מצה שמורה - ליל שימורים

בא

בליל הסדר יש 2 מצוות עשה שהן מהתורה - לאכול מצה ולספר את סיפור יציאת מצרים. את מצוות אכילת מצה לומדים מהפסוק "בערב תאכלו מצות". ודייקו בגמרא וכך נפסק להלכה שמצוות עשה לאכול מצה יש רק בלילה הראשון. ולכן רק בליל הסדר מברכים "על אכילת מצה" שאר השבוע מברך "המוציא" אבל מצוות העשה היא רק בליל ט"ו.
פסוק אחד לפני הציווי על "בערב תאכלו מצות", יש מצוה נוספת שמיוחדת למצה שנאמר "ושמרתם את המצות". נחלקו הפוסקים מה הכוונה במצווה הזו?
במסכת פסחים יש שתי סוגיות שמבארות את המצווה הזו:
1. סוגיה בדף לח שמביאה את המקרה במשנה של אדם שהכין מצות לקרבן תודה או נזיר שמביאים שם רקיקי מצות, וכתוב במשנה : "חלת תודה ורקיקי נזיר אם עשאם לעצמו אינו יוצא בהם ידי חובת מצה בפסח."
הגמרא שואלת מהיכן דין זה נלמד ורבה אומר "ושמרתם את המצות"
2. סוגיה שניה בדף מ שמביאה את דברי רבא שלומד שיש דין מיוחד בליל הסדר בדווקא לשמור את המצות שמירה יתירה מחימוץ.
מכאן שאת דין השימור אפשר להבין בשתי דרכים עקרוניות:
א. חובה מיוחדת להקפיד שהמצה לא תחמיץ, מעבר לגדרים הרגילים של חשש-חמץ. - חובה בפעולות שמירה. תו"ס, ריף.
ב. דין של ייחוד המצה לשם מצווה, כאשר מעשה השימור הוא רק אמצעי לביטוי הכוונה. - חובה במחשבה לעורר כוונה. רש"י.
אפשר לתלות חקירה זו בשתי משמעויות שונות של השורש "שמר" במקרא. המשמעות המקובלת גם בימינו היא "להגן", וכדברי קין לקב"ה "השומר אחי אנכי". אך במקרא יש גם משמעות אחרת לשורש "שמר" והיא מלשון זכירה, כפי שנאמר ביחס ליוסף "ואביו שמר את הדבר".
[דוגמה שיכולה להמחיש את כפל המשמעות של שורש זה היא המילה "שמור" בלוחות השניים שמחליפה את המילה "זכור" בלוחות הראשונים. הדרך המקובלת בעולם היא לראות את המילה "שמור" כציווי להגן על קדושת השבת על הימנעות מעשיית מלאכה (כל מצוות הלא תעשה בשבת), בניגוד לציווי "זכור" שעניינו קידוש היום וכדו' (אל מול מצוות העשה). אך לאור הניתוח הנ"ל מסתבר ששתי המילים הללו הן מילים נרדפות שמשמעות שתיהן זכירה.] (הרב אברהם סתיו)
מכאן נבין את חובת השימור לפי המשמעות המקובלת כיום, מסתבר יהיה להבין כאפשרות הראשונה, שאוחז בה תו"ס והרי"ף (והרמב"ם), היינו שהשימור הוא הגנה על המצה מפני חימוץ.
אך יש גם את ההבנה שהשימור הוא זכירה, כלומר משמעותו תהיה לזכור ולהתכוון לשם מצווה במהלך הכנת המצות. כשיטת רש"י.

