(ד) רֹאשׁ חֹדֶשׁ אֲדָר שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת, קוֹרִין בְּפָרָשַׁת שְׁקָלִים (שמות ל). חָל לִהְיוֹת בְּתוֹךְ הַשַּׁבָּת, מַקְדִּימִין לְשֶׁעָבַר וּמַפְסִיקִין לְשַׁבָּת אַחֶרֶת. בַּשְּׁנִיָּה, זָכוֹר (דברים כה). בַּשְּׁלִישִׁית, פָּרָה אֲדֻמָּה (במדבר י״ט:ב׳). בָּרְבִיעִית, הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם (שמות יב). בָּחֲמִישִׁית, חוֹזְרִין לִכְסִדְרָן. לַכֹּל מַפְסִיקִין, בְּרָאשֵׁי חֳדָשִׁים, בַּחֲנֻכָּה וּבְפוּרִים, בַּתַּעֲנִיּוֹת וּבַמַּעֲמָדוֹת וּבְיוֹם הַכִּפּוּרִים:
(4) On four Shabbatot during and surround-ing the month of Adar, a Torah portion of seasonal significance is read. When the New Moon of Adar occurs on Shabbat, the congregation reads the portion of Shekalim on that Shabbat. If the New Moon occurs during the middle of the week, they advance the reading of that portion to the previous Shabbat, and, in such a case, they interrupt the reading of the four portions on the following Shabbat, which would be the first Shabbat of the month of Adar, and no additional portion is read on it. On the second Shabbat, the Shabbat prior to Purim, they read the portion: “Remember what Amalek did” (Deuteronomy 25:17–19), which details the mitzva to remember and destroy the nation of Amalek. On the third Shabbat, they read the portion of the Red Heifer [Para] (Numbers 19:1–22), which details the purification process for one who became ritually impure through contact with a corpse. On the fourth Shabbat, they read the portion: “This month [haḥodesh] shall be for you” (Exodus 12:1–20), which describes the offering of the Paschal lamb. On the fifth Shabbat, they resume the regular weekly order of readings and no special portion is read. For all special days, the congregation interrupts the regular weekly order of readings, and a special portion relating to the character of the day is read. This applies on the New Moons, on Hanukkah, and on Purim, on fast days, and on the non-priestly watches, and on Yom Kippur.
כָּל הָעֲסוּקִין בַּפָּרָה מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף, מְטַמְּאִין בְּגָדִים
All who are occupied with the preparation of the [red] cow from the beginning until the end, defile their clothing
תנחומא פרשת חוקת ו':
ר' יצחק פתח (קהלת ז' כ"ג) "כׇּל־זֹ֖ה נִסִּ֣יתִי בַֽחׇכְמָ֑ה, אָמַ֣רְתִּי אֶחְכָּ֔מָה וְהִ֖יא רְחוֹקָ֥ה מִמֶּֽנִּי". אמר שלמה: על כל אלה עמדתי, ופרשה של פרה אדומה חקרתי ושאלתי ופשפשתי, "אמרתי אחכמה – והיא רחוקה ממני".
(א) זאת חקת לפי שהשטן ואומות העולם מונין את ישראל וכו'. פי' מונין מלשון ולא תונו אונאת דברים כלומ' מקנטרין אותן והאונאה הזאת היא לפי שיש במצוה הזאת דבר והפכו שהיא מטהרת את הטמאים ומטמאה את הטהורים כדכתיב:
וְכִבֶּ֨ס בְּגָדָ֜יו הַכֹּהֵ֗ן וְרָחַ֤ץ בְּשָׂרוֹ֙ בַּמַּ֔יִם וְאַחַ֖ר יָבֹ֣א אֶל־הַֽמַּחֲנֶ֑ה וְטָמֵ֥א הַכֹּהֵ֖ן עַד־הָעָֽרֶב׃ וְהַשֹּׂרֵ֣ף אֹתָ֔הּ יְכַבֵּ֤ס בְּגָדָיו֙ בַּמַּ֔יִם וְרָחַ֥ץ בְּשָׂר֖וֹ בַּמָּ֑יִם וְטָמֵ֖א עַד־הָעָֽרֶב׃ וְאָסַ֣ף ׀ אִ֣ישׁ טָה֗וֹר אֵ֚ת אֵ֣פֶר הַפָּרָ֔ה וְהִנִּ֛יחַ מִח֥וּץ לַֽמַּחֲנֶ֖ה בְּמָק֣וֹם טָה֑וֹר וְ֠הָיְתָ֠ה לַעֲדַ֨ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֧ל לְמִשְׁמֶ֛רֶת לְמֵ֥י נִדָּ֖ה חַטָּ֥את הִֽוא׃ וְ֠כִבֶּ֠ס הָאֹסֵ֨ף אֶת־אֵ֤פֶר הַפָּרָה֙ אֶת־בְּגָדָ֔יו וְטָמֵ֖א עַד־הָעָ֑רֶב וְֽהָיְתָ֞ה לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וְלַגֵּ֛ר הַגָּ֥ר בְּתוֹכָ֖ם לְחֻקַּ֥ת עוֹלָֽם׃
The priest shall wash his garments and bathe his body in water; after that the priest may reenter the camp, but he shall be impure until evening. The one who performed the burning shall also wash those garments in water, bathe in water, and be impure until evening. Another party who is pure shall gather up the ashes of the cow and deposit them outside the camp in a pure place, to be kept for water of lustration for the Israelite community. It is for purgation. The one who gathers up the ashes of the cow shall also wash those clothes and be impure until evening. This shall be a permanent law for the Israelites and for the strangers who reside among them.
