בית מדרש ערבות - שכר ועונש במקרא על פי איוב

א: הקדמה - א:א-יב

איוב - נעים להכיר

אִ֛ישׁ הָיָ֥ה בְאֶֽרֶץ־ע֖וּץ אִיּ֣וֹב שְׁמ֑וֹ וְהָיָ֣ה ׀ הָאִ֣ישׁ הַה֗וּא תָּ֧ם וְיָשָׁ֛ר וִירֵ֥א אֱלֹהִ֖ים וְסָ֥ר מֵרָֽע׃

אדם מושלם. חי בארץ לא מוכרת שנזכרת רק כאן, בירמיה כח:כ, ובאיכה ד:ה. שמו נגזר מהשורש איב - להיות אויב

וַיִּוָּ֥לְדוּ ל֛וֹ שִׁבְעָ֥ה בָנִ֖ים וְשָׁל֥וֹשׁ בָּנֽוֹת׃

מספר סמלי - 7+3+10

וַיְהִ֣י מִ֠קְנֵ֠הוּ שִֽׁבְעַ֨ת אַלְפֵי־צֹ֜אן וּשְׁלֹ֧שֶׁת אַלְפֵ֣י גְמַלִּ֗ים וַחֲמֵ֨שׁ מֵא֤וֹת צֶֽמֶד־בָּקָר֙ וַחֲמֵ֣שׁ מֵא֣וֹת אֲתוֹנ֔וֹת וַעֲבֻדָּ֖ה רַבָּ֣ה מְאֹ֑ד וַֽיְהִי֙ הָאִ֣ישׁ הַה֔וּא גָּד֖וֹל מִכׇּל־בְּנֵי־קֶֽדֶם׃

שוב סמליות וגם הגזמה - 7000+3000=10,000; 500+500=1000

וְהָלְכ֤וּ בָנָיו֙ וְעָשׂ֣וּ מִשְׁתֶּ֔ה בֵּ֖ית אִ֣ישׁ יוֹמ֑וֹ וְשָׁלְח֗וּ וְקָֽרְאוּ֙ לִשְׁלֹ֣שֶׁת אַחְיֹתֵיהֶ֔ם לֶאֱכֹ֥ל וְלִשְׁתּ֖וֹת עִמָּהֶֽם׃ וַיְהִ֡י כִּ֣י הִקִּ֩יפוּ֩ יְמֵ֨י הַמִּשְׁתֶּ֜ה וַיִּשְׁלַ֧ח אִיּ֣וֹב וַֽיְקַדְּשֵׁ֗ם וְהִשְׁכִּ֣ים בַּבֹּ֘קֶר֮ וְהֶעֱלָ֣ה עֹלוֹת֮ מִסְפַּ֣ר כֻּלָּם֒ כִּ֚י אָמַ֣ר אִיּ֔וֹב אוּלַי֙ חָטְא֣וּ בָנַ֔י וּבֵרְכ֥וּ אֱלֹהִ֖ים בִּלְבָבָ֑ם כָּ֛כָה יַעֲשֶׂ֥ה אִיּ֖וֹב כׇּל־הַיָּמִֽים׃ {פ}

איוב מקריב בעד בניו, אבל לא נאמר שהוא מחנך אותם.

החשש הגדול שלו הוא: "ברכת" אלהים

אלהים נגד איוב - מערכה ראשונה

וַיְהִ֣י הַיּ֔וֹם וַיָּבֹ֙אוּ֙ בְּנֵ֣י הָאֱלֹהִ֔ים לְהִתְיַצֵּ֖ב עַל־יְהֹוָ֑ה וַיָּב֥וֹא גַֽם־הַשָּׂטָ֖ן בְּתוֹכָֽם׃

וַיֹּ֧אמֶר יְהֹוָ֛ה אֶל־הַשָּׂטָ֖ן מֵאַ֣יִן תָּבֹ֑א וַיַּ֨עַן הַשָּׂטָ֤ן אֶת־יְהֹוָה֙ וַיֹּאמַ֔ר מִשּׁ֣וּט בָּאָ֔רֶץ וּמֵֽהִתְהַלֵּ֖ךְ בָּֽהּ׃ וַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙ אֶל־הַשָּׂטָ֔ן הֲשַׂ֥מְתָּ לִבְּךָ֖ עַל־עַבְדִּ֣י אִיּ֑וֹב כִּ֣י אֵ֤ין כָּמֹ֙הוּ֙ בָּאָ֔רֶץ אִ֣ישׁ תָּ֧ם וְיָשָׁ֛ר יְרֵ֥א אֱלֹהִ֖ים וְסָ֥ר מֵרָֽע׃

ה' מסב את תשומת לב השטן אל איוב

וַיַּ֧עַן הַשָּׂטָ֛ן אֶת־יְהֹוָ֖ה וַיֹּאמַ֑ר הַֽחִנָּ֔ם יָרֵ֥א אִיּ֖וֹב אֱלֹהִֽים׃ הֲלֹֽא־[אַ֠תָּ֠ה] שַׂ֣כְתָּ בַעֲד֧וֹ וּבְעַד־בֵּית֛וֹ וּבְעַ֥ד כׇּל־אֲשֶׁר־ל֖וֹ מִסָּבִ֑יב מַעֲשֵׂ֤ה יָדָיו֙ בֵּרַ֔כְתָּ וּמִקְנֵ֖הוּ פָּרַ֥ץ בָּאָֽרֶץ׃ וְאוּלָם֙ שְֽׁלַֽח־נָ֣א יָֽדְךָ֔ וְגַ֖ע בְּכׇל־אֲשֶׁר־ל֑וֹ אִם־לֹ֥א עַל־פָּנֶ֖יךָ יְבָרְכֶֽךָּ׃

השטן טוען שאיוב ירא אלקים רק כי טוב לו. הוא משלם דמי חסות. אם החסות תיכשל הוא יתמרד

וַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜ה אֶל־הַשָּׂטָ֗ן הִנֵּ֤ה כׇל־אֲשֶׁר־לוֹ֙ בְּיָדֶ֔ךָ רַ֣ק אֵלָ֔יו אַל־תִּשְׁלַ֖ח יָדֶ֑ךָ וַיֵּצֵא֙ הַשָּׂטָ֔ן מֵעִ֖ם פְּנֵ֥י יְהֹוָֽה׃

ה' מתיר לשטן לפגוע ברכושו ובמשפחתו של איוב

ב: סדרת אסונות ראשונה - א:יג-כב

וַיְהִ֖י הַיּ֑וֹם וּבָנָ֨יו וּבְנֹתָ֤יו אֹֽכְלִים֙ וְשֹׁתִ֣ים יַ֔יִן בְּבֵ֖ית אֲחִיהֶ֥ם הַבְּכֽוֹר׃

בניו ובנותיו של איוב נמצאים במשתה - האירוע שאיוב תמיד חושש מפניו

וּמַלְאָ֛ךְ בָּ֥א אֶל־אִיּ֖וֹב וַיֹּאמַ֑ר הַבָּקָר֙ הָי֣וּ חֹֽרְשׁ֔וֹת וְהָאֲתֹנ֖וֹת רֹע֥וֹת עַל־יְדֵיהֶֽם׃

וַתִּפֹּ֤ל שְׁבָא֙ וַתִּקָּחֵ֔ם וְאֶת־הַנְּעָרִ֖ים הִכּ֣וּ לְפִי־חָ֑רֶב וָאִמָּ֨לְטָ֧ה רַק־אֲנִ֛י לְבַדִּ֖י לְהַגִּ֥יד לָֽךְ׃

