ויאמר כי יד על כס יה משישב על כס יה ותהא מלחמה שליה באותה שעה מלחמה לה' בעמלק: מיכאן מנוי מלך קודם להכרתת זרעו של עמלק כך דברי ר' יהושע: ר' אלעזר המודעי אומר נשבע הקב״ה בכסאו שאם יבואו כל אומות העולם להתגייר יקבלו מהן ומעמלק לא יקבלו מהן שנ' (עי ש"ב א' י"ג) ויאמר דוד אל הנער המגיד לו מי אתה ויאמר בן איש גר עמלקי אנכי באותה שעה נזכר דויד מה נאמר למשה רבו שאם יבואו מכל אומות העולם להתגייר יקבלו מהן ישראל ועמלק לא יקבלו מהן ויאמר לו דוד דמך על ראשך פיך ענה בך (ע' שם ט"ז): מדר דר אמר הקב״ה מן דר ודר אנא בתריה לדר דרין: מדור דור מדור העולם הזה לדור העולם הבא כך דברי ר' יהושע: ר' אלעזר המודעי אומר מדורו של שמואל לדורו של משיח שיש בו שלשה דורות ומנין שיש בו שלשה דורות שנ' (תהלים ע"ב ה') ייראוך עם שמש ולפני יריח דור דורים:
מדור דור. תניא, ר׳ אליעזר אומר, נשבע הקב"ה בכסא הכבוד שלו, שאם יבא אחד מכל האומות להתגייר שיקבלוהו, ומעמלק ומביתו לא יקבלוהו, לכך נאמר מדור דור.
(מכילתא)
אינו מבואר בכלל מניין להמכילתא להסמיך עיקר דרשה זו על זה הפסוק, ונראה דמדייק שהמלות מדר דר באו חסרות בלא ו', שלא מצינו דוגמת זו בשארי מקומות, וידוע בכמה מקומות שאות ג' מתחלפת באות ד' ככל אותיות הסמוכות זל"ז, כמו גור – דור, שגר – שדר, גלוסקמא – דלוסקמא ועוד. ובגיטין נ"ד א' איתא, ההוא דהוו קרי ליה דייר בן דיירתא, ופירש"י גר בן גיורת, ובמ"ר פ' חיי פרשו הפסוק גר ותושב, דייר ומארי ביתא, ועוד כהנה. ועוד י"ל דמדייק דהו"ל לומר לדור דור בלמ"ד, כמו וזה זכרי לדור דור (פ' שמות), כסאך לדור ודור (איכה ה׳:י״ט), וס"ל למכילתא דלכן כתבה התורה כאן מדר דר חסר ו', וגם במ"ם ולא בלמ"ד, לרמז שני ענינים, האחד מדור דור כפשוטו בכל הדורות, והשני [בחלוף אות ד' על ג'] שלא לקבל גרים ממנו, והכונה שמלחמה לה' בעמלק אפילו בגרים הבאים ממנו, כי לא יחפוץ בם. –
והנה איתא במכילתא כאן, שמביא ר' אליעזר ראיה לדינו שמעמלק ומביתו לא יקבלו גרים שנאמר (שמואל ב א׳:י״ג) ויאמר דוד אל הנער המגיד לו אי מזה אתה ויאמר בן איש גר עמלקי אנכי באותה שעה נזכר דוד מה שנאמר למשה שאם יבאו מכל האומות שבעולם להתגייר יקבלוהו, ומביתו של עמלק לא יקבלוהו, מיד ויאמר אליו דמך על ראשך כי פיך ענה בך, ע"כ. ואני תמה מאד, הלא בפסוק מבואר הסבה שבעבורה הרגו דוד מפני שהרג את שאול, וכמבואר מפורש מהמשך כל הפסוקים ויאמר אליו דוד איך לא יראת לשלוח ידך לשחת את משיח ה' וגו' ויאמר אליו דוד דמך על ראשך כי פיך ענה בך לאמר אנכי מתתי את משיח ה', הרי דלולא זה לא היה הורגו כלל, וצע"ג ליישב.
ולמרבה הפלא נראה לומר, דהדורש הזה מדייק למה התוכח כל כך דוד עם הנער הזה, וגם התנצל על המיתו אותו מפני שפיו ענה בו, והלא כנודע בדברי ימיו של דוד המלך אשר את מי שראה לנכון להרוג הרג מבלי כל טענה והתנצלות, ולכן נראה, כי באמת ידע דוד שהנער הזה לא הרג את שאול, כאשר באמת כן היה, ששאול הרג את עצמו, והיה מכיר זאת בחכמה מדברי הנער שהכיר בו שהגיד כזה מפני שקוה למצוא ע"י זה חן בעיני דוד, או בנבואה או בידיעה מן הצד, ולכן רצה להרוג את הנער אך ורק מפני שהיה מעמלק, ורק לא רצה לפרש שמפני זה הורגו, אולי מפני שהיה מתעתד אז לעלות למלוכה ולא רצה להרגיז את האומות כי שונא הוא אותם, לכן למען לא יחשבו כזאת האומות שהורגו בשביל גזע עמלק טען עמו למראה פנים איך לא ירא לשלוח יד במלך, וכי פיו ענה בו שהרג את שאול, וידעו כולם כי בשביל זה הרגו, ודו"ק. וע"ע מש"כ בענין פסוק הנזכר בשמואל בפ' נח בפסוק ואך את דמכם לנפשותיכם, יעו"ש.
