Save "What is a Miracle?
"
What is a Miracle?

(א) שבת הגדול. ובו סעיף אחד:
שבת שלפני הפסח קורין אותו שבת הגדול מפני הנס שנעשה בו: הגה והמנהג לומר במנחה ההגדה מתחלת עבדים היינו עד לכפר על כל עונותינו ופוסקים לומר ברכי נפשי: (מנהגים):

(1) The Shabbat before Passover is called "Shabbat HaGadol" because of the miracle that was performed. RAMA: It's a custom at Mincha to recite the Haggadah from the section of Avadim Hayinu to L’chapeir al kol avonoseinu. (Minhagim)

ואותו יום חמישי בשבת היה כו' - ואם כן ברביעי שחטו פסחיהם ונמצא בשבת שעברה לקחו פסחיהן שאז היה בעשור לחדש ועל כן קורין אותו שבת הגדול לפי שנעשה בו נס גדול כדאמרינן במדרש (שמות רבה פ' בא) כשלקחו פסחיהם באותה שבת נתקבצו בכורות אומות העולם אצל ישראל ושאלום למה היו עושין כך אמרו להן זבח פסח לה' שיהרוג בכורי מצרים הלכו אצל אבותיהם ואל פרעה לבקש ממנו שישלחו ישראל ולא רצו ועשו בכורות מלחמה והרגו מהן הרבה הה"ד למכה מצרים בבכוריהם:

מפני הנס שנעשה בו. ז"ל הטור שפסח מצרים מקחו בעשור כדכתי' ופסח שיצאו ממצרים היה ביום ה' כדאיתא בסדר עולם ונמצא שעשר' בחודש היה שבת ולקחו כל אחד שה לפסחו לשחוט אלהיהן ולא היו רשאין לומר להם דבר ועל שם אותו נס קרוי שבת הגדול עד כאן לשון הטור ובאמת כן הוא בברייתא דשבת דף פ"ז ובתוספות שם אך מה שכת' הטור כן בשם סדר עולם צ"ע דלהדיא איתא בסדר עולם דבע"ש יצאו ישראל ממצרים וכן הוא להדיא בש"ס בשבת שם ריש דף פ"ח בשם סדר עולם ואתי כרבנן דבששי בסיון ניתנה תורה בשבת מה שאין כן לרבי יוסי שניתנה בז' בסיון ס"ל ביום ה' יצאו ממצרים ואם כן כיון דלדידן לעולם שבועות בוי"ו בסיון ומנהגינו לומר את יום מתן תורתינו כרבנן ואם כן צ"ע איך כתב הטור ושאר פוסקים טעם זה אצל שבת הגדול שהוא שלא אליבא דהלכתא כר"י (וע"ל סי' תצ"ד ריש הסי' במ"א מ"ש שם)... והא דקורין שבת הגדול עיין בדברי אחרונים שנאמרו בו הרב' טעמים אחרים: כתב ט"ז רבי' מקשי' א"כ ה"ל לייחס הגדולה ליו"ד בחודש אפי' בחול. ושמעתי מפי הרב ר' משה חריף ז"ל דבאותו יום י' לחודש נעשה עוד נס שנבקע הירדן וא"כ היו סבורים שהמעלה היה מחמת נס הירדן לכן קראוהו שבת הגדול דיום עלייתן מהירדן לא הי' בשבת. והגדתי זה לפני מו"ח ז"ל וקלסי' עכ"ל:

סעיף א' שבת שלפני הפסח קוראין אותו שבת הגדול וכו'. נ"ב הנה בטעם מה שאין מפטירין וערבה רק כשחל ע"פ בשבת נראה לו' כך היות כי בשנה ראשונה שהוקם המשכן הוה ע"פ שחל בשבת דהרי אז הוי ר"ח ניסן כיום א' דהרי כן אמרינן דאותו היום נטל עשר עטרות וגם שבט אפרים הקריב בשבת כמ"ש במדרש וא"כ כיון דפסח ראשון שהוקם המשכן הוי חל ע"פ בשבת ולכך כשחל עתה ע"פ בשבת אנו מבקשים שיהיה ערבה לפני ד' פסח שלנו כימי קדם ושנים קדמוניות כפסח הראשון שהיה במשכן ואתי שפיר מאד. ...: והנה מה שקוראין שבת הגדול יש ליתן טעם חדש לפענ"ד דהנה קיי"ל יו"ט ושבת ב' קדושות הן וקדושת שבת חמור מקדושת יו"ט וכיון דניסן ר"ה לרגלים ואמרו חז"ל בפ"ק דר"ה דרגל שבו הוי ר"ה לרגלים ולכך קודם שהתחיל רגל הראשון קראו לפניו שבת הגדול לרמז שהיא גדול