Introduction In mishnah one we learned that they sprinkled the priest with the ashes from all of the red cows that had ever been burned. Our mishnah reflects a legend (I think) according to which there had been seven burned red cows in Jewish history.
If they did not find the residue of the ashes of the seven [red cows] they performed the sprinkling with those of six, of five, of four, of three, of two or of one. If they didn't have the residue of all seven red cows, then they could use as many as they found.
And who prepared these? Moses prepared the first, Ezra prepared the second, and five were prepared from the time of Ezra, the words of Rabbi Meir. According to Rabbi Meir two of the cows were prepared by two central biblical figures. Moses burned one while in the desert and Ezra burned the second when he founded the Second Temple. The remaining five were burned after the time of Ezra.
But the sages say: seven from the time of Ezra. And who prepared them? Shimon the Just and Yohanan the high priest prepared two each; Elihoenai the son of Ha-Kof and Hanamel the Egyptian and Ishmael the son of Piabi prepared one each. The sages say that all seven were burned from the time of Ezra and onward. They even name all seven high priests that burned them. Shimon the Just is a well-known figure in rabbinic literature. Scholars identify him as being either of two High Priests (grandfather and grandson) that served early in the Second Temple period, before the Hasmonean revolt. Part of the confusion as to which Shimon this is stems from the fact that Onias was the name of the father of both of them. Yohanan the high priest was a member of the Hasmonean family (Judah's nephew). The other three are harder to identify. There is a priest by the name of Elihoenai that appears in Ezra 8:4. Hanamel seems to be called Ananelos by Josephus (Wars of the Jews 15.40). He served during Herod's time. Ishmael son of Piabi seems to have been a high priest after Hanamel. He is described as being close to the Sadduceans. Nevertheless, he is portrayed positively in rabbinic literature.
ושמרתם, המצות ל"ת, ועשיתם המ"ע, כי היא חכמתכם ובינתכם, ר"ל בל תחשבו כי החוקים שהם מצות שאין להם טעם ישימו אתכם ללעג ולקלס בעיני גויי הארצות, כמ"ש חז"ל שהחוקים האו"ה משיבים עליהם מה טעם מצוה זו, לא תחשבו כן כי בהפך כי היא חכמתכם ובינתכם שע"כ יחזיקו אתכם לחכמים ונבונים ולא לבד ע"י המשפטים, שלהם יש ג"כ משפטים ונמוסים שכליים שיסדו להם חכמיהם, רק ע"י אשר ישמעון את החקים האלה עי"כ יאמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה, עי"ז יאמרו שרק אתם חכמים ולא נמצאו כחכמתכם בגוי אחר, וזה משני טעמים:
(ב) ומ"ש בפר' ואתחנן (ד ו) כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים אשר ישמעון את כל החקים האלה. וכאן משמע אדרבה שמונין על החקים תשובה לדבר כי יש חוקים שיכול השכל האנושי להשיג טעמם זולת שטעמם נסתר מכלל ההמון ונגלה הוא ליחידי שרידי הדור, ופרה זו טעמה נסתר מכל אדם שהרי שלמה ע"ה השיג הכל חוץ מן הפרה שאמר עליה והיא רחוקה ממני (קהלת ז כג) לפיכך האומות ששומעים חק הפרה לבד ודאי מונין עליה, ולהלן נאמר את כל החקים האלה כי השומעים כל החקים בכלל ויש בהם חקים שיש בהם טעם נגלה אזי המה יעידון יגידון גם על חק הנעלם כי יש בו סוד ויתלו החסרון בקוצר דעת המשיג.
