(ג) הַמַּנְהִיג עַצְמוֹ עַל פִּי הָרְפוּאָה. אִם שָׂם עַל לִבּוֹ שֶיִּהְיֶה כָּל גּוּפוֹ וְאֵיבָרָיו שְׁלֵמִים בִּלְבַד וְשֶׁיִּהְיוּ לוֹ בָּנִים עוֹשִׂין מְלַאכְתּוֹ וַעֲמֵלִין לְצָרְכּוֹ אֵין זוֹ דֶּרֶךְ טוֹבָה. אֶלָּא יָשִׂים עַל לִבּוֹ שֶׁיְּהֵא גּוּפוֹ שָׁלֵם וְחָזָק כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה נַפְשׁוֹ יְשָׁרָה לָדַעַת אֶת ה'. שֶׁאִי אֶפְשָׁר שֶׁיָּבִין וְיִשְׂתַּכֵּל בַּחָכְמוֹת וְהוּא רָעֵב וְחוֹלֶה אוֹ אֶחָד מֵאֵיבָרָיו כּוֹאֵב. וְיָשִׂים עַל לִבּוֹ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ בֵּן אוּלַי יִהְיֶה חָכָם וְגָדוֹל בְּיִשְׂרָאֵל. נִמְצָא הַמְהַלֵּךְ בְּדֶרֶךְ זוֹ כָּל יָמָיו עוֹבֵד אֶת ה' תָּמִיד. אֲפִלּוּ בְּשָׁעָה שֶׁנּוֹשֵׂא וְנוֹתֵן וַאֲפִלּוּ בְּשָׁעָה שֶׁבּוֹעֵל. מִפְּנֵי שֶׁמַּחֲשַׁבְתּוֹ בַּכּל כְּדֵי שֶׁיִּמְצָא צְרָכָיו עַד שֶׁיִּהְיֶה גּוּפוֹ שָׁלֵם לַעֲבֹד אֶת ה'. וַאֲפִלּוּ בְּשָׁעָה שֶׁהוּא יָשֵׁן אִם יָשֵׁן לְדַעַת כְּדֵי שֶׁתָּנוּחַ דַּעְתּוֹ עָלָיו וְיָנוּחַ גּוּפוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא יֶחֱלֶה וְלֹא יוּכַל לַעֲבֹד אֶת ה' וְהוּא חוֹלֶה, נִמְצֵאת שֵׁנָה שֶׁלּוֹ עֲבוֹדָה לַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא. וְעַל עִנְיָן זֶה צִוּוּ חֲכָמִים וְאָמְרוּ (משנה אבות ב יב) "וְכָל מַעֲשֶׂיךָ יִהְיוּ לְשֵׁם שָׁמַיִם". וְהוּא שֶׁאָמַר שְׁלֹמֹה בְּחָכְמָתוֹ (משלי ג ו) "בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ וְהוּא יְיַשֵּׁר אֹרְחֹתֶיךָ":
(3) Someone who conducts himself according to [the dictates of] medicine - if he only puts it into his mind that his body and limbs be wholesome and that he should have children that do his work and toil for his needs, that is not a good path. But rather, he should put it into his mind that his body should be wholesome and strong, in order that his soul be upright to know God - as it is impossible for him to understand and observe the wisdoms when he is hungry or sick or one of his limbs hurts - and he should put it into his mind that he should have a son that will maybe become a sage and a great man in Israel. It comes out that the one who walks on this path all of his days, is always serving God - even during the time that he giving and taking (in business), even when he is having sexual relations - because his intention in everything is so that he finds that which he needs to the point that his body be wholesome to [best] serve God. And even during the time that he sleeps, if he is sleeping purposefully in order that his mind rest and his body rest so that he not get sick and [then] not be able to serve God when he is sick, it comes out that his sleep is service to the Omnipresent, may He be blessed. And about this matter the sages commanded and said (Avot 2:12), "All of your actions should be for the sake of Heaven." And this is what Shlomo said in his wisdom (Proverbs 3:6), "In all your paths know Him, and He will make your roads smooth."
(משלי ג ו): "בכל דרכיך דעהו", צריך לבקש את הקב"ה בתוך הדרכים שהוא מתנהג בהם:
- כשהוא עוסק בתפלה, אז יבקש את הקב"ה בהבנת עניני תפלתו וכונה רצויה באמונת הלב באותם הענינים של תפלתו, ולא יבקש את הידיעה בשעה ההיא בענינים אחרים, כי כיון שהוא עוסק בעבודה זו, הקב"ה כביכול שורה מצדו בזו העבודה דוקא, ובה ימצאנה ולא במקום אחר.
