Peripheral Connection to Parsha: Jacob calling his Children for a send-off pep-talk
(א) וַיִּקְרְב֥וּ יְמֵֽי־דָוִ֖ד לָמ֑וּת וַיְצַ֛ו אֶת־שְׁלֹמֹ֥ה בְנ֖וֹ לֵאמֹֽר׃ (ב) אָנֹכִ֣י הֹלֵ֔ךְ בְּדֶ֖רֶךְ כָּל־הָאָ֑רֶץ וְחָזַקְתָּ֖ וְהָיִ֥יתָֽ לְאִֽישׁ׃ (ג) וְשָׁמַרְתָּ֞ אֶת־מִשְׁמֶ֣רֶת ׀ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֗יךָ לָלֶ֤כֶת בִּדְרָכָיו֙ לִשְׁמֹ֨ר חֻקֹּתָ֤יו מִצְוֺתָיו֙ וּמִשְׁפָּטָ֣יו וְעֵדְוֺתָ֔יו כַּכָּת֖וּב בְּתוֹרַ֣ת מֹשֶׁ֑ה לְמַ֣עַן תַּשְׂכִּ֗יל אֵ֚ת כָּל־אֲשֶׁ֣ר תַּֽעֲשֶׂ֔ה וְאֵ֛ת כָּל־אֲשֶׁ֥ר תִּפְנֶ֖ה שָֽׁם׃ (ד) לְמַעַן֩ יָקִ֨ים יְהוָ֜ה אֶת־דְּבָר֗וֹ אֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֣ר עָלַי֮ לֵאמֹר֒ אִם־יִשְׁמְר֨וּ בָנֶ֜יךָ אֶת־דַּרְכָּ֗ם לָלֶ֤כֶת לְפָנַי֙ בֶּאֱמֶ֔ת בְּכָל־לְבָבָ֖ם וּבְכָל־נַפְשָׁ֑ם לֵאמֹ֕ר לֹֽא־יִכָּרֵ֤ת לְךָ֙ אִ֔ישׁ מֵעַ֖ל כִּסֵּ֥א יִשְׂרָאֵֽל׃ (ה) וְגַ֣ם אַתָּ֣ה יָדַ֡עְתָּ אֵת֩ אֲשֶׁר־עָ֨שָׂה לִ֜י יוֹאָ֣ב בֶּן־צְרוּיָ֗ה אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֣ה לִשְׁנֵֽי־שָׂרֵ֣י צִבְא֣וֹת יִ֠שְׂרָאֵל לְאַבְנֵ֨ר בֶּן־נֵ֜ר וְלַעֲמָשָׂ֤א בֶן־יֶ֙תֶר֙ וַיַּ֣הַרְגֵ֔ם וַיָּ֥שֶׂם דְּמֵֽי־מִלְחָמָ֖ה בְּשָׁלֹ֑ם וַיִּתֵּ֞ן דְּמֵ֣י מִלְחָמָ֗ה בַּחֲגֹֽרָתוֹ֙ אֲשֶׁ֣ר בְּמָתְנָ֔יו וּֽבְנַעֲל֖וֹ אֲשֶׁ֥ר בְּרַגְלָֽיו׃ (ו) וְעָשִׂ֖יתָ כְּחָכְמָתֶ֑ךָ וְלֹֽא־תוֹרֵ֧ד שֵׂיבָת֛וֹ בְּשָׁלֹ֖ם שְׁאֹֽל׃ (ס) (ז) וְלִבְנֵ֨י בַרְזִלַּ֤י הַגִּלְעָדִי֙ תַּֽעֲשֶׂה־חֶ֔סֶד וְהָי֖וּ בְּאֹכְלֵ֣י שֻׁלְחָנֶ֑ךָ כִּי־כֵן֙ קָרְב֣וּ אֵלַ֔י בְּבָרְחִ֕י מִפְּנֵ֖י אַבְשָׁל֥וֹם אָחִֽיךָ׃ (ח) וְהִנֵּ֣ה עִ֠מְּךָ שִֽׁמְעִ֨י בֶן־גֵּרָ֥א בֶן־הַיְמִינִי֮ מִבַּחֻרִים֒ וְה֤וּא קִֽלְלַ֙נִי֙ קְלָלָ֣ה נִמְרֶ֔צֶת בְּי֖וֹם לֶכְתִּ֣י מַחֲנָ֑יִם וְהֽוּא־יָרַ֤ד לִקְרָאתִי֙ הַיַּרְדֵּ֔ן וָאֶשָּׁ֨בַֽע ל֤וֹ בַֽיהוָה֙ לֵאמֹ֔ר אִם־אֲמִֽיתְךָ֖ בֶּחָֽרֶב׃ (ט) וְעַתָּה֙ אַל־תְּנַקֵּ֔הוּ כִּ֛י אִ֥ישׁ חָכָ֖ם אָ֑תָּה וְיָֽדַעְתָּ֙ אֵ֣ת אֲשֶׁ֣ר תַּֽעֲשֶׂה־לּ֔וֹ וְהוֹרַדְתָּ֧ אֶת־שֵׂיבָת֛וֹ בְּדָ֖ם שְׁאֽוֹל׃ (י) וַיִּשְׁכַּ֥ב דָּוִ֖ד עִם־אֲבֹתָ֑יו וַיִּקָּבֵ֖ר בְּעִ֥יר דָּוִֽד׃ (פ) (יא) וְהַיָּמִ֗ים אֲשֶׁ֨ר מָלַ֤ךְ דָּוִד֙ עַל־יִשְׂרָאֵ֔ל אַרְבָּעִ֖ים שָׁנָ֑ה בְּחֶבְר֤וֹן מָלַךְ֙ שֶׁ֣בַע שָׁנִ֔ים וּבִירוּשָׁלִַ֣ם מָלַ֔ךְ שְׁלֹשִׁ֥ים וְשָׁלֹ֖שׁ שָׁנִֽים׃ (יב) וּשְׁלֹמֹ֕ה יָשַׁ֕ב עַל־כִּסֵּ֖א דָּוִ֣ד אָבִ֑יו וַתִּכֹּ֥ן מַלְכֻת֖וֹ מְאֹֽד׃
(1) When David’s life was drawing to a close, he instructed his son Solomon as follows: (2) “I am going the way of all the earth; be strong and show yourself a man. (3) Keep the charge of the LORD your God, walking in His ways and following His laws, His commandments, His rules, and His admonitions as recorded in the Teaching of Moses, in order that you may succeed in whatever you undertake and wherever you turn. (4) Then the LORD will fulfill the promise that He made concerning me: ‘If your descendants are scrupulous in their conduct, and walk before Me faithfully, with all their heart and soul, your line on the throne of Israel shall never end!’ (5) “Further, you know what Joab son of Zeruiah did to me, what he did to the two commanders of Israel’s forces, Abner son of Ner and Amasa son of Jether: he killed them, shedding blood of war in peacetime, staining the girdle of his loins and the sandals on his feet with blood of war. (6) So act in accordance with your wisdom, and see that his white hair does not go down to Sheol in peace. (7) “But deal graciously with the sons of Barzillai the Gileadite, for they befriended me when I fled from your brother Absalom; let them be among those that eat at your table. (8) “You must also deal with Shimei son of Gera, the Benjaminite from Bahurim. He insulted me outrageously when I was on my way to Mahanaim; but he came down to meet me at the Jordan, and I swore to him by the LORD: ‘I will not put you to the sword.’ (9) So do not let him go unpunished; for you are a wise man and you will know how to deal with him and send his gray hair down to Sheol in blood.” (10) So David slept with his fathers, and he was buried in the City of David. (11) The length of David’s reign over Israel was forty years: he reigned seven years in Hebron, and he reigned thirty-three years in Jerusalem. (12) And Solomon sat upon the throne of his father David, and his rule was firmly established.
(א) וַיִּקְרָ֥א יַעֲקֹ֖ב אֶל־בָּנָ֑יו וַיֹּ֗אמֶר הֵאָֽסְפוּ֙ וְאַגִּ֣ידָה לָכֶ֔ם אֵ֛ת אֲשֶׁר־יִקְרָ֥א אֶתְכֶ֖ם בְּאַחֲרִ֥ית הַיָּמִֽים׃
(1) And Jacob called his sons and said, “Come together that I may tell you what is to befall you in days to come.
(ב) אנכי הולך, שלמה היה בעת ההיא לדעת המפרשים בן י''ב שנה, וכמ''ש (דה''א כ''ט) שלמה בני וכו' נער ורך, ובהיות דוד חי עמד לימינו בין בהנהגת העם בין ללמדו תורה ומוסר, א''ל כי בהיותו מוכן ללכת בדרך עולם, צריך הוא
(Malbim--1809-1879--Russia) According to many commentaries, Solomon was all of 12 years old at that time, and when David was alive, Solomon stood at his side both regarding statesmanship and learning Torah and Morals from him, saying to him that when is was ready to lead....
(ב) וחזקת והיית לאיש . רוצה לומר שלא תהיינה פעולותיך פעולות צעיר שנים ונער אבל תהיינה פעולות איש גדול וזה אמנם יהיה עם ההתישבות עצה :
(Ralbag--Gersonides 1288–1344--France) Be thou strong therefore, and show thyself a man: This means that your deeds should not be those of an immature youth, but those of a great man.
