Grandparents and Grandchildren: Our Greatest Teachers

1. What is a lesson or some wisdom from your grandparents that you wish to--or in fact, do--transmit to your grandchildren?
2. What is a lesson or some wisdom that your grandchildren taught you?

קידושין ל׳ א:ה׳

וַאֲבִי אָבִיו מִי מִיחַיַּיב? וְהָתַנְיָא: ״וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם״ – וְלֹא בְּנֵי בְנֵיכֶם. וּמָה אֲנִי מְקַיֵּים: ״וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ״, לוֹמַר לָךְ: שֶׁכׇּל הַמְלַמֵּד אֶת בְּנוֹ תּוֹרָה – מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִילּוּ לִמְּדוֹ לוֹ וְלִבְנוֹ וּלְבֶן בְּנוֹ, עַד סוֹף כׇּל הַדּוֹרוֹת!

Kiddushin 30a:5

The Gemara asks: But is one’s father’s father obligated to teach him Torah? But isn’t it taught in a baraita, that the verse: “And you shall teach them to your sons” (Deuteronomy 11:19), indicates: But not your sons’ sons? And how do I realize, i.e., understand, the meaning of the verse: “But make them known to your sons and to your sons’ sons” (Deuteronomy 4:9)? This serves to say to you that whoever teaches his son Torah, the verse ascribes him credit as though he taught him, and his son, and his son’s son, until the end of all generations.

קידושין ל׳ א:ו׳

הוּא דְּאָמַר כִּי הַאי תַּנָּא, דְּתַנְיָא: ״וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם״ – אֵין לִי אֶלָּא בְּנֵיכֶם, בְּנֵי בְנֵיכֶם מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ״. אִם כֵּן מָה תַּלְמוּד לוֹמַר: ״בְּנֵיכֶם״ – בְּנֵיכֶם וְלֹא בְּנוֹתֵיכֶם.

Kiddushin 30a:6

The Gemara answers that the tanna of this baraita stated his opinion in accordance with the opinion of that tanna, as it is taught in another baraita: From the verse “And you shall teach them to your sons” I have derived only that you must teach your sons. From where do I derive that there is an obligation to teach your sons’ sons? The verse states: “But make them known to your sons and to your sons’ sons.” If so, what is the meaning when the verse states: “Your sons” (Deuteronomy 11:19), which implies only sons? This limitation teaches: Your sons, but not your daughters.

קידושין ל׳ א:ז׳

אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: כׇּל הַמְלַמֵּד אֶת בֶּן בְּנוֹ תּוֹרָה מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִילּוּ קִבְּלָהּ מֵהַר סִינַי, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ״, וּסְמִיךְ לֵיהּ: ״יוֹם אֲשֶׁר עָמַדְתָּ לִפְנֵי ה׳ אֱלֹקֶיךָ בְּחֹרֵב״.

Kiddushin 30a:7

Rabbi Yehoshua ben Levi says: Anyone who teaches his son’s son Torah, the verse ascribes him credit as though he received it from Mount Sinai, as it is stated: “But make them known to your sons and to your sons’ sons,” and juxtaposed to it is the phrase in the verse: “The day when you stood before the Lord your God in Horeb” (Deuteronomy 4:10), as Horeb is Mount Sinai.

