1- לבנת is from the word לבן, meaning white. Under Hashems feet, which is the כסא הכבוד, it looks like תכלת, a light blue, like the clear sky. According to this, כעצם השמים לטהר is another משול as to what it looks like. It's another way of saying the same thing.
2- לבנת is from the word לבנה meaning a brick. This explains the word כמעשה. If it means white, it should have said כמראה like it does in יחזקאל. Hashem had put a Brick at his feet to symbolise the bricks of Mitzrayim and show us that He is with us in our pain. But when we cam out of Mizrayim there was joy in Heaven, like the clear sky. Acc roding to this, כעצם השמים לטהר, is a different state after גאולת מצרים.
ותחת רגליו. זה כסא הכבוד.
כמעשה לבנת הספיר. מלמד שהספיר לבן הוא, וכה״א כמראה אבן ספיר דמות כסא (יחזקאל א כו).
דתניא רבי מאיר אומר מה נשתנה תכלת מכל הצבעונין מפני שתכלת דומה לים וים דומה לרקיע ורקיע דומה לאבן ספיר ואבן ספיר דומה לכסא הכבוד דכתיב (שמות כד, י) ויראו את אלהי ישראל ותחת רגליו וגו' וכתיב (יחזקאל א, כו) כמראה אבן ספיר דמות כסא
מִפְּנֵי שֶׁהַתְּכֵלֶת דּוֹמֶה לַיָּם, וְיָם דּוֹמֶה לָרָקִיעַ, וְרָקִיעַ דּוֹמֶה לְכִסֵּא הַכָּבוֹד — שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיִּרְאוּ אֵת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְתַחַת רַגְלָיו כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לָטֹהַר״, וּכְתִיב: ״כְּמַרְאֵה אֶבֶן סַפִּיר דְּמוּת כִּסֵּא״.
רִבִּי בֶּרֶכְיָה רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי חִייָה בַּר בָּא. דָּרַשׁ לֵוִי בַּר סִיסִי בְנַהַרְדֵּעָא. וַיִּרְא֕וּ אֵ֖ת אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְתַ֣חַת רַגְלָ֗יו כְּמַֽעֲשֵׂה֙ לִבְנַ֣ת הַסַּפִּ֔יר וּכְעֶ֥צֶם הַשָּׁמַיִ֭ם לָטוֹהַר: זוֹ עַד שֶׁלֹּא נִגְאֲלוּ. אֲבָל מִשֶּׁנִּגְאֲלוּ (אֵין דַּרְכָּהּ תִּינָּתֵן) [אֵיכָן דַּרְכָּהּ שֶׁל לְבֵנָה לְהִינָּתֵן] שָׁם הִיא נְתוּנָה. אָמַר רִבִּי בֶּרֶכְיָה. מַעֲשֶׂה אֵין כָּתוּב כָּאן אֶלָּא כְּמַֽעֲשֵׂה֙. הִיא וְכָל־אֶרְגָּלֵייָה שֶׁלָּהּ. (הִיא וְהַסָּל וְהַמַּגְרֵיפָה.) [הִיא וְכָל־פְּרַקְמַטִיָּא שֶׁלָּהּ. אָמַר רִבִּי מִייָשָׁא. בְּבָבֶל כְּתִיב כְּמַרְאֵ֥ה אֶֽבֶן־סַפִּ֖יר וּבְמִצְרַיִם כְּתִיב כְּמַֽעֲשֵׂה֙] לִבְנַ֣ת הַסַּפִּ֔יר. לְלַמְּדָךְ שֶׁכְּשֵׁם שֶׁהָאֶבֶן קָשָׁה מִן הַלְּבֵינָה כָּךְ שִׁיעְבּוּדָהּ שֶׁלְבָּבֶל הָיָה קָשֶׁה מִשִּׁעְבּוּדָהּ שֶׁלְמִצְרַיִם. תַּנֵּי בַּר קַפָּרָא. עַד שֶׁלֹּא נִגְאֲלוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם הָֽיְתָה רְשׁוּמָה בָרְקִיעַ. מִשֶּׁנִּגְאֲלוּ עוֹד לֹא נִרְאֵית בָּרְקִיעַ. מַה טַעַם וּכְעֶ֥צֶם הַשָּׁמַ֖יִם לָטוֹהַר: שְׁמַייָא כַּד אִינּוּן נְקִייִן מִן עֲנָנִין.
רבי ברכיה (אמורא ארץ ישראלי בדור הרביעי) אמר בשם רבי ירמיה (מגדולי אמוראי ארץ ישראל בדור השלישי והרביעי) שאמר בשם רבי חייה בר בא (אמורא ארץ ישראלי בדור השלישי): דרש לוי בר סיסי (לוי, בדור המעבר שבין התנאים לאמוראים) בנהרדעא (עיר בבבל): נאמר (בכריתת הברית בהר סיני): "וַיִּרְאוּ אֵת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְתַחַת רַגְלָיו כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לָטֹהַר" (שמות כד,י) – בני ישראל ראו את מראה כבוד ה' כאילו תחת רגלי ה' דבר שנראה כצורת לבינה של ספיר (אבן יקרה בעלת צבע כחול עז) ובהיר כמראה השמים, - זו – "ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר", עד שלא נגאלו – קודם שנגאלו ישראל ממצרים, היתה לבינה מונחת תחת רגליו של ה', סמל לשעבודם של ישראל במצרים בלבינים, מפני שה' משתתף בצרתם של ישראל, אבל משנגאלו – לאחר שנגאלו ישראל ממצרים, - איכן דרכה של לבֵנה להינתן שם היא (בקטע גניזה: 'היתה') נתונה – הלבינה הונחה במקום שדרכה להיות מונחת, כלומר, הוסרה וסולקה משם ולא נראתה עוד בשמים (כמו שדרשו להלן את המילים "וכעצם השמים לטוהר"). וכוונת הכתוב לפי דרשה זו, שבני ישראל ראו במראה הנבואה מה שהיה קודם שנגאלו ומה שהיה לאחר שנגאלו.
