Save "Interesting bits from Sefer HaYashar
"
Interesting bits from Sefer HaYashar
וירדו כל מצרים לרחוץ על היאור, מפני חום השרב אשר בעור בשרם. ותרד גם בתיה בת פרעה לרחוץ על היאור מפני חום השרב, ונערותיה הולכות על יד היאור וגם כל נשי מצרים כהנה. ותשא בתיה בת פרעה את עיניה אל היאור ותרא את התיבה על פני המים, ותשלח את אמתה ותקחה. ותפתח ותראהו את הילד והנה נער בוכה ותחמול עליו ותאמר, מילדי העברים זה. ותאמרן כל נשי מצרים ההולכות על שפת היאור להניקהו ולא אבה לינק, כי מאת ה׳ היה הדבר הזה אל הילד בעבור השיבו אל שדי אמו. ומרים אחותו היתה בעת ההיא עם נשי מצרים על היאור, ותרא את הדבר הזה. ותאמר אל בת פרעה, האלך וקראתי לך אישה מינקת מן העבריות ותניק לך את הילד. ותאמר לה בת פרעה לכי, ותלך העלמה ותקרא את אם הילד. ותאמר בת פרעה אל יוכבד היליכי את הילד הזה והניקהו לי ואני אתן את שכרך שתי כסף ליום, ותיקח האישה את הילד ותניקהו. ויהי מקץ שנתיים ימים ויגדל הילד ותביאהו לבת פרעה, ויהי לה לבן ותקרא שמו משה ותאמר כי מן המים משיתיהו. ועמרם אביו קרא שמו חבר, כי אמר בעבורו חובר עם אישתו אשר גירש. ויוכבד אמו קראה שמו יקותיאל, כי אמרה כי קויתיהו מא-ל ש-די וישיבהו האלוקים אליי. ומרים אחותו קראה לו ירד, לאמור כי היא ירדה אחריו אל היאור לדעת מה תהיה אחריתו. ואהרון אחיו קרא שמו אבי זנוח, לאמור זנח אבי את אמי וישיבה אליו בעבורו. וקהת אבי עמרם קרא שמו אבי גדור, כי בעבורו גדר האלוקים את פרץ בית יעקב ולא יספו להשליך זכוריהם המימה. ומניקתו קראה לו אבי סוכו, לאמור בסוכו הוצפן שלושה ירחים מפני בני חם. וכל ישראל קראו את שמו אחרי כן שמעיה בן נתנאל, כי אמרו כי בימיו שמע האלוקים את נאקתם ויצילם מיד דוחקיהם. ויהי משה בבית פרעה ויהי לבתיה בת פרעה להן, ויגדל משה בקרב בני המלך.

And ‎Bathia, Pharaoh’s daughter, went also to bathe in the river on account of the fearful heat, and ‎her maidens and all the women of Egypt were walking about by the side of the river. And ‎Bathia lifted up her eyes and saw the ark in the water, and she sent her maiden to fetch it. And ‎she opened the ark and behold a weeping babe was in it, and she had com * passion on it, and ‎said: This is one of the Hebrews’ children. And all the Egyptian women, that were walking by ‎the river's side, offered him suck, but he refused it; and this was so ordained by the Lord, in ‎order to restore him to the breast of his mother.

וירדו כל מצרים לרחוץ על היאור, מפני חום השרב אשר בעור בשרם. ותרד גם בתיה בת פרעה לרחוץ על היאור מפני חום השרב, ונערותיה הולכות על יד היאור וגם כל נשי מצרים כהנה. ותשא בתיה בת פרעה את עיניה אל היאור ותרא את התיבה על פני המים, ותשלח את אמתה ותקחה. ותפתח ותראהו את הילד והנה נער בוכה ותחמול עליו ותאמר, מילדי העברים זה. ותאמרן כל נשי מצרים ההולכות על שפת היאור להניקהו ולא אבה לינק, כי מאת ה׳ היה הדבר הזה אל הילד בעבור השיבו אל שדי אמו. ומרים אחותו היתה בעת ההיא עם נשי מצרים על היאור, ותרא את הדבר הזה. ותאמר אל בת פרעה, האלך וקראתי לך אישה מינקת מן העבריות ותניק לך את הילד. ותאמר לה בת פרעה לכי, ותלך העלמה ותקרא את אם הילד. ותאמר בת פרעה אל יוכבד היליכי את הילד הזה והניקהו לי ואני אתן את שכרך שתי כסף ליום, ותיקח האישה את הילד ותניקהו. ויהי מקץ שנתיים ימים ויגדל הילד ותביאהו לבת פרעה, ויהי לה לבן ותקרא שמו משה ותאמר כי מן המים משיתיהו. ועמרם אביו קרא שמו חבר, כי אמר בעבורו חובר עם אישתו אשר גירש. ויוכבד אמו קראה שמו יקותיאל, כי אמרה כי קויתיהו מא-ל ש-די וישיבהו האלוקים אליי. ומרים אחותו קראה לו ירד, לאמור כי היא ירדה אחריו אל היאור לדעת מה תהיה אחריתו. ואהרון אחיו קרא שמו אבי זנוח, לאמור זנח אבי את אמי וישיבה אליו בעבורו. וקהת אבי עמרם קרא שמו אבי גדור, כי בעבורו גדר האלוקים את פרץ בית יעקב ולא יספו להשליך זכוריהם המימה. ומניקתו קראה לו אבי סוכו, לאמור בסוכו הוצפן שלושה ירחים מפני בני חם. וכל ישראל קראו את שמו אחרי כן שמעיה בן נתנאל, כי אמרו כי בימיו שמע האלוקים את נאקתם ויצילם מיד דוחקיהם. ויהי משה בבית פרעה ויהי לבתיה בת פרעה להן, ויגדל משה בקרב בני המלך.

And she [Bathia, Pharoah's daughter] called his name Moses, and she said: Because I drew him out of the ‎water. And his father Amram called his name Chabar, for he said: It was on his account that I ‎have associated again with my wife after having separated from her. And Jochebed called his ‎name Jekuthiel, for she said: I have hoped to the Lord, and he hath restored him unto me. And ‎his sister Miriam called him Jared, saying: I have gone down after him to the river, to know ‎what will be his end. And Aaron called him Abizonach, saying: My father hath abandoned my ‎mother, but he reclaimed her on his account. And Kehath, Amram’s father, called his name ‎Abigdor, saying: The Lord re paired the breach of the house of Jacob on his account. And they ‎did no more cast their male children into the water. And his nurse called his name Abi-Socho, ‎saying: In his tabernacle was he concealed three months, on account of the sons of Ham. And ‎all Israel called his name afterwards, Shemayah, son of Nathaniel, saying: In his days God hath ‎heard our cries, and he hath rescued us from the hands of our oppressors. And Moses was in ‎the house of Pharaoh, and he was unto Bathia a son, and Moses grew up among the children ‎of the king.‎

וישמע פרעה את דבריהן, ויאמן להם על הדבר הזה. והמיילדות יצאו מלפני פרעה, וייטב האלוקים להן, וירב העם ויעצמו מאוד. איש היה בארץ מצרים מזרע לוי, ושמו עמרם בן קהת בן לוי בן ישראל. וילך האיש ההוא ויקח אישה את יוכבד בת לוי אחות אביו, והיא בת מאה ושש ועשרים שנים ויבוא אליה. ותהר האישה ותלד בת ותקרא שמה מרים, כי בימים ההם מיררו מצרים את חיי בני ישראל. ותהר עוד ותלד בן ותקרא שמו אהרון, כי בימי הרותה החל פרעה לשפוך דמי זכורי בני ישראל. בימים ההם מת צפו בן אליפז בן עשו מלך כיתים, וימלוך יאניוש תחתיו. והימים אשר מלך צפו על כל בני כיתים חמישים שנה, וימת ויקבר בעיר נבנא בארץ כיתים. וימלוך אחריו על כל בני כיתים יאניוש מגיבורי בני כיתים, וימלוך חמישים שנה. ויהי אחרי מות צפו מלך כיתים ויברח בלעם בן בעור מארץ כיתים, וילך ויבוא מצרימה אל פרעה מלך מצרים. ויקבלהו פרעה בכבוד גדול כי שמע את חכמתו, ויתן לו מתנות וישימהו לו ליועץ ויגדלהו. וישב בלעם במצרים בכבוד עם כל שרי המלך, וינשאו השרים את בלעם כי התאוו כולם ללמוד את חכמתו. ויהי בשנת מאה ושלושים שנה לרדת ישראל מצרימה, ופרעה חולם והוא יושב על כיסא מלכותו וישא עיניו וירא והנה איש זקן עומד לנגדו וביד הזקן מאזניים ממאזני הסוחרים. ויקח האיש הזקן את המאזניים ויתלם לפני פרעה. ויקח הזקן את כל זקני מצרים וכל שריה וכל גדוליה ויאסרם יחד, ויתנם בכף המאזניים האחת. ויקח טלה חלב אחד ויתנהו בכף המאזניים השנית, ויכרע הטלה את כולם. ויתמה פרעה על החזון הנורא ההוא מדוע יכרע הטלה את כולם, וייקץ פרעה והנה חלום. וישכם פרעה בבוקר ויקרא לכל עבדיו ויספר פרעה להם את החלום, וייראו האנשים יראה גדולה. ויאמר המלך אל כל חכמיו, פיתרו נא אליי החלום הזה אשר חלמתי ואדענו. ויען בלעם בן בעור את המלך ויאמר אליו, אין זה כי אם רעה גדולה אשר תצמח על מצרים באחרית הימים. כי הנה בן יולד לישראל אשר יחריב את כל מצרים והשחית את כל יושביה, והוציא את ישראל ביד חזקה ממצרים.

