״אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב יִכָּתֵב לְאַבְּדָם וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים כִּכַּר כֶּסֶף וְגוֹ׳״, אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: גָּלוּי וְיָדוּעַ לִפְנֵי מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם שֶׁעָתִיד הָמָן לִשְׁקוֹל שְׁקָלִים עַל יִשְׂרָאֵל, לְפִיכָךְ הִקְדִּים שִׁקְלֵיהֶן לִשְׁקָלָיו.
וְהַיְינוּ דִּתְנַן:(שקלים א:א) בְּאֶחָד בַּאֲדָר מַשְׁמִיעִין עַל הַשְּׁקָלִים.
עַל־כֵּ֡ן קָֽרְאוּ֩ לַיָּמִ֨ים הָאֵ֤לֶּה פוּרִים֙ עַל־שֵׁ֣ם הַפּ֔וּר עַל־כֵּ֕ן עַל־כׇּל־דִּבְרֵ֖י הָאִגֶּ֣רֶת הַזֹּ֑את וּמָֽה־רָא֣וּ עַל־כָּ֔כָה וּמָ֥ה הִגִּ֖יעַ אֲלֵיהֶֽם׃
In view, then, of all the instructions in the said letter and of what they had experienced in that matter and what had befallen them,
אסתר מן התורה מנין (דברים לא, יח) ואנכי הסתר אסתיר:
זוהי גם הסיבה לכך שלא מוזכר בכל המגילה אף שם משמות הש“י, כיון שאם היה כתוב בגלוי שמו של הקב“ה היתה זו יציאה מגדר הטבע למעל הטבע, וזה כבר נוגע לפסח. אך פורים מגלה לנו שכל דבר בתוך הטבע החשוך זוהי פיסגת האהבה. ... היכן רואים יותר אהבה בפורים או בפסח? בחג הפסח הרים אותנו הקב“ה מעל העולם, אבל בפורים אנו מגלים את הקב“ה בכל נקודה ונקודה של טבע. נקודה זו טמונה גם בעצם שמו ומהותו של יום זה —“פורים“ על שם הפור. שלכאורה אין דבר טבעי יותר מגורל, שהרי לעולם יצא פתק אחד מתוך הגורל, וא“כ ניתן לכאורה לטעות ולטעון כי אך ”במקרה“ יצא פתק זה דוקא. אולם מכמה דוגמאות מהתורה ומהנביאים אנו רואים כי אדרבה, גורל הוא ביטוי לפעולתו של הקב“ה בכבודו ובעצמו. זהו הביאור שעל פי גורל נחלקה הארץ לשבטים, שהנה כל שבט ושבט דרש לעצמו את החלקים המובחרים כגון ליד הים וכיו“ב, עד שקם אחד השבטים ואמר אין אני חפץ בהכרעה אלא ע“י הקב“ה בכבודו ובעצמו. ומהי הכרעת הקב“ה בכבודו ובעצמו? הגורל.... זוהי המהות של פורים, על שם הפור. וזו המצוה הראשונה של פורים, קריאת המגילה שהיא מגלה לנו את המהות של העולם.
המהר“ל אומר (תפארת ישראל ריש פרק נג) שכאשר הקב“ה חתם את עם ישראל למיתה הרי זה נחשב למיתה ממש. אחר כך ברא הקב“ה עם חדש עם קבלת התורה מחודשת. חג פורים מגלה לנו לא רק את האהבה הגדולה שהתעוררה בשעת הסכנה, אלא את כל מהות העולם, את מה שכל אחד צריך לחשוב כאשר הוא שותה כוס מים ומברך ”שהכל נהיה בדברו“. המגילה מגלה את הקרבה הגדולה ביותר לקב“ה הקיימת בעולם הטבע. העוצמה של פורים נמצאת בטבע!
משל לשני בני אדם שנצטוו להכיר אנשים בלילה. האחד הדליק נר והביט בפני האנשים לאור הנר בכדי להכיר את פניהם. לשני לא היה נר ומכיון שהיה מוכרח להכיר את האנשים אמן את עצמו להכירם בטביעת עינא דקלא. ונמצא לענין הברירות והבהירות הראשון עדיף מן השני, שהרי הכרת אדם בחוש הראיה היא יותר ברורה מאשר הכרת אדם בחוש השמיעה. אבל לעומת זאת יש להשני עדיפות על הראשון, שהוא סגל לעצמו כשרון חדש של הקשבה לקולות בני אדם, והראשון אשר נשתמש בנר חסר לו כשרון זה של הכרה ע“י חוש השמיעה. ונמצא דאחר כך לכשיעלה עמוד השחר והראשון יכבה את נרו, דשרגא בטיהרא מאי אהני, כל הכוחות שנתנה לו עבודתו בלילה לאור הנר מיותרים הם עכשיו. אבל לעומת זאת השני, נהי דעכשיו גם הוא מכיר את האנשים מ“מ כוחות השמיעה וההקשבה שיצרה בו עבודתו בחשך לעולם נשארים קנין בנפשו.
כִּדְאָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר יִצְחָק: שְׁלֹשָׁה עָשָׂר זְמַן קְהִילָּה לַכֹּל הִיא, וְלָא צְרִיךְ לְרַבּוֹיֵי.
זמן קהלה לכל היא - הכל נקהלו להנקם מאויביהם בין בשושן בין בשאר מקומות ...הלכך לא צריך קרא לרבויי שיהא ראוי לקרייה דעיקר הנס בו היה:
מעתה נבין היטב את דברי חז“ל: כל המועדים עתידין להיבטל אך פורים לא יתבטל שנאמר ”וזכרם לא יסוף מורעם“. המכנה המשותף בין הגילויים לעת“ל והגילויים של נס פורים, הוא ההבנה איך הרע עצמו שימש כאמצעי להביא לגילוי יחוד השי“ת, והכל יצא כרצון השי“ת -למרות הרע- כדי לגלות יחודו ית‘ , וכאמור זהו גילוי היחוד לעת“ל, שיבינו למפרע איך כל המעשים עצמם הביאו לגילוי היחוד. זהו גילוי היחוד של פורים; בתוך ההסתר, ללא חריגה כלל בהנהגת הטבע, התגלה יחודו ית‘. כל המועדים יתבטלו- היינו הגילויים לעת“ל יהיו נשגבים וגדולים יותר מהניסים שהיו עד עתה בכלל ישראל, ממילא כל הניסים יהיו טפלים לעומת הגילויים שלעת“ל. אבל הנהגה המיוחדת הזו של גילוי היחוד שהוא המכנה המשותף בין הגילויים של פורים לגילויים לעת“ל גילויים אלו יהיו עיקריים וניכרים גם לעתיד לבוא – ”וזכרם לא יסוף מזרעם“.
בּוֹ בַיּוֹם בָּא יְהוּדָה, גֵּר עַמּוֹנִי, וְעָמַד לִפְנֵיהֶן בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ. אָמַר לָהֶם, מָה אֲנִי לָבֹא בַקָּהָל. אָמַר לוֹ רַבָּן גַּמְלִיאֵל, אָסוּר אָתָּה. אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, מֻתָּר אָתָּה. אָמַר לוֹ רַבָּן גַּמְלִיאֵל, הַכָּתוּב אוֹמֵר (דברים כג), לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל יקוק גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי וְגוֹ'. אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, וְכִי עַמּוֹנִים וּמוֹאָבִים בִּמְקוֹמָן הֵן. כְּבָר עָלָה סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ אַשּׁוּר וּבִלְבֵּל אֶת כָּל הָאֻמּוֹת:
(4) On that day Judah, an Ammonite convert, came and stood before them in the house of study. He said to them: Do I have the right to enter into the assembly? Rabban Gamaliel said to him: you are forbidden. Rabbi Joshua said to him: you are permitted. Rabban Gamaliel said to him: the verse says, "An Ammonite or a Moabite shall not enter into the assembly of the Lord: even to the tenth generation" (Deuteronomy 23:4). R. Joshua said to him: But are the Ammonites and Moabites still in their own territory? Sanheriv, the king of Assyria, has long since come up and mingled all the nations, as it is said: "In that I have removed the bounds of the peoples, and have robbed their treasures, and have brought down as one mighty the inhabitants" (Isaiah 10:1. Rabban Gamaliel said to him: the verse says, "But afterward I will bring back the captivity of the children of Ammon," (Jeremiah 49:6) they have already returned. Rabbi Joshua said to him: [another] verse says, "I will return the captivity of my people Israel and Judah" (Jeremiah 30:3). Yet they have not yet returned. So they permitted him to enter the assembly.
הכתוב מעיד, כי עמלק עדיין קיים בעולם. וצא וראה מה אמרה תורה: ”מלחמה לה‘ בעמלק מדור דור“, אם כן אי אפשר לעמלק להמחות מן העולם עד ביאת המשיח. כך אמרו חז“ל: ”אין הכסא שלם ואין השם שלם עד שיימחה זרעו של עמלק“. אבל – היכן הוא? התשובה שמעתי פעם מפי אבא מרי זצ“ל, כי כל אומה המתנכלת לכלות את כנסת ישראל הופכת, על פי הלכה, עמלק.
(ד) מִצְוַת עֲשֵׂה לְהַחֲרִים שִׁבְעָה עֲמָמִין... וּכְבָר אָבַד זִכְרָם:
(ה) וְכֵן מִצְוַת עֲשֵׂה לְאַבֵּד זֵכֶר עֲמָלֵק. שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כה יט) "תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק". וּמִצְוַת עֲשֵׂה לִזְכֹּר תָּמִיד מַעֲשָׂיו הָרָעִים וַאֲרִיבָתוֹ. כְּדֵי לְעוֹרֵר אֵיבָתוֹ. שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כה יז) "זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק". מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ זָכוֹר בַּפֶּה לֹא תִּשְׁכָּח בַּלֵּב. שֶׁאָסוּר לִשְׁכֹּחַ אֵיבָתוֹ וְשִׂנְאָתוֹ:
(4) It is a positive commandment to annihilate the seven nations who dwelled in Eretz Yisrael as Deuteronomy 20:17 states: 'You shall utterly destroy them.'
