לשאת ולתת עמהן – פירש״י משום דאזיל ומודה, מיהו בעיא היא בגמר׳ (לקמן דף ו.) מאי טעמא דהך רישא אי משום דאזיל ומודה או משום לפני עור, ומיהו סוגיא דתלמודא אמר רבא כולה משום דאזיל ומודה [הוא] וצריכי וכו׳, נקיט תלמודא טעמא דאזיל ומודה בהך [דלשאת ולתת]. תימה היאך אנו עושין עמהם משא ומתן ביום אידם, דבגמרא (דף ז.) אמרינן בגולה אינו אסור אלא יום אידם בלבד, יום אידם [מיהא] אסור. ורבינו שמואל בשם רש״י פי׳ דאין [הגוים שביננו] אזלי ומודו עכשיו במו״מ שעושין ביום ראשון שהוא איד של נוצרי איד של קדישי׳ שיש להם כל השנה כגון ניטל וכיוצא בו, ואינן אדוקין בה כל כך דומיא דהא דאמרינן בפ״ק דחולין (דף יג.) גויים שבחוץ לארץ לאו עובדי ע״ז הם אלא מנהג אבותיהן בידיהם, דאע״ג דבגולה דהיינו חוץ לארץ אסרינן מיהא יום אידם (לקמן דף יא:), מ״מ השתא מיהא חזינן דלא אזלי ומודי בשביל מו״מ שלנו ויש לנו להתיר דידעינן דבהכי לא מודו דדומיא דהא אמרינן לקמן (דף סד:) רב יהודה שדר ליה קורבנא דרבאל ביום אידם, ורבא שדר ליה קורבנא לבר שישך ביום אידם וקאמר ידענא ביה דלא פלח לע״ז, ומיהו לא דמי לגמרי דהתם קרי ליה לגר תושב דבעי שיקבל בפני שלשה חבירים להחזיקו, ואע״ג דבר רשע היה מ״מ לא הוה פלח לע״ז כלל, מסתברא דומיא דאבי דרבא יהודה לגר תושב. ועוד מפרש ר׳ דמשום איבה יש להקל להתיר עכשיו הואיל עיקר מו״מ שלנו עמהן לא מצינו לאישתמוטי והויא איבה, ולקמן משמע דהיכא דאי אפשר בלא איבה שרי, דקאמר לקמן בפרקין ההוא מינא שדר ליה לר׳ יהודה נשיאה ביום אידם דינרא אמר היכא איעבד אשקליה אזיל ומודה לא אשקליה הויא ליה איבה אמר לי׳ זורקו לבור וכו׳, דמשמע דמשום איבה היה ראוי להתיר, וזה יש לדחות שלא היה אלא שואל מה יוכל לעשות שלא יהא איבה, ואדרבה משמע דלא שרי משום איבה מדלא הוה שקיל ליה הואיל ואיכא איבה אע״ג דאזיל ומודה, אם לא תאמר כמו כן שהיה שואל אם יש למצוא שלא יהא איבה כדי שלא יצטרך לקבלו. ועוד מביא ראיה מדאמר בפ׳ אין מעמידין (דף כו.) דיהודית מילדת נכרית בשכר משום איבה, ואפי׳ בשבת היה רוצה להתיר לקמן, ואביי פליג משום דמשכח טעמא דליכא איבה, וכן גבי לא מעלין ולא מורידין, ומ״מ היכא דליכא איבה אסור לעשות מו״מ עמהן לפי׳ זה.
[ור״ת] פי׳ דמקח וממכר דרוב דברים מותר דלא איירי הכא אלא במו״מ של תקרובת, [וראיה] לדבר דקאמר בגמ׳ ומי בעי כולי האי והא תנן בד׳ פרקים וכו׳ ומשני התם דלאכילה סגי בהו בחד יומא הכא דלהקרבה בעי ג׳ ימים, ואע״ג שיש לדחות דמשמתחילין לבקש תקרובתם ולעסוק בה לצורך האיד, שם ע״ז שגור בפיהם ואזלי ומודי, וזה הטעם דאזלי ומודי צריך לומר בשאר מילי דבמשנה דלהשאילם ולשאול מהם לפורען וליפרע מהן, מ״מ משמע לכאורה דלא מיירי אלא בהקרבה, ועוד דקאמר בגמר׳ (דף ו.) איבעיא להו אסור לשאת ולתת עמהן משום הרווחה או משום לפני עור, נ״מ דאית ליה בהמה לדידיה. ואמאי לא קאמר דנפקא מינא במו״מ שאינו של תקרובת, והלכך מפרש דלשאת ולתת לאו במקח וממכר מיירי אלא בלמכור להם בהמה וכיוצא בה, לשאת ממנו מעות ולתת לו בהמה, ובעיא דמשום הרווחה לאו משום דרווח ליה דאזיל ומודה במה שמשתכר כדפרש״י, אלא הכי פי׳ משום הרווחה הוא שיהיו לגוי בהמות בריוח להקריב מה שיחפוץ, דאפי׳ אית ליה בהמה לדידיה מ״מ קא רווח שיש לו עוד ומקריב יותר על ידי כך, גם אזיל ומודה בהכי, ולא הוי כמו להלוותו דקא מרווח להון דהוה לשון ריוח ושכר, ורבא נמי הוה טעמא דהרווחה משום דאזיל ומודה כדפרישית, והיינו נמי דקאמר רבא לקמן כולה מתני׳ משום דאזיל ומודה הוא, וצריכא דאי תנא לשאת לתת משום דקא מרווח להו וכו׳.
ויום אידו שאסרו במתניתין אפילו התדיר, ואף על פי שאינובא מזמן רחוק לזמן חרחוק, ולא חכמו שכתבו בשם רש"י ז"ל. והראיה מדאמר בגמרא (ז, ב), אמר רב תחליפא בר אבדימי אמר שמואל, נוצרי לדברי ר' ישמעאל לעולם אסור, פירוש העושה יום ראשון של שבת לשם הנוצרי לעולם אסור לשאת ולתת. ומסתברא שזהו עקר דברי רב תחליפא, דאי לא מאי קמ"ל פשיטא.
כתב בעל התרומות (ספר התרומה סי' קלה) בשם רש"י ז"ל, דעכשיו הוא מותר לשאת ולתת עמהם ואפילו ביום אידם, דקים לן בגוייהו דבזמן הזה לא אדיקי כולי האי ולא אזלי ומודו. ומהאי טעמא נמי שרי תלמודא פרקא בתרא (סד, ב), כדאמר, רב יהודה שדר קורבנא לאבי דורני ביום אידו, אמר קים ליה בגויה דלא פלח לע"ז, וכן (סה, א) רבא שלח קורבנא לבר ששך אפילו ביום אידו, אמר קים לי בגויה דלא פלח לע"ז. וכי תימא הואיל וגזרו אע"פ שבטל דבר לא בטלה גזרה, הא אמר שמואל (יא, ב) בגולה אינו אסור אלא יום האיד בלבד, אלמא לפי המקומות אסרו ולפיהן התירו, הילכך אפילו יום האיד מתירין. ועוד כתב דמותר משום איבה, כדאמרינן בגמרא (ו, ב), ההוא מינאה דשדר דינרא קיסרנאה לר' יהודה נשיאה, יתיב ריש לקיש קמיה, אמר היכי איעביד, אשקליה אזיל ומודה, לא אשקליה הוה להו איבה וכו'. ואף על גב דאמר ליה טול וזורקו לבור לפניו, יש לומר כל היכא דאיכא למיעבד תקנתא דרך חסידות ולהתרחק עבדינן. (והא) [וכן] לקמן פרק אין מעמידין (עבודה זרה כו, א) יהודית מולדת ארמית בשכר, ומפרש רב יוסף משום איבה, אבל לא בחנם. ועוד יש להתיר משום שהוא כמחניף לו, וכדאמרינן בירושלמי (בסוגיין) תאני עבר ונשא ונתן אסור בגוי שאינו מכירו, אבל בגוי דמכירו מותר דאינו אלא כמחניף לו, תאני נכנס לעיר ומצאן שמחים שמח עמהם שאינו אלא כמחניף להם.
עוד יש מתירין לקנות מהם בירוד וביום השוק ואפילו ביום האיד כל דבר שהוא צריך ללוקחו, דדילמא לא משכח ליה אלא בירוד וביום השוק, והוה ליה לגבי דידיה דבר האבד. וגבייהו דידהו ליכא רווחא, דירוד זילי (וגרעי) [תרעי] טפי משאר יומי. והיינו דאמר לקמן (עבודה זרה יג, ב) מיעוטינהו הוא, כל היכא דממעט להו שפיר דמי, דממעט להו רוחא. ומוכחי להאי טעמא מההיא דגרסי עלה במשקין (מועד קטן י, ב), רבינא מסיק זוזי בבני אקרא, אתא לקמיה דרב אשי, א"ל כיון דהאידנא משכחת להו וביומא אחרינא לא משכחת להו, כפרקמטיא האבודה דאמי ושרי, ותנן נמי גבי ע"ז כי האי גוונא (יג, א), הולכין בירוד של גויים ולוקחין מהם עבדים ושפחות וכו' מפני שהוא כמציל מידם, אלמא היינו טעמא לירוד. ושמעינן מיהא שאם היתה לו פרקמטיא האבודה מוכרה בירוד, וכן כתב רבינו האיי זצ"ל.
לפני אידיהן של גוים שלשה ימים אסור לשאת ולתת עמהן, מקח וממכר להלוותם, וללוות מהן, לפורעם, ולפרוע מהן, ואמר שמואל בגולה אינו אסור אלא יום אחד. ופי' רבינו שמואל בשם רבינו שלמה דווקא ניתל וקצח שהן בשביל התלוי, ואפי' אותם יש להתיר משום איבה, או משום דקים ליה בגויה דלא אזיל ומודה, או משום שהוא כמחניף לו, ואין כאן משום לפני עור, אע"פ שנודר תקרובת לגלח ממעות אילו, דאינו נותן לגלח כל כך שלא היה מוצא בטוב אפי' לא מלוה לו (לישראל) [ישראל] המעות האילו. ועוד מקח וממכר או' רבינו יעקב דאינו אסור אלא במידי דתקרובתו:
לאחר אידיהן מותר. וכן הלכה. ובגולה שאין אנו יכולים להעמיד עצמנו מלישא וליתן עמהם, שעיקר פרנסתנו מהם, ועוד משום יראה, אינו אסור אלא יום אידם בלבד. [בדפו"ר נוסף: ויום ראשון הוא יום אידם של נוצרים לפיכך אסור לשאת ולשת [לתת צ"ל] עם הנוצרים בכל יום ראשון וכן בכל יום איד שלהם שעושים אותו כגון נט"ל [פי' חג המולד] ופשקוו"ה [פי' חג הפסחא] אבל שאר ימי אידם שעושים לשם הקדושים שלהם שאין תופשים בהם שם אלהות מותר.] והאידנא נהוג עלמא היתר אפילו בכל יום אידם, משום דקים להו לרבנן בגווייהו דלא אזלי ומודו. [בדפוסים המצונזרים נוסף: דכל הני דאתסרי בזו המסכתא מיירי בעובדי אלילים וע״ז ממש]:
לאחר אידיהן מותר – And such is the Halakha. But in the Diaspora, where we are unable to contain ourselves from engaging in business with them, since the principal part of our sustenance is from them, and furthermore, because of fear, it is not prohibited [to do business with them] other than only on the day of their holy days alone. [The editio princeps reads: and Sunday is the holy day of the Christians, therefore, it is prohibited to trade with the Christians every Sunday. The same goes for any of their holy days that they celebrate, e.g. Christmas and Easter, but their remaining holy days that they celebrate to honor their Saints, whom they do not consider deities, it is permitted.] But nowadays, there is the general practice of permission [to engage in business interaction with them] even on the actual day of their festivals, because the Rabbis established regarding them that they do not go and praise [their deities]. [The censored editions add: But those things that are forbidden in this Tractate were only stated about actual idol-worshippers and actual foreign worship].