שמות י״ב:י״ז-י״ח

וּשְׁמַרְתֶּם֮ אֶת־הַמַּצּוֹת֒ כִּ֗י בְּעֶ֙צֶם֙ הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה הוֹצֵ֥אתִי אֶת־צִבְאוֹתֵיכֶ֖ם מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם וּשְׁמַרְתֶּ֞ם אֶת־הַיּ֥וֹם הַזֶּ֛ה לְדֹרֹתֵיכֶ֖ם חֻקַּ֥ת עוֹלָֽם׃ בָּרִאשֹׁ֡ן בְּאַרְבָּעָה֩ עָשָׂ֨ר י֤וֹם לַחֹ֙דֶשׁ֙ בָּעֶ֔רֶב תֹּאכְל֖וּ מַצֹּ֑ת עַ֠ד י֣וֹם הָאֶחָ֧ד וְעֶשְׂרִ֛ים לַחֹ֖דֶשׁ בָּעָֽרֶב׃

Exodus 12:17-18

You shall observe the [Feast of] Unleavened Bread, for on this very day I brought your ranks out of the land of Egypt; you shall observe this day throughout the ages as an institution for all time. In the first month, from the fourteenth day of the month at evening, you shall eat unleavened bread until the twenty-first day of the month at evening.

פסחים ל״ח א:ט״ז-ל״ח ב:א׳

מְנָא הָנֵי מִילֵּי? אָמַר רַבָּה: דְּאָמַר קְרָא ״וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַמַּצּוֹת״ — מַצָּה הַמִּשְׁתַּמֶּרֶת לְשֵׁם מַצָּה. יָצְתָה זוֹ שֶׁאֵין מִשְׁתַּמֶּרֶת לְשֵׁם מַצָּה, אֶלָּא לְשׁוּם זֶבַח.

Pesachim 38a:16-38b:1

We learned in the mishna that if one prepared the loaves of a thanks-offering or a nazirite’s wafers for himself, he cannot use them to fulfill his obligation to eat matza on Passover. The Gemara asks: From where are these matters derived? Rabba said: As the verse states: “And you shall guard the matzot” (Exodus 12:17). This verse teaches that one may use only matza that has been guarded from becoming leavened for the purpose of matza, i.e., with the intention of fulfilling one’s obligation of matza with it. This explanation excludes this matza, which was prepared for a nazirite or a thanks-offering and which was not guarded for the purpose of matza but for the purpose of a sacrifice.

רש"י על פסחים מ׳ א:ט״ו:ג׳

שיאכל כזית מצה באחרונה - דבהא לא נפיק ידי חובת מצה משום דלא הוי לה שימור לשם מצה ואף על פי שאנו רואין שאין כאן חימוץ ומיהו למצה של מצוה שימור לשמה בעינן:

Rashi on Pesachim 40a:15:3

...

תוספות על פסחים מ׳ א:י״ח:א׳

כי מהפכיתו כיפי הפכיתו לשם מצה - וא"ת כיון דסבירא ליה דבעי שימור בשעת היפוך אם כן היכי מוכח דמצוה ללתות דילמא לאו מצוה היא אלא דצריך שימור מתחלתו ועד סופו ויש לומר דעיקר שימור כדי שלא תחמיץ וסבר רבא אי לאו שיש שימור מחמץ בשעה שהוא עדיין דגן כגון לתיתה לא היה מצריך שימור בשעת בי דרי מתחילת הדגון:

Tosafot on Pesachim 40a:18:1

...

ולכן יש נפקא מינה להלכה בכמה מישורים :

מה היא מצה שמורה? אם נאמר שהשמירה היא מחימוץ אז יש חשיבות להקפיד בשמירה כבר משעת הקצירה, אך אם השמירה היא בכוונה אז נראה שעיקר הכוונה מתחילה מזמן לישת הבצק (שהרי אז מתחילה פעולת הכנת המצה בפועל). למעשה רוב ככל המצות היום הם שמורות לפי השיטה של רש"י. אך מעיקר הדין וכך נפסק בשו"ע יש להקפיד בליל הסדר במצות שמורות משעת קצירה. אבל אם יצא שאין לו אזי הוא וודאי יוצא ידי חובה גם במצות רגילות.
האם ניתן לסמוך על מצות מכונה? - גם כאן המחלוקת שלנו רלוונטית. ועל הדבר הזה דנו פוסקים רבים, למעשה האם השמירה מחימוץ עדיפה ואז יתכן ועדיף דווקא מכונה שכן הסיכוי לחמוץ כשהכל עובד ומתקתק ואין שגיאות אנוש עדיף. ויש שאמרו שעדיף הכוונה שגם אם האדם מפעיל את המכונה בכוונה עדיין יש יותר כוונה במצות יד ובכוונה בכל שלב של האפיה. למעשה יש דעות לכאן ולכאן וכל אחד יכול לצאת בכל סוג של מצה שמורה בליל הסדר, ומי שרוצה להחמיר למצות יד יש לו על מה להתבסס.