ידיעה מס' 1: הבקר נשדד והרועים נרצחו

ע֣וֹד ׀ זֶ֣ה מְדַבֵּ֗ר וְזֶה֮ בָּ֣א וַיֹּאמַר֒ אֵ֣שׁ אֱלֹהִ֗ים נָֽפְלָה֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וַתִּבְעַ֥ר בַּצֹּ֛אן וּבַנְּעָרִ֖ים וַתֹּֽאכְלֵ֑ם וָאִמָּ֨לְטָ֧ה רַק־אֲנִ֛י לְבַדִּ֖י לְהַגִּ֥יד לָֽךְ׃

ידיעה מס' 2: הצאן נשרף יחד עם הרועים

ע֣וֹד ׀ זֶ֣ה מְדַבֵּ֗ר וְזֶה֮ בָּ֣א וַיֹּאמַר֒ כַּשְׂדִּ֞ים שָׂ֣מוּ ׀ שְׁלֹשָׁ֣ה רָאשִׁ֗ים וַֽיִּפְשְׁט֤וּ עַל־הַגְּמַלִּים֙ וַיִּקָּח֔וּם וְאֶת־הַנְּעָרִ֖ים הִכּ֣וּ לְפִי־חָ֑רֶב וָאִמָּ֨לְטָ֧ה רַק־אֲנִ֛י לְבַדִּ֖י לְהַגִּ֥יד לָֽךְ׃

ידיעה מס' 3: הגמלים נשדדו והרועים נרצחו (יש גיוון באסונות)

עַ֚ד זֶ֣ה מְדַבֵּ֔ר וְזֶ֖ה בָּ֣א וַיֹּאמַ֑ר בָּנֶ֨יךָ וּבְנוֹתֶ֤יךָ אֹֽכְלִים֙ וְשֹׁתִ֣ים יַ֔יִן בְּבֵ֖ית אֲחִיהֶ֥ם הַבְּכֽוֹר׃

וְהִנֵּה֩ ר֨וּחַ גְּדוֹלָ֜ה בָּ֣אָה ׀ מֵעֵ֣בֶר הַמִּדְבָּ֗ר וַיִּגַּע֙ בְּאַרְבַּע֙ פִּנּ֣וֹת הַבַּ֔יִת וַיִּפֹּ֥ל עַל־הַנְּעָרִ֖ים וַיָּמ֑וּתוּ וָאִמָּ֨לְטָ֧ה רַק־אֲנִ֛י לְבַדִּ֖י לְהַגִּ֥יד לָֽךְ׃

ידיעה מס' 4: הרוח הפילה את הבית על בניו ובנותיו של איוב, וכנראה גם כל המשרתים

וַיָּ֤קׇם אִיּוֹב֙ וַיִּקְרַ֣ע אֶת־מְעִל֔וֹ וַיָּ֖גׇז אֶת־רֹאשׁ֑וֹ וַיִּפֹּ֥ל אַ֖רְצָה וַיִּשְׁתָּֽחוּ׃ וַיֹּ֩אמֶר֩ עָרֹ֨ם יָצָ֜תִי מִבֶּ֣טֶן אִמִּ֗י וְעָרֹם֙ אָשׁ֣וּב שָׁ֔מָּה יְהֹוָ֣ה נָתַ֔ן וַֽיהֹוָ֖ה לָקָ֑ח יְהִ֛י שֵׁ֥ם יְהֹוָ֖ה מְבֹרָֽךְ׃

בְּכׇל־זֹ֖את לֹא־חָטָ֣א אִיּ֑וֹב וְלֹא־נָתַ֥ן תִּפְלָ֖ה לֵאלֹהִֽים׃ {פ}

איוב מקבל עליו את הדין

הוא מברך את שם ה' - לא "מברך"

הוא לא נותן תפלה, מלשון פלילים - כלומר לא תובע את אלהים לדין צדק

ג: אלהים נגד איוב, מערכה שניה - ב:א-ו

וַיְהִ֣י הַיּ֔וֹם וַיָּבֹ֙אוּ֙ בְּנֵ֣י הָאֱלֹהִ֔ים לְהִתְיַצֵּ֖ב עַל־יְהֹוָ֑ה וַיָּב֤וֹא גַֽם־הַשָּׂטָן֙ בְּתֹכָ֔ם לְהִתְיַצֵּ֖ב עַל־יְהֹוָֽה׃ וַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙ אֶל־הַשָּׂטָ֔ן אֵ֥י מִזֶּ֖ה תָּבֹ֑א וַיַּ֨עַן הַשָּׂטָ֤ן אֶת־יְהֹוָה֙ וַיֹּאמַ֔ר מִשֻּׁ֣ט בָּאָ֔רֶץ וּמֵֽהִתְהַלֵּ֖ךְ בָּֽהּ׃

המלאכים והשטן שוב מגיעים לדווח לה'. עד כה לא נאמר שה' מתייחס לסבלו של איוב

וַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜ה אֶל־הַשָּׂטָ֗ן הֲשַׂ֣מְתָּ לִבְּךָ֮ אֶל־עַבְדִּ֣י אִיּוֹב֒ כִּי֩ אֵ֨ין כָּמֹ֜הוּ בָּאָ֗רֶץ אִ֣ישׁ תָּ֧ם וְיָשָׁ֛ר יְרֵ֥א אֱלֹהִ֖ים וְסָ֣ר מֵרָ֑ע וְעֹדֶ֙נּוּ֙ מַחֲזִ֣יק בְּתֻמָּת֔וֹ וַתְּסִיתֵ֥נִי ב֖וֹ לְבַלְּע֥וֹ חִנָּֽם׃

ה' מאשים את השטן בהסתה, בעוד שהוא היה זה שפתח את המערכה נגד איוב

וַיַּ֧עַן הַשָּׂטָ֛ן אֶת־יְהֹוָ֖ה וַיֹּאמַ֑ר ע֣וֹר בְּעַד־ע֗וֹר וְכֹל֙ אֲשֶׁ֣ר לָאִ֔ישׁ יִתֵּ֖ן בְּעַ֥ד נַפְשֽׁוֹ׃

כלומר: אדם מגן על פניו בידו מפני אש - אדם קרוב אצל עצמו

אוּלָם֙ שְֽׁלַֽח־נָ֣א יָֽדְךָ֔ וְגַ֥ע אֶל־עַצְמ֖וֹ וְאֶל־בְּשָׂר֑וֹ אִם־לֹ֥א אֶל־פָּנֶ֖יךָ יְבָרְכֶֽךָּ׃

איוב לא "בירך" את אלהים משום שהצרה לא פגעה בו בעצמו

וַיֹּ֧אמֶר יְהֹוָ֛ה אֶל־הַשָּׂטָ֖ן הִנּ֣וֹ בְיָדֶ֑ךָ אַ֖ךְ אֶת־נַפְשׁ֥וֹ שְׁמֹֽר׃

ה' נותן אישור לשטן לענות את איוב כמעט עד צאת נפשו

ד: סדרת אסונות שניה (השחין וה"מנחמים") - ב:ז-יג

וַיֵּצֵא֙ הַשָּׂטָ֔ן מֵאֵ֖ת פְּנֵ֣י יְהֹוָ֑ה וַיַּ֤ךְ אֶת־אִיּוֹב֙ בִּשְׁחִ֣ין רָ֔ע מִכַּ֥ף רַגְל֖וֹ [וְעַ֥ד] קׇדְקֳדֽוֹ׃

וַיִּֽקַּֽח־ל֣וֹ חֶ֔רֶשׂ לְהִתְגָּרֵ֖ד בּ֑וֹ וְה֖וּא יֹשֵׁ֥ב בְּתוֹךְ־הָאֵֽפֶר׃

איוב הופך לתת אדם - כביכול מאבד צלם אנוש

וַתֹּ֤אמֶר לוֹ֙ אִשְׁתּ֔וֹ עֹדְךָ֖ מַחֲזִ֣יק בְּתֻמָּתֶ֑ךָ בָּרֵ֥ךְ אֱלֹהִ֖ים וָמֻֽת׃