אֵין עוֹשִׂין מִלְחָמָה עִם אָדָם בָּעוֹלָם עַד שֶׁקּוֹרְאִין לוֹ שָׁלוֹם. אֶחָד מִלְחֶמֶת הָרְשׁוּת וְאֶחָד מִלְחֶמֶת מִצְוָה. שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כ, י) "כִּי תִקְרַב אֶל עִיר לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ וְקָרָאתָ אֵלֶיהָ לְשָׁלוֹם". אִם הִשְׁלִימוּ וְקִבְּלוּ שֶׁבַע מִצְוֹת שֶׁנִּצְטַוּוּ בְּנֵי נֹחַ עֲלֵיהֶן אֵין הוֹרְגִין מֵהֶן נְשָׁמָה וַהֲרֵי הֵן לְמַס. שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כ, יא) "יִהְיוּ לְךָ לָמַס וַעֲבָדוּךָ". קִבְּלוּ עֲלֵיהֶן הַמַּס וְלֹא קִבְּלוּ הָעַבְדוּת אוֹ שֶׁקִּבְּלוּ הָעַבְדוּת וְלֹא קִבְּלוּ הַמַּס. אֵין שׁוֹמְעִין לָהֶם עַד שֶׁיְּקַבְּלוּ שְׁנֵיהֶם. וְהָעַבְדוּת שֶׁיְּקַבְּלוּ הוּא שֶׁיִּהְיוּ נִבְזִים וּשְׁפָלִים לְמַטָּה וְלֹא יָרִימוּ רֹאשׁ בְּיִשְׂרָאֵל אֶלָּא יִהְיוּ כְּבוּשִׁים תַּחַת יָדָם. וְלֹא יִתְמַנּוּ עַל יִשְׂרָאֵל לְשׁוּם דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם. וְהַמַּס שֶׁיְּקַבְּלוּ שֶׁיִּהְיוּ מוּכָנִים לַעֲבוֹדַת הַמֶּלֶךְ בְּגוּפָם וּמָמוֹנָם. כְּגוֹן בִּנְיַן הַחוֹמוֹת. וְחֹזֶק הַמְּצוּדוֹת. וּבִנְיַן אַרְמוֹן הַמֶּלֶךְ וְכַיּוֹצֵא בּוֹ. שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א ט, טו) "וְזֶה דְבַר הַמַּס אֲשֶׁר הֶעֱלָה הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה לִבְנוֹת אֶת בֵּית ה' וְאֶת בֵּיתוֹ וְאֶת הַמִּלּוֹא וְאֵת חוֹמַת יְרוּשָׁלָםִ" (מלכים א ט, יט) "וְאֵת כָּל עָרֵי הַמִּסְכְּנוֹת אֲשֶׁר הָיוּ לִשְׁלֹמֹה" (מלכים א ט, כ) "כָּל הָעָם הַנּוֹתָר מִן הָאֱמֹרִי" (מלכים א ט, כא) "וַיַּעֲלֵם שְׁלֹמֹה לְמַס עֹבֵד עַד הַיּוֹם הַזֶּה" (מלכים א ט, כב) "וּמִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא נָתַן שְׁלֹמֹה עָבֶד כִּי הֵם אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה וַעֲבָדָיו וְשָׂרָיו וְשָׁלִישָׁיו וְשָׂרֵי רִכְבּוֹ וּפָרָשָׁיו":
If the enemy accepts the offer of peace and commits itself to the fulfillment of the seven mitzvot that were commanded to Noah's descendents, none of them should be killed. Rather, they should be subjugated as ibid.:11 states: 'They shall be your subjects and serve you.'
If they agree to tribute, but do not accept subjugation or if they accept subjugation, but do not agree to tribute, their offer should not be heeded. They must accept both.
The subjugation they must accept consists of being on a lower level, scorned and humble. They must never raise their heads against Israel, but must remain subjugated under their rule. They may never be appointed over a Jew in any matter whatsoever.