אמר רבי ברכיה: 'מעשה לבנת הספיר' אין כתוב כאן, אלא "כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר" – ויש לדרוש לשון זה: כפי שעושים לבינה, - היא וכל ארגלייה (כלי מלאכה (מקור המילה ביוונית)) שלה – לבינה עם כל כלי עבודתה (הכלים המשמשים לעשיית הלבינים, כמפורש להלן), היא והסל – להניח בו את הטיט, והמגריפה – לגרוף בה את הטיט (שעשו אותו לבינים), שלבינה וסל ומגריפה ניתנו תחת רגליו של ה', לזכור את השעבוד שנשתעבדו ישראל במצרים (מגיה במסירה שלפנינו מחק את שלוש המילים האחרונות וכתב במקומן 'היא וכל פרקמטיא שלה', וכן הוא בקטע גניזה וב"ילקוט שמעוני" בקונטרס אחרון. אבל במקבילות במדרשי האגדה הוא כמו שכתב הסופר במסירה שלפנינו).
אמר רבי מיישא (אמורא ארץ ישראלי בדור השלישי והרביעי): בבבל כתיב – כתוב (בחזון מעשה המרכבה שראה יחזקאל הנביא בבבל): "כְּמַרְאֵה אֶבֶן סַפִּיר דְּמוּת כִּסֵּא" (יחזקאל א,כו) – צורת כיסא הכבוד של ה' נראתה כצבע אבן ספיר, ובמצרים כתיב – כתוב: "כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר" (שמות כד,י) – הרי שכשגלו ישראל לבבל נראתה ברקיע אבן ספיר, וכשגלו ישראל למצרים נראתה ברקיע לבינה של ספיר. ללמדך – כדי להורות לך, שכשם שהאבן קשה מן הלבינה, כך שיעבודה של בבל – ששיעבדו את ישראל, היה קשה משעבודה של מצרים (הסופר במסירה שלפנינו השמיט מ'אמר רבי מיישא' עד 'כמעשה', ומגיה השלים) – וכיוון שהדבר היה לזכור את השעבוד שנשתעבדו ישראל, הוא היה בהתאם לקושי השעבוד (במדרש תנחומא הובאו כתובים המלמדים ששעבודה של בבל היה קשה משעבודה של מצרים).
ומציעים ברייתא: תני – שונה (ברייתא) בר קפרא (בדור המעבר שבין התנאים לאמוראים): עד שלא נגאלו ישראל ממצרים, היתה רשומה ברקיע – נראתה צורת לבינה בשמים, סימן לשעבוד שנשתעבדו ישראל במצרים (כך יש לדרוש את המילים "כמעשה לבנת הספיר"). משנגאלו – ישראל ממצרים, עוד לא נראית – לא נראתה עוד הלבינה, ברקיע. מה טעמא? – מה הטעם? (מה המקור בכתוב לדבר זה?) "וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לָטֹהַר" (שמות כד,י) - שמייא כד אינון נקיין מן עננין – (וכמראה) השמים כשהם נקיים מעננים (כך הוא בתרגומים הארמיים למילים אלו), שכיוון שלא נראתה עוד הלבינה ברקיע, היו השמים טהורים ונקיים.
בויקרא רבה כג,ח ובשיר השירים רבה פרשה ד [ח] א נאמר: רבי ברכיה ורבי ירמיה בשם רבי חייא בר אבא: דרש לוי בר סיסי בנהרדעא: "ויראו את אלוהי ישראל" (שמות כד,י) - זו עד שלא נגאלו, אבל משנגאלו - איכן הוא דרכה של לבינה לינתן שם היתה נתונה. - אמר רבי ברכיה: 'מעשה לבנת הספיר' אין כתוב כאן, אלא "כמעשה לבנת הספיר" (שם) - היא וכל אירגלייא שלה ניתנה, היא והסל והמגריפה שלה ניתנה. - בר קפרא אמר: עד שלא נגאלו ישראל ממצרים - כביכול היתה רשומה ברקיע. משנגאלו - עוד לא נראתה ברקיע. מאי טעמא? "וכעצם השמים לטוהר" (שם) - כד אינון נקיין מן עננין.
ובמדרש תנחומא (בובר) פרשת "בשלח" סימן יא נאמר: אמר רבי ברכיה הכוהן: דרש רבי לוי בר סוסי: "ויראו את אלוהי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר" (שמות כד,י) - עד שלא נגאלו, משנגאלו - במקום שדרכה של לבינה להינתן היתה נתונה. - גדול היה שעבודה של בבל מן שעבודה של מצרים, במצרים כתיב: "ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר", ובבבל כתיב: "כמראה אבן ספיר" (יחזקאל א,כו), במצרים כתיב: "וימררו את חייהם בעבודה קשה" (שמות א,יד), ובבבל כתיב: "והיה ביום הניח ה' לך מעוצבך ומרוגזך ומן העבודה הקשה" (ישעיהו יד,ג).
ובמכילתא דרבי ישמעאל מסכתא דפסחא פרשה יד ובספרי במדבר פסקה פד נאמר: כל זמן שישראל משועבדים, כביכול שכינה משתעבדת עימהם, שנאמר: "ויראו את אלוהי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר" (שמות כד,י), וכן הוא אומר: "בכל צרתם לו צר" (ישעיהו סג,ט).
בכמה מקורות (מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי ג,ב ו-ג,ז; שמות רבה ב,ה) נאמר, ששעבודם של ישראל במצרים היה קשה מכל שעבוד שבעולם.