אשת איוב טוענת שאין צדק בעולם, ואין טעם לחיות. היא מיעה לאיוב להתאבד על ידי כך שיקלל את אלקים והוא ימית אותו (בכל הספר אין אף רמז לעולם הבא)

וַיֹּ֣אמֶר אֵלֶ֗יהָ כְּדַבֵּ֞ר אַחַ֤ת הַנְּבָלוֹת֙ תְּדַבֵּ֔רִי גַּ֣ם אֶת־הַטּ֗וֹב נְקַבֵּל֙ מֵאֵ֣ת הָאֱלֹהִ֔ים וְאֶת־הָרָ֖ע לֹ֣א נְקַבֵּ֑ל בְּכׇל־זֹ֛את לֹא־חָטָ֥א אִיּ֖וֹב בִּשְׂפָתָֽיו׃ {פ}

איוב מעולם לא הצליח להשפיע על אשתו

נבל/נבלה פירושו ריק, חלול

איוב לא חוטא בשפתיו - אבל כן בלבו

וַֽיִּשְׁמְע֞וּ שְׁלֹ֣שֶׁת ׀ רֵעֵ֣י אִיּ֗וֹב אֵ֣ת כׇּל־הָרָעָ֣ה הַזֹּאת֮ הַבָּ֣אָה עָלָיו֒ וַיָּבֹ֙אוּ֙ אִ֣ישׁ מִמְּקֹמ֔וֹ אֱלִיפַ֤ז הַתֵּֽימָנִי֙ וּבִלְדַּ֣ד הַשּׁוּחִ֔י וְצוֹפַ֖ר הַנַּֽעֲמָתִ֑י וַיִּוָּעֲד֣וּ יַחְדָּ֔ו לָב֥וֹא לָנֽוּד־ל֖וֹ וּֽלְנַחֲמֽוֹ׃

וַיִּשְׂא֨וּ אֶת־עֵינֵיהֶ֤ם מֵֽרָחוֹק֙ וְלֹ֣א הִכִּירֻ֔הוּ וַיִּשְׂא֥וּ קוֹלָ֖ם וַיִּבְכּ֑וּ וַֽיִּקְרְעוּ֙ אִ֣ישׁ מְעִל֔וֹ וַיִּזְרְק֥וּ עָפָ֛ר עַל־רָאשֵׁיהֶ֖ם הַשָּׁמָֽיְמָה׃ וַיֵּֽשְׁב֤וּ אִתּוֹ֙ לָאָ֔רֶץ שִׁבְעַ֥ת יָמִ֖ים וְשִׁבְעַ֣ת לֵיל֑וֹת וְאֵין־דֹּבֵ֤ר אֵלָיו֙ דָּבָ֔ר כִּ֣י רָא֔וּ כִּי־גָדַ֥ל הַכְּאֵ֖ב מְאֹֽד׃

אולי אפשר לומר שהשמות סמליים. אליפז התימני נראה כדמות אמתית כיוון שיש שם ומקום כאלה. הוא גרעין האמת בעלילה הבדויה. בלדד מלשון לבד, שוחי מלשון כפוף, הוא האדם שגורם לאיוב להרגיש בודד ושבור. צופר מרים קולו, הנעמתי מלשון נעימות - זה הסגנון של האדם הדתי הממנה עצמו לדוברו של האל ומכריז בקול גדול שהכל מושלם ונעים

הרעים מזדהים עם כאבו של איוב ויושבים בשתיקה שבעה ימים. אחרי שבעה ימים שבהם איוב נאבק בנפשו הוא פותח את פיו בזעם וכאב

ה: איוב מקלל את יומו, מייחל למוות, ומספר על פחדו הגדול - פרק ג

אַֽחֲרֵי־כֵ֗ן פָּתַ֤ח אִיּוֹב֙ אֶת־פִּ֔יהוּ וַיְקַלֵּ֖ל אֶת־יוֹמֽוֹ׃ {פ} וַיַּ֥עַן אִיּ֗וֹב וַיֹּאמַֽר׃ יֹ֣אבַד י֭וֹם אִוָּ֣לֶד בּ֑וֹ וְהַלַּ֥יְלָה אָ֝מַ֗ר הֹ֣רָה גָֽבֶר׃ הַיּ֥וֹם הַה֗וּא יְֽהִ֫י־חֹ֥שֶׁךְ אַֽל־יִדְרְשֵׁ֣הוּ אֱל֣וֹהַּ מִמַּ֑עַל וְאַל־תּוֹפַ֖ע עָלָ֣יו נְהָרָֽה׃...

איוב מקלל את היום בו נולד. הוא מסכים עם אשתו שאין צדק בעולם, אך אין דרך מילוט. חייבים לחיות עד המוות הגואל.

קללת היום יכולה להתפרש כתחליף ל"ברכת" האל

או שאיוב אומר שהגורל האסטרולוגי של יום הולדתו גרם לאסונות שפקדו אותו - זוהי שוב הצהרה שאין צדק בעולם

כִּ֤י לֹ֣א סָ֭גַר דַּלְתֵ֣י בִטְנִ֑י וַיַּסְתֵּ֥ר עָ֝מָ֗ל מֵעֵינָֽי׃ לָ֤מָּה לֹּ֣א מֵרֶ֣חֶם אָמ֑וּת מִבֶּ֖טֶן יָצָ֣אתִי וְאֶגְוָֽע׃ מַ֭דּוּעַ קִדְּמ֣וּנִי בִרְכָּ֑יִם וּמַה־שָּׁ֝דַ֗יִם כִּ֣י אִינָֽק׃

הוא מתלונן על כך שנולד חי ולא מת

השוו לדברי ירמיהו כ:יד-יח

אָר֣וּר הַיּ֔וֹם אֲשֶׁ֥ר יֻלַּ֖דְתִּי בּ֑וֹ י֛וֹם אֲשֶׁר־יְלָדַ֥תְנִי אִמִּ֖י אַל־יְהִ֥י בָרֽוּךְ׃ אָר֣וּר הָאִ֗ישׁ אֲשֶׁ֨ר בִּשַּׂ֤ר אֶת־אָבִי֙ לֵאמֹ֔ר יֻֽלַּד־לְךָ֖ בֵּ֣ן זָכָ֑ר שַׂמֵּ֖חַ שִׂמְּחָֽהוּ׃ ... אֲשֶׁ֥ר לֹא־מוֹתְתַ֖נִי מֵרָ֑חֶם וַתְּהִי־לִ֤י אִמִּי֙ קִבְרִ֔י וְרַחְמָ֖הֿ הֲרַ֥ת עוֹלָֽם׃ לָ֤מָּה זֶּה֙ מֵרֶ֣חֶם יָצָ֔אתִי לִרְא֥וֹת עָמָ֖ל וְיָג֑וֹן וַיִּכְל֥וּ בְּבֹ֖שֶׁת יָמָֽי׃ עד כאן מירמיהו

כִּֽי־עַ֭תָּה שָׁכַ֣בְתִּי וְאֶשְׁק֑וֹט יָ֝שַׁ֗נְתִּי אָ֤ז ׀ יָנ֬וּחַֽ לִֽי׃ עִם־מְ֭לָכִים וְיֹ֣עֲצֵי אָ֑רֶץ הַבֹּנִ֖ים חֳרָב֣וֹת לָֽמוֹ׃ א֣וֹ עִם־שָׂ֭רִים זָהָ֣ב לָהֶ֑ם הַֽמְמַלְאִ֖ים בָּתֵּיהֶ֣ם כָּֽסֶף׃ א֤וֹ כְנֵ֣פֶל טָ֭מוּן לֹ֣א אֶהְיֶ֑ה כְּ֝עֹלְלִ֗ים לֹא־רָ֥אוּ אֽוֹר׃ שָׁ֣ם רְ֭שָׁעִים חָ֣דְלוּ רֹ֑גֶז וְשָׁ֥ם יָ֝נ֗וּחוּ יְגִ֣יעֵי כֹֽחַ׃ יַ֭חַד אֲסִירִ֣ים שַׁאֲנָ֑נוּ לֹ֥א שָׁ֝מְע֗וּ ק֣וֹל נֹגֵֽשׂ׃ קָטֹ֣ן וְ֭גָדוֹל שָׁ֣ם ה֑וּא וְ֝עֶ֗בֶד חׇפְשִׁ֥י מֵאֲדֹנָֽיו׃