AAnd it came to pass in the one hundred and thirtieth year of Israel’s going down ‎into Egypt, and Pharaoh dreamed, and behold, he sat upon his regal throne, and he saw, and ‎behold, an old man stood opposite him, and in the hand of the old man was a pair of scales like ‎unto the scales of the merchants, and the old man took the scales. And cast them down ‎before Pharaoh. And the old man took all the elders of Egypt and all the princes and great ‎men, and he tied them together and placed them into one scale; and then he took a kid and ‎placed it into the other scale, and the kid was heavier than all the elders, princes and great ‎men. And Pharoah awoke and behold, it was a dream. And when Pharaoh rose up in the ‎morning and he related his dream unto his servants, the men were all in great fear. And ‎Pharaoh said to all of his wise men: I pray you, interpret the dream which I have dreamed, and ‎let me know its meaning. And Balaam, the son of Beor, answered unto the king, and he said ‎unto him: This can have reference to nothing else but to a great evil, which will grow up against ‎Egypt in the latter days; for behold, a son will be born unto Israel, who will lay all Egypt into ‎ruins, and destroy all its inhabitants, and bring the Israelites out of Egypt with a powerful hand.‎

And now, our lord and king, reflect over this matter and crush the strength of Israel, and their ‎hope, before this great evil grows up over all Egypt.‎‏ ‏And Pharaoh replied unto Balaam: And ‎what is it that we can do unto the Israelites? for have we not had our plans concerning them ‎time and again, and yet we could not prevail over them ? And now give thou thy counsel ‎concerning what we should do unto the children of Israel. And Balaam answered unto the ‎king, saying: Send now for thy two counselors and let us see what they will advise concerning ‎this, and afterwards thy servant will speak. And the king sent for his two counselors, for Reuel, ‎the Midianite, and Job, the Uzite, and they came and seated themselves before the king, and ‎the king said unto them: Behold, both of you have heard the dream I have dreamed, as also its ‎interpretation, and now counsel ye and reflect concerning what hath to be done unto the ‎children of Israel in order that we prevail over them, before their evil will grow upon us. And ‎Reuel, the Midianite, answered unto the king saying: May the king live; may the king live ‎forever: If it please the king let him desist from the Hebrews and leave them to themselves, ‎and let him not stretch out his hand against them; for they are the people whom the Lord hath ‎chosen in days of old, and he took them as the portion of his inheritance from the midst of all ‎the nations of the earth and the kings of the earth; and who is he that hath ever put forth his ‎hand against them with impunity, without being punished by their Lord?

ויאמר משה אל פרעה, בי אדוני שאלה אחת קטנה באתי לבקש מלפניך אל נא תשיב את פניי ריקם, ויאמר לו פרעה דבר. ויאמר משה אל פרעה, ינתן נא לעבדיך בני ישראל אשר בגושן יום אחד לנוח בו מעבודתם. ויען המלך את משה ויאמר, הנה נשאתי פניך לדבר הזה לעשות את דבריך. ויצו פרעה ויעבירו קול במצרים ובגושן לאמור, אליכם כל בני ישראל כה אמר המלך עשו מלאכתכם ועבודתכם ששת ימים ויום השביעי תנוחו ולא תעבודו מאומה. ככה תעשו לכם כל הימים כאשר ציוה המלך ומשה בן בתיה. וישמח משה על הדבר הזה אשר נתן לו המלך, ויעשו כל בני ישראל כאשר ציוה אליהם משה. כי מאת ה׳ היה הדבר הזה אל בני ישראל, כי החל ה׳ לזכור את בני ישראל להושיעם למען אבותיהם. ויהי ה׳ את משה, ויהי שמעו בכל מצרים. ויהי משה גדול בעיני כל מצרים ובעיני בני ישראל ודורש טוב אל עמו ישראל, ודובר עליהם דברי שלום לפני המלך. ויהי בהיות משה בן שמונה עשרה שנה ויתאו את אביו ואת אמו לראות אותם, וילך אליהם גושנה. ויהי כאשר הקריב משה אל גושן ויבוא אל המקום אשר שם בני ישראל עושים בעבודה וירא בסבלותם, וירא איש מצרי מכה איש עברי מאחיו. ויהי כראות האיש המוכה את משה וינס אליו לעזרה, כי האיש משה נכבד מאוד וגדול בבית פרעה. ויאמר אליו, בי אדוני המצרי הזה בא אל ביתי לילה ויאסרני ואל אשתי בא לפניי ועתה מבקש את נפשי לקחתה. ויהי כשמוע משה את הדבר הרע הזה ויחר אפו מאוד על המצרי, ויפן כה וכה וירא כי אין איש ויך את המצרי ויטמנהו בחול ויצל את העברי מיד מכהו. וילך העברי אל ביתו, ומשה שב אל דרכו וילך וישב בית המלך. ויהי בשוב האיש הביתה ויאמר לגרש את אישתו, כי לא נכון לבית יעקב לבוא איש אל אישתו אחרי הוטמאה. ותלך האישה ותגד לאחיה ויבקש אחי האישה להורגו, וינוס אל ביתו וימלט. ויהי כיום השני ויצא משה אל אחיו וירא והנה שני אנשים נצים ויאמר לרשע, למה תכה רעך. ויען אותו ויאמר לו, מי שמך לאיש שר ושופט עלינו הלהרגני אתה אומר כאשר הרגת את המצרי, ויירא משה ויאמר אכן נודע הדבר.
And Moses said unto Pharaoh: My lord, I have come to ask a small favor of thee, and I pray ‎thee not to turn my face away empty; and Pharaoh said unto him: Speak. And Moses said unto ‎Pharaoh: Grant thou that thy servants, the children of Israel, be given one day to rest from ‎their labor. And Pharaoh said: Behold, I will grant that request, for thy sake. And Pharaoh ‎ordered it to be proclaimed through all Egypt and Goshen, saying: Thus said the king unto you, ‎all ye children of Israel: For six days you shall do your work and on the seventh day you shall ‎rest and not perform any labor; thus shall ye do all the days accord ing to the commandment of ‎the king and of Moses, son of Bathia. And Moses rejoiced greatly at the thing with which the ‎king had favored him, and all the children of Israel did as Moses had commanded unto them. ‎And this was ordained by the Lord, for the Lord had begun to remember the children of Israel ‎to deliver them for the sake of their fathers. And when Moses was eighteen years of age, he ‎desired to see his father and mother, and he went unto them to Goshen, and he saw the ‎burden of his brethren, and he saw an Egyptian smiting one of his brethren, the Hebrews. And ‎when the smitten man saw Moses he ran unto him for help, for Moses was greatly respected ‎in the house of Pharaoh, and he said unto him: My lord, I pray thee, this Egyptian came unto ‎my house by night and he bound me and defiled my wife in my presence, and now he seeketh ‎to take my life. And when Moses heard of this wicked action he was very wroth at the ‎Egyptian, and he looked this way and that way, and when he saw that there was no man, he ‎slew the Egyptian and hid him in the sand, and delivered the Hebrew from the hand of his ‎oppressor. And when the man returned home he desired to separate from his wife, for it was ‎not lawful in the house of Jacob for any man to come unto his wife if she was defiled; and the ‎woman went and informed her brothers and they wanted to slay him; but he fled into his ‎house and escaped. And on the second day, when Moses went forth to his brethren and ‎behold the two men were quarreling, and Moses said to the wicked one: Wherefore smitest ‎thou thy fellow And he answered unto him and said: Who made thee a prince and a judge ‎over us? intendest thou to kill me as thou killedst the Egyptian And Moses feared and said: ‎Surely, this thing is known.‎
וישמע פרעה את הדבר הזה ויצו להרוג את משה, וישלח האלוקים את מלאכו וידמה לפרעה כדמות שר הטבחים. ויקח מלאך ה׳ את החרב מיד שר הטבחים ויסר בה את ראשו, כי נהפך דמות שר הטבחים לדמות משה. ויחזק מלאך ה׳ בימין משה ויוציאהו ממצרים, ויניחהו מחוץ לגבול מצרים מהלך ארבעים יום. וישאר אך אהרון אחיו בארץ מצרים, ויתנבא אל בני ישראל לאמור. כה אמר ה׳ אלוקי אבותיכם, איש שיקוצי עיניו השליכו ובגילולי מצרים אל תטמאו. וימרו בית ישראל, ולא אבו לשמוע אל אהרון בעת ההיא. ויאמר ה׳ להשמידם, לולי כי זכר ה׳ את בריתו אשר כרת את אברהם את יצחק ואת יעקב. ותלך יד פרעה מלך מצרים בימים ההם הלוך וקשה על בני ישראל, וילחצם וידחקם עד עת שלח ה׳ את דברו ויפקדם. ויהי בימים ההם ותהי מלחמה גדולה בין בני כוש ובין בני קדם וארם, ויפשעו במלך כוש אשר היו תחת ידו. ויצא קיקנוס מלך כוש עם כל בני כוש עם רב כחול הרבה מאוד, וילך להילחם בארם ובני קדם להשיבם תחת ידו. ויהי כצאת קיקנוס ויעזוב בלעם הקוסם הוא ושני בניו בעיר, לשמור את העיר ואת דלת הארץ. ויצא קיקנוס וילך אל ארם ובני קדם וילחם איתם ויך אותם, ויפלו חללים כולם לפני קיקנוס ועמו. וישב מהם שבי גדול ויכניעם תחת ידו כבראשונה, ויחן על ארצם לקחת את המס מהם כמשפטו. ובלעם בן בעור כאשר עזבו מחל כוש לשמור את העיר ואת דלת העיר, ויקם ויתייעץ את עם הארץ למרוד במלך קיקנוס לבלתי בוא העירה כאשר יבוא. וישמעו אליו כל עם הארץ, וישבעו לו וימליכו אותו עליהם ואת שני בניו לשרי צבאות. ויקומו ויגביהו את את חומות העיר משני הפאות, ויבנו בניין עצום וחזק מאוד. ולכתף השלישי חפרו בארות רבות אין מספר בין העיר ובין הנהר הסובב את כל ארץ כוש, ויבקעו שם את מי הנהר. ולכתף הרביעי קיבצו נחשים רבים בלחשיהם ובכשפיהם, ויבצרו את העיר וישבו בה ואין יוצא ואין בא לפניהם. וקיקנוס נלחם בארם ובני קדם ויכניעם תחת ידו כבראשונה, ויתנו לו מס כמשפטם וילך וישב אל ארצו.