ביו"ט ובפרט כיון דאמרו חז"ל בפרק כלל גדול דגדול מכלל דאיכא קטן ויו"ט נמי אקרי שבת ולכך קראו לשבת דהוא שבת הגדול אבל יו"ט הוי שבת קטן. והנה בזה יתיישב מה שהטור כתב טעם אחר ולא טעם זה כי הנה י"ל מה דקראוהו שבת הגדול לפי הטעם שלי מכח דנ"מ לדינא כי הנה יש בזה פלוגתא אם צרכי שבת נעשין ביו"ט או לא ועיין בסוגיא דהואיל וזה תליא באם הוי קדושה אחת או לא כי יש בזה פלוגתא דר"א ורבנן בפ"ג דעירובין. והנה אי נימא דהוי קדושה אחת אז צרכי שבת נעשין ביו"ט ואם הם ב' קדושות אין צרכי שבת נעשין בי"ט והנה יש בזה נ"מ לדינא כי הנה למ"ד אין צרכי שבת נעשין ביו"ט מה דמבשלין מיו"ט לשבת הוי רק מכח הואיל וממילא בסמוך לחשיכה דלא שייך הואיל אסור לבשל כמ"ש התוס' והמג"א ר"ס תקכ"ז אבל למ"ד צרכי שבת נעשין ביו"ט מותר אף בסמוך לחשיכה ולכך קמ"ל לקרות שבת הגדול לרמז מכלל דאיכא קטן מוכח דהם ב' קדושות ואין צרכי שבת נעשין ביו"ט רק מכח הואיל ואסור סמוך לחשיכה ולכך הטור ושאר פוסקים שכתבו הטעם מכח הנס דנעשה בו דהוא ס"ל דהלכה כמ"ד צרכי שבת נעשין ביו"ט וממילא אין נ"מ לנו לדינא בזה לכך הוכרח ליתן טעם אחר מכח הנס שנעשה בו ועיין במג"א ר"ס תקכ"ז דיש בזה פלוגתא כמאן קיי"ל אך להסוברי' דקיי"ל כמ"ד אין צרכי שבת נעשין ביו"ט...

[ג] [לבוש] היה ביום חמישי וכו'. כדאיתא בסדר עולם (טור), ועל כרחך טעות סופר הוא דבסדר עולם איתא שבערב שבת יצאו אלא צריך לומר כדאיתא בפרק ר' עקיבא על כן מייתי ברייתא שביום חמישי יצאו (פרישה), וכן ראיתי באבודרהם ועיין סימן ת"י, ובמעגלי צדק כתב טעם על שקוראין שבת הגדול שמאריכין בו לדרוש הלכות פסח וגם הפייטנים תיקנו הלכות פסח בשבת זו ועוד טעם לפי שהוא שבת ראשון שנכנסו בו למצוות:
א) [סעיף א'] שבת שלפני הפסח קורין אותו שבת הגדול וכו', והטעם לפי שנעשה בו נס גדול שפסח מצרים מקחו בעשור כדכתיב בעשור לחדש הזה ויקחו להם שה וכו' ופסח שיצאו ישראל ממצרים היה ביום ה' כדאיתא בסדר עילם (ט"ס הוא דבסדר עולם איתא שבע"ש יצאו אלא צ"ל כדאיתא בשבת פ"ז ע"ב: א"ר או' ג') ונמצא שיו"ד בחדש היה שבת. ולקחו להם כל א' שה לפסחו וקשר אותו בכרעי מטתי. ושאלום המצריים למה זה לכם והשיבו לשחטו לשם פסח במצות ה' עלינו והיו שיניהם קהות (והגם דישראל היו שוחטין אלים וכבשים ואוכלין בכל יום בכאן הודיעו להם שבזה יושחט גם למעלה. ב"ח) על ששוחטין את אלהיהן ולא היו רשאין לומר להם דבר ועל שם אותו הנס קורין אותו שבת הגדול. טור. והגם שלפי טעם זה הו"ל למקרי לכולהו יומי דמעשור לחדש עד ע"פ ימים גדולים י"ל שעיקר הנס היה בהתחלה אבל אחר שעבר יום הראשון כיון דדשו דשו. ב"י. והרב ר' משה אליוש כתב הטעם דהנס היה שאומרים שרוצים לשחוט לאלהיהם ובשבת אמר המצרי אמת הוא ומה שלא שחטו משום שהוא שבת משא"כ בשאר ימים עכ"ד. והביאו באה"ט סק"א. ומה שיחסו הנס אל השבת ולא ליום העשירי בחדש הטעם הוא לפי שבעשור לחדש עלו מן הירדן ואם היו מייחסים הנס ליום העשירי והיו קוראין יום העשירי יום גדול היו טועים לומר שעל שם הנס שעלו מן הירדן נקרא גדול ולכך ייחסו הדבר אל השבת לפי שידוע היה שעלייתם מן הירדן לא היה בשבת. ב"ח וט"ז סק"א.
א) ועוד הטעם שקורין אותו שבת הגדול לפי שנעשה בו נס גדול כדאמרינן במד"ר פ' בא כשלקחו פסחיהם באותה שבת נתקבצו בכורות או"ה אצל ישראל ושאלום למה הם עושין כך א"ל זבח פסח לה' שיהרוג בכורי מצרים הלכו אצל אבותיהם ואצל פרעה לבקש ממנו שישלחו ישראל ולא רצו ועשו בכורות מלחמה והרגי מהם הרבה הה"ד למכה מצרים בבכוריהם, תו' שבת פ"ז ע"ב. והביאו ב"י ולבוש. ובכלבו סי' מ"ז כתב הטעם כשראו המצרים כך חגרו איש חרבו על ירכו ויבקשו להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים וה' ברחמיו הגין עליהם והחלה את מצרים בתחלואים משונים ונדונו ביסורין גדולים ולא יכלו לכזיק לישראל ועל שם שנעשו נסים גדולים לישראל באותו שבת שהיה לפני הפסח נקרא כל שבת שלפני הפסח שבת הגדול עכ"ל. ועיין לע"ל סי' תכ"ט או' ג' ובאחרונים עוד טעמים.
ד) שם. קורין אותו שבת הגדול וכו' מנהג ישראל בכ"מ דורש בו הרב לציבור להודיעם דינים השייכים לפסח ולהוכיחן ולהזהירם גם על ביעור שאור המעשים המקולקלים ומחמצת הדיעות המשובשות ונפיחת המדות הסרוחות. עמודי שמים ח"ב דט"ו ע"ב. יפ"ל ח"ב או' א' ועיין לעיל סי' תכ"ט או' ג'.
(א) מפני הנס - שבשנה שיצאו ממצרים היה עשרה בניסן ביום שבת ולקחו כ"א מישראל שה לפסחו וקשרו בכרעי המטה כמש"כ בעשור לחודש הזה ויקחו להם איש שה לבית אבות וגו' והמצרים ראו זה ושאלום למה זה לכם והשיבו לשוחטו לשם פסח במצות ה' עלינו והיו שיניהם קהות על ששוחטין את אלהיהם ולא היו רשאין לומר להם דבר. ומפני שאז היה עשירי בחודש בשבת ע"כ קבעו לקרות שבת שלפני הפסח לעולם שבת הגדול:
מפני הנס. רבים מקשים א"כ ס"ל לייחס הגדול' לי' בחדש אפי' בחול ושמעתי מפי הרב מהר"ר משה חריף ז"ל דבאותו י' לחדש נעשה עוד נס שנבקע הירדן וא"כ היו סבורים שהמעלה היא מחמת נס הירדן לכן קראוהו שבת הגדול דיום עלייתן מהירדן לא היה בשבת והגדתי זה לפני מו"ח ז"ל וקלסי':
דָּבָר אַחֵר, הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמות ד, כב כג): וְאָמַרְתָּ אֶל פַּרְעֹה כֹּה אָמַר ה' בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל וָאֹמַר אֵלֶיךָ שַׁלַּח אֶת בְּנִי וְיַעַבְדֵנִי וַתְּמָאֵן לְשַׁלְּחוֹ הִנֵּה אָנֹכִי הֹרֵג אֶת בִּנְךָ בְּכֹרֶךָ, יִתְעַלֶּה שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהוּא (ישעיה מו, י): מַגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית, בְּאַבְרָהָם הוּא אוֹמֵר (בראשית טו, יד): וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי, מַהוּ דָּן, מַכַּת בְּכוֹרוֹת שֶׁנִּקְרָא נֶגַע, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יא, א): עוֹד נֶגַע אֶחָד. מַהוּ דָּן אָנֹכִי, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא פּוֹרֵעַ אֲנִי מֵהֶם בְּמַכַּת בְּכוֹרוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: הִנֵּה אָנֹכִי הֹרֵג אֶת בִּנְךָ בְּכֹרֶךָ. וְהַסִּימָן הַזֶּה מָסַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם, וְאַבְרָהָם לְיִצְחָק, וְיִצְחָק לְיַעֲקֹב, וְיַעֲקֹב לְלֵוִי, וְלֵוִי לִקְהָת, וּקְהָת לְעַמְרָם, וְעַמְרָם לְמשֶׁה, וְהָיָה משֶׁה מְשַׁמְּרוֹ וּבָא. מַהוּ בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל, אָמַר רַבִּי חִיָּא בָּנִים שֶׁאֲבוֹתָם בֵּרְכוּ אוֹתָן בְּמַעֲשֵׂיהֶם, זֶה אַבְרָהָם, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יד, יט): בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן. דָּבָר אַחֵר, בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל, בָּנִים שֶׁל מִי שֶׁנָּטַל אֶת הַבְּכוֹרָה. דָּבָר אַחֵר, בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְפַרְעֹה הָרָשָׁע אִי אַתָּה יוֹדֵעַ כַּמָּה חִבַּבְתִּי אֶת הַבְּכוֹרָה, שֶׁכָּתַבְתִּי בְּתוֹרָתִי (דברים טו, יט): לֹא תַעֲבֹד בִּבְכֹר שׁוֹרֶךָ, וְכָל מִי שֶׁהוּא עוֹבֵד בּוֹ לוֹקֶה, וְאַתָּה שָׁלַחְתָּ יָדְךָ בִּבְכוֹרִי, דִּין הוּא שֶׁתִּלְקֶה. וְהֵבִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָלָיו עֶשֶׂר מַכּוֹת כְּנֶגֶד עֲשָׂרָה נִסְיוֹנוֹת שֶׁנִּתְנַסָּה אַבְרָהָם אָבִינוּ וְעָמַד בְּכֻלָּן, וְהֵבִיא אוֹתָן עַל יְדֵי משֶׁה וְאַהֲרֹן וְעַל יָדוֹ. מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁמָּרְדוּ עָלָיו עֶשֶׂר מְדִינוֹת, נָהַג עִמּוֹ שְׁנֵי פָּלְמָרְכִין וְהָלַךְ וְכָבַשׁ אוֹתָן, אָמַר הַמֶּלֶךְ אִם אֶכְתְּבֵם עַל שְׁמִי הֵיאַךְ אֲנִי חוֹלֵק לָהֶם כָּבוֹד, וְאִם אֶכְתְּבֵם עַל שְׁמָם הֲרֵינִי מוֹצִיא עַצְמִי מִן הַכְּלָל, אֶלָּא הֲרֵינִי מְשַׁלְּשָׁם, וַהֲרֵי יֵשׁ כָּאן אַחַת יְתֵרָה, הֲרֵינִי מְחַלְקוֹ עַל שְׁלָשְׁתֵּנוּ. כָּךְ הָיְתָה מַכַּת הַשְּׁחִין עַל יְדֵי שְׁלָשְׁתָּן, וּמַהוּ שֶׁאוֹמֵר בַּשְּׁחִין (שמות ט, יא): בַּחַרְטֻמִּם, חָסֵר, שֶׁנָּגַע בַּשַֹּׂר שֶׁל מַעְלָן כְּדֵי שֶׁלֹא יְהֵא לָהֶם עֲמִידָה. עֶשֶׂר מַכּוֹת הֵבִיא עֲלֵיהֶם בְּנִימוּס הַמַּלְכוּת, וְהַצְּפַרְדְּעִים הָיוּ לָהֶם קָשִׁים, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים עח, מה): וּצְפַרְדֵּעַ וַתַּשְׁחִיתֵם, שֶׁהָיוּ מְחַבְּלִין גּוּפֵיהֶן וּמְסָרְסִין