איוב שר את שבחי המוות - שם כולם שווים. לכאורה קביעה ברורה שאין חיים אחר המוות - שם רשעים חדלו רוגז

לָ֤מָּה יִתֵּ֣ן לְעָמֵ֣ל א֑וֹר וְ֝חַיִּ֗ים לְמָ֣רֵי נָֽפֶשׁ׃ הַֽמְחַכִּ֣ים לַמָּ֣וֶת וְאֵינֶ֑נּוּ וַֽ֝יַּחְפְּרֻ֗הוּ מִמַּטְמוֹנִֽים׃ הַשְּׂמֵחִ֥ים אֱלֵי־גִ֑יל יָ֝שִׂ֗ישׂוּ כִּ֣י יִמְצְאוּ־קָֽבֶר׃...

איוב שואל מה הטעם בחיים מלאי סבל

כִּ֤י פַ֣חַד פָּ֭חַדְתִּי וַיֶּאֱתָיֵ֑נִי וַאֲשֶׁ֥ר יָ֝גֹ֗רְתִּי יָ֣בֹא לִֽי׃ לֹ֤א שָׁלַ֨וְתִּי ׀ וְלֹ֖א שָׁקַ֥טְתִּי וְֽלֹא־נָ֗חְתִּי וַיָּ֥בֹא רֹֽגֶז׃ {פ}

ממה איוב מפחד? כנראה מכך ששיטת השכר והעונש תקרוס והוא יסבול, כפי שאכן קרה

ו: תגובת אליפז: אתה חוטא - פרקים ד-ה

וַ֭יַּעַן אֱלִיפַ֥ז הַֽתֵּימָנִ֗י וַיֹּאמַֽר׃ הֲנִסָּ֬ה דָבָ֣ר אֵלֶ֣יךָ תִּלְאֶ֑ה וַעְצֹ֥ר בְּ֝מִלִּ֗ין מִ֣י יוּכָֽל׃ הִ֭נֵּה יִסַּ֣רְתָּ רַבִּ֑ים וְיָדַ֖יִם רָפ֣וֹת תְּחַזֵּֽק׃ כּ֭וֹשֵׁל יְקִימ֣וּן מִלֶּ֑יךָ וּבִרְכַּ֖יִם כֹּרְע֣וֹת תְּאַמֵּֽץ׃ כִּ֤י עַתָּ֨ה ׀ תָּב֣וֹא אֵלֶ֣יךָ וַתֵּ֑לֶא תִּגַּ֥ע עָ֝דֶ֗יךָ וַתִּבָּהֵֽל׃ הֲלֹ֣א יִ֭רְאָתְךָ כִּסְלָתֶ֑ךָ תִּ֝קְוָתְךָ֗ וְתֹ֣ם דְּרָכֶֽיךָ׃

אליפז מוכיח את איוב ואומר - ידעת תמיד לעודד את הסובלים ולהסביר להם שיש סיבה לסבלם, אבל כשזה הגיע אליך כשלת

זְכׇר־נָ֗א מִ֤י ה֣וּא נָקִ֣י אָבָ֑ד וְ֝אֵיפֹ֗ה יְשָׁרִ֥ים נִכְחָֽדוּ׃ כַּאֲשֶׁ֣ר רָ֭אִיתִי חֹ֣רְשֵׁי אָ֑וֶן וְזֹרְעֵ֖י עָמָ֣ל יִקְצְרֻֽהוּ׃ מִנִּשְׁמַ֣ת אֱל֣וֹהַּ יֹאבֵ֑דוּ וּמֵר֖וּחַ אַפּ֣וֹ יִכְלֽוּ׃...

לא יכול להיות שאדם נקי מחטא יאבד, ולכן המסקנה היא שאינך נקי אלא חוטא

הַ֭אֱנוֹשׁ מֵאֱל֣וֹהַּ יִצְדָּ֑ק אִ֥ם מֵ֝עֹשֵׂ֗הוּ יִטְהַר־גָּֽבֶר׃...

אליפז חושד באיוב שהוא מנסה לטעון שהוא צודק ואלהים טועה, כפי שאכן נראה בהמשך

אוּלָ֗ם אֲ֭נִי אֶדְרֹ֣שׁ אֶל־אֵ֑ל וְאֶל־אֱ֝לֹהִ֗ים אָשִׂ֥ים דִּבְרָתִֽי׃ עֹשֶׂ֣ה גְ֭דֹלוֹת וְאֵ֣ין חֵ֑קֶר נִ֝פְלָא֗וֹת עַד־אֵ֥ין מִסְפָּֽר׃...

אליפז מצהיר על אמונה שלמה בה'

וַתְּהִ֣י לַדַּ֣ל תִּקְוָ֑ה וְ֝עֹלָ֗תָה קָ֣פְצָה פִּֽיהָ׃ הִנֵּ֤ה אַשְׁרֵ֣י אֱ֭נוֹשׁ יוֹכִחֶ֣נּוּ אֱל֑וֹהַּ וּמוּסַ֥ר שַׁ֝דַּ֗י אַל־תִּמְאָֽס׃ כִּ֤י ה֣וּא יַכְאִ֣יב וְיֶחְבָּ֑שׁ יִ֝מְחַ֗ץ וְיָדָ֥ו תִּרְפֶּֽינָה׃ בְּשֵׁ֣שׁ צָ֭רוֹת יַצִּילֶ֑ךָּ וּבְשֶׁ֓בַע ׀ לֹֽא־יִגַּ֖ע בְּךָ֣ רָֽע׃ בְּֽ֭רָעָב פָּדְךָ֣ מִמָּ֑וֶת וּ֝בְמִלְחָמָ֗ה מִ֣ידֵי חָֽרֶב׃

מערכת הצדק האלהי עובדת. גם אם לפעמים יש חריגות בסופו של דבר הכל בא על מקומו בשלום כראוי לכל אחד ואחד

ז: איוב מתלונן על ההשגחה הפרטית מדי - ז:יא-כא

גַּם־אֲנִי֮ לֹ֤א אֶחֱשׇׂ֫ךְ־פִּ֥י אֲֽ֭דַבְּרָה בְּצַ֣ר רוּחִ֑י אָ֝שִׂ֗יחָה בְּמַ֣ר נַפְשִֽׁי׃ הֲֽיָם־אָ֭נִי אִם־תַּנִּ֑ין כִּֽי־תָשִׂ֖ים עָלַ֣י מִשְׁמָֽר׃ כִּֽי־אָ֭מַרְתִּי תְּנַחֲמֵ֣נִי עַרְשִׂ֑י יִשָּׂ֥א בְ֝שִׂיחִ֗י מִשְׁכָּבִֽי׃ וְחִתַּתַּ֥נִי בַחֲלֹמ֑וֹת וּֽמֵחֶזְיֹנ֥וֹת תְּבַעֲתַֽנִּי׃

אפילו בלילה אין לאיוב מנוח

וַתִּבְחַ֣ר מַחֲנָ֣ק נַפְשִׁ֑י מָ֝֗וֶת מֵעַצְמוֹתָֽי׃ מָ֭אַסְתִּי לֹא־לְעֹלָ֣ם אֶחְיֶ֑ה חֲדַ֥ל מִ֝מֶּ֗נִּי כִּי־הֶ֥בֶל יָמָֽי׃

