בְּתוּלָה נִשֵּׂאת לַיּוֹם הָרְבִיעִי, וְאַלְמָנָה לַיּוֹם הַחֲמִישִׁי. שֶׁפַּעֲמַיִם בַּשַּׁבָּת בָּתֵּי דִינִין יוֹשְׁבִין בָּעֲיָרוֹת, בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי וּבַיּוֹם הַחֲמִישִׁי, שֶׁאִם הָיָה לוֹ טַעֲנַת בְּתוּלִים, הָיָה מַשְׁכִּים לְבֵית דִּין:
A virgin is married on Wednesday and a widow on Thursday. The reason for the former is that twice a week courts convene in the towns, on Monday and Thursday, so that if the husband had a claim concerning the bride’s virginity when consummating the marriage on Wednesday night, he would go early the next day to court and make his claim.
שאם יש לו טענת בתולים. כגון שיאמר בעלתי ולא מצאתי דם, לא שנא אם היא קטנה או נערה או בוגרת. או פתח פתוח מצאתי, אם היא קטנה או נערה, אבל בוגרת אין לה טענת פתח פתוח:
שמא יש לו טענת בתולים – such that he [i.e., the husband] would say, I engaged in sexual intercourse but I did not find blood; it made no difference whether she was a minor or a young maiden or an adult, or whether I found an absence of virginity [in her]. If she was a minor or a young maiden , but if she was an adult, there can be no claim of the absence of virginity.
ישכים ויבא לב״ד. בעוד כעסו עליו, שמא יתפייס ותתקרר דעתו ויקיימנה ושמא זנתה תחתיו והרי היא אסורה עליו. ובגמרא פריך ותנשא באחד בשבת ואם יש לו טענת בתולים ישכים ביום שני לבית דין. ומשני, שקדו חכמים על תקנת בנות ישראל שיהא טורח בסעודה שלשה ימים, אחד בשבת ושני בשבת ושלישי בשבת, וברביעי כונסה. ובזמן שאין בתי דינין יושבים בשני ובחמישי, אשה נישאת בכל יום, והוא שטרח בסעודה שלשה ימים. ומפני תקנת עניים נוהגים בקצת מקומות לישא בערב שבת. וטעמא דאלמנה ליום חמישי, שקדו חכמים על תקנת בנות ישראל שיהא שמח עמה שלשה ימים, חמישי בשבת וששי בשבת ושבת. והנושא את האלמנה אסור בעשיית מלאכה ג׳ ימים. והנושא את הבתולה כל שבעה. ולענין ברכת חתנים, בין בחור שנשא אלמנה בין אלמן שנשא בתולה מברכים ברכת חתנים כל שבעה ואלמן שנשא אלמנה, יום אחד:
ישכים ויבא לב"ד – all the while his anger is upon him, lest he become appeased and be pacified and sustain her and lest she invite unfaithfulness against him and she became forbidden to him. , and the Gemara raises the question , if she should get married on Sunday and if he has a claim [against her] concerning her virginity , he should get up early on Monday morning to go to the Jewish court. And they responded that the Sages were considerate towards the daughters of Israel (in ordaining weddings to be held on the fourth day of the week) that he should be engaged in preparations for the [wedding] meal for three days, Sunday Monday and Tuesday and on Wednesday, he would consummate the marriage. And at a time when the Jewish courts would not be in session on Mondays and Thursdays, a woman may be married on any day, but that he should be engaged in the preparations for the [wedding] meal for three days. And because of the ordinance for the poor, we have the practice in some places to marry on Fridays. And the reason that a widow [would marry] on Thursdays, is because the Sages were considerate towards the daughters of Israel that he should be happy with her for three days: Thurday, Friday and Shabbat. And a person who marries a widow it is prohibited to engage in work for three days, but one who marries a virgin [is prohibited to engage in work] all seven days. And regarding the wedding blessings [in the Birkat HaMazon/the blessing following the meal], it makes no difference whether a young man married a widow or whether a widower married a virgin, we recite the wedding blessings all seven days. But a widower who married a widow, [recites them] one day.
