The Rambam explains when the Kaddish is said and what is to be said when
(לא) שְׁלִיחַ צִבּוּר אוֹמֵר קַדִּישׁ לְעוֹלָם קֹדֶם כָּל תְּפִלָּה וְאַחַר כָּל תְּפִלָּה וְאַחַר שֶׁאוֹמֵר סֵדֶר הַיּוֹם בְּכָל עֵת שֶׁיֹּאמַר סֵדֶר הַיּוֹם יִתְחַנֵּן מְעַט וְיֹאמַר קַדִּישׁ. וּכְשֶׁיַּשְׁלִים לִקְרוֹת בַּתּוֹרָה וּבְכָל עֵת שֶׁיִּתְחַנֵּן בְּדִבְרֵי תַּחֲנוּנִים כְּשֶׁיִּגְמֹר תַּחֲנוּנָיו יֹאמַר קַדִּישׁ:
(לב) נסח הקדיש
(לג) יִתְגַדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵיהּ רַבָּא בְּעָלְמָא דִּבְרָא כִרְעוּתֵיהּ וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵיהּ וְיַצְמַח פּוּרְקָנֵיהּ וִיקָרֵב מְשִׁיחֵיהּ וְיִפְרֹק עַמֵּיהּ בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּיהוֹן דְּכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב וְאִמְרוּ אָמֵן יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא יִתְבָּרַךְ וְכוּ׳. בְּעֵת שֶׁיֹּאמַר שְׁלִיחַ צִבּוּר יִתְגַדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵיהּ רַבָּא כָּל הָעָם עוֹנִין אָמֵן. וּבְעֵת שֶׁהוּא אוֹמֵר תְּחִלָּה וְאִמְרוּ אָמֵן כָּל הָעָם עוֹנִין אָמֵן יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא. וּמִצְוַת חֲכָמִים הָרִאשׁוֹנִים לַעֲנוֹת אָמֵן יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ בְּכָל כֹּחוֹ שֶׁל אָדָם. וּכְשֶׁהוּא אוֹמֵר יִתְבָּרַךְ כָּל הָעָם עוֹנִין אָמֵן. וּכְשֶׁהוּא אוֹמֵר בְּרִיךְ הוּא כָּל הָעָם עוֹנִין אָמֵן. וּכְשֶׁהוּא אוֹמֵר בַּסּוֹף וְאִמְרוּ אָמֵן כָּל הָעָם עוֹנִין אָמֵן. וְכַסֵּדֶר הַזֶּה עוֹנִין בְּכָל קַדִּישׁ וְקַדִּישׁ. קַדִּישׁ בַּתְרָא כָּל קַדִּישׁ שֶׁאוֹמֵר שְׁלִיחַ צִבּוּר אַחַר שֶׁגּוֹמֵר הַתְּפִלָּה שֶׁאֵינוֹ אוֹמֵר אַחֲרָיו כְּלוּם אֶלָּא כָּל הָעָם שׁוֹמְעִין אוֹתוֹ וְנִפְטָרִין נָהֲגוּ הָעָם לְהוֹסִיף בְּסוֹפוֹ נֻסְחָא זוֹ. תִּתְקַבֵּל צְלוֹתְהוֹן וְתִתְעַבֵּד בָּעוּתְהוֹן וּצְלוֹתְהוֹן וּבָעוּתְהוֹן דְּכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל קֳדָם אֲבוּהוֹן דְּבִשְׁמַיָּא. יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא וְסִיַּעְתָּא וּפוּרְקָנָא מִשְּׁמַיָּא עֲלֵיכוֹן וַעֲלָנָא וְעַל קְהָלְהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן. עשֶֹׁה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו הוּא בְרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל אָמֵן. קַדִּישׁ דְּרַבָּנָן כָּל עֲשָׂרָה מִיִּשְׂרָאֵל אוֹ יָתֵר שֶׁעוֹסְקִין בְּתַלְמוּד תּוֹרָה שֶׁעַל פֶּה וַאֲפִלּוּ בְּמִדְרָשׁוֹת אוֹ בְּהַגָּדוֹת כְּשֶׁהֵן מְסַיְּמִין אוֹמֵר אֶחָד מֵהֶן קַדִּישׁ בְּנֹסַח זֶה. יִתְגַדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵיהּ רַבָּא דְּעָתִיד לְחַדְתָּא עָלְמָא וּלְאַחָיָא מֵתַיָּא וּלְמִפְרַק חַיָּיא וּלְמִבְנֵי קַרְתָּא דִּירוּשָׁלֵם וּלְשַׁכְלָלָא הֵיכָלָא קַדִּישָׁא וּלְמֵעֲקַר פּוּלְחָנָא נוּכְרָאָה מִן אַרְעָא וְלַאֲתָבָא פּוּלְחָנָא דִּשְׁמַיָּא לְאַתְרֵיהּ בְּזִיוֵיהּ וְיִחוּדֵיהּ וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵיהּ וְכוּ׳ עַד וְנֶחָמָתָא דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא וְאִמְרוּ אָמֵן. עַל רַבָּנָן וְעַל תַּלְמִידֵיהוֹן וְעַל תַּלְמִידֵי תַלְמִידֵיהוֹן דְּעָסְקִין בְּאוֹרַיְתָא דִּי בְאַתְרָא הָדֵין וְדִי בְכָל אֲתַר וַאֲתַר יְהֵא לְהוֹן וּלְכוֹן חִנָּא וְחִסְדָּא וְרַחֲמֵי וְסִיַּעְתָּא וְרַוְחָא מִקֳדָם אֲבוּהוֹן דְּבִשְׁמַיָּא וְאִמְרוּ אָמֵן. יְהֵא שְׁלָמָא וְכוּ׳. וְזֶהוּ הַנִּקְרָא קַדִּישׁ דְּרַבָּנָן.
(31) The prayer leader always says Kaddish before and after each prayer. And after he says the order of the day each day, at any time that he should say the order of the day, he should supplicate a little and [then] say Kaddish. And when he finishes reading from the Torah, and at any time that he supplicates with words of supplication, he should say Kaddish when he finshes his supplications.
(32) The text of Kaddish
(33) May His great name be exalted and sanctified in the world which He created according to His will; and may He rule His kingdom, spring forth His redemption, bring His Messiah near and redeem His people. In your lifetime and in your days, and in the lifetime of the entire House of Israel, speedily and in the near future, and say, Amen. May His great Name be blessed for ever and ever. Blessed. etc. At the time that the prayer leader says, "May His great name be exalted and sanctified," all of the people say, "Amen." And when he first says, "And say, Amen," all of the people answer, "Amen. May His great Name be blessed for ever and ever." And it is a commandment of the first Sages to answer, "Amen. May His great Name be blessed for ever and ever," with all of a person's strength. And when he says, "Blessed [etc.]," all the people answer, "Amen." And when he says, "Blessed be He," all the people answer, "Amen." And when he says at the end, "And say, Amen," all the people answer, "Amen." And they answer according to this order for every kaddish. [Concerning] the last kaddish after every kaddish that the prayer leader says after he finishes the prayer, such that he does not say anything after it, but all the people rather hear it and leave, people have the practice of adding this formula at its end: May You accept the prayers and render effective the requests and the prayers and requests of the entire House of Israel before their Father in heaven. May there be abundant peace, assistance and salvation from the Heavens upon you and upon us and upon the congregation of Israel, and say, Amen. He Who makes peace in His high heavens, may He, in His mercy, make peace for us and for all Israel. Amen. The Rabbis' Kaddish: Whenever ten or more Jews finish occupying themselves with study of the Oral Torah - even of Midrash or Aggadah (non-legal sections) - one of them says Kaddish according to this formula: May His great name be exalted and sanctified who in the future will refresh the world, to bring the dead to life, to redeem the living, to build the city of Jerusalem, to complete the holy sanctuary, to uproot the foreign service from the land (of Israel) and to place the service of the Heavens in its place, with its splendor and its uniqueness, etc. [It then concludes:] and the consolations that we say in this world, and say, Amen. Upon the rabbis, and upon their disciples, and upon the disciples of their disciples who occupy themselves with Torah in this place and in every place; may there be favor, kindness, compassion, assistance and ease for them and for you from before their Father who is in the heavens, and say Amen. May there be peace, etc. And this is what is called the Rabbis' Kaddish.