- וכשהוא עוסק בתורה, יידע שימצא את הקב"ה בהיותו מעמיק ומעיין להבין דבר על בוריו ולזכור ולשנן היטיב, ובה הוא יודע אותו ית' בתורתו ולא באופן אחר, כי בשעה זו הוא מתגלה בעבודה זו.
- וכן בהיותו עסוק בגמ"ח גמילות חסדים להיטיב לחברו, אז יבקש את הקב"ה רק בהעמקת עצה איך להיטיב לו טובה גדולה הגונה וקימת.
וכן בכל הדברים שעושה, הרי באמת אין דבר בעולם שאינו לכבודו ית' [1], על-כן כל מה שעושה יהיה הכל דברי מצותו ורצונו, ויבקש בהם את שמו ית', כשישתדל בכל שכלו וכחותיו לעשות את מה שהוא עושה בתכלית השלמות בכל צדדי השלמות, ונמצא שהוא יודע את השם יתברך בכל הדרכים.
והב' הוא ב' ה"בתוך", שבעצמותם של הדרכים הוא יודע את הקב"ה.
על-כן הוא (ברכות סג א): "פרשה קטנה", שאין הצווי בה גדלות והרחבה של חכמות ומחשבות, אדרבא צמצום בדבר זה שהוא עסוק לבדו; ומכל מקום, "כל גופי תורה תלויים בה", כי בזה יעשה הכל כשורה, ומזה ימצא כבודו של הקב"ה בתכלית. ורמזו חז"ל בדבריהם (שבת י א): "זמן תפלה לחוד וזמן תורה לחוד", והבן.
[הוספה מכתב יד קדשו: כשאדם פועל איזה דבר של שלימות, בין במחשבה בין במעשה, צריך לשמח בחלקו ולא ירדוף אז אחר דבר אחר, כי כל העולם כולו מתקפל לפניו אז דוקא בפרט זה].
Proverbs (3:6): "In all your paths know Him . . . . " A person must seek the Blessed Holy one from within the paths that they traverse.
When a person is engaged in prayer, then they should seek the Blessed Holy One in their understanding of the subject matter and in the proper intention in the heart's faith relating to the subject matter of that particular prayer. They should not seek out extraneous ideas at that time; because the person is engaged in that act of worship, the Blessed Holy One, so to speak, dwells even from His own perspective in that very act of worship specifically, and He can be found within it and nowhere else.
And when a person is engaged in the study of Torah, they must know that the Blessed Holy One can be found when they delve deep and look carefully in order to understanding the subject as fully and clearly as possible, and commit it to memory and learn it well. In this teaching, they may know Him, may He be blessed, and not in any other way, for at that time He is only revealed in that particular service.
And so to when a person is engaged in acts of lovingkindess to benefit his friend, then he may seek out the Blessed Holy One only in the depth of reasoning about how to best benefit the friend in a proper and lasting way.
And so to in everything that a person does, for in truth there is nothing in the world that is not a reflection of His glory, may He be blessed. When a person tries with all of their intellect and power to do whatever they are doing as fully as possible in every way, they will find that they know Hashem, may He be blessed, in all of the paths.
The "ב" here means within (b'toch), for it is in the very essence of a person's paths that they come into intimate relationship with the Blessed Holy One.
Therefore, this [teaching from Proverbs] is termed a "small chapter" (Berachot 63a) as it doesn't command greatness and breadth of wisdom and insight. Just the opposite! It encourages a narrowing of focus to only the specific action a person is engaged in. And in any area, "all of the fundamental principles of the Torah depend on this," because it is only through this [practice] that anything becomes proper and that a person finds the ultimate honor of The Blessed Holy One, may He be blessed.
The Sages of blessed memory hinted at this in their teaching, "[t]here is a distinct time for prayer; there is a distinct time for study," (Shabbat 10a) and understand this.
[Addition from the manuscript: When a person does anything wholly, whether in thought or in deed, they must rejoice in their portion and not pursue any other thing, for the whole entire world folds over on itself before them into their specific action.]