בְּתוּלָה, כְּתֻבָּתָהּ מָאתַיִם. וְאַלְמָנָה, מָנֶה. בְּתוּלָה אַלְמָנָה, גְּרוּשָׁה, וַחֲלוּצָה, מִן הָאֵרוּסִין, כְּתֻבָּתָן מָאתַיִם, וְיֵשׁ לָהֶן טַעֲנַת בְּתוּלִים. הַגִּיּוֹרֶת, וְהַשְּׁבוּיָה, וְהַשִּׁפְחָה שֶׁנִּפְדּוּ וְשֶׁנִּתְגַּיְּרוּ, וְשֶׁנִּשְׁתַּחְרְרוּ, פְּחוּתוֹת מִבְּנוֹת שָׁלֹשׁ שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד, כְּתֻבָּתָן מָאתַיִם, וְיֵשׁ לָהֶן טַעֲנַת בְּתוּלִים:
With regard to a virgin, her marriage contract is two hundred dinars, and with regard to a widow, her marriage contract is one hundred dinars. With regard to a virgin who is a widow, a divorcée, or a ḥalutza who achieved that status from a state of betrothal, before marriage and before consummation of the marriage, for all of these their marriage contract is two hundred dinars, and they are subject to a claim concerning their virginity, as their presumptive status of virginity is intact. With regard to a female convert, or a captive woman, or a maidservant, who were ransomed with regard to the captive, or who converted with regard to the convert, or who were freed with regard to the maidservant, when they were less than three years and one day old, their marriage contract is two hundred dinars, as their presumptive status is that of a virgin. Even if they were subject to intercourse when they were younger than that age, the hymen remains intact. And they are subject to a claim concerning their virginity.
הגדול שבא על הקטנה – הפחותה מבת שלוש שנים ויום אחד, שאין ביאתה ביאה, והקטן שבא על הגדולה – פחות מבן תשע שנים ויום אחד, שאין ביאתו ביאה. הגדרה זו של קטנה וקטן התואמת להלכה במשנתנו מצויה בתוספתא (פ"א ה"ב) ובירושלמי (כה ע"ב): "משום רבי יהודה בן אגרא אמרו: אי זו היא קטנה ואי זהו קטן? קטן פחות מבן תשע שנים ויום אחד, קטנה פחותה מבת שלש שנים ויום אחד". אמנם אף כי בעילתו אינה נחשבת למעשה אישות מלא מכל מקום בפועל הגדולה כבר איננה בתולה, אבל ביאתו אינה מעשה הממיט עליה קלון עולמים. ייתכן גם שחכמים או הציבור הניחו שבמקרה כזה לא נפגעו הבתולים ולכן המעשה המיני לא היה שלם, ובפועל הבתולים נחשבים כאילו לא נפגעו. מן הראוי להדגיש שהדיונים במקרים אלו הם במישור הפורמלי, האם המעשה הוא חטא מיני, ולא במישור המעשי (האם