תלמוד ירושלמי שבת א׳:ב׳:ד׳

...כְּהָדָא רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי הֲוָה יְלִיף שְׁמַע פַּרְשָׁתָה מִן בַּר בְּרֵיהּ בְּכָל עֲרוֹבַת שׁוּבָּא. חַד זְמַן אִינְשִׁי. וְעָאַל מִיסְחֵי בְּהָהֵן דֵּימוֹסִין דְּטִיבֵּרְיִאָ. וַהֲוָה מִסְתַּמֵּיךְ עַל כְּתַפְתֵּיהּ דְּרִבִּי חִייָא בַּר בָּא. אִינְהַר דְּלָא שְׁמַע פַּרְשָׁתֵיהּ מִן בַּר בְּרֵיהּ וְחָזַר וּנְפַק לֵיהּ.... אָמַר לֵיהּ. חִייָה בְנִי. קַלָּה הִיא בָעֵינֶיךָ. שֶׁכָּל־הַשּׁוֹמֵעַ פַּרְשָׁה מִן בֶּן בְּנוֹ כְּאִילּוּ הוּא שׁוֹמְעָהּ מֵהַר סִינַי. וּמַה טַעֲמָא. וְהֽוֹדַעְתָּ֥ם לְבָנֶי֖ךָ וְלִבְנֵ֥י בָנֶֽיךָ׃ י֗וֹם אֲשֶׁ֨ר עָמַ֜דְתָּ לִפְנֵ֨י יְי אֱלֹהֶ֘יךָ֘ בְּחוֹרֵב.

Jerusalem Talmud Shabbat 1:2:4

..As the following. Rebbi Joshua ben Levi was used to hear the lesson of his grandson every Friday. Once he forgot and went bathing in the public baths of Tiberias; he was leaning on Rebbi Ḥiyya bar Abba’s shoulder. He remembered that he had not heard his grandson’s lesson, turned around and left...He said to him, Ḥiyya my son, is that unimportant in your eyes? For anyone who hears the lesson from his grandson is as if he heard it from Sinai. What is the reason? You shall make it known to your sons and grandsons, the day when you stood before the Eternal, your God, at Horeb.

שמות י׳:ב׳

וּלְמַ֡עַן תְּסַפֵּר֩ בְּאׇזְנֵ֨י בִנְךָ֜ וּבֶן־בִּנְךָ֗ אֵ֣ת אֲשֶׁ֤ר הִתְעַלַּ֙לְתִּי֙ בְּמִצְרַ֔יִם וְאֶת־אֹתֹתַ֖י אֲשֶׁר־שַׂ֣מְתִּי בָ֑ם וִֽידַעְתֶּ֖ם כִּי־אֲנִ֥י יְהֹוָֽה׃

Exodus 10:2

and that you may recount in the hearing of your child and of your child’s child how I made a mockery of the Egyptians and how I displayed My signs among them—in order that you may know that I am יהוה.”

ברכת אשר על התורה, שמות י׳:ב׳:א׳

"ולמען תספר באזני בנך ובן־בנך" וגו'. מסורת אמיתית היא זו שעוברת לא רק מאב לבנו כי אם גם מן הבן לנכד, כי רק זו מבטיחה המשך בקו אחד־אחיד גם בעתיד, בלא סטייה במסירת הדברים לדור הרביעי. ולכאורה זהו מה שהכתוב אומר להלן (פסוק ט) "בנערינו ובזקנינו נלך", כלומר אנחנו והדור שלפנינו והדור שלאחרינו. ואולי זהו הפשט בדברי הגמרא (קידושין ל ע"א): כל המלמד את בן בנו תורה, מעלה עליו (על בן בנו) הכתוב כאילו קיבלה מהר סיני. (פ' בא תשמ"ח) כך מבואר גם בהסברו השני של המהרש"א על הגמרא שם (הערת ר' חזקי פוקס שי').

Birkat Asher on Torah, Exodus 10:2:1

...

משנה תורה, הלכות תלמוד תורה א׳:ב׳

כשם שחייב אדם ללמד את בנו כך הוא חייב ללמד את בן בנו שנאמר והודעתם לבניך ולבני בניך ולא בנו ובן בנו בלבד אלא מצוה על כל חכם וחכם מישראל ללמד את כל התלמידים אף על פי שאינן בניו שנאמר ושננתם לבניך מפי השמועה למדו בניך אלו תלמידיך שהתלמידים קרויין בנים שנאמר ויצאו בני הנביאים אם כן למה נצטוה על בנו ועל בן בנו להקדים בנו לבן בנו ובן בנו לבן חבירו.

