Learn the גמ׳ גופא until the bottom of the page וכן בגירשין with רש״י and תוס׳
How do you understand the מח׳ between ר׳ יוסי and ר׳ יהודה ?
What is the מח׳ between רבי and ר׳ אלעזר ב״ר שמעון ?
How do you understand the מח׳ between ר׳ יוסי and ר׳ יהודה ?
What is the מח׳ between רבי and ר׳ אלעזר ב״ר שמעון ?
גּוּפָא: הָיָה מְדַבֵּר עִם הָאִשָּׁה עַל עִיסְקֵי גִּיטָּהּ וְקִידּוּשֶׁיהָ, וְנָתַן לָהּ גִּיטָּהּ וְקִידּוּשֶׁיהָ וְלֹא פֵּירֵשׁ – רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: דַּיּוֹ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: צָרִיךְ לְפָרֵשׁ. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: וְהוּא שֶׁעֲסוּקִין בְּאוֹתוֹ עִנְיָן. וְכֵן אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר רַבִּי אוֹשַׁעְיָא: וְהוּא שֶׁעֲסוּקִין בְּאוֹתוֹ עִנְיָן. כְּתַנָּאֵי: רַבִּי אוֹמֵר: וְהוּא שֶׁעֲסוּקִין בְּאוֹתוֹ עִנְיָן. רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אַף עַל פִּי שֶׁאֵין עֲסוּקִין בְּאוֹתוֹ עִנְיָן. וְאִי לָאו דַּעֲסוּקִין בְּאוֹתוֹ עִנְיָן, מְנָא יָדְעָה מַאי קָאָמַר לַהּ? אָמַר אַבָּיֵי: מֵעִנְיָן לְעִנְיָן בְּאוֹתוֹ עִנְיָן. אָמַר רַב הוּנָא אָמַר שְׁמוּאֵל: הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי. אֲמַר לֵיהּ רַב יֵימַר לְרַב אָשֵׁי: וְאֶלָּא הָא דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: כׇּל שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ בְּטִיב גִּיטִּין וְקִידּוּשִׁין לֹא יְהֵא לוֹ עֵסֶק עִמָּהֶם, אֲפִילּוּ לָא שְׁמִיעַ לֵיהּ הָא דְּרַב הוּנָא אָמַר שְׁמוּאֵל? אֲמַר לֵיהּ: אִין, הָכִי נָמֵי.
§ The Gemara discusses the matter itself: If he was speaking to the woman about matters of her bill of divorce or her betrothal, and he gave her bill of divorce or her betrothal to her and did not clarify his intention, Rabbi Yosei says: This is sufficient for him. Rabbi Yehuda says: He is required to clarify. Rav Yehuda says that Shmuel says: And this is the halakha provided that they were discussing the same issue and had not moved on to a different topic. And likewise, Rabbi Elazar says that Rabbi Oshaya says: And this is the halakha provided that they were discussing the same issue. The Gemara comments: This disagreement is like a dispute between tanna’im on this topic. Rabbi Yehuda HaNasi says: And this is the halakha provided that they were discussing the same issue. Rabbi Elazar bar Rabbi Shimon says: This is the halakha despite the fact that they were not discussing the same issue. The Gemara asks: And if they were not discussing the same issue, from where does she know what he is saying to her? They have already changed the topic of conversation, and these expressions on their own are ambiguous. Abaye said: They have not changed to an entirely different topic; rather, they changed from discussing one topic to discussing another topic within the same general topic. In other words, they were no longer speaking directly about divorce or betrothal, but they were still discussing related matters. Therefore, his intention was clear to her when he made his statement. Rav Huna says that Shmuel says: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei. Rav Yeimar said to Rav Ashi: But if so, with regard to that which Rav Yehuda says that Shmuel says: Anyone who does not know the nature of bills of divorce and betrothals should have no dealings in them, i.e., he may not serve as a judge in cases of this kind lest he permit that which is prohibited, does this principle apply even if that individual did not hear this halakha that Rav Huna says that Shmuel says? Since this type of case is uncommon, should such an individual be considered unfamiliar with the halakhot of bills of divorce and betrothals? Rav Ashi said to him: Yes, it is indeed so; this person is considered to lack the requisite knowledge to deal with these cases. This ruling is an important matter with regard to the halakhot of betrothal, and one who is unaware of it might err.
