(א) וּמֹשֶׁ֗ה הָיָ֥ה רֹעֶ֛ה אֶת־צֹ֛אן יִתְר֥וֹ חֹתְנ֖וֹ כֹּהֵ֣ן מִדְיָ֑ן וַיִּנְהַ֤ג אֶת־הַצֹּאן֙ אַחַ֣ר הַמִּדְבָּ֔ר וַיָּבֹ֛א אֶל־הַ֥ר הָאֱלֹקִ֖ים חֹרֵֽבָה׃ (ב) וַ֠יֵּרָא מַלְאַ֨ךְ יי אֵלָ֛יו בְּלַבַּת־אֵ֖שׁ מִתּ֣וֹךְ הַסְּנֶ֑ה וַיַּ֗רְא וְהִנֵּ֤ה הַסְּנֶה֙ בֹּעֵ֣ר בָּאֵ֔שׁ וְהַסְּנֶ֖ה אֵינֶ֥נּוּ אֻכָּֽל׃ (ג) וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֔ה אָסֻֽרָה־נָּ֣א וְאֶרְאֶ֔ה אֶת־הַמַּרְאֶ֥ה הַגָּדֹ֖ל הַזֶּ֑ה מַדּ֖וּעַ לֹא־יִבְעַ֥ר הַסְּנֶֽה׃ (ד) וַיַּ֥רְא יי כִּ֣י סָ֣ר לִרְא֑וֹת וַיִּקְרָא֩ אֵלָ֨יו אֱלֹקִ֜ים מִתּ֣וֹךְ הַסְּנֶ֗ה וַיֹּ֛אמֶר מֹשֶׁ֥ה מֹשֶׁ֖ה וַיֹּ֥אמֶר הִנֵּֽנִי׃ (ה) וַיֹּ֖אמֶר אַל־תִּקְרַ֣ב הֲלֹ֑ם שַׁל־נְעָלֶ֙יךָ֙ מֵעַ֣ל רַגְלֶ֔יךָ כִּ֣י הַמָּק֗וֹם אֲשֶׁ֤ר אַתָּה֙ עוֹמֵ֣ד עָלָ֔יו אַדְמַת־קֹ֖דֶשׁ הֽוּא׃ (ו) וַיֹּ֗אמֶר אָנֹכִי֙ אֱלֹקֵ֣י אָבִ֔יךָ אֱלֹקֵ֧י אַבְרָהָ֛ם אֱלֹקֵ֥י יִצְחָ֖ק וֵאלֹקֵ֣י יַעֲקֹ֑ב וַיַּסְתֵּ֤ר מֹשֶׁה֙ פָּנָ֔יו כִּ֣י יָרֵ֔א מֵהַבִּ֖יט אֶל־הָאֱלֹקִֽים׃ (ז) וַיֹּ֣אמֶר יי רָאֹ֥ה רָאִ֛יתִי אֶת־עֳנִ֥י עַמִּ֖י אֲשֶׁ֣ר בְּמִצְרָ֑יִם וְאֶת־צַעֲקָתָ֤ם שָׁמַ֙עְתִּי֙ מִפְּנֵ֣י נֹֽגְשָׂ֔יו כִּ֥י יָדַ֖עְתִּי אֶת־מַכְאֹבָֽיו׃ (ח) וָאֵרֵ֞ד לְהַצִּיל֣וֹ ׀ מִיַּ֣ד מִצְרַ֗יִם וּֽלְהַעֲלֹתוֹ֮ מִן־הָאָ֣רֶץ הַהִוא֒ אֶל־אֶ֤רֶץ טוֹבָה֙ וּרְחָבָ֔ה אֶל־אֶ֛רֶץ זָבַ֥ת חָלָ֖ב וּדְבָ֑שׁ אֶל־מְק֤וֹם הַֽכְּנַעֲנִי֙ וְהַ֣חִתִּ֔י וְהָֽאֱמֹרִי֙ וְהַפְּרִזִּ֔י וְהַחִוִּ֖י וְהַיְבוּסִֽי׃ (ט) וְעַתָּ֕ה הִנֵּ֛ה צַעֲקַ֥ת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֖ל בָּ֣אָה אֵלָ֑י וְגַם־רָאִ֙יתִי֙ אֶת־הַלַּ֔חַץ אֲשֶׁ֥ר מִצְרַ֖יִם לֹחֲצִ֥ים אֹתָֽם׃
(1) Now Moses, tending the flock of his father-in-law Jethro, the priest of Midian, drove the flock into the wilderness, and came to Horeb, the mountain of God. (2) An angel of the LORD appeared to him in a blazing fire out of a bush. He gazed, and there was a bush all aflame, yet the bush was not consumed. (3) Moses said, “I must turn aside to look at this marvelous sight; why doesn’t the bush burn up?” (4) When the LORD saw that he had turned aside to look, God called to him out of the bush: “Moses! Moses!” He answered, “Here I am.” (5) And He said, “Do not come closer. Remove your sandals from your feet, for the place on which you stand is holy ground. (6) I am,” He said, “the God of your father, the God of Abraham, the God of