Save "Pri Tzadik , Shemos 6"
Pri Tzadik , Shemos 6
ברמב"ן ע"פ אהיה אשר אהיה מביא מדרש אגדה על זה כשם שאתה הווה עמי כך אני הווה עמך וכו' ע"ש. ומשמע דמפרש כן לשון אהיה וגו' ואין לשון אשר אהיה מכוון ע"ז דהוה ליה לומר כאשר תהיה אבל אהיה קאי גם כן על ה' יתברך. ויש לומר דהנה איתא במ"ר (פ"ג) ושמעו לקולך למה שמסורת גאולה הוא בידם שכל גואל שיבוא ויאמר להם פקידה כפולה גואל של אמת הוא. וכ' ע"ז הרמב"ן ויש עליך לשאול ומנין להם שיאמינו שמא שמע משה במסורת הזאת כמותם. אבל באמת מה שהקב"ה יפקוד ויזכור את ישראל הוא גם כן כמו שאתה הווה עמי וכמה שנאמר כמים הפנים לפנים וגו' דאמרו זה גם על הקב"ה (וכמ"ש ספרי דברים ע"פ בשנאת ה' אותנו וכו' מה דבליבך על רחמך וכו' ע"ש) וכשיעלה בזכרונינו אלהותו יתברך אז יזכור גם הוא אותנו. והגואל השליח דאנכי שלחתיך הוא יאיר להם האור הזה בלבם גם בגודל שיקועם וחשכות מצרים וזה סימן הגואל האמיתי שיוכל להכניס זה בלבם. והנה דצריך שאתה הווה עמי שההתחלה יהיה מאתערותא דלתתא אבל כשהגיע העת אז הוא המעוררם גם לאתערותא. וזה שא' על שאלת מה שמו היינו איזה תפיסה יוכל להיות בהם בגודל השיקוע בלא אתערותא מהם ועל זה א' אשר אהיה דגם מה שאתה הווה עמי אני אהיה גם ע"ז לעשות שתהיה אתה הווה עמי. ואיתא (בפרדר"א פ' מח) פ"ף בו נגאלו אבותינו ממצרים פקוד פקדתי צ"ץ בו עתיד הקב"ה לגאול את ישראל כו' כי פקוד לשון מקור וזה הסימן היה מסור בידם שהגואל שיבוא ויאמר להם פקוד היינו שיכניס בלבם ענין פקידה שירגישו בלבם אור מפקידה זה יהיה הגואל של אמת. וכאשר בא משה ואמר להם פקוד פקדתי תיכף נכנס בלבם אור פקידה ועל ידי זה האור האמינו תיכף ושמעו לקולו. וכן יהיה לעתיד וכמו ששמעתי מרבותינו הקדושים זצוקללה"ה שאמר עמ"ש בזוה"ק (ח"א עב ב) עד דיתחזי האי קשת בעלמא מתקשטא בגווני נהירין וכדין צפי ליה למשיח כי קשת הוא לשון בטחון וכשיגיע זמן הגאולה יבא בלבות בני ישראל הקיווי והבטחון חזק שיגאלו וזה מרמז צ"ץ צמח צמיחת ישועה. וז"ש בתפלה את צמח דוד מהרה תצמיח שבמהרה נרגיש בלבינו הבטחון לצמיחת ישועה. ואתה תצמיח הישועה בקרוב:
וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֜ה אֶל־הָֽאֱלֹהִ֗ים הִנֵּ֨ה אָנֹכִ֣י בָא֮ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵל֒ וְאָמַרְתִּ֣י לָהֶ֔ם אֱלֹהֵ֥י אֲבוֹתֵיכֶ֖ם שְׁלָחַ֣נִי אֲלֵיכֶ֑ם וְאָֽמְרוּ־לִ֣י מַה־שְּׁמ֔וֹ מָ֥ה אֹמַ֖ר אֲלֵהֶֽם׃
Moses said to God, “When I come to the Israelites and say to them, ‘The God of your fathers’ [house] has sent me to you,’ and they ask me, ‘What is [God’s] name?’ what shall I say to them?”
וַיֹּ֤אמֶר אֱלֹהִים֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה אֶֽהְיֶ֖ה אֲשֶׁ֣ר אֶֽהְיֶ֑ה וַיֹּ֗אמֶר כֹּ֤ה תֹאמַר֙ לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֶֽהְיֶ֖ה שְׁלָחַ֥נִי אֲלֵיכֶֽם׃
And God said to Moses, “Ehyeh-Asher-Ehyeh,” continuing, “Thus shall you say to the Israelites, ‘Ehyeh sent me to you.’”
