Save " האם יש איסור נקמה בלב - ללא דיבור "
האם יש איסור נקמה בלב - ללא דיבור
(יח) לֹֽא־תִקֹּ֤ם וְלֹֽא־תִטֹּר֙ אֶת־בְּנֵ֣י עַמֶּ֔ךָ וְאָֽהַבְתָּ֥ לְרֵעֲךָ֖ כָּמ֑וֹךָ אֲנִ֖י יְהֹוָֽה׃
(18) You shall not take vengeance or bear a grudge against members of your people. Love your fellow [Israelite] as yourself: I am יהוה.
וכל המצות על ג' דברים. האחת מצות הלב. והב' מצות הלשון. והג' מצות עשה. ומצות הלב על שני דרכים מצות עשה ומצות לא תעשה. והנה מצות עשה ואהבת את ה' אלהיך. ולדבקה בו וליראה את השם הנכבד ואהבת לרעך כמוך ומצות לא תעשה לא תשנא את אחיך בלבבך. ולא תקום ולא תטור. גם מצות הלשון עשה ולא תעשה עשה כמו ק''ש וברכת המזון וברכת כהנים. גם וידוי מעשר ורבים ככה ומצות לא תעשה לא תענה ברעך. אלהים לא תקלל לא תקלל חרש. ומצות עשה ולא תעשה במעשה הם רבים ואין צורך להזכירם. ומצות הלב הם העיקרים הנכבדים על כלם.
(א) לא תקם. אָמַר לוֹ הַשְׁאִילֵנִי מַגָּלְךָ, אָמַר לוֹ לָאו, לְמָחָר אָמַר לוֹ הַשְׁאִילֵנִי קַרְדֻּמְּךָ, אָמַר לוֹ אֵינִי מַשְׁאִילְךָ כְּדֶרֶךְ שֶׁלֹּא הִשְׁאַלְתַּנִי, זוֹ הִיא נְקִימָה; וְאֵיזוֹ הִיא נְטִירָה? אָמַר לוֹ הַשְׁאִילֵנִי אֶת קַרְדֻּמְּךָ, אָמַר לוֹ לָאו, לְמָחָר אָמַר לוֹ הַשְׁאִילֵנִי מַגָּלְךָ, אָמַר לוֹ הֵא לְךָ, אֵינִי כְמוֹתְךָ שֶׁלֹּא הִשְׁאַלְתַּנִי, זוֹ הִיא נְטִירָה, שֶׁנּוֹטֵר הָאֵיבָה בְּלִבּוֹ, אַעַ"פִּי שֶׁאֵינוֹ נוֹקֵם (ספרא; יומא כ"ג):
1) לא תקם THOU SHALT NOT AVENGE — If one says to another “Lend me your sickle", and he replies, “No!", and the next day he (the latter) says to him (the former), “Lend me your hatchet”, and he retorts, “I am not going to lend it to you, just as you refused to lend me your sickle״ — this is avenging. And what is “bearing a grudge”? If one says to another, “Lend me your hatchet”, and he replies “No!” and on the next day he says to him “Lend me your sickle”, and he replies: “Here it is; I am not like you, because you would not lend me” — this is called “bearing a grudge (נטירה)” because he retains (נוטר) enmity in his heart although he does not actually avenge himself (Sifra, Kedoshim, Chapter 4 10-11; Yoma 23a).
שאלה חשובה:
האם איסור נטירה זה רק כאשר בא השני לבקש ממנו חפץ, והוא אמר לו אני משאיל לך ואני כמותך. - כך שיש גם נטירה בלב וגם אמירה בפה.
או שעיקר האיסור הוא אמירה בפה, אבל אם רק שומר בלב אין זה איסור?