בתוליה נפגעו בפועל), ומוכת עץ – אישה שאיבדה את בתוליה מחמת מכה או בכל דרך שאינה דרך של ביאה. כל אלה נידונות כבתולות, ולכן כתובתן מאתים דברי רבי מאיר וחכמים אומרים מוכת עץ כתובתה מנה – במדרש מובא נימוק מדרשי להלכה זו: "רבי אבהו משום רבי אלעזר: טעמיה דרבי מאיר – 'ואיש לא ידעה' – הא אם נבעלה מעץ בתולה; טעמהון דרבנן – 'בתולה' – הא אם נבעלה מעץ אינה בתולה" (בראשית רבה, ס ה, עמ' 645-644). מפשט המשנה עולה לכאורה כי חכמים מבחינים בין שני המקרים הראשונים ובין מוכת עץ. בבבלי נראה כי רב קורא אחרת את המשנה ומבין כי המחלוקת הנה גורפת, כך שלפי חכמים אף במקרים של גדול וקטנה או קטן וגדולה הכתובה תעמוד על מנה. בעקבות עימות עמדת רב עם לשון המשנה מציע רבא עמדת ביניים שלפיה גדולה שבא עליה קטן דומה למוכת עץ, אך קטנה שבא עליה גדול לדעת כולם תהיה זכאית לכתובת בתולה. לקריאתו של רב ניתן להציע סימוכין ממבנה המשנה: כפי שנראה להלן, משנה ב ומשנה ד יוצרות תקבולת ניגודית. משנה ב מציעה מקרי גבול אשר בהם, למרות הכול, כתובת האישה עומדת על סכום של מאתיים זוז ויש לבעל טענת בתולים; משנה ד מציעה מקרי גבול קרובים לראשונים אך בהם כתובת האישה אינה אלא מנה ואין לבעל טענת בתולים, ובתווך מצויה משנה ג – ניתן להציע כי משנה זו מציגה את המקרים שבמחלוקת – גדול הבא על הקטנה, קטן הבא על הגדולה ומוכת עץ. לפירוש זה, אף על פי שלשון חכמים מתייחסת ספציפית למוכת עץ, הרי שכוונת העורך הייתה כי יש מחלוקת גורפת בין רבי מאיר לחכמים בכל שלושת המקרים שבמשנה. "מוכת העץ" היא מי שאין לה בתולים, אך היא טוענת שאיבדה אותם כתוצאה מתאונה או מאמץ יתר ולא ממעשה שיש בו כיעור (בניגוד ל"דרוסת איש"). מוכת העץ אינה חשודה, אפוא, בהתנהגות לא ראויה, אך אין לה בתולים. היחס אל הבתולים בא לידי ביטוי בשאלה האם הכהן הגדול רשאי לשאת מוכת עץ. מחד גיסא אין בה קלון, ומאידך גיסא גם אין לה בתולים. במשנת יבמות (פ"ו מ"ד) יש מחלוקת האם רשאי לשאת בוגרת, ולכל הדעות אינו רשאי לשאת "מוכת עץ". מוכת העץ נזכרת רבות בהלכה, והיחס אליה הוא סלחני ואמפטי במיוחד. נפתח בכך שמוכת העץ איננה נזכרת במקרא. שם נאמר שאם לא נמצאו לנערה בתולים רשאי הוא לגרשה בחרפה. הסיטואציה קשה. היא טוענת שלא חטאה, ואיננו מאמינים לה. היא יכולה הייתה לטעון שחטאה לפני אירוסיה ובכך הייתה מנקה את עצמה מעוון חמור, אבל בכך הייתה גם מורידה מערכה ב"שוק" הנישואים. לפי רבן גמליאל ורבי אליעזר היא נאמנת לטעון "מוכת עץ אני", ולפי רבי יהושע עליה