הוא מעדיף למות. מבקש מאלהים שיניח לו כי האדם הוא חסר ערך

מָֽה־אֱ֭נוֹשׁ כִּ֣י תְגַדְּלֶ֑נּוּ וְכִֽי־תָשִׁ֖ית אֵלָ֣יו לִבֶּֽךָ׃ וַתִּפְקְדֶ֥נּוּ לִבְקָרִ֑ים לִ֝רְגָעִ֗ים תִּבְחָנֶֽנּוּ׃

סרקזם חריף בהנגדה לתהלים ח:ה-ו

מָה־אֱנ֥וֹשׁ כִּֽי־תִזְכְּרֶ֑נּוּ וּבֶן־אָ֝דָ֗ם כִּ֣י תִפְקְדֶֽנּוּ׃ וַתְּחַסְּרֵ֣הוּ מְּ֭עַט מֵאֱלֹהִ֑ים וְכָב֖וֹד וְהָדָ֣ר תְּעַטְּרֵֽהוּ׃

בתהלים אותו משפט מוביל להתפעלות מהתפקיד העצום שאלקים מייעד לאדם ואילו איוב מטה אותו לכיוון הפוך - מה חשוב בן אנוש עד כדי כך שאתה עוקב אחריו באופן מתמיד

כַּ֭מָּה לֹא־תִשְׁעֶ֣ה מִמֶּ֑נִּי לֹֽא־תַ֝רְפֵּ֗נִי עַד־בִּלְעִ֥י רֻקִּֽי׃ חָטָ֡אתִי מָ֤ה אֶפְעַ֨ל ׀ לָךְ֮ נֹצֵ֢ר הָ֫אָדָ֥ם לָ֤מָה שַׂמְתַּ֣נִי לְמִפְגָּ֣ע לָ֑ךְ וָאֶהְיֶ֖ה עָלַ֣י לְמַשָּֽׂא׃ וּמֶ֤ה ׀ לֹֽא־תִשָּׂ֣א פִשְׁעִי֮ וְתַעֲבִ֢יר אֶת־עֲוֺ֫נִ֥י כִּֽי־עַ֭תָּה לֶעָפָ֣ר אֶשְׁכָּ֑ב וְשִׁ֖חַרְתַּ֣נִי וְאֵינֶֽנִּי׃ {פ}

איוב ממש כועס - מבקש במלים חריפות מאלהים שיניח לו לחיות או למות, אך ללא השגחתו הצמודה

ח: ויכוח בלדד ואיוב האם אפשר להעמיד את אלהים לדין - פרקים ח-ט

וַ֭יַּעַן בִּלְדַּ֥ד הַשּׁוּחִ֗י וַיֹּאמַֽר׃ עַד־אָ֥ן תְּמַלֶּל־אֵ֑לֶּה וְר֥וּחַ כַּ֝בִּ֗יר אִמְרֵי־פִֽיךָ׃ הַ֭אֵל יְעַוֵּ֣ת מִשְׁפָּ֑ט וְאִם־שַׁ֝דַּ֗י יְעַוֵּת־צֶֽדֶק׃ אִם־בָּנֶ֥יךָ חָֽטְאוּ־ל֑וֹ וַֽ֝יְשַׁלְּחֵ֗ם בְּיַד־פִּשְׁעָֽם׃

בלדד שואל: האם אתה טוען שהיה כאן עיוות דין כלפי בניך?

אולי בלדד גם אומר שבני איוב חטאו ונענשו, והכאב שאיוב סובל אולי לא מגיע לא אבל אין מה לעשות - לפעמים חפים מפשע סובלים בגלל הרוע של אחרים. דומה למאמר חז"ל - כיוון שניתנה הרשות למשחית לחבל אינו מבחין בין צדיק לרשע

אִם־אַ֭תָּה תְּשַׁחֵ֣ר אֶל־אֵ֑ל וְאֶל־שַׁ֝דַּ֗י תִּתְחַנָּֽן׃ אִם־זַ֥ךְ וְיָשָׁ֗ר אָ֥֫תָּה כִּֽי־עַ֭תָּה יָעִ֣יר עָלֶ֑יךָ וְ֝שִׁלַּ֗ם נְוַ֣ת צִדְקֶֽךָ׃ וְהָיָ֣ה רֵאשִׁיתְךָ֣ מִצְעָ֑ר וְ֝אַחֲרִֽיתְךָ֗ יִשְׂגֶּ֥ה מְאֹֽד׃...

וגם אתה, אם היית זך וישר, היית מקבל את השכר המגיע לך

וַיַּ֥עַן אִיּ֗וֹב וַיֹּאמַֽר׃ אׇ֭מְנָם יָדַ֣עְתִּי כִי־כֵ֑ן וּמַה־יִּצְדַּ֖ק אֱנ֣וֹשׁ עִם־אֵֽל׃ אִם־יַ֭חְפֹּץ לָרִ֣יב עִמּ֑וֹ לֹֽא־יַ֝עֲנֶ֗נּוּ אַחַ֥ת מִנִּי־אָֽלֶף׃ חֲכַ֣ם לֵ֭בָב וְאַמִּ֣יץ כֹּ֑חַ מִֽי־הִקְשָׁ֥ה אֵ֝לָ֗יו וַיִּשְׁלָֽם׃ הַמַּעְתִּ֣יק הָ֭רִים וְלֹ֣א יָדָ֑עוּ אֲשֶׁ֖ר הֲפָכָ֣ם בְּאַפּֽוֹ׃...

איוב עונה: אכן אין לי סיכוי לנצח את אלהים בדין משום שהוא חכם וחזק יותר. איוב ממשיך בתיאור נפלאות הבורא, כביכול כאדם חדור אמונה עמוקה, אך מסיים במלים הבאות:

יָגֹ֥רְתִּי כׇל־עַצְּבֹתָ֑י יָ֝דַ֗עְתִּי כִּי־לֹ֥א תְנַקֵּֽנִי׃ אָנֹכִ֥י אֶרְשָׁ֑ע לָמָּה־זֶּ֝֗ה הֶ֣בֶל אִיגָֽע׃ אִם־הִתְרָחַ֥צְתִּי [בְמֵי־]שָׁ֑לֶג וַ֝הֲזִכּ֗וֹתִי בְּבֹ֣ר כַּפָּֽי׃ אָ֭ז בַּשַּׁ֣חַת תִּטְבְּלֵ֑נִי וְ֝תִעֲב֗וּנִי שַׂלְמוֹתָֽי׃

גם אם אהיה הצדיק הגדול ביותר ה' ירשיע אותי. אם אבוא עם בגדים צחים כשלג הוא יטביל אותי בבור זפת

כִּֽי־לֹא־אִ֣ישׁ כָּמ֣וֹנִי אֶעֱנֶ֑נּוּ נָב֥וֹא יַ֝חְדָּ֗ו בַּמִּשְׁפָּֽט׃ לֹ֣א יֵשׁ־בֵּינֵ֣ינוּ מוֹכִ֑יחַ יָשֵׁ֖ת יָד֣וֹ עַל־שְׁנֵֽינוּ׃

יָסֵ֣ר מֵעָלַ֣י שִׁבְט֑וֹ וְ֝אֵמָת֗וֹ אַֽל־תְּבַעֲתַֽנִּי׃ אֲֽ֭דַבְּרָה וְלֹ֣א אִירָאֶ֑נּוּ כִּ֥י לֹא־כֵ֥ן אָ֝נֹכִ֗י עִמָּדִֽי׃