In a similar way it is said in a Midrash Agadah: “And what is the meaning of I WILL BE THAT WHICH I WILL BE? ‘As you are with Me, so I am with you. If they open their hands and give charity, I also will open My hand, as it is said, The Eternal will open unto thee His good treasure the heaven to give the rain of thy land in its season. *Deuteronomy 28:12. And if they do not open their hands, what is written there? Behold, He withholdeth the waters, and they dry up.’” *Job 12:15.
ושמעו לקולך מאליהן, מכיון שתאמר להם לשון זה מיד ישמעו לקולך, שכבר סימן זה מסור בידם מיעקב ומיוסף, שבלשון הזה נגאלין, יעקב אמר להם ואלהים פקוד יפקוד אתכם (בראשית נ כד), יוסף אמר להם פקוד יפקד אלהים אתכם (שם כה). לשון רש"י. (רש"י על שמות ג׳:י״ח) אולי ידרוש הרב כי יוסף אמר פעמים פקד יפקוד, להגיד שהיתה מסורת בידו מאביו. ובאלה (שמות רבה ג׳:ח׳) מיד ושמעו לקולך, למה, שמסורת גאולה היא בידם שכל גואל שיבא ויאמר להם פקידה כפולה הוא גואל של אמת זה לשונם באגדה זו. ויש עליך לשאול, ומנין להם שיאמינו, שמא שמע משה במסורת הזאת כמותם ויש לומר כך קבלו מיוסף ששמע מפי הנביא אביהם, שהראשון שיבא ויאמר להם בלשון הזה הוא יהיה הגואל אותם, גלוי וידוע לפני הקב"ה שלא יבא אדם ויכזב בהם, בכך הבטיחם: אבל במקום אחר מצאתי שם (בשמו"ר ה א) אמר ר' חמא ברבי חנינא, בן שתים עשרה נתלש משה מבית אביו למה, שאלו גדל בבית אביו ובא ואמר להם המעשים, לא היו מאמינים בו, שהיו אומרים אביו מסרם לו, לפי שיוסף מסרה ללוי ולוי לקהת וקהת לעמרם, ולכך נתלש מבית אביו, וכשהלך והגיד לישראל כל הדברים, לפיכך האמינו בו, שנאמר (שמות ד׳:ל״א) ויאמן העם. וכונתם "שיוסף מסרה ללוי" לומר שיעקב גלה סודו ליוסף באהבתו אותו, בו בלשון השביע יוסף לאחיו כלם, וגלה ללוי כי הוא אמר להם כלשון הזה מפני המסורת שבידו מאביו, וצוה שיהיה הדבר סוד:
AND THEY SHALL HEARKEN TO THY VOICE. “I.e., of their own accord. As soon as you will mention to them this expression, [namely, the double use of the word pakod — pakod pakad’ti (I have surely remembered), mentioned in Verse 16], they will immediately hearken to your voice for they have long had this sign as a tradition from Jacob and Joseph, that by use of this expression they will be delivered [from Egypt]. Jacob said to them, and G-d will surely remember you, and Joseph said to them, G-d will surely remember you.” Thus the language of Rashi. Perhaps Rashi will explain that Joseph used this expression twice in order to affirm that it was a tradition he received from his father.And in Eileh Shemoth Rabbah, the Rabbis said: “[As soon as you will say to them pakod pakad’ti], they will immediately hearken to your voice. Why? It is because they have a tradition of the words [wherein G-d will announce the approaching redemption], so that the redeemer who will come and mention to them this double p’kidah [remembrance] is the true redeemer.” Thus the language of the Rabbis on this Agadah.Now you may ask: Why should they listen to Moses? Perhaps he heard this tradition as well as they did. In reply it may be said that thus they received the tradition from Joseph, who heard it from their father the prophet: the first person who will come and announce the message with this expression [pakod pakad’ti] will be the one who will deliver them [from Egypt], it being revealed and known before the Holy One, blessed be He, that no man will come and deceive them. This He promised them.But in another place in the Midrash I found: “Said Rabbi Chama the son of Rabbi Chanina: ‘When Moses was in his twelfth year, he was torn up from his father’s house. Why? Had he grown up in his father’s house, the children of Israel would not have believed in him when he came and told them these things. They would have said that his father handed him over these words, as Joseph had handed them over to Levi, and Levi to Kohath, and Kohath to Amram. This was why he was torn up from his father’s house, and when he came and told Israel all the words, they therefore believed him, as it is said, And the people believed.’” The intent of the Rabbis’ words that Joseph handed it over to Levi [and as to why Jacob did not reveal it directly to Levi] is that Jacob revealed the secret to Joseph because of his love for him. With this very same language Joseph made all his brothers swear, and he revealed it to Levi. He told them that he gave this [as a secret to Levi] on account of the tradition he received from his father [not to reveal it], and he commanded that the matter remain a secret.