להביא ראיה לדבריה (להלן מ"ז). המחלוקת בין התנאים היא למעשה שאלת האמפטיה והאמון לטענת מוכת העץ, כמו גם לטענות אחרות של האישה. רבי יהושע אינו מאמין לאישה, ורבן גמליאל ורבי אליעזר מאמינים לדבריה. ייתכן שרבי אליעזר מהלך בשיטת בית שמאי הנוקטת מתן כבוד רב יחסית לזכויות האישה. המחלוקת בדבר היחס למוכת העץ חוזרת במשנתנו. לפי רבי מאיר מוכת עץ זוכה ליחס כבוד כאישה רגילה (בתולה), ולפי חכמים זוכה ליחס מזלזל כמי שאיבדה את בתוליה וחלק מחינה (כאלמנה וגרושה), אם כי ודאי אינה מואשמת במעשה שיש בו כיעור. אותה מחלוקת חוזרת גם לגבי אחות של כהן שהיא מוכת עץ: "אחותו ארוסה – רבי מאיר אומר יטמא, רבי יהודה ורבי שמעון אומרים לא יטמא. מוכת עץ רבי מאיר אומר יטמא, רבי יהודה ורבי שמעון אומרים לא יטמא" (שמחות, פ"ד ה"ה, עמ' 117; ירו', יבמות פ"ו ה"ד, ז ע"ג). מוכת העץ עדיין נחשבת לבת משפחת הכוהנים, ולפי רבי יהודה ורבי שמעון כבר יצאה מחיק המשפחה, והכהן אינו מקורב יותר לאחותו. כבר התלמודים קישרו את כל המחלוקות וראו בהן שיטה אחידה של רבי מאיר, קרובה לזו של רבן גמליאל ורבי אליעזר (ירו', כה ע"ג; בבלי, יבמות ס ע"ב). במשנת יבמות הנזכרת (פ"ו מ"ד) אין מחלוקת על מעמדה של מוכת העץ, וברור שאסור לכהן גדול לשאת אותה. רק על דרך השערה ניתן לטעון שרבי מאיר ורבותיו (רבי אליעזר ורבן גמליאל), המאמינים אולי למוכת העץ ומתייחסים אליה באמפטיה וברחמים, אולי גם יתירוה לכהן גדול. אבל אין לכך ראיה במקורות. ברוח הגישה המקלה נהג גם רבי יהודה הנשיא: "מעשה באשה אחת שלא נמצאו לה בתולים ובא מעשה לפני רבי אמר לה איכן הן אמרה ליה מעלותיו שלבית אבא היו גבוהין ונשרו והאמינה רבי" (ירו', כה ע"א). עם כל זאת, בספרות האמוראית נמצאת גם הגבלה מהותית על הגישה המקלה: "הדא דתימר שלא להפסידה מכתובתה אבל לקיימה אינו רשאי משום ספק סוטה" (ירו', שם). אם כן, הנאמנות היא רק לגבי זכותה לכתובה אך לא לקיימה. זו גישת ביניים שבין הגישה התנאית המקלה לגישה המחמירה (שגם היא תנאית). אין לראות בה פרשנות, אלא גישת ביניים. בספרות האמוראית גישות שונות. יש שנאמר בה "פתח פתוח מצאתי נאמן להפסידה בכתובתה" (בבלי, ט ע"ב), ולעתים מאמינים לה ואף מחפשים הסברים שונים ומתאמצים לפרש את דבריה להיתר (שם, י ע"א). לעתים הבעל אף מוצא את עצמו מותקף ומואשם (שם, י ע"ב). לא מן הנמנע שחלק מהעדויות הן תלויות נסיבות, לעתים נחשדה הנערה ולעתים נחשד הגבר, והחכם פעל ונהג בהתאם לדעה המוקדמת שלו ושל הקהילה, ואולי גם בהתאם לאופיו.