גמ'. גופא היה מדבר עם האשה על עיסקי גיטה וקידושיה, ונתן לה גיטה וקידושיה ולא פירש, רבי יוסי אומר דיו, ר' יהודה אומר צריך לפרש אמר רב יהודה אמר שמואל והוא שעסוקין באותו ענין וכו' אמר רב הונא אמר שמואל הלכה כר' יוסי. ונחלקו הראשונים ביחס דהמחלוקת שבין רבי יוסי ורבי יהודה לבין המחלקות שבין רבי ורבי אלעזר בן ר"ש. כתב הרשב"א וז"ל אמר אביי מענין לענין ובאותו ענין. והיינו תנאי דר' דאמר עסוקין באותו ענין ממש כר"י, ור"א בר"ש דאמר מענין לענין ובאותו ענין כר' יוסי והלכך הלכה בהא כר"א בר"ש ואפי' נסתלקו מענין לענין ובאותו ענין וכתנאי דקאמר לאו אדשמואל קאי אלא אעיקר פלוגתייהו דר' יוסי ור' יהודה, והני תנאי כהני תנאי קאמר, אבל ראיתי להרב בעל העיטור ז"ל שכתב שאם נסתלקו מענין לענין ובאותו ענין אינה מקודשת כרבי ולפי דבריו כתנאי אדברי שמואל קאי כלומר דרבי ורשב"א פליגי בדר' יוסי, דרבי סבר דדברי ר' יוסי בעסוקין ממש ורשב"א סבר אפי' אין עסוקין ממש עכ"ל. הרשב"א עצמו ביאר דשתי כתי התנאים חולקים באותה מחלוקת. דלפי רבי ורבי יהודה צריך באותו ענין ממש אבל מענין לענין באותו ענין אינו מועיל, ורבי יוסי ורבי אלעזר בן רבי שמעון סברי דגם מענין לענין באותו ענין סגי. אבל העיטור ביאר דרבי ורבי אלעזר בר ר"ש חולקים בדעת רבי יוסי דסגי בהיה מדבר עמה בעסקי גיטה וקידושיה, דההלכה כוותיה. דרבי אלעזר בן רבי שמעון סבור דמענין לענין באותו ענין סגי, ורבי מצריך עסוקין באותו ענין. ורבי יהודה דברייתא הראשון הויא דעה שלישית דגם עסוקין באותו ענין אינו סגי ובעינן אמירה מפורשת. ונראה דעסוקין באותו ענין יוצר אומדנא דמוכח דיש דעת לקידושין וגירושין וזה בודאי סגי בכהת"כ כגון במקח וממכר וכדומה. וא"כ, שיטת רבי יהודה לפי העיטור צריך בירור, כי למה סבור דאומדנא דמוכח אינו סגי בקידושין. ונראה, דהביאור הוא כמש"כ לעיל (דף ה: בענין ידות אות ב) דלפי הרמב"ם יש דין מיוחד דמעשה גירושין צריך להיות בתורת גירושין לשם גירושין, ומעשה קידושין נמי צריך להיות בתורת קידושין לשם קידושין. וכמש"כ הרמב"ם (פרק א מהלכות גירושין הל"ט) וז"ל ומנין שאינו נותנו לה אלא בתורת גירושין, שנ' ספר כריתות ונתן בידה שיתן אותו בתורת ספר כריתות עכ"ל. ויש לומר דלפי רבי הא דהגט ניתן במצב דעסוקין באותו ענין זה בעצמו מגדיר את הנתינה כחלות שם נתינה בתורת גירושין או קידושין. אבל רבי יהודה סבר דלעולם בעינן אמירה מפורשת מהמקדש או מהמגרש כדי שהנתינה תהיה חלות שם נתינה בתורת גיטין וקידושין.