וַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃ קַדֶּשׁ־לִ֨י כׇל־בְּכ֜וֹר פֶּ֤טֶר כׇּל־רֶ֙חֶם֙ בִּבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל בָּאָדָ֖ם וּבַבְּהֵמָ֑ה לִ֖י הֽוּא׃
יהוה spoke further to Moses, saying, “Consecrate to Me every male first-born; human and beast, the first [male] issue of every womb among the Israelites is Mine.”
פרשה זאת נאמרה לאחר מכת בכורות, והקרבת קרבן פסח, ליל יציאת מצרים, מספר רגעים ממש לפני היציאה. הפרשה מתחילה במצווה "המבוססת" על מכת בכורות, ומצווה את בני ישראל להקדיש את הבכורות באדם ובבהמה. הציווי נראה כללי, כאשר יש להבין למה הכוונה "לקדש". בנוסף, נראה ממבט ראשון, כי הציווי חל על כל בהמה. המשך הפרשה מביאה דינים נוספים שנאמרו אז, השייכים לזכר יציאת מצרים: קרבן פסח לדורות וחג המצות.
וְהָיָ֞ה כִּֽי־יְבִאֲךָ֤ יְהֹוָה֙ אֶל־אֶ֣רֶץ הַֽכְּנַעֲנִ֔י כַּאֲשֶׁ֛ר נִשְׁבַּ֥ע לְךָ֖ וְלַֽאֲבֹתֶ֑יךָ וּנְתָנָ֖הּ לָֽךְ׃ וְהַעֲבַרְתָּ֥ כׇל־פֶּֽטֶר־רֶ֖חֶם לַֽיהֹוָ֑ה וְכׇל־פֶּ֣טֶר ׀ שֶׁ֣גֶר בְּהֵמָ֗ה אֲשֶׁ֨ר יִהְיֶ֥ה לְךָ֛ הַזְּכָרִ֖ים לַיהֹוָֽה׃ וְכׇל־פֶּ֤טֶר חֲמֹר֙ תִּפְדֶּ֣ה בְשֶׂ֔ה וְאִם־לֹ֥א תִפְדֶּ֖ה וַעֲרַפְתּ֑וֹ וְכֹ֨ל בְּכ֥וֹר אָדָ֛ם בְּבָנֶ֖יךָ תִּפְדֶּֽה׃
“And when יהוה has brought you into the land of the Canaanites, as [God] swore to you and to your fathers, and has given it to you, you shall set apart for יהוה every first issue of the womb: every male firstling that your cattle drop shall be יהוה’s. But every firstling ass you shall redeem with a sheep; if you do not redeem it, you must break its neck. And you must redeem every male first-born among your children.
פרשה זאת, חוזרת ומעמיקה במצווה שנאמרה מקודם לבני ישראל, לגבי קדושת הבכורות. הפעם, הלשון של הציווי שונה: במקום לקדש, נאמר "והעברת" - ראה רש"י לשון של הרפשה, וצריך להבין כוונתו של רש"י לאור הדוגמא שהוא מביא בעצמו (ולכאורה, רש"י מבין כי מסירת נחלה לבת מייצר ניתוק מוחלט של הנחלה מן השבט).
העברה זאת היא לה', בכור אדם ובהמה, הזכרים שבהם. אך הפסוק יג מביא עניין מיוחד לכאורה לגבי פרט חמור: יש לפדות אותו (את קדושתו) בשה, ואם לא, יש לערפתו. פדיון דומה נאמר אצל בכור האדם.
א. האם דין פטר חמור הוא דין יוצא דופן מבין שאר בהמות הטמאות, כלומר גם בשאר בהמות טמאות יש ענין של קדושה, אך רק החמור ייפדה בשא, או שיש דין מיוחד לחמור ורק הוא נכלל בציווי של הקדושה, אך שאר בהמות הטמאות לא נכללו ולא שייך בהם בכלל קדושת בכור?
ב. האם ניתן לבחור בין לקדש את הפטר חמור או לערפתו או שיש חיוב לפדותו, ורק במידה ולא ניתן לעשות זאת, אז יש מצווה לערפתו. ולפי פירוש אחרון זה, יהיה צורך לקבוע ממתי כבר לא ניתן לפדות.
העברה זאת היא לה', בכור אדם ובהמה, הזכרים שבהם. אך הפסוק יג מביא עניין מיוחד לכאורה לגבי פרט חמור: יש לפדות אותו (את קדושתו) בשה, ואם לא, יש לערפתו. פדיון דומה נאמר אצל בכור האדם.