(לח) לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר אֶת בְּנֵי עַמֶּךָ (ויקרא י"ט:י"ח). אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אֵי זוֹ הִיא נְקִימָה אָמַר לוֹ הַשְׁאִילֵנִי קַרְדֻּמְּךָ אָמַר לוֹ אֵינִי מַשְׁאִילְךָ כְּדֶרֶךְ שֶׁלֹּא הִשְׁאַלְתַּנִי אֶת שֶׁלְּךָ. אֵי זוֹ הִיא הִיא נְטִירָה. אָמַר לוֹ הֲרֵנִי מַשְׁאִילְךָ. וְאֵינִי כְּמוֹתְךָ שֶׁלֹּא הִשְׁאַלְתַּנִי. וְאֵין הָעֹנֶשׁ בָּזֶה עַל הַדִּבּוּר אֶלָּא עַל נְטִירַת הַלֵּב. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כִּי אַזְהָרַת הַנְּטִירָה עַל דָּבָר שֶׁבְּמָמוֹן. אֲבָל עַל דִּבְרֵי גַּאֲוָה וָבוּז וּדְרִישַׁת רָעָה מֻתָּר לָשׂוּם הַדְּבָרִים עַל לִבּוֹ. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה עַל זֶה כָּל תַּלְמִיד חָכָם שֶׁאֵינוֹ נוֹקֵם וְנוֹטֵר כְּנָחָשׁ אֵינוֹ תַּלְמִיד חָכָם. אֲבָל אִם יְבַקְּשׁוּ מִמֶּנּוּ מְחִילָה יַעֲבֹר עַל מִדּוֹתָיו.
(38) “You shall not take vengeance or bear a grudge against your countrymen.” (Leviticus 19:18). Our Rabbis, may their memory be blessed, said (Yoma 23a), “What is revenge [... If] one said to [his fellow,] ‘Lend me your ax’; he said [back] to him, ‘I will not lend to you, just as you did not lend yours to me’ - that is revenge. And what is bearing a grudge? [...] he said [back] to him, ‘Here it is, as I am not like you, who would not lend it to me.’” And the punishment for this is not for speaking, but rather for the grudge in the heart. And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Yoma 23a) the [prohibition] on bearing a grudge is for monetary matters, but it is permissible to keep words of pride or disgrace or seeking evil [against him] upon his heart. And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Yoma 22b), “Any Torah scholar who [when insulted] does not avenge himself and bear a grudge like a snake is not considered a Torah scholar.” But if they request forgiveness from him, he should forego his reckonings.
מדברי רבנו יונה רואים - שהאיסור הוא בלב, וגם אם לא אמר עבר על איסור.
וזה ממש מחודש - וכי התורה מצווה על האדם, שלא ירגיש בלב שום צער?
(א) סימן קצז קצח (מ) לא תקום ולא תטור. צוה והזהיר בקדושים. לא תקום ולא תטור את בני עמך ותניא בת"כ ומייתינן לה ביומא פ' בראשונה (יומא כ"ג א') בממון הכתוב מדבר כדתניא איזו היא נקימה ואיזו נטירה אמר לו השאילני מגלך א"ל איני רוצה למחר אמר לו השאילני קרדומך א"ל איני משאילך כדרך שלא השאלתני זו היא נקימה איזו נטירה כגון שא"ל השאילני מגלך א"ל איני משאילך למחר א"ל. השאילני קרדומך א"ל הא לך איני כמותך שלא השאלתני מגלך זו היא נטירה לכך נאמר לא תטור. את בני עמך אבל אתה נוטר לאחרים פי' לעובדי כוכבים. ומנלן דבממון משתעי קרא ולא בדברים צא ולמד מי"ג מדות שהתורה נדרשת בהן דבר למד מעניינו במה הכתוב מדבר בממון פעולת שכר שכיר עושק גזל לקט ופרט כיחש ממון ושיקר. ולאו דוקא שאילת כלים דלאו כלים כתיבי בקראי אלא אפילו שאר ממון או כלים למדנו שמוזהרים ישראל שלא ימעט צדקה וגמילות חסדים בממון בשביל שלא עשאהו עמו בהיותו צריך שזו נקימה היא וגם מוזהרים שלא להזכיר ולומר להם אע"פ שלא עשית עמי אעשה עמך שזו היא נטירה. ויוצרינו יעמידנו ביראתו הטהורה.
מדברי היראים רואים שרק אם אומר בפה עובר איסור
וכך מסכם את הדברים בספר בין אדם לחבירו:
גם השנאה והנקימה קשה מאד לשימלט ממנה לב הותל אשר לבני האדם, כי האדם מרגיש מאד בעלבונותיו ומצטער צער גדול, והנקמה לו מתוקה מדבש, כי היא מנוחתו לבדה. על כן לשיהיה בכחו לעזוב מה שטבעו מכריח אותו ויעבור על מדותיו, ולא ישנא מי שהעיר בו השנאה, ולא יקום ממנו בהזדמן לו שיוכל להנקם, ולא יטור לו, אלא את הכל ישכח ויסיר מלבו כאילו לא היה חזק ואמיץ הוא. והוא קל רק למלאכי השרת שאין ביניהם המדות הללו, לא אל שוכני בתי חומר אשר בעפר יסודם. אמנם גזרת מלך היא, והמקראות גלויים באר היטב, אינם צריכים פירוש, (ויקרא יט): לא תשנא את אחיך בלבבך, לא תקום ולא תטור את בני עמך (שם).
HATRED AND VENGEANCE: Hatred and vengeance are likewise exceedingly difficult for the mocked heart of human beings to escape from. For a human being strongly feels insults and he experiences great pain therein. Revenge is then sweeter to him than honey for it alone is his peace. Therefore for one to have the strength to relinquish what his nature impels him to and to overlook the wronging, not hating the one who ignited hatred in his heart, not exacting vengeance when he has the opportunity to do so nor bearing a grudge against him, but rather to forget the whole incident and remove it from his heart as if it had never happened - he is mighty and courageous. Such forbearance is easy only to the ministering angels who do not have among them these traits, but not to human beings "who dwell in houses of clay, whose foundation is in the dust" (Job 4:19). But it is a decree of the King, and the scriptural verses state in explicit and clear language, requiring no explanation: "you shall not hate your brother in your heart" (Vayikra 19:17), "you shall not take vengeance nor bear a grudge against the members of your people" (Vayikra 19:18). The explanation of taking vengeance and bearing a grudge is known.
מכון תורת האדם לאדם בראשות הרב צבי וינברגר והרב ברוך חפץ, קם במטרה להחיות את המצוות שבין אדם לחבירו, שאינן בממון, ולהפיץ לימוד תורה זו וקיומה הלכה למעשה בכל שכבות הציבור
על ידי כך להגביר את הזהירות בכבוד הזולת ושלומוהוספת אהבת ישראל ועשיית חסד בכלל.
המכון נוסד בשנת תשנ"ט בעיר הקודש צפת, ובמשך השנים הוצאה לאור סדרת ספרים חשובים בתחום המצוות שבין אדם לחבירו.
נביא בעז"ה סיכום הדברים בנושא זה מתוך הספר שלהם.
נסביר את הדברים:
התורה רוצה שהאדם לא ידוש ויחפור וידון בפגיעה ובצער, אלא יתן לזמן להשכיח את הדברים.
לכן עיקר המטרה היא לא לעשות פעולת שימור לדבר, אמנם כדי שיהיה לאדם גדר ברור אמרו - שרק כאשר אומר לזולת "איני כמותך" אז עובר בהדיא על האיסור.
אבל באמת המטרה צריכה להגיע - שיבחר בטוב ויחליט לעבוד לסדר יומו ולא לדוש יותר בפגיעה.
לדוגמא: לאחר סיום הגרוש המחנה הימני יצא בסיסמא: "לא נשכח לא נסלח".
לא נכנס כאן לנושא - האם יש כלפי האחראים על הפינוי איסור לא תטור. במיוחד שיתכן ויש כאן רצון להשלטת הצדק ובעור הרשעות ולא רצון לנקמה.
אבל בעצם העניין - זה דוגמא לאיסור נטירה - שאדם עושה פעולות בשביל לשמור את הפגיעה.
איסור נטירה - הוא בקום ועשה - שאדם עושה פעולות בעצמו בשביל לשמור.