(ג) ישמעאל מנין, שנאמר וקראת שמו ישמעאל. ולמה נקרא שמו ישמעאל, שעתיד הקב״ה לשמוע נאקת העם ממה שעתידין בני ישמעאל לעשות בארץ באחרית הימים, לפיכך נקרא שמו ישמעאל, שנאמר ישמע אל ויענם.
(3) Whence do we know about Ishmael? Because it is said, "And the angel of the Lord said unto her, Behold, thou art with child,… and thou shalt call his name Ishmael" (Gen. 16:11). Why was his name || called Ishmael? Because in the future the Holy One, blessed be He, will hearken to the cry of the people arising from (the oppression) which the children of Ishmael will bring about in the land in the last (days); therefore was his name called Ishmael.
Bereishit Rabbah 22:8
ומתוך כך ויקם קין–אמר רבי יוחנן: הבל היה גבור מקין, שאין ת"ל ויקם, אלא מלמד שהיה נתון תחתיו. אמר לו: שנינו בעולם, מה את הולך ואומר לאבא?! נתמלא עליו רחמים. מיד עמד עליו והרגו. מן תמן אינון אמרין: טב לביש לא תעביד, וביש לא ימטי לך.
Rabbi Yoḥanan said: Abel was stronger than Cain, as the verse need not have stated: “rose up.” Rather, it teaches that he had been situated underneath him. He [Cain] said to him: ‘There are the two of us in the world, what will you go and say to Father?’ He [Abel] became filled with mercy for him [and released him]. Immediately, he [Cain] rose up against him and killed him. From there they say: Do not do a favor for a wicked person, and evil will not befall you.
(לז) ויש בני אדם שואלים, והיכן רמז מלכות ישמעאל, שהיא מלכות רבתא ותקיפא. ותשובת שאלה זאת מה שלא זכר מלכות ישמעאל, כי לא יחשב הכתוב רק המלכות שקבלו מלכות קדישין עליונים, שירשו מלכות ישראל וכוחם, והם אלו ד' מלכיות. ואם לא שבטל מלכות ישראל, לא הגיע להם המלכות. אבל מלכות ישמעאל לא ירש כחו מן מלכות ישראל, כי כחו ותוקפו נתן לו השם יתברך בפני עצמו, בשביל שהיה מזרע אברהם, והשם יתברך אמר (בראשית יז, כ) "ולישמעאל שמעתיך", והנה נתן השם יתברך כח ותוקף לישמעאל בפני עצמו. ומזה אין מדבר כאשר מזכיר אלו ד' מלכיות, רק אשר ירשו כח ותוקפם של ישראל, ובסוף יחזרו הם המלכות לישראל. ויותר נראה לומר כי ישמעאל הוא בכלל מלכות פרס, והוא בכלל מלכות שניה. ואף על גב שאמרו "ומלכות אחרי", הוא פרס, לא כתיב פרס בפירוש בכתוב, אלא רוצה לומר כי פרס הוא בכלל מלכות תנינא.
(37) There are people who ask, where is the allusion the empire of Yishmael, which is the most grand and fierce empire. And the answer to this question of why the empire of Yismael hasn't been mentioned, is because scripture only considers the empires which receive the holy and exalted dominion, that they inherited the dominion of the kingship of Yisrael and their power, and those are these four empires. And if the Kingship of Israel had not been nullified, Kingship would not have reached them [(i.e. the dominion of the four Empires: Babylon, Persia, Greece, and Rome, was directly inversely related to the demise of the Jewish empire)]. Whereas the empire of Yishmael did not inherit its power from the Kingship of Israel, for its power and their might were given to it by Hashem be Blessed unto itself, because it is of the seed of Avraham, and Hashem be Blessed said (Bereshit 17,20) "And as for Yishmael, I have heeded you". And behold Hashem be Blessed gave power and might to Yishmael because of itself, and from this it doesn't speak when we mention these four empires, only since they inherit power and their might from Israel and in the end they will return dominion to Yisrael. And it further it seems there is to say, that Yishmael could be included within the Empire of Persia, which in totality is the second Empire. And even though it says (Daniel 7:5) "And the Kingship afterward", which is Persia, it didn't write Persia explicitly in the verse, rather it wanted to say that Persia includes the Empire we taught (I.e. Yishmael).
