזלי יחד, היה בהאי תרעא סתים, שהיא המלכות דמלכות שאינה מקבלת כלום מכל אלו המוחין העלאין שבשתא אלפי שני מטרם גמר התיקון. כמ"ש מפורש היטב במאמר דר"ח. ור' יוסי השיב לו בשם ר' שמעון, דודאי הכי הוא, שהשער הזה נשאר סתום וכל השלימות היא רק בסוד המפתחא, כנ"ל. וזה שהציק להם מאד, עד שבא ר' חייא להתעוררות גדולה, ואשתטח בארעא ונשק לעפרא ובכה ואמר עפרא עפרא כמה את קשי קדל, וכו'.
(ג) וז"ש, דכל מחמדי עינא יתבלון בך: כי ע"י חטאו של אדה"ר נשרו כל הנשמות ממנו ונפלו בשביה אל הקליפות, שהן כוללות כל הנשמות שבעולם. ואדה"ר בתשובתו תיקן רק את חלקו בלבד, וגם זה לא בשלימות הגמורה. ואחריו הן הנשמות המתבררות בכל דור ע"י תשובה ומע"ט עד גמר התיקון. ונמצא שכל אלו הנשמות הגבוהות מבחינת יחידה וג"ר דחיה, שהן תלויות בהברור ובהזווג על המלכות דמלכות, שהיא השער הסתום שאין לה בירור וזווג כנ"ל, הנה כל הנשמות ההן מתבלות בעפרא שהוא הקליפות, וה"ס דמעת העשוקים ואין להם מנחם (קהלת ד'), כי קליפת העפר שולטת עליהם בחוצפה ובקשיות עורף, בהיותה בטוחה בכחה שאין מי שיוכל להציל אותם מידה. וזה שבכה ר' חייא ואמר לעפרא שהוא הקליפות כמה את קשי קדל כמה את בחציפו דכל מחמדי עינא יתבלון בך כי כל אלו הנשמות הגבוהות מכולם, שהן מחמדי עינא נרקבות בך בלי תקוה להצילן מידך.
(ד) וז"ש, כל עמודי נהורין דעלמא תיכול ותידוק: היינו כל צדיקי העולם המאירים את העולם, נמצאים גם הם חסרים מהשלמתם מסבת השביה של אלו הנשמות הגבוהות. משום שכל הנשמות כלולות זו מזו. ולפיכך נמצא שגם הם נאכלים ונדקים בכח החוצפה של האי עפרא.
(ה) וז"ש, בוצינא קדישא וכו' ר"ש לא אתבלי בך: תחילה רצה לומר שגם ר"ש אתבלי בהאי עפרא, והוא כי שמע מר' יוסי שגם הוא הסכים ששער זה סתום ואין לגלותו, ואח"ז תמה ואמר ר"ש נהירו דבוצינא וכו' ואנת קיים ונהג עלמא, כלומר, כיון שהוא המקיים כל העולמות ומנהיג אותם איך אפשר שלא יהיה שלם בכל שלמותו. אח"ז אשתומם רגעא חדא, כלומר, שהתישב בדעתו, ואמר בהחלט שר"ש לא אתבלי בך. כי הוא ודאי בתכלית השלימות אלא שלא יכול להבין האפשרות הזו.
(א) קם רבי חייא וכו': קם ר' חייא, והיה הולך ובוכה, ור' יוסי עמו. התענה ארבעים יום מאותו היום, לראות את ר' שמעון. אמרו לו: אינך ראוי לראות אותו. בכה והתענה ארבעים יום אחרים. הראו לו במחזה, את רבי שמעון ורבי אלעזר בנו, שהיו עוסקים במלה זו שאמר ר' יוסי משמו של ר"ש.לעיל (אות מ"ה) וכמה אלפים היו מקשיבים לדבריו.
(ב) פירוש, מתוך מצוקתו על האי שופרא דבלי בעפרא, הנ"ל, התאוה מאד לראות מדרגתו של ר"ש. כי החליט לעיל, ש רבי שמעון לא אתבלי בעפרא. במלה דא דאמר רבי יוסי: היינו במאמר הנ"ל שר"י אמר לר"ח משמיה דר"ש. שממנו הגיע לכל התעוררותו זו.
