תנורו של עכנאי (Copy)

מבוסס על דף מקורות מאת: בית מדרש אלול (תנורו של עכנאי - המפץ הגדול, יואב גוטהולד)

סיפור טעון שבו מתגוששים ר' אליעזר, ר' יהושוע ורבן גמליאל. טעון – בגלל ההתרחשות הדרמטית והחריפה שבו ומכיוון שהוא נוגע בשורשי התפתחות התורה שבעל פה ובתפיסות שונות ביחס אליה.

מקורות רקע: תנ"ך, משנה

ויקרא י״א:כ״ט-ל״ה

(כט) וְזֶה לָכֶם הַטָּמֵא בַּשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ עַל-הָאָרֶץ הַחֹלֶד וְהָעַכְבָּר וְהַצָּב לְמִינֵהוּ. (ל) וְהָאֲנָקָה וְהַכֹּחַ וְהַלְּטָאָה וְהַחֹמֶט וְהַתִּנְשָׁמֶת. (לא) אֵלֶּה הַטְּמֵאִים לָכֶם בְּכָל-הַשָּׁרֶץ כָּל-הַנֹּגֵעַ בָּהֶם בְּמֹתָם יִטְמָא עַד-הָעָרֶב. (לב) וְכֹל אֲשֶׁר-יִפֹּל-עָלָיו מֵהֶם בְּמֹתָם יִטְמָא מִכָּל-כְּלִי-עֵץ אוֹ בֶגֶד אוֹ-עוֹר אוֹ שָׂק כָּל-כְּלִי אֲשֶׁר-יֵעָשֶׂה מְלָאכָה בָּהֶם בַּמַּיִם יוּבָא וְטָמֵא עַד-הָעֶרֶב וְטָהֵר. (לג) וְכָל-כְּלִי-חֶרֶשׂ אֲשֶׁר-יִפֹּל מֵהֶם אֶל-תּוֹכוֹ כֹּל אֲשֶׁר בְּתוֹכוֹ יִטְמָא וְאֹתוֹ תִשְׁבֹּרוּ. (לד) מִכָּל-הָאֹכֶל אֲשֶׁר יֵאָכֵל אֲשֶׁר יָבוֹא עָלָיו מַיִם יִטְמָא וְכָל-מַשְׁקֶה אֲשֶׁר יִשָּׁתֶה בְּכָל-כְּלִי יִטְמָא. (לה) וְכֹל אֲשֶׁר-יִפֹּל מִנִּבְלָתָם עָלָיו יִטְמָא תַּנּוּר וְכִירַיִם יֻתָּץ טְמֵאִים הֵם וּטְמֵאִים יִהְיוּ לָכֶם.

Leviticus 11:29-35

And these are they which are unclean unto you among the swarming things that swarm upon the earth: the weasel, and the mouse, and the great lizard after its kinds, and the gecko, and the land-crocodile, and the lizard, and the sand-lizard, and the chameleon. These are they which are unclean to you among all that swarm; whosoever doth touch them, when they are dead, shall be unclean until the even. And upon whatsoever any of them, when they are dead, doth fall, it shall be unclean; whether it be any vessel of wood, or raiment, or skin, or sack, whatsoever vessel it be, wherewith any work is done, it must be put into water, and it shall be unclean until the even; then shall it be clean. And every earthen vessel whereinto any of them falleth, whatsoever is in it shall be unclean, and it ye shall break. All food therein which may be eaten, that on which water cometh, shall be unclean; and all drink in every such vessel that may be drunk shall be unclean. And every thing whereupon any part of their carcass falleth shall be unclean; whether oven, or range for pots, it shall be broken in pieces; they are unclean, and shall be unclean unto you.

משנה כלים ה׳:י׳

חתכו חוליות, ונתן חול בין חוליה לחוליה - רבי אליעזר מטהר, וחכמים מטמאין. זה תנורו של עכנאי.