אוֹתָן, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ז, כח): וּבַחֲדַר מִשְׁכָּבְךָ וְעַל מִטָּתֶךָ. אָמְרוּ לָהֶם הַצְפַרְדְּעִים מוֹנִיטָא שֶׁל אֱלֹהֵיכֶם בְּטֵלָה וְשֶׁלָּכֶם קַיָּמֶת, לְפִיכָךְ וַתַּשְׁחִיתֵם, כְּמָה דְתֵימָא (בראשית לח, ט): וְשִׁחֵת אַרְצָה. וּמִנַּיִן שֶׁהָיוּ מְדַבְּרוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ח, ח): עַל דְּבַר הַצְפַרְדְּעִים אֲשֶׁר שָׂם לְפַרְעֹה. וְעוֹד הֵבִיא עֲלֵיהֶם מַכַּת עָרֹב, לְפִי שֶׁהָיוּ מְעוּרְבָּבִין אִישׁ אֶחָד בָּא עַל עֶשֶׂר נָשִׁים, וַעֲשָׂרָה אֲנָשִׁים בָּאִים עַל אִשָּׁה אַחַת, לְכָךְ הֵבִיא עֲלֵיהֶן עִרְבֻּבְיָא. וּכְשֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה: עוֹד נֶגַע אֶחָד אָבִיא עַל פַּרְעֹה, אָמַר משֶׁה הֲרֵי הִגִּיעַ הַסִּימָן, (יחזקאל לג, כד): אֶחָד הָיָה אַבְרָהָם, הֲרֵי הַנֶּגַע אֶחָד. וּלְפִי שֶׁהֵן הָיוּ בְּכוֹרִים, לְכָךְ הָרַג בְּכוֹרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: הִנֵּה אָנֹכִי הֹרֵג אֶת בִּנְךָ בְּכֹרֶךָ, הוּא הַסִּימָן עַל אַבְרָהָם דָּן אָנֹכִי. דָּבָר אַחֵר, לָמָּה נִקְרָא יִשְׂרָאֵל בְּנִי בְכֹרִי, לְפִי שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה (דברים כא, יז): כִּי אֶת הַבְּכֹר בֶּן הַשְֹּׂנוּאָה יַכִּיר לָתֶת לוֹ פִּי שְׁנַיִם, כָּךְ יִשְׂרָאֵל יוֹרְשִׁים שְׁנֵי עוֹלָמוֹת הָעוֹלָם הַזֶּה וְהָעוֹלָם הַבָּא. וּלְכָךְ מָסַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא סוֹד הַלְּבָנָה לְיִשְׂרָאֵל שֶׁיִּהְיוּ הֵם מוֹנִים בָּהּ, וְהָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים מוֹנִין לַחַמָּה, לוֹמַר מַה חַמָּה אֵינָה אֶלָּא בַּיּוֹם כָּךְ אֵין מוֹשְׁלִים אֶלָּא בָּעוֹלָם הַזֶּה, וּמַה הַחַמָּה הִיא שֶׁל אֵשׁ, כָּךְ הֵם עֲתִידִין לִדּוֹן בָּהּ, שֶׁנֶּאֱמַר (מלאכי ג, יט): כִּי הִנֵּה הַיּוֹם בָּא בֹּעֵר כַּתַּנּוּר. וּכְשֵׁם שֶׁהַלְּבָנָה נִרְאֵית בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה, כָּךְ יִשְׂרָאֵל מוֹשְׁלִים בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא. וּכְשֵׁם שֶׁהַלְּבָנָה הִיא שֶׁל אוֹר, כָּךְ יִשְׂרָאֵל נוֹחֲלִין הָאוֹר, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים צז, יא): אוֹר זָרֻעַ לַצַּדִּיק וּלְיִשְׂרֵי לֵב שִׂמְחָה. וְאוֹמֵר (ישעיה ס, א): קוּמִי אוֹרִי כִּי בָא אוֹרֵךְ. וּלְכָךְ נֶאֱמַר: הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם, שֶׁיְּהֵא שֶׁלָּכֶם, שֶׁאַתֶּם בְּדוּגְמָתָהּ.