(א) אדהכי חמא כמה וכו': בתוך כך, ראה כמה כנפים גדולות ועליונות, ורבי שמעון ורבי אלעזר בנו עלו עליהן, ועלו אל הישיבה של הרקיע. וכל אלו הכנפים היו מחכות להם. ראה, שר"ש ור"א, חוזרים ומתחדשים בזיוום, והאירו יותר מאור זיו השמש.
(ב) פירוש, מתיבתא דרקיעא: היינו מתיבתא ד מט"ט. כמ"ש בזוהר דמתיבתא עלאה היא מתיבתא דקב"ה. ומתיבתא דרקיעא היא מתיבתא דמט"ט. (עי' בז"ח יתרו דל"ו ע"א ובז"ח עם פירוש הסולם הוא ביתרו אות רנה).
(ג) וז"ש, וכל אלין גדפין הוו מחכאן להו: גדפין הם המלאכים המסייעים לנשמות להעלותן ממדרגה למדרגה. וכשם שהנשמה צריכה לסיוע הגדפין אל העליה, כן צריכה לסיוע שלהם להחזרתם למקומה. וז"ש שהגדפין הוו מחכאן להו, דהיינו להחזירן.
(ד) וז"ש, חמא דמתהדרן, ומתחדשן בזיוון וכו': ראה אותם חוזרים ממתיבתא דרקיע למקומם, דהיינו למתיבתא דר"ש. ונתחדשו בזיו אור פניהם והאירו יותר מהאור של השמש.
(א) פתח ר"ש ואמר וכו': פתח ר' שמעון ואמר, יכנס ר' חייא ויראה, בכמה עתיד הקב"ה לחדש פני הצדיקים לעולם הבא. אשרי הוא, מי שבא לכאן בלי בושה, ואשרי הוא, מי שעומד באותו העולם כעמוד חזק בכל. וראה ר' חייא את עצמו שהיה נכנס, ורבי אלעזר היה קם, וכן שאר עמודי העולם שהיו יושבים שם היו קמים מפני ר' חייא. והוא, ר"ח, היה מתבייש ונכנס, והשמיט את עצמו וישב למרגלותיו של רבי שמעון.
(ב) פירוש, ר"ש רמיז ליה זכאה איהו מאן דעאל הכא בלא כסופא. וכן ראה את ר"א ושאר עמודין דיתבין תמן, שהיו בלא כסופא. אבל הוא בעצמו היה ב כסופא מחמת האי שופרא דבלי בעפרא, ואין לו כח להתגבר עליהם, כנ"ל. וז"ש כסיף ואשמיט גרמיה וכו'.
(א) כגוונא דא יתעביד וכו׳: כעין זה יעשה לנסות ישראל בגאולה האחרונה. ז״ש יתבררו ויתלבנו ויצרפו רבים, שהם מצד הטוב, ועומדים בנסיון. והרשיעו רשעים, שהם מצד הרע, ויתקיים בהם ואל אדמת ישראל לא יבאו, והורג אותם.
(א) והמשכילים יבינו מסטרא וכו׳: ואז, והמשכילים יבינו. כי הם מצד הבינה, שהוא עץ החיים, בשבילם נאמר, והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע, בחבור הזה שלך, של רשב״י, שהוא ספר הזהר, מזוהר של אמא עלאה, שנקראת תשובה, אלו לא צריכים נסיון, ומשום שעתידים ישראל לטעום מעץ החיים שהוא ספר הזהר הזה, יצאו בו מן הגלות ברחמים, ויתקיים בהם, ה׳ בדד ינחנו ואין עמו אל נכר.
(א) ואילנא דטוב ורע וכו׳: ועץ הדעת טוב ורע, שהוא איסור והיתר טומאה וטהרה, לא ישלוט יותר על ישראל, כי הפרנסה שלנו לא תהיה אלא מצד עץ החיים, שאין שם, לא קשיא, שהוא מצד הרע, ולא מחלוקת מרוח הטומאה, כי כתוב, ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ.
(א) דלא יתפרנסון ת״ח וכו׳: שלא יתפרנסו תלמידי חכמים מעמי הארץ, אלא מצד הטוב, שאוכלים טהרה כשר היתר, ולא מערב רב, שאוכלים טומאה פסול איסור, שהם טמאים המטמאים עצמם בנדה שפחה גויה זונה. משום שהם בניה של לילית, שהיא נדה שפחה גויה זונה, וחוזרים לשרשם. ועליהם נאמר, כי משרש נחש יצא צפע.