A minyan is required to recite Kaddish as explained in this Talmudic passage
אין פורסין על שמע לא בעמידה ולא בישיבה ואין עוברין לפני התיבה ואין נושאין את כפיהן ואין מפטירין בנביא ואין עושין מעמד ומושב על אנשים כל שכן לנשים שאין עושין מעמד ומושב לנשים ואין אומרים קדיש וברכו פחות מעשרה רבותינו שבמערב אומרים בשבעה ונותנין טעם לדבריהם בפרוע (שופטים ה׳:ב׳) פרעות בישראל בהתנדב עם ברכו ה׳ כמנין התיבות וי"א אפי׳ ששה ברכו ששה הוא ובמקום שיש שם תשעה או עשרה ששמעו בין ברכו בין קדיש ולאחר התפלה עומד אחד מאלו ויאמר ברכו או קדיש וענו אחריו יצא וכבר תקנו חכמים לחזנים לומר לאחר גאולה (תהילים קי״ג:ב׳) יהי שם ה׳ מבורך מעתה ועד עולם ואחריו ברכו את ה׳ המבורך כדי לצאת אותם שלא שמעו דאמר רבי יוחנן הלואי שיתפלל אדם כל היום כולו ונהגו אנשי מערב ואנשי מזרח לאמרו לאחר עושה שלום בשלש תפלות של שמנה עשרה גזרה משום הנכנסין וגזירה משום היוצאין ואפי' לאחר קריאת ספר תורה. ולענין פדיית קרקעות תשעה וכהן ואדם כיוצא בהן:
The accompanying benedictions of the Shema‘ may not be repeated in congregational prayer, irrespective of whether they are said standing or sitting; nor may one act as reader in public worship; nor may [the kohanim] lift their hands; nor may the hafṭarah be read from the Prophet; nor may halts be made [at funerals] for men, how much less for women since no halts are made for women; nor may ḳaddish and bareku be said—if less than ten adult males are present.Our teachers in the West rule that seven [adult males are sufficient] and, as a reason for their ruling, they quote, When men let grow their hair in Israel, when the people offer themselves willingly, bless ye the Lord, [which implies that the number present must be the same] as that of the [Hebrew] words. Others hold that even six [adult males are sufficient for the purpose, since up to] bareku [the number of words] is six.Furthermore, where there are nine or ten persons who have heard either bareku or ḳaddish and, after the service, one of them [who missed one of the benedictions] said bareku or ḳaddish, he has thereby performed [the duty of public worship].The Sages long ago issued an ordinance to Synagogue precentors to say after the prayer for redemption, Blessed be the name of the Lord from this time forth and for ever, and after that, ‘Bless ye the Lord Who is to be blessed’, so as to enable those who had not heard the benedictions to perform the duty of public worship; for R. Joḥanan said: Would that a man read his prayers all the day long.The congregations of the West and the congregations of the East have a custom to say it after ‘He Who maketh peace’ in the three statutory prayers of the Eighteen Benedictions, as a provision for the benefit of those who arrived late and for those who leave early. [The verse from Psalms with the benedictions is also said] even after the public reading from the Torah.As regards the redemption of land, however, [the presence is required of] nine male adults and a kohen; and the same law applies to the redemption of a human being.
One reason is given why Kaddish is recited in Aramaic in this 11th century legal work by Rabbi Simcha of Vitry, a student of Rashi
(א) קכח.לאחר שסיים המפטיר את ברכותיו יאמר השליח ציבור בקול נעים ובכיוון הלב. יקום פורקן. בלשון תפילה בארמית. ואע"ג דאמרי' כל השואל צרכיו אל ישאל בלשון ארמית שאין מלאכי השרת נזקקין לו שאין מכירין בלשון ארמית. הא פרכי' מינה ביציאות שבת לר' יוסי דכי אזיל לשיולי בפתיחא זימנין א"ל רחמנא לידכרך לשלם. (ומשמנינן) [ומשנינן] שאני חולה דשכינה עמו. אלמי דכי הוינן קמי הק' לא צריכינן למלאכי השרת לעיולי צלותא. והכא נמי בי עשרה (קיימא) [קדמה] שכינה ואתיא. בפ' מאימתי. ולהכי יכילינו למימר בלשון ארמית כל מה דצריכין למיבעי. ומטעם זה נתקן מחי ומסי וכמה פיוטים בתרגום וכן בקדיש. וזולתי טעם זה יש טעם ברור בדבר למה נתקן קדיש בארמית. כאשר פירש רבינו עזריאל מפני שיש בו גילוי הקץ. ת': ורב שלום ריש מתיבת' דמתא מחסיא שדר הכי: לומר בתפילה של שחרית של שבתות וימים טובים וביום הכיפורים פעמים באהבה שמע אומרים כו'. אין מנהג בישיבה ובבבל כולה. אלא בתפילת מוסף בלבד. וביום הכפורים אף בנעילה. מבני שכשנגזרה גזירה על שונאיהם של ישר' שלא לקרות ק"ש כל עיקר היה אומ' אותה שליח ציבור בהבלעה בעמידה בכל תפילת שחרית בין בחול בין בשבת. כיון שבטלה והיו פורסין את שמע כתיקנה. ומתפללין. ביקשו לסלקה כל עיקר שהרי חזרה ק"ש למקומה. אלא אמרו חכמים שבאותו הדור נקבע אותה במוסף שאין בה ק"ש. ולמה קבעוה במוסף כדי שיתפרסם הנס לדורות לפיכך במוספים הוא שאומרים פעמים. אבל בתפילת השחר אין אומרי' שהרי קראו ק"ש כתיקנה:
(1) 128
(2) After the one who concludes [the Torah reading] finishes his blessings, the prayer leader says, "Yakum Purkan" with a pleasant voice and concentration, as an expression of prayer in Aramaic. And [this is the case] even though we say [that] anyone making a request about his needs should not request [them] in the Aramaic language. As the ministering angels will not help him, since they do not understand the Aramaic language. Behold, we challenge Rabbi Yose from this in [the chapter entitled] Yetziot HaShabbat (Shabbat 12b:2). For when he went to inquire about a sick person; sometimes he would say (in Aramaic), "May the all-Merciful remember you for peace." And we answer, "A sick person is different." Hence when we are in front of the Holy One, we do not need the ministering angels to bring up the prayer. And here too with ten, the Divine Presence arrives first (Berakhot 6a:16, in the chapter entitled Eimatai). And that is why we can say anything we need to request in the Aramaic language (when there is a quorum of ten). And it is for that reason why, Mechi OuMesi and other liturgical poems were formulated in the language of Targum (Aramaic); and likewise Kaddish. Addition: And Rav Shalom, the Head of the Yeshiva of Meta Machsia sent [instructions] as follows: [Regarding] saying, "saying Shema twice [a day] with love, etc.," in the morning prayer service on Shabbat, holidays and Yom Kippur, the practice in the yeshiva and in all of Babylonia is only to say it during the additional service (musaf), and also during the concluding service (neilah) on Yom Kippur. [That is] because when there was a decree promulgated against the haters of Israel (a euphemism for the Jews), not to recite the Reading of the Shema at all, the prayer leader would say it embedded into the standing prayer during every morning prayer service, whether during the week or whether on Shabbat. Once it was rescinded, and they would order the Shema as is appropriate for it and [then] pray, they sought to remove it completely. For behold the Reading of the Shema had returned to its place. However the sages of that generation established it, [to continue being said] during the additional service, in order to publicize it for [all] the generations. That is why it is in the additional services that we say, "Twice." But we do not say it in the morning service. For behold they have [already] read the Reading of the Shema as is appropriate for it.