הסל והמגריפה
בבמדבר רבה טו,כ ובמדרש תנחומא (בובר) פרשת "בהעלותך" סימן כג נאמר: בשעה שאמר פרעה: "הבה נתחכמה לו" (שמות א,י), קיבץ פרעה את כל ישראל ואמר להם: בבקשה מכם, עשו עימי היום בטובה. היינו דכתיב: "ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך" (שמות א,יג) - בפה רך. נטל סל ומגריפה, וכל מי שהיה רואה את פרעה נוטל סל ומגריפה ועושה בלבנים היה עושה. מיד הלכו כל ישראל בזריזות ועשו עימו כל היום לפי כוחם.
ר' עקיבא אומר, נוגשי פרעה היו מכין לישראל לעשות תוכן לבנים בכפל, שנ' ואת מתכונת לבנים אשר הם עושים תמול שלשום והמצרים לא היו נותנים תבן לישראל שנ' תבן אין נתן לעבדיך והיו ישראל מקוששין את הקש במדבר והיו עומסין אותו בחמוריהם ונשיהם ובניהם ובני בניהם ובנותיהם והקש של מדבר היה נוקב את עקיביהם והדם היה יוצא ומתבוסס בחמר רחל בת בנו של משותלח היתה הרה ללדת ורמסה בחומר עם בעלה ויצא הולד מתוך מעיה ונתערב בתוך החומר ועלתה צעקתה לפני כסא הכבוד ובאותה הלילה ירד מיכאל המלאך והעלהו לפני כסא הכבוד ואותו הלילה ירד הב"ה והכה בכורי מצרים שנ' ויהי בחצי הלילה וה' הכה כל בכור.
ויפצו אויביך וינסו משנאיך... ואומר בכל צרתם לו צר (ישעיה סג ט) אבל אין אתה יודע אם צר הוא לו ואם אינו צר לו כשהוא אומר עמו אנכי בצרה (תהלים צא טו) הא ידעת שכל זמן שישראל בצרה אף הקדש כאלו עמהן בצרה. וכן את מוצא בשעה שהיו ישר' משועבדין במצרים לא נגלית שכינה על משה אלא מתוך הצער ומתוך הסנה וכן הוא אומר ויראו את אלהי ישר' ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר (שמות כד י) זכר ללבנים שהיו בניו עושים במצרים אמר להם אתם הייתם משועבדים במצרים בלבנים של טיט ולפני יהו משועבדים בלבנים של ספיר...
"אָנֹכִי יי אֱלֹהֶיךָ", לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁנִּגְלָה עַל הַיָּם כְּגִבּוֹר עוֹשֶׂה מִלְחָמוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות טו,ג) "יי אִישׁ מִלְחָמָה". נִגְלָה עַל הַר סִינַי כְּזָקֵן מָלֵא רַחֲמִים, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות כד,י) "וַיִּרְאוּ אֵת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, וְתַחַת רַגְלָיו כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר", וּכְשֶׁנִּגְאֲלוּ, מַה הוּא אוֹמֵר? (שמות כד,י) "וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לָטֹהַר." וְאוֹמֵר: *(דניאל ז,ט-י) "חָזֵה הֲוֵית עַד דִּי כָרְסָוָן רְמִיו, וְעַתִּיק יוֹמִין יְתִב, לְבוּשֵׁהּ כִּתְלַג חִוָּר, וּשְׂעַר רֵאשֵׁהּ כַּעֲמַר נְקֵא, כָּרְסְיֵהּ שְׁבִבִין דִּי נוּר, גַּלְגִּלּוֹהִי נוּר דָּלִק. נְהַר דִּי נוּר נָגֵד וְנָפֵק מִן קֳדָמוֹהִי, אֶלֶף אַלְפִין יְשַׁמְּשׁוּנֵּהּ, וְרִבּוֹ רִבְבָן קָדָמוֹהִי יְקוּמוּן, דִּינָא יְתִב וְסִפְרִין פְּתִיחוּ." שֶׁלֹּא לִתֵּן פִּתְחוֹן פֶּה לְאֻמּוֹת הָעוֹלָם לוֹמַר: שְׁתֵּי רָשֻׁיּוֹת הֵן! אֶלָּא "אָנֹכִי יי אֱלֹהֶיךָ". אֲנִי בְּמִצְרַיִם, אֲנִי עַל הַיָּם, אֲנִי בְּסִינַי, אֲנִי לְשֶׁעָבַר, אֲנִי לֶעָתִיד לָבֹא, אֲנִי בָעוֹלָם הַזֶּה, אֲנִי לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים לב,לט) "רְאוּ עַתָּה כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא!" וְאוֹמֵר (ישעיה מו,ד) "וְעַד זִקְנָה אֲנִי הוּא". וְאוֹמֵר: (ישעיה מד,ו) "כֹּה אָמַר יי מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וְגֹאֲלוֹ, יי צְבָאוֹת: אֲנִי רִאשׁוֹן וַאֲנִי אַחֲרוֹן". וְאוֹמֵר: (ישעיה מא,ד) "מִי פָעַל וְעָשָׂה? קֹרֵא הַדֹּרוֹת מֵרֹאשׁ, אֲנִי יי רִאשׁוֹן, וְאֶת אַחֲרֹנִים אֲנִי הוּא!"
כמעשה לבנת הספיר יש ספיר שחור וזה ספיר כעין לבן והוא כעין תכלת בלו״י בלע״ז ולפי שאין ספיר ניכר לכל אדם חזר ונתן לך סימן בו שהוא ניכר לכל. ומהו עצם השמים לטוהר הוא מראה השמים כשהם זכים וטהורים מעננים כדכתיב ורוח עברה ותטהרם לבנת לשון לובן.
דבר אחר לבנת הספיר לשון לבנה. אמר ר׳ עקיבא עבדי פרעה היו דוחקין ומכין את ישראל כדי לעשות להם תוכן לבנים בכפל שנאמר תוכן לבנים תתנו והמצרים לא היו נותנים להם תבן והיו צריכים לקושש קש במדבר ואותו קש היה מלא קוצים וברקנים והיה הקש נוקב את עקביהם והיה הדם מתבוסס ומתערב בטיט, ורחל בת בנו של מתושלח היתה הרה ללדת ורומסת בטיט עם בעלה עד שיצא הולד ממעיה ונתערב עם המלבן והיתה צועקת על בנה ועלתה צעקתה לפני כסא הכבוד וירד מיכאל ונטלהו והעלהו לפני כסא הכבוד ועשה אותו מלבן ונתנו למטה מרגליו של הקב״ה, הוא שנאמר ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר. פירוש לבנה שנעשית משפיר היולדת.
