Save "Bircas HaMazon on Motzei Shabbos Purim"
Bircas HaMazon on Motzei Shabbos Purim
היה אוכל ויצא שבת מזכיר של שבת בברכת המזון דאזלינן בתר התחלת הסעודה וה"ה לר"ח ופורים וחנוכה:

Joseph ben Ephraim Karo (1488-1575) was the author of the last great codification of Jewish law, the Beit Yosef, and its popular analogue, the Shulhan Arukh. To this end he is often referred to as HaMechaber or "The Author" (Hebrew: הַמְחַבֵּר) and as Maran or "Our Master" (Jewish Babylonian Aramaic: מָרַן).

(לג) בתר התחלת הסעודה - ולפיכך אף אם חל ר"ח במו"ש יזכיר בבהמ"ז של שבת לבד ולא של ר"ח ודוקא כשגמר סעודתו מבעוד יום אבל אם אכל פת גם בלילה ויש עליו חיוב להזכיר גם של ר"ח ושניהן אי אפשר להזכיר דהוי תרתי דסתרי דהיאך יאמר ביום השבת הזה ואח"כ יאמר ביום ר"ח הזה דהא ר"ח הוא ביום א' א"כ מוטב להזכיר של ר"ח דזה יש חיוב לכ"ע משא"כ בהזכרת שבת דיש פלוגתא בין הראשונים אם חייב להזכיר כלל כשמברך במו"ש (ואף דאנן פסקינן כאן בש"ע דאזלינן בתר מעיקרא וחייב להזכיר של שבת במו"ש מ"מ כאן שהוא מקום הדחק מוטב שידחה הזכרת שבת מפני הזכרת ר"ח דהוא חיוב לכ"ע) אכן במו"ש לחנוכה ופורים אפילו אם גמר סעודתו בלילה אינו מזכיר של חנוכה ופורים רק של שבת לבד כיון דבלא"ה הזכרה מעין המאורע דחנוכה ופורים אינו אלא רשות כנ"ל בסימן קפ"ז ס"ד כ"כ המ"א ועוד הרבה אחרונים וי"א דאם חל יו"ט או ר"ח במו"ש יזכיר רצה וגם יעלה ויבוא דאזלינן בתר התחלת הסעודה וגם בתר שעה שהוא מברך בו ולא קפדינן במה דנראה כסותרים אהדדי דברצה נתחייב משעה שהתחיל הסעודה ביום ואח"כ כשנמשך הזמן ולא בירך והגיע לילה של יו"ט או של ר"ח ניתוסף עליו חיוב לזכור מעין המאורע של שעה שהוא מברך בו:

Yisrael Meir ha-Kohen Kagan (January 26, 1838 – September 15, 1933) was an influential Lithuanian Jewish rabbi, Halakhist, posek, and ethicist whose works continue to be widely influential in Orthodox Jewish life. He was known popularly as the Chofetz Chaim, after his book on lashon hara, who was also well known for the Mishna Berurah, his book on ritual law.

אִיבַּעְיָא לְהוּ: מַהוּ לְהַזְכִּיר שֶׁל חֲנוּכָּה בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן? כֵּיוָן דְּמִדְּרַבָּנַן הוּא — לָא מַדְכְּרִינַן, אוֹ דִילְמָא מִשּׁוּם פַּרְסוֹמֵי נִיסָּא — מַדְכְּרִינַן?! אָמַר רָבָא אָמַר רַב סְחוֹרָה אָמַר רַב הוּנָא: אֵינוֹ מַזְכִּיר. וְאִם בָּא לְהַזְכִּיר — מַזְכִּיר בַּהוֹדָאָה. רַב הוּנָא בַּר יְהוּדָה אִיקְּלַע לְבֵי רָבָא. סְבַר לְאַדְכּוֹרֵי בְּ״בוֹנֵה יְרוּשָׁלַיִם״. אָמַר לְהוּ רַב שֵׁשֶׁת: כִּתְפִלָּה. מַה תְּפִלָּה בַּהוֹדָאָה — אַף בִּרְכַּת הַמָּזוֹן בַּהוֹדָאָה.