מכאן אני רוצה לעבור לפסוק נוסף שמופיע בהמשך פרק יב :

שמות י״ב:מ״א-מ״ב

וַיְהִ֗י מִקֵּץ֙ שְׁלֹשִׁ֣ים שָׁנָ֔ה וְאַרְבַּ֥ע מֵא֖וֹת שָׁנָ֑ה וַיְהִ֗י בְּעֶ֙צֶם֙ הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה יָֽצְא֛וּ כָּל־צִבְא֥וֹת ה' מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃ לֵ֣יל שִׁמֻּרִ֥ים הוּא֙ לַֽה' לְהוֹצִיאָ֖ם מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם הֽוּא־הַלַּ֤יְלָה הַזֶּה֙ לַֽה' שִׁמֻּרִ֛ים לְכָל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לְדֹרֹתָֽם׃

Exodus 12:41-42

at the end of the four hundred and thirtieth year, to the very day, all the ranks of ה' departed from the land of Egypt. That was for ה' a night of vigil to bring them out of the land of Egypt; that same night is יהוה’s, one of vigil for all the children of Israel throughout the ages.

ליל שימורים לה'? מה הכוונה?
וכן "הֽוּא־הַלַּ֤יְלָה הַזֶּה֙ לַֽה' שִׁמֻּרִ֛ים לְכָל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לְדֹרֹתָֽם"
מה הכוונה שזה ליל שמורים לבני ישראל לדורותם?
אז יש את הפירוש המפורסם שמביא רש"י מהגמרא ומהמדרשים:
שמביא את שני המובנים של שמירה שראינו:
ליל שימורים לה' - לילה מכוון שבו ה' זכר את הבטחתו לאברהם
שימורים לכל בני ישראל - שה' שומר - מגן - על בני ישראל בליל הזה מהמזיקים.

רש"י על שמות י״ב:מ״ב:א׳-ג׳

ליל שמרים. שֶׁהָיָה הַקָּבָּ"ה שׁוֹמֵר וּמְצַפֶּה לוֹ, לְקַיֵּם הַבְטָחָתוֹ להוציאם מארץ מצרים: הוא הלילה הזה לה'. הוּא הַלַּיְלָה שֶׁאָמַר לְאַבְרָהָם, בַּלַּיְלָה הַזֶּה אֲנִי גוֹאֵל אֶת בָּנֶיךָ (מכילתא):

שמרים לכל בני ישראל לדרתם. מְשֻׁמָּר וּבָא מִן הַמַּזִּיקִין, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר "וְלֹא יִתֵּן הַמַּשְׁחִית וְגוֹ'" (פסחים ק"ט):

Rashi on Exodus 12:42:1-3

ליל שמרים IT WAS NIGHT OF WATCHING [UNTO THE LORD] — a night which the Holy One, blessed be He, was watching for and looking forward to, that He might fulfill His promise להוציאם מארץ מצרים TO BRING THEM OUT FROM THE LAND OF EGYPT. 'הוא הלילה הזה לה IT IS THIS NIGHT OF THE LORD — it is the night of which He said to Abraham, “On this night will I redeem your children” (Mekhilta d'Rabbi Yishmael 12:42; cf. Rashi on Genesis 39:11). שמרים לכל בני ישראל לדרתם [IT IS A NIGHT] OF PROTECTION FOR ALL THE CHILDREN OF ISRAEL THROUGHOUT THEIR GENERATIONS — this night is protected, and comes as such from ages past, against all destructive forces, as it is said, (v. 33) “And He will not permit the destroyer [to enter your houses]” (Pesachim 109b; Rosh Hashanah 11b).