ותחת רגליו כמעשה וגו'. לולי יראתי הייתי אומר שאין הדברים האלה מוסבים עליו ית', המרומם מכל אופני הגשמה לבלי תכלית, אמנם כל המאמר הזה מוסב על האנשים הנכבדים האלה אשר זכו למראה האלהית, כאשר נאמר עליהם ברישי' דקרא ויראו את אלהי ישראל; והוא, כי האדם להיותו מחובר מגוף ונפש, מחלק עליון מנשמת אלוה ממעל, ומחלק תחתון השפל והנבזה בערך אל השני, והחלק הפחות הזה נקרא בשם תחת, ועז"א הנביא חבקוק ותחתי ארגז, לא אמר בלשון נסתר ירגז להורות על המקום אשר תחת רגליו אשר ירגז, אבל אמר במ"ב ארגז, ויורה על חלק התחתון אשר בו ובעצמו, והוא החלק הגשמי שבאדם (מיין אונטערער, נידריגער טהייל), ושם רגליו הנאמר כאן הוא לדעתי שם כנוי על תהלוכות רעיונות בעיונות (אידעענפאָלגע), ע"ד ונתתי לך מהלכים בין העומדים, וגם רבותינו כנו את עיון התורה בלשון הליכה, כי על אם בחקותי תלכו, אמרו תהיו עמלים בתורה, והוא התהלכות המחשבות, וכענין ויתהלך חנוך, אשר התהלכו אבותי, והתהלכתי בתוככם, וכן בב"ר פ"ב יאמרו רז"ל על פעמי הלוך המחשבות לשון זה, א"ל איני זז מכאן עד שתודיענו מאין הרגלים (ע"ש במ"כ), וקרוב לומר שמענין זה אמר קהלת, שמור רגלך כאשר תלך אל בית אלהי', והוא להשתמר מחקירות עיונות במדות עליונות בעת התפלה (ע' בספר נפש החיים לר"ח וואלאזין סוף שער ג'); ואפשר ששם רגל בענינים כאלה הם ע"ד מליצה, כמו האיש ההולך בארץ נכרי' להתודע ולהתגלות המסתורים והמטמונים המוצאים והמובאים הנעלמים מעיני מדינה אחרת יקרא בשם מרגל (אויסקונדשאפטער, געהיימניסבעאָבאכטער), ככה האיש הזוכה להסתכל מראות נבואיות הנעלים מהשגת שאר בני אדם יתואר בשם זה (ע' בתרגום פ' ועמדו רגליו על הר הזיתים, ובחיי פ' חוקת ע"פ ברגלי אעבורה), והנה יתאר המקרא פה ע"ד מליצה, את משה ואהרן אשר זכו למראה האלהית בשם רגליו, ע"ש התהלכות רעיונותיהם הרוחנית מעלה מעלה עד שזכו להסתכלות הנפלא הנעלם מעין כל חי; וטעם אמרו ותחת רגליו, החלק התחתון, ירצה החומרי והגשמי של המרגלים והמסתכלים האלה, הי' כלבנת הספיר וכעצם וגו', ר"ל חלק חומריותם הי' מזוכך ומטוהר עד מאד, ולסבה זו זכו להשגה גדולה ונפלאה כזאת; כנוי הוי"ו עליו ית', וכטעם אחרי ה' תלכו; ודע כי גם בלשון סורי הונח על ענין החקירה לשון עקב, כי לבאים לחקור ממסך, תרגומו ואזלין ומעקבין בית מזיגא, והוא ג"כ ענין התהלכות המחשבות:
כמעשה לבנת הספיר. כ׳ הרמב״ן ז״ל הוא שראה יחזקאל כמראה אבן ספיר דמות כסא. ובעניי איני מבין מה ענין כסא לתחת רגליו. אלא כך הענין. דכבר נתבאר בס׳ בראשית ב׳ ד׳ פי׳ הכתוב השמים כסאי והארץ הדם רגלי. דכמו מלך בו״ד יושב על כסאו בהיכלו ומשגיח על המדינה וכל מעיינו בה והיא התכלית כך הקב״ה כ״י בשמים כסאו ודן ומחשב על הארץ איך להנהיגה לפי מעשה בה״א. והארץ היא התכלית של בריאת שו״א. וזהו לשון הדום רגלי מלשון סוף כמו רגל ההר. פי׳ סוף השתלשלות ההשגחה. כי ע״ז התכלית נברא הכל כדי שימלא כבוד ה׳ את כל הארץ כמ״ש כ״פ. והנה בשה״ש בשבח של כנ״י להקב״ה אמר המשורר הק׳ ראשו כתם פז. וכן על סוף הפעולה שהוא מכונים גשם אדנים אמר שוקיו עמודי שש מיוסדים על אדני פז. והכונה שכמו ראש המחשבה נקיה וטהורה ככתם פז כך סוף פעולה דומה לפז בלי עירוב דעת ומעשה אחר ח״ו. אמנם בינתים והשתלשלות המעשים נעלם מכח אנוש להבין טהרתן באשר נסבכו בחשבונות רבים ע״י אמצעים שלוחי ה׳. וע״ז נאמר למשה לא תוכל לראות. ובא זה המשל שבשיר הקדוש בתורה ובמראה יחזקאל ע״ש אבן הספיר באשר הוא אבן מוצק ונקי מכל סיג וחלאה. וראה יחזקאל הכסא שהוא ראש המחשבה כמראה אבן ספיר. והאצילים ראו תחת רגליו היינו סוף מעשה כמעשה לבנת הספיר נקי מכל סיג האמצעים המגיעים לידי סוף מעשה ואין בם כי אם רצון כבוד ה׳ לבדו. וזהו סיפי׳ דקרא. וכעצם השמים לטוהר. כמו השמים מקום מחשבה ודאי נקי מכל השתתפות דעת אחרת ח״ו. כך ראו תחת רגליו שנעשה רצונו ית׳ לבדו ואין לזר אתו:
ויראו את אלהי ישראל, התבאר אצלי בפי' התנ"ך בכ"מ שיש הבדל בין כשיאמר שם אלהים סתם ובין שני אלהי ישראל, ששם אלהים מורה על הנהגתו הכללית אשר יסד בששת ימי המעשה, שבכל מעשה בראשית נזכר שם אלהים שהם הכחות אשר השפיע בכלל המציאות, והנהגה זו יסדה לעולם קבועה וקיימה חק נתן ולא יעבור, אבל שם אלהי ישראל מורה על הנהגה אחרת השגחיית אשר בה ינהיג את ישראל, שהנהגה זו בלתי תלויה בחקות הטבע רק היא נמשכת לפי מעשה עם ה' ועבודתם, שבעת ייטיבו מעשיהם יתנו כח בגבורה של מעלה לשדד את המערכת ולהריק מצינורות של מעלה שפע וברכה בדרך נס ויתברכו עליונים ותחתונים, ועת ירעו מעשיהם יקלקלו גם סדרי המערכת ועצר את השמים ולא יהיה מטר ונהר השפע יחרב ויבש. והנה ההנהגה הטבעיית שינהיג בשם אלהים תהיה ע"י השמים והמערכת והכח שיתן לצבא השמים לסובב על מעגלי הם כפי רצונו ית' יהיה ע"י המלאכים מניעי השמים, והם החיות שראה יחזקאל בצפיתו במעשה מרכבה שהם מניעים את האופנים והם החיות של האופנים כמ"ש (יחזקאל א) ובלכת החיות ילכו האופנים אצלם ובהנשא החיות מעל הארץ ינשאו האופנים כי רוח החיה באופנים, ושם בארתי שצייר שהחיות רגלים וכנפים, וצייר בהם שלפעמים ילכו החיות על הארץ, ולפעמים יעופפו בכנפיהם וינשאו מעל הארץ וינשאו האופנים עמהם, ובארתי שם שהכנפים והעפיפה מצייר עת שתהיה ההנהגה בנסים נסתרים לפי המעשה והגמול והעונש שאז יתנשאו מדרך הטבע והאופנים ינשאו עמהם, וההליכה ברגליהם מציין על ההנהגה הקבועה הטבעיית שלא תשקיף על המעשים והגמול והעונש רק הטבע תתנהג כדרכה וכפי חיוב המערכת, ועוד התבאר שם שראה במעשה המרכבה רקיע על ראשי החיות כעין הקרח הנורא וממעל לרקיע אשר על ראשם כמראה אבן ספיר דמות כסא ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה, ובארתי שם שהשיג שלמעלה מעולם החיות יש עולם הכסא ששם השי"ת מנהיג לבדו בהנהגה נסיית מופלאה שלא באמצעות האופנים, והיינו שהנסים שיושפעו משם אינם נסים נסתרים מעופפים בדרכי הטבע ותהלוכות המערכת, רק נסים גלוים מושפעים מה' לבדו, יורדות מכסא כבודו בלי אמצעי, שאז ירופפו כנפי החיות והאופנים ידומו ויעמדו וקול הפקודה וההנהגה יוצא מן הכסא בעצמו ע"י השרפים הם ביבים את הכסא שהם למעלה מן החיות, שהם יעשו שליחותם ע"י ה' בעצמו, כמ"ש ויהי קול מעל לרקיע אשר על ראשם בעמדם תרפינה כנפיהן כמש"פ שם, והנהגה זו נהג עם ישראל בהיותם במדבר ובהיותם צדיקים בארץ הקדושה שלא היתה הנהגתם ע"י המערכת או בנסים נסתרים שהוא באמצעות החיות, רק בנסים גלוים היורדים מעולם הכסא, ובארתי שם שהרקיע שעל ראשי החיות הוא המסך המבדיל בין עולם הכסא לעולם המלאכים שדרך שם תרד השפע מעולם הכסא אל החיות הפורשים כנפים למעלה לקבל השפע, וראה את הכסא כמראה אבן ספיר שהוא מוכן לקבל כל המראות, ודרך ספיריית עולם הכסא השיג וחזה השפע היורדת מהאלהות אשר באצילות העליון בשבעה גווני הקשת כמ"ש (שם) כמראה הקשת אשר יהיה בענן ביום הגשם וגו', ונקרא אבן ספיר על שם הספיריית ועל שם שמושך הכח מהספירות שלמעלה המצוירים במדותיהם כמראה אדם כמ"ש נעשה אדם בצלמנו. ואמרו חז"ל גדול כאן של נביאים שמדמים צורה ליוצרה שנאמר ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם כמ"ש במק"א. והנה בעת שתהיה ההנהגה ע"י המערכת לבד בכח שניתן להם מששת ימי בראשית נקרא בשם אלהים סתם, אמנם בעת שינהג הנהגה השגחיית נקרא בשם אלהי ישראל, וע"כ במרכבה הראשונה שראה יחזקאל שצייר גם זמן שהחיות מהלכות ברגליהם שהוא בעת שינהיגו הנהגת הטבע שאז לא ישאו כנפים אמר ואראה מראות אלהים ואז ראם כחיות ופני שור מהשמאל, אבל במרכבה השניה שראה (שם סימן יו"ד) שמנהיגים הנהגה למעלה מן הטבע ושם נהפך פני שור לפני כרוב, וקראם בכל הפרשה בשם כרובים, יען משתמשים בכנפיהם להגביה עוף למעלה מן המערכת, קראו בכל הפרשה בשם אלהי ישראל, ואמר בסוף הפרשה (שם י) וישאו הכרובים את כנפיהם וירומו. מן הארץ וגו' וכבוד אלהי ישראל עליהם מלמעלה היא החיה אשר ראיתי תחת אלהי ישראל בנהר כבר ואדע כי כרובים המה, ועפ"ז אמר פה ויראו את אלהי ישראל שהזקנים השיגו