וְכ֖וּשׁ יָלַ֣ד אֶת־נִמְרֹ֑ד ה֣וּא הֵחֵ֔ל לִֽהְי֥וֹת גִּבֹּ֖ר בָּאָֽרֶץ׃ הֽוּא־הָיָ֥ה גִבֹּֽר־צַ֖יִד לִפְנֵ֣י ה' עַל־כֵּן֙ יֵֽאָמַ֔ר כְּנִמְרֹ֛ד גִּבּ֥וֹר צַ֖יִד לִפְנֵ֥י ה'׃ וַתְּהִ֨י רֵאשִׁ֤ית מַמְלַכְתּוֹ֙ בָּבֶ֔ל וְאֶ֖רֶךְ וְאַכַּ֣ד וְכַלְנֵ֑ה בְּאֶ֖רֶץ שִׁנְעָֽר׃
מִן־הָאָ֥רֶץ הַהִ֖וא יָצָ֣א אַשּׁ֑וּר וַיִּ֙בֶן֙ אֶת־נִ֣ינְוֵ֔ה וְאֶת־רְחֹבֹ֥ת עִ֖יר וְאֶת־כָּֽלַח׃
וְֽאֶת־רֶ֔סֶן בֵּ֥ין נִֽינְוֵ֖ה וּבֵ֣ין כָּ֑לַח הִ֖וא הָעִ֥יר הַגְּדֹלָֽה׃
Cush also begot Nimrod, who was the first mighty figure on earth. He was a mighty hunter before God; hence the saying, “Like Nimrod a mighty hunter before God.” The mainstays of his kingdom were Babylon, Erech, Accad, and Calneh in the land of Shinar. From that land Asshur went forth and built Nineveh, Rehoboth-ir, Calah,
and Resen between Nineveh and Calah, that is the great city.
The land of Nimrod in its gates.
Thus he will deliver [us]
From Assyria, should it invade our land,
And should it trample our country.
(יג) וימת הרן על פני תרח אביו - רבי חייא בר בריה דרב אדא דיפו: תרח עובד צלמים היה, חד זמן נפיק לאתר הושיב לאברהם מוכר תחתיו. הוה אתי בר אינש . . . קם נסיב בוקלסא בידיה, ותבריהון לכולהון פסיליא, ויהב בוקלסא בידא דרבה דהוה ביניהון. . . . נסביה ומסריה לנמרוד. אמר לו: נסגוד לנורא! אמר לו אברהם: ונסגוד למיא, דמטפין נורא. אמר לו נמרוד: נסגוד למיא! אמר לו: אם כן נסגוד לעננא, דטעין מיא. אמר לו: נסגוד לעננא! אמר לו: אם כן נסגוד לרוחא, דמבדר עננא. אמר לו: נסגוד לרוחא! אמר לו: ונסגוד לבר אינשא, דסביל רוחא. אמר לו: מילין את משתעי! אני, איני משתחוה אלא לאור, הרי אני משליכך בתוכו, ויבא אלוק שאתה משתחוה לו ויצילך הימנו. הוה תמן הרן קאים פלוג, אמר: מה נפשך, אם נצח אברהם, אנא אמר: מן דאברהם אנא, ואם נצח נמרוד, אנא אמר: דנמרוד אנא. כיון שירד אברהם לכבשן האש וניצול, אמרין ליה: דמאן את? אמר להון: מן אברהם אנא. נטלוהו והשליכוהו לאור ונחמרו בני מעיו ויצא ומת על פני תרח אביו, הה"ד (שם יב) וימת הרן על פני תרח וגו':
(13) "And Haran died in the presence of his father Terah" (Gen. 11:28). Rabbi Hiyya the grandson of Rabbi Adda of Yaffo [said]: Terah was a worshipper of idols. One time he had to travel to a place, and he left Abraham in charge of his store. . . . Abraham took a club in his hands and broke all of the idols, and placed the club in the hands of the biggest idol. . . . Terah took Abraham and passed him off to [King] Nimrod. He said [to Avraham]: let us worship the fire. Abraham said to him: [rather] let us worship water, for it extinguishes fire. Nimrod agreed: let us worship water. Abraham continued: if so, let us worship the clouds, which provide water. Nimrod agreed: let us worship the clouds. Abraham continued: if so, let us worship the winds that scatter the clouds. Nimrod agreed: let us worship the winds. Abraham continued: if so, let us worship humans who are filled with wind [air]. Nimrod replied: You're just speaking words - I only worship fire. I will throw you into it, and the God you worship can save you from it. Haran was hidden and was of two minds, saying [to himself]: if Abraham is victorious, I will say I am with Abraham, and if Nimrod is victorious, I will say I am with Nimrod. When Abraham was thrown into the fiery furnace and saved, they asked him [Haran]: who are you with? He replied: I am with Abraham. They took him and threw him into the fire, and his insides burned up and he died before his father Terah, as it says: "And Haran died in the [lit.] in the face of his father Terah" (Gen. 11:28).
זכותו של עשיו - מאמר
רב יעקב מידן
להבנתי לא גדל עשו האדמוני כרוצח. הוא גדל כלוחם. הוא נטל עמו למלחמתו את עוז הרוח ואת מורשת הקרב של אברהם סבו, ומספר הלוחמים שהיו עמו היה גדול אך במעט מזה של אברהם. היו עמו ארבע מאות איש. חז"ל קשרו את גבורתו של עשו בציד לזו של נמרוד גיבור הציד, ושם נראה בפשיטות שהכוונה לגבורת מלחמה ולציד אנשים, ולכן הפך נמרוד - גבור הציד - למלך בבל, שהרי על ציד חיות אין זוכים במלכות.