וְאָסַפְתָּ אֶת זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל, אֱמֹר לָהֶם: פָּקֹד פָּקַדְתִּי, אָמַר לוֹ מָסוֹרָה הִיא בְּיָדָם מִיּוֹסֵף שֶׁבַּלָּשׁוֹן הַזֶּה אֲנִי גוֹאֲלָם, לֵךְ אֱמֹר לָהֶם זֶה הַסִּימָן. מַהוּ פָּקֹד פָּקַדְתִּי, פָּקֹד בְּמִצְרַיִם, פָּקַדְתִּי עַל הַיָּם. פָּקֹד לְהַבָּא, פָּקַדְתִּי לְשֶׁעָבַר. וְאֶת הֶעָשׂוּי לָכֶם בְּמִצְרַיִם, כְּלוֹמַר אֲנִי פוֹקֵד עַל הַמִּצְרִיִּים מַה שֶּׁעוֹשִׂים לָכֶם, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (שמואל א טו, ב): פָּקַדְתִּי אֶת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק. וָאֹמַר אַעֲלֶה אֶתְכֶם, אֱמֹר לָהֶם כְּמוֹ שֶׁאָמַרְתִּי לְיַעֲקֹב אֲבִיהֶן כֵּן אֶעֱשֶׂה. וּמָה אָמַר לוֹ (בראשית מו, ד): וְאָנֹכִי אַעַלְךָ גַּם עָלֹה, וְכֵן יַעֲקֹב אָמַר לְבָנָיו (בראשית מח, כא): וְהָיָה אֱלֹהִים עִמָּכֶם וְהֵשִׁיב אֶתְכֶם וגו', מִיָּד וְשָׁמְעוּ לְקוֹלֶךָ, לָמָּה שֶׁמָּסֹרֶת גְּאֻלָּה הוּא בְּיָדָם שֶׁכָּל גּוֹאֵל שֶׁיָּבוֹא וְיֹאמַר לָהֶם פְּקִידָה כְּפוּלָה, גּוֹאֵל שֶׁל אֱמֶת הוּא. וְאַחַר כָּךְ וּבָאתָ אַתָּה וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וגו', חָלַק כָּבוֹד לַזְּקֵנִים. וַאֲמַרְתֶּם אֵלָיו ה' אֱלֹהֵי הָעִבְרִיִּים נִקְרָה עָלֵינוּ, לָמָּה קוֹרֵא אוֹתָם עִבְרִיִּים, עַל שׁוּם שֶׁעָבְרוּ יָם. וְעַתָּה נֵלֲכָה נָא דֶרֶךְ שְׁלשֶׁת יָמִים, לָמָּה אָמְרוּ שְׁלשָׁה יָמִים וְלֹא אָמְרוּ נֵלְכָה נָא לְעוֹלָם, לָמָּה אָמְרוּ כֵּן, כְּדֵי שֶׁיִּטְעוּ הַמִּצְרִיִּים וְיִרְדְּפוּ אַחֲרֵיהֶם בְּשָׁעָה שֶׁיֵּצְאוּ, וְיֹאמְרוּ לֹא גְּאָלָם אֶלָּא עַל מְנָת שֶׁיֵּלְכוּ שְׁלשֶׁת יָמִים וְיִזְבְּחוּ לוֹ, וְהֵם עִכְּבוּ עַצְמָן כָּל כָּךְ, וְיִרְדְּפוּ אַחֲרֵיהֶם בְּסוֹף שְׁלשָׁה יָמִים וְיַטְבִּיעֵם בַּיָּם, לִמְדֹד לָהֶם בַּמִּדָּה שֶׁמָּדְדוּ, שֶׁאָמְרוּ (שמות א, כב): כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה וגו'.