וְהַנַּעֲרָ טֹבַת מַרְאֶה מְאֹד בְּתוּלָה (בראשית כד, טז), תְּנֵינַן מֻכַּת עֵץ כְּתֻבָּתָהּ מָאתַיִם, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים מֻכַּת עֵץ כְּתֻבָּתָהּ מָנֶה. רַבִּי חֲנִינָא מִשֵּׁם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר טַעְמֵיהּ דְּרַבִּי מֵאִיר (בראשית כד, טז): וְאִישׁ לֹא יְדָעָהּ, הָא אִם נִבְעֲלָה מֵעֵץ בְּתוּלָה. טַעְמַיְהוּ דְרַבָּנָן, בְּתוּלָה, הָא אִם נִבְעֲלָה מֵעֵץ אֵינָהּ בְּתוּלָה. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן לֹא נִבְעֲלָה אִשָּׁה מִמָּהוּל לִשְׁמוֹנָה תְּחִלָּה אֶלָּא רִבְקָה. אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ לְפִי שֶׁבְּנוֹתָן שֶׁל עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים מְשַׁמְּרוֹת עַצְמָן מִמְּקוֹם עֶרְוָתָן וּמַפְקִירוֹת עַצְמָן מִמָּקוֹם אַחֵר, אֲבָל זֹאת בְּתוּלָה מִמְּקוֹם בְּתוּלִים, וְאִישׁ לֹא יְדָעָהּ, מִמָּקוֹם אַחֵר. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִמַּשְׁמַע שֶׁנֶּאֱמַר בְּתוּלָה, אֵין אָנוּ יוֹדְעִים וְאִישׁ לֹא יְדָעָהּ, אֶלָּא אֲפִלּוּ אָדָם לֹא תָבַע בָּהּ, עַל שֵׁם (תהלים קכה, ג): לֹא יָנוּחַ שֵׁבֶט הָרֶשַׁע וגו'. וַתֵּרֶד הָעַיְנָה וַתְּמַלֵּא כַדָּהּ וַתָּעַל, כָּל הַנָּשִׁים יוֹרְדוֹת וּמְמַלְּאוֹת מִן הָעַיִן, וְזוֹ כֵּיוָן שֶׁרָאוּ אוֹתָהּ הַמַּיִם מִיָּד עָלוּ, אָמַר לָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַתְּ סִימָן לְבָנַיִךְ, מָה אַתְּ כֵּיוָן שֶׁרָאוּ אוֹתָךְ הַמַּיִם מִיָּד עָלוּ, אַף בָּנַיִךְ כֵּיוָן שֶׁהַבְּאֵר רוֹאָה אוֹתָן מִיָּד תִּהְיֶה עוֹלָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (במדבר כא, יז): אָז יָשִׁיר יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת עֲלִי בְאֵר.
“The girl was of very fair appearance, a virgin, and a man had not been intimate with her; she went down to the spring, she filled her jug, and came up” (Genesis 24:16).
“The girl was of very fair appearance, a virgin” – we learn in a mishna: The marriage contract of a woman whose hymen was ruptured by wood is two hundred [zuz], these are the words of Rabbi Meir. The Rabbis say: The marriage contract of a woman whose hymen was ruptured by wood is one hundred. Rabbi Ḥanina in the name of Rabbi Eliezer: The source for Rabbi Meir is: “[A virgin,] and a man had not been intimate with her” – implying that if a girl’s hymen had been ruptured by wood, she is [still considered] a virgin. The source for the Rabbis is: “A virgin” – implying that if her hymen had been ruptured by wood, she is not a virgin.
Rabbi Yoḥanan said: No one other than Rebecca was the first woman to consort with someone who was circumcised at eight days.
Reish Lakish said: Because the daughters of idolaters preserve themselves in the place of their virginity but are lax regarding their other orifices, [the Torah tells us that] this one was “a virgin” from the place of the hymen, “and a man had not been intimate with her” from other orifices.
Rabbi Yoḥanan said: From the fact that it states: “Virgin,” do we not know that “a man had not been intimate with her”? The explanation is that she was not even propositioned by any man, in accordance with the verse: “Indeed, the rod of wickedness [will not rest upon the lot of the righteous, lest the righteous set their hands to wrongdoing]” (Psalms 125:3).
“She went down to the spring, she filled her jug, and came up” – all the women were going down and drawing water from the spring, but this one, when the water saw her it immediately rose up [towards her]. The Holy One blessed be He said to her: ‘You are a precursor for your descendants; just as you, when the water saw you it immediately rose up, so, too, your descendants, when the well will see them, it will immediately rise up.’ That is what is written: “Then Israel sang this song: Rise up, well; give voice for it” (Numbers 21:17).