ואיוב מסכם בהצהרה: לו הייתי מתמודד עם אלהים כשווה אל שווה הייתי מנצח

ט: נקודות עקריות בפרקים יא-יח

יא:א-ד

וַ֭יַּעַן צֹפַ֥ר הַֽנַּעֲמָתִ֗י וַיֹּאמַֽר׃ הֲרֹ֣ב דְּ֭בָרִים לֹ֣א יֵעָנֶ֑ה וְאִם־אִ֖ישׁ שְׂפָתַ֣יִם יִצְדָּֽק׃ בַּ֭דֶּיךָ מְתִ֣ים יַחֲרִ֑ישׁוּ וַ֝תִּלְעַ֗ג וְאֵ֣ין מַכְלִֽם׃ וַ֭תֹּאמֶר זַ֣ךְ לִקְחִ֑י וּ֝בַ֗ר הָיִ֥יתִי בְעֵינֶֽיךָ׃

צופר מוכיח את איוב: אתה מרבה לדבר ולהצדיק את עצמך ללא בסיס. בהמשך הפרק הוא משבח את נפלאות הבורא

יב:א-ג

וַיַּ֥עַן אִיּ֗וֹב וַיֹּאמַֽר׃ אׇ֭מְנָם כִּ֣י אַתֶּם־עָ֑ם וְ֝עִמָּכֶ֗ם תָּמ֥וּת חׇכְמָֽה׃ גַּם־לִ֤י לֵבָ֨ב ׀ כְּֽמוֹכֶ֗ם לֹא־נֹפֵ֣ל אָנֹכִ֣י מִכֶּ֑ם וְאֶת־מִי־אֵ֥ין כְּמוֹ־אֵֽלֶּה׃

איוב עונה בסרקזם - אתה וחבריך חושבים את עצמכם לחכמים גדולים.

הוא ממשיך לדבר בשבח האל וחכמתו, אך בהמשך פרק יג אומר את הדברים הבאים

יג:כא-כז

כַּ֭פְּךָ מֵעָלַ֣י הַרְחַ֑ק וְ֝אֵ֥מָתְךָ֗ אַֽל־תְּבַעֲתַֽנִּי׃ וּ֭קְרָא וְאָנֹכִ֣י אֶעֱנֶ֑ה אֽוֹ־אֲ֝דַבֵּ֗ר וַהֲשִׁיבֵֽנִי׃

הוא מבקש מה' שיתן לו לדבר ללא פחד מעונש על חוצפתו

כַּמָּ֣ה לִ֭י עֲוֺנ֣וֹת וְחַטָּא֑וֹת פִּֽשְׁעִ֥י וְ֝חַטָּאתִ֗י הֹדִיעֵֽנִי׃

איוב טוען: לא חטאתי. אני רוצה לדעת על איזה סעיף אני מואשם

לָֽמָּה־פָנֶ֥יךָ תַסְתִּ֑יר וְתַחְשְׁבֵ֖נִי לְאוֹיֵ֣ב לָֽךְ׃

שוב לעג מר - הפכת את איוב לאויב

הֶעָלֶ֣ה נִדָּ֣ף תַּעֲר֑וֹץ וְאֶת־קַ֖שׁ יָבֵ֣שׁ תִּרְדֹּֽף׃ כִּֽי־תִכְתֹּ֣ב עָלַ֣י מְרֹר֑וֹת וְ֝תוֹרִישֵׁ֗נִי עֲוֺנ֥וֹת נְעוּרָֽי׃ וְתָ֘שֵׂ֤ם בַּסַּ֨ד ׀ רַגְלַ֗י וְתִשְׁמ֥וֹר כׇּל־אׇרְחוֹתָ֑י עַל־שׇׁרְשֵׁ֥י רַ֝גְלַ֗י תִּתְחַקֶּֽה׃

האם עוונותי כל כך משמעותיים עבורך ששווה לך לעקוב אחריהם ולכלוא אותי בסד?

בפרק יד איוב מדבר על אפסות האדם

בפרק טו אליפז מוכיח את איוב על כך שהוא חושב שהוא יכול להתנצח עם האל

בפרקים טז-יז איוב מתמרמר על חבריו וקורא להם "מנחמי עמל". אחר כך הוא מרחיב לדבר על סבלו ויסוריו

בפרק יח בלדד מתקיף את איוב ורומז שהוא רשע ומטופש

י: פרק יט - איוב משתפך, מתלונן, מתחנן ומאיים

הפרק נוגע ללב - איוב 1) מבכה על ההתקפה נגדו מצד חבריו, 2) אומר שאלקים שם אותו למטרה ועיוות את דינו, 3) אומר שמשפחתו וחבריו נטשו אותו 4) ומתחנן לרחמים. לסיום 5) הוא מבקש שמלותיו יכתבו לדורות, ולכאורה 6) מאיים על חבריו.

1) וַיַּ֥עַן אִיּ֗וֹב וַיֹּאמַֽר׃ עַד־אָ֭נָה תּוֹגְי֣וּן נַפְשִׁ֑י וּֽתְדַכּאוּנַ֥נִי בְמִלִּֽים׃ זֶ֤ה עֶ֣שֶׂר פְּ֭עָמִים תַּכְלִימ֑וּנִי לֹֽא־תֵ֝בֹ֗שׁוּ תַּהְכְּרוּ־לִֽי׃ וְאַף־אׇמְנָ֥ם שָׁגִ֑יתִי אִ֝תִּ֗י תָּלִ֥ין מְשׁוּגָתִֽי׃ אִם־אׇ֭מְנָם עָלַ֣י תַּגְדִּ֑ילוּ וְתוֹכִ֥יחוּ עָ֝לַ֗י חֶרְפָּתִֽי׃

דְּֽעוּ־אֵ֭פוֹ כִּֽי־אֱל֣וֹהַּ עִוְּתָ֑נִי וּ֝מְצוּד֗וֹ עָלַ֥י הִקִּֽיף׃ הֵ֤ן אֶצְעַ֣ק חָ֭מָס וְלֹ֣א אֵעָנֶ֑ה אֲ֝שַׁוַּ֗ע וְאֵ֣ין מִשְׁפָּֽט׃ אׇרְחִ֣י גָ֭דַר וְלֹ֣א אֶעֱב֑וֹר וְעַ֥ל נְ֝תִיבוֹתַ֗י חֹ֣שֶׁךְ יָשִֽׂים׃ כְּ֭בוֹדִי מֵעָלַ֣י הִפְשִׁ֑יט וַ֝יָּ֗סַר עֲטֶ֣רֶת רֹאשִֽׁי׃ יִתְּצֵ֣נִי סָ֭בִיב וָאֵלַ֑ךְ וַיַּסַּ֥ע כָּ֝עֵ֗ץ תִּקְוָתִֽי׃ וַיַּ֣חַר עָלַ֣י אַפּ֑וֹ וַיַּחְשְׁבֵ֖נִי ל֣וֹ כְצָרָֽיו׃

יַ֤חַד ׀ יָ֘בֹ֤אוּ גְדוּדָ֗יו וַיָּסֹ֣לּוּ עָלַ֣י דַּרְכָּ֑ם וַיַּחֲנ֖וּ סָבִ֣יב לְאׇהֳלִֽי׃

בקטע זה יש מקבילות רבות לאיכה - במיוחד לפרק ג'