Another interpretation: “This month shall be for you” (Exodus 12:2) – that is what is written: “You shall say to Pharaoh: So said the Lord: Israel is My firstborn son. I have said to you: Let My son go, and he will serve Me; and you have refused to let him go. Behold, I will kill your firstborn son.” (Exodus 4:22–23). May the name of the Holy One blessed be He be exalted, as He “declares the end from the beginning” (Isaiah 46:10). Regarding Abraham it says: “Also that nation, whom they will serve, I will judge [dan]” (Genesis 15:14). What is dan? The plague of the firstborn, which is called an affliction [nega], as it is stated: “One further affliction [nega] [will I bring upon Pharaoh and Egypt; afterward he will send you forth from this]” (Exodus 11:1). What is: “I [anokhi] will judge?” The Holy One blessed be He said: “I will exact retribution from them with the plague of the firstborn, as it is stated: “Behold, I [anokhi] will kill your firstborn son.” The Holy One blessed be He passed this sign to Abraham, and Abraham to Isaac, Isaac to Jacob, Jacob to Levi, Levi to Kehat, Kehat to Amram, and Amram to Moses. Moses kept it as he proceeded. What is: “Israel is My firstborn son?” Rabbi Ḥiyya said: Sons whose fathers blessed them with their actions. That is Abraham as it is stated: “Blessed is Abram to God the Most High” (Genesis 14:19). Alternatively: “Israel is My firstborn son” – sons of he who took the birthright. Alternatively: “Israel is My firstborn son” – the Holy One blessed be He said to the wicked Pharaoh: ‘Do you not know how much I value the firstborn, as I wrote in My Torah: “Do not work your firstborn ox” (Deuteronomy 15:19). Anyone who works it is beaten, and you extended your hand against My firstborn; justice demands that you will be beaten.’
The Holy One blessed be He brought ten plagues upon him corresponding to the ten trials with which Abraham was tested and he withstood them all. He brought them through Moses and through Aaron and by Himself. This is analogous to a king against whom ten provinces rebelled. He took with him two generals and went and conquered them. The king said: If I record them [the victories] in my name, how can I accord them honor? If I record them in their names, I exclude myself. Rather, I will divide them into three, and there is one extra, and I will divide it among the three of us. Thus, the plague of boils was performed by the three of them. What does it say regarding the boils: “Upon the magicians [baḥartumim]” (Exodus 9:11), is defective, meaning that it afflicted their angel on high, so they would have no ability to resist.
He brought ten plagues upon them like a military campaign. The frogs were especially hard on them, as it is stated: “Frogs that destroyed them” (Psalms 78:45), as they wounded their bodies and castrated them [the Egyptians], as it is stated: “And into your bedchamber, and onto your bed” (Exodus 7:28). The frogs said to them: ‘The image of their God is nullified, and yours [your ability to procreate] remains intact?’ Therefore: “That destroyed them [vatashḥitem],” as it says: “And he spilled it [veshiḥet] on the ground” (Genesis 38:9). From where [is the proof] that they [the frogs] spoke [medabberot]: “Regarding [al devar] the frogs that He had brought upon Pharaoh” (Exodus 8:8).
Moreover, He brought upon them the plague of wild beasts [arov], because they were all intermingled [me’urbavin]; one man consorted with ten women, and ten men consorted with one woman; therefore, He brought a mixture [irbuvya] upon them.