מושגים

מסכת כלים: עיקרה הוא הדיון בטומאות של כלים מסוגים שונים, באילו טומאות הם נטמאים, מתי הוא גמר מלאכתם לקבל טומאה ומהם חלקיהם הראויים לקבל טומאה. (מתוך ביאור קהתי)

Mishnah Kelim 5:10

If he cut the oven up into rings, and then he put sand between each pair of rings, Rabbi Eliezer says: it is clean. But the sages say: it is unclean. This is the oven of Akhnai. As regards Arabian vats, which are holes dug in the ground and plastered with clay, if the plastering can stand of itself it is susceptible to impurity; Otherwise it is not susceptible. This is the oven of Ben Dinai.

לימוד בחברותות: סיפור תנורו של עכנאי

שאלות לדיון במהלך קריאת עלילת הסיפור:

מהי עמדת רבי אליעזר? מה הוא עושה כדי להוכיח את עמדתו?
מהי עמדת רבי יהושע וכיצד הוא עומד כנגד רבי אליעזר?
מדוע רבי אליעזר מתעקש כל כך על עמדתו? נסו להבין את תפיסת עולמו.
האם זכור לכם מקרה דומה של חילוקי דעות בחייכם האישיים? מה קרה בסוף?

בבא מציעא נ״ט א:י״ב-נ״ט ב:ט׳

תנן התם: חתכו חוליות ונתן חול בין חוליא לחוליא, רבי אליעזר מטהר וחכמים מטמאין. וזה הוא תנור של עכנאי.

מאי עכנאי? אמר רב יהודה אמר שמואל: שהקיפו דברים כעכנא זו וטמאוהו.

תנא - באותו היום השיב רבי אליעזר כל תשובות שבעולם ולא קיבלו הימנו. אמר להם: אם הלכה כמותי, חרוב זה יוכיח. נעקר חרוב ממקומו מאה אמה, ואמרי לה ארבע מאות אמה. אמרו לו: אין מביאין ראיה מן החרוב.

חזר ואמר להם: אם הלכה כמותי, אמת המים יוכיחו. חזרו אמת המים לאחוריהם. אמרו לו: אין מביאין ראיה מאמת המים.

חזר ואמר להם: אם הלכה כמותי, כותלי בית המדרש יוכיחו. הטו כותלי בית המדרש ליפול. גער בהם רבי יהושע ואמר להם: אם תלמידי חכמים מנצחים זה את זה בהלכה, אתם מה טיבכם? לא נפלו מפני כבודו של רבי יהושע ולא זקפו מפני כבודו של רבי אליעזר. ועדיין מטין ועומדין.

חזר ואמר להם: אם הלכה כמותי, מן השמים יוכיחו. יצאתה בת קול ואמרה: מה לכם אצל רבי אליעזר? שהלכה כמותו בכל מקום!

עמד רבי יהושע על רגליו ואמר: לא בשמים היא (דברים ל, יב).

מאי לא בשמים היא? אמר רבי ירמיה: שכבר נִתנה תורה מהר סיני, אין אנו משגיחין בבת קול. שכבר כתבת בהר סיני בתורה (שמות כג): 'אחרי רבים להטות'.

אשכחיה [=מְצַאוֹ] רבי נתן לאליהו. אמר לו: מאי עביד קוב"ה בההיא שעתא? [=מה עשה הקב"ה באותה שעה? כששמע את ר' יהושע] א"ל: קא חייך [=חייך] ואמר: נִצחוּני בָּנַי, נִצחוּני בָּנַי.

אמרו, אותו היום הביאו כל טהרות שטיהר רבי אליעזר ושרפום באש, ונמנו עליו וברכוהו [=החליטו להחרימו]. ואמרו: מי ילך ויודיעו? אמר להם רבי עקיבא: אני אלך. שמא ילך אדם שאינו הגון ויודיעו ונמצא מחריב את כל העולם כולו.

מה עשה רבי עקיבא? לבש שחורים ונתעטף שחורים וישב לפניו ברחוק ארבע אמות.

אמר לו רבי אליעזר: עקיבא, מה יום מיומיים? אמר לו: רבי, כמדומה לי שחברים בדילים ממך. אף הוא קרע בגדיו וחלץ מנעליו ונשמט וישב על גבי קרקע. זלגו עיניו דמעות. לקה העולם שליש בזיתים ושליש בחִטים ושליש בשעורים. ויש אומרים אף בצק שבידי אשה טפח.