הנהגת ה' שנהג עמהם אז שהיתה הנהגה נסיית למעלה מן המערכת שבזה נקרא אלהי ישראל לא בשם אלהים סתם, וראו תחת רגליו כמעשה לבנת הספיר, שכבר באר במו"נ שהרגל ברוחניות מורה על המסובב ממנו, כי השיגו שהשפע יורד מעולם האצילות אל עולם הכסא, שהוא תחת רגליו שלשם תגיע השפעתו, ראו שתחת עולם האצילות שעל הכסא הוא עולם הכסא שראוהו כמעשה לבנת הספיר, והוא עצמו מה שראה יחזקאל כמראה אבן ספיר דמות כסא, רק שיחזקאל ראה כמראה אבן והם ראו כמעשה לבנת, שיש הבדל בין אבן ובין לבנה, שהאבן מתהוה בטבע לא ע"י מעשה בני אדם, והלבנה עשויה ע"י בני אדם רומסים בחומר, כי בעת שראה יחזקאל את המרכבה, לא התנהגה ההנהגה הזאת של עולם הכסא שהוא לפי ההנהגה הנסיית, ויחזקאל ראה רק את מראיה לא את הנהגתה וע"כ נראה כאבן העשוי מכבר בלא מעשה ב"א, ואמר כמראה אבן ספיר לא כמעשה, אבל בעת שראו הזקנים את המרכבה, אז היתה ההנהגה בדרך הנסיי שופעת מעולם הכסא לפי מעשה הדור וצדקתם, לכן ראו לבנת הספיר שהלבנה נעשה ע"י ב"א, והדור ההוא זכו לזה אז ע"י הלבנים שעשו במצרים וקושי השעבוד, כמ"ש חז"ל שעי"ז נזדככו והוכנו אל ההנהגה הזאת הפלאיית, ע"כ ראו כמעשה לבנת הספיר, וראו שבעת מתנהג בדרך הנס הגמור הוא כמעשה לבנת הספיר שהוא דמות כסא כבודו שאז לא תרד ההשפעה ע"י החיות והאופנים. וכעצם השמים, ר"ל שגם בעת שיעשה נסים נסתרים שזה יהיה ע"י המערכת, אינו ע"י האופנים לבד לפי מה שמתנהגים בדרך הטבע, רק כעצם השמים לטהר שהחיות הם עצם ועצמות וחיות של השמים, והם יש בהם שתי מדרגות, בעת הליכה שאז ינהיגו כפי הטבע, ובעת עפיפה שאז יקבלו מעולם הכסא כנ"ל, וראו שהוא כעצם השמים בעת שהוא לטוהר, היינו שמושך השפע ממקום טהור וזכוך מספיריית הכסא, זה היה השגת הזקנים, לכן אמר ויראו את אלהי ישראל, כי כל השגתם היתה מצד שהוא אלהי ישראל מתנהג בדרך הנסיי, ואמר ויראו, כי ראו באספקלריא שאינה מאירה כמש"פ חז"ל עמ"ש ישעיה ואראה את ה' יושב על כסא (ישעיה ו'), כי גם ישעיהו השיג השגה זאת כמש"פ בפי' מעשה מרכבה:
ויראו את אלהי ישראל. הכוונה בזה על הכבוד האחרון שהזכירו למעלה ולכך הוסיף בו את שהוא השכינה, שה' המיוחד שהוא אלהי ישראל כתוב בו (שמות ל״ג:כ׳) כי לא יראני האדם וחי ולכך תרגם אונקלוס וחזו ית יקר אלהא דישראל, והוא הכבוד שראה יחזקאל (א) כמראה אדם עליו מלמעלה כי ראה תחלה חיות הקדש והאופנים למטה אצל החיות וחזר וראה הרקיע הנטוי על ראשי החיות וראה הכסא על הרקיע ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה.
ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר. ע"ד הפשט יבאר הכתוב כי משה ואהרן ובניו ושבעים הזקנים ראו עתה במעמד הר סיני אלהי ישראל על הכסא והכסא על הרקיע והוא הרקיע הנטוי על ראשי החיות אמר תחלה ותחת רגליו שהוא הכסא וכן תרגומו כורסי יקריה, והזכיר כמעשה לבנת הספיר כי כן כתוב (שם א) כמראה אבן ספיר דמות כסא, וספיר הוא אבן יקרה לבנה לדעת רבינו סעדיה גאון ז"ל, וע"כ אמר לבנת מלשון לובן וענינו זכות גדול שהאור נראה מאחריו.
אבל דעת החכם ר"א ז"ל כי ספיר הוא תכלת ואמר כי לבנת אינו מלשון לובן אלא כלשון (שם ד) ואתה קח לך לבנה ואמר לבנת הספיר כמו שראה יחזקאל אבן ספיר, והעד על פירושו זה שאמר כמעשה ולא אמר כמראה לבנת או כעין לבנה כי על גוון הלובן אין לשון כמעשה נופל בו, ויהיה באור הכתוב כי היו רואים כסא הכבוד כמעשה לבנת של ספיר זך ובהיר, ותחת אותו כסא שהוא כמעשה לבנת הספיר ראו עצם השמים לטוהר והוא הרקיע כעין הקרח הנורא הנטוי על ראשי החיות, ומזה הזכיר יחזקאל (שם י) היא החיה אשר ראיתי וגו', רצונו תחת הרקיע והרקיע תחת הכסא והכסא תחת אלהי ישראל אבל הכתוב קצר בזה. וכן כתב הרמב"ן ז"ל בפירושו כי הכתוב תפש דרך קצרה שהרי למעלה מן החיה רקיע, למעלה מן הרקיע הכסא, למעלה מן הכסא אלהי ישראל. ומה שהזכיר עצם השמים ולא הזכיר חיות הקדש אשר תחתיו, יתכן לפרש כי רצה להסתירם לפי שמשם היה החטא לישראל ששמטו אחד מטטרמולין שלו והכעיסוהו בו.