A dilemma was raised before the Sages: What is the ruling with regard to the obligation to mention Hanukkah in Grace after Meals? The dilemma is: Since it is merely an obligation by rabbinic law, do we not mention it? Or, perhaps due to publicity of the miracle, we mention it. Rava said that Rav Seḥora said that Rav Huna said: One does not mention it. And if, nevertheless, he comes to mention it, he mentions it in the blessing of thanksgiving. The Gemara relates that Rav Huna bar Yehuda happened by Rava’s house on Hanukkah. When, after eating, he came to recite Grace after Meals, he thought to mention Hanukkah in the blessing: Who builds Jerusalem. Rav Sheshet said to the yeshiva students: One mentions Hanukkah in Grace after Meals just as he does in the Amida prayer. Just as in the Amida prayer one mentions Hanukkah in the blessing of thanksgiving, so too, in Grace after Meals one mentions Hanukkah in the blessing of thanksgiving.

מַאי חֲנוּכָּה? דְּתָנוּ רַבָּנַן: בְּכ״ה בְּכִסְלֵיו יוֹמֵי דַחֲנוּכָּה תְּמָנְיָא אִינּוּן דְּלָא לְמִסְפַּד בְּהוֹן וּדְלָא לְהִתְעַנּוֹת בְּהוֹן. שֶׁכְּשֶׁנִּכְנְסוּ יְוָוֽנִים לַהֵיכָל טִמְּאוּ כׇּל הַשְּׁמָנִים שֶׁבַּהֵיכָל. וּכְשֶׁגָּבְרָה מַלְכוּת בֵּית חַשְׁמוֹנַאי וְנִצְּחוּם, בָּדְקוּ וְלֹא מָצְאוּ אֶלָּא פַּךְ אֶחָד שֶׁל שֶׁמֶן שֶׁהָיָה מוּנָּח בְּחוֹתָמוֹ שֶׁל כֹּהֵן גָּדוֹל, וְלֹא הָיָה בּוֹ אֶלָּא לְהַדְלִיק יוֹם אֶחָד. נַעֲשָׂה בּוֹ נֵס וְהִדְלִיקוּ מִמֶּנּוּ שְׁמוֹנָה יָמִים. לְשָׁנָה אַחֶרֶת קְבָעוּם וַעֲשָׂאוּם יָמִים טוֹבִים בְּהַלֵּל וְהוֹדָאָה.

The Gemara asks: What is Hanukkah, and why are lights kindled on Hanukkah? The Gemara answers: The Sages taught in Megillat Taanit: On the twenty-fifth of Kislev, the days of Hanukkah are eight. One may not eulogize on them and one may not fast on them. What is the reason? When the Greeks entered the Sanctuary they defiled all the oils that were in the Sanctuary by touching them. And when the Hasmonean monarchy overcame them and emerged victorious over them, they searched and found only one cruse of oil that was placed with the seal of the High Priest, undisturbed by the Greeks. And there was sufficient oil there to light the candelabrum for only one day. A miracle occurred and they lit the candelabrum from it eight days. The next year the Sages instituted those days and made them holidays with recitation of hallel and special thanksgiving in prayer and blessings.