Isaac, and the God of Jacob.” And Moses hid his face, for he was afraid to look at God. (7) And the LORD continued, “I have marked well the plight of My people in Egypt and have heeded their outcry because of their taskmasters; yes, I am mindful of their sufferings. (8) I have come down to rescue them from the Egyptians and to bring them out of that land to a good and spacious land, a land flowing with milk and honey, the region of the Canaanites, the Hittites, the Amorites, the Perizzites, the Hivites, and the Jebusites. (9) Now the cry of the Israelites has reached Me; moreover, I have seen how the Egyptians oppress them.
(א) אחר המדבר. לְהִתְרַחֵק מִן הַגֶּזֵל, שֶׁלֹּא יִרְעוּ בִּשְׂדוֹת אֲחֵרִים (שמות רבה ב'):
(1) אחר המדבר [HE LED THE SHEEP] BEHIND THE DESERT — in order to keep them away from private property (גֶזֵל i. e. things which can be appropriated only as the result of “robbery”) — that they should not graze in other people’s fields (Exodus Rabbah 2:3).
(א) ויבא אל הר האלקים חורבה הוא לבדו להתבודד ולהתפלל, על דרך ויבא עד חברון:
(1) ויבא אל הר האלוקים חורבה. Moses, all by himself; he wanted to pray and meditate there in complete isolation and concentration. The phrase is similar to Numbers 13,22 ויבא עד חברון, where we find that one of the spies, Calev, reportedly, came to Chevron. [the sudden singular ויבא instead of ויבואו, there prompted the sages to say that Calev went to pray at the graves of the patriarchs. Ed.]
(ב) וירא מלאך יי אליו בלבת אש אמר הכתוב מתחלה וירא מלאך יי, ואחר כן (בפסוק ד) אמר וירא יי כי סר לראות ויקרא אליו אלקים, ולכן אמר ר' אברהם (בפירוש הקצר) כי ''אלקים'' בכאן הוא המלאך הנזכר, כמו כי ראיתי אלקים פנים אל פנים (בראשית לב לא) וטעם אנכי אלקי אביך (פסוק ו), כי ידבר השליח בלשון שולחו. ואיננו נכון, כי משה גדול הנבואה לא יסתיר את פניו מן המלאך. ורבותינו אמרו בבראשית רבה (צז ד, ועי' שמו''ר ב ח) מלאך זה מיכאל, רבי יוסי הארוך בכל מקום שהיו רואים אותו היו אומרים שם רבינו הקדוש, כך כל מקום שמיכאל נראה שם הוא כבוד השכינה. נתכוונו לומר שמתחלה נראה אליו מיכאל ושם כבוד השכינה, והוא לא ראה הכבוד כי לא הכין דעתו לנבואה, וכאשר כיון לבו וסר לראות נתגלה אליו מראה השכינה ויקרא אליו אלקים מתוך הסנה:
..after seeing the vision Moshe prepared himself for the vision and saw the Shechina.