אורות - ישראל ותחיתו:ג
מרכז החיים של נשמת ישראל במקור הקדש היא. דרך אמת ואמונה נולדנו ובה אנחנו מתגדלים. אין בנו ערכים פרודים, האחדות שוכנת בנו ואור ד' אחד חי בקרבנו. הדינים, דיני תורת אלהים חיים מציינים אותנו מכל עם ולשון. הקדש הוא פועל בקרבנו פנימה, שאיפות חיינו הכלליות אליו הן הולכות. יש נטיפות של קדש בכל עם ולשון, אבל ערכי החיים כולם אינם צומחים מזה. לא כן בישראל. (משלי ג ו): "בכל דרכיך דעהו", שהיא פרשה קטנה שכוללת כל גופי תורה, שיוצאת אל הפועל ביחידי סגולה, נחלת הכלל היא באמת. כל שאיפת החיים וכל חפץ החיים, הקנין ותשוקותיו, העשר והכבוד, הממשלה וההתרחבות בישראל, ממקור הקדש הם נובעים
Orot - Israel and Its Rebirth: Chapter 3
The center of life of the soul of Israel is in the source of holiness. The paths of truth and faith gave birth to us, and in them we grow. We do not have disparate values; unity rests in us and the light of the One Lord lives within us. The laws, laws of the Living God's Torah, distinguish us from every other nation. Holiness is at work on us internally, the great aspirations of our life are directed to it. There are inklings of holiness in every nation, but not all of their life-values stem therefrom. This is not so in Israel. "In all of your ways know Him," that small passage that encompasses the entire corpus of the Torah, which is actualized by rare individuals, is actually the inheritance of all. Everyone of life's aspirations and desires - acquisition and its pull, wealth, honor, dominion, expansion - in Israel flow from the source of holiness.
עולת ראי''ה - תפילה ותורה: ב
התפילה היא מלמטה למעלה. כיצד, מתוך אותו המעין, המלא קדושה טבעית, שבלבנו, הרינו דולים, מוציאים את הרגשותיו העדינות מן הכח אל הפעל, מכוונים לרוממן ולשגבן, לטהרן ולקדשן בקדושת הטהרה העליונה, הכוללת כל הקדושות וכל הטהרות, כל החכמות וכל הדעות, כל הבינות וכל המחשבות, והננו עולים, וכמה שיגדל שכלנו, כמה שיזדככו מדותינו, כמה שיהיה האופי של הדביקות האלהית יותר חזק בחיים, ברעיון וברצון, במזג ובטבע, בתולדה ובתכונה, - כמה זורחים יותר האורות המתגלים בנו ע''י הבעותינו התפילתיות. וכל מה שנרד יותר לתוך עומק הענין הנערץ והנשגב הזה, לתוך תהום פנימיות נפשנו וכל גדלו ועזו, הננו יכולים למוד בקוים יותר מדויקים את עליותינו במהלך התפילה. וכשאנו עולים עולים עמנו כל שרשי הויותינו, כל ענפי נשמותינו, כל קוי החיים השופעים ממהותנו וכל מקורות החיים המפכים עלינו, עד הביאם אותנו אל המהותיות הפרטית שלנו. והכל מתברך, הכל מתעלה, הכל מתקדש ומתרומם, הכל שמח שמחת ישרים, הכל עלז עליצות קודש, והטבע של הקדושה מתעלה ומזדכך, עד שהוא בא לכלל אופי הכרתי, לאופי שכלי פועל שאיננו עוד נפעל, חפשי ושליט ורודה בכל מרחבי החיים. זהו משפט התפילה.
Olat HaReiyah - Prayer and Study: 2
Prayer proceeds from down below to on high. How? From that well-spring full of natural holiness in our hearts, we draw up, draw forth subtle feelings from potential to actualization, intending to elevate and exalt them, purify and sanctify them, with the holiness of supernal purity, which encompasses all holiness, all purity, all insights and all thoughts, and we ourselves ascend, to the extent our intellects can grow, to the extent our character traits can improve, to the extent that the quality of divine-cleaving can become stronger in our lives, with strategy and desire, with temperament and natural disposition, in result and attribute - Oh how the lights shine brighter and are revealed in us through our prayerful expressions.
The more we descend within the depths of the ends of our innermost soul in all of its grandeur and power, we can thereby learn along more exacting lines how to elevate ourselves in the path of prayer. And when we ascend, all the foundations of our existence ascend with us, all of the branches of our souls, all of the rays of life that flow out of our existence and all of the occurrences of life which happen upon us, until they bring us to our specific individual identity. And everything is blessed, everything is elevated, everything is sanctified and raised, everything rejoices with the joy of the upright, everything rejoices with holy lightheartedness, and the nature of holiness is elevated and merited, until it comes to include an aspect of gracious recognition, an intellectual place where it acts but is no longer acted upon, free and in charge and subjugating all of the paths of life. This is the decree of prayer.
