פירוש המשנה לרמב"ם מסכת ברכות פרק ד
ומנחה, שם נופל על עת מעתותי היום והוא כשנשאר ביום שעתים ומחצה זמניות, ונקראת התפלה השני המנחה לפי שתחלת זמנה באותו עת.
תוספות יום טוב מסכת ברכות פרק ד
וכתבו התוס' בריש פרק בתרא דפסחים (דף קז א) תימה אמאי קרי ליה מנחה דאי משום דמנחה היתה קריבה בין הערבים הלא גם בשחר קריבה. וי"ל בשחרית יש שם אחר שחרית. ועוד י"ל משום דשעת רצון הוא בשעת הקרבת המנחה שאליה ונענה כעלות המנחה. [והרמב"ם בפירושו כתב מנחה שם נופל על עת מן היום והוא כשישאר מן היום ב' שעות ומחצה זמניות ונקראת התפלת השניה מנחה מפני היות תחלת זמנה בעת ההיא עכ"ל. ולא נתן טעם על השם של זמן ההוא. ומצאתי בפירוש החומש להרמב"ן בפרשת בא בפסוק בין הערבים שהביא שם פסוקים שכתב בהם מנחת בוקר מנחת ערב וכתב שמנחה מלשון מנוחת השמש והשקט אורו הגדול כדמתרגמינן למנח יומא והן מנחה גדולה ומנחה קטנה שהזכירו חכמים עכ"ל]:
ואמר רבי חלבו אמר רב הונא לעולם יהא אדם זהיר בתפלת המנחה שהרי אליהו לא נענה אלא בתפלת המנחה שנאמר (מלכים א יח, לו) ויהי בעלות המנחה ויגש אליהו הנביא ויאמר וגו' ענני ה' ענני ענני שתרד אש מן השמים וענני שלא יאמרו מעשה כשפים הם ר' יוחנן אמר אף בתפלת ערבית שנאמר (תהלים קמא, ב) תכון תפלתי קטרת לפניך משאת כפי מנחת ערב רב נחמן בר יצחק אמר אף תפלת שחרית שנאמר (תהלים ה, ד) ה' בקר תשמע קולי בקר אערך לך ואצפה
איתמר רבי יוסי ברבי חנינא אמר תפלות אבות תקנום רבי יהושע בן לוי אמר תפלות כנגד תמידין תקנום
אביי בר אבין ור' חנינא בר אבין דאמרי תרוייהו כל שאין מתפלל עם דמדומי חמה דא"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן מצוה להתפלל עם דמדומי חמה וא"ר זירא מאי קראה (תהלים עב, ה) ייראוך עם שמש ולפני ירח דור דורים לייטי עלה במערבא אמאן דמצלי עם דמדומי חמה מאי טעמא דלמא מיטרפא ליה שעתא:
אמת ליעקב מסכת ברכות דף ו עמוד ב
ונראה, דהנה המתפלספים מבני עמינו הקשו בעניינא דתפלה הא אין שום שינוי רצון בבורא יתברך,והאיך שייך לשון תפלה. ותירצו דהתפלה אינו רק כדי שיתברר בשכלו כי הוא בכל דבר מושל וברשותויתברך הכל, ואז יגיע אליו היראה וההכנעה. והובא זה בספר שבילי אמונה (בנתיב הראשון). ובאמתח"ו לומר כן, רק האמת שהתפלה פועלת הרצון יתברך, ואין בזה קושיא השינוי רצון, כי כמו שאיןמשיגים מהותו כן אין משיגים רצונו ודעתו. וכמו שאין משיגים הידיעה והבחירה, והידיעה משארתאפשרות הבחירה, כמו שכתב כל זה הרמב"ם (פ"ה מהל' תשובה הל' ה), כן אנחנו אין משיגים האיךמרצין אותו בתפלה, והיאך מהפכין מדת הדין למדת הרחמים ע"י תשובה, שמאתמול הי' מדת הדיןעליו ובתשובה נתהפך, שהרי הבחירה חפשית. ולפ"ז נאמר גם כן שיש עתות רצוים על זה. משא"כאם נאמר כבעל שבילי אמונה, אין שייכות בזה לומר כלל עת רצון. ולזה אמר שיהא זהיר בתפלתהמנחה להורות לנו זה השורש, שזמן התפלה ג"כ גורם ריצוי, שהרי אליהו לא נענה אלא בזמן זה. ור'נתן סבר שגם בתפלת ערבית, היות בזמן ההוא מדת הדין גובר ולכך יזהר להתפלל בזמן ההואלהפכו. משא"כ מהאבות לא מוכח שיהא הזמן גורם ג"כ הריצוי. וכיון שמוכח שהזמן גורם ריצוי, מכלשכן שגוף התפלה גורם ריצוי, ודלא כדעת השבילי אמונה. וענין אמרו "יהא זהיר בתפלת המנחה" -ענינו תפלת צרכיו שאינו תפלת צבור, כי תפלת צבור אינו צריך לעת רצון:
מהרש"א חידושי אגדות מסכת ברכות דף ו עמוד ב