The tribute they must accept consists of being prepared to support the king's service with their money and with their persons; for example, the building of walls, strengthening the fortresses, building the king's palace, and the like as I Kings 9:15-22) relates: "This is the tribute which Solomon raised to build the House of God, his own palace, the Milo, the wall of Jerusalem,... and all the store-cities which Solomon had... All the people that remained from the Amorites... upon them did Solomon lay a tribute of bondservice until this day."
In contrast, Solomon did not make bondsmen out of the children of Israel. They were men of war, his personal servants, his princes, his captains, the officers of his chariots, and his horsemen.
וְאִם לֹא הִשְׁלִימוּ אוֹ שֶׁהִשְׁלִימוּ וְלֹא קִבְּלוּ שֶׁבַע מִצְוֹת. עוֹשִׂין עִמָּהֶם מִלְחָמָה וְהוֹרְגִין כָּל הַזְּכָרִים הַגְּדוֹלִים. וּבוֹזְזִין כָּל מָמוֹנָם וְטַפָּם. וְאֵין הוֹרְגִין אִשָּׁה וְלֹא קָטָן שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כ, יד) "וְהַנָּשִׁים וְהַטָּף" זֶה טַף שֶׁל זְכָרִים. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּמִלְחֶמֶת הָרְשׁוּת שֶׁהוּא עִם שְׁאָר הָאֻמּוֹת. אֲבָל שִׁבְעָה עֲמָמִין וַעֲמָלֵק שֶׁלֹּא הִשְׁלִימוּ אֵין מַנִּיחִין מֵהֶם נְשָׁמָה שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כ, טו) "כֵּן תַּעֲשֶׂה לְכָל" וְגוֹ' (דברים כ, טז) "רַק מֵעָרֵי הָעַמִּים" (דברים כ, טז) "לֹא תְחַיֶּה כָּל נְשָׁמָה". וְכֵן הוּא אוֹמֵר בַּעֲמָלֵק (דברים כה, יט) "תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק". וּמִנַּיִן שֶׁאֵינוֹ מְדַבֵּר אֶלָּא בְּאֵלּוּ שֶׁלֹּא הִשְׁלִימוּ שֶׁנֶּאֱמַר (יהושע יא, יט) "לֹא הָיְתָה עִיר אֲשֶׁר הִשְׁלִימָה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בִּלְתִּי הַחִוִּי ישְׁבֵי גִבְעוֹן אֶת הַכּל לָקְחוּ בַמִּלְחָמָה" (יהושע יא, כ) "כִּי מֵאֵת ה' הָיְתָה לְחַזֵּק אֶת לִבָּם לִקְרַאת הַמִּלְחָמָה אֶת יִשְׂרָאֵל לְמַעַן הַחֲרִימָם". מִכְלַל שֶׁשָּׁלְחוּ לָהֶם לְשָׁלוֹם וְלֹא קִבְּלוּ:
All males past majority should be killed. Their money and their children should be taken as spoil, but neither women or children should be killed, as Deuteronomy 20:14 states: 'But the women and the children... take as spoil." 'The children' refer to males below the age of majority.
The above applies to a milchemet hareshut fought with other nations. However, if either the seven nations or Amalek refuse to accept a peaceful settlement, not one soul of them may be left alive as ibid. 20:15-16 states: 'Do this to all the cities that ... are not the cities of these nations. However, from the cities of these nations,... do not leave a soul alive.' Similarly, in regard to Amalek, Deuteronomy 25:19 states: 'Obliterate the memory of Amalek.'
How do we know that these commands are only referring to those who did not accept a peaceful settlement? Joshua 11:19-20 states: 'There was no city which accepted a peaceful settlement with the children of Israel except the Chivites who lived in Gibeon. All the rest, they conquered in battle. This was inspired by God, Who strengthened their hearts to engage in battle against Israel so that they would be destroyed.' From these statements, we can infer that a peaceful settlement was offered, but they did not accept it.
אבל שבעה עממין ועמלק וכו'. א"א זה שבוש אלא שיכול לומר השלימו לקבל המצות:
Ravad understood Rambam that if they made peace but didnt accept 7 noahide laws then we wouldnt kill them. He argues and says that we only dont kill them if they accept the noahide laws also.
אבל שבעה עממין ועמלק וכו'. כתב הראב"ד זה שיבוש אלא שיכול לומר השלימו לקבל המצות עכ"ל. טעמו לומר שבעה עממין ועמלק אף ע"פ שהשלימו ורצו לקבל עליהם מס ועבדות הורגין אותם. אלא שאפשר לטעון בעד רבינו ולומר שבכלל השלימו הוא קבלת שבע מצות שאם קבלו עליהם שבע מצות הרי יצאו מכלל שבעה עממין ומכלל עמלק והרי הם כבני נח הכשרים:
There are four nations from which [converts] are exceptions: Ammon, Moab, Egypt, and Edom. When a person from one of these nations converts, he is like an Israelite with regard to all matters with the exception of marriage within the Jewish community.
