Ma’ayan Ha-Hokhmah on Vaeira
(Speaking Torah)
This is a key teaching of Hasidism, built on earlier KabbalisDc insights but here expressed most fully. Language or speech itself is holy, an embodiment of God given to humans as an extension of God’s self- manifestaDon in Torah. Language derives from Torah, not the other way around. Treat it always as a divine gi`, never to be defiled. (Art Green)
(Speaking Torah)
| And I appeared to Abraham and to Isaac and to Jacob as El Shaddai, but My name YHVHIdidnotmakeknowntothem. (Ex. )3:6 ... A well-known teaching tells us that every single le=er is a name of God. But it would really seem that no le=er, sign, or notaDon could truly apply to God. The teaching is an analogy to the way a person is called by a name bearing that person’s unique life- energy. Here’s the proof: it’s easier to awaken a sleeping person by calling out their name than by touching them. That's because the name is that person’s life- energy. So the blessed Holy One is enwrapped in Torah, in the le=ers of Torah. A person arDculaDng those le=ers in study or prayer should do so in awe and fear of the One who created all the many worlds. By those pure and holy le=ers you are calling upon the exalted Creator. Do so in awe and fear. How much more should this be true when you speak of other matters! Before opening your mouth, you should accept that these holy le=ers [that consDtute all speech] came about because the Creator wrapped Himself in Torah. The Infinite (eyn sof) needed to be reduced [in order to enter this world]. Thus every le=er really contains the name Y-H-W- H. The name Shaddai refers to this reducDon (tsimtsum). Numerically, Y-H-W-H [26] and Shaddai [314] together consDtute the word shem or “name [340].” Thus every letter is a name of God... | וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי ושמי ה' לא נודעתי להם. ...ומודעת לכל מאמרם ז"ל: שכל אות ואות שמו של הקדוש ברוך הוא. ולכאורה, לא שייך לומר בו יתברך לא אות, ולא נקודה, ולא טעמים, אלא כביכול נמשל בו כדמיון: כמו אדם ששם שקוראין אותו הוא חיות שלו. וראיה לזה שאדם, כשהוא ישן, קל להקיץ אותו כשקוראין אותו בשמו יותר מהקיצו בגופו, מחמת ששמו הוא חיותו. כך כביכול, קודשא בריך. הוא אתעטף באורייתא, היינו באותיות התורה. ואם כן, האדם שמדבר באותיות התורה והתפילה הוא צריך לירא ולפחד מהבורא יתברך שהוא ברא כל העולמות: האצילות, והבריאה, והיצירה, והעשיה. ובאותיות הקדושים והטהורים הוא קורא להבורא יתברך ויתעלה, הוא צריך לירא ולפחד. וכל שכן כשמדבר שאר הדברים, הוא צריך לישב קודם שמוציא הדיבור מפיו, שעל ידי שהשם יתברך מתעטף באורייתא נתהוו אותיות הקדושים. אלא שאדון יתברך, הוא אין סוף ברוך הוא, היה צריך לצמצם. ואם כן בכל אות ואות הוא שם הוי"ה ברוך הוא, ושם שדי הוא רומז אל הצמצום והוי"ה ]26[ ושם שדי ]314[ הוא גימטריה "שם" ]340[, וזהו כל אות ואות הוא שמו של הקדוש ברוך הוא. |