א. האם דין פטר חמור הוא דין יוצא דופן מבין שאר בהמות הטמאות, כלומר גם בשאר בהמות טמאות יש ענין של קדושה, אך רק החמור ייפדה בשא, או שיש דין מיוחד לחמור ורק הוא נכלל בציווי של הקדושה, אך שאר בהמות הטמאות לא נכללו ולא שייך בהם בכלל קדושת בכור?
ב. האם ניתן לבחור בין לקדש את הפטר חמור או לערפתו או שיש חיוב לפדותו, ורק במידה ולא ניתן לעשות זאת, אז יש מצווה לערפתו. ולפי פירוש אחרון זה, יהיה צורך לקבוע ממתי כבר לא ניתן לפדות.
(והיה כי יבאך. יֵשׁ מֵרַבּוֹתֵינוּ שֶׁלָּמְדוּ מִכָּאן שֶׁלֹּא קָדְשׁוּ בְּכוֹרוֹת הַנּוֹלָדִים בַּמִּדְבָּר, וְהָאוֹמֵר קָדְשׁוּ, מְפָרֵשׁ בִּיאָה זוֹ אִם תְּקַיְּמוּהוּ בַמִּדְבָּר תִּזְכּוּ לִכָּנֵס לָאָרֶץ וּתְקַיְּמוּהוּ שָׁם):
והיה כי יביאך AND IT SHALL COME TO PASS WHEN [THE LORD] SHALL BRING THEE … [THOU SHALT SET APART etc.] — There are some of our Rabbis who learned from this statement that the firstborn who were born in the wilderness were not thus hallowed. He who says that these were thus hallowed explains this “coming” (i. e. this verse, which appears to make the hallowing of the firstborn dependent upon their arrival in the land) as follows: if you observe it (this command) in the wilderness, you will be privileged to enter the land and to observe it there (cf. Bekhorot 4b).
והעברת. אֵין וְהַעֲבַרְתָּ אֶלָּא לְשׁוֹן הַפְרָשָׁה, וְכֵן הוּא אוֹמֵר "וְהַעֲבַרְתָּ אֶת נַחֲלָתוֹ לְבִתּוֹ" (במדבר כ"ז) (מכילתא):
והעברת This word והעברת is an expression for “setting apart”. Similarly it says, (Numbers 27:8) “And ye shall set his inheritance apart (והעברתם) for his daughter” (Mekhilta d'Rabbi Yishmael 13:12:1).
שגר בהמה. נֵפֶל שֶׁשִּׁגְּרַתּוּ אִמּוֹ וְשִׁלְּחַתּוּ בְּלֹא עִתּוֹ; וְלִמֶּדְךָ הַכָּתוּב שֶׁהוּא קָדוֹשׁ בִּבְכוֹרָה לִפְטֹר אֶת הַבָּא אַחֲרָיו וְאַף שֶׁאֵין נֵפֶל קָרוּי שֶׁגֶר, כְּמוֹ "שְׁגַר אֲלָפֶיךָ" (דברים ז'), אֲבָל זֶה לֹא בָא אֶלָּא לְלַמֵּד עַל הַנֵּפֶל שֶׁהֲרֵי כְבָר כָּתַב כָּל פֶּטֶר רֶחֶם. וְאִ"תֹּ אַף בְּכוֹר בְּהֵמָה טְמֵאָה בְּמַשְׁמָע, בָּא וּפֵרֵשׁ בְּמָקוֹם אַחֵר "בִּבְקָרְךָ וּבְצֹאנְךָ" (דברים ט"ו). לָשׁוֹן אַחֵר יֵשׁ לְפָרֵשׁ, "וְהַעֲבַרְתָּ כָל פֶּטֶר רֶחֶם" — בִּבְכוֹר אָדָם הַכָּתוּב מְדַבֵּר:
שגר בהמה DROPPED BY BEAST— a premature birth; and this is termed שגר because its mother casts it out (שגר) and expels it (שלחתו) from the womb before its due time (שגר is a synonym of שלח “to let go”). Scripture teaches you that although it is a premature birth it is nevertheless holy by reason of its being first born, in so far that it exempts from the law regarding the firstborn the young that comes (is born) after it (Mekhilta d'Rabbi Yishmael 13:12:2). It is true that an animal that is not a premature birth) is also called שגר, as (Deuteronomy 7:13) “the שגר of thy kine” (where it speaks of blessing this, and it is therefore evident that it cannot there denote a premature birth), but this שגר (i. e. its use here) is intended only to tell us something about a premature birth, because, you see, it has already written in this verse: “Every first offspring of the womb”! And if you say that also the firstborn of an unclean animal (and not a premature birth) is implied by שגר (and that this also must be hallowed) then I reply that Scripture comes and expressly states in another passage, (Deuteronomy 15:19) “[All the firstling males that are born] of thy herd and of thy flocks (thus only clean animals) [shalt thou sanctify etc.]”. Another meaning may be given in explanation of והעברת כל פטר רחם “thou shalt set apart every first born of the womb” — viz., that Scripture by the term פטר רחם is speaking of the firstborn of man (consequently the following words, שגר בהמה, need not denote an animal of premature birth, but an animal born in the natural course as it certainly means in Deuteronomy 7:13, and we thus avoid the necessity of here assigning to שגר a meaning different from that which it bears in the latter passage).