חוץ מד' עממין בלבד. ומדלא חשב רבינו עמלק משמע דבכלל כל האומות היה שהיו מקבלין אותן בימים הקדמונים כשמתגיירין. וכן יש ללמוד ממ"ש הכס"מ לדעת רבינו בריש פ"ו דהלכות מלכים. ולכאורה קשה דאמאי לא פסק רבינו כהמכילתא סוף פרשת בשלח והובא בילקוט דאסור לקבל גר מעמלק ודריש ליה מדכתיב מלחמה לה' בעמלק מדור דור. ויש לפרש על פי מ"ש בס' שמע שלמה דדייק מדכתיב מדר דר חסר ותרגום גר הוא דייר ועל כן דרשו דגם עם גר הוא מלחמה לה'. ולפ"ז לא אתיא רק למ"ד אם למסורת והיינו דבמכילתא איתא כן בשם ר' אליעזר ואזיל לשיטתו דס"ל אם למסורת בקידושין ולפרש"י שם לא קיי"ל כוותיה. דר' עקיבא ות"ק פליגי עליה וזהו דעת רבינו:
If you hold Yesh Em Lemikra then the importnat thing is how you say it not how its written
... וענין טעותו כמו שאמרו (גיטין מג.) אין אדם עומד על דברי תורה אלא אם כן נכשל ולכך ביאת עמלק הכנה למתן תורה כי ענין עמלק הוא המכשול שאירע חטא בהזדמנות שלא במתכוין וכאשר מתעורר מזה עומד על דברי תורה. ... וכן קליטת הטוב דעמלק גם כן הוא רק בדרך זה דאין מקבלין גרים מהם אם לא בדרך מכשול. דעל כן כך היו בני בניו של המן דלמדו תורה בבני ברק או דלא ידעו כשקבלום שהם מזרע עמלק ובדיעבד שקבלוהו הרי זה גר [והא דדוד שהרגו היינו מפני שפיו ענה בו שחייב מיתה על הריגת שאול כמפורש בכתוב ומכל מקום צריך לעיין] והקרוב יותר בעיני שהיה על ידי גוי מבני ביתו של המן שבא על בת ישראל באונס דהולד כשר (יבמות מה: ועיין שם כג. רש"י ותוס ד"ה קסבר) ואף למאן דאמר הולד ממזר יש לומר אם קבלוהו ונתגייר ואחר כך נודע שהוא מזרע עמלק הגם דנאמר דגם דיעבד צריך לקיים בו מצות תמחה אף שנתגייר. מכל מקום בזה לדברי הכל הולד כשר וישראל גמור הוא....
Rambam maintains that we may accept converts from Amalek. According to him, the halakha does not follow R. Eliezer’s opinion in the Mekhilta (end of Parashat Beshalaĥ) because another opinion – that of R. Elazar Ha-Moda’i – is cited there as well, and because the Gemara’s account of Haman’s descendants runs counter to R. Eliezer’s view. So writes Ĥida (Ya’ir Ozen, Gimel:1).
Ĥazon Ish (yd 157:5) states that R. Eliezer’s prohibition on accepting an Amalekite convert only applies during wartime.
According to Avnei Nezer, oĥ 508, we may grant an Amalekite the status of ger toshav (a “resident alien,” a non-Jew who lives in Israel and adopts the seven Noahide laws), who is subservient to the Jewish people, but he may not become a regular convert.
Others maintain that we do not accept the conversion of Amalekites, interpreting the statement that Haman’s descendants taught Torah in Bnei Brak in various ways. Some explain that the lineage of a non-Jew is determined by the father, and these teachers descended from Haman through a daughter (Mahari Engel, Gilyonei Ha-Shas, Gittin 57b; Maharsham 3:272).
Others explain that, le-khatĥila, we do not accept Amalekite converts, but if they are accepted by accident, their conversion is valid (Yeshu’ot Malko, Likutim 15).
Others maintain that the conversion is valid only if the mistake is discovered several generations later, but if a convert’s Amalekite origin is revealed immediately, the conversion is invalidated (Shvut Yehuda on the Mekhilta).
Others maintain that the teachers descended from an Amalekite who assimilated into another nation and converted afterward. In such a case, it is impossible to know that he is from Amalek, and thus we accept him. Later on, it was revealed through divine inspiration that these teachers were descendants of Haman, but their conversion was still valid (R. Ĥayim Palachi, Einei Kol Ĥai, San. 96b).
It is also possible that an Amalekite can divest himself of the status of Amalek by accepting the seven Noahide laws, and then, at a later stage, convert (suggested by Ĥida, Petaĥ Einayim, San. 96b).
According to Reponsa Kol Mevaser 2:42, we may accept an Amalekite convert; the Mekhilta only prohibits such a convert from marrying into the Jewish people.