מצות הפסח כחיב אל תאכלו ממנו נא כו' נוטריקון של מלת נ"א הם בחי' אותם התרין צפרין הנז' בפ' ויחי והם ר"ת נעמ"ה אגר"ת כי אלו הם בחי' אותם התרין צפרין וכבר נת' שם במקומם בשער מאמרי הזוהר. מצוה שלא לעשות מלאכה ביו"ט אלא מלאכת אוכל נפש בלבד כמ"ש אך אשר יאכל לכל נפש כו'. ענין זה נתבאר באורך בשער התפלה בדרוש הי"ט וע"ש. והנה דע כי כללות כל הימים טובים כולם הם בסוד התבו' הנק' והאם רובצת על האפרוחים כו' אבל לא בבינה העליונה והנה השם של התבונה הוא הוי"ה דס"ג ועם י' אותיותיהם הם ע"ג כמנין יו"ט ועכ"ז בפרטות כל יו"ט ויו"ט יש לו בחי' בפ"ע הא כיצד ביו"ט של פסח עולין זו"ן עד ספי' א' של התבו' ויזדווגו שם וביו"ט של עצרת יעלו זו"ן בספי' אחרת כו' אבל הכלל של כולם והצד השוה שבכולם הוא שכל הי"ט (*א) הם בתבונה ולא בבינה העליונה ונודע כי זו התבונה היא המתלבשת תוך ז"א והנה נודע כי ג' עלמין אינון כנז' באדרת נשוא וכבר נת' שם כי העולם הראשון כנגד עולם הבריאה שהוא אל"ף והב' נ"ז כנגד עולם היצירה והג' צ"ו כנגד עולם העשייה והנה ענין מלאכה היא בעולם העשייה אשר שם תוקף הקלי' כי כן מלאכה בגי' צ"ו ולכן נאסרה ביו"ט שלא יתערבו ביום זה הקלי' אשר שם אבל מלאכת אוכל נפש הוא ביצירה (*ב) שאין שם כל כך תגבורת הקלי' כי כן אוכל בגי' נ"ז ולכן הותר מלאכת אוכל נפש ביו"ט (*ג):
והנה השבת מורה על שביתת מלאכה ביום השביעי, מכל מלאכתו אשר עשה בששת הימים, לכן נאסר בשבת כל מלאכה. אמנם, ענין יום טוב המורה על פעולות השם יתעלה בתחתונים ולהזכיר מה שעשה לנו במצרים ובים, ובשאר דברים אשר יום טוב לזכרון להם, על כן הותרה מלאכת אוכל נפש, והנה נאמר (שמות יב טז) אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה וגו', והנה ידוע כי הגוף אוכל ולא הנפש ועל כן קשה למה נאמר אשר יאכל לכל נפש, גם יש להתבונן על מה שדרשו (ביצה כא ב) לכם, ולא לגויים, ולא לכלבים, והכוונה להם להיות ענין מלאכה זה שהותרה היא לזכור הדברים והניסים שעשה הקדוש ברוך הוא לישראל והוא אשר יאכל לכל נפש ישראל, ולא לגויים ולא לכלבים, ובהיות הענין כן כאשר נתבאר נקרא יום טוב מקרא קודש להיותו מורה על חדוש העולם כמו השבת נקרא קודש, וכל הימים טובים הם קרואיו המורים עליו בזה. ובא גם יום השביעי יום טוב, לרמוז גם כן הטענה החמישית שזכר הרב המורה, שעשה על צד ההרחקה, והוא שלא יפעל הקדוש ברוך הוא זמן בלתי בעל תכלית, ואתמול התפתח המציאות כו', כמו שכתבתי דבריו לעיל פרק מ"ב וזה נמשך אחר טענה זה שיפעל השם יתעלה עת מבלי עת, והם כמעט טענה ראשונה, וכן שני ימים טובים אלו שניהם נקראו פסח, הטענה הראשונה נתבטלה מענין יציאת מצרים כאשר נתבאר, והשנייה ביום טוב האחרון, שראו ישראל את היד הגדולה אשר עשה השם יתעלה לנגד עניהם על הים, וראו שלא פעל השם עת בלתי בעל תכלית, ואתמול יפתח המציאות ויפעל כמו שהיה בענין קריעת ים סוף.
בְּיוֹם טוֹב אֲסוּרִין כָּל הַמְּלָאכוֹת חוּץ אֹכֶל נֶפֶשׁ, וְאֵין בֵּין יוֹם טוֹב לְשַׁבָּת רַק אֹכֶל נֶפֶשׁ בִּלְבַד, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, אַךְ אֲשֶׁר יֵאָכֵל לְכָל נֶפֶשׁ הוּא לְבַדּוֹ יֵעָשֶׂה לָכֶם:
כללי המלאכות / טעם איסור מלאכה ביום טוב
The Principles of the Melakhot / Why Melakha Is Forbidden on Yom Tov