פטר חמור. וְלֹא פֶּטֶר שְׁאָר בְּהֵמָה טְמֵאָה; וּגְזֵרַת הַכָּתוּב הִיא לְפִי שֶׁנִּמְשְׁלוּ בְּכוֹרֵי מִצְרַיִם לַחֲמוֹרִים; וְעוֹד, שֶׁסִּיְּעוּ אֶת יִשְׂרָאֵל בִּיצִיאָתָן, שֶׁאֵין לְךָ אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא נָטַל הַרְבֵּה חֲמוֹרִים מִמִּצְרַיִם טְעוּנִים מִכַּסְפָּם וּמִזְּהָבָם שֶׁל מִצְרִים:
פטר חמור AND EVERY FIRST OFFSPRING OF AN ASS — but not the first offspring of other unclean animals. This exception is the enactment of Scripture, because the firstborn of the Egyptians are compared to asses (Ezekiel 23:20; Bereishit Rabbah 96); and a further reason for this exception is because they (the asses) were of assistance to the Israelites when they left Egypt, for there was not a single Israelite who did not take with him from Egypt several asses laden with the silver and gold of Egypt. (Bekhorot 5b).
כׇּל־חֵ֥רֶם בְּיִשְׂרָאֵ֖ל לְךָ֥ יִהְיֶֽה׃ כׇּל־פֶּ֣טֶר רֶ֠חֶם לְֽכׇל־בָּשָׂ֞ר אֲשֶׁר־יַקְרִ֧יבוּ לַֽיהֹוָ֛ה בָּאָדָ֥ם וּבַבְּהֵמָ֖ה יִֽהְיֶה־לָּ֑ךְ אַ֣ךְ ׀ פָּדֹ֣ה תִפְדֶּ֗ה אֵ֚ת בְּכ֣וֹר הָֽאָדָ֔ם וְאֵ֛ת בְּכֽוֹר־הַבְּהֵמָ֥ה הַטְּמֵאָ֖ה תִּפְדֶּֽה׃ וּפְדוּיָו֙ מִבֶּן־חֹ֣דֶשׁ תִּפְדֶּ֔ה בְּעֶ֨רְכְּךָ֔ כֶּ֛סֶף חֲמֵ֥שֶׁת שְׁקָלִ֖ים בְּשֶׁ֣קֶל הַקֹּ֑דֶשׁ עֶשְׂרִ֥ים גֵּרָ֖ה הֽוּא׃ אַ֣ךְ בְּֽכוֹר־שׁ֡וֹר אֽוֹ־בְכ֨וֹר כֶּ֜שֶׂב אֽוֹ־בְכ֥וֹר עֵ֛ז לֹ֥א תִפְדֶּ֖ה קֹ֣דֶשׁ הֵ֑ם אֶת־דָּמָ֞ם תִּזְרֹ֤ק עַל־הַמִּזְבֵּ֙חַ֙ וְאֶת־חֶלְבָּ֣ם תַּקְטִ֔יר אִשֶּׁ֛ה לְרֵ֥יחַ נִיחֹ֖חַ לַֽיהֹוָֽה׃ וּבְשָׂרָ֖ם יִהְיֶה־לָּ֑ךְ כַּחֲזֵ֧ה הַתְּנוּפָ֛ה וּכְשׁ֥וֹק הַיָּמִ֖ין לְךָ֥ יִהְיֶֽה׃
Everything that has been proscribed in Israel shall be yours. The first [male] issue of the womb of every being, human or beast, that is offered to יהוה, shall be yours; but you shall have the male first-born of human beings redeemed, and you shall also have the firstling of impure animals redeemed. Take as their redemption price, from the age of one month up, the money equivalent of five shekels by the sanctuary weight, which is twenty gerahs. But the firstlings of cattle, sheep, or goats may not be redeemed; they are consecrated. You shall dash their blood against the altar, and turn their fat into smoke as an offering by fire for a pleasing odor to יהוה. But their meat shall be yours: it shall be yours like the breast of elevation offering and like the right thigh.