Anyone who chances upon one of them and does not kill him violates a negative commandment as ibid.:16 states: 'Do not allow a soul to live.' The memory of them has already been obliterated.
(5) Similarly, it is a positive commandment to destroy the memory of Amalek, as Deuteronomy 25:19 states: 'Obliterate the memory of Amalek.
It is also a positive commandment to constantly remember their evil deeds and their ambush of Israel to arouse our hatred of them, as ibid.:17 states: 'Remember what Amalek did to you.' The Oral Tradition teaches: ...Remember' - with your mouths; ...Do not forget' - in your hearts.' For it is forbidden to forget our hatred and enmity for them.
רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. גוֹיִם אֵין לָהֶן יְחָסִין... וְהָא כְתִיב וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ אָסָא אֶל בֶּן הֲדַד בֶּן טַבְרִימוֹן בֶּן חֶזָיוֹן מֶלֶךְ אֲרָם הַיּוֹשֵׁב בְּדַמֶשֶׂק לֵאמֹר. קוֹצֵץ בֶּן קוֹצֵץ. כְּמָה דְּאַתּ אָמַר כִּי הָמָן בֶּן הַמְדָתָא. וְכִי בֶּן הַמְדָתָא הָיָה. אֶלָּא צוֹרֵר בֶּן צוֹרֵר. אוּף הָכָא קוֹצֵץ בֶּן קוֹצֵץ.
In the Babli, 62a, the parallel discussion is on a completely different topic, whether the firstborn of a proselyte who converted together with his father is entitled to the customary double portion of the inheritance. R. Joḥanan answers in the affermative, R. Simeon ben Laqish in the negative.. Rebbi Simeon ben Laqish said, Gentiles have no family relationships. But is it not written134Is. 39:1.: “At that time, Merodakh-Baladan, son of Baladan, king of Babylon, sent letters and a gift to Ḥizqiah.” Since he honored his elder135Babli Sanhedrin 96a reports that Baladan was incapacitated and Merodakh added his father’s name to his own so that all acts of his regency should also be in his father’s name., he was honored with a family relationship. But is it not written1361K. 15:18. The text is contaminated with 2Chr. 16:2.: “At that time, king Asa sent to Ben-Hadad, son of Tabrimon, son of Ḥezayon, king of Damascus, as follows.” Destroyer son of a destroyer. As you say137Esth. 9:24. In Targum Šeni 3:1, the family tree of Haman is given up to his ancestor Esaw. It is not clear there whether “Hamedata the Agagite” is intended as a name or a title. In the latter case, Haman’s father’s name was Seraḥ.: “For Haman ben Hamedata was”. Was he the son of Hamedata? That means, oppressor son of an oppressor. So here also, destroyer son of a destroyer. Rebbi Tanḥuma said, so did Rebbi Simeon ben Laqish answer Rebbi Joḥanan, but is there not written1382S. 9:10. In v. 2, Ṣiba is called “ ‘ebed of the House of Saul”. Since in v. 9 he is called “esquire of Saul”, it seems that ‘ebed represents the usage of the time the book was finally edited, the later kingdom of Judah, when ‘ebed was the recognized title of officials directly responsible to the king.: “Ṣiba had sixteen sons and twenty slaves.” Do slaves have family relationships139Not being able to legally marry, they are empowered to be promiscuous without guilt.? It is to enumerate those who served Mephiboshet together.
״הִפִּיל פּוּר הוּא הַגּוֹרָל״, תָּנָא: כֵּיוָן שֶׁנָּפַל פּוּר בְּחוֹדֶשׁ אֲדָר שָׂמַח שִׂמְחָה גְּדוֹלָה, אָמַר: נָפַל לִי פּוּר בְּיֶרַח שֶׁמֵּת בּוֹ מֹשֶׁה. וְלֹא הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁבְּשִׁבְעָה בַּאֲדָר מֵת, וּבְשִׁבְעָה בַּאֲדָר נוֹלָד.
בשבעה באדר נולד - דכתיב בן מאה ועשרים שנה אנכי היום (דברים ל״א:ב׳) היום מלאו ימי ושנותי כדאי הלידה שתכפר על המיתה:
סעודת פורים - כמבואר בפסוק (אסתר ט, כ) ”והימים האלה נזכרים ונעשים בכל דור ודור משפחה ומשפחה“ וגו‘ מבאר רש“י ”מתאספים יחד ואוכלים ושותים יחד סעודת פורים מטרתה לאחד את כולם ולשמוח בצוותא איש עם רעהו, וע“י זה מנחילים לדורות את הקבלה המחודשת בימים ההם - כאיש אחד בלב אחד וע“י כך זוכים אנו לישועת ה‘ בזמן הזה - כבימים ההם. וכאמור, ישועת ה‘ זו תלויה בנו, כשאנו מאוגדים ומאוחדים כחטיבה אחת, מבטלים את רצונותינו האישיים למטרה אחת בלבד - רצון ה‘, ע“י זאת זוכים לישועת ה‘ כבימים ההם – בזמן הזה.