תנא: אך גדול היה באותו היום, שבכל מקום שנתן בו עיניו ר"א נשרף. ואף רבן גמילאל היה בא בספינה, עמד עליו נחשול לטבעו. אמר: כמדומה לי, שאין זה אלא בשביל ר' אליעזר בן הורקנוס. עמד על רגליו ואמר: רבונו של עולם, גלוי וידוע לפניך שלא לכבודי עשיתי ולא לכבוד בית אבא עשיתי, אלא לכבודך, שלא ירבו מחלוקות בישראל. נח הים מזעפו.

Bava Metzia 59a:12-59b:9

§ Apropos the topic of verbal mistreatment, we learned in a mishna there (Kelim 5:10): If one cut an earthenware oven widthwise into segments, and placed sand between each and every segment, Rabbi Eliezer deems it ritually pure. Because of the sand, its legal status is not that of a complete vessel, and therefore it is not susceptible to ritual impurity. And the Rabbis deem it ritually impure, as it is functionally a complete oven. And this is known as the oven of akhnai. The Gemara asks: What is the relevance of akhnai, a snake, in this context? Rav Yehuda said that Shmuel said: It is characterized in that manner due to the fact that the Rabbis surrounded it with their statements like this snake, which often forms a coil when at rest, and deemed it impure. The Sages taught: On that day, when they discussed this matter, Rabbi Eliezer answered all possible answers in the world to support his opinion, but the Rabbis did not accept his explanations from him. After failing to convince the Rabbis logically, Rabbi Eliezer said to them: If the halakha is in accordance with my opinion, this carob tree will prove it. The carob tree was uprooted from its place one hundred cubits, and some say four hundred cubits. The Rabbis said to him: One does not cite halakhic proof from the carob tree. Rabbi Eliezer then said to them: If the halakha is in accordance with my opinion, the stream will prove it. The water in the stream turned backward and began flowing in the opposite direction. They said to him: One does not cite halakhic proof from a stream. Rabbi Eliezer then said to them: If the halakha is in accordance with my opinion, the walls of the study hall will prove it. The walls of the study hall leaned inward and began to fall. Rabbi Yehoshua scolded the walls and said to them: If Torah scholars are contending with each other in matters of halakha, what is the nature of your involvement in this dispute? The Gemara relates: The walls did not fall because of the deference due Rabbi Yehoshua, but they did not straighten because of the deference due Rabbi Eliezer, and they still remain leaning. Rabbi Eliezer then said to them: If the halakha is in accordance with my opinion, Heaven will prove it. A Divine Voice emerged from Heaven and said: Why are you differing with Rabbi Eliezer, as the halakha is in accordance with his opinion in every place that he expresses an opinion? Rabbi Yehoshua stood on his feet and said: It is written: “It is not in heaven” (Deuteronomy 30:12). The Gemara asks: What is the relevance of the phrase “It is not in heaven” in this context? Rabbi Yirmeya says: Since the Torah was already given at Mount Sinai, we do not regard a Divine Voice, as You already wrote at Mount Sinai, in the Torah: “After a majority to incline” (Exodus 23:2). Since the majority of Rabbis disagreed with Rabbi Eliezer’s opinion, the halakha is not ruled in accordance with his opinion. The Gemara relates: Years after, Rabbi Natan encountered Elijah the prophet and said to him: What did the Holy One, Blessed be He, do at that time, when Rabbi Yehoshua issued his declaration? Elijah said to him: The Holy One, Blessed be He, smiled and said: My children have triumphed over Me; My children have triumphed over Me. The Sages said: On that day, the Sages brought all the ritually pure items deemed pure by the ruling of Rabbi Eliezer with regard to the oven and burned them in fire, and the Sages reached a consensus in his regard and ostracized him. And the Sages said: Who will go and inform him of his ostracism? Rabbi Akiva, his beloved disciple, said to them: I will go, lest an unseemly person go and inform him in a callous and offensive manner, and he would thereby destroy the entire world. What did Rabbi Akiva do? He wore black and wrapped himself in black, as an expression of mourning and pain, and sat before Rabbi Eliezer at a distance of four cubits, which is the distance that one must maintain from an ostracized individual. Rabbi Eliezer said to him: Akiva, what is different about today from other days, that you comport yourself in this manner? Rabbi Akiva said to him: My teacher, it appears to me that your colleagues are distancing themselves from you. He employed euphemism, as actually they distanced Rabbi Eliezer from them. Rabbi Eliezer too, rent his garments and removed his shoes, as is the custom of an ostracized person, and he dropped from his seat and sat upon the ground. The Gemara relates: His eyes shed tears, and as a result the entire world was afflicted: One-third of its olives were afflicted, and one-third of its wheat, and one-third of its barley. And some say that even dough kneaded in a woman’s hands spoiled. The Sages taught: There was great anger on that day, as any place that Rabbi Eliezer fixed his gaze was burned. And even Rabban Gamliel, the Nasi of the Sanhedrin at Yavne, the head of the Sages who were responsible for the decision to ostracize Rabbi Eliezer, was coming on a boat at the time, and a large wave swelled over him and threatened to drown him. Rabban Gamliel said: It seems to me that this is only for the sake of Rabbi Eliezer ben Hyrcanus, as God punishes those who mistreat others. Rabban Gamliel stood on his feet and said: Master of the Universe, it is revealed and known before You that neither was it for my honor that I acted when ostracizing him, nor was it for the honor of the house of my father that I acted; rather, it was for Your honor, so that disputes will not proliferate in Israel. In response, the sea calmed from its raging.

