(לב) שַׁבַּ֨ת שַׁבָּת֥וֹן הוּא֙ לָכֶ֔ם וְעִנִּיתֶ֖ם אֶת־נַפְשֹׁתֵיכֶ֑ם בְּתִשְׁעָ֤ה לַחֹ֙דֶשׁ֙ בָּעֶ֔רֶב מֵעֶ֣רֶב עַד־עֶ֔רֶב תִּשְׁבְּת֖וּ שַׁבַּתְּכֶֽם׃ {פ}
(כט) וְהָיְתָ֥ה לָכֶ֖ם לְחֻקַּ֣ת עוֹלָ֑ם בַּחֹ֣דֶשׁ הַ֠שְּׁבִיעִ֠י בֶּֽעָשׂ֨וֹר לַחֹ֜דֶשׁ תְּעַנּ֣וּ אֶת־נַפְשֹֽׁתֵיכֶ֗ם וְכׇל־מְלָאכָה֙ לֹ֣א תַעֲשׂ֔וּ הָֽאֶזְרָ֔ח וְהַגֵּ֖ר הַגָּ֥ר בְּתוֹכְכֶֽם׃
תַנְיָא: ״וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשׁוֹתֵיכֶם בְּתִשְׁעָה לַחוֹדֶשׁ״...מַתְחִיל וּמִתְעַנֶּה מִבְּעוֹד יוֹם, מִכָּאן שֶׁמּוֹסִיפִין מֵחוֹל עַל הַקּוֹדֶשׁ. וְאֵין לִי אֶלָּא בִּכְנִיסָתוֹ, בִּיצִיאָתוֹ מִנַּיִן — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״מֵעֶרֶב עַד עֶרֶב״. וְאֵין לִי אֶלָּא יוֹם הַכִּפּוּרִים, (יָמִים טוֹבִים) מִנַּיִין — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״תִּשְׁבְּתוּ״. אֵין לִי אֶלָּא (יָמִים טוֹבִים, שַׁבָּתוֹת) מִנַּיִן — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״שַׁבַּתְּכֶם״. הָא כֵּיצַד? כׇּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר שְׁבוּת, (מִכָּאן שֶׁ)מוֹסִיפִין מֵחוֹל עַל הַקּוֹדֶשׁ.
(ח) זָכ֛וֹר֩ אֶת־י֥֨וֹם הַשַּׁבָּ֖֜ת לְקַדְּשֽׁ֗וֹ׃
(ב) אֶת־שַׁבְּתֹתַ֣י תִּשְׁמֹ֔רוּ וּמִקְדָּשִׁ֖י תִּירָ֑אוּ אֲנִ֖י ה'׃
(ב) את שבתותי תשמרו הרי שכתב שמירה אחר השבת שמור את יום השבת הרי שמירה לפניו שצריך שמירה בין מלפניו בין מלאחריו והוא תוספת מחול על הקודש:
(לא) וַיַּ֤רְא אֱלֹקִים֙ אֶת־כׇּל־אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֔ה וְהִנֵּה־ט֖וֹב מְאֹ֑ד וַֽיְהִי־עֶ֥רֶב וַֽיְהִי־בֹ֖קֶר י֥וֹם הַשִּׁשִּֽׁי׃
אָמַר רַבִּי יוּדָן זוֹ שָׁעָה יְתֵרָה שֶׁמּוֹסִיפִין מֵחוֹל עַל קֹדֶשׁ, וּבָהּ נִגְמְרָה מְלֶאכֶת הָעוֹלָם, עַל כֵּן כְּתִיב הַשִּׁשִּׁי.
(14) “It was evening and it was morning, the sixth day, [and heaven and earth were finished…]” (Genesis 1:31–2:1) – Rabbi Yudan said: This is the additional hour [late Friday afternoon] that one takes away from the profane and adds to the sacred [Shabbat], during which the labor of the world was completed.23God finished the process of creation before the very end of the sixth day, so the end of Friday is itself appended to Shabbat. That is why “the sixth [day, and heaven and earth were finished]” is written.
(ו) כְּשֵׁם שֶׁשְּׁבוּת מְלָאכָה בּוֹ בֵּין בַּיּוֹם וּבֵין בַּלַּיְלָה כָּךְ שְׁבוּת לְעִנּוּי בֵּין בַּיּוֹם בֵּין בַּלַּיְלָה.
(א) זמן הדלקת נרות לשבת. ובו ד סעיפים:
(ב) יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁצריך להוסיף מחול על הקודש ובלבד שיוסיף איזה זמן שיהיה ודאי יום מחול על הקודש.
(ד) אחר עניית ברכו אע"פ שעדיין יום הוא אין מערבין ואין טומנין משום דהא קבלו לשבת עליהן ולדידן הוי אמירת מזמור שיר ליום השבת כעניית ברכו לדידהו:
This is provided that one will add some amount of time when it is certainly day from the mundane to the holy.
(4) 4. After the answering of 'Barchu', even though it is still day, one does not make an eiruv and does not insulate because they accepted Shabbat on themselves. And as far as he is concerned, where they say 'Mizmor Shir l'Yom Hashabbat' (before Barchu) it is like they said Barchu, as far as he is concerned.
וצריך לפרוש קודם בין השמשות מעט. תוספות (מו"ק ד.) והמאירי כתבו שהתוספת בין לפניה ובין לאחריה שיעורה בכלשהו.
בשיטה מקובצת (ביצה ל.) הובאה שיטה הסוברת, דתוספת שבת הוי חצי שעה.
מ.ב.: (כב) איזה זמן - ולא סגי בהוספה כ"ש אלא שצריך קצת יותר. ושיעור התוספת עם בין השמשות ביחד עולה כמעט חצי שעה ועיין בבה"ל:
The earliest one can accept
(כה)...אבל אם קיבל עליו השבת קודם פלג המנחה אין בקבלתו כלום ופלג המנחה נקרא שעה ורביע קודם הערב
דעת הרמב"ן שמקורה בירושלמי - התוספת שלאחריה היא עד שיצאו שלושה כוכבים רצופים.
(ה) וְהָיָה֙ בַּיּ֣וֹם הַשִּׁשִּׁ֔י וְהֵכִ֖ינוּ אֵ֣ת אֲשֶׁר־יָבִ֑יאוּ וְהָיָ֣ה מִשְׁנֶ֔ה עַ֥ל אֲשֶֽׁר־יִלְקְט֖וּ י֥וֹם ׀ יֽוֹם׃
תוספת שבת צריכה להעשות מתוך שמחה. כי שמחה ותענוג להקב״ה מה שאנו מוסיפים על השבת.
אמר רבי שמעון בר יוחאי בשר ודם שאינו יודע עתיו ורגעיו ולא שעותיו, הוא מוסיף מחול על הקודש, אבל הקב"ה שהוא יודע עתיו ורגעיו ושעותיו נכנס בו כחוט השערה.
רבנו מנוח:
כדי שלא ייכנס לבית הספק.
כדי להראות לפני בוראינו שנפשינו חשקה להיות חלקינו במצווה זו...ועושים מה שביכולותינו להוסיף משלנו להיות גם ידינו במצווה גדולה זו.
(ב) מקדימין להתפלל ערבית יותר בימות החול ובפלג המנחה יכול להדליק ולקבל שבת בתפל' ערבי' ולאכול מיד:
(2) 2. It is customary to recite the Evening Service earlier than on weekdays. During Plag HaMinchah one may light and accept Shabbat in Ma'ariv, and one may eat immediately. (See Siman 253 regarding how we measure the time for Plag HaMinchah).
לא רק בזמן התוספת יש קדושה שבתית, אלא יתירה מזו : בזכותה מתווספת דרגת קדושה גם בגוף השבת עצמה-בזכות תוספת השבת זוכים להתגלות אלוקות עליונה ביותר שבת לה,- של דרגת שם י-ק-ו-ק הנעלה והקדוש.
26 שעות שבת = גימטריה של ה'.
(טז) וְשָׁמְר֥וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל אֶת־הַשַּׁבָּ֑ת לַעֲשׂ֧וֹת אֶת־הַשַּׁבָּ֛ת לְדֹרֹתָ֖ם בְּרִ֥ית עוֹלָֽם׃
"One who adds from the weekday onto Shabbos is rewarded with additional life."
Rimzeh Shabbos : quoted in Lekach Tov, Shabbos page 27:
"If one expands the boundaries of Shabbos by reducing from his weekday hours, Hashem will reduce the boundaries of his troubles."
(ו) עֲשָׂרָה דְבָרִים נִבְרְאוּ בְּעֶרֶב שַׁבָּת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, וְאֵלּוּ הֵן, פִּי הָאָרֶץ, וּפִי הַבְּאֵר, וּפִי הָאָתוֹן, וְהַקֶּשֶׁת, וְהַמָּן, וְהַמַּטֶּה, וְהַשָּׁמִיר, וְהַכְּתָב, וְהַמִּכְתָּב, וְהַלּוּחוֹת. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, אַף הַמַּזִּיקִין, וּקְבוּרָתוֹ שֶׁל משֶׁה, וְאֵילוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, אַף צְבָת בִּצְבָת עֲשׂוּיָה:
(6) Ten things were created on the eve of the Sabbath at twilight, and these are they: [1] the mouth of the earth, [2] the mouth of the well, [3] the mouth of the donkey, [4] the rainbow, [5] the manna, [6] the staff [of Moses], [7] the shamir, [8] the letters, [9] the writing, [10] and the tablets. And some say: also the demons, the grave of Moses, and the ram of Abraham, our father. And some say: and also tongs, made with tongs.
If a person already begins preparing for Shabbos on Friday morning, then his weekly respite from Gehinnom will likewise begin on Friday morning. One might have thought that the earliest this respite can begin is the point of plag haMinchah — one and a quarter halachic hours before sundown — which is the earliest time on Friday that one can begin Shabbos. However, according to this sage — whom the Chafetz Chaim cites approvingly — one can have the fires shut off even earlier, on Friday morning, by occupying himself in Shabbos preparations already in the morning.
One time the Ridvaz had been quite ill. Although everyone prayed for his recovery, his condition deteriorated. He found himself on the brink of death.
Right then and there, the Ridvaz spoke passionately to the Almighty, “Ribbono Shel Olam, what do You want from me? I learn Your heilige [holy] Torah day and night. I even wrote a peirush [explanation] on the entire Yerushalmi. Do You want me to also write an explanation on Talmud Bavli? There already have been thousands of those written by many who were greater than I.”
At that moment, the Ridvaz turned quiet and remained so for a long time. He closed his eyes and drifted off to sleep. When he awoke, he called for his rebbetzin. He asked if they could accept upon themselves, from that point on, to make sure that the table was set for Shabbos by the time he returned from Shacharis on Friday morning. He told her that it had been revealed to him from Shamayim that his recovery was dependent upon it.
“And so,” Rav Chatzkel concluded, “this is the custom we have continued in our home. By the time Friday morning comes, we always make sure to have the table set for Shabbos.”