And when Pharaoh heard of this occurrence he ordered Moses to be slain, but God sent his ‎angel and he appeared in the guise of a captain of the guards before Pharaoh. And the angel ‎seized the sword from the hand of a captain of the guard and he cut off the captain's head, for ‎the likeness of the captain was turned into the likeness of Moses. And the angel took Moses ‎by the right hand and transferred him from Egypt a distance of forty days’ journey.
ויהי בקרוב קיקנוס מלך כוש אל עירו וכל שרי החיילים איתו וישאו עיניהם ויראו והנה חומות העיר נבנו ויגבהו מאוד, ויתמהו האנשים מזה. ויאמרו איש אל רעהו, כי ראו אשר בוששנו במלחמה ויראו מאוד עלינו. על כן עשו את הדבר הזה ויגביהו את חומות העיר ויחזקום, לבלתי בוא אליהם מלכי כנען למלחמה. ויגשו המלך והחיילים אל פתח העיר, ויראו והנה כל שערי העיר סגורות ויקראו אל השוערים לאמור פתחו לנו ונבוא העירה. וימאנו השוערים לפתוח אליהם במצות בלעם הקוסם מלכם, ולא נתנום לבוא העירה. ויערכו איתם מלחמה נוכח העיר השערה, ויפלו מחיל קיקנוס ביום ההוא שלושים ומאה איש. ויהי ביום השני ויוסיפו עוד להילחם, וילחמו מעבר הנהר ויבקשו לעבור ולא יכולו ויטבעו מהם בתוך הבורות וימותו. ויצו המלך לחטוב עצים ולעשות רפסודות לעבור בהן אליהן, ויעשו כן. ויהי כבואם אל מקום הבורות, ויהיו המים מתגלגלים בריחים ויטבעו ביום ההוא מאתיים איש על עשר רפסודות. ויהי ביום השלישי ויבואו להילחם מפאת הנחשים, ולא יכלו לגשת שמה. ויהרגו מהם הנחשים שבעים ומאה איש, ויחדלו מלהילחם על כוש. ויצורו על כוש תשע שנים, ואין יוצא ואין בא. בעת ההיא בהיות המלחמה והמצור על כוש ברח משה ממצרים מלפני פרעה, אשר ביקש להמיתו על אשר הרג את המצרי. ומשה בן שמונה עשרה שנה בברחו ממצרים מפני פרעה, וינס וימלט אל מחנה קיקנוס הצרים בעת ההיא על כוש. ויהי משה במחנה קיקנוס מלך כוש תשע שנים כל ימי היותם צרים על כוש, ויהי משה הולך ובא עמהם. ויאהבו המלך והשרים וכל אנשי המלחמה את משה, כי רב ויקר הוא וקומתו כאריה אדיר ופניו כשמש וכח גבורתו כאריה חזק ויהי יועץ למלך. ויהי מקץ תשע שנים ויחלה קיקנוס את חליו אשר ימות בו, ויחזק חוליו עליו וימת ביום השביעי. ויחנטו אותו עבדיו, וישאוהו ויקברוהו נוכח שער העיר הפונה ארץ מצרים. ויבנו עליו בניין נאה ועצום וגבוה מאוד, וישימו עליו מלמעלה אבנים גדולות. ויכתבו סופרי קיקנוס על האבנים ההם את כל גבורת קיקנוס מלכם ואת כל מלחמותיו אשר נלחם, והנם כתובים שם עד היום הזה. ויהי אחרי מות קיקנוס מלך כוש, וייצר לאנשיו וחייליו מאוד מפני המלחמה. ויאמרו איש אל רעהו, הבו לנו עצה מה לעשות לנו בעת הזה אשר ישבנו במדבר חוץ מבתינו היום תשע שנים. אם אמרנו נלחמה על העיר ונפלו ממנו חיילים ומתנו, ואם ישבנו פה במצור ומתנו. כי עתה ישמעו כל מלכי ארם ובני קדם כי מת מלכנו, ובאו עלינו פתאום למלחמה וילחמו בנו ולא ישאירו ממנו שריד. ועתה לכו ונמליכה עלינו מלך, ונשב במצור עד אשר תנתן העיר בידינו. ויבחרו בכל חיל קיקנוס ביום ההוא איש למלך, ולא מצאו לבחור למלך עליהם כמשה. וימהרו ויפשיטו איש בגדיו וישליכו אותם ארצה ויעשו במה גדולה, ויושיבו עליה את משה. ויקומו ויתקעו בשופרות ויקראו לפניו ויאמרו, יחי המלך יחי המלך. וישבעו לו כל העם וכל השרים לתת לו את אדוניה המלכה הכושית אשת קיקנוס לאישה, וימליכו את משה עליהם ביום ההוא. ויעבירו כל אנשי כוש קול ביום ההוא לאמור, איש איש לתת למשה מעל אשר ימצא בידו. ויפרשו השמלה על הבמה, וישליכו עליה איש איש נזם זהב אחד ואיש קשיטה אחת מכל הנמצא בידם. וגם מאבני השוהם והבדולח ואבני דר וסחרת השליכו כל בני כוש אל משה על הבמה, גם כסף גם זהב הרבה מאוד. ויקח משה את כל הכסף ואת הזהב ואת כל הכלים ואת הבדולח ואת השוהם אשר נתנו לו כל בני כוש, וישם אותם באוצרותיו. וימלוך משה על כל בני כוש ביום ההוא תחת קיקנוס מלך כוש. בשנת חמישים וחמש שנים לפרעה מלך מצרים היא שנת מאה וחמישים ושבע שנים לרדת ישראל מצרימה, מלך משה על כוש. בן עשרים ושבע שנים משה במלכו על כוש, וארבעים שנה מלך. ויתן ה׳ את משה לחן ולחסד בעיני כל בני כוש, ויאהבו בני כוש אותו מאוד ויהי משה טוב עם ה׳ ועם אנשים. ויהי ביום השביעי למלכו ויתקבצו יחד כל בני כוש ויועדו כולם, ויבואו לפני משה וישתחוו לו ארצה. וידברו כל בני כוש כולם יחד לפני המלך לאמור, הבה לנו עצה ונראה מה לעשות לעיר הזאת. כי היום תשע שנים ישבנו במצור בעד העיר, ולא ראינו את בנינו ואת נשינו.