“Say to them…I have remembered [pakod pakadeti].” He said to him: ‘They have a tradition from Joseph that I will deliver them with this expression. *“God will remember [pakod yifkod] you” (Genesis 50:24). Go and say to them: This is the sign.’ What is pakod pakadeti? Pakod in Egypt, pakadeti at the sea; pakod in the future, pakadeti in the past. “And what is being done to you in Egypt” – in other words, I will remember for the Egyptians what they are doing to you, as it is stated: “I remember what Amalek did to you” (I Samuel 15:2). *The verse actually states: “I remember what Amalek did to Israel.” This statement precedes God’s command to King Saul to annihilate Amalek.“And I said: I will take you up out of the affliction of Egypt, to the land of the Canaanites and the Hitites and the Emorites and the Perizites and the Hivites and the Yevusites, to a land flowing with milk and honey. They will listen to your voice and you shall go, you and the elders of Israel, to the king of Egypt and you shall say to him: The Lord, God of the Hebrews, happened upon us. And now, please, let us go a journey of three days in the wilderness, and we will sacrifice to the Lord our God.” (Exodus 3:17-18).“And I said: I will take you up” – Say to them that, as I said to Jacob their ancestor, so I will do. What did He say to him [Jacob]? “I will also take you up” (Genesis 46:4). *God promised Jacob when he went to Egypt that he would take his descendants out of Egypt. Likewise, Jacob said to his sons: “God will be with you and He will return you…” (Genesis 48:21). Immediately, “they will heed your voice.” Why? It is because they have a tradition of deliverance, that any deliverer who comes and says to them a double expression of remembrance [pakod pakadeti] is a genuine deliverer. Then “you shall go, you and the elders of Israel…” – He showed respect for the elders. “You shall say to him: The Lord, God of the Hebrews, happened upon us.” Why does it call them Hebrews [ivrim]? It is because they crossed [avru] the sea.“And now, please, let us go a journey of three days...” Why did they say three days and did not say, please let us go forever? Why did they say this? It was so the Egyptians would be misled and pursue them when they left, and would say: ‘He delivered them only so they would go three days and sacrifice to Him, and it is they who have delayed for so long.’ And they will pursue them after three days and He will drown them in the sea to punish them with a punishment to fit their crime, as they said: “Every boy that is born you shall cast into the Nile…” (Exodus 1:22).
כַּ֭מַּיִם הַפָּנִ֣ים לַפָּנִ֑ים כֵּ֤ן לֵֽב־הָ֝אָדָ֗ם לָאָדָֽם׃
As face answers to face in water,So does one man’s heart to another.
כמים. הללו הפנים שאתה מראה לתוכן הן מראות לך:
As in water the face that you show it, it shows you.
כן לב האדם לאדם. חברו לפי מה שאדם יודע שחבירו אוהבו כן הוא מראה לו פנים:
is the heart of a man to a man his friend. According to how much a man knows that his friend loves him, so he will show him his face.