This verse from Ezekiel is the basis of the opening words of the Kaddish
(כג) וְקִדַּשְׁתִּ֞י אֶת־שְׁמִ֣י הַגָּד֗וֹל הַֽמְחֻלָּל֙ בַּגּוֹיִ֔ם אֲשֶׁ֥ר חִלַּלְתֶּ֖ם בְּתוֹכָ֑ם וְיָדְע֨וּ הַגּוֹיִ֜ם כִּֽי־אֲנִ֣י יְהֹוָ֗ה נְאֻם֙ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֔ה בְּהִקָּדְשִׁ֥י בָכֶ֖ם לְעֵינֵיהֶֽם׃
(23) I will sanctify My great name that has been profaned among the nations—among whom you have caused it to be profaned. And the nations shall know that I am GOD —declares the Sovereign GOD —when I manifest My holiness before their eyes through you.
This verse from Psalms is the basis for the publicly recited refrain of the Kaddish
(ב) יְהִ֤י שֵׁ֣ם יְהֹוָ֣ה מְבֹרָ֑ךְ מֵ֝עַתָּ֗ה וְעַד־עוֹלָֽם׃
(2) Let the name of the LORD be blessednow and forever.
This 13th century complication includes a story of Rabbi Akiva that is one of the bases for reciting mourners kaddish
(ג) מעשה בר' עקיבה שראה אדם אחד שהיה ערום ושחור כפחם והיה טוען על ראשו כטען עשרה טעונין והיה רץ כמרוצת הסוס גזר עליו ר' עקיבה והעמידו ואמר לאותו האיש למה אתה עושה עבודה קשה כזאת אם עבד אתה ואדונך עושה לך כך אני אפדה אותך מידו ואם עני אתה אני מעשיר אותך א"ל בבקשה ממך (א"ל) [אל] תעכבני שמא ירגזו עלי אותם הממונים עלי א"ל מה זה ומה מעשיך אמר לו אותו האיש מת הוא ובכל יום ויום שולחים אותי לחטוב עצים ושורפין אותי בהם וא"ל בני מה היתה מלאכתך בעולם שבאת ממנו א"ל גבאי המס הייתי והייתי מראשי העם ונושא פנים לעשירים והורג עניים א"ל כלום שמעת מן הממונים עליך אם יש לך תקנה א"ל בבקשה ממך אל תעכבני שמא ירגזו עלי בעלי פורענות שאותו האיש אין לו תקנה אלא שמעתי מהם דבר שאינו יכול להיות שאילמלי היה לו לזה העני בן שהוא עומד בקהל ואומר ברכו את ה' המבורך ועונין אחריו ברוך ה' המבורך לעולם ועד או יאמר יתגדל ועונין אחריו יש"ר מברך מיד מתירין אותו האיש מן הפורענות ואותו האיש לא הניח בן בעולם ועזב אשתו מעוברת וא"י אם תלד זכר מי מלמדו שאין לאותו האיש אהוב בעולם באותה שעה קיבל עליו ר"ע לילך ולחפש אם הוליד בן כדי שילמדו תורה ויעמידו לפני הצבור א"ל מה שמך א"ל עקיבה. ושום אנתתך א"ל שושניבא ושום קרתך א"ל לודקיא מיד נצטער ר"ע צער גדול והלך ושאל עליו כיון שבא לאותו מקום שאל עליו א"ל ישתחקו עצמותיו של אותו הרשע שאל על אשתו א"ל ימחה זכרה מן העולם שאל על הבן אמרו הרי ערל הוא אפי' מצות מילה לא עסקנו מיד נטלו ר"ע ומלו והושיבו לפניו ולא היה מקבל תורה עד שישב עליו מ' יום בתענית יצתה בת קול ואמרה לו ר' עקיבה לך ולמד לו הלך ולמדו תורה וק"ש וי"ח ברכות וברכת המזון והעמידו לפני הקהל ואמר ברכו את ה' המבורך וענו הקהל ברוך ה' המבורך לעולם ועד יתגדל יהא שמיה רבא באותה שעה מיד התירו המת מן הפרעניות מיד בא לר"ע בחלום ואמר יהר"מ ה' שתנוח דעתך בגן עדן שהצלת אותי מדינה של גיהנם מיד פתח ר"ע ואמר יהי שמך ה' לעולם ה' זכרך לדור ודור וכן מצא מורי ה"ר אלעזר מוורמשא דתנא דבי אליהו רבא דקטן האומר יתגדל מציל אביו מן הפורענות:
(3) There is a story about Rabbi Akiva who saw a naked man black as coal. He was carrying a load on his head fit for ten men and running as fast as a horse. R. Akiva made a decree about him and had him stand in place. R. Akiva said to that man, "Why are you doing such hard work; if you are a slave and your master is doing this to you, I will redeem you from him; and if you are [doing so because] you are poor, I will make you rich." He said [back] to him, "I plead with you, do not delay me, lest those who are appointed over me will get angry with me!" He said to him, "What is this and what are you doing?" He said to him, "That man (referring to himself) is dead; and every day, they send me to cut wood and burn me with them." He said to him, "My son, what was your work in the world from which you came?" He said to him, "I was a tax collector and I was from the leaders of the people, but I would favor the rich and kill the poor." He said to him, "Have you not heard anything from those appointed over you, whether there is a remedy for you." He said to him, "I plead with you, do not delay me, lest those in charge of punishments over me will get angry with me, as there is no remedy for that man. However I did hear one thing that cannot be: That were this poor man to have a son who would stand in the congregation and say, 'Bless the Lord who is blessed,' and they would answer after him, ''Blessed be the Lord who is blessed forever and ever,' or if he should say, 'May He be exalted,' and they answer after him, 'May His great name be blessed forever and ever,' they would release that man from [further] punishment. But that man did not leave a son in the world; he left his wife pregnant, but does not know, [even] if she gave birth to a male, who will teach him. For that man does not have a friend in the world." That instant R. Akiva took upon himself to go and find out if he fathered a male child, in order to teach him Torah and stand him up in front of the congregation [to lead them in prayer]. He said to him, "What is your name?" He said to him, "Akiva." "And your wife's name?" He said to him, "Shoshniva." "And the name of your town?" He said to him, "Ludkiya." R. Akiva immediately grieved greatly and went to ask about him. When he came to that place, he asked about him. They said to him, "May the bones of that wicked man be ground up!" He asked about his wife. They said to him, "May her memory be erased from the world." He asked about the child. They said to him, "He is uncircumcised; we have not even troubled ourselves about the commandment of his circumcision." R. Akiva took him immediately and circumcised him and placed him in front of him. But he could not absorb Torah, until he sat and fasted for forty days for his sake. [Then] a heavenly voice emerged and said to him, "R. Akiva, go and teach him." He proceeded teach him Torah, the recitation of Shema, the Eighteen blessings (of the standing prayer) and the grace over the meals. Then he had him stand in front of the congregation and say, "Bless the Lord who is blessed," and the congregation answered after him, ''Blessed be the Lord who is blessed forever and ever." [He continued], "May He be exalted," [and they answered], "May His great name [...]." That instant, they immediately released the dead man from his punishment. He immediately came to R. Akiva in a dream and said, "May it be the will in front of God that He should ease your mind in the Garden of Eden, for you have saved me from the punishment of Geihinnom." Immediately R. Akiva began and said, "May Your name, Lord be forever; Your fame, Lord, through all generations." And my teacher, Rabbi Elazar of Wurms, accordingly found [in] the Tanna debei Eliyahu Rabba, that a child who says, "May He be exalted," saves his father from punishment.