אבל אני רוצה לעיין ב2 פסוקים מהנביא ישעיה. שיאירו צד נוסף ועמוק בהבנת הפסוק.
הנביא מביא סדרה של נבואות על העמים בשם ואת כולם הוא פותח בלשון "משא".
ה"משא" הכי קצר הוא מסע סתום על עם בשם דומה.

ישעיהו כ״א:י״א-י״ג

מַשָּׂ֖א דּוּמָ֑ה אֵלַי֙ קֹרֵ֣א מִשֵּׂעִ֔יר שֹׁמֵר֙ מַה־מִלַּ֔יְלָה שֹׁמֵ֖ר מַה־מִלֵּֽיל׃

אָמַ֣ר שֹׁמֵ֔ר אָתָ֥ה בֹ֖קֶר וְגַם־לָ֑יְלָה אִם־תִּבְעָי֥וּן בְּעָ֖יוּ שֻׁ֥בוּ אֵתָֽיוּ׃

Isaiah 21:11-13

The “Dumah” Pronouncement.
A call comes to me from Seir:
“Watchman, what of the night?
Watchman, what of the night?” The watchman replied,
“Morning came, and so did night.
If you would inquire, inquire.
Come back again.” The “In the Steppe” Pronouncement.
In the scrub, in the steppe, you will lodge,
O caravans of the Dedanites!

הנביא מתאר אדם שמתעורר בלילה מקולו של שעיר - והוא ניגש לשומר, מגשש באפילה ,כולו הפוך לא יודע לזהות איפה הוא נמצא - ושואל אותו מה השעה? מתי יגמר הלילה? מה מלילה מה מליל?
השומר עונה לו תשובה חידה :
אָתָ֥ה בֹ֖קֶר וְגַם־לָ֑יְלָה אִם־תִּבְעָי֥וּן בְּעָ֖יוּ שֻׁ֥בוּ אֵתָֽיוּ.
הזוהר הקדוש מבאר:

הזוהר הקדוש מחבר בין דברי הנביא ישעיה לפסוק שלנו כאן ביציאת מצרים.
אנחנו נמצאים בלילה בזמן של צרות ושואלים "מה מלילה מה מליל" מתי זה יגמר? יש ציפיה שהגאולה תבוא כשכל הבעיות יפתרו, ומשם מקור התסכול כשרואים ש"חושך יחסה ארץ וערפל לאומים". ועדיין לא מגיע הבוקר. הזוהר שיש שני סוגים של לילה - אחד לפני חצות ואחד אחריה - יש ליל ויש לילה. תחילת הלילה דורש יותר שמירה והמשך הלילה כבר מתחילה להופיע הגאולה "ויהי בחצי הלילה".
הסוד הוא להבין שהגאולה מתחילה בלילה!
וכך משיב השומר - הקב"ה - "אתא בוקר וגם לילה" יבוא בוקר אל תדאגו אבל בעומק אני גם בלילה, "אם תבעיון בעיו שובו אתיו" אתם צריכים להסיט את המבט, לבקש את הקב"ה בתוך החושך, הגאולה תבוא בהבנה עמוקה שהמאבק בחושך ובלילה הוא הוא הגאולה. הפיכת הליל ל-לילה.
הבנה שמתוך המאבק של "שמור" מאבק של הגנה מהמזיקים מאיר "שמור של זכרון לפני ה'"