אבל באמת ידוע משז"ל ע"פ ד' צילך שהוא כמו הצל שעושה מה שגוף הדבר עושה וכל מדותיו ית' מדה כנגד מדה ולא בחנם הוא אלא שהם פוקדין אותו ג"כ רק שהשי"ת רוצה שיהיה האתדל"ת קודם שובו אלי ואשיבה אליכם ואנו מבקשים השיבנו אליך ונשובה. דאין בכחינו להתחיל רק אתה השיבנו באתדל"ע ואז ונשובה וכך הי' במצרים ע"י אתדל"ע דהש"י שלח להם פקד פקדתי ועי"ז ושמעו לקולך שהם תיכף יאמינו לדבור זה, והיינו דבדבור מרע"ה להם פקד פקדתי הכניס בלבם האמונה הגמורה בהשגחת השי"ת עליהם וע"כ לקולו דייקא שמעו ע"י קולו הכניס בהם השמיעה והיינו ע"י אותו הקול והדבור של פקוד פקדתי שהכניס דבר זה בלבבם ומיד שנכנס דבר זה בלבבם אז הבינו האמת דודאי השי"ת פוקדם כי אחר שנגלה במעמקי לבבם שהש"י משגיח עליהם והאמינו זו באמונה שלימה ודאי כן הוא במשפט שהש"י ישגיח עליהם, דהסרת ההשגחה וזכירת השי"ת מהאדם הוא רק כאשר גם האדם בהעלם מהש"י אבל כאשר האדם זוכר בהש"י ומאמין בד' שהש"י עמו ומשגיח על כל ענייניו ודאי גם הש"י זוכר בו ומשגיח עליו אלא דהם היו במצרים בתכלית ההשתקעות והשכחה, וסימן זה הי' בידם שהגואל שיאמר בלשון פקידה היינו שיכניס בלבבם הפקידה והזכרון שיש בורא ית' מנהיג ומשגיח ויכול להוציאם ממצרים שבזה באה ממילא הפקידה למעלה ג"כ וא"א להיות פקידה למעלה מבלי שיהי' זכירה בלבבם ג"כ אלא שיש שהאתדל"ע קודמת אבל מ"מ אח"כ עכ"פ צריך שיהיה האתדל"ת וזהו סימן הגואל שיאמר לשון פקידה דהם יוכלו להרגיש זה מיד בלבבם אם יהי' גם בלבבם פקידה, וכן הי' דויאמן העם וישמעו כי פקד וגו' ע"י השמיעה כי פקד עי"ז נכנס האמונה בלבבם ומרע"ה לא האמין בעצמו שהוא ראוי להיות גואל אמיתי ושהוא יוכל להכניס אמונה בלבבות דבנ"י ועכ"א והן לא יאמינו לי ולא ישמעו בקולי לי ובקולי דייקא שלא חשב עצמו כדאי ושמצידו ומצד קולו אין ראוי לשמוע, וז"ש ג"כ אח"כ לא איש דברים אנכי היינו שאין לי כח בדבורים שלי שיהיו נכנסים אל לב השומע לפעול אצלו וזה נקרא איש דברים מי שיש לו כח בדבורו להכניס חיות בו עד שיפעל שינוי בחיות השומע ואז במצרים הי' הדבור בגלות וקודם שנגאלו לא הי' עדיין כח זה בהתגלות, וע"כ א"ל ואנכי אהי' עם פיך ועי"ז יהי' בפיו כח הפעולה ליכנס ללבבם:
וַיֹּ֙אמֶר֙ כִּֽי־אֶֽהְיֶ֣ה עִמָּ֔ךְ וְזֶה־לְּךָ֣ הָא֔וֹת כִּ֥י אָנֹכִ֖י שְׁלַחְתִּ֑יךָ בְּהוֹצִֽיאֲךָ֤ אֶת־הָעָם֙ מִמִּצְרַ֔יִם תַּֽעַבְדוּן֙ אֶת־הָ֣אֱלֹהִ֔ים עַ֖ל הָהָ֥ר הַזֶּֽה׃
And [God] said, “I will be with you; that shall be your sign that it was I who sent you. And when you have freed the people from Egypt, you shall worship God at this mountain.”
ר' אליעזר אומר, חמשה אותיות שנכפלו בכל האותיות שבתורה כלם לסוד גאולות כ"ף כ"ף אברהם אבינו נגאל מאור כשדים שנ' לך לך מארצך מ"ם מ"ם נגאל בו יצחק אבינו מיד פלשתים שנ' לך מעמנו נו"ן נו"ן נגאל בו יעקב אבינו שנ' הצילני נא מיד אחי פ"א פ"א בו נגאלו אבותינו ממצרים שנ' פקוד פקדתי צד"י צד"י בו עתיד הב"ה לגאול את ישראל משעבוד ארבע מלכיות ולאמר להם צמח צמחתי לכם שנ' ואמרת אליו כה אמר ה' צבאות לאמר הנה איש צמח שמו ומתחתיו יצמח וכלם לא נמסרו אלא לאברהם אבינו ואברהם מסרן ליצחק ויצחק מסרן ליעקב ויעקב מסר סוד הגאולה ליוסף שנ' ואלהים פקוד יפקוד אתכם ויוסף בנו מסר סוד הגאולה לאחיו ואמ' להם פקוד יפקוד אלהים אתכם ואשר מסר סוד הגאולה לסרח בתו. וכשבאו משה ואהרן אצל זקני ישראל ועשו האותות לעיניהם, הלכו אצל סרח בת אשר. אמרו לה, בא אדם אחד אצלנו ועשה אותות לעינינו כך וכך, אמרה להם, אין באותות האלו ממש. אמרו לה, והרי אמר פקוד יפקוד אלהים אתכם. אמרה להם, הוא האיש העתיד לגאול את ישראל ממצרים, שכן שמעתי מאבא פ"ה ופ"ה פקוד יפקוד, מיד האמינו העם באלהיהם ובשלוחו, שנ' ויאמן העם וישמעו כי פקד ה' את עמו.