שאלות לדיון לאחר הבנת הסיפור כולו:

דברי הקב"ה - "נצחוני בני, נצחוני בני" - מה משמעותם לדעתכם? מה בעצם אומרת הגמרא על הסיפור הזה, לאור אמירה זו?

פרשת הנידוי: מדוע חכמים מגיעים להחלטה חריפה כזו, לנדות את ר' אליעזר ולשרוף טהרותיו?
דמותו של רבן גמליאל שמופיעה פתאום - מדוע הוא לא הוזכר קודם? ומדוע כן מופיע לקראת הסוף?

ולסיום...

משנה אבות ב׳:י׳

רבי אליעזר אומר: יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך, ואל תהי נוח לכעוס, ושוב יום אחד לפני מיתתך. והוי מתחמם כנגד אורן של חכמים, והוי זהיר מגחלתן שמא תיכווה, שנשיכתן נשיכת שועל ועקיצתן עקיצת עקרב ולחישתן לחישת שרף, וכל דבריהם כגחלי אש.

Pirkei Avot 2:10

They [each] said three things: Rabbi Eliezer said: Let the honor of your friend be as dear to you as your own; And be not easily provoked to anger; And repent one day before your death. And [he also said:] warm yourself before the fire of the wise, but beware of being singed by their glowing coals, for their bite is the bite of a fox, and their sting is the sting of a scorpion, and their hiss is the hiss of a serpent, and all their words are like coals of fire.

דברים ל׳

(י) כִּ֣י תִשְׁמַ֗ע בְּקוֹל֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ לִשְׁמֹ֤ר מִצְוֺתָיו֙ וְחֻקֹּתָ֔יו הַכְּתוּבָ֕ה בְּסֵ֥פֶר הַתּוֹרָ֖ה הַזֶּ֑ה כִּ֤י תָשׁוּב֙ אֶל־יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ בְּכׇל־לְבָבְךָ֖ וּבְכׇל־נַפְשֶֽׁךָ׃ (יא) כִּ֚י הַמִּצְוָ֣ה הַזֹּ֔את אֲשֶׁ֛ר אָנֹכִ֥י מְצַוְּךָ֖ הַיּ֑וֹם לֹא־נִפְלֵ֥את הִוא֙ מִמְּךָ֔ וְלֹ֥א רְחֹקָ֖ה הִֽוא׃ (יב) לֹ֥א בַשָּׁמַ֖יִם הִ֑וא לֵאמֹ֗ר מִ֣י יַעֲלֶה־לָּ֤נוּ הַשָּׁמַ֙יְמָה֙ וְיִקָּחֶ֣הָ לָּ֔נוּ וְיַשְׁמִעֵ֥נוּ אֹתָ֖הּ וְנַעֲשֶֽׂנָּה׃ יג) וְלֹא־מֵעֵ֥בֶר לַיָּ֖ם הִ֑וא לֵאמֹ֗ר מִ֣י יַעֲבׇר־לָ֜נוּ אֶל־עֵ֤בֶר הַיָּם֙ וְיִקָּחֶ֣הָ לָּ֔נוּ וְיַשְׁמִעֵ֥נוּ אֹתָ֖הּ וְנַעֲשֶֽׂנָּה׃ (יד) כִּֽי־קָר֥וֹב אֵלֶ֛יךָ הַדָּבָ֖ר מְאֹ֑ד בְּפִ֥יךָ וּבִֽלְבָבְךָ֖ לַעֲשֹׂתֽוֹ׃