The Red Heifer as Constitutive Law
מעשה בגוי אחד ששאל את רבן יוחנן בן זכאי: אלין מילייא דאתון עובדין (=מה שאתם עושים [בפרה אדומה]) נראין כמין כשפים! אתם מביאים פרה ושורפין אותה וכותשין אותה ונוטלין את אפרה ואם אחד מכם מטמא למת, מזין עליו שנים שלשה ספין ואתם אומרים לו: טהרת! אמר לו ר' יוחנן בן זכאי: ולא נכנסה בך רוח תזזית (=רוח רעה, שגעון) מימיך? אמר לו: לאו. אמר לו: ראית אדם שנכנסה בו רוח תזזית? אמר לו: הן. אמר לו: ומה אתם עושין לו? אמר לו: מביאין עקרין ומעשנין תחתיו ומרביצים עליה מים, והיא (=הרוח) בורחת. אמר לו: ישמעו אזניך מה שאתה מוצא מפיך! כך הרוח הזו רוח טומאה הוא... מזין עליו מי נידה והוא בורח! לאחר שיצא הגוי, אמרו לו תלמידיו: רבנו, לזה דחית בקש, לנו מה אתה אומר? אמר להם: חייכם! לא המת מטמא, ולא פרה מטהרה ולא המים מטהרין, אלא אמר הקב"ה: חוקה חקקתי, גזירה גזרתי, אי אתה רשאי לעבור על גזרתי.
"What I believe Rabban Yohanan was doing was making a sharp distinction - made in our time by philosopher John Rawls - between two kinds of rules: regulatory and constitutive. Regulatory rules, as their name implies, regulate something that exists independently of the rules. There were employers and employees before there was employment law. A practice exists and then come laws to ensure fairness, justice, and so on. In Judaism, mishpatim, social legislation, is of this kind.
Constitutive laws create a practice. The laws of chess create the game called chess. Without the laws there is no game. Rabban Yohanan was saying that the laws of purity are like this. They are not like medicine because impurity is not like disease. Disease existed long before there were healers, doctors, diagnoses, and cures. But purity and impurity did not exist before the laws were given. Here the laws are constitutive, not regulatory. Before they were given, death did not defile and the waters did not purify. The laws created a new reality, but that does not mean that they are irrational or incomprehensible...
Logic has limits. Reason has boundaries. Hukim are laws directed not at immediate results but at shaping the sensibility of a nation in the long run. They are about training a nation to respect limits and to cherish life." -- R. Jonathan Sacks
הקדוש אנשלמה אשתרוך, מדרשי התורה (במאה ה-14 בברצלונה):
ואולי בעבור שלא יחשבו שיהיה לאפר פרה דבר עצמי בסגולה לטהרם ויבוא זה לחשוב בה מה שלא כיון בה, לזה היתה מטמאה הטהורים ולזה נקראת "חוקה"
The Red Heifer as a purification offering
By thinking of the red cow as a purification offering, we can unlock the paradox of the sacrifice that purifies the defiled and defiles the pure. The unique characteristic of all purification offerings is that they defile their handlers. Thus the one who burns the purification offering outside the camp "shall launder his clothes and bathe his body in water; and after that he may reenter the camp" (16:28). With the ritual of the red cow, we have a precise parallel: The one who burns the red cow outside the camp is defiled and must undergo a similar purification (Num 19:8). Furthermore, like the purification offering blood, which bears the impurity it has absorbed, the remnants of the red cow, which contain the same blood, contaminate anything they touch (Lev 6:20b [Eng. 27b]). Hence, the laws of impurities prevail in regard to the objects touched by the purification offering: Earthenware must be broken (cf. 6:21a [Eng. 28a] with 11:33, 35; 15:12a) and metalware scoured (cf. 6:21b [Eng. 28b] with Num 31:22-23). In this manner, the ashes of the red cow are a burnt purification offering and, as such, they defile their handlers and purify their recipients. — Jacob Milgrom