(א) ומשה היה רועה את צאן יתרו. אמרו המפרשים לפי שכל רועה פסול על שמרעים בהמות בשדות אחרים וחשודים על הגזל ע"כ אמר שצאן אלו היו של יתרו ואין אדם חוטא ולא לו, אבל מ"מ הוצרך להודיע שהיה רועה כי רוב הנביאים באו לידי נבואה מתוך הרעיה כי הנבואה צריכה התבודדות וע"י שיראה השמים מעשה ידי אלקים כמ"ש (תהלים ח ד) כי אראה שמך מעשה אצבעותיך וגו' כי עי"ז תהיה כל מחשבתו במציאת הש"י עד אשר יערה עליו ממרום רוח יי, מה שאינו מצוי כל כך ביושב בביתו או בעושה איזו מלאכה אחרת בשדה, זולת הרועה היושב פנוי ברוב הזמנים.
...Communing with Hashem through the wide open spaces
(ב) וירא מלאך יי אליו בלבת אש מתוך הסנה. במראה זו רבו הדעות כי יש אומרים שהיא על שם עמו אנכי בצרה, ע"כ נגלה אליו בסנה עץ שפל ונמוך ולפירש"י אינו מיושב כלל למה דוקא בסנה
. וי"א שהסנה רמז לסבלותן של ישראל כי אש הצרות מתלקחת סביביו ואיננו אכל, על דרך חצי כלים והם אינן כלים
ובב"ר נמצאו ג"כ הרבה דמיונות. ולפי מה שפירשתי למעלה בפסוק ויקוצו מפני בני ישראל. שהמצרים נמשלו לקוצים כי המה היו לישראל לקוץ מכאוב, על כן הראה לו הקב"ה שהסנה איננו אכל כי ירמוז על פרעה שאע"פ שאש הצרות מתלקחת סביבו עברה וזעם וצרה מ"מ איננו אכל, כי יתן בו הקב"ה כח לסבול כל המכות כמ"ש (שמות ט טז) ואולם בעבור זאת העמדתיך בעבור הראותך את כחי.
(ג) דבר אחר, רמז למה שנאמר אכן נודע הדבר מפני מה ישראל שרויין בצרה יותר מכל האומות לפי שיש בהם דלטורין משמיעים קול ענות בחרופים וגדופים על שכבי וערי, (סנהדרין כט:) כקוצים הללו המשמיעים קול כשהוא בוער באש כך ישראל אפילו בזמן שאש הצרות מתלקחת סביביו מ"מ כל אחד לחבירו קוץ מכאוב וסילון ממאיר כמנהג דורות הללו ותמיד משמיעים קול כקול הסיר כמ"ש (קהלת ז ו) כי כקול הסירים תחת הסיר כן קול הכסיל, וזו עיקר הסיבה לישראל להיות בגלות מצד השנאה והקנאה שביניהם יותר מבכל האומות, ובעלי הלשון השמיעו את כל ישראל אין נקי כי תצא אש המחלוקת מסלע המחלוקת האבות מבערים אש והבנים מלקטים עצים ע"כ בערה בהם אש יי, לכך נאמר והסנה איננו אכל כי אע"פ שאש התלאות יבער ביעקב מ"מ מציאת הסנה נשאר קיים בכל דור ואיננו אכל כי לא יכלו הקוצים מן כרם יי צבאות בית ישראל.
Brings the classic understanding that the sne is bnei Yisrael in galut.
Then ; sneh is mitzrayim fire is the eser makos...but Egypt not destroyed so H can show his Koach
Then ; sneh is bnei Yisrael but the fire is the fire of lashon hara from the likes of Dasan and Avriran who gave Moshe away to Paroh.
3 explanations;
- simple pshat - har sinai - schechina yarad...or this experience itslef - shechina present
- Hamakom refers to the status of Moshe Rabbenu - see Kli Yakar
- Hamakom refers to the concept Moshe was trying to understand - lama lo boer hasneh , how can Bnai Yisrael survive galut . This is admas kodesh; see nesivos shalom.