(א) ובזמנא דאילנא טוב ורע וכו׳: ובזמן שאילן טוב ורע שולט, שהוא חולין דטהרה וחולין דטומאה, אלו החכמים הדומים לשבתות ויום טוב, אין להם אלא מה שנותנים להם אלו אנשי חולין כמו יום השבת שאין לו אלא מה שמתקנים לו בימי חול.
(א) ובזמנא דשלטא אילנא וכו׳: ובזמן ששולט עץ החיים נכנע האילן של טוב ורע, ולא יהיה לעמי הארץ אלא מה שיתנו להם תלמידי חכמים, ונכנעים תחתיהם עמי הארץ, כמו שלא היו בעולם.
(א) והכי איסור והיתר וכו׳: וכך, איסור והיתר וטומאה וטהרה לא יעברו מעמי הארץ, כי מצדם אין בין הגלות לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד. כי הם אינם טועמים מעץ החיים שיתגלה לימות המשיח, והם צריכים משנה, באיסור והיתר וטומאה וטהרה. אלא שיהיו מבוזים לפני תלמיד חכם כמו חושך לפני אור. כי הערב רב, הם עמי הארץ שהם חשך, ולא נקראו ישראל אלא עבדים מכורים לישראל, משום שהם כבהמות. וכבר העמידוהו.
(א) וישראל אתקריאו אדם וכו׳: וישראל נקראים אדם. ומאין לנו שיש בישראל בהמה ואדם, ז״ש ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם. ואתן צאני צאן מרעיתי, אלו הם עמי הארץ, שהם טובים מצד הטוב. אדם אתם, היינו תלמידי חכמים.
(א) ובקרא דא נמי וכו׳: וגם במקרא הזה רומז לזה. שכתוב, לו עמי שומע לי ישראל וגו׳. אחר שאמר עמי, למה אמר ישראל. אלא עמי, הם עמי הארץ. ישראל, הם תלמידי חכמים. ובשבילם נאמר, ובני ישראל יוצאים ביד רמה.
(א) כגוונא דפליג לון וכו׳: כמו שחלק אותם הקב״ה בהר סיני, כך יחלוק אותם בגאולה אחרונה. כי ישראל נאמר בהם, וחמושים עלו בני ישראל מארץ מצרים. וחמושים, פירושו מצד עץ החיים שהוא ז״א, שהם חמשים שנה של יובל, שהוא בינה, שז״א מקבלם מבינה, ונאמר בהם, המה יעלו בהר. ובהם ויסע מלאך האלקים ההולך לפני מחנה ישראל. ולהם נאמר, ואשא אתכם על כנפי נשרים, שהם ענני כבוד, ואביא אתכם אלי וכן, ובני ישראל יוצאים ביד רמה. כך יוציא את תלמידי החכמים בכל הכבוד הזה.
(א) וכגוונא דאתמר בע״ה וכו׳: וכמו שנאמר בעמי הארץ מצד הטוב, ויתיצבו בתחתית ההר, כך יהיו בגאולה האחרונה, תחת תלמידי החכמים, כעבד שהולך לרגלי הסוס של אדונו. וכמו שנאמר להם בתחתית ההר, אם תקבלו את התורה מוטב, ואם לאו, שם תהא קבורתכם, כך יאמר להם בגאולה האחרונה, אם תקבלו עליכם תלמיד חכם ביציאה מן הגלות כמו אדם הרוכב על סוס, ועבד המשמש לו, מוטב, ואם לא, שם, בגלות, תהא קבורתכם.
(א) וערב רב כגוונא וכו׳: וערב רב, הם, כמו שנאמר בהם, וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק, כך יהיו רחוקים מן הגאולה ויראו את תלמידי החכמים והעם הקדוש בכל הכבוד הזה, והם יהיו רחוקים מהם, ואם ירצו להתחבר עמהם, מה כתוב בהם, לא תגע בו יד כי סקול יסקל או ירה יירה. בזמן ההוא נתקיים בהם בישראל, ה׳ בדד ינחנו ואין עמו אל נכר. וכבר העמידוהו, אין מקבלים גרים לימות המשיח. ורשעים בחשך ידמו, אלו הם ערב רב, ומשים זה אמר הנביא עליהם, ואל אדמת ישראל לא יבאו.