ספר הזהר, תרומה י׳:פ״ד

שׁוֹמֵר מַה מִּלַּיְלָה שׁוֹמֵר מַה מִלֵּיל. שׁוֹמֵר דָּא מְטַטְרוֹ"ן, (שומר ישראל) וּכְתִיב, (משלי כ״ז:י״ח) וְשוֹמֵר אֲדוֹנָיו יְכֻבָּד, וְדָא רָזָא דְּשָׁלְטָא בְּלֵילְיָא. מַה מִּלַּיְלָה שׁוֹמֵר מַה מִלֵּיל, מַה בֵּין הַאי לְהַאי. אֶלָּא, כֹּלָּא חַד, אֲבָל בְּחוּלָקָא דָּא, שָׁלְטָא סִטְרָא אַחֲרָא. וּבְחוּלָקָא דָּא, לָא שָׁלְטָא כְּלָל. לֵיל, אִצְטְרִיךְ לִנְטוּרָא, דִּכְתִּיב, (שמות י״ב:מ״ב) לֵיל (ל"ז ע"ב) שִׁמּוּרִים הוּא, וְעַל דָּא חָסֵר ה', וְדָא אִיהוּ כַּד עָאל לֵילְיָא, עַד דְּאִתְפְּלַג. מִפָּלְגוּ לֵילְיָא וּלְהָלְאָה, שָׁלְטָא לַיְלָה בְּה' דִּכְתִּיב וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה. הוּא הַלַּיְלָה הַזֶּה. (תהילים קל״ט:י״ב) וְלַיְלָה כַּיּוֹם יָאִיר וְגוֹ'. וּבְגִין כָּךְ, שׁוֹמֵר מַה מִּלַּיְלָה שׁוֹמֵר מַה מִלֵּיל.

Zohar, Terumah 10:84

...

הסולם על ספר הזהר, תרומה פ״ד:א׳

שומר מה מלילה שומר וגו':... מה מלילה שומר מה מליל, מה בין זה לזה, בין לילה לליל. ומשיב, אלא הכל אחד, שהם שניהם לילה וחשך, אלא בחלק זה של ליל שולטת הסטרא אחרא, ובחלק זה של לילה, אינה שולטת כלל.

ליל צריך לשמירה, שכתוב ליל שמורים הוא, וע"כ הוא חסר ה' שה ה' מורה על מלכות המתוקנת, וזה הוא כשנכנס הלילה עד שנחלק, דהיינו מחצית הלילה הראשונה עד חצות נקרא ליל. מחצות לילה והלאה שולט לילה עם ה', שכתוב, ויהי בחצי הלילה. הוא הלילה הזה. ולילה כיום יאיר. ומשום זה אוה"כ, שומר מה מלילה שומר מה מליל.

Sulam on Zohar, Terumah 84:1

...

הזוהר מבאר שכדי להבין את תשובת השומר יש להבין את עומק השאלה "מה מלילה מה מליל"? יש שני סוגים של לילה - אחד לפני חצות ואחד אחריה - והכל אחד! לפני חצות דורש יותר שמירה לכן כתוב אצלנו בספר שמות " ליל שימורים לה'" אבל אחרי חצות נוסף אות ה' "הֽוּא־הַלַּ֤יְלָה הַזֶּה֙ לַֽה' שִׁמֻּרִ֛ים לְכָל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לְדֹרֹתָֽם". והוא זמן התחלת הגאולה, גאולה בלילה עד להגעה למצב של "לילה כיום יאיר".
או בתשובתו של השומר "אָמַ֣ר שֹׁמֵ֔ר אָתָ֥ה בֹ֖קֶר וְגַם־לָ֑יְלָה אִם־תִּבְעָי֥וּן בְּעָ֖יוּ שֻׁ֥בוּ אֵתָֽיוּ" הבוקר והלילה שווים הכל תלוי בבקשה בהסתכלות שלכם "אם תבעיון בעיו" ....