And it was ‎at the time of the war and siege of Cush that Moses fled from Egypt and he came into the ‎camp of Kikianus who was besieging Cush at that time, and Moses was nine years in the camp, ‎through all the time of the siege of Cush. And the king and the princes and all the soldiers ‎loved Moses, for he was very efficient and worthy, his stature and strength was like a lion’s, ‎and his countenance beamed like the sun, and he was the king's counselor. And at the end of ‎nine years Kikianus fell sick—it was the disease of which he died, for his sickness overpowered ‎him and he died on the seventh day. And his servants embalmed him and they carried him ‎away and they buried him opposite the gates of the city northwards of Egypt, and they ‎erected over him a lofty and costly building, and they placed large stones upon it, and the ‎scribes of the king wrote down upon these stones all the heroic deeds of Kikianus, and all the ‎wars in which he participated, and behold they are there in writing even to this day.‎ And after the death of Kikianus, his people were very grieved on account of the war, and they ‎said to each other: Let us counsel together what we are to do, for we have been living in the ‎wilderness away from our homes, nine years this day. If we continue to fight against the city, ‎then many of us will be wounded and slain, and if we keep up the siege we shall die likewise. ‎For now all the Kings of Aram and the people of the east will hear that our king is dead, and ‎they will come upon us suddenly, and they will fight against us, and they will not leave of us a ‎remnant. Come then and let us select a king and continue the siege until the city is given into ‎our hands. And they searched all the army of Kikianus for a man fit to be king over them, and ‎they found none like Moses worthy to be king over them; and they hastened and stripped ‎themselves of their garments and cast them upon the ground, and they made a great heap. ‎And placed Moses upon it, and they rose up and blew the trumpets and they exclaimed ‎before him, saying: May the king live; may the king live. And all the princes and the people ‎swore to give him for a wife Adoniah, the queen of Cush, wife of Kikianus, and they crowned ‎Moses their king on that day. And all the people of Cush proclaimed in a loud voice: Every man ‎must give unto Moses something of what he hath in his possession. And they spread out a ‎cloth upon the heap and every man threw into it something of what he had, nose rings and ‎coins, and onyx stones, and baellium, and pearls and rare stones, and silver and gold in great ‎abundance, and Moses took all that the sons of Cush had given unto him, and he put it into his ‎treasury; and Moses was king over the sons of Cush from that day on instead of Kikianus, their ‎former king. In the fifty fifth year of Pharaoh’s being king over Egypt, which is the one ‎hundredth and fifty-seventh year of the Israelites going down to Egypt, Moses was made king ‎of Cush; he was twenty-seven years of age when he began reigning, and for forty years did he ‎reign. And the Lord caused Moses to find grace in the eyes of the sons of Cush, and they loved ‎him greatly, and Moses was liked by the Lord and by men.
ויהי בשנת הארבעים למלוך משה על כוש ומשה יושב על כיסא המלוכה, ואדוניה המלכה לפניו וכל השרים יושבים סביבותיו. ותאמר אדניה המלכה לפני המלך והשרים, מה הדבר אשר עשיתם כל בני כוש זה ימים רבים. הלא ידעתם כי ארבעים שנה אשר מלך זה על כוש, אליי לא קרב ואת אלוקי בני כוש לא עבד. ועתה שמעו נא בני כוש ולא ימלוך עליכם עוד זה, אשר איננו מבשרכם. הנה מנכרוס בני גדל והוא ימלוך עליכם, כי טוב לכם לעבוד את בן אדוניכם מעבוד איש נוכרי עבד מלך מצרים. וישמעו כל העם וכל השרים בני כוש את כל הדברים אשר דיברה אדוניה המלכה באוזניהם. ויהי כל העם נכון עד הערב, וישכימו בבוקר וימליכו עליהם את מנכרוס בן קיקנוס מלך כוש. וייראו כל בני כוש משלוח ידם במשה כי ה׳ עם משה וכי זכרו בני כוש את השבועה אשר נשבעו למשה, על כן לא הרעו לו אך נתנו כל בני כוש מתנות רבות אל משה וישלחוהו מאיתם בכבוד גדול. ויצא משה מארץ כוש וילך לדרכו, ויחדל ממלוך על כוש. ומשה בן שבע שנים ושישים שנה בצאתו מארץ כוש. כי מה׳ היה הדבר, כי בא הקץ אשר מימי קדם להוציא את ישראל מעוני בני חם. וילך משה מדינה כי ירא לשוב מצרימה מפני פרעה, וילך וישב על באר המים במדין. ותצאנה שבע בנות רעואל המדיני לרעות צאן אביהן, ותבואנה אל הבאר ותדלנה מים להשקות צאן אביהן. ויבואו רועי מדין ויגרשום, ויקם משה ויושיען וישקה את הצאן. ותבואנה אל רעואל אביהן, ותגדנה לו את אשר עשה להן משה. ותאמרנה איש מצרי הצילנו מיד הרועים, וגם דלה דלה לנו וישקה את הצאן. ויאמר רעואל אל בנותיו, ואיו למה זה עזבתן את האיש. וישלח רעואל ויקחהו ויביאהו עמו הביתה, ויאכל עמו לחם. ויספר משה לרעואל את אשר ברח ממצרים, ואת אשר מלך על כוש ארבעים שנה. ואחרי כן לקחו הממלכה מידו, וישלחוהו לשלום בכבוד ובמתנות. ויהי כשמוע רעואל את דברי משה, ויאמר רעואל בליבו אתנה את זה אל בית הכלא וארצה בו את בני כוש כי נוס נס הוא מפניהם. ויקחהו ויתנהו אל בית הסוהר, ויהי משה בבית הסוהר עשר שנים. ויהי בהיות משה בבית הסוהר, ותחמול עליו ציפורה בת רעואל ותכלכלהו לחם ומים כל הימים. וכל בני ישראל עודם בארץ מצרים עובדים את מצרים בכל עבודה קשה, ויד מצרים הולך וקשה על בני ישראל בימים ההם.
Thus ‎Moses left the land of Cush and he went his way after he ceased to be king over Cush; and ‎Moses was sixty seven years of age when he departed from the land of Cush, and this was ‎ordained by the Lord, for the time had come which he had appointed in times of old, when he ‎was to bring forth the children of Israel from the affliction of the sons of Ham.‎‏ ‏And Moses ‎went to Midian, as he was afraid to return unto Egypt on account of Pharaoh, and he went and ‎seated himself at the well of water in Midian.‎
ויהי בשנת הארבעים למלוך משה על כוש ומשה יושב על כיסא המלוכה, ואדוניה המלכה לפניו וכל השרים יושבים סביבותיו. ותאמר אדניה המלכה לפני המלך והשרים, מה הדבר אשר עשיתם כל בני כוש זה ימים רבים. הלא ידעתם כי ארבעים שנה אשר מלך זה על כוש, אליי לא קרב ואת אלוקי בני כוש לא עבד. ועתה שמעו נא בני כוש ולא ימלוך עליכם עוד זה, אשר איננו מבשרכם. הנה מנכרוס בני גדל והוא ימלוך עליכם, כי טוב לכם לעבוד את בן אדוניכם מעבוד איש נוכרי עבד מלך מצרים. וישמעו כל העם וכל השרים בני כוש את כל הדברים אשר דיברה אדוניה המלכה באוזניהם. ויהי כל העם נכון עד הערב, וישכימו בבוקר וימליכו עליהם את מנכרוס בן קיקנוס מלך כוש. וייראו כל בני כוש משלוח ידם במשה כי ה׳ עם משה וכי זכרו בני כוש את השבועה אשר נשבעו למשה, על כן לא הרעו לו אך נתנו כל בני כוש מתנות רבות אל משה וישלחוהו מאיתם בכבוד גדול. ויצא משה מארץ כוש וילך לדרכו, ויחדל ממלוך על כוש. ומשה בן שבע שנים ושישים שנה בצאתו מארץ כוש. כי מה׳ היה הדבר, כי בא הקץ אשר מימי קדם להוציא את ישראל מעוני בני חם. וילך משה מדינה כי ירא לשוב מצרימה מפני פרעה, וילך וישב על באר המים במדין. ותצאנה שבע בנות רעואל המדיני לרעות צאן אביהן, ותבואנה אל הבאר ותדלנה מים להשקות צאן אביהן. ויבואו רועי מדין ויגרשום, ויקם משה ויושיען וישקה את הצאן. ותבואנה אל רעואל אביהן, ותגדנה לו את אשר עשה להן משה. ותאמרנה איש מצרי הצילנו מיד הרועים, וגם דלה דלה לנו וישקה את הצאן. ויאמר רעואל אל בנותיו, ואיו למה זה עזבתן את האיש. וישלח רעואל ויקחהו ויביאהו עמו הביתה, ויאכל עמו לחם. ויספר משה לרעואל את אשר ברח ממצרים, ואת אשר מלך על כוש ארבעים שנה. ואחרי כן לקחו הממלכה מידו, וישלחוהו לשלום בכבוד ובמתנות. ויהי כשמוע רעואל את דברי משה, ויאמר רעואל בליבו אתנה את זה אל בית הכלא וארצה בו את בני כוש כי נוס נס הוא מפניהם. ויקחהו ויתנהו אל בית הסוהר, ויהי משה בבית הסוהר עשר שנים. ויהי בהיות משה בבית הסוהר, ותחמול עליו ציפורה בת רעואל ותכלכלהו לחם ומים כל הימים. וכל בני ישראל עודם בארץ מצרים עובדים את מצרים בכל עבודה קשה, ויד מצרים הולך וקשה על בני ישראל בימים ההם.