3) אַ֭חַי מֵעָלַ֣י הִרְחִ֑יק וְ֝יֹדְעַ֗י אַךְ־זָ֥רוּ מִמֶּֽנִּי׃ חָדְל֥וּ קְרוֹבָ֑י וּֽמְיֻדָּעַ֥י שְׁכֵחֽוּנִי׃ גָּ֘רֵ֤י בֵיתִ֣י וְ֭אַמְהֹתַי לְזָ֣ר תַּחְשְׁבֻ֑נִי נׇ֝כְרִ֗י הָיִ֥יתִי בְעֵינֵיהֶֽם׃ לְעַבְדִּ֣י קָ֭רָאתִי וְלֹ֣א יַעֲנֶ֑ה בְּמוֹ־פִ֝֗י אֶתְחַנֶּן־לֽוֹ׃ ר֭וּחִי זָ֣רָה לְאִשְׁתִּ֑י וְ֝חַנֹּתִ֗י לִבְנֵ֥י בִטְנִֽי׃ גַּם־עֲ֭וִילִים מָ֣אֲסוּ בִ֑י אָ֝ק֗וּמָה וַיְדַבְּרוּ־בִֽי׃ תִּ֭עֲבוּנִי כׇּל־מְתֵ֣י סוֹדִ֑י וְזֶה־אָ֝הַ֗בְתִּי נֶהְפְּכוּ־בִֽי׃ עוֹרִ֣י וּ֭בִבְשָׂרִי דָּבְקָ֣ה עַצְמִ֑י וָ֝אֶתְמַלְּטָ֗ה בְּע֣וֹר שִׁנָּֽי׃

4) חׇנֻּ֬נִי חׇנֻּ֣נִי אַתֶּ֣ם רֵעָ֑י כִּ֥י יַד־אֱ֝ל֗וֹהַּ נָ֣גְעָה בִּֽי׃ לָ֭מָּה תִּרְדְּפֻ֣נִי כְמוֹ־אֵ֑ל וּ֝מִבְּשָׂרִ֗י לֹ֣א תִשְׂבָּֽעוּ׃

5) מִי־יִתֵּ֣ן אֵ֭פוֹ וְיִכָּתְב֣וּן מִלָּ֑י מִי־יִתֵּ֖ן בַּסֵּ֣פֶר וְיֻחָֽקוּ׃ בְּעֵט־בַּרְזֶ֥ל וְעֹפָ֑רֶת לָ֝עַ֗ד בַּצּ֥וּר יֵחָצְבֽוּן׃

6) וַאֲנִ֣י יָ֭דַעְתִּי גֹּ֣אֲלִי חָ֑י וְ֝אַחֲר֗וֹן עַל־עָפָ֥ר יָקֽוּם׃ וְאַחַ֣ר ע֭וֹרִי נִקְּפוּ־זֹ֑את וּ֝מִבְּשָׂרִ֗י אֶחֱזֶ֥ה אֱלֽוֹהַּ׃ אֲשֶׁ֤ר אֲנִ֨י ׀ אֶחֱזֶה־לִּ֗י וְעֵינַ֣י רָא֣וּ וְלֹא־זָ֑ר כָּל֖וּ כִלְיֹתַ֣י בְּחֵקִֽי׃ כִּ֣י תֹ֭אמְרוּ מַה־נִּרְדׇּף־ל֑וֹ וְשֹׁ֥רֶשׁ דָּ֝בָ֗ר נִמְצָא־בִֽי׃ גּ֤וּרוּ לָכֶ֨ם ׀ מִפְּנֵי־חֶ֗רֶב כִּֽי־חֵ֭מָה עֲוֺנ֣וֹת חָ֑רֶב לְמַ֖עַן תֵּדְע֣וּן [שַׁדּֽוּן]׃

יא: תקציר הפרקים כ-כז

פרק כ - צופר מדבר בגנות הרשעים

פרק כא - איוב משיב שגם הוא מתעב את הרשעים, אבל הוא מתפלא על הצלחתם:

וְאִם־זָכַ֥רְתִּי וְנִבְהָ֑לְתִּי וְאָחַ֥ז בְּ֝שָׂרִ֗י פַּלָּצֽוּת׃ מַ֭דּוּעַ רְשָׁעִ֣ים יִֽחְי֑וּ עָ֝תְק֗וּ גַּם־גָּ֥בְרוּ חָֽיִל׃ זַרְעָ֤ם נָכ֣וֹן לִפְנֵיהֶ֣ם עִמָּ֑ם וְ֝צֶאֱצָאֵיהֶ֗ם לְעֵינֵיהֶֽם׃ בָּתֵּיהֶ֣ם שָׁל֣וֹם מִפָּ֑חַד וְלֹ֤א שֵׁ֖בֶט אֱל֣וֹהַּ עֲלֵיהֶֽם׃

הוא ממשיך לומר שהוא יודע שחבריו יגידו שבסופו של דבר יהיה צדק, אבל הוא לא מקבל זאת:

וְ֭אֵיךְ תְּנַחֲמ֣וּנִי הָ֑בֶל וּ֝תְשׁ֥וּבֹתֵיכֶ֗ם נִשְׁאַר־מָֽעַל?

פרק כב - אליפז מסיר את הכפפות ומתקיף את איוב בחריפות:

הֲלֹ֣א רָעָֽתְךָ֣ רַבָּ֑ה וְאֵֽין־קֵ֝֗ץ לַעֲוֺנֹתֶֽיךָ׃

פרק כג - איוב עונה שהלוואי והיה יכול לדבר עם אלקים אך אלקים נסתר מעיניו, כמו גם דרכי ההנהגה של אלקים

פרק כד - איוב ממשיך לטעון, בצורה הגובלת בכפירה, שכמו שדרכי האלקים נסתרות ממנו, כך נראה שדרכי הרשעים נסתרות מהאלקים משום שהוא לא מביא אותם במשפט

פרק כה - פרק קצרצר

וַ֭יַּעַן בִּלְדַּ֥ד הַשֻּׁחִ֗י וַיֹּאמַֽר׃ הַמְשֵׁ֣ל וָפַ֣חַד עִמּ֑וֹ עֹשֶׂ֥ה שָׁ֝ל֗וֹם בִּמְרוֹמָֽיו׃ הֲיֵ֣שׁ מִ֭סְפָּר לִגְדוּדָ֑יו וְעַל־מִ֝֗י לֹא־יָק֥וּם אוֹרֵֽהוּ׃ וּמַה־יִּצְדַּ֣ק אֱנ֣וֹשׁ עִם־אֵ֑ל וּמַה־יִּ֝זְכֶּ֗ה יְל֣וּד אִשָּֽׁה׃ הֵ֣ן עַד־יָ֭רֵחַ וְלֹ֣א יַאֲהִ֑יל וְ֝כוֹכָבִ֗ים לֹא־זַכּ֥וּ בְעֵינָֽיו׃ אַ֭ף כִּֽי־אֱנ֣וֹשׁ רִמָּ֑ה וּבֶן־אָ֝דָ֗ם תּוֹלֵעָֽה׃

זה כל הפרק. נראה שאין לבלדד מה לומר ועל כן הוא משתמש באמרות קצרות וחותם בטענה שאין לאדם יכולת לדבר עם אלקים ובוודאי לא לטעון כלפיו

פרק כו - איוב מגיב בלעג

מֶה־עָזַ֥רְתָּ לְלֹא־כֹ֑חַ ה֝וֹשַׁ֗עְתָּ זְר֣וֹעַ לֹא־עֹֽז׃ מַה־יָּ֭עַצְתָּ לְלֹ֣א חׇכְמָ֑ה וְ֝תֻשִׁיָּ֗ה לָרֹ֥ב הוֹדָֽעְתָּ׃

אֶת־מִ֭י הִגַּ֣דְתָּ מִלִּ֑ין וְנִשְׁמַת־מִ֝֗י יָצְאָ֥ה מִמֶּֽךָּ׃

כלומר, באמת אמרת חידוש גדול

הוא ממשיך לשבח את נפלאות האל, כאומר - הנה, גם אני יכול לדבר כמוך, גם אני יודע את כל מה שאמרת

פרק כז - איוב ממשיך לטעון בלהט שהוא צדיק ושאלקים עיוות את דינו

יב: פרק החכמה: היש לכסף מוצא... והחכמה מאין תמצא - פרק כח

פרק זה נמצא מעל או מחוץ למסגרת של ספר איוב. אולי המחבר רצה לתת ביטוי לרגשותיו הנבואיים ואולי להדגיש את חשיבות החכמה, הבינה ויראת ה' אל מול נפלאות הבורא.