ועל זה אומרים לנו הנביאים לעתיד לבוא:

זכריה י״ד:ז׳

וְהָיָ֣ה יוֹם־אֶחָ֗ד ה֛וּא יִוָּדַ֥ע לַֽה' לֹא־י֣וֹם וְלֹא־לָ֑יְלָה וְהָיָ֥ה לְעֵֽת־עֶ֖רֶב יִֽהְיֶה־אֽוֹר׃

Zechariah 14:7

but there shall be a continuous day—only GOD knows when—of neither day nor night, and there shall be light at eventide.

תהילים קל״ט:י״ב

(יב) גַּם־חֹשֶׁךְ֮ לֹא־יַחְשִׁ֢יךְ מִ֫מֶּ֥ךָּ וְ֭לַיְלָה כַּיּ֣וֹם יָאִ֑יר כַּ֝חֲשֵׁיכָ֗ה כָּאוֹרָֽה׃

Psalms 139:12

(12) darkness is not dark for You;
night is as light as day;
darkness and light are the same.

ישעיהו ס׳:ב׳

(ב) כִּֽי־הִנֵּ֤ה הַחֹ֙שֶׁךְ֙ יְכַסֶּה־אֶ֔רֶץ וַעֲרָפֶ֖ל לְאֻמִּ֑ים וְעָלַ֙יִךְ֙ יִזְרַ֣ח ה' וּכְבוֹד֖וֹ עָלַ֥יִךְ יֵרָאֶֽה׃

Isaiah 60:2

(2) Behold! Darkness shall cover the earth,
And thick clouds the peoples;
But upon you GOD will shine,
And God’s Presence be seen over you.

בסוף ההגדה מופיע פיוט של הפייטן ייני, "ויהי בחצי הלילה" שמונה את כל הניסים שאירעו לעם ישראל בלילה, הוא מגלה את הסוד שדברנו עליו התפילה והציפיה שהקב"ה יביא אותנו לימים שבהם הוא יאיר את חשכת הלילה -

הגדה של פסח, נרצה, ויהי בחצי הלילה י׳-י״א

וּבְכֵן, וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה:

אָז רוֹב נִסִּים הִפְלֵאתָ בַּלַּיְלָה,

בְּרֹאשׁ אַשְׁמוֹרֶת זֶה הַלַּיְלָה,

גֵר צֶדֶק נִצַּחְתּוֹ כְּנֶחֱלַק לוֹ לַיְלָה,

וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה.

...

עוֹרַרְתָּ נִצְחֲךָ עָלָיו בְּנֶדֶד שְׁנַת לַּיְלָה,

פּוּרָה תִדְרוֹךְ לשׁוֹמֵר מַה מִלַּיְלָה,

צָרַח כַּשׁוֹמֵר וְשָׂח: אָתָא בֹּקֶר וְגַם לַיְלָה,

וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה.

קָרֵב יוֹם אֲשֶׁר הוּא לֹא יוֹם וְלֹא לַּיְלָה,

רָם הוֹדַע כִּי לְךָ הַיוֹם אַף לְךָ לַּיְלָה,

שׁוֹמְרִים הַפְקֵד לְעִירְךָ כָּל הַיוֹם וְכָל הַלַּיְלָה,

תָּאִיר כְּאוֹר יוֹם חֶשְׁכַּת לַיְלָה,

וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה.

Pesach Haggadah, Nirtzah, And It Happened at Midnight 10-11

You awakened Your might against him, disturbing
[King Ahashverosh’s] sleep at night.
You shall tread the winepress of [Se’ir],
who asks anxiously, “What of the night?”
You will cry out like the watchman, calling,
“Morning is come, and also night”
IT HAPPENED AT MIDNIGHT. Draw near the day that will be neither day nor night.
Highest One, make known that day is Yours and also night.
Appoint watchmen [to guard] Your city all day long and all night,
Light up like daylight the darkness of night
IT HAPPENED AT MIDNIGHT.

ועל זה מוסיף המלבי"ם פרוש נפלא :
גאולת מצרים היתה בבחינת "ליל" גאולה פלאית ומעורבות מלאה של הקב"ה "ליל שימורים לה'"
אך הגאולה העתידית של "לדורותם" תלויה במעשיהם של ישראל, הרוחניים ומעשיים.