(א) אמר אליהו וכו׳: אמר אליהו לרעיא מהימנא. רעיא מהימנא, הרי השעה היא לעלות למעלה, ולהביא הגאולה השלמה, אמור אתה עלי בשבועה, כלומר שתשביעני למהר הגאולה. כי בשבילך אני רוצה לעלות. כי נתן לי הקב״ה רשות להתגלות לך בבית האסורים שלך, בקבורה שלך, ולעשות עמך טוב, כי אתה מחולל מעונות העם. שכמו בבית האסורים הוא ביניהם, ז״ש, והוא מחולל מפשעינו.
(א) א״ל רעיא מהימנא וכו׳: אמר לו רעיא מהימנא, בשבועה עליך בשם הוי״ה, שלא תאחר הגאולה בכל יכלתך, כי אני נמצא בצער רב. כי עלי כתוב, ויפן כה וכה וירא כי אין איש, עוזר לי. להוציאני מצער הזה מקבורה הזו, שנאמר עלי ויתן את רשעים קברו, ואינם מכירים אותי ואני נחשב בעיניהם בין הערב רב הרשעים, ככלב מת שסרח ביניהם, כי חכמת סופרים תסרח ביניהם בכל עיר ועיר, ובכל מקום שישראל מפוזרים ביניהם בין המלוכות. ונעשו הערב רב רועים על ישראל, שהם צאן הקב״ה, שנאמר עליהם ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם. ואין להם יכולת לעשות טוב עם ת״ח.
(ב) פירוש. כי משה רבינו שנקרא רעיא מהימנא, ה״ס התורה ודעת הפנימי, שלא תתגלה אלא בגאולה השלמה, ועד אז נאמר עליו והוא מחולל מפשעינו. כי התורה שה״ס רעיא מהימנא, נתחוללה ונעשתה חללה, כי נעלמה הפנימיות שבה, ולא נשארה לנו רק החצוניות. ואני חשיב בעינייהו בין ערב רב רשיעייא ככלב מת שסרח, כלומר שהם מתרחקים מפנימיות התורה כמו שמתרחקים מסרחון. שעליה אמרו, וחכמת חכמים תסרח.
(א) ואנשי חיל ויראי וגו׳: ואנשי חיל ויראי חטא מסובבים מעיר לעיר ולא יחוננו, והערב רב מחרימים אותם ביניהם. ובמקומות רבים אין נותנים להם רק דבר קצוב באפן שלא תהיה תקומה לנפילה שלהם, ואפילו חיי שעה. וכל החכמים ואנשי חיל ויראי חטא נמצאים בצער בדוחק וביגון, ונחשבים ככלבים. בנים המסולאים בפז איכה נחשבו לנבלי חרש בראש כל חוצות. שאינם מוצאים אכסניא ביניהם.
(א) ואינון ערב רב וכו׳: ואלו הערב רב, הם עשירים, בשלוה, בשמחה, בלי צער, ובלי יגון כלל, גזלנים בעלי שוחד, שהם דיינים ראשי העם. כי מלאה הארץ חמס מפניהם, עליהם נאמר, היו צריה לראש. אמר רעיא מהימנא לאליהו, בשבועה עליך, פעם שנית, בחי ה׳ צבאות אלקי ישראל יושב הכרובים, שכל אלו הדברים לא יפלו מפיך ובכל יכלתך תאמר אותם לפני הקב״ה, ולהראות הדחק שלהם. (ע״כ רעיא מהימנא).
(א) ת"ח אלמלא וכו': בוא וראה, אם אצרו ישראל מעשים טובים לפני הקב"ה, לא היו עומדים עליהם עמים עכו"ם בעולם, אבל ישראל גורמים לשאר העמים, להרים את ראשם בעולם, כי אם ישראל לא היו חוטאים לפני הקב"ה, היו שאר עמים עכו"ם נכנעים לפניהם.
(א) ות"ח אלמלא וכו': ובוא וראה, אם לא היו ממשיכים ישראל במעשים רעים, לצד האחר, בארץ ישראל, הנה למדנו, שלא היו שולטים שאר עמים עכו"ם בארץ ישראל, ולא הגלו מן הארץ. ועל זה כתוב, כי דלונו מאד, שאין לנו מעשים טובים כראוי,וע"כ, כי דלונו וגו'.