Deuteronomy 30

(1) When all these things befall you—the blessing and the curse that I have set before you—and you take them to heart amidst the various nations to which your God יהוה has banished you, (2) and you return to your God יהוה, and you and your children heed God’s command with all your heart and soul, just as I enjoin upon you this day, (3) then your God יהוה will restore your fortunes*fortunes Others “captivity.” and take you back in love.*and take you back in love More precisely, “take you in; restore your standing.” The image is of a (typically male) householder, who has the authority to determine the standing of his household’s members, especially as heirs. Cf. Hos. 1.6; 2.6; 2.25; 14.4; Isa. 54.8; Ps. 103.13. See the Dictionary under “householder.” [God] will bring you together again from all the peoples where your God יהוה has scattered you. (4) Even if your outcasts are at the ends of the world,*world Lit. “sky.” from there your God יהוה will gather you, from there [God] will fetch you. (5) And your God יהוה will bring you to the land that your fathers possessed, and you shall possess it; and [God] will make you more prosperous and more numerous than your ancestors. (6) Then your God יהוה will open up*open up Others “circumcise.” your heart and the hearts of your offspring—to love your God יהוה with all your heart and soul, in order that you may live. (7) Your God יהוה will inflict all those curses upon the enemies and foes who persecuted you. (8) You, however, will again heed יהוה and obey all the divine commandments that I enjoin upon you this day. (9) And your God יהוה will grant you abounding prosperity in all your undertakings, in your issue from the womb, the offspring of your cattle, and your produce from the soil. For יהוה will again delight in your well-being as in that of your ancestors, (10) since you will be heeding your God יהוה and keeping the divine commandments and laws that are recorded in this book of the Teaching—once you return to your God יהוה with all your heart and soul. (11) Surely, this Instruction which I enjoin upon you this day is not too baffling for you, nor is it beyond reach. (12) It is not in the heavens, that you should say, “Who among us can go up to the heavens and get it for us and impart it to us, that we may observe it?” (13) Neither is it beyond the sea, that you should say, “Who among us can cross to the other side of the sea and get it for us and impart it to us, that we may observe it?” (14) No, the thing is very close to you, in your mouth and in your heart, to observe it. (15) See, I set before you this day life and prosperity, death and adversity. (16) For*For Septuagint reads “If you obey the commandments of your God יהוה, which.” I command you this day, to love your God יהוה, to walk in God’s ways, and to keep God’s commandments, God’s laws, and God’s rules, that you may thrive and increase, and that your God יהוה may bless you in the land that you are about to enter and possess. (17) But if your heart turns away and you give no heed, and are lured into the worship and service of other gods, (18) I declare to you this day that you shall certainly perish; you shall not long endure on the soil that you are crossing the Jordan to enter and possess. (19) I call heaven and earth to witness against you this day: I have put before you life and death, blessing and curse. Choose life—if you and your offspring would live— (20) by loving your God יהוה, heeding God’s commands, and holding fast to [God]. For thereby you shall have life and shall long endure upon the soil that יהוה swore to your fathers Abraham, Isaac, and Jacob, to give to them.

דרשוני כרך א, צדק ומשפט, מדרש מסורבת

מדרש מסורבת, רבקה לוביץ

באותו היום השיבה להם אחת ממסורבות הגט כל תשובות שבעולם, ולא קיבלו הימנה.
אמרה להם לחכמים: תנו לי גִטִי ואצא.
אמרו לה: האיש מגרש, ואין האיש מגרש אלא לרצונו.
אמרה להם: כפוהו לגט, שהרי 'מכּין אותו עד שיאמר רוצה אני'.
אמרו לה: אין אנו יכולים לכופו, שמא נמצא זה גט מעושה, ונמצאת אשת איש יוצאה לשוק וילדיה ממזרים.