בפרק זה אין אינטראקציה בין האל לאדם. האדם מופיע פעמיים בהקשר של חוסר אונים או חוסר ידיעה - דלו מאנוש נעו; לא ידע אנוש ערכה

כִּ֤י יֵ֣שׁ לַכֶּ֣סֶף מוֹצָ֑א וּ֝מָק֗וֹם לַזָּהָ֥ב יָזֹֽקּוּ׃ בַּ֭רְזֶל מֵֽעָפָ֣ר יֻקָּ֑ח וְ֝אֶ֗בֶן יָצ֥וּק נְחוּשָֽׁה׃ קֵ֤ץ ׀ שָׂ֤ם לַחֹ֗שֶׁךְ וּֽלְכׇל־תַּ֭כְלִית ה֣וּא חוֹקֵ֑ר אֶ֖בֶן אֹ֣פֶל וְצַלְמָֽוֶת׃ פָּ֤רַץ נַ֨חַל ׀ מֵֽעִם־גָּ֗ר הַֽנִּשְׁכָּחִ֥ים מִנִּי־רָ֑גֶל דַּ֖לּוּ מֵאֱנ֣וֹשׁ נָֽעוּ׃ אֶ֗רֶץ מִמֶּ֥נָּה יֵֽצֵא־לָ֑חֶם וְ֝תַחְתֶּ֗יהָ נֶהְפַּ֥ךְ כְּמוֹ־אֵֽשׁ׃

מְקוֹם־סַפִּ֥יר אֲבָנֶ֑יהָ וְעַפְרֹ֖ת זָהָ֣ב לֽוֹ׃

מחצבים ואבנים יקרות

נָ֭תִיב לֹא־יְדָ֣עוֹ עָ֑יִט וְלֹ֥א שְׁ֝זָפַ֗תּוּ עֵ֣ין אַיָּֽה׃ לֹֽא־הִדְרִיכ֥וּהוּ בְנֵֽי־שָׁ֑חַץ לֹֽא־עָדָ֖ה עָלָ֣יו שָֽׁחַל׃ בַּ֭חַלָּמִישׁ שָׁלַ֣ח יָד֑וֹ הָפַ֖ךְ מִשֹּׁ֣רֶשׁ הָרִֽים׃ בַּ֭צּוּרוֹת יְאֹרִ֣ים בִּקֵּ֑עַ וְכׇל־יְ֝קָ֗ר רָאֲתָ֥ה עֵינֽוֹ׃

מִ֭בְּכִי נְהָר֣וֹת חִבֵּ֑שׁ וְ֝תַעֲלֻמָ֗הּ יֹ֣צִא אֽוֹר׃ {פ}

דרכי העולם הפיזיות נסתרות לא רק מעין אדם אלא אפילו מעיני החיות

וְֽ֭הַחׇכְמָה מֵאַ֣יִן תִּמָּצֵ֑א וְאֵ֥י זֶ֝֗ה מְק֣וֹם בִּינָֽה׃ לֹא־יָדַ֣ע אֱנ֣וֹשׁ עֶרְכָּ֑הּ וְלֹ֥א תִ֝מָּצֵ֗א בְּאֶ֣רֶץ הַחַיִּֽים׃ תְּה֣וֹם אָ֭מַר לֹ֣א בִי־הִ֑יא וְיָ֥ם אָ֝מַ֗ר אֵ֣ין עִמָּדִֽי׃

גם אם היינו מכירים את הדרכים הנסתרות לא היינו מוצאים את החכמה

לֹֽא־יֻתַּ֣ן סְג֣וֹר תַּחְתֶּ֑יהָ וְלֹ֥א יִ֝שָּׁקֵ֗ל כֶּ֣סֶף מְחִירָֽהּ׃ לֹֽא־תְ֭סֻלֶּה בְּכֶ֣תֶם אוֹפִ֑יר בְּשֹׁ֖הַם יָקָ֣ר וְסַפִּֽיר׃ לֹא־יַעַרְכֶ֣נָּה זָ֭הָב וּזְכוֹכִ֑ית וּתְמ֖וּרָתָ֣הּ כְּלִי־פָֽז׃ רָאמ֣וֹת וְ֭גָבִישׁ לֹ֣א יִזָּכֵ֑ר וּמֶ֥שֶׁךְ חׇ֝כְמָ֗ה מִפְּנִינִֽים׃ לֹֽא־יַ֭עַרְכֶנָּה פִּטְדַת־כּ֑וּשׁ בְּכֶ֥תֶם טָ֝ה֗וֹר לֹ֣א תְסֻלֶּֽה׃

גם לו היו לנו כל המחצבים והאבנים היקרות לא היינו יכולים לרכוש אותה

וְֽ֭הַחׇכְמָה מֵאַ֣יִן תָּב֑וֹא וְאֵ֥י זֶ֝֗ה מְק֣וֹם בִּינָֽה׃ וְֽ֭נֶעֶלְמָה מֵעֵינֵ֣י כׇל־חָ֑י וּמֵע֖וֹף הַשָּׁמַ֣יִם נִסְתָּֽרָה׃ אֲבַדּ֣וֹן וָ֭מָוֶת אָ֣מְר֑וּ בְּ֝אׇזְנֵ֗ינוּ שָׁמַ֥עְנוּ שִׁמְעָֽהּ׃

כמו דרכי העולם הפיזיות, החכמה והבינה נסתרות מעיני כל חי, ואפילו מעיני המושגים המופשטים של אבדון ומוות (המנוגדים למושג "כל חי")

אֱ֭לֹהִים הֵבִ֣ין דַּרְכָּ֑הּ וְ֝ה֗וּא יָדַ֥ע אֶת־מְקוֹמָֽהּ׃ כִּי־ה֭וּא לִקְצוֹת־הָאָ֣רֶץ יַבִּ֑יט תַּ֖חַת כׇּל־הַשָּׁמַ֣יִם יִרְאֶֽה׃ לַעֲשׂ֣וֹת לָר֣וּחַ מִשְׁקָ֑ל וּ֝מַ֗יִם תִּכֵּ֥ן בְּמִדָּֽה׃ בַּעֲשֹׂת֣וֹ לַמָּטָ֣ר חֹ֑ק וְ֝דֶ֗רֶךְ לַחֲזִ֥יז קֹלֽוֹת׃ אָ֣ז רָ֭אָהּ וַֽיְסַפְּרָ֑הּ הֱ֝כִינָ֗הּ וְגַם־חֲקָרָֽהּ׃ וַיֹּ֤אמֶר ׀ לָאָדָ֗ם הֵ֤ן יִרְאַ֣ת אֲ֭דֹנָי הִ֣יא חׇכְמָ֑ה וְס֖וּר מֵרָ֣ע בִּינָֽה׃ {פ}

אלהים שולט בעולם וכמו שהוא יודע וקובע את נתיבי הרוח והגשם, הוא יודע גם את נתיבי הבינה. אלהים מסביר בסיום לאדם שהחכמה והבינה הן יראת ה' וסור מרע

יראת ה' בתנ"ך מתארת המנעות מחטא במקום שבו אין חשש מעונש או מכך שהדבר יוודע בציבור. בעצם, זוהי עשיית הטוב לשמו, מתוך כבוד ויראה לאלקים. יראת הרוממות ולא יראת העונש.

בפעמים הראשונות שהמונח נזכר הוא נאמר על בני עמים זרים:

אברהם אומר שלפלשתים אין יראת אלהים (בראשית כ:יא)

יוסף, שאחיו חושבים אותו למצרי, אומר - את האלהים אני ירא (שם, מב:יח)

עמלק מואשם בחוסר יראת אלהים (דברים כה:יח)