Mishneh Torah, Torah Study 1:2

Just as a person is obligated to teach his son, so too he is obligated to teach his grandson, as it says, "And make them known to your children, and to your children's children" (Deut 4:9). And not just his son and his grandson: rather, there is a command upon each and every wise-man [heb. chacham] in Israel to teach all students, even though they are not his children. As it says, "And you shall tutor them to your children" (Deut 6:7) - from an [Oral] Tradition they learned that "your children" [here] refers to your students, for students can be called children, as in "And the children of the prophets left" (I Kings 2:3).

משנה תורה, הלכות תלמוד תורה א׳:ד׳

הָיָה הוּא רוֹצֶה לִלְמֹד תּוֹרָה וְיֵשׁ לוֹ בֵּן לִלְמֹד תּוֹרָה הוּא קוֹדֵם לִבְנוֹ. וְאִם הָיָה בְּנוֹ נָבוֹן וּמַשְׂכִּיל לְהָבִין מַה שֶּׁיִּלְמֹד יוֹתֵר מִמֶּנּוּ בְּנוֹ קוֹדֵם. וְאַף עַל פִּי שֶׁבְּנוֹ קוֹדֵם לֹא יִבָּטֵל הוּא. שֶׁכְּשֵׁם שֶׁמִּצְוָה עָלָיו לְלַמֵּד אֶת בְּנוֹ כָּךְ הוּא מְצֻוֶּה לְלַמֵּד עַצְמוֹ:

Mishneh Torah, Torah Study 1:4

If a person wants to study Torah and he has a son whom he should teach Torah, his [study] takes priority over [that of] his son. If his son is wiser and a more creative thinker and thus capable of understanding what he studies more than he [himself] is, his son is given priority.
Even though his son is granted priority, he should not neglect [his own studies]. For just as he is commanded to teach his son, he is commanded to teach himself.

תענית ז׳ א:י״ב

אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: לָמָּה נִמְשְׁלוּ דִּבְרֵי תוֹרָה כְּעֵץ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ״, לוֹמַר לָךְ: מָה עֵץ קָטָן מַדְלִיק אֶת הַגָּדוֹל, אַף תַּלְמִידֵי חֲכָמִים קְטַנִּים מְחַדְּדִים אֶת הַגְּדוֹלִים. וְהַיְינוּ דְּאָמַר רַבִּי חֲנִינָא: הַרְבֵּה לָמַדְתִּי מֵרַבּוֹתַי, וּמֵחֲבֵירַי יוֹתֵר מֵרַבּוֹתַי, וּמִתַּלְמִידַי יוֹתֵר מִכּוּלָּן.

Taanit 7a:12

Rav Naḥman bar Yitzḥak said: Why are Torah matters likened to a tree, as it is stated: “It is a tree of life to them who lay hold upon it” (Proverbs 3:18)? This verse comes to tell you that just as a small piece of wood can ignite a large piece, so too, minor Torah scholars can sharpen great Torah scholars and enable them to advance in their studies. And this is what Rabbi Ḥanina said: I have learned much from my teachers and even more from my friends, but from my students I have learned more than from all of them.

בן יהוידע על תענית ז׳ א:ח׳

וְהַיְנוּ דְּאָמַר רַבִּי חֲנִינָא: הַרְבֵּה תּוֹרָה לָמַדְתִּי מֵרַבּוֹתַי, וּמֵחֲבֵרַי, יוֹתֵר מֵרַבּוֹתַי, וּמִתַּלְמִידַי, יוֹתֵר מִכֻּלָּם
ונראה לי לכך כל חכם נקרא בשם תלמיד חכם לרמוז עיקר שלימות חכמתו הוא מכח התלמיד ולפי זה הלימוד יהיה על ידי שלשה שהם רב חבר תלמיד, וזה נרמז באמרו (שמות לב, טז) 'חָרוּת עַל הַלֻּחֹת' אותיות המבטא הם 'חרת' ראשי תיבות חבר רב תלמיד וחוט המשולש לא במהרה ינתק.

Ben Yehoyada on Taanit 7a:8

...