בְּרָאשֵׁי חֳדָשִׁים שָׁכַח וְלֹא אָמַר יַעֲלֶה וְיָבוֹא אִם נִזְכַּר קֹדֶם שֶׁיַּתְחִיל בְּרָכָה רְבִיעִית אוֹמֵר בָּרוּךְ אֲשֶׁר נָתַן רָאשֵׁי חֳדָשִׁים לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל לְזִכָּרוֹן וְאֵינוֹ חוֹתֵם בָּהּ וּמַתְחִיל בִּבְרָכָה רְבִיעִית וְגוֹמֵר. וְאִם נִזְכַּר אַחַר שֶׁהִתְחִיל בִּבְרָכָה רְבִיעִית גּוֹמֵר אוֹתָהּ וְאֵינוֹ חוֹזֵר. וְכֵן בְּחֻלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד וּבַחֲנֻכָּה וּבְפוּרִים, שָׁכַח וְלֹא הִזְכִּיר הָעִנְיָן בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן אֵינוֹ חוֹזֵר:

[The following rules apply when a person who is reciting grace] on Rosh Chodesh [concludes the third blessing and] forgets to recite Ya'aleh v'yavo:
If he remembers before he begins the fourth blessing, he should recite the following: "Blessed [are You, God...] who granted Rashei Chadashim to His people Israel as a remembrance." The blessing does not include a chatimah. Afterwards, he should begin the fourth blessing and conclude grace. If he remembers after beginning the fourth blessing, he should complete it [without making any additions]. He need not repeat [the entire grace]. The same rules apply on Chol HaMo’ed.
[When a person reciting grace] on Chanukah or on Purim forgets to mention the uniqueness of the day in grace, he need not repeat [the grace].

שִׁמְעוֹן בַּר בָּא בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן סָפֵק הִזְכִּיר שֶׁל רֹאשׁ חוֹדֶשׁ. סָפֵק לֹא הִזְכִּיר אֵין מַחֲזִירִין אוֹתוֹ. אַשְׁכָּח תַּנִּי וּפַלִּיג. כָּל־יוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ קָרְבַּן מוּסָף כְּגוֹן רֹאשׁ חוֹדֶשׁ וְחוֹלוֹ שֶׁל מוֹעֵד צָרִיךְ לְהַזְכִּיר מֵעֵין הַמְּאוֹרָע וְאִם לֹא הִזְכִּיר מַחֲזִירִין אוֹתוֹ. וְכָל־שֶׁאֵין בּוֹ קָרְבַּן מוּסָף כְּגוֹן חֲנוּכָּה וּפוּרִים צָרִיךְ לְהַזְכִּיר מֵעֵין הַמְּאוֹרָע וְאִם לֹא הִזְכִּיר אֵין מַחֲזִירִין אוֹתוֹ.

Simeon bar Abba in the name of Rebbi Yoḥanan: If one is in doubt whether he mentioned the New Moon or did not mention it, one does not make him repeat. They found a dissenting statement: On every day that has a Musaph sacrifice (e. g., the day of the new moon and the intermediate days of holidays,) he must mention the occasion and if he did not mention it, one makes him repeat. But on every day that has no Musaph sacrifice (e. g., Hanukkah and Purim,) he must mention the occasion but if he did not, one does not make him repeat.

בַּחֲנֻכָּה וּבְפוּרִים מוֹסִיף בְּאֶמְצַע בִּרְכַּת הָאָרֶץ עַל הַנִּסִּים כְּדֶרֶךְ שֶּׁמּוֹסִיף בַּתְּפִלָּה. וְיוֹם טוֹב אוֹ רֹאשׁ חֹדֶשׁ שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת מַזְכִּיר רְצֵה וְהַחֲלִיצֵנוּ תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ יַעֲלֶה וְיָבוֹא. וְכֵן רֹאשׁ חֹדֶשׁ טֵבֵת שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת מַזְכִּיר עַל הַנִּסִּים בְּבִרְכַּת הָאָרֶץ וּרְצֵה וְהַחֲלִיצֵנוּ וְיַעֲלֶה וְיָבוֹא בְּנֶחָמָה:

Moses ben Maimon(1138–1204), commonly known as Maimonides and also referred to by the Hebrew acronym Rambam (Hebrew: רמב״ם), was a Sephardic rabbi and philosopher who became one of the most prolific and influential Torah scholars of the Middle Ages.