There are four distinct versions of the Kaddish recited at different times for different purposes as explained in this modern halakhic work
(ג) ארבעה נוסחים ישנם בקדיש, ונציינם בשמם: א) חצי קדיש הוא עיקר הקדיש, ונקרא כן כדי להבדילו משאר הקדישים שיש בהם עוד תוספות. ובכל מקום שאין להאריך בהפסק, אומרים חצי קדיש. ב) קדיש יהא שלמא, נקרא גם 'קדיש שלם', ואומרים אותו אחר אמירת פסוקי תנ"ך, ונתווספה בו בקשה שיהא לנו ולכל ישראל שלום וחיים טובים. ומסיימים: "עושה שלום במרומיו וכו' ואמרו אמן". וכיוון שקדיש זה נאמר בדרך כלל על ידי היתומים, הוא נקרא גם 'קדיש יתום'. ג) קדיש תתקבל נאמר על ידי החזן אחר סיום תפילת עמידה. ובו לפני התוספת של 'קדיש שלם' מוסיפים בקשה שתפילתנו תתקבל. ד) קדיש דרבנן אומרים אחר לימוד בדברי חכמים. ובו לפני התוספת של 'קדיש שלם' מוסיפים תפילה על לומדי התורה, שיזכו לחיים טובים וארוכים.
(3) There are four versions of Kaddish: 1) Half-Kaddish. This is the essence of the Kaddish. It is called Half-Kaddish so as to distinguish it from other Kaddishim which contain further additions. In any section of prayer where a prolonged interruption is undesirable, Half-Kaddish is recited. 2) Kaddish Yehei Shelama, also called Kaddish Shalem (Full-Kaddish). This is recited after saying verses of Scripture, and contains an added request for peace and good life for us and for all Israel. We conclude, “Oseh shalom bimromav… v’imru Amen”. Since this Kaddish is usually recited by people who have lost a parent, it is also called Kaddish Yatom (Mourner’s Kaddish). 3) Kaddish-Titkabal. The chazan recites this Kaddish after the conclusion of the Amidah. In it, before the addition of Kaddish Shalem, a request is added that our prayers be accepted. 4) Kaddish d’Rabbanan. This Kaddish is recited after learning rabbinic teachings. Before the addition of Kaddish Shalem, we add a prayer in this Kaddish for those who learn Torah, that they should merit long and prosperous lives.
Rashi explains in legal writing the significance of some of the language and choreography of the Kaddish
(יט) ומפני מה תיקנו שעונין הצבור על הקדיש אמן יהא שמיה רבא מברך לעלם ולעלמי עלמיא ז' תיבות כנגד ב' פסוקים שבכל אחד ואחד יש ז' תיבו' ושניה' שוין בתיבות ובאותיות ואלו הן ריש דברייתא בראשית ברא.
(כ) וריש דאורייתא וידבר אלהי' את כל הדברים האלה לאמר לומר לך שאם ישראל לא קיבלו את התורה לא נתקיים העולם שכך מצינו שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית דכתי' ארץ יראה ושקטה תחלה יראה ולבסוף שקטה וכתי' אנכי תכנתי עמודיה סלה ולפיכך עונין כל הצבו' איש"ר והיינו שאמר דוד ברה"ק שבע ביום הללתיך. ולפי שמצינו יו"ד הדברות כלולות ביו"ד מאמרות וקדיש נאמר על יו"ד מאמרות. וכשם שדברות לא נאמרו אלא בעשרה כך קדיש תקנו בעשרה. וד' כריעות כורעין בקדיש ואלו הן יתגדל ויתקדש שמיה רבא בעלמא דברא כל זה בכריעה אחת. בעגלא ובזמן קריב כורע ועונה יהא שמיה. וכשמתחיל לומר התחלת ז' שבחות יתברך וישתבח ויתפאר ויתרומם ויתנשא ויתעלה ויתהדר שמיה דקב"ה בכולן הוא כורע. וכשיגיע לתושבחתא וניחמתא כורע. כל אלו כריעות של השתחויה הן. וכריעה של עושה שלום במרומיו של רשות היא. מצאתי אלו ד' כריעות כנגד ד' שמות שיש בפסוק אחד כי ממזרח שמש ועד מבואו גדול שמי בגוים ובכל מקום מוקטר ומוגש לשמי ומנחה טהור' כי גדול שמי בגוים אמר ה' צבאות. פי' קדיש. יתגדל ויתקדש על שם הפסוק והתגדלתי והתקדשתי והיאך יכול אדם להגדיל שמו של הק' שמא ח"ו כביכול חסר הוא.
(כא) אין ודאי חסר הוא כדכתיב כי יד על כס יה נשבע הקב"ה שלא יהיה הכסא שלם עד שימחה זכר עמלק. וכן מצינו שמו יקוק וכשהוא אומר כס יה אינו אלא חצי שם באותיות וכמו כן קורא לכסא כס הרי שהן חסרין אותיות לכך אנו מתפללין יתגדל ויתקדש כלו' יה"ר מלפני מי שאמר והיה העולם שיגאלנו מבין האומות וימחה את זכר עמלק ויתקדש שמו להיות שלם. שמי' רבה כמו שמיה רבה ברא.
(כב) וכן הוא אומר יתגדל ויתקדש שמיה רבה כשם שברא הקב"ה את עולמו וזהו בעלמא דברא כרעותיה כרצונו וימליך מלכותיה ואז המלכות והממשלה קיימת ומלכותו ית' ולא יהיה זר בתוכם ועובד לאל אחר כדכתיב והיה ה' למלך על כל הארץ וזה הדבר שהתפלל על הגאולה יהיה בחייכון וביומיכון ובחיי דכל בית ישראל ועונין כל הקהל יהא שמיה רבא מברך לעלם בכל כחם יה"ר כמו שאמרת שמיה על שם יה שברא בו את עולמו מברך לעלם שיתגדל וגאולתנו תלויה באותו גידול השם כי השם לא יהי' שלם כמו שפי' עד שימחה זכר עמלק וזכר עמלק לא ימחה עד שנגאל בקרוב אמן.
(19) And why did they decree that the congregation answer kaddish [with], "Amen. May His great name be blessed for ever and ever?” [These] seven words correspond to two verses that each have seven words, and are both equal in their words and letters. And these are them: The beginning of [God’s] speech in, “In the beginning He created.”
(20) And the beginning of the Law, “And the Lord spoke all these words, saying.” This is to tell you that if Israel did not accept the Torah, the world would not have survived. As so do we find – that the Holy One, Blessed be He, established a condition with the act of creation, as it is written (Psalms 76:9), “the earth feared, and was silent.” At first, it was afraid, and in the end, it was silent. And it is written (Psalms 75:4), “I established its pillars forever, selah.” Hence the whole congregation answers, “Amen. May His great name be blessed for ever and ever.” And that is [the meaning of] that which David said with the holy spirit (Psalms 119:164), “Seven in the day have I praised You.” And [we answer it also] because we have found that the Ten Commandments are included in the Ten Utterances (of creation); and kaddish is said about the Ten Utterances. And in the same way as the Commandments are only said with ten, so too was the ordinance that kaddish be with ten. And we bow four bowings during kaddish. And these are them: “May His great name be glorified and sanctified in the world that He created” – all that is with one bowing. “Quickly and soon” – he bows and says, “May His name […].” Then when be begins to say the seven praises, “Blessed, praised, glorified, and exalted and uplifted, honored and elevated and extolled be the name of the Holy One, blessed be He" – he bows for all of them [once]. And when he reaches, “praise and consolation,” he bows. All of these bowings are of prostration. And the bowing of, “He who makes peace in His heights,” is optional. I have found that these four bowings correspond to the four names [of God] found in the verse (Malakhi 1:11), “For from where the sun rises to where it sets, My name is honored among the nations, and everywhere incense and pure oblation are offered to My name; for My name is honored among the nations, said the Lord of Hosts.” The meaning of [the words of] Kaddish: “May [His great name] be glorified and sanctified,” based on the verse (Ezekiel 38:23), “I will be glorified and sanctified.” But how can man glorify (literarily, grow) the holy name of the Holy One – lest it is lacking, as it were, God forbid?...
(21) Yes, it is certainly lacking, as it is written (Exodus 17:16), “For the hand is upon the throne of the Lord (Y-ah).” The Holy One, blessed be He, swore that the throne will not be complete until the memory of Amalek shall be erased. And we find that his name is [four letters], but when it says, “the throne of Y-ah,” it is only half the letters of the name. Therefore we pray, “May [His great name] be glorified (grow) and sanctified” – meaning to say, may it be the will of the One who spoke and the world existed, that He should redeem us from among the nations and erase the memory of Amalek, and sanctify His name to be complete. “His great name,” is like His great name [as it was] created.
(22) Accordingly one then says, “May His great name be glorified and sanctified,” in the same way that the Holy One, blessed be He, created His world. And this is [the meaning of], “in the world that He created according to His will,” His will! “And may His kingdom reign” – and then the kingdom and rulership will be established, His kingdom, may He be blessed. So there will be no foreigner among them, nor one who worships another god, as it is written (Zechariah 14:19), “And the Lord shall be King over all the earth.” And this thing that one prayed for the redemption should be “in your lives and in your days, and in the days of all of the House of Israel!” And the entire congregation answers, " May His great name be blessed forever,” with all of their strength. [Meaning,] may it be His will like you said. “His name” – being the name, Y-ah, with which He created His world – should be blessed forever, that it should grow; and our redemption is dependent upon that growth of the name. For the name will not be complete, as I explained, until the memory of Amalek is erased. And the memory of Amalek will not be erased until we are redeemed.
Elements of the Kaddish go back centuries before the prayer was codified into the service
אָמַר רַב יִצְחָק בַּר שְׁמוּאֵל מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב: שָׁלֹשׁ מִשְׁמָרוֹת הָוֵי הַלַּיְלָה, וְעַל כָּל מִשְׁמָר וּמִשְׁמָר יוֹשֵׁב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְשׁוֹאֵג כַּאֲרִי, וְאוֹמֵר: ״אוֹי שֶׁהֶחֱרַבְתִּי אֶת בֵּיתִי וְשָׂרַפְתִּי אֶת הֵיכָלִי וְהִגְלֵיתִי אֶת בָּנַי לְבֵין אוּמּוֹת הָעוֹלָם״. תַּנְיָא, אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: פַּעַם אַחַת הָיִיתִי מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ וְנִכְנַסְתִּי לְחוּרְבָּה אַחַת מֵחוּרְבוֹת יְרוּשָׁלַיִם לְהִתְפַּלֵּל. בָּא אֵלִיָּהוּ זָכוּר לַטּוֹב וְשָׁמַר לִי עַל הַפֶּתַח, (וְהִמְתִּין לִי) עַד שֶׁסִּייַּמְתִּי תְּפִלָּתִי. לְאַחַר שֶׁסִּייַּמְתִּי תְּפִלָּתִי אָמַר לִי: ״שָׁלוֹם עָלֶיךָ, רַבִּי״. וְאָמַרְתִּי לוֹ: ״שָׁלוֹם עָלֶיךָ, רַבִּי וּמוֹרִי״. וְאָמַר לִי: בְּנִי, מִפְּנֵי מָה נִכְנַסְתָּ לְחוּרְבָּה זוֹ? אָמַרְתִּי לוֹ: לְהִתְפַּלֵּל. וְאָמַר לִי: הָיָה לְךָ לְהִתְפַּלֵּל בַּדֶּרֶךְ. וְאָמַרְתִּי לוֹ: מִתְיָרֵא הָיִיתִי שֶׁמָּא יַפְסִיקוּ בִּי עוֹבְרֵי דְּרָכִים, וְאָמַר לִי הָיָה לְךָ לְהִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה קְצָרָה. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה לָמַדְתִּי מִמֶּנּוּ שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים: לָמַדְתִּי שֶׁאֵין נִכְנָסִין לְחוּרְבָּה, וְלָמַדְתִּי שֶׁמִּתְפַּלְּלִין בַּדֶּרֶךְ, וְלָמַדְתִּי שֶׁהַמִּתְפַּלֵּל בְּדֶרֶךְ מִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה קְצָרָה. וְאָמַר לִי: בְּנִי, מָה קוֹל שָׁמַעְתָּ בְּחוּרְבָּה זוֹ? וְאָמַרְתִּי לוֹ: שָׁמַעְתִּי בַּת קוֹל שֶׁמְּנַהֶמֶת כְּיוֹנָה וְאוֹמֶרֶת: ״אוֹי שֶׁהֶחֱרַבְתִּי אֶת בֵּיתִי וְשָׂרַפְתִּי אֶת הֵיכָלִי וְהִגְלֵיתִי אֶת בָּנַי לְבֵין אוּמּוֹת הָעוֹלָם״. וְאָמַר לִי: חַיֶּיךָ וְחַיֵּי רֹאשְׁךָ, לֹא שָׁעָה זוֹ בִּלְבַד אוֹמֶרֶת כָּךְ, אֶלָּא בְּכָל יוֹם וָיוֹם, שָׁלֹשׁ פְּעָמִים אוֹמֶרֶת כָּךְ. וְלֹא זוֹ בִּלְבַד אֶלָּא, בְּשָׁעָה שֶׁיִּשְׂרָאֵל נִכְנָסִין לְבָתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּלְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת וְעוֹנִין ״יְהֵא שְׁמֵיהּ הַגָּדוֹל מְבֹורָךְ״, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְנַעְנֵעַ רֹאשׁוֹ, וְאוֹמֵר: אַשְׁרֵי הַמֶּלֶךְ שֶׁמְּקַלְּסִין אוֹתוֹ בְּבֵיתוֹ כָּךְ, מַה לּוֹ לָאָב שֶׁהִגְלָה אֶת בָּנָיו, וְאוֹי לָהֶם לַבָּנִים שֶׁגָּלוּ מֵעַל שׁוּלְחַן אֲבִיהֶם.
Rav Yitzḥak bar Shmuel said in the name of Rav: The night consists of three watches, and over each and every watch the Holy One, Blessed be He sits and roars like a lion, because the Temple service was connected to the changing of these watches (Tosefot HaRosh), and says: “Woe to Me, that due to their sins I destroyed My house, burned My Temple and exiled them among the nations of the world.” Incidental to the mention of the elevated significance of the night watches, the Gemara cites a related story: It was taught in a baraita that Rabbi Yosei said: I was once walking along the road when I entered the ruins of an old, abandoned building among the ruins of Jerusalem in order to pray. I noticed that Elijah, of blessed memory, came and guarded the entrance for me and waited at the entrance until I finished my prayer. When I finished praying and exited the ruin, Elijah said to me, deferentially as one would address a Rabbi: Greetings to you, my Rabbi. I answered him: Greetings to you, my Rabbi, my teacher. And Elijah said to me: My son, why did you enter this ruin? I said to him: In order to pray. And Elijah said to me: You should have prayed on the road. And I said to him: I was unable to pray along the road, because I was afraid that I might be interrupted by travelers and would be unable to focus. Elijah said to me: You should have recited the abbreviated prayer instituted for just such circumstances. Rabbi Yosei concluded: At that time, from that brief exchange, I learned from him, three things: I learned that one may not enter a ruin; and I learned that one need not enter a building to pray, but he may pray along the road; and I learned that one who prays along the road recites an abbreviated prayer so that he may maintain his focus. And after this introduction, Elijah said to me: What voice did you hear in that ruin? I responded: I heard a Heavenly voice, like an echo of that roar of the Holy One, Blessed be He (Maharsha), cooing like a dove and saying: Woe to the children, due to whose sins I destroyed My house, burned My Temple, and exiled them among the nations.And Elijah said to me: By your life and by your head, not only did that voice cry out in that moment, but it cries out three times each and every day. Moreover, any time that God’s greatness is evoked, such as when Israel enters synagogues and study halls and answers in the kaddish prayer, May His great name be blessed, the Holy One, Blessed be He, shakes His head and says: Happy is the king who is thus praised in his house. When the Temple stood, this praise was recited there, but now: How great is the pain of the father who exiled his children, and woe to the children who were exiled from their father’s table, as their pain only adds to that of their father (Rabbi Shem Tov ibn Shaprut).
The Zohar sees the recitation of Kaddish as a way of invoking the source of life
(תקצ) כְגַוְּונָא דָא קַדִּישׁ, יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵיהּ רַבָּא, הַהוּא שֵׁם רַבָּא עִילָּאָה עַל כּוֹלָּא, מְקוֹרָא דְחַיֵּי, דְּמִינֵיהּ נָפְקִין כָּל בִּרְכָאן וְכָל קִדּוּשָׁן, וְדָא עַלְמָא דְאָתֵי. וּלְבָתַר מְשִׁיכוּ מִנֵּיהּ, בְּעָלְמָא דִי בְרָא כִּרְעוּתֵיהּ, עַלְמָא תַּתָּאָה. בְּגַוְונָא דָא כָּל בִּרְכָאן, חוּץ מִתְּפִלָּה בִּבְרָכוֹת שֶׁאָדָם שׁוֹחֶה בָּהֶם, דְּקָא מַתְחִיל מִתַּתָּא לְעֵילָא.
(590) Like this is Kaddish: May His great Name be exalted and sanctified – that great name is above everything. It is the source of life from which all blessings and all holiness comes. And that is the world to come. And afterwards, it is drawn from it into the world that He created according to His will, the lower world. All blessings are like this, except for the blessings of prayer in which a person bows, as they begin from below to above.
The mourners Kaddish is perhaps the most well known in Ashkenazi custom, and the Mishnah Berurah explains why the Mourners Kaddish is recited again at the end of a prayer service
(י) (י) קדיש יתום אחר עלינו - שהרי לעולם צריכין לומר קדיש אחר שאמרו פסוקים ובעלינו יש ג"כ פסוקים וצריכים קדיש אחריו אלא שנהגו בקדיש זה להניחו ליתום שמת אביו ואמו מפני שיש יתומים קטנים או אפילו גדולים שאינם יכולים להיות שלוחי ציבור ולומר קדיש וברכו אחר אביו ואמו [שאם היו יכולים להתפלל לפני העמוד זהו טוב יותר מאמירת קדיש] וכבר ידוע ממעשה דר' עקיבא תועלת הגדול שיש למת כשיש לו בן האומר קדיש וברכו וביותר בתוך שנה ראשונה לכך תקנו והניחו קדיש זה שאין צריך שום דבר יותר ליתומים הן קטנים הן גדולים. ובסוף הסימן העתקתי בביאור הלכה כל דיני קדיש בקיצור ובשם מאמר קדישין יקרא:
(10) (10) The mourner's (literally, orphan's) kaddish after aleinu: As behold, we always need to say kaddish after saying verses (from the Bible). And in aleinu (the concluding prayer), there are also verses, such that we need to say kaddish after it. However, we have the practice with this kaddish to leave if for an orphan whose mother or father have died. This is because there are young orphans, and even older ones, that are unable to be the prayer leader and to say kaddish (during the prayers) and barkhu (the call to prayer) for their father or mother. (As if they were able to pray in front of the lectern, that is better than the saying of kaddish.) And the great benefit to the dead when one has a son who is saying kaddish and barkhu, especially within the first year, is already known from the story of Rabbi Akiva. That is why they decreed and established this kaddish which does not require anything else from the orphans, whether young or old. And at the end of this section, I have transcribed all the laws of kaddish in brief in the Biur Halacha (132:1), and it shall be called by the name, Maamar Kaddishin (the Essay of Kaddish).
The Shulchan Arukh notes that there is a special kaddish recited at burial, and the Rema comments on many of the details of how, when, and why mourners kaddish is recited and by whom
(ד) עכשיו נוהגים שאחר שנגמר סתימת הקבר מעפר (או לאחר שהפך האבל פניו מן המת) חולצין מנעל וסנדל ומרחיקין מעט מבית הקברות ואומרים קדיש דהוא עתיד לחדתא עלמא ואחר כך תולשין עפר ותולשין עשבים ומשליכים אחר גוום ורוחצין ידיהם במים: הגה י"א שיושבים ז"פ מפני שהרוחות מלוות אותו וכל זמן שיושבין בורחין ממנו (מהרי"ל בתשובה כ"ג בשם י"א) ובמדינות אלו לא נהגו לישב רק ג"פ אחר שרחצו הידים ואומרים כל פעם ויהי נועם וגו' יושב בסתר וגו' וכשנקבר המת ביום טוב יכולין לישב כך ג"פ כמו בחול (מ"כ בהגהות מנהגים) וה"ה אם נקבר סמוך לשבת עושין כן בשבת ונהגו להקפיד אם יכנס אדם לבית אחר קודם שירחץ וישב ג"פ ומנהג אבותינו תורה (שם במהרי"ל) ונמצא במדרשות לומר קדיש על אב (כל בו וריב"ש בשם תנחומא וספרי ובחיי בשם מסכת כלה וב"י בשם הזוהר ובא"ז בשם תנא דבי אליהו רבא) ע"כ נהגו לומר על אב ואם קדיש בתרא י"ב חדש וכן נהגו להפטיר בנביא ולהתפלל ערבית במוצאי שבתות שהוא הזמן שחוזרין הנשמות לגיהנם וכשהבן מתפלל ומקדש ברבים פודה אביו ואמו מן הגיהנם (כל בו בשם הגהות) ונהגו לומר קדיש על האם אע"פ שהאב חי עדיין אינו בידו למחות לבנו שלא יאמר קדיש על אמו (סברת הב"י ע"פ המנהג) מצוה להתענות ביום שמת אב או אם (ריב"ש וכל בו) . ג' אחין ואיש נכרי הג' אחין נוטלין ג' קדישין והאחר נוטל קדיש אחד ונהגו שאם מגיע לאדם יום שמת בו אביו ואמו שאומרים עליהם קדיש יתום לעולם ומי שיודע להתפלל כל התפלה מתפלל ואם יש אבלים אחרים נהגו שתוך שבעה לאבלם הם קודמים ואין לו קדיש כלל תוך ל' יש לו קדיש א' לאחר ל' כל הקדישין של אותו היום הם שלו ומונין שבעה ול' מיום הקבורה אע"פ שלא שמע האבל מיד (במהרי"ל) ואם נכרי הוא כא' מבני העיר לענין קדיש זו הולכים אחר המנהג (אגור בשם מהרי"ל) ואין מקום לקדיש זו אלא על אב ואם בלבד אבל לא בשאר קרובים (ב"ז) ואם אין בב"ה אבל על אביו ואמו אומר אותו קדיש מי שאין לו אב ואם בעד כל מתי ישראל (שם) ויש מקומות שנהגו ששאר קרובים אומרים קדיש על קרוביהם כשאין אבלים על אביהם ואמם ויש מקומות שאפילו יש אבלים על אביהם ואמם אומרים שאר קרובים אלא שעושים פשרה ביניהם שאין אומרים כל כך קדישים כמו האבלים על אב ואם (מהרי"ק שורש מ"ד) והולכים בכל זה אחר המנהג ובלבד שיהא מנהג קבוע בעיר והאבלים אומרים קדיש אפילו בשבת ויו"ט (ב"ז בשם ר"י מקורביי"ל) אבל לא נהגו להתפלל בשבת ויו"ט (כן הוא בתשובת מהרי"ל) אע"פ שאין איסור בדבר אבל בימות החול מי שיודע להתפלל יתפלל ויותר מועיל מקדיש יתום שלא נתקן אלא לקטנים ומי שאינו יודע להתפלל כל התפלה יתפלל למנצח ובא לציון וכו' (ב"ז) ונהגו שאין אומרים קדיש ותפלה רק י"א חדשים כדי שלא יעשו אביהם ואמם רשעים כי משפט רשע י"ב חדש ואם היו אבלים כאן ובאו אח"כ אבלים אחרים השניים יש להם הקדישים והתפלות כל ל' יום מיום הקבורה אע"פ שלא שמעו. י"א דמומר שנהרג ביד עובדי כוכבים בניו אומרים עליו קדיש (הרד"כ בית י"א ובב"ז) (וע"ל סימן ש"מ):