(ו) כָּל הַדְּבָרִים שֶׁאָמַרְנוּ הֵם דֶּרֶךְ נְבוּאָה לְכָל הַנְּבִיאִים הָרִאשׁוֹנִים וְהָאַחֲרוֹנִים חוּץ מִמּשֶׁה רַבֵּנוּ רַבָּן שֶׁל כָּל הַנְּבִיאִים. וּמַה הֶפְרֵשׁ יֵשׁ בֵּין נְבוּאַת משֶׁה לִשְׁאָר כָּל הַנְּבִיאִים. שֶׁכָּל הַנְּבִיאִים בַּחֲלוֹם אוֹ בְּמַרְאֶה וּמשֶׁה רַבֵּנוּ מִתְנַבֵּא וְהוּא עֵר וְעוֹמֵד שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ז פט) "וּבְבֹא משֶׁה אֶל אֹהֶל מוֹעֵד לְדַבֵּר אִתּוֹ וַיִּשְׁמַע אֶת הַקּוֹל מִדַּבֵּר אֵלָיו". כָּל הַנְּבִיאִים עַל יְדֵי מַלְאָךְ. לְפִיכָךְ רוֹאִים מַה שֶּׁהֵם רוֹאִים בְּמָשָׁל וְחִידָה. משֶׁה רַבֵּנוּ לֹא עַל יְדֵי מַלְאָךְ שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יב ח) "פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֶּר בּוֹ". וְנֶאֱמַר (שמות לג יא) "וּדְבַר יי אֶל משֶׁה פָּנִים אֶל פָּנִים". וְנֶאֱמַר (במדבר יב ח) "וּתְמֻנַת יי יַבִּיט" כְּלוֹמַר שֶׁאֵין שָׁם מָשָׁל אֶלָּא רוֹאֶה הַדָּבָר עַל בֻּרְיוֹ בְּלֹא חִידָה וּבְלֹא מָשָׁל. הוּא שֶׁהַתּוֹרָה מְעִידָה עָלָיו (במדבר יב ח) "בְּמַרְאֶה וְלֹא בְּחִידוֹת" שֶׁאֵינוֹ מִתְנַבֵּא בְּחִידָה אֶלָּא בְּמַרְאֶה שֶׁרוֹאֶה הַדָּבָר עַל בֻּרְיוֹ. כָּל הַנְּבִיאִים יְרֵאִים וְנִבְהָלִים וּמִתְמוֹגְגִין וּמשֶׁה רַבֵּנוּ אֵינוֹ כֵן הוּא, שֶׁהַכָּתוּב אוֹמֵר (שמות לג יא) "כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ", כְּלוֹמַר כְּמוֹ שֶׁאֵין אָדָם נִבְ הָל לִשְׁמֹעַ דִּבְרֵי חֲבֵרוֹ כָּךְ הָיָה כֹּחַ בְּדַעְתּוֹ שֶׁל משֶׁה רַבֵּנוּ לְהָבִין דִּבְרֵי הַנְּבוּאָה וְהוּא עוֹמֵד עַל עָמְדוֹ שָׁלֵם. כָּל הַנְּבִיאִים אֵין מִתְנַבְּאִים בְּכָל עֵת שֶׁיִּרְצוּ. משֶׁה רַבֵּנוּ אֵינוֹ כֵן אֶלָּא כָּל זְמַן שֶׁיַּחְפֹּץ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ לוֹבַשְׁתּוֹ וּנְבוּאָה שׁוֹרָה עָלָיו וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְכַוֵּן דַּעְתּוֹ וּלְהִזְדַּמֵּן לָהּ שֶׁהֲרֵי הוּא מְכֻוָּן וּמְזֻמָּן וְעוֹמֵד כְּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת. לְפִיכָךְ מִתְנַבֵּא בְּכָל עֵת שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ט ח) "עִמְדוּ וְאֶשְׁמְעָה מַה יְצַוֶּה יי לָכֶם". וּבָזֶה הִבְטִיחוֹ הָאֵל שֶׁנֶּאֱמַר (גמרא יבמות סב א) "לֵךְ אֱמֹר לָהֶם שׁוּבוּ לָכֶם לְאָהֳלֵיכֶם וְאַתָּה פֹּה עֲמֹד עִמָּדִי". הָא לָמַדְתָּ שֶׁכָּל הַנְּבִיאִים כְּשֶׁהַנְּבוּאָה מִסְתַּלֶּקֶת מֵהֶם חוֹזְרִים לְאָהֳלָם שֶׁהוּא צָרְכֵי הַגּוּף כֻּלָּם כִּשְׁאָר הָעָם. לְפִיכָךְ אֵין פּוֹרְשִׁין מִנְּשׁוֹתֵיהֶם. וּמשֶׁה רַבֵּנוּ לֹא חָזַר לְאָהֳלוֹ הָרִאשׁוֹן לְפִיכָךְ פֵּרַשׁ מִן הָאִשָּׁה לְעוֹלָם וּמִן הַדּוֹמֶה לוֹ וְנִקְשְׁרָה דַּעְתּוֹ לְצוּר הָעוֹלָמִים וְלֹא נִסְתַּלֵּק מֵעָלָיו הַהוֹד לְעוֹלָם וְקָרַן עוֹר פָּנָיו וְנִתְקַדֵּשׁ כְּמַלְאָכִים:
(6) All the things that we have said are the way of prophecy for all of the prophets - early and late - except for Moshe, our teacher, the master of all of the prophets. And what distinction is there between the prophecy of Moshe and that of the other prophets? That all of the prophets are [prophesying] in a dream or vision, but Moshe, our teacher, prophesies while he is awake and standing, as it states (Numbers 7:89), "When Moses went into the Tent of Meeting to speak with Him, he would hear the Voice speaking to him." All of the prophets [prophesy] through an angel - therefore, they see what they see via allegory and riddles. [But] Moshe, our teacher, [did not prophesy] through an angel, as it states (Numbers 12:8), "Mouth to mouth do I speak to him"; and it states (Exodus 33:11), "And the Lord would speak to Moshe face to face"; and it states (Numbers 12:8), "and he would behold the appearance of the Lord," which is to say that there would not be an allegory there, but rather he would see the thing clearly, without riddles or allegory. This is what the Torah testifies about him [when it is written] (Numbers 12:8), "in a vision without allegories" - that he does not prophesy via riddles, but rather in a vision where he sees the thing clearly. All of the prophets become afraid and bewildered and would melt down, but Moshe, our teacher, was not like this, as the verse states (Exodus 33:11), "as a man would speak to his fellow"; which is to say, just like a person is not bewildered by hearing the words of his fellow, so was the strength of the mind of Moshe, our teacher, to understand the words of prophecy while he would stand [unaffected, and] complete in his body. All of the prophets cannot prophesy anytime that they want. Moshe, our teacher, was not like this, but rather anytime he wanted, the holy spirit would clothe him and prophecy would rest upon him. And he would not need to focus his mind and to prepare himself for it, as behold, he was focused and prepared and ready like the ministering angels. Therefore, he would prophesy anytime, as it states (Numbers 9:8), "Stay and I will hear what the Lord will command you." And about this God promised him (Yevamot 62a), as it states (Deuteronomy 5:27-28), "Go tell them, 'Return to your tents.' And you stay here with me." Behold, you learned that when prophecy withdraws from them, all of the prophets go back to their tents - which are all of the needs of the body - like the rest of the people. Therefore, they do not separate from their wives. But Moshe, our teacher, did not go back to his original tent. Therefore, he separated from women and from that which is similar to it forever, and connected his mind to the Rock of Ages. And the splendor never withdrew from him, and the skin of his face shone and he became holy like the angels.