Rabbi Eliezer said: The five letters of the Torah, which alone of all the letters in the Torah are of double (shape), all appertain to the mystery of the Redemption. With "Khaph" "Khaph" our father Abraham was redeemed from Ur of the Chaldees, as it is said, (Lekh Lekha) "Get thee out of thy country, and from thy kindred… unto the land that I will shew thee" (Gen. 12:1). With "Mem" "Mem" our father Isaac was redeemed from the land of the Philistines, as it is said, "Go from us: for thou art much mightier (Memennu M'ôd) than we" (Gen. 26:16). With "Nun" "Nun" our father Jacob was redeemed from the hand of Esau, as it is said, "Deliver me, I pray thee, (Hazilêne na) from the hand of my brother, from the hand of Esau" (Gen. 32:11). With "Pê" "Pê" Israel was redeemed from Egypt, as it is said, "I have surely visited you, (Paḳôd Paḳadti) and (seen) that which is done to you in Egypt, and I have said, I will bring you up out of the affliction of Egypt" (Ex. 3:16, 17). With "Zaddi" "Zaddi" the Holy One, blessed be He, in the future will redeem Israel from the oppression of the kingdoms, and He will say to them, I have caused a branch to spring forth for you, as it is said, "Behold, the man whose name is (Zemach) the Branch; and he shall grow up (yizmach) || out of his place, and he shall build the temple of the Lord" (Zech. 6:12). These letters were delivered only to our father Abraham. Our father Abraham delivered them to Isaac, and Isaac (delivered them) to Jacob, and Jacob delivered the mystery of the Redemption to Joseph, as it is said, "But God will surely visit (Paḳôd yiphḳôd) you" (Gen. 1. 24). Joseph his son delivered the secret of the Redemption to his brethren. Asher, the son of Jacob, delivered the mystery of the Redemption to Serach his daughter. When Moses and Aaron came to the elders of Israel and performed the signs in their sight, the elders of Israel went to Serach, the daughter of Asher, and they said to her: A certain man has come, and he has performed signs in our sight, thus and thus. She said to them: There is no reality in the signs. They said to her: He said "Paḳôd yiphḳôd"—"God will surely visit you" (ibid.). She said to them: He is the man who will redeem Israel in the future from Egypt, for thus did I hear, ("Paḳôd Paḳadti") "I have surely visited you" (Ex. 3:16). Forthwith the people believed in their God and in His messenger, as it is said, "And the people believed, and when they heard that the Lord had visited the children of Israel" (Ex. 4:31).
זכור לשון פעול וכו'. פירוש "זכור" הוא מקור, כמו "פקוד יפקוד" (בראשית נ, כב), והוי ליה למכתב לשון ציווי 'זכור את יום השבת לקדשו', לכך צריך לפרש לזכור תמיד את יום השבת. ולא שיהיה פירוש שיהיה בא המקור על פעולה תמידית, כי נמצא הרבה שאין פירושו כך, אלא מדלא כתיב כאן לשון צווי, וכתב מקור, אלא שרוצה לומר תנו לב לזכור תמיד, כי זה ענין המקור שאינו מורה על זמן, כי הוא מקור, ולכך הוא כמו "הלוך ובכה" (ש"ב ג, טז), "הכות ופצוע" (ר' מ"א כ, לז), שפירושו עשות הפעולה, ואין בלשון זה משמע זמן מיוחד רק עשיית הפעולה, ולכך נכתב כאן בלשון מקור, מפני שרוצה לומר תנו לב לזכור תמיד את יום השבת, שזהו עשות הפעולה, ואין זמן מיוחד לזה, ולכך הוא תמיד. זהו פירוש האמתי:
א"ל ההוא יודאי וכו': א"ל אותו היהודי, כך אמר לי אבי, בשעה שהיה מסתלק מהעולם, לא תצפה לעקבות המשיח, עד שתהיה נראה קשת הזו בהעולם, מתקשטת בצבעים מאירים ותאיר להעולם. ואז תצפה למשיח.
והיה בענני ענן על הארץ ונראתה הקשת בענן. ענן היינו יראה והסתר, וקשת היינו מבטח עוז, כי בכל תוקף היראה יהיה לך בטחון גדול וזאת הבטיח הקב"ה לנח. וזה שנאמר בזוה"ק (בראשית ע"ב:) לא תצפה לרגלי דמשיחא עד דתחזי קשתא בגוונין נהורין, היינו שיהיה התקופות מהש"י בולט ומפורש נגד עיניך אז תצפה לרגלי דמשיחא. וזה ששאל רשב"י את ריב"ל (כתובות ע"ז:) נראתה הקשת בימיך ולא שאל אותו בלשון ראית, דנראתה משמע לפעמים ולא בתמידות, ולרשב"י היתה הקשת בתמידות. והקשת והתקופות של ישראל הוא הפרשה שמע ישראל שהוא נותן תקופות בלב המיחלים לחסדו.