מלבי"ם על שמות י״ב:מ״ב:א׳

ליל שמורים הוא. והנה במצרים לא היו ישראל ראוים אל הגאולה הפלאיית, ועז"א במדרש כיון שא"ל משה לישראל בחדש הזה אתם נגאלים אמרו לו הלא מצרים מלאה מע"ז שלנו, ר"ל שתמהו על מה שבשר להם שתהיה גאולתם בחדש ניסן ע"י פלאות שהם אין מוכנים לזה עפ"י מעשיהם, וא"כ מה שהיתה הגאולה ממצרים בלילה הזה של ניסן אינו מיוחס לישראל ולהכנתם רק לה' לבדו, ועז"א ליל שמורים הוא לה' להוציאם מארץ מצרים, שהיה שמור לה' מצד אלהותו לא מצד מעשה הדור,

וגם הוא הלילה הזה לה' שהוא מוכן ג"כ על הגאולה העתידה, אבל זה אינו שמורים לה' רק שמורים לכל בני ישראל זה תלוי במעשיהם ובצדקתם לפי מעשה הדור ההוא אם יזכו:

Malbim on Exodus 12:42:1

...

רש"י על ישעיהו כ״א:י״ב:א׳-ה׳

שומר מה מלילה. שומר ישראל מה תהא מן הלילה והחשכה הזאת:

אמר שומר. הקב"ה:

אתא בקר. יש לפני להזריח לעשות בקר לכם:

וגם לילה. מתוקן לעשו לעת קץ:

אם תבעיון בעיו. אם תבקשו בקשתכם למהר הקץ: שובו אתיו. בתשובה:

Rashi on Isaiah 21:12:1-5

Said the watchman The Holy One, blessed be He. Morning has come I have the ability to make the morning shine for you. and also night is prepared for the wicked at the time of the end. if you will request, request If you make your request to hasten the end of the exile. return and come in repentance.

ספר הזהר, ויקרא נ״ה:שע״ח

רִבִּי יוֹסֵי פָּתַח וְאָמַר, (ישעיהו כ״א:י״א) מַשָּׂא דּוּמָה אֵלַי קוֹרֵא מִשֵּׂעִיר שׁוֹמֵר מַה מִּלַּיְלָה שׁוֹמֵר מַה מִּלֵּיל. הַאי קְרָא אוֹקְמוּהָ חַבְרַיָּיא, בְּכַמָּה אֲתַר. אֲבָל מַשָּׂא דּוּמָה, כָּל זִמְנִין דְּיִשְׂרָאֵל אִשְׁתְּכָחוּ בְּגָלוּתָא, אִתְיְידַע זִמְנָא וְקִצָא דִּלְהוֹן, וְזִמְנָא וְקִצָא דְּהַהוּא גָּלוּתָא. וְגָלוּתָא דֶּאֱדוֹם, הוּא מַשָּׂא דּוּמָה, דְּלָא אִתְגַּלְיָיא וְלָא אִתְיְידַע כְּאִינּוּן אָחֳרָנִין. קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אָמַר, אֵלַי קוֹרֵא מִשֵּׂעִיר, קָלָא שְׁמַעְנָא בְּגָלוּתָא דְּשָעִיר, אִינּוּן דְּדַחֲקֵי בֵּינַיְיהוּ, אִינּוּן דְּשַׁכְבֵי לְעַפְרָא. וּמַאי אַמְרֵי. שׁוֹמֵר מַה מִּלַּיְלָה שׁוֹמֵר מַה מִּלֵּיל אִינּוּן תַּבְעָן לִי עַל מַטְרוֹנִיתָא, מַה עֲבָדִית מִן מַטְרוֹנִיתָא דִּילִי. כְּדֵין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כָּנִישׁ לְפָמַלְיָא דִּילֵיהּ, וְאָמַר, חָמוּ בָּנַי רְחִימַי, דְּאִינּוּן דְּחִיקִין בְּגָלוּתָא, וְשַׁבְקִין צַעֲרָא דִּלְהוֹן, וְתַבְעִין לִי עַל מַטְרוֹנִיתָא. וְאַמְרֵי, שׁוֹמֵר: אַנְתְּ דְּאִקְרֵי שׁוֹמֵר, אָן הוּא שְׁמִירָה דִּילָךְ אָן הוּא שְׁמִירָה דְּבֵיתָךְ. מַה מִּלַּיְלָה: מַה עַבְדַת מִּלַּיְלָה, הָכִי נַטְרַת לָהּ. מַה מִּלֵּיל. דְּהָא לְזִמְנִין אִתְקְרֵי לַיְלָה, וּלְזִמְנִין אִתְקְרֵי לֵיל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (שמות י״ב:מ״ב) לֵיל שִׁמּוּרִים הוּא. וּכְתִיב הוּא הַלַּיְלָה הַזֶּה.