‏And Moses related unto Reuel, that he had fled from Egypt and that he had been reigning for ‎forty years over Cush, and how they had deprived him of his kingdom, and sent him away in ‎peace with honor and with gifts.‎‏ ‏And when Reuel heard the words of Moses he said within ‎himself: I will put this man into the prison house and gain favor by the children of Cush on his ‎account, for he hath surely fled from them; and they took him and put him into the prison ‎house, and Moses remained in prison for ten years.‎‏ ‏And while Moses was in the prison house, ‎Zipporah, Reuel’s daughter, had pity upon him, and she supplied Moses with bread and with ‎water all the time.‎‏ ‏And all the children of Israel were still in the land of Egypt, and they served ‎the Egyptians in all manner of hard labor, and the hand of Egypt continued in its rigor over the ‎children of Israel in those days. ‎
ויהי בלכתם עד קצה מצרים ויעבור סוס המלך במקום צר וגבוה במשעול הכרמים, גדר מזה וגדר מזה ועומק הארץ והשפלה מזה. וימהרו וירוצו הסוסים במקום ההוא וידחיקו זה את זה, וידחיקו הסוסים את סוס המלך. ויפול סוס המלך אל העומק והשפלה, והמלך רוכב עליו. ויהי בנפלו ותהפך המרכבה על פני המלך וישב הסוס על המלך, ויצעק המלך כי נכאב בשרו מאוד. ויקרע בשר המלך עליו ותשברנה עצמותיו ולא יכול לרכוב, כי מאת ה׳ היה הדבר הזה אליו כי שמע ה׳ את צעקת עמו בני ישראל ואת ענים. וישאוהו עבדיו על שכמם מעט זה ומעט זה וישיבו אותו מצרימה, וישובו גם הפרשים אשר עמו מצרימה. וישכיבו את המלך במיטתו וידע המלך כי בא קצו למות, ותבוא אפרענית המלכה אישתו ותבך לפני המלך ויבך המלך עמה בכי גדול. ויבואו כל שריו ועבדיו ביום ההוא, ויראו את המלך ברעה ההיא ויבכו עמו בכי גדול. ויועצו שרי המלך וכל יועציו את המלך, להמליך תחתיו בארץ את אשר יבחר מבניו. ולמלך שלושה בנים ושתי בנות אשר ילדה לו אפרענית המלכה אישתו, מלבד בני הפילגשים אשר למלך. ואלה שמותם, הבכור עתרי ומשנהו אדיקם והשלישי מוריון. ואחיותיהם, שם הגדולה בתיה והקטנה עכוזית. ויהי עתרי בכור המלך איש שוטה ומבוהל, ונמהר בכל דבריו. ואדיקם היה איש ערום וחכם מאוד, ויודע כל חכמת מצרים. ואולם רע בתואר מאוד ועב בשר וקצר קומה מאוד, ויהי ארכו אמה וזרת. ויהי כראות המלך את אדיקם בנו ערום וחכם בכל דבר, וישם המלך בליבו להמליכו תחתיו אחרי מותו. ויקח לו אישה את גדידה בת אבילט, והוא בן עשר שנים ותלד לו ארבעה בנים. וילך הוא אחרי כן, ויקח שלוש נשים והוליד שמונה בנים ושלוש בנות. ויחזק החולי על המלך מאוד, ויבאש בשרו כבשר החלל המושלך על פני השדה בעת הקיץ לחום השמש. וירא המלך כי חזק עליו חליו מאוד ויצו ויקחו לו את אדיקם בנו, וימליכהו תחתיו בארץ. ויהי מקץ שלושת ימים, וימת המלך בבושת וכלימה ובחרפה. וישאוהו עבדיו ויקברוהו בקברי מלכי מצרים, בצוען מצרים. ולא חנטוהו כמשפט המלכים, כי הבאיש בשרו מאוד ולא יכלו לגשת אליו לחנוט אותו מפני הריח ויקברוהו בבהלה. כי מאת ה׳ היתה הרעה הזאת אליו כי שילם לו ה׳ רעה כרעתו, אשר עשה לישראל בימיו. וימת בבהלה ובחרפה, וימלוך אדיקם בנו תחתיו.
At that time the Lord smote Pharaoh, the king of Egypt, with the plague of leprosy, from the ‎sole of his foot to the crown of his head, and on account of the rigorous labor of the children of ‎Israel this plague was visited upon Pharaoh at that time by the Lord; for the Lord had listened ‎unto the prayer of Israel, his people, and their crying came before him on account of their hard ‎labor.‎‏ ‏And for all that, Pharaoh’s anger was not turned away from them, and his hand ‎continued outstretched against the children of Israel, and Pharaoh stiffened his neck before ‎the Lord and he made the yoke of Israel heavier, and he embittered their lives in all manner of ‎hard work.‎‏ ‏And when the Lord had smitten Pharaoh, he sent for all his magicians and wise ‎men to come and cure him.‎‏ ‏And his wise men and magicians said that the blood of little babes ‎be put upon the wounds, and they would be healed.‎‏ ‏And Pharaoh listened unto them, and he ‎sent his officers to Goshen, to the children of Israel, to take away their little babes.‎‏ ‏And ‎Pharaoh’s officers went and they tore away the little infants forcibly from the breasts of their ‎mothers, and they brought them unto Pharaoh day after day, one infant each day, and the ‎physicians slaughtered them, and applied the blood to his sores, and thus did they all the days.‎‏ ‏And the number of infants that Pharaoh had slaughtered in this manner, was three hundred ‎and seventy-five; but the Lord did not hearken unto the physicians of the king, and the plague ‎grew always more painful, and Pharaoh continued to suffer the plague of that disease for ten ‎years, and yet Pharaoh's heart grew always in cruelty against the children of Israel.‎‏ ‏And at the ‎end of ten years the Lord added blow upon blow and sore upon sore unto the king of Egypt, ‎and the Lord smote him with malignant sores and abdominal diseases, and the plague ‎assumed its worst forms. At that time two of the king's officers had returned from Goshen and ‎they said unto Pharaoh: We have seen the children of Israel very careless of their work, and ‎very negligent in their labor.‎‏ ‏And when Pharaoh heard the words of his officers, Pharaoh’s ‎anger was kindled against the children of Israel, for he was at the time suffering from great ‎physical pain, and he answered, saying: Behold, now, since the children of Israel know that I ‎am sick, they turn around and deride us; but hasten ye now and harness my chariot, that I go ‎to Goshen and see the children of Israel, and the manner in which they are deriding me.‎‏ ‏And ‎his servants harnessed for him the chariot, and they seated him upon the horse, for he was ‎not able to ride in the chariot, and he took with him ten horsemen and ten footmen, and he ‎went to the children of Israel unto Goshen.‎
ויתחזקו הנוגשים על ישראל לתת ישראל את בניהם בבניין, וישם האיש את בנו בקיר ויתן עליו חומר ועיניו בוכות עליו ודמעותיו יורדות על בנו. ויעשו כן נוגשי פרעה אל ילדי ישראל ימים רבים, ואין חומל ואין מרחם אל ילדי בני ישראל. ויהי מספר כל הילדים המומתים בבניין, מאתיים ושבעים ילדים. מהם אשר בנו עליהם תחת הלבנים אשר חסרו לאבותם, ומהם אשר משכו אותם מתים מהבניין. ותחזק ותכבד העבודה על בני ישראל בימי אדיקם, מעבודה אשר עבדו בימי אביו. ויאנחו בני ישראל יום יום מהעבודה הקשה אשר עליהם, כי אמרו הנה במות פרעה וקם בנו והקל מעלינו העבודה. אך הם מחזקים עליהם את העבודה האחרונה מן הראשונה, ויאנחו בני ישראל מזה ותעל שועתם אל האלוקים מן העבודה. וישמע אלוקים את קול בני ישראל ואת נאקתם בימים ההם, ויזכור אלוקים להם את בריתו אשר כרת את אברהם את יצחק ואת יעקב. וירא אלוקים את סבלות בני ישראל ואת עבודתם הקשה עליהם בימים ההם, ויאמר להצילם. ומשה בן עמרם עודנו כלוא בבור בימים ההם בבית רעואל המדיני, וציפורה בת רעואל מכלכלתו לחם בסתר יום יום. ויהי משה כלוא בבית רעואל בבור, עשר שנים. ויהי מקץ עשר שנים, היא השנה הראשונה למלוך פרעה על מצרים תחת אביו. ותאמר ציפורה אל רעואל אביה, האיש העברי אשר אסרת זה עשר שנים בבית הסוהר ואין דורש ואין מבקש אותו. ועתה אם טוב בעיניך אבי נשלחה נא ונראה אם חי ואם מת הוא, ואביה לא ידע כי היא כלכלתו. ויען רעואל אביה ויאמר אליה, הנהיה כדבר הזה להעצר הגבר בבית הכלא עשר שנים ולא יאכל ויחיה. ותען ציפורה את אביה לאמור, הלא שמעת אדוני כי אלוקי העברים גדול ונורא הוא ומפליא להם בכל עת. הוא אשר הציל את אברהם מאור כשדים ואת יצחק מחרב אביו, ואת יעקב ממלאך ה׳ בהאבקו עמו במעבר יבוק. וגם עם האיש הזה רבות עשה ויצל אותו ציבור מצרים ומחרב פרעה ובני כוש, וגם מן הרעב יכול להצילו ולהחיותו. וייטב הדבר בעיני רעואל ויעש כדבר בתו, וישלח אל הבור לראות מה נעשה במשה. וירא והנה משה האיש חי בבור, עומד על רגליו משבח ומתחנן אל אלוקי אבותיו.