(ג) תשמר משמרת ה' ככתוב בתורת משה, ולא תסמך על בינתך, ומפרש
Keep the charge of the LORD... .as recorded in the Teaching of Moses: And don't rely on your own wisdom
(ג) ללכת בדרכיו, הוא בעניני המדות מה הוא רחום וחנון ארך אפים שאלה הם דרכיו,
walking in His ways: In emotional attributes. Just as he is merciful and slow to anger for these are his ways, so should you be....
(ג) ולשמור חקותיו במצות שאין בהם שום טעם,
following His laws: these are the commandments that have no reason
(ג) מצותיו הם מצות שיש בהם טעם,
His commandments: These are the commandments that have a reason
(ג) ומשפטיו במצות שבין אדם לחברו,
His rules: These are the commandments that are between man ans his fellow...
(ג) ועדותיו במצות המעידים על חידוש העולם ויציאת מצרים כמו השבתות והמועדים וכדומה, ורק
His admonitions: these are the commandments that testify to the novelty of the world, the Exodus from Egypt, like the Shabbat and the Holidays
(ג) ככתוב בתורת משה בלא תוספת ומגרעת, וכמ''ש לבלתי סור מן המצוה ימין ושמאל,
as recorded in the Teaching of Moses: Without any addition or detraction, as it is stated:
(ג) למען תשכיל. רצה לומר: כשתשמור כל המצות, תשכיל עוד מהם את כל אשר תעשה, מהדברים אשר לא נאמרו בתורה, כי מהם חכמה תקח לעבוד את ה׳:
18th Century--Rabbi David Altschuler--Galicia. In order that you may succeed in whatever you undertake and wherever you turn: meaning, when you keep all of the commandments, you will understand much more in what you do, even things that are not stated clearly in the Torah, because you will take wisdom from there to serve God (in all of your ways). (all is in the Torah)
(ז) ואשר דבר לי לְצָרְכִּי; כְּמוֹ אֲשֶׁר דִּבֶּר עָלַי (מלכים א' ב'), וְכֵן כָּל לִי וְלוֹ וְלָהֶם הַסְּמוּכִים אֵצֶל דִבּוּר מְפוֹרָשִׁים בִּלְשוֹן עַל, וְתַרְגּוּם שֶׁלָהֶם עֲלַי, עֲלוֹהִי, עֲלַיהוֹן, שֶׁאֵין נוֹפֵל אֵצֶל דִּבוּר לְשוֹן לִי, וְלוֹ, וְלָהֶם, אֵלֶא אֵלַי, אֵלָיו, אֲלֵיהֶם וְתַרְגּוּם שֶׁלָהֶם עִמִּי, עִמֵּיהּ, עִמְּהוֹן, אֲבָל אֵצֶל אַמִירָה נוֹפֵל לְשׁוֹן לִי וְלוֹ וְלָהֶם:
(7) ואשר דבר לי AND WHO SPOKE לי—The word לי means “in my interest”, just as (1 Kings 2:4) “which He spake concerning me (עלי)”. In the same way, in every case where לי or לו or להם follow after the verb דבר they must be explained in the sense of על “concerning” — and in the Targum they should be rendered by עלי or עלוהי or עליהון regarding me etc. — for with this verb דבר in the sense of speaking to a person, the expressions לי and לו and להם are not the appropriate ones, but אלי and אליו and אליהן, and their renderings in the Targum should be עמי and עמיה and עמהן i. e., to speak with me or him or them. In the case of the verb אמר, however, the expressions לי and לו and להם are the appropriate ones.
(ד) יקים ה' את דברו, והגם שאין לעשות המצות על מנת לקבל שכר, הנה בזה יהיה הכוונה למען יוכל ה' להקים את דברו, כי ה' רוצה בזה שיבנה כסא דוד לדור ודור, וזה עצמו רצון ה', בענין שבמה שיעשה המצות על תכלית זה הוא גם כן על תכלית שיוכל ה' למלאות דברו, שזה רצון ה', וכמ''ש למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' וכו', למען הביא ה' על אברהם את אשר דבר עליו, ומה שכפל מלת
Then the LORD will fulfill the promise that He made concerning me: And though one should not fulfill the commandments in order to receive any reward, but this is the intention, that it be fulfilled in order for God's word to be fulfilled: Because God wanted for the seat of David to be built from generation to generation, and that in itself is the will of G-d, so that the commandmants being done in this way is for G-d's will to be fulfilled.
(ו) שלא תורד שיבתו בשלום שאול, לא פקד להרגו דוקא, רק שלא ירד שאול בשלום, כי יענישנו באיזה אופן שיראה בחכמתו :
and see that his white hair does not go down to Sheol in peace: And he didn't command him to specifically kill him, but that he should not die in peace, that he should punish him in his wisdom in any way he saw fit.