(א) מִיסוֹדֵי הַדָּת לֵידַע שֶׁהָאֵל מְנַבֵּא אֶת בְּנֵי הָאָדָם. וְאֵין הַנְּבוּאָה חָלָה אֶלָּא עַל חָכָם גָּדוֹל בַּחָכְמָה, גִּבּוֹר בְּמִדּוֹתָיו, וְלֹא יְהֵא יִצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו בְּדָבָר בָּעוֹלָם אֶלָּא הוּא מִתְגַּבֵּר בְּדַעְתּוֹ עַל יִצְרוֹ תָּמִיד. וְהוּא בַּעַל דֵּעָה רְחָבָה נְכוֹנָה עַד מְאֹד. אָדָם שֶׁהוּא מְמֻלָּא בְּכָל הַמִּדּוֹת הָאֵלּוּ שָׁלֵם בְּגוּפוֹ, כְּשֶׁיִּכָּנֵס לַפַּרְדֵּס וְיִמָּשֵׁךְ בְּאוֹתָן הָעִנְיָנִים הַגְּדוֹלִים הָרְחוֹקִים, וְתִהְיֶה לוֹ דֵּעָה נְכוֹנָה לְהָבִין וּלְהַשִּׂיג וְהוּא מִתְקַדֵּשׁ וְהוֹלֵךְ וּפוֹרֵשׁ מִדַּרְכֵי כְּלַל הָעָם הַהוֹלְכִים בְּמַחֲשַׁכֵּי הַזְּמַן, וְהוֹלֵךְ וּמְזָרֵז עַצְמוֹ וּמְלַמֵּד נַפְשׁוֹ שֶׁלֹּא תִּהְיֶה לוֹ מַחֲשָׁבָה כְּלָל בְּאֶחָד מִדְּבָרִים בְּטֵלִים וְלֹא מֵהַבְלֵי הַזְּמַן וְתַחְבּוּלוֹתָיו, אֶלָּא דַּעְתּוֹ פְּנוּיָה תָּמִיד לְמַעְלָה קְשׁוּרָה תַּחַת הַכִּסֵּא לְהָבִין בְּאוֹתָן הַצּוּרוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת הַטְּהוֹרוֹת, וּמִסְתַּכֵּל בְּחָכְמָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כֻּלָּהּ מִצּוּרָה רִאשׁוֹנָה עַד טַבּוּר הָאָרֶץ וְיוֹדֵעַ מֵהֶן גָּדְלוֹ, מִיָּד רוּחַ הַקֹּדֶשׁ שׁוֹרָה עָלָיו. וּבְעֵת שֶׁתָּנוּחַ עָלָיו הָרוּחַ תִּתְעָרֵב נַפְשׁוֹ בְּמַעֲלַת הַמַּלְאָכִים הַנִּקְרָאִים אִישִׁים וְיֵהָפֵךְ לְאִישׁ אַחֵר וְיָבִין בְּדַעְתּוֹ שֶׁאֵינוֹ כְּמוֹת שֶׁהָיָה אֶלָּא שֶׁנִּתְעַלָּה עַל מַעֲלַת שְׁאָר בְּנֵי אָדָם הַחֲכָמִים, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בְּשָׁאוּל (שמואל א י ו) "וְהִתְנַבִּיתָ עִמָּם וְנֶהְפַּכְתָּ לְאִישׁ אַחֵר":
(1) It is of the foundations of religion to know that God makes people receive prophecy. And prophecy only descends upon a very wise person who is strong in his character traits and whose inclination never overcomes him about anything in the world, but rather he always overcomes his inclination. And he [must have] a mind that is broad and very correct. A person who is filled with all of these traits [and] is complete in his body - when he enters 'the orchard' and is pulled into the distant great matters, and his mind will be correct to understand and comprehend, and he sanctifies himself and goes and separates himself from the ways of the rest of the people that go in temporal darkness, and goes and hastens himself and trains his soul not to have even a single thought about empty matters nor about the wastes of time and its machinations, but rather his thought is always directed towards the Heavens, tied under the Holy throne, to understand those pure and holy forms, and looks into the entire wisdom of the Holy One, blessed be He, from the primal form to the navel of the earth, and knows His greatness from them; immediately the Holy spirit rests upon him. And when the Divine spirit rests upon him, his soul will be integrated with the stage of the angels that are called eeshim (men) and he will change into a different man, and his mind will understand that he is not like he was, but rather that he has risen to a higher stage than other wise people, as it states with Shaul (I Samuel 10:6) "and you will prophesy with them, and will have turned into another man."