Meantime Moses, the ‎son of Amram, was still confined in the prison house in those days, in the house of Reuel, the ‎Midianite, and his daughter Zipporah supplied Moses secretly with food day after day. And at ‎the end of ten years, which was the first year of the kingdom of the new Pharaoh, Zipporah ‎said unto Reuel, her father: Behold, the Hebrew man whom thou hast bound in the prison ‎house is there for ten years, and yet no man inquired or searched for him; and now if it ‎seemeth good in thine eyes, let us send and see whether he be dead or alive; and her father ‎knew not that she had supported him. And her father said unto her: Hath ever such a thing ‎come to pass, that a man could stand to be ten years in prison without eating and live? And ‎Zipporah answered unto her father, saying: Verily, thou hast heard that the God of the ‎Hebrews is great and fearful, and that he works wonders in their behalf at all times.
ויהי אחרי כן וירד משה אל גינת רעואל אשר אחרי הבית, ויתפלל שם אל ה׳ אלוקיו אשר עשה איתו נפלאות רבות. ויהי בהתפללו ויבט נגדו והנה מטה ספיר מוצב ארצה, והוא נטוע בתוך הגינה. ויקרב אל המאה וירא והנה חקוק בו שם ה׳ אלוקים צבאות, כתוב ומפורש על המטה. ויקראהו וישלח את ידו ויתלוש כהתלש עץ יער מסבכו, ויהי למטה בכפו. והמטה הזה, הוא המטה הנברא בה כל מפעלות אלוקינו אחרי בראו שמים וארץ וכל צבאם ימים ונהרות וכל דגתם. ויהי בהגרש אלוקים את האדם מגן עדן ויקח את המטה בידו, ויצא ויעבוד את האדמה אשר לוקח משם. ויגע המטה עד נח וינתן אל שם ואל תולדותיו, עד געתו אל יד אברהם העברי. ויהי בתת אברהם את כל אשר לו ליצחק בנו, נתן אליו גם את המטה הזה. ויהי בברוח יעקב פדנה ארם ויקח אותה בידו, ויהי בשובו אל אביו נטוש לא נטשו. וגם ברדתו מצרימה ויקח אותו בידו ויתנהו אל יוסף שכם אחד על אחיו, כי בחוזקה לקח אותו יעקב מיד עשו אחיו. ויהי אחרי מות יוסף ויבואו שרי מצרימה בית יוסף. ויגע המטה אל יד רעואל המדיני, ויהי בצאתו ממצרים ויקח אותו בידו ויטעהו בתוך גינתו. ויבחנו כל גיבורי קינים לתלוש אותו, בבקשם לקחת את ציפורה בתו ולא יכלו. וישאר המטה ההוא נטוע בתוך גינת רעואל, עד בוא אשר לו המשפט ויקחהו. ויהי כראות רעואל את המטה ביד משה, ויתמה על ככה ויתן את ציפורה בתו למשה לאישה. בעת ההיא מת בעל חנן בן עכבור מלך אדום, ויקבר בביתו בארץ אדום. ויהי אחרי מותו וישלחו בני עשו ארץ ארם ויקחו משם איש מעיר אשר בארם ושמו הדר, וימליכו אותו עליהם תחת בעל חנן מלכם. וימלוך הדר על בני אדום ארבעים ושמונה שנה. ויהי במלכו ויועץ להילחם את בני מואב להשיבם תחת בני עשו כבראשונה, ולא יכול. כי שמעו בני מואב את הדבר הזה, ויקומו וימהרו וימליכו עליהם מלך מאחיהם.
d unto the Lord his God, who had done with ‎him such great wonders. And whilst he was praying he looked before him, and beheld a rod of ‎the saphir tree, which had been planted in the midst of the garden. And he approached the ‎rod, and looking at it closer, he saw the name of the Lord, the God of hosts, engraved upon ‎the rod in distinct characters. And he read it, and put forth his hand, and he extracted it from ‎the ground wherein it was rooted, like a tree in the forest. And this is the rod with which all the ‎wonders of our God have been performed from the day he finished heaven and earth and all ‎their hosts, the oceans and streams, and all their fishes. And when God drove Adam from the ‎Garden of Eden, Adam took this rod along with him, and he went to till the ground whence he ‎was taken. And the rod was transmitted to Noah and through him to Shem and his ‎descendants, and then it came into the hands of Abraham, the Hebrew; and when Abraham ‎gave all his property unto Isaac, his son, he gave him this rod likewise. And when Jacob fled to ‎Padan-aram he took that rod with him, and when he returned to his father the rod was not ‎forgotten. And when Jacob went down to Egypt he gave that rod unto Joseph, saying: I have ‎given to thee a portion above thy brethren which I took out of the hands of the Amorite; for ‎Jacob took it forcibly from Esau, his brother. And after the death of Joseph, when the princes ‎of Egypt came into his house, the rod fell into the hands of Reuel, the Midianite, and when he ‎left Egypt he took it along and planted it into his garden. And whenever a man came to ask ‎Zipporah for a wife, Reuel would tell him to extract the rod from the ground, for she would not ‎be given for a wife to any man who could not pluck it. And all the powerful men of the Kanites ‎tried to pluck that stick, for they endeavored to get Zipporah, his daughter, but they could not. ‎Thus that rod remained in Reuel's garden until the man came who had the right to take it. And ‎when Reuel saw the rod plucked by the hand of Moses, he was greatly astonished, and he ‎gave his daughter Zipporah unto Moses for a wife. ‎
ויהי מקץ שנתיים ימים ויוסף ה׳ שלח את משה אל פרעה, להוציא את בני ישראל לשלחם מארץ מצרים. וילך משה ויבוא בית פרעה וידבר אליו את דברי ה׳ אשר שלחו, ולא אבה פרעה לשמוע בקול ה׳. ויעורר האלוקים את גבורתו במצרים על פרעה ועל עבדיו, ויך אלוקים את פרעה ואת עמו במכות רעות וגדולות עד מאוד. וישלח ה׳ ביד אהרון, ויהפוך את כל מימי מצרים לדם ואת כל יאוריהם ואת נהרותם. ויהי בבוא המצרי לשתות ולשאוב מים, והביט אל כדו והנה כל המים נהפכו לדם. ובבואו לשתות בכוסו, והיה המים אשר בכוס לדם. וגם בלוש האישה את קמחה ובבשלה את תבשילה, ויהיו מראיהם למראה הדם. וישלח ה׳ עוד וישרוץ כל מימיהם צפרדעים, ויבואו כל הצפרדעים בית מצרים. ויהי בשתות על המצרים מים, ותמלאנה בטנם צפרדעים ותקרקרנה במעיהם כאשר תקרקרנה בהיותם ביאור. וגם כל מי משתיהם ומי תבשילם שבו לצפרדעים, וגם בשכבם על מיטתם ויזיעו כל זיעתם צפרדעים. בכל זאת לא שב אף ה׳ מהם, ועוד ידו נטויה על כל מצרים להכותם בכל מכה גדולה. וישלח ה׳ ויך את עפרם לכינים, ותהי הכינם במצרים ברום שתי אמות הארץ. וגם על בשר האדם והבהמה היו הכינים הרבה מאוד, בכל יושבי מצרים. וגם על המלך והמלכה שלח ה׳ את הכינים, ויצר למצרים מאוד מפני הכינים. בכל זאת לא שב אף ה׳, ועוד ידו נטויה על מצרים. וישלח ה׳ במצרים את כל חית השדה, ויבואו וישחיתו את כל מצרים ואת האדם והבהמה והעץ וכל אשר למצרים. וישלח ה׳ נחש שרף ועקרב, גם עכבר וחולד וצב עם זוחלי עפר. זבוב וצירעה פרעוש ופשפש ויתוש, כל ערוב למינהו. וכל שרץ ובעל כנף למינהו באו מצרימה, וירעו למצרים מאוד. ויבואו הפרעושים והזבובים בעיני כל מצרים ובאוזניהם. וגם הצירעה באה עליהם ותגרשם, ויבואו מפניה חדר בחדר ותרדוף אחריהם. ויהי בהיחבא מצרים מפני הערוב, וינעלו דלתותיהם אחריהם. ויצו האלוקים את הסילונית אשר בים, ותעל ותבוא מצרימה. ולה אמות ארוכות, עשר אמות באורך באמת איש. ותעל הגגות, ותגך את התיקרה ואת המעזיבה ותחתכם. ותישלח אמתה הבייתה ותסר את המנעול ואת הבריח ותפתח את בתי מצרים, ואחרי כן יבואו הערוב בית מצרים וישחית הערוב את מצרים, וייצר להם מאוד. בכל זאת לא שב אף ה׳ ממצרים, ועוד ידו נטויה עליהם. וישלח אלוקים את הדבר, ויבוא דבר במצרים בסוסים בחמורים ובגמלים בבקר ובצאן ובכל האדם. ויהי בהשכים כל מצרים בבוקר להוציא מקניהם לרעות, וימצאו את כל מקניהם כי מתו. ולא נותר ממקנה כל מצרים זולתי אחד מעשר, וממקנה בני ישראל אשר בגושן לא מת אחד. וישלח אלוקים דלקת אש בבשר מצרים ויבקע את בשרם, ויהי לשחין רע בכל מצרים מכף רגלם ועד קדקדם. ותהיין בכל בשרם אבעבועות רבות ויזב בשרם מעליהם, עד כי נמקו ויבאשו. בכל זאת לא שב אף ה׳, ועוד ידו נטויה על מצרים כולה. וישלח ה׳ ברד כבד מאוד, ויך את גפנם וישבר את עץ פרים ויבש אותם ויבלו עליהם. וגם כל ירק עשב יבש ואבד כי אש מתלקחת ירדה בתוך הברד, על כן כילה הברד והאש את הכל. וגם האדם והבהמה הנמצאים הנמצאים חוצה מתו מלהבי אש וברד, וכל הכפרים נתשו. וישלח ה׳ ויבא ארבה כבד מצרימה, חסיל וסלעם וחרגול וחגב וכל הארבה למינהו ויאכל את אשר השאיר הברד. אז שמחו כל מצרים בארבה ואף כי אכל כל תנובת השדה, ויצודו מצרים מהארבה לרוב מאוד וימלחום למאכל. ויהפוך ה׳ רוח ים חזק מאוד וישא את כל הארבה וגם את מלוחים ויתקעהו ימה סוף, לא נשאר ארבה אחד בכל גבול מצרים. וישלח אלוקים חושך במצרים, ותחשך כל ארץ מצרים ופתרוס שלושת ימים עד אשר לא יראה אדם את ידו בשומה אל פיו. בעת ההיא מתו רבים מעם ישראל על אשר מרדו בה׳, ולא שמעו אל משה ואל אהרון ולא האמינו בהם כי אלוקים שלחם. ויאמרו לא נצא ממצרים פן נמות ברעב במדבר שמם, ולא אבו לשמוע בקול משה. ויגוף ה׳ אותם בשלושת ימי החושך, ויקברום ישראל בימים ההם לבלתי דעת בהם יושבי מצרים וישמחו עליהם. והחושך חזק מאוד במצרים שלושת ימים ויהי כל העומד בבוא החושך, עודנו עומד במקומו. והיושב עודנו יושב ונשובה עודנו שוכב כאשר הוא וההולך ישב לו בארץ במקומו, ויהי הדבר הזה לכל מצרים עד עבור החושך. ויעבור ימי החושך וישלח ה׳ את משה ואת אהרון אל בני ישראל לאמור, חגו את חגיכם ועשיתם את פסחיכם כי הנני בא בחצי הלילה בתוך כל מצרים והרגתי את כל בכוריהם מבכור אדם ועד בכור בהמה, וראיתי את פסחיכם ופסחתי עליכם. ויעשו בני ישראל ככל אשר ציוה ה׳ את משה ואת אהרון, כן עשו בלילה ההוא. ויהי בחצי הלילה ויצא ה׳ בתוך מצרים, ויך את כל בכורי מצרים מבכור אדם ועד בכור בהמה. ויקם פרעה לילה הוא וכל עבדיו וכל מצרים ותהי צעקה גדולה בכל מצרים בלילה ההוא, כי אין בית אשר אין שם מת. גם דמות בכורי מצרים החקוקים בקירות בתיהם נמחו ויפלו ארצה. וגם כל עצמות בכוריהם אשר מתו טרם זה ויקברום בבתיהם, ויגררו אותם כלבי מצרים בלילה ההוא ויסחבום לפני כל מצרים וישליכו אותם לפניהם. ויראו כל מצרים את הרעה הזאת אשר באה עליהם פתאום, ויצעקו כל מצרים בקול רם. ויבכו כל משפחות מצרים בלילה ההוא איש על בנו ואיש על בתו בכוריהם, ותשמע מהומת מצרים בלילה ההוא למרחוק. ותצא בתיה בת פרעה עם המלך בלילה ההוא לבקש את משה ואת אהרון בבתיהם, וימצאו אותם בבתיהם אוכלים ושותים ושמחים עם כל ישראל. ותאמר בתיה אל משה, הלא זה יהיה גמולי הטוב אשר עשיתי אליך אשר גדלתיך ואשר טפחתיך ותביא עליי ועל בית אבי הרעה הזאת. ויאמר אליה משה, הלא עשר מכות אשר הביא ה׳ על כל מצרים ההגיע אלייך רע מכולם אם באה אלייך אחת מהן, ותאמר לא. ויאמר אליה משה, גם כי את בכורה לאמך הינך לא תמותי ולא יבוא לך רע בתוך מצרים. ותאמר, ומה יתרון לי אחרי אשר אני רואה את המלך אחי וכל ביתו ועבדיו ברעה הזאת אשר מתו כל בכוריהם עם כל בכורי מצרים. ויאמר אליה משה, הלא אחיך וביתו ועבדיו משפחות מצרים לא שמעו אל דברי ה׳, על כן באה עליהם הרעה הזאת.
And God smote Pharaoh and his people with very terrible ‎plagues, and he turned by the hands of Aaron all the waters of Egypt into blood, and when an ‎Egyptian came to drink and drew water and he looked into his pitcher, behold it was turned ‎into blood, and also when a woman kneaded her bread or cooked her meals, all had the ‎appearance of blood. And the Lord sent again, and he caused all the waters to produce frogs, ‎so that the frogs came into the houses of the Egyptians, and when the Egyptians drank the ‎water, their stomachs were filled with frogs, and they leaped within them like in the river. And ‎all the water they used for cooking and drinking turned into frogs, and when they lay upon ‎their beds, they perspired frogs from their body. But for all that the anger of the Lord did not ‎turn from them, and his hand was still out stretched upon all Egypt, to smite them with all the ‎terrible plagues; and he sent and turned their dust into lice, so that the ground of Egypt was ‎covered with lice two cubits in height. And the lice were also upon the flesh of man and beast ‎among all the people of Egypt, and also upon the king and the queen, and Egypt was greatly ‎afflicted on account of the lice. But for all that the anger of the Lord did not turn, and his hand ‎was still outstretched over Egypt, and the Lord sent all the beasts of the field, and they came ‎and destroyed man and beast, and the trees, and all that was in Egypt. Then the Lord sent fiery ‎serpents, and scorpions, and mice, and rats, and weasels, and other vermin, that creepeth in ‎the dust, as also flies and fleas and all sorts of insects, and they came and tortured the ‎Egyptians, entering even their eyes and their ears. Then the hornets came over them also, and ‎they drove them to hide in their innermost chambers, and the Egyptians had to hide ‎themselves from the swarms of vermin and they locked the doors after them. But the Lord ‎commanded the Tulzoth, the great monster of the sea to come up and invade Egypt; and she ‎had very long arms, ten cubits in length according to the cubits of a man, and she went up and ‎unroofed their houses, and she put forth her arms into the houses and removed the bolts and ‎bars and opened the houses of the Egyptians, and the swarm of animals filled the houses of ‎the Egyptians, to torture them exceedingly.‎ But for all that the anger of the Lord did not turn from Egypt, and his arm was still outstretched ‎upon them, and he sent the pestilence to rage in Egypt amongst horses, and asses, and ‎camels, and oxen, and sheep, and man, and when the Egyptians rose up in the morning to ‎drive their cattle to pasture, they found it dead. And there remained only one out of ten of ‎the cattle of the Egyptians, but of the cattle belonging to the Israelites in Egypt not one died. ‎And God sent burning heat into the bodies of the Egyptians that their flesh burst and turned ‎into malignant sores on all the Egyptians from the soles of their feet to the crowns of their ‎heads, and they had ulcers all over their bodies that their flesh sloughed away in stench. But ‎the Lord’s anger did not turn for all this, and his hand was still outstretched upon Egypt, and he ‎sent a heavy hail storm which smote their vines, and injured their fruit trees, so that they dried ‎up and finally fell upon the people. And every green herb became blighted and destroyed, for ‎fire was mingled with the hail, and therefore the fire and hail consumed all things on the field, ‎also man and beast that were found in the streets, so that the villages became depopulated. ‎Then the Lord brought into Egypt all sorts of locusts in great numbers, and they devoured all ‎that was left after the hail. Then all the Egyptians were pleased with the locusts, although they ‎consumed all the productions of the field, for the Egyptians caught them in great numbers and ‎salted them for food; but the Lord turned a mighty sea wind which carried away all the locusts, ‎even those that were salted, and cast them into the Red Sea, and not a single locust remained ‎within the boundaries of Egypt. And the Lord sent darkness over Egypt, and the whole land of ‎Egypt was so dark for three days that a man could not see his hand when he put it even to his ‎mouth. In those days many of the children of Israel died, all those that had rebelled against the ‎Lord, and would not hearken unto Moses and believed not that God had sent him, and said: ‎We will not go away from Egypt to die of starvation in the barren wilderness. And the Lord ‎punished them in those days of darkness, and the children of Israel buried them in those days, ‎so that the Egyptians should not know and rejoice over them; and the darkness was so intense ‎in Egypt for three days, that any man who stood up when the darkness came had to remain ‎standing in his place, and he that was sitting had to remain sitting, and he that was lying had to ‎keep on lying, and he that was walking remained fixed to the ground, and thus it was with all ‎the Egyptians until the darkness had subsided.‎ And when the days of darkness were over, the Lord sent Moses to the children of Israel, ‎saying: Celebrate ye your feast and prepare your passover, for behold I will come at midnight ‎in the midst of the Egyptians, and I will slay all their first born, from the first born of man to the ‎first born of beast, and when I will see your passover I will pass over you; and the children of ‎Israel did according to all that the Lord had commanded unto Moses. And at midnight the Lord ‎passed through Egypt, and he slew all the first born of the Egyptians, from the first born of ‎man to the first born of beast; and Pharaoh rose up in the night, he and all his servants and all ‎the Egyptians, and there was a great crying in Egypt; for there was not one house where there ‎was not one dead; and even the likenesses of the first born, which were engraved upon the ‎walls of their houses, fell broken to the ground, and the bones of their first born, which had ‎died before and lay buried in their houses, were raked up by the dogs of Egypt in that night, ‎and dragged about before the eyesight of the Egyptians. And when the Egyptians saw the ‎great evil which had befallen them so suddenly, they cried with a loud voice, so that all the ‎families of Egypt were weeping in that night, one for his son and one for his daughter, their ‎first born, and the consternation and noise of Egypt resounded in the distance on that night.
