Q) how did ר'יצחק answer the question that it says they buried, mummified and eulogised יעקב? How does it help that he has a דרשה? I he died, whats the pshat in the drasha, if he didnt die whats the pshat in the pesukim?
Q) Whats special about יעקב that he didnt die? What about the other צדיקים?
רַב נַחְמָן וְרַבִּי יִצְחָק הֲווֹ יָתְבִי בִּסְעוּדְתָּא. אֲמַר לֵיהּ רַב נַחְמָן לְרַבִּי יִצְחָק: לֵימָא מָר מִילְּתָא. אֲמַר לֵיהּ, הָכִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אֵין מְסִיחִין בִּסְעוּדָה, שֶׁמָּא יַקְדִּים קָנֶה לְוֶשֶׁט וְיָבֹא לִידֵי סַכָּנָה.
בָּתַר דִּסְעוּד אֲמַר לֵיהּ, הָכִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: יַעֲקֹב אָבִינוּ לֹא מֵת. אֲמַר לֵיהּ: וְכִי בִּכְדִי סְפַדוּ סַפְדָּנַיָּא וַחֲנַטוּ חָנְטַיָּיא וּקְבַרוּ קַבָּרַיָּיא? אֲמַר לֵיהּ: מִקְרָא אֲנִי דּוֹרֵשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאַתָּה אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב נְאֻם ה׳ וְאַל תֵּחַת יִשְׂרָאֵל כִּי הִנְנִי מוֹשִׁיעֲךָ מֵרָחוֹק וְאֶת זַרְעֲךָ מֵאֶרֶץ שִׁבְיָם״, מַקִּישׁ הוּא לְזַרְעוֹ: מָה זַרְעוֹ בַּחַיִּים — אַף הוּא בַּחַיִּים.
אָמַר רַבִּי יִצְחָק: כׇּל הָאוֹמֵר ״רָחָב״ ״רָחָב״ מִיָּד נִקְרֵי. אֲמַר לֵיהּ רַב נַחְמָן: אֲנָא אָמֵינָא וְלָא אִיכְפַּת לִי! אֲמַר לֵיהּ: כִּי קָאָמֵינָא, בְּיוֹדְעָהּ וּבְמַכִּירָהּ.
A2) I might have thought that he is not חי במיתתו like Avraham and Yitzchok who dies in Eretz Yisroel, since he died in Chutz La'aretz, the posuk tells us that he is חי במיתתו. The חיות במיתה allows for תחיית המתים.
וכי בכדי ספדו ספדיא כו'. ממיתה לא פריך דלא מפרש ביה מיתה אלא ויגוע כמ"ש התוס' וכדמפרש בסוטה עכ"ל והיינו אמה שאמרו שם דפתחינהו יעקב לעיניה ואחיך כו' ופרש"י למאי דמשני וא"ל מקרא אני דורש כו' ודחנטו חנטיא כו' נדמה להם שמת אבל חי היה עכ"ל והענין דחוק ועיקר שינויא חסר מן הספר ושמעתי לפרש בסוגיא זו משום דאיכא לפרש הא דיעקב אבינו לא מת בשני פנים אם שלא מת כלל גם בגוף אם שלא מת בנפש כשאר צדיקים אבל בגוף היה מת ואהא שלא מת בנפש לא חש להקשות דמפורסמת היא דאמאי נקט יעקב טפי מאברהם ויצחק דודאי גם הם לא מתו בנפש ואי שלא מת אף בגוף קאמר וכי בכדי ספדו ספדיא כו' ומשני ליה דודאי בנפש קאמרי דלא מת ודתקשי אמאי נקטי יעקב טפי דמקרא אני דורש כו' מקיש הוא לזרעו ומש"ה נקטי יעקב כמו שהוזכר בקרא בהקישא דלא שייך אלא ביעקב להקישו לזרעו משא"כ באברהם ויצחק משום זרעו ישמעאל ועשו ומייתי ליה מדכתיב אל תירא עבדי יעקב וגו' מקיש הוא בכמה כתובים קרי ליה לכלל ישראל בשם יעקב ומיהו הכא דכתיב ביה ואת זרעך וגו' משמע דעבדי יעקב היינו יעקב עצמו ועי"ל בזה ע"פ מ"ש בפ"ב דכתובות (קיא.) מתים שבחו"ל אינן חיים שנאמר נותן נשמה לעם עליה וגו' כי א"י נקרא ארץ החיים מיתת צדיקים שבא"י אינה רק מיתה מקרית משא"כ בחו"ל דהמיתה היא טבעית וע"כ צריכין לגלגול מחילות וז"ש יעקב אבינו לא מת דודאי אברהם ויצחק שמתו בא"י חיים הם גם במיתתן כיון שמתו בא"י אבל יעקב אבינו שמת בחו"ל היה לבעל דין לומר דאינו חי כמותן ולזה אמר דאף הוא חי וכאלו מת בא"י וא"ל וכי בכדי חנטו כו' ומהיכא תיתי לך שהוא חי יותר משאר מתים שבח"ל וא"ל מקיש כו' הנני מושיעך מארץ רחוק דהיינו ממצרים בחיים כאלו אתה מת בא"י כמו זרעך יוסף שבא ממצרים ארץ שביו בחיים לשם:
פירוש שרומזים שיעקב אבינו לא מת מיד במצרים אלא בארץ ישראל.
למען הביא. כָּךְ הוּא מְצַוֶּה לְבָנָיו, שִׁמְרוּ דֶּרֶך ה' כְּדֵי שֶׁיָּבִיא ה' עַל אַבְרָהָם וְגוֹ'; עַל בֵּית אַבְרָהָם לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא עַל אַבְרָהָם, לָמַדְנוּ, כָּל הַמַּעֲמִיד בֵּן צַדִּיק כְּאִלוּ אֵינוֹ מֵת:
כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה (בראשית יח, יט), .. (בראשית יח, יט): לְמַעַן הָבִיא ה' עַל אַבְרָהָם וגו', תָּנֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי אוֹמֵר, כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ בֵּן יָגֵעַ בַּתּוֹרָה כְּאִלּוּ לֹא מֵת, שֶׁנֶּאֱמַר: לְמַעַן הָבִיא ה' עַל אַבְרָהָם אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' עָלָיו.
“For I love him, so that he will command [his children…to perform righteousness and justice]” – Rabbi Yudan in the name of Rabbi Alexandri: This refers to providing the first meal to mourners after a burial. The Rabbis say: It refers to visiting the ill.
Rabbi Azarya in the name of Rabbi Yehuda: Righteousness at first, and ultimately justice. How so? Abraham would take in passersby. After they ate and drink, he said to them: ‘Recite a blessing.’ They said: ‘What should we say?’ He said to them: ‘Say: Blessed is God, the Most High, whose food we have eaten.’ If he agreed to recite the blessing, he would eat, drink and go. But if he would not agree to recite the blessing, he [Abraham] would say to him: ‘Give me what you owe.’ He would say: ‘What do I owe you?’ He would say to him: ‘A cup of wine costs ten polars, a pound of meat costs ten polars, and a loaf of bread costs ten polars. [After all,] who can provide you with wine in the wilderness? Who can provide you with meat in the wilderness? Who can provide you a loaf of bread in the wilderness?’ When he [the guest] would see the trouble that he was causing him, he would say: ‘Blessed is God, the Most High, whose food we have eaten.’ That is what we have written: Righteousness at first, and ultimately justice.
“So that the Lord will bring upon Abraham…” – It is taught: Rabbi Shimon ben Yoḥai says: Anyone who leaves behind a son who toils in Torah, it is as though he did not die, as it is stated: “So that the Lord will bring upon Abraham”; “what He spoke to him” is not stated, but rather, “what He spoke concerning him.”
עליו משמע על עצמו יבוא ואברהם כבר מת בימים ההם ורש"י בסדר זה בפירוש החומש יש לו דרך אחרת ועיין במזרחי:
דָּרַשׁ רַבִּי פִּנְחָס בֶּן חָמָא, מַאי דִּכְתִיב: ״וַהֲדַד שָׁמַע בְּמִצְרַיִם כִּי שָׁכַב דָּוִד עִם אֲבוֹתָיו, וְכִי מֵת יוֹאָב שַׂר הַצָּבָא״? מִפְּנֵי מָה בְּדָוִד נֶאֶמְרָה בּוֹ ״שְׁכִיבָה״, וּבְיוֹאָב נֶאֶמְרָה בּוֹ ״מִיתָה״? דָּוִד, שֶׁהִנִּיחַ בֵּן – נֶאֶמְרָה בּוֹ שְׁכִיבָה. יוֹאָב, שֶׁלֹּא הִנִּיחַ בֵּן – נֶאֶמְרָה בּוֹ מִיתָה.
וְיוֹאָב לֹא הִנִּיחַ בֵּן?! וְהָכְתִיב: ״מִבְּנֵי יוֹאָב – עֹבַדְיָה בֶּן יְחִיאֵל״! אֶלָּא: דָּוִד, שֶׁהִנִּיחַ בֵּן כְּמוֹתוֹ – נֶאֶמְרָה בּוֹ ״שְׁכִיבָה״. יוֹאָב, שֶׁלֹּא הִנִּיחַ בֵּן כְּמוֹתוֹ – נֶאֶמְרָה בּוֹ ״מִיתָה״.
אברהם and דוד were only כאילו לא מת because not all their children were צדיקים. This answers all 3 questions above.
דע כי מה שהשיב ר' יצחק מקרא אני דורש לא להעמיד דבריו על צד כוונת רב נחמן השיב כן ולומר שעל המקרא היה סומך לדרוש ממנו כי יעקב כעצמו לא מת שהרי נתאמת מאמר רב נחמן כי באמת נספד ונחנט ונשאוהו ממצרים וקברוהו בקברי אבותיו – היאך אפשר שסמך ר' יוחנן או רבי יצחק יותר על מדרש רמז אחד נעלם שבמקרא ממה שהיה סומך על מקראות גלויים מבוארים שמת ונספד ונחנט ונקבר זה שהשכל דוחה ומרחיק בלי ספק. רק רבי יצחק כך השיבו לא על מיתת גופו אני אומר אך מקרא אני דורש מה זרעו בחיים אף הוא בחיים ואז הבין רב נחמן רמזי סודו ושתק. גם נגלהו כי שאר האבות פסולת היה בזרעם ולא נזדקקו התולדות עד יעקב ולא היה זרעם כולם ראוי להדבק בחיים ולקבל התורה שהיא מקור החיים עד יעקב....ועל הכוונה הזו אמרו יעקב אבינו לא מת ולא אמרו האבות לא מתו כי מקצת זרעם מת והוא המעיד כי לא היה כוח תולדתם חי בלי שום הפסק כי עוד נמשך מעטיו של נחש. ואמרו מה זרעו לא מת אף הא לא מת לומר שהזרע מעיד על השורש...וכולו זרע אמת כולנו חיים.
ויגוע ויאסף. א"ר יוחנן, יעקב אבינו לא מת, אמר ליה רב נחמן לרב יצחק, וכי בכדי ספדו ספדיא וחנטו חנטיא, אמר ליה, מקרא אני דורש (ירמיהו ל׳:י׳) ואתה אל תירא עבדי יעקב וגו' כי הנני מושיעך מרחוק ואת זרעך מארץ שבים, מקיש הוא לזרעו, מה זרעו בחיים אף הוא בחיים.
(תענית ה' ב')
פירש"י כמו כשהוא מקבץ את ישראל מארץ שבים הוא מקבץ את החיים כך הוא בחיים, שיביאנו בגולה כדי לגאול את בניו, כמו שמצינו במצרים וירא ישראל ודרשינן ישראל סבא, והא דחנטו חנטיא – נדמה להם שמת, עכ"ל. ובתוס' כתבו, יעקב אבינו לא מת, וכן משמע מדכתיב ויגוע ולא כתיב וימת, וכ"מ בסוטה י"ג א' דמבואר שם שפקח יעקב את עיניו קודם קבורתו ושחק מעשו אחיו שהיה שם, יעו"ש.
ואמנם לולא פירש"י ותוס' הו"א דהכונה יעקב אבינו לא מת וההיקש מה זרעו בחיים וכו', הוא ע"פ מ"ד בב"ב קט"ז א' דלכן לא נאמר בדוד מיתה מפני שהניח בן כמותו, יעו"ש, וה"נ מפני שהניח בנים צדיקים כמותו לכן לא נאמר בו מיתה, והביעו חז"ל ענין זה בלשון מליצי יעקב אבינו לא מת, ודו"ק. –
ולדברי רש"י ותוס' הוי אגדה זו אחת מאלה הדורשות רמזים דקים ועתיקים, והיא יותר ע"ד הסוד והרמז מאשר ע"ד הפשט, וראה זה דקדקתי ומצאתי שהיתה אגדה זו מצוינה ומופלאה גם לחז"ל, כפי הנראה מהמשך כל ענין אגדה לפניה ולאחריה, וראינו לנכון להעתיקה ולפרשה.
וזה לשון האגדה, רב נחמן ור' יצחק הוו יתבי בסעודתא, אמר לי' רב נחמן לר' יצחק, לימא מר מילתא [בדברי תורה], אמר ליה, הכי א"ר יוחנן, אין משיחין בסעודה, שמא יקדים קנה לושט ויבא לידי סכנה, לבתר דאכלי, אמר ליה ר' יצחק, הכי א"ר יוחנן, יעקב אבינו לא מת, אמר ליה רב נחמן, וכי בכדי ספדו ספדיא וחנטו חנטיא, אמר ליה, מקרא אני דורש וכו' [כמועתק לפנינו] הדר אמר ליה, כל האומר רחב רחב מיד נקרי, אמר ליה, והא אנא אמינא ולא איכפת לי, אמר ליה, ביודעה ומכירה קאמינא, ע"כ.
והנה נקל להרגיש איזה הערות בכלל אגדה זו, ראשונה, למה תפס ר' יצחק לאחר הסעודה דוקא אלו שני המאמרים,. גם קשה הלשון אין משיחין בהפעיל, ויותר נכון היה לומר אין שוחין, ולבד זה קשה, הלא אנו רואים בחוש ששוחין בסעודה באופן שמפסיקין רגע מאכילה, וזה מעשים בכל יום ובכל שעה בסעודה בחבורה.
לכן נראה הכונה, דבאמת לפני המדבר בעצמו אין סכנה לשוחח, דאפשר לו להזהר מסכנה, כמבואר, ע"פ הפסק רגע מאכילה, אך לפני השומע לפעמים כרוכה סכנה חיובית, יען כי יקרה אשר לפעמים ישמע השומע דבר זר ומתמיה ומבהיל מאד, עד שמרוב התפעלות נפשו למשמע דבר זה, לא יעצור כח לשלוט בנפשו להמתין עד אחר בליעת המאכל שבגרונו, אלא עוד המאכל בבית הבליעה ישתומם וישאל או ישיב על השמועה המבהילה ומפליאה, ואז באמת סכנה קרובה שמא יקדים קנה לושט.
זאת הדבר הזה רצה ר' יצחק להראות לרב נחמן בחוש, ובחר לו לאחר הסעודה לקיים את הדין דאין משיחין בסעודה את שני המאמרים הנפלאים האלה, וכך עלה לו לרב נחמן, שבחומו והתפעלות נפשו שאל כרגע על המאמר יעקב אבינו לא מת וכי בכדי ספדו ספדיא וכו', וכן על המאמר כל האומר רחב וכו' קפץ ושאל היתכן כן, והא אנא אמינא ולא איכפת לי, ובזה הסביר לו ר' יצחק, כי לוא אמר לו אלו המאמרים בתוך הסעודה ולא היה שליט רב נחמן ברוחו לחכות עד אחר הבליעה אלא היה שואל תיכף, ואז היה מסתכן. ומדויק לפי"ז הלשון שאמר לו אין משיחין ולא אין שוחין, כלומר, אין מביאין אחר לידי שיחה.
וממוצא דבר הנך רואה, מדבחר לו ר' יצחק מאמר זה דיעקב אבינו לא מת לתכלית שרצה להורות בזה כמש"כ, ש"מ שהמאמר הזה היה נחשב בעיניהם לאחד מהנפלאים מאד.
יעקב אבינו לא מת. בגמ' (תענית ה:) מקשה והלא חנטו אותו הרופאים וכתיב נמי בסמוך שנשאוהו בניו ממצרים וקברוהו בארץ כנען. י"ל לא טעם טעם מיתה היינו שלא היה לו צער מיתה ועוד נאמרו בזה דברים הרבה וכו':
ויכל יעקב לצוות וגו'. הא למדת שלא על יעקב נאמר (קהלת ח') ואין שלטון ביום המות שהיה הדבר ברצונו וברשותו עד שכלה לצוות לבניו כרצונו ואז ויאסוף רגליו וגו' והוא מאמר רז"ל (תענית ה:) יעקב אבינו לא מת, שאילו שלט בו המות לא היתה לו שליטה עד עת יחפוץ לאסוף רגליו, וצא ולמד מה שאמרו ז"ל בפי' פסוק (קהלת פ"ח) ואין שלטון שאין מי שיתלה אונקלומא וכו':
ויכל יעקב. נדמה כמי שהולך ממדינה למדינה ע"מ להשאר שם במחוז חפצו שמסדר צרכי הצדה ועניני דרכו, ומפקד הנהגת בני ביתו איך יתנהגו בעת שלא יהיה בתוכם, ואז יאסוף רגליו אל הספינה או המרכבה אשר תוליכהו למשוש דרכו, ומאז נשבתו רגליו ממדינה זו החומריית, ויגוע הוא הפרדת הרוח מן הלבוש, ויאסף אל עמיו, ולא נאמר מיתה ביעקב, עז"א חז"ל יעקב אבינו לא מת:
ויגוע ויאסף ומיתה לא נאמרה וכו׳ תחלה מרגיש רש״י מבחוץ למה לי כפל דויגוע ויאסף דלכאורה היינו גויעה היינו אסיפה והתירוץ לזה שכן מצינו בשאר צדיקים שיש ב׳ לשונות הללו ועוד אחרת דהיינו מיתה כמו ויגוע וימת אברהם וכו׳ ויאסף אל עמיו ויגוע יצחק וימת ויאסף וכו׳ וכן בדין כידוע לי״ח בסוד הפירוד דגויעה היא על הנפש התחתונה שבו הנפרדת והולכת לג״ע התחתון ואסיפה היא על נשמתו העליונה היא העולה לג״ע העליון ומיתה היא על זוהמא דיסודות דעשיה שבו המתעכלת בקבר וכל צדיק דעלמא יש בו קצת זוהמא ומעתה מקשה רש״י וא״כ למה לא נאמר ג״כ ביעקב מיתה כמו בשאר צדיקים ומשני יעקב אבינו לא מת פי׳ שלא היה בו שום שמץ זוהמא כלל:
וישק לו. פירוש לו נשק אבל אין נכון לעשות כן למת אחר כי המת גדוש בטומאה וטומאתו בוקעת ועולה עד לרקיע ותפגם הנפש הנושקת אלא לו ליעקב כי חי הוא אלא דורמיטא קראתו כישן ונרדם:
ויגוע ויאסף ומיתה לא נאמרה בו אמרו רז"ל יעקב אבינו לא מת קשה אם לא מת היאך קברוהו וספדוהו וחנטוהו י"ל שהכל נראה להם כאלו עשו כן וכן מקשה ומתרץ בגמ' דתענית בעניין זה:
ויציו וכו'. והנה ארז"ל (תענית דף ה') כי יעקב אבינו לא מת ואיך נחנט. אך לזה נשית לב אל אומר את עבדיו את הרופאים מאי את? עוד או' ויחנטו הרופאים כי ידוע שהרופאים חנטו אותו והיל"ל ויחנטו את ישראל? וגם אומרו ישראל מיותר והיה די יאמר ויחנטו אותו? אך הנה יוסף חשב כי מת כדרך כל הארץ ויצו לחנט אותו. והנה דרך העולם שעבדי המלך שימות יוציאו קרביו וירחצום במים ואח"כ הרופאים יחנטו אותו. אמר כי צוה את עבדיו. וגם את הרופאים לחנוט שהוא עבדיו לפתוח בטנו ולקנח קרביו וקרבו שיוציא ממנו. ואחרי כן את הרופאים לחנוט. אך לא היה כן בפועל רק ויחנטו הרופאים. אך עבדיו לא עשו דבר והוא כי הכיר בו יוסף כי לא מת ממש כי יעקב אבינו לא מת וע"כ לא נגעו בו לפתחו להוציא את קרביו וזהו את ישראל כמות שהוא וריבה האת לו' שעם קרביו וקרבו נחנט וש"ת א"כ למה בכדי חנטו חנטייא והשלימו לו מ' יום. לז"א וימלאו לו מ' יום לא שהיה צריך כ"כ כי כחי היה רק על כי כן ימלאו וכו'. וש"ת א"כ למה צוה לחנוט אותו ואינו כמת. לז"א ויבכו אותו מצרים וכו'. שאל"כ לא יבכו אותו כי חי יחזיקוהו ויחשבוהו לאלוה ויעבדוהו כיראתו כמשז"ל פן יחשבוה לאלוה ע"כ צוה יחניטוהו ממש כמת ובמקום עבודה אדרבה בכו אותו על מיתתו ולא עבדוהו:
יעקב אבינו לא מת. וכן משמע דכתיב ויגוע ולא כתיב וימת כדמפרש בסוטה (דף יג.) גבי מעשה דחושים:
... כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעוּ לִמְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה, אֲתָא עֵשָׂו קָא מְעַכֵּב, אָמַר לָהֶן: ״מַמְרֵא קִרְיַת הָאַרְבַּע הִיא חֶבְרוֹן״, וְאָמַר רַבִּי יִצְחָק: קִרְיַת אַרְבַּע — אַרְבַּע זוּגוֹת הָיוּ: אָדָם וְחַוָּה, אַבְרָהָם וְשָׂרָה, יִצְחָק וְרִבְקָה, יַעֲקֹב וְלֵאָה. אִיהוּ קַבְרַהּ לְלֵאֶה בְּדִידֵיהּ, וְהַאי דְּפָיֵישׁ — דִּידִי הוּא. אֲמַרוּ לֵיהּ: זַבֵּינְתֵּהּ. אֲמַר לְהוּ: נְהִי דְּזַבֵּינִי בְּכֵירוּתָא, פְּשִׁיטוּתָא מִי זַבֵּינִי? אֲמַרוּ לֵיהּ: אִין, דִּכְתִיב: ״בְּקִבְרִי אֲשֶׁר כָּרִיתִי לִי״, וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוֹצָדָק: אֵין ״כִּירָה״ אֶלָּא לְשׁוֹן מְכִירָה, שֶׁכֵּן בִּכְרַכֵּי הַיָּם קוֹרִין לִמְכִירָה ״כִּירָה״.אֲמַר לְהוּ: הַבוּ לִי אִיגַּרְתָּא! אֲמַרוּ לֵיהּ: אִיגַּרְתָּא בְּאַרְעָא דְמִצְרַיִם הִיא. וּמַאן נֵיזִיל — נֵיזִיל נַפְתָּלִי דְּקַלִּיל כִּי אַיָּילְתָּא, דִּכְתִיב: ״נַפְתָּלִי אַיָּלָה שְׁלוּחָה הַנּוֹתֵן אִמְרֵי שָׁפֶר״, אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ: אַל תִּקְרֵי ״אִמְרֵי שָׁפֶר״, אֶלָּא ״אִמְרֵי סֵפֶר״. חוּשִׁים בְּרֵיהּ דְּדָן תַּמָּן הֲוָה, וְיַקִּירָן לֵיהּ אוּדְנֵיהּ. אֲמַר לְהוּ: מַאי הַאי? וְאָמְרוּ לֵיהּ: קָא מְעַכֵּב הַאי עַד דְּאָתֵי נַפְתָּלִי מֵאַרְעָא דְּמִצְרַיִם. אֲמַר לְהוּ: וְעַד דְּאָתֵי נַפְתָּלִי מֵאַרְעָא דְּמִצְרַיִם, יְהֵא אֲבִי אַבָּא מוּטָל בְּבִזָּיוֹן? שְׁקַל קוּלְפָא מַחְיֵיהּ אַרֵישֵׁיהּ, נָתְרָן עֵינֵיהּ וּנְפַלוּ אַכַּרְעָא דְיַעֲקֹב, פַּתְחִינְהוּ יַעֲקֹב לְעֵינֵיהּ וְאַחֵיךְ. וְהַיְינוּ דִּכְתִיב ״יִשְׂמַח צַדִּיק כִּי חָזָה נָקָם פְּעָמָיו יִרְחַץ בְּדַם הָרָשָׁע״. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִתְקַיְּימָה נְבוּאָתָהּ שֶׁל רִבְקָה, דִּכְתִיב: ״לָמָּה אֶשְׁכַּל גַּם שְׁנֵיכֶם יוֹם אֶחָד״. וְאַף עַל גַּב דְּמִיתָתָן לֹא בְּיוֹם אֶחָד הֲוַאי — קְבוּרָתָן מִיהָא בְּיוֹם אֶחָד הֲוַאי.
Once they reached the Cave of Machpelah, Esau came and was preventing them from burying Jacob there. He said to them: It says: “And Jacob came unto Isaac his father to Mamre, to Kiryat Arba, the same is Hebron, where Abraham and Isaac sojourned” (Genesis 35:27). And Rabbi Yitzḥak says: It is called Kiryat Arba because there were four couples buried there: Adam and Eve, Abraham and Sarah, Isaac and Rebecca, Jacob and Leah. Esau said: Jacob buried Leah in his spot, and the spot that is remaining is mine.The children of Jacob said to Esau: You sold your rights to Jacob. Esau said to them: Though I sold the birthright, did I also sell my rights to the burial site as an ordinary brother? The brothers said to him: Yes, you also sold to Jacob those rights, as it is written that Joseph stated: “My father made me swear, saying: Behold, I die; in my grave that I have dug [kariti] for me in the land of Canaan, there shall you bury me” (Genesis 50:5). And Rabbi Yoḥanan says in the name of Rabbi Shimon ben Yehotzadak: The word kira in the verse is nothing other than a term of a sale [mekhira] sharing a similar root, because in the cities overseas they call a sale kira. Esau said to them: Bring the bill of sale to me, i.e., you can’t prove your claims. They said to him: The bill of sale is in the land of Egypt. They said: And who will go to bring it? Naphtali will go, for he is as fast as a doe, as it is written: “Naphtali is a doe let loose, he gives goodly words” (Genesis 49:21). Rabbi Abbahu says: Do not read it as “goodly words [imrei shafer]”; rather, read it as imrei sefer, i.e., the words of the book, as he returned to Egypt to retrieve the bill of sale. The Gemara relates: Hushim, the son of Dan, was there and his ears were heavy, i.e., he was hard of hearing. He said to them: What is this that is delaying the burial? And they said to him: This one, Esau, is preventing us from burying Jacob until Naphtali comes back from the land of Egypt with the bill of sale. He said to them: And until Naphtali comes back from the land of Egypt will our father’s father lie in degradation? He took a club [kulepa] and hit Esau on the head, and Esau’s eyes fell out and they fell on the legs of Jacob. Jacob opened his eyes and smiled. And this is that which is written: “The righteous shall rejoice when he sees the vengeance; he shall wash his feet in the blood of the wicked” (Psalms 58:11). At that moment the prophecy of Rebecca was fulfilled, as it is written that Rebecca said of Jacob and Esau: “Why should I be bereaved of you both in one day?” (Genesis 27:45), as Rebecca foresaw that the future bereavement for both her sons would be on the same day. The Gemara comments: And although their deaths were not on the same day, in any event their burials were on the same day, as Esau was killed and buried on the same day that Jacob was buried.
לא מת – אלא חי הוא לעולם:
מקרא אני דורש – והאי דחנטו חנטיא סבורים היו שמת:
מה זרעו בחיים – כשהוא מקבץ את ישראל מארץ שבים החיים הוא מקבץ שהן בשבי שהמתים אינן בשבי:
אף הוא בחיים – שיביאנו בגולה כדי לגאול את בניו לעיניו כמו שמצינו במצרים וירא ישראל וגו' ודרשינן ישראל סבא ודחנטו חנטיא נדמה להם שמת אבל חי היה:
ובהקדם גם דברי ספר אור יהל להגרי"ל חסמן ז"ל פ' ויחי שכותב לבאר מאמר חז"ל בתענית דף ה' ע"ב.... וכותב לבאר וללמד מזה יסוד נפלא, דהנה אם אדם יראה בעיניו את ראובן חבירו, ושומע קולו ונדמה לו לקול שמעון, ודאי ישפוט שחוש שמיעתו הטעהו, ובאמת ראובן הוא ולא שמעון כי חוש הראיה יותר חזק מחוש השמיעה, כ"ש אם יאמרו לו על אחד שמת ורואהו עומד לפניו, מי פתי יחשוב אחרת שאמירה זו אינה מכוונת, והנה ראה זה פלא, שרב נחמן תמה ושואל: וכי בכדי חנטו חנטיה? בא ר"י ומשיב לו מקרא אני דורש, ומה תשובה היא זו? הא ראינו שמת חנטוהו וקברוהו, אולם חז"ל השמיענו בזה, שאם נסתר חוש הגשמי ע"י מה שמצאנו בתוה"ק איפכא, ע"כ מסיקים מזה שחוש הגשמי הטעה, ורק נראים כחונטים, כי מכיון שמקרא אני דורש עפ"י הכללים האמיתיים שנתנו לנו מסיני, הרי שהקב"ה אומר כן, וממילא ברור שרק נדמה להם שמת, אבל חי היה, ככה למדו חז"ל תורה, וזהו ההבדל הגדול והריחוק הנורא שבין דעתנו לדעת חז"ל, מן ההיפך אל ההיפך, שאצלנו בעניותנו העוה"ז הוא מציאות והתורה נדרשת, משא"כ חז"ל בעיני קדשם המה ראו את התורה בחושיהם כמציאות, וכשמקרא אני דורש בטלים ומבוטלים כל החושים ועיני הבשר, כי שקר המה טועים ומטעים, ורק נראה להם שחונטים יעו"ש בנעימות דבריו.
ויגוע ויאסף ומיתה לא נאמרה בו ואמרו רבותינו (תענית ה) יעקב אבינו לא מת לשון רש"י (רש"י על בראשית מ״ט:ל״ג) ולדעת רבותינו הרי יעקב הזכיר מיתה בעצמו (בראשית מ״ח:כ״א) הנה אנכי מת והיה אלהים עמכם ואולי לא ידע הוא בנפשו או שלא רצה לתת כבוד לשמו וכן (בראשית נ׳:ט״ו) ויראו אחי יוסף כי מת אביהם כי להם מת הוא או שלא ידעו הם בזה כלל וענין המדרש הזה כי נפשות הצדיקים צרורות בצרור החיים וזו תחופף עליו כל היום לובשת לבושה השני שלא יפשטנה ערומה כיעקב או תתלבש לעתים מזומנות ויובן הענין הזה במסכת שבת (שבת קנ״ב) ובמסכת כתובות (קג.):
Now according to this opinion of our Rabbis, the difficulty arises: Now Jacob applied the term “death” to himself, as it is written, Behold, I die, but G-d shall be with you! Now perhaps he did not know it himself, or it may be that he did not wish to pay honor to himself. Similarly, with respect to the verse, And when Joseph’s brethren saw that their father was dead, we must say that to them he was dead, or it may be that they did not at all know of this. Now the purport of this Midrash [which states that “Jacob, our father, did not die],” is that the souls of the righteous are bound in the bind of life with the Eternal, and his soul covereth him all the day, “wearing a scarlet garment” so that she not be stripped naked, as Jacob’s [soul was privileged to do continually], or which she dons at certain occasions [as do the souls of lesser righteous individuals]. This matter will be understood in the light of what is told in Tractate Shabbath and Tractate Kethuboth.
- Many explanations to this Ramban from talmidei harashba and that generation.
- 3 levels of dvekus to tzror hachaim a)This world b) olam haneshomos before techiyas hameisim c) olam haba after techiyas hamesim.
- normally tzaddikim go to olam hanashomos in gan eden without a malbush, but some special tzaddikim wear a לבוש שני and hover over the grave or are in the grave. people can sometimes see the tzaddik in this לבוש שני. also malachim can have this מלבוש.
- ציוני says that normal people are ערום in gan eden, some tzaddikim get a לבוש when Hashem decides for a specific שליחות,and then they have to take it off. Yaakov always has this לבוש. This is what it means יעקב לא מת.
- רבונו בחיי, אור הלבוש, לבנס הספיר, מאירת עינים (ר'יצחק דמן עכו) all explain that it is a second body that is דק עד מאוד
- Other מפרשי הסוד say that it is Levush Hashoni ( like in Eshes Chayil - לֹא־תִירָ֣א לְבֵיתָ֣הּ מִשָּׁ֑לֶג כִּ֥י כׇל־בֵּ֝יתָ֗הּ לָבֻ֥שׁ שָׁנִֽים׃) . it is some sort of colorful, shining לבוש.
הָנְהוּ קָפוֹלָאֵי דַּהֲווֹ קָפְלִי בְּאַרְעָא דְּרַב נַחְמָן. נְחַר בְּהוּ רַב אַחַאי בַּר יֹאשִׁיָּה. אֲתוֹ וַאֲמַרוּ לֵיהּ לְרַב נַחְמָן: נְחַר בַּן גַּבְרָא. אֲתָא וַאֲמַר לֵיהּ: מַאן נִיהוּ מָר? אֲמַר לֵיהּ: אֲנָא אַחַאי בַּר יֹאשִׁיָּה. אֲמַר לֵיהּ: וְלָאו אָמַר רַב מָרִי: עֲתִידִי צַדִּיקֵי דְּהָווּ עַפְרָא? אֲמַר לֵיהּ: וּמַנִּי מָרִי דְּלָא יָדַעְנָא לֵיהּ? אֲמַר לֵיהּ: וְהָא קְרָא כְּתִיב: ״וְיָשׁוֹב הֶעָפָר עַל הָאָרֶץ כְּשֶׁהָיָה״!
אֲמַר לֵיהּ: דְּאַקְרְיָיךְ קֹהֶלֶת, לָא אַקְרְיָיךְ מִשְׁלֵי, דִּכְתִיב: ״וּרְקַב עֲצָמוֹת קִנְאָה״. כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ קִנְאָה בְּלִבּוֹ — עַצְמוֹתָיו מַרְקִיבִים, כֹּל שֶׁאֵין לוֹ קִנְאָה בְּלִבּוֹ — אֵין עַצְמוֹתָיו מַרְקִיבִים.
גַּשְּׁשֵׁיהּ, חַזְיֵיהּ דְּאִית בֵּיהּ מְשָׁשָׁא. אֲמַר לֵיהּ: לֵיקוּם מָר לְגַוֵּויהּ דְּבֵיתָא. אֲמַר לֵיהּ: גַּלֵּית אַדַּעְתָּךְ דַּאֲפִילּוּ נְבִיאֵי לָא קְרֵית, דִּכְתִיב: ״וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה׳ בְּפִתְחִי אֶת קִבְרוֹתֵיכֶם״.
אֲמַר לֵיהּ, וְהָכְתִיב: ״כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב״! אֲמַר לֵיהּ: הָהוּא שָׁעָה אַחַת קוֹדֶם תְּחִיַּית הַמֵּתִים.
The Gemara cites a related story: The diggers who were digging in Rav Naḥman’s land came upon a grave, and Rav Aḥai bar Yoshiya, who was buried there, rebuked them. They came and said to Rav Naḥman: A deceased person just rebuked us. Rav Naḥman came and said to the person buried there: Who is the Master, i.e., who are you? He said to him: I am Aḥai bar Yoshiya. Rav Naḥman said to him: How has your body been preserved? Didn’t Rav Mari say that the righteous will turn to dust? Rav Aḥai said to him: And who is Mari, whom I do not know? Why should I be concerned about what he says? Rav Naḥman said to him: Even without Rav Mari’s statement, there is an explicit verse which is written: “And the dust will return to the earth as it was” (Ecclesiastes 12:7).
Rav Aḥai said to him: Whoever taught you the book of Ecclesiastes did not teach you the book of Proverbs, for it is written in Proverbs: “A tranquil heart is the life of the flesh, but envy is the rotting of the bones” (Proverbs 14:30). This means that anyone who has envy in his heart during his lifetime, his bones rot in the grave, and anyone who does not have envy in his heart, his bones do not rot. Rav Naḥman touched him and saw that he had substance. Rav Naḥman said to him: Let the Master arise and come into my house. Rav Aḥai said to him: You have revealed that you have not even studied Prophets, and it is not just the Writings of which you are ignorant, for it is written: “And you shall know that I am the Lord when I open up your graves and lift you up from your graves, My nation” (Ezekiel 37:13). As long as the dead have not been instructed to leave their graves, leaving of their own accord is prohibited. Rav Naḥman once again asked Rav Aḥai about the preservation of the flesh, and he said: But it is written: “For you are dust and you shall return to dust” (Genesis 3:19), so why has your body not turned into dust? He said to him: That verse applies to the righteous only one hour before the resurrection of the dead, so that they, too, may be created anew (Maharsha).
״נֵר יְהֵא דָּלוּק בִּמְקוֹמוֹ, שׁוּלְחָן יְהֵא עָרוּךְ בִּמְקוֹמוֹ, מִטָּה תְּהֵא מוּצַּעַת בִּמְקוֹמָהּ״, מַאי טַעְמָא? כֹּל בֵּי שִׁמְשֵׁי הֲוָה אָתֵי לְבֵיתֵיהּ. הַהוּא בֵּי שִׁמְשָׁא אֲתַאי שִׁבָבְתָּא, קָא קָרְיָה אַבָּבָא, אֲמַרָה אַמְּתֵיהּ: שְׁתִיקוּ, דְּרַבִּי יָתֵיב. כֵּיוָן דִּשְׁמַע, שׁוּב לָא אֲתָא, שֶׁלֹּא לְהוֹצִיא לַעַז עַל צַדִּיקִים הָרִאשׁוֹנִים.
Rabbi Yehuda HaNasi commanded his sons: My lamp should be lit in its usual place, my table should be set in its usual place, and the bed should be arranged in its usual place. The Gemara asks: What is the reason he made these requests? The Gemara explains: Every Shabbat eve, even after his passing, Rabbi Yehuda HaNasi would come to his house as he had done during his lifetime, and he therefore wished for everything to be set up as usual. The Gemara relates the following incident: It happened on a certain Shabbat eve that a neighbor came by and called and knocked at the door. His maidservant said to her: Be quiet, for Rabbi Yehuda HaNasi is sitting. When he heard his maidservant reveal his presence to the neighbor, he did not come again, so as not to cast aspersions on earlier righteous individuals who did not appear to their families following their death.
פירוש מן המאה ה-16 המשלב פשט ואלגוריה שחיבר דודו של הרב יוסף קארו על בסיס דרשותיו
ויגוע ויאסף אל עמיו ולא הזכיר בו מיתה ודרז"ל יעקב לא מת והפרשה מעידה שמת ושיחנטו אותו. התשובה שנשאר קיים בגוף דק ויש לו ממש וכן יש צדיקים שמתלבשים בגוף דק לקצת עתים מע"ש לע"ש או ביום הכפורים ומשוטט בעולם בשליחות הקב"ה ומתראה למי שהוא חפץ וזהו ענין רבינו הקדוש וזהו סוד וצדקה תציל ממות:
אבל פירוש לא מת לא טעם טעם מיתה, או יהיה ענין לא מת כי נפשו של יעקב היה מרחפת על גופו תמיד לתוקף קדושתו כי שאר נפשות הצדיקים שאינם במדרגת הקדושה כמוהו חוזרות לשרשן ולעקרן וכיון שעלו לא ירדו, אבל יעקב לקדושת גופו ומעלתו היתה נפשו עולה ויורדת והכח הגדול הזה אינו נמצא רק לקדושים אשר בארץ יחידי הדורות כגון רבינו הקדוש, ומזה דרשו רז"ל בכתובות פרק הנושא (כתובות דף ק"ג) כל בי שמשי הוה אתי לביתיה יומא חד אתיא שבבותיה וקא קריא אבבא אמרה לה אמתיה שתיקי דרבינו יתיב כששמע רבי תו לא אתא שלא להוציא לעז על הצדיקים הראשונים, כלומר שחזרה נשמתם לשרשה ולא הגיעו אל המעלה הזאת להיות להם כח גדול כל כך כמו רבינו הקדוש, וכ"ש ביעקב אבינו שנתקדש בג' קדושות, בקדושת אברהם שנתקדש במצות מילה קודם שיוליד יצחק, ובקדושת יצחק שנתקדש בעקדה על גבי המזבח להיות עולה תמימה, ובקדושת עצמו שהוא שלישי לאבות תשלום המרכבה ולא היה בזרעו שום פסול, ומטעם זה נראה לומר שנקרא הקב"ה על שמו (ישעיה כט) קדוש יעקב, ולא מצאנו קדוש אברהם קדוש יצחק.
ועל דרך הקבלה יעקב אבינו לא מת שלא היתה מדתו כענין שאר מדות הקצוות שהן גורמות ההפכים, ובאור זה כי מדתו הוא המכריע ואע"פ שהוא כלול מכל המדות ומקבל מהן בעבור שהוא עולה דרך סלולה עד ראשית הראשית שהוא מקור החיים, על כן אמרו ביעקב לא מת ולא אמרו כן על אברהם ויצחק לפי שהן מדות הקצוות לימין ולשמאל הגורמות ההפכים ולפיכך יעקב אבינו לא מת אך נשאר קיים בגוף ובנפש, הגוף הזה הוא הגוף השני (second) הדק שבו הנפש מתלבשת בצורת גוף ויש לו ממש אבל הוא דק עד מאד מתלבשת בו לעתים מזומנות והוא מערב שבת לערב שבת או מיום הכפורים ליום הכפורים הוא משוטט בעולם בשליחותו של הקב"ה ומתראה למי שהוא חפץ בו כי הראשון הגס נחנט ונקבר כפשוטו של מקרא, וזהו מאמר החכם שאמר מקרא אני דורש שנאמר (ירמיה מו) הנני מושיעך ואת זרעך, מקיש הוא לזרעו מה זרעו בחיים אף הוא בחיים כלומר מה זרעו בחיים בגוף ובנפש אף הוא בחיים בגוף ובנפש והוא הגוף שהזכרתי.
ונראה לי כי לזה רמזו באיכה רבתי שדרשו שם (איכה ב) ויבער ביעקב כאש להבה, כשהפורענות באה לישראל אין מרגיש בה אלא יעקב שנאמר ויבער ביעקב, וכשהטובה באה לישראל אין מרגיש בה אלא יעקב שנאמר (תהלים יד) יגל יעקב ישמח ישראל ע"כ, ומן הידוע כי לשון מרגיש אינו נופל על הגוף שנחנט ונקבר כי אם על הגוף הדק שיש בו ממש והוא בעל הרגש, וזהו ענין רבינו הקדוש שבכתובות והנהו קפולאי במס' שבת פרק השואל, וכ"ש ביעקב שדיוקנו חקוקה בכסא הכבוד, וזהו סוד הכתוב (משלי י ב) וצדקה תציל ממות, וזהו זוכר יצוריו לחיים ברחמים כי מציאות החיים מן הרחמים והוא שקראו דוד ע"ה (תהילים פ״ד:ט׳) יעקב סלה, והבן זה. ומזה אמרו מקבלי האמת במדרש (בראשית כח) עולים ויורדים בו עולים למעלה רואים דיוקנו של יעקב חקוקה בכסא הכבוד יורדים למטה מוצאים אותו ישן.
חכם ספרדי במאה ה17- באמשטרדם. השיב יהודי אנגליה לאחר 330 שנות גלות. עמד בקשרים עם גדולי דורו יהודים ולא (אוליבר קרומוול). הספר הוא חקירות עיוניות על הנשמה.
https://he.chabad.org/library/article_cdo/aid/689216
גם הרב רבינו בחיי בפרשת ויחי כתב ז''ל יעקב אבינו לא מת אך נשאר קיים בגוף ובנפש הגוף הזה הוא הגוף כשני הדק שבו הנפש מתלבשת בצורת גוף ויש לו ממש אבל הוא דק עד מאד מתלבשת בו לעיתות מזומנות והוא מערב שבת לערב שבת או מיום הכפורים ליום הכפורים הוא משוטט בעולם בשליחותו של הקב''ה ומתראה למי שהוא חפץ בו כי הראשון הגס נחנט ונקבר כפשוטו של מקרא. וזו היא כוונת החכם שאמר מקרא אני דורש שנאמר הנני מושיעך ואת זרעך מקיש הוא לזרעו מה זרעו בחיים אף הוא בחיי' כלוומר מה זרעו בחיי' בגוף ובנפש והוא הגוף שהזכרתי עכ''ד. ראה נא איך כולם כאחד הסכימו שיש איזה גוף דק עד מאוד אשר בו מתראים הנשמות לבני אדם והרוחות מספרות זו עם זו כאשר עוד יבא בע''ה והוא הצלם הנזכר בנעימת ישראל באומרו )תהילים לט, ז( אך בצלם יתהלך איש. והמפרשים פרשו באופנים רבים כי לא ידעו מה הוא והאמת שהוא הגוף הדק הנזכר אשר בו הולך האדם אל בית עולמו וחביב הוא האדם שנברא בצלם.
- His body dies but his nefesh lived on. The drasha was about Yaakov but it applies to Avraham and Yitzchak also.
- I might have thought that he is not חי במיתתו like Avraham and Yitzchok who dies in Eretz Yisroel, since he died in Chutz La'aretz, the posuk tells us that he is חי במיתתו. The חיות במיתה allows for תחיית המתים.
- He didnt die until he got to Eretz Yisroel.
- All his sons who went in his path - continuity.
- He didnt have pain of death
- Death didnt happen to him - he decided when to move on.
- he didnt have the fifth of death that causes decomposing
- He looked like he was dead but he wasnt.
- He had a second more spiritual body that he is able to use when needed.
Mira Dachya on Rashi - it means he will have techiyas hamesim early.
Meromey Sadeh - he still felt the honor he was given at burial.
Toras Hamincha - Middas emes lo mes. emes= ee mes
בפחד יצחק (הרב הוטנר) במאמר נ”ב
The reason for the impurity conveyed by a corpse is [due to man’s sin committed through] the instigation of the serpent, for those who die by “the Divine Kiss” do not [in fact] convey impurity according to the law, this being the [sense of the] saying of the Rabbis: “The righteous do not convey impurity [when dead].” It is for this reason that Scripture states, This is ‘chukath’ of the law, meaning: [this is] that which is “hollowed out” from the [Written] Torah, namely, the Oral Torah. Therefore it is a [female] heifer and must be red, [symbolic] of the attribute of justice. It is given to Eleazar inasmuch as it must be slaughtered before him, even [though it may actually be slaughtered] by a non-priest, because the deputy High Priest [i.e., Eleazar] supervises the performance thereof, so that it should be done in accordance with his intentions, and so that they should not entertain any improper thoughts about it, as do the nations [of the world] and Satan [as mentioned above].
Now this section [of the Red Heifer] completes the laws of the priests [and as such belongs in the Book of Leviticus]. However, it is written here after [the preceding section dealing with] the gifts to the priests, in order to declare that the purification of Israel must also be effected through the priest [just as atonement for sin is effected through the offerings which are offered on the altar by the priests].
THIS IS THE STATUTE OF THE LAW WHICH THE ETERNAL COMMANDED. The reason for this expression [when it should have said “that I commanded,” since G-d is the Speaker of these words], is similar to the verse, And unto Moses He said: ‘Come up unto the Eternal’ [where it should likewise have said: “Come up unto Me”]. Or it may be that this verse must be re-arranged [in order to be interpreted properly], its sense being: “Speak unto the children of Israel: This is the statute of the law which the Eternal hath commanded, saying etc.”