“And it shall be when I bring clouds over the earth, then the rainbow will appear in the cloud.” (Bereshit, 9:14)“Cloud” signifies fear and the concealment of His presence. “Rainbow” (or simply “bow”) signifies a stronghold. That is to say with powerful fear you shall find great security, and this is what the Holy One, blessed be He, promised Noach. This is as it is said in the holy Zohar (Bereshit, 72b), “do not expect the heels [arrival] of the Messiah until you see the luminous colors of the rainbow.” This means that once the great strengths of God are apparent and explicit before your eyes, then you may expect the arrival of the Messiah. We find this in the question of R. Shimon bar Yochai to R. Yehoshua ben Levi (Ketubot, 77b):As Yehoshua ben Levi proceeded on his way he found R. Shimon bar Yochai sitting on thirteen tables of gold. “Are you,” R. Shimon asked him, “the son of Levi?” “Yes,” he replied. “Has a rainbow ever appeared in your lifetime?” “Yes,” he replied. “If that is true then you are not the son of Levi” (the rainbow was a sign that God would never again destroy the world, which should not have been necessary in the generation of a Tsaddik such as Yehoshua ben Levi. as the Tsaddik’s merits alone should be enough to save the generation. See Rashi). But truly a rainbow had not appeared in his lifetime, but he thought, “I do not want to take the credit for myself.”Rabbi Shimon specifically asked him, “has the rainbow appeared [“nirata,” just as it is worded in the verse],” and not “have you seen [ra’ita],” for the meaning of “appeared” means occasionally but not constantly. Yet for Rebbi Shimon, the rainbow appeared constantly. The rainbow and the great strength of Israel is the “Shema’ Yisroel - Hear O Israel,” which gives strength to the hearts of those who yearn for His mercies.
וגם יציאת מצרים הי' לשון פקידה פקוד פקדתי כי גם גלות מצרים להיות בעבדות הוא יציאה מסדר הבריאה שבבריאה נמסרו רק הבע"ח לעבדות לאדם ושירדה בהם אבל לא שיהי' אדם עבד לאדם רק כנען בחטאו נתקלל ע"ז וכן אצל בנ"י הי' לעונש כל הזמן הנגזר עליהם ובהגיע המועד לצאת היציאה לחרות הי' חזרה אל מה שהוא ראוי בחוקי הבריאה, וע"כ בפקידה ושימת לב השגחתו ית' עליהם נגאלו ממילא כי שבו למה שהי' בשורש התחלת הבריאה ואז"ל כי הי' סימן זה מסור בידם דמי שיבוא בלשון זה הוא גואל האמיתי, ולכאורה מה זה סימן כיון דהי' מסור בידם כך הרי כולם ידעו ממסורת זה ובודאי מי שיבוא ויתפאר שהוא יגאלם יאמר הלשון כפי המסורת דהרי לכל ישראל הי' מסור זה וא"כ מה ענין הסימן, אבל באמת ידוע משז"ל ע"פ ד' צילך שהוא כמו הצל שעושה מה שגוף הדבר עושה וכל מדותיו ית' מדה כנגד מדה ולא בחנם הוא אלא שהם פוקדין אותו ג"כ רק שהשי"ת רוצה שיהיה האתדל"ת קודם שובו אלי ואשיבה אליכם ואנו מבקשים השיבנו אליך ונשובה. דאין בכחינו להתחיל רק אתה השיבנו באתדל"ע ואז ונשובה וכך הי' במצרים ע"י אתדל"ע דהש"י שלח להם פקד פקדתי ועי"ז ושמעו לקולך שהם תיכף יאמינו לדבור זה, והיינו דבדבור מרע"ה להם פקד פקדתי הכניס בלבם האמונה הגמורה בהשגחת השי"ת