משנה אבות ד׳:א׳

בֶּן זוֹמָא אוֹמֵר, אֵיזֶהוּ חָכָם, הַלּוֹמֵד מִכָּל אָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קיט) מִכָּל מְלַמְּדַי הִשְׂכַּלְתִּי...

Pirkei Avot 4:1

Ben Zoma said: Who is wise? He who learns from every man, as it is said: “From all who taught me have I gained understanding” (Psalms 119:99).

משנת ארץ ישראל על משנה אבות ו׳:ו׳:כ׳

המחכים את רבו – מקור ההשראה הוא ההיגד "מכל מלמדי השכלתי" (לעיל פ"ד מ"א). תלמיד טוב משכיל את רבו.

Mishnat Eretz Yisrael on Pirkei Avot 6:6:20

...

דרך חיים ו׳:ו׳:נ״ה

המ"ו, המחכים את רבו. פירוש, המחדד את רבו. ודבר זה כמו שאמרנו למעלה גם כן כי כך הוא ענין התורה, שהעץ הקטן ידליק את הגדול, כמו שהתבאר. ומאחר שכך הוא דרכה של תורה, אם אינו עושה זה, אינו ראוי לתורה. ומה שאמר למעלה (קנין מג) "שואל ומשיב", פירוש שהוא שואל מה שיש לו לשאול מן הספיקות, ואינו מדבר מן החדוד והפלפול כלל.

Derekh Chayyim 6:6:55

The forty-sixth is making one's master wiser: The explanation is that he sharpens his master. And this thing is like we also said above (Paragraph 21). For the nature of Torah is like this - that the small wood ignites the larger wood, as was explained. And since this is the way of Torah - if he does not do this, he is not appropriate for Torah. And that which it said above (Acquisition 43), “ask and answer,” - its explanation is that he asks what he has to ask about that which is unclear; but it is not speaking about refinement and dialectics at all.

אש קודש, שנת תש"א, לפסח ט׳

ואפשר כי איתא באבות פ׳׳ה מ״ז בהשבע דברים אשר בחכם, שואל כענין וכו' ולא אמרה שחכם אינו צריך לשאול כלל, ומבין כל מה שאמר לו רבו בלא שאלה, ומשמע מזה שע״כ צריך התלמיד לשאול, כי אחד מן המ״ח דברים שהתורה נקנית בהם היא והמחכים את רבו, וצריכים להבין איך נקנית התורה להתלמיד בזה שמחכים את רבו, שע״פ פשוט רק לרבו יוצאה מזה טובה, אבל צריכים לדעת איך באמת יכול להחכים את רבו, ולמה זה רואין שיש שמקשה התלמיד לרבו, ואין רבו יודע להשיב לו עד שמעיין ומתעמק ומחדש חידוש חדש בשביל הקושיא שלו, הלא שכל הרב רחב יותר משל התלמיד.

Esh Kodesh, Jewish Year 5701, Pesach 9

...

לחם שמים על פרקי אבות ו׳:ו׳:י׳

ז) בענוה. זו גדולה מכל המדות כידוע. והיא צריכה ביחוד לקניית התורה. שעל ידי כן לא יבוש מללמוד מכל אדם אפי' מקטן ממנו. וכמש"ה מכל מלמדי השכלתי. ולכן לא יתבייש לילך אפי' רב אצל תלמיד. להזכירו תלמודו. וכדאי' פ"ק דמנחות באבימי. וכן יודה ולא יבוש לומר דברים שאמרתי טעות הם בידי. שאין אדם עומד על ד"ת אא"כ נכשל בהם:

Lechem Shamayim on Pirkei Avot 6:6:10

...

Rabbi Lord Jonathan Sacks
Schools are the beating pulse of Jewish life. Other civilizations prided themselves on their castles and cathedrals. We cared less about buildings than about builders: Call them not (said the sages) ‘your children’ but ‘your builders’. Universal education – which Jews created eighteen centuries before Britain – was the first priority of any Jewish community. In the darkest days of persecution in Spain, Jews built schools. When the Thirty Years War that devastated Europe between 1618 and 1648 came to an end, the first thing Jews did was to reconstruct the educational system. When R. Samson Raphael Hirsch was appointed Rabbi in Frankfurt, his community wanted to build a new synagogue. First, he said, build a Jewish school. Only then may you build a synagogue.

ויקרא רבה כ״ד:ה׳

תָּנֵי רַבִּי חִיָּא פָּרָשָׁה זוֹ נֶאֶמְרָה בְּהַקְהֵל, מִפְּנֵי שֶׁרֹב גּוּפֵי תוֹרָה תְּלוּיִן בָּהּ, רַבִּי לֵוִי אָמַר מִפְּנֵי שֶׁעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת כְּלוּלִין בְּתוֹכָהּ, (שמות כ, ב): אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ, וּכְתִיב הָכָא (ויקרא יט, ב): אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם. (שמות כ, ג): לֹא יִהְיֶה לְךָ, וּכְתִיב הָכָא (ויקרא יט, ד): וֵאלֹהֵי מַסֵּכָה לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם. (שמות כ, ז): לֹא תִשָּׂא, וּכְתִיב הָכָא (ויקרא יט, יב): וְלֹא תִשָּׁבְעוּ בִשְׁמִי. (שמות כ, ח): זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת, וּכְתִיב הָכָא (ויקרא יט, ג): אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ. (שמות כ, יב): כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ, וּכְתִיב הָכָא (ויקרא יט, ג): אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ. (שמות כ, יג): לֹא תִּרְצָח, וּכְתִיב הָכָא (ויקרא יט, טז): לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ. (שמות כ, יג): לֹא תִּנְאָף, וּכְתִיב הָכָא (ויקרא כ, י): מוֹת יוּמַת הַנֹּאֵף וְהַנֹּאָפֶת. (שמות כ, יג): לֹא תִּגְנֹב, וּכְתִיב הָכָא (ויקרא יט, יא): לֹא תִּגְנֹבוּ. (שמות כ, יג): לֹא תַעֲנֶה, וּכְתִיב הָכָא (ויקרא יט, טז): לֹא תֵלֵךְ רָכִיל. (שמות כ, יג): לֹא תַחְמֹד, וּכְתִיב הָכָא (ויקרא יט, יח): וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ. רַבִּי יוּדָן בְּשֵׁם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי אָמַר, שָׁלֹשׁ פָּרָשִׁיּוֹת הִכְתִּיב לָנוּ משֶׁה רַבֵּינוּ בַּתּוֹרָה, וְכָל אַחַת וְאַחַת מֵהֶן יֵשׁ בָּהּ מִשִּׁשִּׁים שִׁשִּׁים מִצְווֹת, וְאֵלּוּ הֵן: פָּרָשַׁת פְּסָחִים, וּפָרָשַׁת נְזִיקִין, וּפָרָשַׁת קְדוֹשִׁים. רַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי שִׁילָא דִּכְפַר תַּמְרְתָא אָמַר, מִשִּׁבְעִים שִׁבְעִים. אָמַר רַבִּי תַּנְחוּמָא וְלָא פְּלִיגֵי, מַאן דְּעָבַד פָּרָשַׁת פְּסָחִים שִׁבְעִים, כָּלַל עִמָּהּ פָּרָשַׁת תְּפִלִּין. מַאן דְּעָבַד פָּרָשַׁת נְזִיקִין שִׁבְעִים, כָּלַל עִמָּהּ פָּרָשַׁת שְׁמִטָּה. וּמַאן דְּעָבַד פָּרָשַׁת קְדוֹשִׁים שִׁבְעִים, כָּלַל עִמָּהּ פָּרָשַׁת עֲרָיוֹת.