Zohar, Vayikra 55:378

...

אור החיים על שמות י״ב:מ״ב:א׳-ב׳

ליל שמורים וגו'. יכוין הכתוב לרמוז ה' נסים מופלאים שזמנם לילה זו. א, בימי אברהם כשהכה את ד' מלכים (לר יד טו) ויחלק עליהם לילה. ב, ביציאת מצרים דכתיב (פסוק כט) ויהי בחצי הלילה. ג, בימי חזקיה כשהכה גבריאל מחנה סנחריב דכתיב (מ"ב י"ט) ויהי בלילה ההוא. ד, בימי מרדכי ואסתר (אסתד ו) בלילה ההוא נדדה שנת המלך. ה, גאולה העתידה. כנגד נס אברהם אמר ליל שמורים הוא לה' כי באמצעות הנס נתגלית אמתתו יתברך כאומרם ז"ל (בראשית רבה פמ"ב) שיש מהאומות שלא היו מאמינים בנס הצלתו מאור כשדים והאמינו בנם הכאת ד' מלכים. וכנגד מצרים אמר להוציאם מארץ מצרים. וכנגד נס חזקיהו אמר הוא הלילה הידוע לכם כרשום בדברי נביא (מ"ב י"ט) ויהי בלילה ההוא ויצא מלאך וגו'. וכנגד נס מרדכי אמר הזה לה', וכנגד גאולה העתידה אמר שמורים לכל בני ישראל לדורותם פירושו לסוף הדורות בעגלא ובזמן קריב:

Or HaChaim on Exodus 12:42:1-2

ליל שמורים הוא לה׳ It was a night of vigil for G׳d, etc. The verse refers specifically to those miracles G'd performed at night. 1) In the days of Abraham when the latter defeated the four kings with his 318 men at night (Genesis 14,15); 2) during the Exodus when G'd is reported to have killed the firstborn at midnight (12,29). 3) In the days of Hezekiah when the angel Gabriel smote the army of Sancheriv on that night (Kings II 19,35). 4) In the days of Mordechai and Esther when the king could not sleep (Esther 6,1). 5) The redemption of the Jewish people in the future. Concerning the miracle in Abraham's time, the Torah says here "it was a night of vigilance for G'd," because G'd had demonstrated His truth as mentioned in Bereshit Rabbah 42. According to the Midrash there were some people who did not believe that G'd had saved Abraham from Nimrod's furnace in Ur Kasdim at the time. When they heard about how Abraham defeated these four kings, they changed their minds. The verse goes on to say "to take them out of Egypt," a reference to what happened during this night; the words הוא הלילה, are an allusion to the night in the future when G'd would smite the army of Sancheriv. The allusion to what would happen in the time of Mordechai and Esther is contained in the words הזה לה׳, whereas the reference to the redemption of the future is provided by the words שמורים לכל בני ישראל לדרותם, i.e. at the end of the exiles, may it happen soon.