בתפלת המנחה כו'. נראה לפרש דהא לא אצטריך למימר שלא יבטל אדם אחד מהתפלות שכבר מפורש (לקמן כ"ו) שאבות תקנום וכנגד תמידין תקנום אלא דה"ק לעולם יהא אדם זהיר וזריז בתפלת המנחה שלא ישהה אותה אלא מיד ותיכף שיגיע זמנה יתפלל אותה כמ"ש פ"ק דשבת (דף ט:) שלא יעשה דבר דלא אתו לאמשוכי ומייתי. שהרי אליהו לא נענה אלא בתחלת תפלת המנחה שנאמר ויהי בעלות המנחה ויגש וגו'. דמשמע ליה בתחלת עלייתו של שעת המנחה:
מרומי שדה מסכת ברכות דף ו עמוד ב
שם. רי"א אף בתפלת ערבית כו'. נראה דלא פליגי דאין סגולת שלשה תפלות אלו שוות. דת"ע הויבמקום קטרת שמכפר על לה"ר כדאי' ביומא מ"ד ע"א ובתו"כ פ' אחרי איזהו דבר שמכפר עליו ועלביתו ועל כל ישראל כו' על מה היא מכפרת על לשה"ר כו' ונגד זה ת"ע מכפר על עון היום. כדאי' בב"בדף קס"ד שלש עבירות אין אדם ניצול בכל יום כו' ולשה"ר כו' והכל בלה"ר כו'. ותפלת שחרית הוי במקום ערך המזבח על העולה שהיא לחם ומזון כדאי' בכתובות י' ע"ב למה נקרא שמו מזבח מזין כו'ובמדרש שה"ש רעיתי פרנסתי כו' ובתנחומא אי' שכנגד ערך המזבח תערוך לפני שלחן. וכנגד זהתפלת שחרית פרנסה לכל היום וזהו הביאור בקר אערך לך ואצפה על הפרנסה. ומנחה הוי כנגדמנחה ונסכים שהוא משמח אלקים ואין אומרים שירה אלא על היין כדאי' בעירכין דף י"א ואז עתרצון לכל דבר:
מדרש תנחומא (ורשא) פרשת תצוה
אמר הקב"ה מכל הקרבנות שאתם מקריבין אין חביב עלי כקטרת, תדע שכל הקרבנות כולן לצרכיהן של ישראל כיצד החטאת היתה באה על החטא והאשם כן העולה באה על הרהור הלב השלמים אינן באין אלא לכפרה שהן באין על מצות עשה אבל הקטרת אינה באה לא על החטא ולא על עון ולא על האשם אלא על השמחה הוי שמן וקטרת ישמח לב
(ב) כבר אמרנו שתפלת המנחה כנגד תמיד של בין הערבים תקנו זמנה ולפי שהיה התמיד קרב בכל יום בתשע שעות ומחצה תקנו זמנה מתשע שעות ומחצה והיא הנקראת מנחה קטנה ולפי שבערב הפסח שחל להיות בערב שבת היו שוחטין את התמיד בשש שעות ומחצה אמרו שהמתפלל מאחר שש שעות ומחצה יצא ומשהגיע זמן זה הגיע זמן חיובה וזו היא הנקראת מנחה גדולה.
(ג) נהגו אנשים הרבה להתפלל גדולה וקטנה והאחת רשות והורו מקצת הגאונים שאין ראוי להתפלל רשות אלא הגדולה וכן הדין נותן מפני שהיא כנגד דבר שאינו תדיר בכל יום ואם התפלל הגדולה חובה לא יתפלל קטנה אלא רשות.
(א) מי שהתפלל תפילת המנחה לאחר ו' שעות ומחצה למעלה יצא. ועיקר זמנה מט' שעות ומחצה ולמעלה עד הלילה לרבנן, ולרבי יהודה עד פלג המנחה שהוא עד סוף י"א שעות חסר רביע.
טור אורח חיים הלכות תפלת המנחה סימן רלג
וזמנה משש שעות ומחצה ולמעלה עד הלילה
שו"ת הרי"ף סימן שכ
שאלה. למה היתה תפלת המנחה משש שעות ולמעלה.
תשובה עיקר דבר זה וטעמו לפי שתפלות כנגד תמידין תקנום וכתיב את הכבש אחד תעשה בבוקר ואת הכבש השני תעשה בין הערבים מכי ינטו צללי ערב והוא משש שעות ולמעלה שהיא מנחה גדולה שנתקנה במקום תמיד של בין הערבים וכן שנינו תמיד נשחט משש ומחצה ומי שלא התפלל אותה בזה הזמן יש עליו להתפלל תפלת מנחה עד הערב כמו ששנינו תפלת מנחה עד הערב אבל מי שהתפלל תפלת המנחה בשש שעות ומחצה ונזדמן לו עת תפלת המנחה לערב עם הצבור אם ירצה להתפלל נדבה עם הציבור יתפלל.
פירוש המנהיג למסכת כלה
הזריז להתפלל מנחה גדולה שהיא משש שעות ומחצה, הרי זה משובח, והיא מצוה מן המובחר, אך בני הגולה שהם בדוחק הפרנסה ואינם יכולים להתפלל מנחה גדולה הם מתפללים מנחה קטנה שהיא מתשע שעות ומחצה. וראיה גדולה לזה ממה שאמר דוד ערב ובוקר וצהרים אשיחה ואהמה. וצהרים היא משעה ששית שהחמה בראש כל אדם, כצאת השמש בגבורתו, והוא מלשון צהר תעשה לתיבה וכו', הא למדת שמנחה גדולה היו מתפללים.