“The girl was of very fair appearance, a virgin” – we learn in a mishna: The marriage contract of a woman whose hymen was ruptured by wood is two hundred [zuz], these are the words of Rabbi Meir. The Rabbis say: The marriage contract of a woman whose hymen was ruptured by wood is one hundred. Rabbi Ḥanina in the name of Rabbi Eliezer: The source for Rabbi Meir is: “[A virgin,] and a man had not been intimate with her” – implying that if a girl’s hymen had been ruptured by wood, she is [still considered] a virgin. The source for the Rabbis is: “A virgin” – implying that if her hymen had been ruptured by wood, she is not a virgin.
Rabbi Yoḥanan said: No one other than Rebecca was the first woman to consort with someone who was circumcised at eight days.
Reish Lakish said: Because the daughters of idolaters preserve themselves in the place of their virginity but are lax regarding their other orifices, [the Torah tells us that] this one was “a virgin” from the place of the hymen, “and a man had not been intimate with her” from other orifices.
Rabbi Yoḥanan said: From the fact that it states: “Virgin,” do we not know that “a man had not been intimate with her”? The explanation is that she was not even propositioned by any man, in accordance with the verse: “Indeed, the rod of wickedness [will not rest upon the lot of the righteous, lest the righteous set their hands to wrongdoing]” (Psalms 125:3).
“She went down to the spring, she filled her jug, and came up” – all the women were going down and drawing water from the spring, but this one, when the water saw her it immediately rose up [towards her]. The Holy One blessed be He said to her: ‘You are a precursor for your descendants; just as you, when the water saw you it immediately rose up, so, too, your descendants, when the well will see them, it will immediately rise up.’ That is what is written: “Then Israel sang this song: Rise up, well; give voice for it” (Numbers 21:17).
גדול הבא על הקטנה, וקטן הבא על הגדולה, ומוכת עץ, כתובתן מאחר מאתים. משום ר' יהודה בן אגרא אמרו אי זו היא קטנה, ואי זהו קטן, קטן פחות מבן תשע שנים ויום אחד, קטנה פחותה מבת שלש שנים ויום אחד. הנושא ונותן בכהונה, והנותן בה, תקנה שהתקינו בבית דין, בת ישראל לכהן, ובת כהן לישראל, נותן ארבע מאות זוז.
הָאוֹכֵל אֵצֶל חָמִיו בִּיהוּדָה שֶׁלֹּא בְעֵדִים, אֵינוֹ יָכוֹל לִטְעֹן טַעֲנַת בְּתוּלִים, מִפְּנֵי שֶׁמִּתְיַחֵד עִמָּהּ. אַחַת אַלְמְנַת יִשְׂרָאֵל וְאַחַת אַלְמְנַת כֹּהֵן, כְּתֻבָּתָן מָנֶה. בֵּית דִּין שֶׁל כֹּהֲנִים הָיוּ גוֹבִין לַבְּתוּלָה אַרְבַּע מֵאוֹת זוּז, וְלֹא מִחוּ בְיָדָם חֲכָמִים:
A man who eats at the house of his father-in-law in Judea after betrothal and with-out witnesses to attest to the fact that he was not alone with his betrothed is unable to make a claim concerning virginity after marriage because in accordance with the custom in Judea, the assumption is that he secluded himself with her, and the concern is that it was he who engaged in intercourse with her. For both a widow who is an Israelite woman and a widow who is the daughter of priests, her marriage contract is one hundred dinars. A court of priests would collect a marriage contract of four hundred dinars for a virgin daughter of a priest, twice the sum of the standard marriage contract for a virgin, and the Sages did not reprimand them.
האוכל אצל חמיו ביהודה. כשהיו עושין סעודת אירוסין בבית אבי הכלה ביהודה, היו נוהגים שהארוס מתייחד עם ארוסתו כדי שיהא לבו גס בה, לפיכך כשנישאת אחר כך אין לו טענת בתולים:
האוכל אצל חמיו ביהודה – When they were making the festive meal [celebrating her] betrothal in the house of the bride’s father in Judea, it was the practice that the betrothing [male] would be alone with his betrothed [female] in order that he may become bold towards her (i.e., become intimate). Therefore, when she gets married after that, there is no claim of [her not being] a virgin.