עדיין לא נאמר באופן ברור מה מהות הקדושה המיוחסת לבכורות, אך בפרשה זאת, העניין מתברר: הבכור יהיה לכהן, חוץ מבכור האדם ובכור הבהמה הטמאה שניתן לפדות, ואז לקנות אותו בחזרה (לקנות את קודשתו בחזרה) ולא להפרישו לכהן. לגבי בהמה טהורה, הדין לכאורה, הוא שיש להקריב את הבכור על המזבח לה', ולתת חלקים נבחרים כמתנה לכהן, ובכך הושלמה פעולת ההקדשה, או העברת הבכורות מבהמה טהורה. ויש לתמוה מדוע בפרשה זאת, דין הפדיון נאמר באופן כללי (על כל בהמות הטמאות) למרות שבשמות, ראינו שהוא נאמר רק על הפטר חמור?
אמר ר' חנינא שאלתי את ר' אליעזר בבית מותבא רבא מה נשתנו פטרי חמורים מפטרי סוסים וגמלים א"ל גזירת הכתוב היא ועוד שסייעו ישראל בשעת יציאתם ממצרים שאין לך כל אחד ואחד מישראל שלא היו עמו תשעים חמורים לובים טעונים מכספה וזהבה של מצרים
§ The Gemara returns to discussing the redemption of firstborn donkeys: Rabbi Ḥanina said: I asked Rabbi Eliezer in the great study hall: In what way are firstborn donkeys different from firstborn horses and camels, i.e., other non-kosher animals, which are not redeemed? Rabbi Eliezer said to me: It is a Torah edict. And furthermore, donkeys assisted the Jewish people at the time of their exodus from Egypt, as there was not one member of the Jewish people that did not have ninety Nubian donkeys with him, which were considered to be of superior quality, laden with the silver and gold of the Egyptians.
רבי חנינא הלך לבית מדרש הגדול, למצוא את רבי אליעזר. כנראה שהיתה לו שאלה קשה המצריכה מקום חשוב ומתאים לכזאת שאלה. מה נשתנו (המזכיר את לשון ההגדה של פסח) החמור מהגמלים ומהסוסים? רבי חנינה כבר למד מכוח דיוקים ודרשות (כנראה) כי מצוות הפדיון אצל בהמות טמאות נוגעת רק לחמור ולא לשאר בהמות טמאות כמו הגמל או הסוס. רבי אליעזר עונה לו: גזרת הכתוב היא. ניתן להסביר כי רבי אליעזר בא להסביר למה נבחר מבין בהמות הטמאות דווקא החמור. אך עדיין ניתן להבין מדוע יש עניין שלא לכלול את כל בהמות הטמאות במצווה, ולצמצם אותה בקטגוריה זאת רק לסוג אחד של בהמות. ניתן להעלות מסברה, כי עניין הקדושה שמחילים (או שחלה ממילא) על הבכור, צריכה לחול על גוף ראוי לקדושה. לראות קדושה על בהמה טמאה, מעלה בלבול וניגוד עניינים בין שני נושאים. לכן מן הראוי מצד אחד שלא להחיל קדושה על בהמה טמאה. מצד שני, חשיבות עניין קדושת הבכורה כהמשכיות להבנת מכת בכורות בחיי היום יום של האדם, מצריך כן להכניס גם את בהמות הטמאות לקדושת הבכורות.
לאור ניגוד זה, התורה ציוותה קדושה רק על החמור, ודווקא החמור וזה גזרת הכתוב. וגם על זה אפשר להביא טעמים קלים אך לא החלטיים עד כדי להוכיח את נכונות הבחירה בחמור מבין שאר הבהמות הטמאות, כגון הסמליות של החומר בחמור, הוא נואש הכלים, הוא נושא הזהב של מצריים... וממילא רצו לסמן החומר פר אקסלנס על ידי בחירת החמור.
לאור ניגוד זה, התורה ציוותה קדושה רק על החמור, ודווקא החמור וזה גזרת הכתוב. וגם על זה אפשר להביא טעמים קלים אך לא החלטיים עד כדי להוכיח את נכונות הבחירה בחמור מבין שאר הבהמות הטמאות, כגון הסמליות של החומר בחמור, הוא נואש הכלים, הוא נושא הזהב של מצריים... וממילא רצו לסמן החומר פר אקסלנס על ידי בחירת החמור.