(4) Nowadays it is customary that after the closing of the grave with earth has been completed, — or after the mourner turned his face from the corpse, — they [the mourners] remove [their] shoes and sandals, and keep away a short [distance] from the burial grounds and [then] say Kaddish, [viz., 'May His great Name be magnified and sanctified in] the world that He will create anew etc.,' after which they detach earth and pluck grass [out of the ground] and cast it behind their back and wash their hands with water. Gloss: Some say that [after burial] they sit down seven times because the [evil] spirits follow him, and so long as they sit down, they flee from him; and in these countries the custom prevails to sit down only three times after they have washed their hands, and each time [they sit down] they say, 'And let the graciousness of the Lord our God be upon us etc.' 'O thou that dwellest in the covert of the most High etc..' When the corpse is buried on a Festival, one may six thus three times as on a weekday. Likewise, if one was buried close to [the advent of] the Sabbath, this is done [even] on the Sabbath. It is the adopted practice to be particular with one lest he enter another house before he washes [his hands] and sits down three times, and the custom of our ancestors is [considered binding] law. In the Midrashim it is found that one should recite Keddish for a father. Therefore, it is the adopted practice to recite the last Kaddish [concluding the services] twelve months for a father and mother. Likewise, is it common usage [for a mourner] to recite the Haftarah in the Prophets and to lead the services at the evening prayers at the conclusion of the Sabbath, which is the time when the souls [of the departed] return to Gehenna; and when the [mourning] son leads the Services and sanctifies [the name of God] in public, he [thereby] redeems his father and mother from Gehenna. It is the adopted usage to recite Kaddish for one's mother although the father is still living, [and the latter] has no right to prevent his son from reciting Kaddish for his mother. It is a religious duty to fast on the day that one's father and mother died. [In the case of] three brothers and a stranger [with respect to the rules of precedence concerning the recital of Kaddish, — the law is that] the three brothers get [priority to recite] three Kaddishim, and the other gets [priority to recite] one Kaddish. It is customary that when the day on which one's father or mother died, arrives, one always recites the mourner's Kaddish for them. One who knows how to lead the entire Service should do so. However, if there are other mourners [present], it is customary that within the seven days of their mourning [period], they take precedence and he has no [priority] rights [regarding] the Kaddish at all; if within [their] thirty [days of mourning], he has [priority rights to recite] one Kaddish; [if] after [their] thirty [days of mourning], — all the Kaddishim of that day belong to him. The seven and thirty [days of mourning] are counted from the day of burial, even if [the mourner] had not heard [the death report] forthwith. Whether a stranger is regarded as one of the townspeople with respect to this Kaddish, we follow the accepted practice. This [above-mentioned] Kaddish applies only [where it is recited] for a father and mother alone, but not [in the case of] other near-of-kin. If there is no one present in the Synagogue who is in mourning for one's father or mother, that Kaddish may be recited by one who has no father and mother on behalf of all the dead of Israel. There are localities where it is customary that other [surviving] near-of-kin recite Kaddish for their relations where [the latter leave] no parental mourners; and there are localities where even if there are parental mourners, the other [surviving] near-of-kin [may also] recite [the Kaddish], only that they [the latter] make a mutual agreement not to recite as many Kaddishim as would the mourners for a father and mother [proper]. In this entire [matter] we follow the accepted custom, provided the custom is fixed in the [particular] city. The mourners recite Kaddish even on the Sabbath and Festivals, but it is not customary for them to lead the services on the Sabbath and Festivals, although there exists no prohibition against [this] matter. However, during the weekdays, whoever knows how to lead the Services, should do so, and [this] is [even] more efficacious than [reciting] the mourner's Kaddish, which was instituted [originally] only for minors. And one who knows not how to lead the entire Service, should lead the Service [at least] from [the section beginning with] 'For the chief musician etc.,' 'And a redeemer shall come to Zion etc.' It is the adopted custom to recite Kaddish and lead the Services only for eleven months so that [children] should not consider their father and mother wicked, for the judgment of a wicked person [in Gehenna lasts] twelve months. If there were mourners present here, and later other mourners came, — the latter have [priority with respect to] the Kaddish and [leading] the Services throughout the thirty days [of their mourning] from the day of burial, although [the latter] did not hear [the death report until later]. Some say that [in the case of] an apostate Jew who was murdered by heathens, [the law is that] his children recite Kaddish for him.
Upon completing a masekhet of Talmud, there is the tradition to recite this liturgical composition which includes Kaddish
(א) הֲדְרָן עֲלָךְ מַסֶּכֶת (יאמר שם המסכת) וְהֲדְרָךְ עֲלָן. דַּעְתָּן עֲלָךְ מַסֶּכֶת (יאמר שם המסכת) וְדַעְתָּךְ עֲלָן. לָא נִתְנְשֵׁי מִינָךְ מַסֶּכֶת (יאמר שם המסכת) וְלֹא תִתְנְשֵׁי מִינָן, לָא בְּעָלְמָא הָדֵין וְלֹא בְּעָלְמָא דְאַָתֵי:
(ב) יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֶאֱלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁתְּהֵא תּוֹרָתְךָ אֻמָּנוּתֵנוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה וּתְהֵא עִמָּנוּ לָעוֹלָם הַבָּא. חֲנִינָא בַּר פָּפָּא, רָמִי בַּר פָּפָּא, נַחְמָן בַּר פָּפָּא, אַחַאי בַּר פָּפָּא, אַבָּא [מָרִי] בַּר פָּפָּא, רַפְרָם בַּר פָּפָּא, רָכִישׁ בַּר פָּפָּא, סוּרְחָב בַּר פָּפָּא, אַדָּא בַּר פָּפָּא, דָּרוּ בַּר פָּפָּא:
(ג) הַעֲרֵב נָא יְיָ אֱלֹהֵינוּ, אֶת דִּבְרֵי תּוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִיפִיּוֹת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנִהְיֶה כּוּלָנוּ אֲנַחְנוּ וְצֶאֱצָאֵינוּ וְצֶאֱצָאֵי עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כּוּלָנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ וְלוֹמְדֵי תּוֹרָתְךָ. מֵאֹיְבַי תְּחַכְּמֵנִי מִצְוֹתֶךָ כִּי לְעוֹלָם הִיא לִי. יְהִי לִבִּי תָמִים בְּחֻקֶּיךָ לְמַעַן לֹא אֵבוֹש. לְעוֹלָם לֹא אֶשְׁכַּח פִּקּוּדֶיךָ כִּי בָם חִיִּיתָנִי. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ לַמֽדֵנִי חֻקֶּיךָ. אָמֵן אָמֵן אָמֵן סֶלָה וָעֶד:
(ד) מוֹדִים אֲנַחְנוּ לְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֶאֱלֹהֵי אַבוֹתֵינוּ שֶׁשַּׂמְתָּ חֶלְקֵנוּ מִיּוֹשְׁבֵי בֵּית הַמִּדְרָשׁ, וְלֹא שַׂמְתָּ חֶלְקֵנוּ מִיּוֹשְׁבֵי קְרָנוֹת. שֶׁאָנוּ מַשְׁכִּימִים וְהֵם מַשְׁכִּימִים. אָנוּ מַשְׁכִּימִים לְדִבְרֵי תּוֹרָה וְהֵם מַשְׁכִּימִים לִדְבָרִים בְּטֵלִים. אָנוּ עֲמֵלִים וְהֵם עֲמֵלִים. אָנו עֲמֵלִים וּמְקַבְּלִים שָׂכָר וְהֵם עֲמֵלִים וְאֵינָם מְקַבְּלִים שָׂכָר. אָנוּ רָצִים וְהֵם רָצִים. אָנוּ רָצִים לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא, וְהֵם רָצִים לִבְאֵר שַׁחַת. שֶׁנֱאמַר: וְאַתָּה אֱלֹהִים תּוֹרִדֵם לִבְאֵר שַׁחַת אַנְשֵׁי דָמִים וּמִרְמָה לֹא יֶחֱצוּ יְמֵיהֶם וַאֲנִי אֶבְטַח בָּךְ:
(ה) יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהַי, כְּשֵׁם שֶׁעֲזַרֽתַּנִי לְסַיֵים מַסֶּכֶת (יאמר שם המסכת), כֵּן תּֽעַזְרֵנִי לְהַתְחִיל מַסֶּכְתּוֹת וּסֽפָרִים אַחֵרִים וּלְסַיֵימָם, לִלְמֹד וּלְלַמֵּד, לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי תַלְמוּד תּוֹרָתֶךָ בְּאַהֲבָה, וּזְכוּת כָּל הַתַּנָּאִים וַאַמוֹרָאִים וּתַלְמִידֵי חֲכָמִים יַעֲמוֹד לִי וּלְזַרְעִי שֶׁלֹא תָּמוּש הַתּוֹרָה מִפִּי וּמִפִּי זַרְעִי עַד עוֹלָם. וַיִתְקַיֵים בִּי: בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹתָךְ בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ. כִּי בִי יִרְבּוּ יָמֶיךָ וְיוֹסִיפוּ לְּךָ שְׁנוֹת חַיִּים. אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ בִּשְׂמֹאולָהּ עֹשֶׁר וְכָבוֹד. יְיָ עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן יְיָ יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם:
(ו) יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא. בְּעָלְמָא דִּי הוּא עָתִיד לְאִתְחַדְתָּא. וּלְאַחֲיָאה מֵתַיָּא. וּלְאַסָּקָא יַתְּהוֹן לְחַיֵּי עָלְמָא. וּלְמִבְנָא קַרְתָּא דִּי יְרוּשְלֵם. וּלְשַׁכְלְלָא הֵיכָלֵהּ בְּגַוָּהּ. וּלְמֶעֱקַר פּוּלְחָנָא נוּכְרָאָה מִן אַרְעָה. וּלְאָתָבָא פּוּלְחָנָא דִּי שְׁמַיָּא לְאַתְרָהּ. וְיַמְלִיך קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בּמַלְכוּתֵה וִיקָרֵהּ. בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב. וְאִמְרוּ אָמֵן. יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא. יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵהּ דְּקֻדְשָׁא. בְּרִיךְ הוּא. לְעֵלָּא (בעשי"ת לְעֵלָּא לְעֵלָּא מִכָּל) מִן כָּל בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחֱמָתָא דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא. וְאִמְרוּ אָמֵן. [עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל רַבָּנָן וְעַל תַּלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל תַּלְמִידֵי תַלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל מַאן דְּעָסְקִין בְּאוֹרַיְתָא דִּי בְאַתְרָא [בא"י: קַדִּישָׁא] הָדֵין וְדִי בְכָל אֲתַר וַאֲתַר. יִהֵא לְהוֹן וּלְכוֹן שְׁלָמָא רַבָּא חִנָּא וְחִסְדָּא וְרַחֲמֵי וְחַיֵּי אֲרִיכֵי וּמְזוֹנֵי רְוִיחֵי וּפֻרְקָנָא מִן קֳדָם אֲבוּהוֹן דִּי בִשְׁמַיָא (וְאַרְעָא) וְאִמְרוּ אָמֵן:] יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא וְחַיִּים עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל. וְאִמְרוּ אָמֵן: עוֹשֶׂה שָׁלוֹם (בעשי"ת הַשָּׁלוֹם) בִּמְרוֹמָיו הוּא יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן:
(1) We will return to you, Tractate ____ [fill in the name of the tractate], and you will return to us; our mind is on you, Tractate ____, and your mind is on us; we will not forget you, Tractate ____, and you will not forget us – not in this world and not in the next world.
(2) May it be Your will, our G-d, and the G-d of our fathers, that we should be loyal to Your Torah in this world, and it should be with us in the next world. Chaninah bar Pappa, Rami bar Pappa, Nachman bar Pappa, Achai bar Pappa, Aba bar Pappa, Rafram bar Pappa, Rachish bar Pappa, Sorchav bar Pappa, Ada bar Pappa, Daro bar Pappa.
(3) Please make it sweet, G-d our G-d, the words of Your Torah. In our mouths, and in the mouths of your nation the House of Israel. And it should be that we, all of us, our children and the children of your nation the House of Israel, that we should all know Your name and learn Your Torah. [Psalms 119:98] "Your commandment makes me wiser than my enemies, for it is ever with me." [Psalms 119:80] "Let my heart be complete in Your statutes, in order that I may not be put to shame." [Psalms 119:93] "I will never forget Your precepts; for with them You have quickened me." [Psalms 119:12] "Blessed are You O G-d, teach me Your statutes." (and forever)
(4) We give thanks before You, Lord, our G-d and G-d of our fathers, for you gave us a share among those who sit in the study hall, and not among those who sit on street corners. For we arise early, and they arise early; we arise for words of Torah, and they arise for words of emptiness. We work, and they work; we work and receive a reward, and they work and do not receive a reward. We run, and they run; we run towards eternal life, and they run to a pit of desolation. As it says: (Psalms 55:24) "And You, O Lord, bring them down into a pit of desolation, people of blood and deceit will not live out half of their days; and I, I will trust in You."
(5) May it be your will, Lord my G-d, just as You have helped me to complete tractate _____, so too may you help me to start other tractates and books, and to complete them, to learn and to teach, to observe and to enact and to fulfill all the words of the teaching of your Torah with love. And may the merit of all of the Tannaim and Amoraim and Torah scholars be present for me and for my descendants, to ensure that the Torah does not depart from my mouth and from the mouths of my descendants for all eternity. And may the following be fulfilled for me: (Proverbs 6:22) "When you walk, it will lead you, when you lie down, it will watch over you. When you awake, it will speak with you." (Proverbs 9:11) "For through me your days will be multiplied, and the years of your life will be increased." (Proverbs 3:16) "Length of days is in her right hand; in her left, riches and honor." (Psalms 29:11) "G-d will give strength to his nation, G-d will bless his nation with peace."
(6) May your great name be made holier and greater, in this world that he is destined to renew and to give life to the dead and raise them to eternal life, to build the city of Yerushalayim, and complete the Beis HaMikdosh in its midst. And to uproot idol worship from the Land, return the service of the Heaven to its place, and the Holy One Blessed Be He shall rule in his majesty and splendor in our lives, and in the lifetime of the entire household of Israel, swiftly and in the near future; and say, Amen. May his great name be blessed, forever and ever. Blessed, praised, glorified, exalted, extolled, honored elevated and lauded be the Name of the holy one, Blessed is he- above and beyond any blessings and hymns, Praises and consolations which are uttered in the world; and say Amen. May there be abundant peace from Heaven, and life, upon us and upon all Israel; and say, Amen.