When the Holy One blessed be He said to Moses: “One further affliction [nega] will I bring upon Pharaoh” (Exodus 11:1), Moses said: The sign has arrived [higia]. “One was Abraham” (Ezekiel 33:24) – behold, it is the affliction of the “one”. Since they [Israel] were firstborn, He therefore killed the firstborn, as it is stated: “Behold, I will kill your firstborn son” (Exodus 4:23). That is the sign to Abraham: “I will judge” (Genesis 15:14)
Another matter: Why is Israel called “My firstborn son”? Because it is written in the Torah: “Rather, he shall acknowledge the firstborn son of the hated, giving him a double portion” (Deuteronomy 21:17); so too, Israel inherits two worlds, this world and the World to Come. That is why the Holy One blessed be He gave the secret of [calculating the waxing and waning of] the moon to Israel, that they should count on its basis, but the idolaters count on the basis of the sun; that is to say, just as the sun rules only during the day, so too, they rule only in this world, and just as the sun is made of fire, so, they are destined to be punished in it, as it is stated: “Behold, the day is coming, burning like a furnace” (Malachi 3:19). And just as the moon is seen during the day and at night, so, Israel rules in this world and in the World to Come. And just as the moon is made of light, so, Israel inherits the light, as it is stated: “Light is sown for the righteous” (Psalms 97:11), and it says: “Arise, shine, for your light has arrived” (Isaiah 60:1). That is why it says: “This month shall be for you” (Exodus 12:2) – it shall be yours, because you are of the same type [as the moon].

(כב) וְאָמַרְתָּ֖ אֶל־פַּרְעֹ֑ה כֹּ֚ה אָמַ֣ר ה' בְּנִ֥י בְכֹרִ֖י יִשְׂרָאֵֽל׃ (כג) וָאֹמַ֣ר אֵלֶ֗יךָ שַׁלַּ֤ח אֶת־בְּנִי֙ וְיַֽעַבְדֵ֔נִי וַתְּמָאֵ֖ן לְשַׁלְּח֑וֹ הִנֵּה֙ אָנֹכִ֣י הֹרֵ֔ג אֶת־בִּנְךָ֖ בְּכֹרֶֽךָ׃ (כד) וַיְהִ֥י בַדֶּ֖רֶךְ בַּמָּל֑וֹן וַיִּפְגְּשֵׁ֣הוּ ה' וַיְבַקֵּ֖שׁ הֲמִיתֽוֹ׃

(22) Then you shall say to Pharaoh, ‘Thus says ה': Israel is My first-born son. (23) I have said to you, “Let My son go, that he may worship Me,” yet you refuse to let him go. Now I will slay your first-born son.’”

בני בכרי. לְשׁוֹן גְּדֻלָּה; כְּמוֹ: "אַף אֲנִי בְּכוֹר אֶתְּנֵהוּ" (תהלים פ"ט), זֶהוּ פְּשׁוּטוֹ. וּמִדְרָשׁוֹ: כָּאן חָתַם הַקָּבָּ"ה עַל מְכִירַת הַבְּכוֹרָה שֶׁלָּקַח יַעֲקֹב מֵעֵשָׂו (בראשית רבה ס"ג):
בני בכרי [ISRAEL IS] MY SON, MY FIRSTBORN — The term בכור “firstborn” denotes high dignity as, (Psalms 89:28) “I also will appoint him a בכור” (which is explained by the following words, “the highest of the kings of the earth”). This is the literal meaning; a Midrashic comment is: Here (in these words) the Holy One, blessed be He, set His seal to the sale of the birthright which Jacob had purchased from Esau (Genesis Rabbah 63:14).
שבת שלפני הפסח נהגו לקרותו שבת הגדול והטעם לפי שניסן שבו יצאו ישראל ממצרי׳ חל ביום ה׳ בשבת כמו שמצינו בסדר עולם. ומקחו של פסח מצרים שהיה בעשור לחדש בשבת שלפני הפסח היה אמרו ישראל מה נעשה היאך נקח הפסח לעיני מצרים הן נזבח וגומר ולא יסקלונו. אמר להם הקב״ה עתה תראו הנס הגדול אשר אעשה לכם הלכו ולקחו איש פסחו להיות להם למשמרת עד י״ד יום לחדש כשראו המצרים כך חגרו איש חרבו על ירכו ויבקשו להשמידן להרוג ולאבד את כל היהודים והשם ברחמיו הגין עליהם והחלה את מצרים בתחלואים משוני׳ ונדונו ביסורין גדולים ולא יכלו להזיק לישראל ועל שם שנעשו נסים גדולים לישראל באותו שבת שהיה לפני הפסח נקרא כל שבת שלפני הפסח שבת הגדול.