ויעבור ימי החושך וישלח ה׳ את משה ואת אהרון אל בני ישראל לאמור, חגו את חגיכם ועשיתם את פסחיכם כי הנני בא בחצי הלילה בתוך כל מצרים והרגתי את כל בכוריהם מבכור אדם ועד בכור בהמה, וראיתי את פסחיכם ופסחתי עליכם. ויעשו בני ישראל ככל אשר ציוה ה׳ את משה ואת אהרון, כן עשו בלילה ההוא. ויהי בחצי הלילה ויצא ה׳ בתוך מצרים, ויך את כל בכורי מצרים מבכור אדם ועד בכור בהמה. ויקם פרעה לילה הוא וכל עבדיו וכל מצרים ותהי צעקה גדולה בכל מצרים בלילה ההוא, כי אין בית אשר אין שם מת. גם דמות בכורי מצרים החקוקים בקירות בתיהם נמחו ויפלו ארצה. וגם כל עצמות בכוריהם אשר מתו טרם זה ויקברום בבתיהם, ויגררו אותם כלבי מצרים בלילה ההוא ויסחבום לפני כל מצרים וישליכו אותם לפניהם. ויראו כל מצרים את הרעה הזאת אשר באה עליהם פתאום, ויצעקו כל מצרים בקול רם. ויבכו כל משפחות מצרים בלילה ההוא איש על בנו ואיש על בתו בכוריהם, ותשמע מהומת מצרים בלילה ההוא למרחוק. ותצא בתיה בת פרעה עם המלך בלילה ההוא לבקש את משה ואת אהרון בבתיהם, וימצאו אותם בבתיהם אוכלים ושותים ושמחים עם כל ישראל. ותאמר בתיה אל משה, הלא זה יהיה גמולי הטוב אשר עשיתי אליך אשר גדלתיך ואשר טפחתיך ותביא עליי ועל בית אבי הרעה הזאת. ויאמר אליה משה, הלא עשר מכות אשר הביא ה׳ על כל מצרים ההגיע אלייך רע מכולם אם באה אלייך אחת מהן, ותאמר לא. ויאמר אליה משה, גם כי את בכורה לאמך הינך לא תמותי ולא יבוא לך רע בתוך מצרים. ותאמר, ומה יתרון לי אחרי אשר אני רואה את המלך אחי וכל ביתו ועבדיו ברעה הזאת אשר מתו כל בכוריהם עם כל בכורי מצרים. ויאמר אליה משה, הלא אחיך וביתו ועבדיו משפחות מצרים לא שמעו אל דברי ה׳, על כן באה עליהם הרעה הזאת.
And Bathia, Pharaoh’s daughter, went forth with the king in search of Moses, and they found ‎him eating and drinking and rejoicing with all the Israelites, and Bathia said unto Moses: Shall ‎this be the reward for my kindness towards thee, for raising and elevating thee, that thou ‎bringest now upon me and upon the house of my father this evil? And Moses answered unto ‎her: Behold the Lord hath brought ten plagues over Egypt, and hath ever one annoyed thee? ‎And she said: No. And Moses said: Behold, although thou art the first born of thy mother thou ‎shalt not die, neither shall any evil befall thee. And she replied: Of what good is that to me ‎after I see my brother, the king, and all the household of my father, and all his servants in that ‎great evil, for their first born perish with all the first born of Egypt? And Moses said unto her: ‎Surely, thy brother and his household and his servants, the families of Egypt refused to listen ‎to the words of God and therefore this evil hath come over them. ‎
ופרעה מלך מצרים ניגש לפני משה ואהרון ומקצת בני ישראל אשר היו איתם במקום ההוא, ויתחנן אליהם לאמור. קומו וקחו את אחיכם כל בני ישראל אשר בארץ וצאנם ובקרם וכל אשר להם לא ישאירו דבר, אך העתירו אל ה׳ אלוקיכם בעדי. ויאמר משה אל פרעה, הנה גם אתה בכור לאמך אך אל תירא כי לא תמות, כי ציוה ה׳ להחיותך בעבור הראותך כוחו הגדול וזרועו הנטויה והחזקה. ויצו פרעה לשלח את בני ישראל, ויתחזקו כל מצרים לשלחם כי אמרו כולנו מתים. וישלחו כל מצרים את ישראל בעושר רב מאוד וצאן ובקר ומגדנות, כשבועת ה׳ בינו ובין אברהם אבינו. ויתמהמהו מבני ישראל לצאת בלילה, ויהי בבוא המצריים להוציאם ויאמרו אליהם הגנבים אנחנו כי נצא בלילה. וישאלו בני ישראל ממצרים כלי כסף וכלי זהב ושמלות, וינצלו בני ישראל את מצרים. וימהר משה ויקם וילך אל נחל מצרים, ויעל משם את ארון יוסף ויקח אותו עמו. וגם כל בני ישראל העלו איש איש את ארון אבותיו עמו, ואיש ארון שבטו עמו. ויסעו בני ישראל מרעמסס סוכותה, כשש מאות אלף רגלי הגברים לבד מטפם ונשיהם. וגם ערב רב עלה איתם, וצאן ובקר מקנה כבד מאוד. ומושב בני ישראל אשר ישבו בארץ מצרים בעבודה קשה, עשר שנים ומאתיים שנה. ויהי מקץ עשר שנים ומאתיים שנה, ויוציא ה׳ את בני ישראל ממצרים ביד חזקה. ויסעו בני ישראל ממצרים ומגושן ומארץ רעמסס ויחנו בסוכות, בחמישה עשר יום לחודש הראשון. ומצרים מקברים את כל בכוריהם אשר הכה ה׳, ויקברו כל מצרים כל חלליהם שלושת ימים. ויסעו בני ישראל מסוכות, ויחנו באיתם בקצה המדבר. ויהי ביום השלישי אחרי קבור מצרים את בכוריהם, ויקומו אנשים רבים ממצרים וילכו אחרי ישראל להשיבם למצרים. כי ניחמו על אשר שלחו את ישראל מעבודתם. ויאמרו איש אל רעהו, הלא משה ואהרון דיברו אל פרעה לאמור דרך שלושת ימים נלך במדבר וזבחנו לה׳ אלוקינו. ועתה נשכימה אליהם בבוקר להשיבם והיה אם שוב ישובו איתנו מצריםאך אדוננו, וידענו כי אמונה איתם. ואם לא ישובו, ונלחמה אותם והשבנו אותם בכח גדול וביד חזקה.
Then Pharaoh, king of Egypt, approached Moses and Aaron and part of the children of Israel ‎that were with them in that place, and he entreated them, saying: Rise up and get you forth ‎from among my people, and take your brethren, all the children of Israel that are in the land, ‎with their sheep and oxen, and all belonging unto them, leave nothing here, but pray ye unto ‎the Lord in my behalf. And Moses said unto Pharaoh: Behold, thou art the first born of thy ‎mother, but fear thou not as thou shalt not die, for the Lord hath commanded that thou ‎shouldst live, in order to show unto thee his great might and his outstretched arm.