עליהם וע"כ לקולו דייקא שמעו ע"י קולו הכניס בהם השמיעה והיינו ע"י אותו הקול והדבור של פקוד פקדתי שהכניס דבר זה בלבבם ומיד שנכנס דבר זה בלבבם אז הבינו האמת דודאי השי"ת פוקדם כי אחר שנגלה במעמקי לבבם שהש"י משגיח עליהם והאמינו זו באמונה שלימה ודאי כן הוא במשפט שהש"י ישגיח עליהם, דהסרת ההשגחה וזכירת השי"ת מהאדם הוא רק כאשר גם האדם בהעלם מהש"י אבל כאשר האדם זוכר בהש"י ומאמין בד' שהש"י עמו ומשגיח על כל ענייניו ודאי גם הש"י זוכר בו ומשגיח עליו אלא דהם היו במצרים בתכלית ההשתקעות והשכחה, וסימן זה הי' בידם שהגואל שיאמר בלשון פקידה היינו שיכניס בלבבם הפקידה והזכרון שיש בורא ית' מנהיג ומשגיח ויכול להוציאם ממצרים שבזה באה ממילא הפקידה למעלה ג"כ וא"א להיות פקידה למעלה מבלי שיהי' זכירה בלבבם ג"כ אלא שיש שהאתדל"ע קודמת אבל מ"מ אח"כ עכ"פ צריך שיהיה האתדל"ת וזהו סימן הגואל שיאמר לשון פקידה דהם יוכלו להרגיש זה מיד בלבבם אם יהי' גם בלבבם פקידה, וכן הי' דויאמן העם וישמעו כי פקד וגו' ע"י השמיעה כי פקד עי"ז נכנס האמונה בלבבם ומרע"ה לא האמין בעצמו שהוא ראוי להיות גואל אמיתי ושהוא יוכל להכניס אמונה בלבבות דבנ"י ועכ"א והן לא יאמינו לי ולא ישמעו בקולי לי ובקולי דייקא שלא חשב עצמו כדאי ושמצידו ומצד קולו אין ראוי לשמוע, וז"ש ג"כ אח"כ לא איש דברים אנכי היינו שאין לי כח בדבורים שלי שיהיו נכנסים אל לב השומע לפעול אצלו וזה נקרא איש דברים מי שיש לו כח בדבורו להכניס חיות בו עד שיפעל שינוי בחיות השומע ואז במצרים הי' הדבור בגלות וקודם שנגאלו לא הי' עדיין כח זה בהתגלות, וע"כ א"ל ואנכי אהי' עם פיך ועי"ז יהי' בפיו כח הפעולה ליכנס ללבבם:
וזהו סימן הפקידה כאשר הוא נכנס בלב אמונה זו שהקב"ה פוקד ומשגיח וע"כ נתלית הפקידה בשרה אע"פ שהיתה גם לאברהם דאף שכבר הוליד ישמעאל מ"מ נאמר לו כי ביצחק יקרא לך זרע ואין ישמעאל קרוי זרעו כלל כמ"ש בנדרים (ל"א א'), אבל אאע"ה האמין מיד בהבטחת הש"י וחדי ושמח ואין כאן פלא עוד שהש"י הושיעו, רק עיקר הישועה לשרה שצחקה ולא האמינה שהש"י יעשה כן וא"א להיות פקידה בחסרון אמונה והוצרך השי"ת להכניס אמונה בלבה וזהו עיקר עשיית הפלא בישועה זו להושיע גם מי שאין מאמין להכניס האמונה בלבו, וכך רצה הש"י שיהי' פקידת שרה ולידת יצחק שהוא בנין אומה ישראלית מאתדל"ע לגמרי כטעם משכני אחריך נרוצה וכענין כפיית הר כגיגית במ"ת שהש"י הכריחם להכניס אמונת התורה בלבבם והכל להראות שהם מושרשים בעצם שרשם בקדושה שאין יכולים לנתק עצמם מקדושת ישראל ויהדות כלל וכמש"נ והעולה על רוחכם היו לא תהי' וגו' וביד חזקה וחמה שפוכה אמלוך עליכם, וזהו דרגא דיצחק במדת הגבורה והוא ראשון הנימול לשמונה שהוא נכנס לחלקו של הש"י בעודו קטן שאין לו דעת ובחירה כלל כי מלידה ומבטן הוא מיוחד לשמו ית' בע"כ ובלא דעתו כלל, וכל פקידת עקרות הוא ע"י הכנסת אמונה שלימה דבלב שהשי"ת משגיח ופוקד ויכול וכאשר הוא מקדים באתדל"ת באמונה זו אז הישועה קלה מאוד:
ונראה לי כי זכירת יציאת מצרים היא סגולה להפקד בבנים ג"כ כי בזכירות אותו נס הוא מעורר כח הפקידה וגורם ג"כ פקודת עקרים, וגם יציאת מצרים הי' בסוד הלידה כמשז"ל ע"פ גוי מקרב גוי כעובר הנשמט מבטן אמו וכידוע מהאריז"ל בפע"ח שער חג המצות שבגלות מצרים הי' בסוד העיבור יעו"ש, ובר"ה ג"כ בטלה עבודה מאבותינו במצרים כמו שבר"ה נפקדו שרה רחל וחנה, כי הכל הי' ע"י פקידה ואז זמן פקידה לכל הוא והכל פקידה אחת: