בִּשְׁלֹשָׁה פְּרָקִים כֹּהֲנִים נוֹשְׂאִין אֶת כַּפֵּיהֶן כׇּל זְמַן שֶׁמִּתְפַּלְּלִין, וְיֵשׁ מֵהֶן אַרְבָּעָה פְּעָמִים בַּיּוֹם — שַׁחֲרִית וּמוּסָף מִנְחָה וּנְעִילַת שְׁעָרִים, וְאֵלּוּ הֵן שְׁלֹשָׁה פְּרָקִים: תַּעֲנִיּוֹת, וּמַעֲמָדוֹת, וְיוֹם הַכִּפּוּרִים. אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ: זוֹ דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
אֲבָל חֲכָמִים אוֹמְרִים: שַׁחֲרִית וּמוּסָף — יֵשׁ בָּהֶן נְשִׂיאַת כַּפַּיִם, מִנְחָה וּנְעִילָה — אֵין בָּהֶן נְשִׂיאַת כַּפַּיִם. מַאן חֲכָמִים — רַבִּי יְהוּדָה הִיא.
דְּתַנְיָא: שַׁחֲרִית וּמוּסָף מִנְחָה וּנְעִילָה כּוּלָּן יֵשׁ בָּהֶן נְשִׂיאַת כַּפַּיִם, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: שַׁחֲרִית וּמוּסָף — יֵשׁ בָּהֶן נְשִׂיאַת כַּפַּיִם, מִנְחָה וּנְעִילָה — אֵין בָּהֶן נְשִׂיאַת כַּפַּיִם.
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: נְעִילָה — יֵשׁ בָּהּ נְשִׂיאַת כַּפַּיִם, מִנְחָה — אֵין בָּהּ נְשִׂיאַת כַּפַּיִם. בְּמַאי קָמִיפַּלְגִי? רַבִּי מֵאִיר סָבַר: כׇּל יוֹמָא טַעְמָא מַאי לָא פָּרְשִׂי כָּהֲנֵי יְדַיְיהוּ בְּמִנְחֲתָא — מִשּׁוּם שִׁכְרוּת, הָאִידָּנָא לֵיכָּא שִׁכְרוּת.
רַבִּי יְהוּדָה סָבַר: שַׁחֲרִית וּמוּסָף דְּכׇל יוֹמָא לָא שְׁכִיחַ שִׁכְרוּת — לָא גְּזַרוּ בְּהוּ רַבָּנַן, מִנְחָה וּנְעִילָה דְּכׇל יוֹמָא שְׁכִיחָא שִׁכְרוּת — גְּזַרוּ בְּהוּ רַבָּנַן.
רַבִּי יוֹסֵי סָבַר: מִנְחָה דְּאִיתַהּ בְּכׇל יוֹמָא — גְּזַרוּ בַּהּ רַבָּנַן, נְעִילָה דְּלֵיתַהּ בְּכׇל יוֹמָא — לָא גְּזַרוּ בַּהּ רַבָּנַן.
אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: הֲלָכָה כְּרַבִּי מֵאִיר. וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: נָהֲגוּ הָעָם כְּרַבִּי מֵאִיר. וְרָבָא אָמַר: מִנְהָג כְּרַבִּי מֵאִיר. מַאן דְּאָמַר הֲלָכָה כְּרַבִּי מֵאִיר — דָּרְשִׁינַן לַהּ בְּפִירְקָא. מַאן דְּאָמַר מִנְהָג — מִידְרָשׁ לָא דָּרְשִׁינַן, אוֹרוֹיֵי מוֹרֵינַן. וּמַאן דְּאָמַר נָהֲגוּ — אוֹרוֹיֵי לָא מוֹרֵינַן, וְאִי עָבֵיד — עָבֵיד, וְלָא מַהְדְּרִינַן לֵיהּ.
וְרַב נַחְמָן אָמַר: הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי.
וַהֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי.
וְהָאִידָּנָא מַאי טַעְמָא פָּרְשִׂי כָּהֲנֵי יְדַיְיהוּ בְּמִנְחֲתָא דְתַעֲנִיתָא? כֵּיוָן דִּבְסָמוּךְ לִשְׁקִיעַת הַחַמָּה קָא פָּרְשִׂי — כִּתְפִילַּת נְעִילָה דָּמְיָא.
אין נשיאת כפים אלא בשחרי' ומוסף ובנעילה ביום שיש בו נעילה כמו ביום הכפורים אבל לא במנח' משום דשכיחא שכרות באותה שעה שמא יהא הכהן שכור וגזרו במנחה של תענית אטו מנחת שאר ימים אבל בתענית שאין בו נעילה הואיל ותפלת המנחה סמוך לשקיעת החמה היא דומה לתפלת נעילה ואינה מתחלפת במנח' של שאר ימים הילכך יש בה נשיא' כפים והמנהג שלנו כבר נתבאר לעיל בסי' קכ"ח:
They Only Perform Birkat Kohanim during Shacharit, Mussaf, and Ne'ilah - on a day that has Ne'ilah, such as Yom Kippur; but not during Mincha, since it is common for people to be drunk during that time, and perhaps the Kohen will be drunk. The Sages decreed [not to perform Birkat Kohanim] during Mincha on a fast day because of Mincha on other days (ie. lest people come to think that Birkat Kohanim during a regular Mincha is permitted). But on a fast day that does not have Ne'ilah, since the Mincha prayers are said close to [the time of] the setting of the sun ("Sh'kiyah"), it's similar to the Ne'ilah prayers and will not be confused with Mincha on other days, therefore they do perform Birkat Kohanim. [Rem"a:] And our custom has already been explained above in siman 128.
בכל ימות השנה אין הכהנים נושאים את כפיהם בתפילת מנחה, מפני שהיא אחרי הסעודה ויש חשש שמא הכהנים ישתו בסעודה וישאו את כפיהם כשהם שתויים ויעברו באיסור. ובתעניות שהיו מתפללים בהן נעילה, כמו ביום הכיפורים ובתעניות גשמים, מברכים ברכת כהנים בתפילת נעילה, שהואיל והם בתענית – אין חשש שִכרות. אבל במנחה של אותן התעניות לא נשאו כפיים, שמא ילמדו מזה טעות שנושאים כפיים גם במנחה שבימות החול. ובתעניות רגילות שאין מתפללים בהן נעילה, אם מתפללים מנחה בשעת נעילה, הכהנים נושאים בה כפיים (עפ"י תענית כו, ב; שו"ע או"ח קכט, א). אבל אם מתפללים מנחה מוקדם יותר, כיוון שתפילת מנחה אינה בזמן המיוחד לנעילה, לא ישאו הכהנים את כפיהם, וגם החזן לא יאמר "אלוהינו ואלוהי אבותינו" שנוהגים לומר כשאין כהנים (שו"ע או"ח קכז, ב, ועי' רמ"א קכט ב).
נשיאת כפים בתפילת מנחה בתעניות (או"ח סימן קכ"ט) • במקום שנוהגים להתפלל כל השנה סמוך לשקיעת החמה, האם נושאים כפיהם במנחה של התעניות י״ג חשון תשי״א לכבוד רב חביבאי חמיד נפשאי הרה״ג סבא קדישא כמוהר״ר דוד צבאח יצ״ו שלום וברכה. הנני לאשר קבלת מכתבו מיום ט״ז אלול תש״י, לרגלי טרדותי הרבות אחרה תשובתי עד עתה ואתו הסליחה. ועתה הנני לחוות דעתי בד״ק: מעכ״ת העתיק את תשובתו של מרן מהר״מ בן חביב בספרו ׳קול גדול׳ (סימן ג) שחדש הלכה זאת: בבתי כנסת שמתפללים בכל יום תפלת מנחה סמוך לשקיעת החמה, אין נושאים כפיהם בתפלת מנחה אפילו ביום תענית, וטעמו ונמוקו עמו, מדאמרינן בגמרא: והאידנא מ״ט פרשי כהני ידיהו במנחה דתעניתא, כיון דבסמוך לשקיעת החמה, פירש״י: כתפלת נעילה דמיא (תענית כו,ב). מינה דן מהר״ם בן חביב דביהכ״נ שמתפללים תמיד מנחה סמוך לשקיעת החמה, אין נושאים כפיהם במנחה, דכיון דאין שנוי ניכר ביום תענית מכל שאר הימים, גזרינן לשכרות. והנה לפי דיוקא דגמרא נראים דבריו של מהר״ם ב״ח ז״ל, אבל למעשה לא שמעתי כזאת עד היום, ואדרבא ראיתי בכמה בתי כנסת שמאחרים בכל יום תפלת מנחה עד סמוך לשקיעת החמה, ובכל זאת נשאו הכהנים כפיהם ביום התענית. ונראה לי לקיים מעשיהם, משום דכל גזרות חכמים הן שוות לכל איש ואיש מישראל, ומכ״ש לכל בתי הכנסת, ותמיד דבריהם נאמרים לרוב הצבור או רוב העם, והמיעוט בטלה דעתו אצל הרוב. וכן מפורש בגמרא: יאמרו כל הסריקין אסורים וסריקי ביתוס מותרים (פסחים לז,א מו״ק יד,א חולין קז,ב). וה״ה בנדון דידן, כיון דרובא דרובא מתפללים מנחה מבעוד יום, אין אנו חוששים למיעוטא לאסור להם נשיאות כפים במנחה, שאם כן תהיה נראית התורה כשתי תורות. ולא עוד אלא, שגם אלה שרגילים להתפלל לא מקפידים בכך, אלא אם נזדמן להם להתפלל מבעוד יום, או מפלג המנחה ולמעלה, מתפללים, לפיכך כיון שידוע לכל שזמן המנחה הוא לפני שקיעת החמה, וביום התענית מאחרים אותה כדי לקיים נשיאות כפים, הרי לך שנוי ניכר, הלכך לא גזרו בו רבנן. והנלע״ד כתבתי.
*וכעת [תש"ס] נדפסה תשובה זו מכת"י במהדורה החדשה של הספר "שושנים לדוד" לר׳ דוד צבאח זצ"ל, ושאלתו — שלא הובאה לפנינו — נכתבה שם והרי היא לפנינו: "נסתפקתי פה עיה"ק ירושת"ו שרוב בתי כנסיות מתפללים מנחה סמוך לשקיעת החמה, אם יעלו הכהנים לדוכן לישא נשיאות כפים. כי מצאנו למרן בשלחן ערוך אורח חיים (סימן קכט) שכתב שבתענית שאין בו נעילה, הואיל ותפלת מנחה סמוך לשקיעת החמה היא דומה לתפילת נעילה. ואינה מתחלפת במנחה של שאר ימים. הלכך יש בה נשיאות כפים. יעו"ש, ואם כן גם ביום שאין בו תענית. דאם הם מתפללים סמוך לשקיעת החמה. דומה לתפלת נעילה. דמאי שנא, ולכן יש בה נשיאות כפים. ושלחתי שאלה זו למר ניהו רבה, ראב"ד כמוהר"ר בן ציון מאיר חי עוזיאל הי"ו לגלות לנו דעתו הרחבה".