Yalkut Shimoni al Nach 499:1
א"ר יצחק שנה שמלך המשיח נגלה בו כל מלכי אומות העולם מתגרים זה בזה, מלך פרס מתגרה במלך ערבי והולך מלך ערבי לארם ליטול עצה מהם וחוזר מלך פרס ומחריב את כל העולם וכל אומות העולם מתרעשים ומתבהלים ונופלים על פניהם ויאחוז אותם צירים כצירי יולדה, וישראל מתרעשים ומתבהלים ואומר להיכן נבוא ונלך להיכן נבוא ונלך להיכן נבוא ונלך, ואומר להם בני אל תיראו כל מה שעשיתי לא עשיתי אלא בשבילכם מפני מה אתם מתיראים אל תיראו הגיע זמן גאולתכם, ולא כגאולה ראשונה גאולה אחרונה כי גאולה ראשונה היה לכם צער ושעבוד מלכיות אחריה אבל גאולה אחרונה אין לכם צער ושעבוד מלכיות אחריה:
שאין ת"ל ויקם כו' ללמדנו רשעת קין וללמד דטב לביש לא תעביד. ומדלא כתיב על הבל אלא אל דריש בשביל הבל שריחם עליו (יפ"ת):
מן תמן אינון אמרין טב לביש לא תעבד. מאותו היום ועל אותו מעשה הבריות מושלים. לנק"ר פטרי"ם דיי"ן תיתי"י מורא"ש בלע"ז:
כָּל אָדָם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דֵּעָה לַסּוֹף מִתְעַשֵּׁר (משלי כד, ד). קשה תיבת 'לַסּוֹף' נראה לשון יתר? ונראה לי בס"ד על דרך מעשה שהיה בסוחר שיש לו סחורה למכור, והביא לו הסרסור לוקח לקנות ממנו הסחורה ההיא לזמן ששה חדשים בריוח גדול חמשים למאה על הקרן ולא רצה למכור והלך זה וקנה מאחרים. אחר כך הביא לו אותו סרסור לוקח אחר וקנה ממנו אותה הסחורה בריוח עשרה למאה לזמן ששה חדשים ומכר לו. אחר כך אמר לו הסרסור למה ללוקח ראשון שהיה ריוח חמשים למאה לא מכרת ולזה נתרצית למכור בריוח עשרה למאה? אמר לו הראשון שקבל ליקח בריוח חמשים למאה אין זה קונה בשביל להרויח אלא בשביל לאכול הכל! כי איך יתכן שיוכל להרויח בערך זה? ומוכרח שיפסיד ויודע הוא שיפסיד ואיך יקנה? אלא ודאי רוצה לאכול הכל! אך השני קנה בערך שיוכל להרויח בו, נמצא זה קונה כדי להרויח הנה זה ודאי יפרע דמי הסחורה בזמנה וכן היה להם סוף דבר, זה אכל הכל וזה שלם במטבא.ולזה אמר כָּל אָדָם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דֵּעָה לַסּוֹף רצונו לומר שיתבונן על הסוף ולא יהיה נבהל בראותו ריוח גדול להשליך סחורותיו על קוצים וברקנים שיאכלו הכל ממנו הרי זה מִתְעַשֵּׁר.או יובן על פי מה שאמרו אם ראית סחורה בזול רוץ וקנה אותה שסופה להתייקר ומי שהוא בר דעת הוא מתנהג על פי הכלל הזה הנה היא לַסּוֹף רצונו לומר לאחרי זה מִתְעַשֵּׁר שירויח.ונראה לי עוד דַעַת ברבועו 'ד' דע דעת' [552] עולה תקנ"ב ונקודות קמ"ץ ופת"ח עם כולל שלהם מספר כ"ד הרי מספר עוֹשֵׁר [576].ומה שאמר 'כָּל אָדָם שֶׁאֵין בּוֹ דַעַת אָסוּר לְרַחֵם עָלָיו' הכונה על דרך מה שאמר בן סירא (בראשית רבה כב, ח) 'טב לביש לא תעביד וביש לא ימטי לך' [אל תעשה טוב לאדם רע, ורעה לא תבוא עליך]. ועל דרך זה הוא שאמר 'כָּל הַנּוֹתֵן פִּתּוֹ לְמִי שֶׁאֵין בּוֹ דֵּעָה יִסּוּרִין בָּאִין עָלָיו' דהכונה הוא שמפרנס בביתו אדם שאין בו דעה שאין לו לב מבין להכיר בטובת בעל הבית המפרנסו סופו שישלם לבעל הבית רעה תחת טובה וכמו שנאמר גַּם אִישׁ שְׁלוֹמִי אֲשֶׁר בָּטַחְתִּי בוֹ אוֹכֵל לַחְמִי הִגְדִּיל עָלַי עָקֵב (תהלים מא, י) שסופו לעשות רע לאותו אדם שפרנסו ולזה אמר 'יִסּוּרִין בָּאִין עָלָיו' רצונו לומר באין עליו יסורין מזה האדם עצמו שהאכילו פתו שבודאי אחר כך ישלם לו רעה תחת טובה וכאשר נמצא כזאת בנסיון אצל כמה בני אדם.
באור החיים. לשוב לארץ ישראל:
in the light of life To return to the Land of Israel.
ספרת - הטעם אתה תדע כמה פעמים אני נודד ממקומי והיה דרך צחות נודי עם בנאדך. והטעם: כי טפותיו שהם דמעותיו ספורות הם להשם, וזה הטעם הלא בספרתך וכאילו הם מחוברות בנאד דרך משל, שלא אבדה טפה מהם.
נֹדִי סָפַרְתָּה אמר ר"ש בן פזי א"ר יהושע בן לוי משום בר קפרא כל המוריד דמעות על אדם כשר הקב"ה סופרן ומניחן בבית גנזיו שנאמר נודי ספרתה אתה שימה דמעתי בנאדך הלא בספרתך וכו':(שבת קה ע"ב)