(א) רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, עֶגְלָה, בַּת שְׁנָתָהּ. וּפָרָה, בַּת שְׁתַּיִם
(1) Rabbi Eliezer says: the heifer is no more than one year old and the cow no more than two years old
בְּשָׁעָה שֶׁעָלָה מֹשֶׁה לַמָּרוֹם, שָׁמַע קוֹלוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹשֵׁב וְעוֹסֵק בְּפָרָשַׁת פָּרָה אֲדֻמָּה, הֲלָכָה בְּשֵׁם אוֹמְרָהּ, אֱלִיעֶזֶר בְּנִי אָמַר, "עֶגְלָה בַּת שְׁנָתָהּ, וּפָרָה בַּת שְׁתַּיִם". אָמַר מֹשֶׁה לְפָנָיו, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, הָעֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים שֶׁלְּךָ הֵן, וְאַתָּה אוֹמֵר הֲלָכָה בִּשְׁמוֹ שֶׁל בָּשָׂר וָדָם. אָמַר לוֹ: צַדִּיק אֶחָד עָתִיד לַעֲמֹד בְּעוֹלָמִי, וְעָתִיד לִפְתֹּחַ בְּפָרָשַׁת פָּרָה אֲדֻמָּה תְּחִלָּה, "רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, עֶגְלָה בַּת שְׁנָתָהּ, וּפָרָה בַּת שְׁתַּיִם." אָמַר לְפָנָיו, רִבּוֹן הָעוֹלָמִים, יְהִי רָצוֹן שֶׁיְּהֵא מֵחַלָּצַי. אָמַר לוֹ: חַיֶּיךָ, שֶׁהוּא מֵחַלָּצֶיךָ, הָדָא הוּא דִּכְתִיב: וְשֵׁם הָאֶחָד אֱלִיעֶזֶר (שמות יח, ד). וְשֵׁם אוֹתוֹ הַמְּיֻחָד, אֱלִיעֶזֶר
When Moses ascended into the firmament, he heard the voice of the Holy One, blessed be He, sitting and being occupied with the parashah of the [red heifer], and he was reciting a halakhah (i.e., a passage of oral Torah) in the name of its author (from Parah 1:1), ‘My son, Eliezer says, “The calf [whose neck is to be broken] is to be one year old, but the [red] heifer is to be two years old.”’ Moses said, ‘Master of the world, do not the realms above and below belong to you? Now you are citing a halakhah in the name of flesh and blood?’ He said to him, ‘A righteous man is going to arise in my world and is first going to begin [his teaching] with the parashah of the [red] heifer, R. Eliezer says, “The calf [whose neck is to be broken] is to be one year old, but the [red] heifer is to be two years old.”’ He told Him, ‘Master of the universe, may it be [Your] will that he come from my loins.’ He said to him, ‘By your life, he is to be from your loins.’ Thus it is stated (of Moses' offspring in Exod. 18:4), ‘And the name of the one was Eliezer,’ [i.e.,] the name of that particular one [who would begin his teaching with Tractate Parah] was Eliezer
(ב) וַיִּקַּ֗ח יִתְרוֹ֙ חֹתֵ֣ן מֹשֶׁ֔ה אֶת־צִפֹּרָ֖ה אֵ֣שֶׁת מֹשֶׁ֑ה אַחַ֖ר שִׁלּוּחֶֽיהָ׃ (ג) וְאֵ֖ת שְׁנֵ֣י בָנֶ֑יהָ אֲשֶׁ֨ר שֵׁ֤ם הָֽאֶחָד֙ גֵּֽרְשֹׁ֔ם כִּ֣י אָמַ֔ר גֵּ֣ר הָיִ֔יתִי בְּאֶ֖רֶץ נׇכְרִיָּֽה׃ (ד) וְשֵׁ֥ם הָאֶחָ֖ד אֱלִיעֶ֑זֶר כִּֽי־אֱלֹקֵ֤י אָבִי֙ בְּעֶזְרִ֔י וַיַּצִּלֵ֖נִי מֵחֶ֥רֶב פַּרְעֹֽה׃
(2) So Jethro, Moses’ father-in-law, took Zipporah, Moses’ wife, after she had been sent home, (3) and her two sons—of whom one was named Gershom, that is to say, “I have been a stranger in a foreign land”; (4) and the other was named Eliezer, meaning, “The God of my father’s [house] was my help, delivering me from the sword of Pharaoh.”