---------------

On Chanukah and Purim, one should add the prayer Al hanisim in the blessing for Eretz Yisrael, as one adds in the Shemoneh Esreh.


When a festival or Rosh Chodesh falls on the Sabbath, one recites R'tzey vahachalitzenu first, and then Ya'aleh v'yavo. Similarly, when Rosh Chodesh Tevet falls on the Sabbath, one recites Al hanisim in the blessing for Eretz Yisrael, and R'tzey vahachalitzenu and Ya'aleh v'yavo in the blessing of comfort.

ובחנוכה ופורים שכח ולא הזכיר בברכת המזון אינו חוזר. ואם תאמר הא תינח ברכת המזון דלאו חיובא הוא משום דאי בעי אכיל ואי בעי לא אכיל כדאמרו בגמרא אבל בתפלה דהוי חיובא למה כתב רבינו למעלה בהלכות תפלה פרק י"ד דאין מחזירין אותו הא משמע בגמרא דהיכא דהוי חיובא מחזירין אותו. וי"ל דהיינו בראש חדש ושבת דהוי דאורייתא אז מחזירין אותו בתפלה דהוי חיובא אבל בחנוכה דהוי דרבנן לא:

Abraham Hiyya de Boton (c. 1560 – c. 1605) (Hebrew: אברהם די בוטון) was a Talmudist and rabbi, a pupil of Samuel de Medina, who later dwelt for the most part at Salonica as rabbi and leader of a Talmudic academy. The name "Ḥiyya" was given him during a dangerous sickness . He was for a time rabbi at Polia; in 1601 he lived in Palestine, and in 1603 was at Constantinople. He died between 1603 and 1609.

וה"ה לר"ח. ושל"ה פסק דבאלו כיון שאין מצוה בתוספתן לא יזכיר ע"ש, וכ"כ בתשובות רמ"א סי' קל"ב שקצת נוהגין כן ואנו אין לנו אלא דברי הרב"י ולכן אם חל ר"ח במ"ש אומר של שבת ולא של ר"ח דאזלינן בתר התחלת הסעודה וכמ"ש סי' ער"א ס"ו בהג"ה (ב"ח) ועמ"ש שם דלא כע"ת שכתב משום תוס' שבת דליתא דהא גם בר"ח פסק כן ומ"ש דרך פשרה דשעה ורביעית תוך הלילה הוי מתוספות שבת לא דק דדוקא בע"ש אמרי' כן כיון דלר"י מפלג המנחה ואילך הוי לילה לענין ערבית מה שא"כ במ"ש דסגי במשהו כמ"ש סימן רצ"ג וכ"כ הר"ן בהדיא ספ"ב דשבת ע"ש וכן פשוט, דאם היה מצוה בתוספתו היו המדקדקים נזהרים בדבר כמו בע"ש ועמ"ש סי' ער"א דאיתא ברא"ש ובתוספתא דאם אכל גם בלילה פת צריך להזכיר של ר"ח ומכל מקום צ"ע דאם יזכיר שניהם מחזי כסתרי אהדדי מ"ד למי שהתפלל ערבית וא"כ הי מינייהו לדחי וצ"ל דיזכיר של ר"ח ולא של שבת דהא כמה גדולי' סוברים דלעולם אינו מזכיר של שבת דאזלינן בתר השתא ואם אכל בלילה לכ"ע מזכיר גם של עכשיו כדאי' בהדיא בתוספתא לכן יזכיר של ר"ח וכמ"ש של"ה לשיטתיה וק"ו במ"ש ליו"ט אבל במ"ש לחנוכה אינו מזכיר של חנוכה דאינו אלא רשות להזכיר וכמש"ל:

Abraham Abele Gombiner (Hebrew: אברהם אבלי הלוי גומבינר) (c. 1635 – 5 October 1682), known as the Magen Avraham, born in Gąbin, Poland, was a rabbi, Talmudist and a leading religious authority in the Jewish community of Kalisz, Poland during the seventeenth century. His full name is Avraham Abele ben Chaim HaLevi from the town of Gombin.

(לג) בתר התחלת הסעודה - ולפיכך אף אם חל ר"ח במו"ש יזכיר בבהמ"ז של שבת לבד ולא של ר"ח ודוקא כשגמר סעודתו מבעוד יום אבל אם אכל פת גם בלילה ויש עליו חיוב להזכיר גם של ר"ח ושניהן אי אפשר להזכיר דהוי תרתי דסתרי דהיאך יאמר ביום השבת הזה ואח"כ יאמר ביום ר"ח הזה דהא ר"ח הוא ביום א' א"כ מוטב להזכיר של ר"ח דזה יש חיוב לכ"ע משא"כ בהזכרת שבת דיש פלוגתא בין הראשונים אם חייב להזכיר כלל כשמברך במו"ש (ואף דאנן פסקינן כאן בש"ע דאזלינן בתר מעיקרא וחייב להזכיר של שבת במו"ש מ"מ כאן שהוא מקום הדחק מוטב שידחה הזכרת שבת מפני הזכרת ר"ח דהוא חיוב לכ"ע) אכן במו"ש לחנוכה ופורים אפילו אם גמר סעודתו בלילה אינו מזכיר של חנוכה ופורים רק של שבת לבד כיון דבלא"ה הזכרה מעין המאורע דחנוכה ופורים אינו אלא רשות כנ"ל בסימן קפ"ז ס"ד כ"כ המ"א ועוד הרבה אחרונים וי"א דאם חל יו"ט או ר"ח במו"ש יזכיר רצה וגם יעלה ויבוא דאזלינן בתר התחלת הסעודה וגם בתר שעה שהוא מברך בו ולא קפדינן במה דנראה כסותרים אהדדי דברצה נתחייב משעה שהתחיל הסעודה ביום ואח"כ כשנמשך הזמן ולא בירך והגיע לילה של יו"ט או של ר"ח ניתוסף עליו חיוב לזכור מעין המאורע של שעה שהוא מברך בו:
הלכות חנוכה
מאי חנוכה דתניא בכ"ה בכסליו יומי חנוכה תמניא אינון דלא למספד בהון ודלא למגזר בהון תענית שכשנכנסו עו"ג בהיכל טמאו כל השמנים שבהיכל וכשגברה יד מלכות בית חשמונאי ונצחום בדקו ולא מצאו אלא פך א' של שמן שהיה חתום בחותמו של כ"ג ולא היה בו אלא כדי להדליק יום א' ונעשה בו נס והדליקו בו ח' ימים לשנה אחרת קבעום ח' י"ט בהלל ובהודאה פי' לומר בהן הלל ולהודות לומר בו על הנסים בהודאה אבל מותרין הן בעשיית המלאכה ונוהגות הנשים שלא לעשות מלאכה בעוד שהנרות דולקות ואין להקל להן: וגם אם יש מקומות שנוהגין איסור בכל היום אין להקל להן משום דברים המותרים ואחרים נהגו בהן איסור אי אתה רשאי להתירם בפניהם וקראום חנוכה חנו בכ"ה והיה אומר הר"מ מרוטנבורק ז"ל שרבוי הסעודה שמרבים בהם הן סעודת הרשות שלא קבעו אלא להלל ולהודות ולא משתה ושמחה אין מספידין בהם אלא לחכם בפניו ולעיל בהלכות ר"ח כתבתי אם יש לומר בהן צידוק הדין:

Jacob ben Asher (c. 1270 - 1340), also known as Ba'al ha-Turim as well as Rabbi Yaakov ben Raash (Rabbeinu Asher), was an influential Medieval rabbinic authority. He is often referred to as the Ba'al ha-Turim ("Master of the Columns"), after his main work in halakha (Jewish law), the Arba'ah Turim ("Four Columns").