עולת ראי''ה - תפילה ותורה: ו
התפילה היא תולדה ההרגשה הפנימית שבעומק טבע הנפש, והשכל ראוי לשמש לה רק כהקדמה ויסוד, שכל מה שיהיה שכלו יותר זך, ומעשיו יותר מכוונים ע''פ זה לתכלית השלימות, כן יתרומם יותר טבע נפשו ויגדל כחה עת אשר תשפך שיחה לפני קונה. אבל לערב בתוך התפילה עצמה עומק חשבון של השפעות שכליות אין זה מגדר התפילה, כי באמת חק התפילה וכל עיקר סגולתה איננו מצד קישור שכלי הגיוני שבא בחשבון, כי-אם למעלה מזה מפני שכך נוסד טבע הנפש, מהתגלות עצם טבע עומק הנפש הזכה בפנותה לגעגועיה לאלהי ישעה. ע''כ כל מה שלא יערב בה כח אחר בתוך חלק ההרגשה הנפשית, ויניחה בטבעה הטהור לשאוף אל מטרת פעולתה, יותר יגדל כח התפילה, והמאריך בתפילתו ומעיין בה, ומכניס בה שמושים שכליים, הוא בא לידי כאב לב, כי דרכי רגשות הנפש בפנימיות טבעה יהיו מנועים ממנו, כיון שירצה לתן להם דרכים שכליים, שלא יושגו להם לעולם ולא בהם לתכלית מגמתו . . . אבל המאריך, להוציא מן הכח אל הפועל את געגועי הנפש וצמאונה לקרבת אלהים, ואינו מעיין . . . תפילה כזאת איננו חוזרת ריקם.
Olat HaReiyah - Prayer and Study: 6
Prayer is what happens as a result of the natural inner feelings rooted deeply in the soul, the intellect being ready to serve these emotions only in an introductory and foundational capacity. The more refined one's intellect, in combination with actions more focused by this toward towards the goal of wholeness, in conjunction the nature of one's soul elevates and grows in power until it overflows, spilling out in conversation before her maker. But to mix, right into the middle of prayer, the depth of analysis from intellectual considerations, this is not within the boundaries of prayer. Truthfully, the decree of prayer and the thrust of its treasure stems not from an intellectual logical connection that comes from analysis, but rather from higher than this, for this is the way the nature of the soul was founded, to reveal the reality of the nature of the depths of the pure soul by turning to the its longing, to the God of her salvation. Therefore, the more one does not interpolate other faculties into the soul-feelings section, and lets it remain in its natural purity striving after the purpose of its action, the more the power of prayer increases. One who elongates prayer and analyzes it, introducing into it intellectual considerations will come to a pained heart. This is because the emotions of the soul at the core of their essence will be blocked by this, since a person is trying to give them intellectual paths that will never fully grasp them and will not bring them to the purpose of their expression. But one who elongates prayer only, bringing out from potential into reality the longings of the soul and its thirst for closeness to God, and does not analyze, prayer like this will never return unfulfilled.
When you begin to feel a little unhappy, it's natural to try and thing your way out of the problem of being unhappy. You try to establish what is making you unhappy and then find a solution. In the process, you can easily dredge up past regrets and conjure up future worries. This further lowers your mood. It doesn't take long before you start to feel bad for failing to discover a way of cheering yourself up. The "inner critic," which lives inside us all, begins to whisper that it's your fault, that you should try harder, whatever the cost. You soon start to feel separated from the deepest and wisest parts of yourself. You get lost in a seemingly endless cycle of recrimination and self-judgment; finding yourself at fault for not meeting your ideals, for not being the person you wish you could be.
We get drawn into this emotional quicksand because our state of mind is intimately connected with memory. The mind is constantly traveling through memories to find those that echo our current emotional state. For example, if you feel threatened, the mind instantly digs up memories of when you felt endangered in the past, so that you can spot similarities and find a way of escaping. It happens in an instant, before you're even aware of it. It's a basic survival skill honed by millions of years of evolution. It's incredibly powerful and almost impossible to stop . . .
You can't stop the triggering of unhappy memories, self-critical thoughts and judgmental ways of thinking - but you can stop what happens next. You can stop the spiral from feeding off itself and triggering the next cycle of negative thoughts. You can stop the cascade of destructive emotions that can end up making you unhappy, anxious, stressed, irritable or exhausted.
Mindfulness mediation does this by harnessing an alternative way in which our minds can relate to the world. Most of us know only the analytical side of the mind; the process of thinking, judging, planning and trawling through past memories while searching for solutions. But the mind is also aware. We not just think about things, we are also aware that we are thinking. And we don't need language to stand as an intermediary between us and the world; we can also experience it directly through our senses. We are capable of directly sensing things like the sound of birds, the scent of beautiful flowers and the sight of a loved one's smile. And we know with the heart as well as the head. Thinking is not all there is to conscious experience. The mind is bigger and more encompassing than thought alone . . . .