(א) שאלה קצה בכמה עיירות נוהגים היהודים לשלוח דורונות לכומרים ולשלטונים ביום שמיני לניתל כשמתחדשין להם השנה יש חשש זהירות בדבר או לאו:
(ב) תשובה יראה דיש ליזהר בזה שלא ישלחו ממש באותו יום אלא יום קודם או אחריו וכן העתיק אחד מן הגדולים מדרשות הר"ח א"ז שיש ליזהר בזה בקלנ"ד ופנקי"ש שלהם שלא ישלחו ממש באותו יום אמנם כמדומה לי שעכשיו מקפידין הם ביום שלאחריו דעיקר כוונתם מה שחפצים בדורונותם ביום שמיני דקלנ"ד היינו משום דסמנין להו מלתא לכל השנה כולה כמו שאנו מסמנין כמה מילי לסימן טוב ויפה בר"ה שלנו ולהבדיל בין הטמא ובין הטהור ולכך ביום שלאחרי כן מאי דהוי הוי אבל ביום שלפניו כשמעריב היום קצת מתקבל להם ולכך נראה מי שרגיל לשלוח ביום שלפניו ואירע שחל בשבת שלא יוכל לשלוח בו נראה דא"צ ליזהר מלשלוח ביום עצמו דאי יאחר תהוי ליה איבה הואיל והרגיל כבר ואשכחן פ"ק דע"ז דר' יהודה לא חייש לאזיל ומודה משום איבה וכ"ש בזמן הזה דלא שכיחי כולי האי דאזלי ומודו. ואף דכתבינין לעיל דעיקר כוונתם למסימין מילתא ולא בשביל יראתם ביום הזה ואפילו אי לא הוי להו יום אד כל עיקר הוה מסמנא להו מילתא משום התחלת שנתם:
ציטוט
בעה"י. על דבר אשר נשאלתי מאת מעלתו הרמה מה ענין מנהג איסור תלמוד תורה בליל חגם, לא שמעתי טעם מקובל בזה. גם מה ששמעתי מאמ"ו נ"י לא נהירא, הגם כי יש סייעתא לזה ממנהג העולם שאוסרים גם תשמיש וסוגרים שערי טבילה, ולדעתי מנהג שטות הוא ויש למחות ביד הנוהגים כן דאלו לטעם אמ"ו נ"י קשה מה חילוק בין קודם חצות לילה לאחריה שנוהגין היתר אחר חצות, והיכן מצינו דפלגי רבנן בתקנתא דידהו בין פלגא דליליא לפלגא, ועיין גמ' פסחים ב' ע"ב.
אבל הנראה לי, אפשר נהגו קדמונינו כן משום שלא ליתן מקום לבע"ד לחלוק ולשטן לקטרג, בהיות באותה הלילה כל העמים נועדים בבית אלהיהם מחצות ואילך כידוע, ועם ה' אלו ישנים על מטותיהם, אפילו לומדי תורה רובם ככולם נעורים תחילת הלילה וישנים אחר חצות, ולא רצו לגזור שיהיו כל ישראל עומדים השכם מחצות ואילך באותה הלילה כאלו אנו נגררים אחר חוקותיהם, וגדולה מזה נהגו לאכול באשמורת ערב ראש השנה שלא יחקו את המינים [שו"ע או"ח סי' תקפ"א ס"ב], מכ"ש שאין לגזור נדידות השינה בעת ההיא, ע"כ בהשכל מנעו הלימוד קודם חצות לגמרי, וממילא כל תלמיד חכם ישן תחילת הלילה ויקום אחר חצות, ומכ"ש בעלי משא ומתן הקובעים עתים לתורה בכל יום מסתמא בתחילת הלילה ואותה הלילה נמנעים מפני המנהג, ע"כ יעמדו אחר חצות לשלם חובתם דבר יום ביומו, וממילא יהיו כמה וכמה עוסקים בעבודת ה' אלו מפה ואלו מפה וחמת המלך שככה, וטעם זה הגון בעיני. ולק"מ היכן מצינו יום שמקצתו אסור ומקצתו מותר, כיון שהסברא נכנוה /נכונה/ כמו שכתבו תוס' פסחים שם /ב' ע"ב/ ד"ה היכן מצינו יום. ולדברי אמ"ו נ"י קשה עוד, דהוה להו להתיר פרק ואלו מגלחין וכדומה דברים המותרים בימי אבל, ע"כ המחוור מה שכתבתי.
ומתוך הדברים אתה למד שיש לגעור בהקובעים מושב לצים שמחים לאיד. וה' ישמחנו כימי עניתנו משה"ק סופר מפפד"מ
-
Nittel Nacht: An Inverted Christmas with Toledot Yeshu - TheTorah.com
-
Shedding Light On Nittel Night - Mishpacha Magazine
-
Nittel Nacht – Christmas Eve ~ Hirhurim - Musings
-
מהו ליל ניטל זמנו ומנהגיו - פורום אוצר החכמה (otzar.org)- further discussion and relevant documents
-
The largely accurate and highly informative Hebrew Wikipedia article on Nittel Nacht
-
LuachShanah.pdf (moreshesashkenaz.org) - see p. 36 for additional sources