הַנּוֹשֵׂא אֶת הָאִשָּׁה וְלֹא מָצָא לָהּ בְּתוּלִים, הִיא אוֹמֶרֶת, מִשֶּׁאֵרַסְתַּנִי נֶאֱנַסְתִּי, וְנִסְתַּחֲפָה שָׂדֶךָ. וְהַלָּה אוֹמֵר, לֹא כִי, אֶלָּא עַד שֶׁלֹּא אֵרַסְתִּיךְ, וְהָיָה מִקָּחִי מֶקַּח טָעוּת. רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמְרִים, נֶאֱמֶנֶת. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, לֹא מִפִּיהָ אָנוּ חַיִּין, אֶלָּא הֲרֵי זוֹ בְחֶזְקַת בְּעוּלָה עַד שֶׁלֹּא תִתְאָרֵס, וְהִטְעַתּוּ, עַד שֶׁתָּבִיא רְאָיָה לִדְבָרֶיהָ:
There is a case of one who marries a woman and did not find her hymen intact, and she says: After you betrothed me I was raped, and his, i.e., her husband’s, field was inundated, meaning that it is his misfortune that she is not a virgin, as she was raped after betrothal. And he says: No; rather, you were raped before I betrothed you, and my transaction was a mistaken transaction. Rabban Gamliel and Rabbi Eliezer say: She is deemed credible. Rabbi Yehoshua says: It is not based on the statement emerging from her mouth that we conduct our lives; rather, this woman assumes the presumptive status of one who engaged in intercourse when she was not yet betrothed and she misled him, until she brings proof supporting her statement.
נאמנת. ומשביעין אותה שבועת היסת שכן הוא כדבריה, ותטול כתובתה. וכן הלכה. ואי אמרה בתולה מצאני, אינה נאמנת, דהימנוהו רבנן לבעל ואפילו בלא שבועה, דחזקה אין אדם טורח בסעודה ומפסידה:
נאמנת – and we make her take an equitable oath (i.e., one who is sued for a debt denies the latter entirely) that such is according to her words and she takes her Ketubah-value. And such is the Halakha. And if she said: “You found me to be a virgin,” she is not believed, but the Rabbis found the husband to be trustworthy and even without an oath, for it is presumption that a husband will not busy himself with the [wedding] meal and cause her a loss.
מה טיבו של עובר זה וכו׳ רבן גמליאל אומר נאמנת, וכשרים לכהונה היא ובתה. אבל לענין ירושה לא אמר רבן גמליאל שזה העובר יירשנו. והלכה כרבן גמליאל בכל הני בבי דמתניתין. ואפילו הכי לכתחילה לא תנשא לכהונה לא המדברת עם אחד ולא המעוברת, אלא אם כן היו רוב אנשי העיר מיוחסים ונבעלה זאת האשה מאחד מהם שפירש חוץ לעיר ובעל, דאמרינן כל דפריש מרובא פריש, ואז תנשא לכתחלה לכהונה בין היא בין בתה:
מה טיבו של עובר זה וכו' – Rabban Gamaliel states that she is to be believed and she and are daughter are fit to [be married into] the priesthood. But [concerning] the matter of inheritance, Rabban Gamaliel did not state that this fetus should inherit him, and the Halakha is according to Rabban Gamaliel in all the sections of our Mishnah. And even so, ab initio, she should not marry into the priesthood – neither one who speaks (i.e., one who has had sexual relationships) with one person and not the pregnant, other than if most of the people of the city are of traceable genealogy and this particular woman was impregnated from one of them who had separated himself outside of the city and had sexual relations [with her], for we say: “whatever comes out of a mixed multitude is presumed to have come from the majority “(i.e., has the legal status of the majority -see Talmud Ketubot 15a and Zevahim 73a), and so, she may marry into the priesthood whether she or her daughter.