זוהי בדיוק הסיבה לכך שיצחק אהב את עשו. יצחק העיוור, היושב באהלו ומתייחד עם השכינה, אינו יצחק היחיד המוכר לנו. יצחק היה איש שדה, שנאחז באדמתו בעיקשות, זרע בה ומצא בה מאה שערים. הוא עשה זאת בארץ הנגב בשנת בצורת (רש"י כ"ו, יב)! יצחק היה בעל רכוש רב ועדרים רבים, עד שמלך גרר אמר לו "לך מעמנו כי עצמת ממנו מאד". בשל רכושו והאחזותו העיקשת באדמה[2], קנה לו יצחק שונאים רבים. בניגוד לאברהם, אופיו המתבודד לא איפשר ליצחק להנהיג צבא של לוחמים בעקבותיו. זוהי הסיבה שיצחק נרדף עד צוארו בבארותיו הראשונים, והוא נאלץ לוותר ולסגת ממקום למקום. באברהם וביעקב לא העז איש להתגרות. הכל ידעו את מעלליו של אברהם בדן, במלחמתו עם כדרלעומר ואת מעללי בניו של יעקב בשכם.
יצחק נסוג מגרר, מעשק ומשטנה. משבא לרחובות - לא הציק לו עוד איש. ניתן לתלות זאת בריחוקה של רחובות ממקום יישוב וממרכזה של ארץ פלישתים או בכל סיבה אחרת, אך גם ייתכן שבין הגירושים של הראשונים להתנחלות ברחובות - גדל עשו והיה לאיש גבור חיל, שקיבץ סביבו גדוד לוחמים, והפלישתים לא העזו להתגרות בו.
סביר להניח, שאף לאחר שישב יצחק ברחובות שבנגב, הוא היה עלול לסבול מאד מתגרתם של שוסי המדבר - חבר פראים חסרי חוק ומצפון. מסתבר שאף כאן נדרש עשו לעשות נפלאות, ולא להסתפק בציד פסיונים להכנת ארוחותיו של אביו.
ברית דמים נכרתה בין יצחק - איש השדה, הקרקע והעבודה הקשה, לבין עשו בנו, ששמר עם גדודו על שדותיו של יצחק, על בארותיו ועל עדריו הרועים במדבר. הייתה זו הברית שבין המגל לבין החרב, בין האיכר לבין השומר. בשל תכונותיו אלה של עשו, רצה יצחק לימים להעניק לו את המלכות, שהרי "אין מעמידין מלך אלא לעשות משפט ומלחמות", ומשלא עלתה בידו - ברך אותו בברכת "ועל חרבך תחיה ואת אחיך תעבד". יעקב הוא אדוני הארץ, ועשו וגדודיו יהיו שכירי החרב שיגנו עליה[3].
Esav's Merit - Article
R. Yaakov Medan
To my mind, the red-haired Esav did not grow up as a MURDERER. He grew up as a WARRIOR. He took with him into battle the brave spirit and military heritage of his grandfather Avraham, and the band of fighters that he commanded was only slightly greater than that headed by Avraham: he had 400 men as opposed to Avraham's 318. Chazal connect Esav's bravery in hunting to that of Nimrod, the valiant hunter. The literal text regarding Nimrod would seem to refer to bravery in battle and hunting of men, and therefore Nimrod the valiant hunter became the king of Bavel. After all, a hunter of animals does not become king.
It is precisely for this reason that Yitzchak loves Esav. The blind Yitzchak, sitting in his tent and communing with the Shekhina, is not the only Yitzchak that we know. Yitzchak was a "man of the field," who held onto his land tenaciously, sowed it and reaped a hundred-fold. He achieved this in the Negev region during a drought (Rashi on 26:12)! Yitzchak owned much property and vast flocks to the extent that the king of Gerar told him, "Go away from us, for you have become far greater than us." Owing to his extensive property and his stubborn attachment to the land, Yitzchak earned himself many enemies. In contrast to Avraham, Yitzchak's solitary nature did not allow him to lead an army of soldiers. It is for this reason that Yitzchak is pursued relentlessly on account of his first wells, and he is forced to withdraw and to move from place to place.
Yitzchak withdrew from Gerar, from Esek and from Sitna. When he came to Rechovot, he no longer suffered any harassment. We may attribute this to the distance between Rechovot and the inhabited center of the land of the Philistines, or to some other explanation. Yet it is possible that between the time of his banishment from the original wells and Yitzchak's resettlement in Rechovot, Esav grew up and became a valiant warrior, who gathered a band of fighters around him, such that the Philistines no longer dared to torment him.
It is reasonable to assume that even after Yitzchak settled in Rechovot, in the Negev, he was open to raids by lawless desert bandits. It seems that here, too, Esav was required to rely on his sword and bow, and not just to hunt for food.
A covenant of blood was forged between Yitzchak a man of the field, the land and hard labor and his son Esav, who maintained his legion on Yitzchak's land, with its wells and the flocks grazing in the wilderness. It was a covenant between the scythe and the sword, between the farmer and the guard. Because of these qualities in Esav, Yitzchak wanted to eventually bestow the kingship upon him, since "a king is appointed in order to effect justice and to wage war." When the plan was thwarted, his blessing to Esav was, "You shall live by the sword, and you shall serve your brother." Yaakov was to be the lord of the land, while Esav and his army would be the mercenaries who would protect it.