באותה שעה נעקר החרוב ממקומו מאה אמה. ראו חכמים ולא השגיחו בדבר.

אמרה להם: אם כך, הריני אלמנה חיה.
אמרו לה: כבר נאמר 'טב למיתב טן דוּ מלמיתב ארמלו'.
אמרה להם: אבל כך וכך עשה לי בעלי, והוא מאוס עליי, ואיני כשבויה להיבעל לשָֹנוּי לי.
אמרו לה: מי אנו שנשים ראשינו בין הרים גדולים, ויש לחוש לרא"ש.
באותה שעה, חזרו אמת המים לאחוריהם, ולא השגיחו בדבר.

אמרה להם: הפקיעו קידושי, שעשה לי דבר שלא כהוגן.
אמרו לה: אין לנו סמכות.
אמרה להם: בטלו קידושי בטענת 'מקח טעות' – של ידעתי שכך וכך יעשה לי, לא הייתי מתרצית להינשא לו.
אמרו לה: אין אנו יכולים.
באותה שעה היטו כותלי בית המדרש ליפול, והמה מטים והולכים.

אמרה להם: בית דין – אביהם של יתומים הוא, וכי אין אני יתומה וגלמודה?
אמרו לה: אין זו טענה, ואין אנו שומעים טענותייך כלל. שמא ביקש ממך דבר, ולא נתת לו?
אמרה להם: אכן, הרבה עליי תנאים לגט, ואיני יכולה לעמוד בהם.
יצתה בת קול ואמרה: מה לכם אצל אשה זו שבעלה מאוס עליה, ואינה צריכה ליתן לו דבר בשביל שתקבל את גִטה.

אמרו חכמים: לא בשמים היא. ואין אנו משגיחים בבת קול.

באותה שעה היה בוכה הקדוש ברוך הוא ואומר: ניצחוני בניי, ניצחוני בניי.

[המדרש פורסם לראשונה בגיליון פרשת השבוע של קולך, 77 (שבט התשס"ד)]

פירושים

אין האיש מגרש אלא לרצונו – על פי בבלי, גיטין מט, ע"ב.

מכין אותו עד שיאמר – בבלי, בבא בתרא מח, ע"א.

טב למיתב טן דו – בבלי, כתובות עה, ע"א [תרגום: טוב לשבת בזוג מלשבת לבד]

כשבויה להיבעל לשנוי לי – הרמב"ם (משנה תורה, הלכות אישות פרק יד, הלכה ח), פסק שבטענת 'מאיס עלי' כופין על הבעל לתת גט לאשתו. דעתו זו לא התקבלה להלכה.

לרא"ש – הרא"ש היה המתנגד הראשי לרמב"ם. אחת מטענותיו של הרא"ש (כלל מג אות ו): 'וכיון דאיכא פלוגתא דרבוותא, למה נכניס ראשינו בין הרים גדולים לעשות גט מעושה, שלא כדין להתיר אשת איש'. [...] ועוד בשו"ת הרא"ש (כלל מג, אות ח): 'בנות ישראל בדור הזה שחצניות הן, אם תוכל האשה להפקיע עצמה מתחת בעלה, באמרה "לא בעינא ליה", לא הנחת בת לאברהם אבינו יושבת תחת בעלה'.

דבר שלא כהוגן – הצעה של הרב שלמה ריסקין לחידוש השימוש בכוח ההפקעה, ראו: תחומין, כב ותגובתו בתחומין, כג.

אין לנו סמכות – ראו תגובתו של הרב זלמן נחמיה גולדברג בתחומין, כג המבטאת את דעת הרוב המוחלט מבין הדיינים.

לא הייתי מתרצית להינשא לו – גישת הרב עמנואל רקמן מארה"ב לביטול קידושין בטענת 'מקח טעות'.

ולא נתת לו – מהרשד"ם, שו"ת אבן העזר, סימן מא.

Dirshuni I, Righteousness and Justice, II

...