Vayikra Rabbah 24:5

Rabbi Ḥiyya taught: This portion was stated in an assembly because most of the essential principles of the Torah are dependent upon it. Rabbi Levi said: Because the Ten Commandments are included in it. “I am the Lord your God” (Exodus 20:2), and it is written here: “I am the Lord your God” (Leviticus 19:2). “You shall have no [other gods before Me]” (Exodus 20:3), and it is written here: “Do not make molten gods for yourselves” (Leviticus 19:4). “You shall not take [the name of the Lord your God in vain]” (Exodus 20:7), and it is written here: “You shall not take an oath in My name falsely” (Leviticus 19:8). “Remember the Sabbath day to sanctify it” (Exodus 20:8), and it is written here: “And you shall observe My Sabbaths” (Leviticus 19:3). “Honor your father and your mother” (Exodus 20:12), and it is written here: “Each of you shall revere his mother and father” (Leviticus 19:3). “You shall not murder” (Exodus 20:13), and it is written here: “You shall not stand by the blood of your neighbor” (Leviticus 19:16). “You shall not commit adultery” (Exodus 20:13), and it is written here: “The adulterer and the adulteress shall be put to death” (Leviticus 20:10). “You shall not steal” (Exodus 20:13), and it is written here: “You shall not steal” (Leviticus 19:11). “You shall not bear [false witness]” (Exodus 20:13), and it is written here: “You shall not go as a gossip” (Leviticus 19:16). “You shall not covet” (Exodus 20:14), and it is written here: “You shall love your neighbor as yourself” (Leviticus 19:18).
Rabbi Yudan said in the name of Rabbi Shimon ben Yoḥai: Moses our master gave us in writing three portions in the Torah in each of which there are sixty mitzvot. They are: The portion of Passover, the portion of damages, and the portion of “[you shall be] holy.” Rabbi Levi said in the name of Rabbi Shila of the village of Tamarta: Seventy in each of them. Rabbi Tanḥuma said: They do not disagree. The one who renders the portion of Passover seventy included with it the portion of phylacteries. The one who renders the portion of damages seventy, included with it the portion of the Sabbatical year. The one who renders the portion of “[you shall be] holy” seventy, included with it the portion of forbidden sexual relations.

משנה תורה, הלכות חגיגה ג׳:א׳-ז׳

(א) מצות עשה להקהיל כל ישראל אנשים ונשים וטף בכל מוצאי שמיטה בעלותם לרגל ולקרות באזניהם מן התורה פרשיות שהן מזרזות אותן במצות ומחזקות ידיהם בדת האמת שנאמר מקץ שבע שנים במועד שנת השמטה בחג הסכות בבוא כל ישראל לראות וגו' הקהל את העם האנשים והנשים והטף וגרך אשר בשעריך וגו':

(ו) וגרים שאינן מכירין חייבין להכין לבם ולהקשיב אזנם לשמוע באימה ויראה וגילה ברעדה כיום שניתנה בו בסיני אפילו חכמים גדולים שיודעים כל התורה כולה חייבין לשמוע בכוונה גדולה יתרה ומי שאינו יכול לשמוע מכוין לבו לקריאה זו שלא קבעה הכתוב אלא לחזק דת האמת ויראה עצמו כאילו עתה נצטוה בה ומפי הגבורה שומעה שהמלך שליח הוא להשמיע דברי האל:

Mishneh Torah, Festival Offering 3:1-7

(1) It is a positive commandment to assemble all of Israel - men, women and youngsters - at the end of every sabbatical year, when they come up for the pilgrimage [on Sukkot], and to read sections from the Torah in their ears; sections which enthuse them about the commandments and strengthen them in the true religion. As it is stated (Deuteronomy 31:10-12), "At the end of seven years at the time of the sabbatical year on the festival of Sukkot. When all of Israel come to appear, etc... Assemble all of the people, the men, the women and the youngsters and your stranger that is in your gates, etc."

(6) And converts who do not recognize that they are obligated to direct their hearts and to attune their ears to hear with fear and reverence and joy trembling like the day on which [Torah] was given at Sinai. Even great sages that know the Torah completely are obligated to listen with exceptionally great concentration. And one who is unable to listen should direct his heart to the reading, that Scripture is established to strengthen true faith. And he should see himself as if now he is commanded and from God he heard it, that the king is an agent to cause the words of God to be heard.