וע"ד המדרש כמעשה לבנת הספיר כדי לזכור שעבוד של ישראל בלבנים. ובאור הענין ללמד שהקב"ה מצר כשהאומות מצירין לישראל והוא מה שאמרו כל המשעבדם מלמטה כאלו משעבדם מלמעלה. ומזה הענין הוא מה שכתוב (שמות ג׳:ז׳) כי ידעתי את מכאוביו, ומזה אמרו בירושלמי דמסכת סוכה מעשה אין כתיב אלא כמעשה היא וכל ארגליא שלה היא והסל והמגרפה ע"כ, ושבעים זקנים אלו הם השוטרים המוכים על הצבור להקל מעליהם עול הלבנים ולכך זכו מדה כנגד מדה להשיג כמעשה לבנת הספיר.
וע"ד החכמה כמעשה לבנות הספיר, היא השגה במראה הנבואה אמתת החומר הראשון התחתון שהיה משלג שתחת כסא הכבוד, והוא שדרשו ז"ל שמים מהיכן נבראו מאור לבושו שנאמר (תהילים ק״ד:ב׳) עוטה אור כשלמה נוטה שמים כיריעה, הארץ נברא משלג שתחת כסא הכבוד שנאמר (איוב ל״ז:ו׳) כי לשלג יאמר הוא ארץ וגו', ואונקלוס שתרגם ותחות כורסי יקריה, עשה רגליו שבים אל הכסא. ומלת רגליו סבותיו כמו (יחזקאל א׳:ז׳) ורגליהם רגל ישרה, (זכריה י״ד:ד׳) ועמדו רגליו, והכוונה בו שהחומר ההוא מאצלו והוא סבתו המחייב מציאותו והוא בראו וחדשו אחר העדרו. ואמר כמעשה לפי שהחומר מתפעל ומקבל צורה, ואמר לבנת כי הלובן ההוא שתחת הכסא היה חומר לארץ, ולא אמר כלבנת הספיר לפי שאין הכוונה במראה הלובן כי הספיר איננו לבן כי אם היה לו מראה לובן לא היה מראה המראים כלן ולא היה מקבלן מאחריו, אבל הוא נעדר מכל מראה ולפיכך הוא מקבל כל מראה, כן החומר הוא נעדר הצורות כלן ואין לו דמות וצורה כלל על כן הוא מקבל כל צורה וצורה, וזה דעת הרמב"ם ז"ל בספר המורה בחלק שני פרק כ"ו ע"ש.
וע"ד הקבלה כמעשה לבנת הספיר, ידוע אצל חכמי המרכבה כי כסא הכבוד מיוסד מג' יסודות, אש, רוח, מים, שהם נאצלים מג' מדות, חסד, דין, רחמים, והם ג' מראות, לבן, אודם, תכלת, ותן אל לבך כי הזכיר לבנת על מראה הלובן, וספיר על מראה האודם, וכעצם השמים על מראה התכלת, ולכך תרגם אונקלוס ותחות כורסי יקריה, והוא שאמר התכלת דומה לים וים דומה לרקיע ורקיע דומה לכסא הכבוד. וראוי שתתבונן איך הזכיר ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר שהוא באור גמור כי יש תחת הכסא כמעשה לבנת הספיר שהוא כסא אחר וזהו יורה על שני כסאות, והנה הדבר אמת ויציב כי יש כסא לכסא, ועל כן גלה לך הכתוב בפירוש כי תחת הכסא העליון יש כסא אחר שהוא כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים, ושלשה יסודות לכל כסא וכסא הרי ו', וזהו סוד הכתוב הנזכר בכסא שלמה (מלכים א י׳:י״ט) שש מעלות לכסא וגו', וכתיב (דברי הימים א כ״ט:כ״ג) וישב שלמה על כסא ה', כי רצה שלמה בחכמתו הגדולה לכלול בכסאו מעלות שני הכסאות שעליהם נאמר בעת רצון (תהילים קכ״ב:ה׳) כי שמה ישבו כסאות למשפט כסאות לבית דוד, ונאמר בשעת הכעס (דניאל ז׳:ט׳) עד די כרסון רמיו.
ויש שפירשו כמעשה לבנת הספיר כי המשיל השגת האצילות לענין הספיר הלבן שהוא מראה מה שבתוכו שהוא פנימי ונסתר שם, והפנימי הזה הנסתר הוא נראה מתוך החיצון אבל עצמותו אינו נראה ואינו נודע לעצמו, וזהו (שמות ו׳:ג׳) וארא אל אברהם וגו', כי הפנימי הנסתר נראה אל הרואים כספיר אבל לא נודע להם, ועל כן יבאר הכתוב השגתה במשל יפה מאד יובן ממנו הנמשל, וזהו לשון כמעשה בכ"ף הדמיון כי ענין ההשגה בהם גם בכל הנביאים כלן גם בישראל בהר סיני היא הנקראת פנים בפנים כח לפנים מכח, ולכך אמר כמעשה כענין מה שיעשה הספיר הלבן שהפנימי הנעלם נראה מתוך החיצון אבל עצמותו אינו נראה כי הוא נסתר ונעלם מן ההשגה, וזה מבואר.
The seventy elders of which the Torah speaks here were the overseers of the Israelites in Egypt who had allowed themselves to absorb beatings by the Egyptians rather than enforce harsher conditions imposed after Pharaoh responded cruelly to Moses’ first interview by making brick making harder for the people (5,16). This is why they were rewarded by having this vision of bricks made of sapphire. A scientific approach to the words כמעשה לבנת ספיר: this is a reference to a vision of the original substantive matter in the universe, which exists immediately beneath the throne of G’d (compare Maimonides Moreh Nevuchim section 1 chapter 28). It looked to them like snow. Our sages in Pirke d'Rabbi Eliezer 3 ask the rhetorical question: “whence (from what raw material) was the heaven created?” Answer: “from the light of His (G’d’s) garments.” This is what David meant when he said (Psalms 104,2) “You are wrapped in a robe of light. You spread the heavens like a tent cloth.” The earth was created out of the snow beneath the throne of glory. We have proof of this from Job 37,6: “He would command the snow: ‘become earth!’”
Onkelos, who translated the words as ”a splendid throne like the work of a gem stone,” understands the words “under His (its) feet” as a reference to the oceans which form the legs of that throne. The words רגליו means “its causes.” We encounter the words רגל in that sense in Ezekiel 1,7 ורגליהם רגל ישרה, or ועמדו רגליו in Zecharyah 14,4. The meaning in these verses is that the raw material emanates from beside it (G’d’s throne) and its proximity is the reason (cause) that it exists and endures.
Applied to our verse here, the word כמעשה, means that just as in the instances mentioned by Ezekiel and Zecharyah, these prophets were granted insights, these אצילי בני ישראל were granted these insights by means of the visions they experienced at this time. The word לבנת is a reference to the white of the egg which was beneath the throne of G’d and formed the original raw material from which earth was constructed. The reason the Torah did not write כלבנת ספיר but כמעשה לבנת ספיר, was to warn us that raw material is something passive, subject to outside influences, but unable to exert its own influences. It may have one colour one day and another colour on a different day depending on external stimuli. A ספיר is not white. If it were white it could not then have become all kinds of colours. Similarly, a raw material does not have a specific shape or form. This is why potentially it can assume any shape or form. This is the opinion of Maimonides in chapter 26 of the second part of his Moreh Nevuchim. I have copied his words. [a perusal of that chapter will reveal that Maimonides understands Pirke d'Rabbi Eliezer as distinguishing two basic raw materials, one “beneath the throne,” i.e. materials used to create what is in the terrestrial universe, and the other “materials” used for the creation of the celestial universe. Maimonides came to this conclusion in order for the wording of Pirke de Rabbi Eliezer not to mislead us into thinking that he thought that the raw material preceded G’d the Creator. Ed.] A kabbalistic approach on the words כמעשה לבנת הספיר. It is well known in the circles of the scholars dealing with celestial beings that the throne of G’d is based on three foundations: they are; אש, רוח, מים, “fire, wind, and water.” These three materials are emanated from three attributes of G’d חסד, דין, רחמים. They have three different colours, i.e. white, red, blue. Remember that the word לבנת in our verse refers to the colour “white.” The word ספיר alludes to the colour “red.” The word שמים in the expression כעצם השמים לטוהר refers to the colour “blue.” This is why Onkelos translated as he did. His translation reflects what our sages said in Sotah 17: “the blue of the ציצית is similar to the blue colour of the ocean; the blue colour of the ocean is similar to the blue of the sky. The blue of the sky is similar to the colour of the throne of G’d.” It is important that you understand how Onkelos’ translation reflects the fact that there were actually two thrones, one underneath the other, and that the words תחת רגליו כמעשה לבנת ספיר refer to the lower of the thrones which is described here as “beneath its feet,” i.e. beneath the feet of the higher throne. The lower throne appeared to these nobles of The Children of Israel as מעשה לבנת ספיר. (The concept of the two thrones appears already in Chagigah 14) It is a fact that there are two thrones. This is why our verse wanted to make clear to you that beneath the upper throne there is a lower throne to which the description of the vision seen by the nobles of the Children of Israel became privy as a result of their vision.
The three foundations of G’d’s throne which we mentioned earlier are actually six and this is the mystical dimension of the verse in the Book of Kings dealing with details of Solomon’s throne (Kings I, 10,19). We read שש מעלות לכסא, “six steps were leading up to the throne.” The reason for this was that Solomon in his wisdom wanted to include in the construction of his own throne the מעלות, “advantages or virtues” of both the thrones in the celestial regions concerning which it has been written in Psalms 122,5: “for there the throne of judgment stood, thrones of the house of David.” This is the meaning of Chronicles I 29,23: “Solomon sat on the ‘throne of the Lord.’” This description applies to times when Israel enjoyed G’d’s goodwill. On the other hand, in times of Divine anger at Israel, the applicable verse is Daniel 7,9: עד די כרסון רמיו, “I watched until thrones were set in place and the Ancient of Days took His seat....His throne was tongues of flame, etc.” There are some other commentators who explain the words כמעשה לבנת הספיר as describing the achievement of the nobles who could view the interior of the white sapphire, i.e. behold what is hidden from normal eyes inside it. Normally, this gem reveals only what is on its outside, preserving the mystery of its essence. All that becomes visible is a reflection of its inner essence. Its essence itself is not understood even by the beholder of its reflection. This would be similar to what G’d said to Moses in Exodus 6,3 וארא אל אברהם .....באל שדי, “I appeared to Avraham...as the G’d Shaddai.” He added: “but My name Hashem, i.e. My essence, I did not acquaint them (the patriarchs) with.” This is why our verse actually describes the vision of the nobles in the form of a parable which is designed to make us understand the נמשל, the moral lesson of the fable. Proof that we are speaking about a parable, “fable,” is the letter כ before the word מעשה which describes an approximation of the insight these people achieved at that time. Whenever prophets achieve insights, when the Israelites achieved insights at Mount Sinai, something the Torah described as פנים בפנים, “face to face” in Deut. 5,4, the reference is to “a spiritual force within another spiritual force.” The recipient of that revelation was granted to enter an interior chamber of a hidden mystical domain without penetrating to its core. In order to illustrate this the Torah wrote the word כמעשה to describe a process similar to the viewing of the luster of the sapphire without seeing its true interior.