Save " תשלומין לנרות חנוכה  "
תשלומין לנרות חנוכה
(א) תרלד. וששאלת בנר חנוכה שלא הדליק בלילה. כך דעתי [נוטה] כיון שלא הדליק שוב אינו מדליק ודחוי הוא כדתני' (שבת כ"א ע"ב) מצותה משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק דאי לא אדליק מדליק דמשמע [דלא] עשה מצוה מן המובחר וביום אין פרסומה ניכר וכ"ש בשאר לילות דלא ידליק. (פרדס).
מהר"ם מרוטנבורג כותב שאם פספס יום, לא יכול להשלים בלילה הבא: "כיון שלא הדליק שוב אינו מדליק... וכל שכן בשאר לילות דלא ידליק". המרדכי והטור פסקו כדבריו. הפוסקים התלבטו מה הכוונה שלא ניתן להשלים:
(א) מי שלא הדליק נר חנוכה באחר מן הלילות אותה הלילה אין לה תשלומין וזהו דעת המרדכי. אבל מלילות אחרות לא קאי ומדליק כדרכן דנס כל יומא איתא ולית דין צריך בשש. וכן איתא באגודה (אגודה שבת ל"א): ולא דמי לעומר דהתם משום דכתיב תמימות אבל הכא כל חדא מצוה באנפי נפשיה היא כמו לולב: ומה שמוסיפין משום הידור הוא אטו מי שאוכל שום וריחו נודף:
מהרי"ל כותב שכוונת מהר"ם היא שלא יכול להשלים את אותו לילה, אבל מהלילה שלמחרת מדליק כרגיל כיון שכל יום היה נס בפני עצמו ויש חיוב הדלקה בפני עצמו. (מהרי"ל משווה לספירת העומר אלא שבספירת העומר יש חיוב 'תמימות' וכאן אין חיוב שכל המצווה תהיה כמצוה אחת אלא כל יום של הדלקת הנר היא מצוה בפני עצמו.) באורחות חיים מובאת דעה חולקת בשם הר"ש [בגרסה שהיתה לפני הרב בית יוסף התשובה היתה בשם הרשב"א] שכיון שהפסיד יום אחד כבר לא יכול להדליק בברכה (ממש כמו ספירת העומר):
אורחות חיים חלק א הלכות חנוכה אות יכתב הר"ש ז"ל בתשובה מי שלא הדליק בלילה א' מכל הלילות שוב אינו מדליק שכבר הוא דחוי עכ"ל:
רבי יוסף קארו הבין שהכוונה היא לא שלא יכול להדליק יותר בכלל (כמו ספירת העומר) אלא שפספס את ההדלקה של אותו לילה:
וכתב הרשב"א [בארחות חיים אצלנו - ר"ש] בתשובה מי שלא הדליק בלילה א' מכל הלילות שוב אינו מדליק שכבר הוא דחוי עכ"ל ונ"ל שפירוש דברי הרשב"א כמו שנתפרשו דברי הר"מ דאנר דאותו לילה קאמר דאין לו תשלומין.
כך הבין הרב בית יוסף. אך יש שהבינו שכוונת הר"ש שאכן אם פספס לילה אחד לא יכול להדליק שוב בברכה.
ראש יוסף לרבי יוסף אישקאפא, חלק או"ח סי' תרע"ג.
עוד שם קאמר דאין לו תשלומין. הגהה כ"כ ואפשר לומר לדעת הרשב"א שלא ידליק כלל אחר כך משום דשמונה ימים קבעו לא פחות ולא יותר והוה ליה כמו ימי העומר אלא שלא ראינו מי שנהג כן כלל.
רבי יוסף איסקפה הבין שכוונתו של ר"ש היא שאם פספס יום אחד לא יכול להדליק שוב - כמו ספירת העומר. כלומר שמצות הדלקת נרות חנוכה היא מצווה שלמה של שמונה ימים ואם פספס יום אחד לא יכול להשלים את המצווה. אך גם הרב ראש יוסף מעיד שלא נוהגים כן, ומי שפספס יום אחד יכול להמשיך להדליק.
אם כן, מי שפספס לילה אחד יכול להמשיך להדליק.
אך נשאלת השאלה - כמה נרות ידליק בלילה הבא? האם ידליק כמו כולם לפי אותו היום או שידליק כמו יום אתמול כיון שפספס יום?
גם על כך כתב הרב ראש יוסף:
ראש יוסף או"ח סי' תרע"ג
עוד שם ב"י ז"ל וכל שכן בשאר לילות לא ידליק. הגהה אותו הנר שלא הדליק בלילו אלא לא ידליק כלל אותו הנר ויהיו באחרונה שבעה נרות לבד וכן היא אותה תשובה אשכנזית שהביא הרב וכו'.
כלומר לפי הרב יוסף איסקפא, אם פספס יום, לא יוסיף נרות לפי מה שכולם מדליקים באותו לילה, אלא יוסיף נר אחד כבכל לילה וכך הוא יסיים את ימי החנוכה בהדלקת שבעה נרות בלבד. וכן פסק הרב עקרי הד"ט (סי' לה אות י"ד).
שו"ת מהר"ש לבית הלוי אורח חיים סימן כהושמעתי מי שרצה לומר דהכי קאמר, אם דרך משל לא הדליק בליל ג' שהיה לו להדליק ג' נרות, ואותה הלילה לא הדליק כלל, בליל שלאחריו שהוא ליל ד' שהיה לו להדליק ד' נרות לא ידליק כי אם ג', להורות שחסר לו לילה אחת, עד שבליל ח' לא ידליק כי אם ז' נרות. וזה הפירוש נראה לי דחוק קצת, מפני שאם ליל ד' ידליק ד' נרות לא מיקרי זה ההשלמה בעד ליל ג', כי היכי דתימא דלא ישלים, משום שהוא מדליק ד' להורות שעומד בד' ימים לחנוכה לא כדי להשלים הליל ג' שחסר, ועוד יש דוחקים אחרים רבים לזה הפירוש. ולכן היותר נכון בעיני הוא דאנא הוה אמינא, דאם שכח ליל ג' מלהדליק כשיבא ליל ד' והוה אמינא שידליק ג' נרות בצד א' להשלים הלילה שעברה, וידליק עוד ד' נרות אחרות בצד אחר בשביל הלילה ד' שהוא עומד בו, וזה נקרא השלמה יפה, דדמי להשלמה דתפילה, לכך כתבו הפוסקים ז"ל דלא יעשה השלמה זו כיון שעבר זמנה, זהו הנראה לענ"ד:
רבי שמואל הלוי משאלוניקי דוחה את שיטתו של הרב ראש יוסף ומציע שיש להדליק שני סטים של נרות - אחד לאתמול ואחד להיום. כך פסק גם הרב חזקיה די סילוה (פרי חדש סי' תרע"ב ס"ב). מרן החבי"ב, רבי חיים בנבנשתי מערער על שיטה זו:
כנסת הגדולה הגהות טור אורח חיים סימן תרעבאמר המאסף: וגם זה הפירוש דחוק מאד... ומצאתי לבעל המפה שעל מה שכתב רבינו ב"י ז"ל בספר הקצר, ואם עבר כל הלילה ולא הדליק אין לו תשלומין. עד כאן. הגיה הרב ז"ל וכתב, ובלילות האחרות ידליק כמו שאר בני אדם אעפ"י שלא הדליק בראשונה. עד כאן. והגהה זו אין לה מובן, אלא כפי פירושינו, או כפי פירוש הר"ש הלוי ז"ל. אבל לפי פירוש י"מ אין לו מובן, דהא לי"מ לא ידליק כשאר בני אדם אלא כפי הלילות שהדליק.
מרן החבי"ב מפנה אותנו לדברי מור"ם - הרמ"א שכתב להלכה:
ומיהו הני מילי לכתחלה אבל אם עבר זה הזמן ולא הדליק מדליק והולך כל הלילה ואם עבר כל הלילה ולא הדליק אין לו תשלומין: הגה ובלילות האחרות ידליק כמו שאר בני אדם אע"פ שלא הדליק בראשונה: [מצא כתוב בשם מהרי"ל ואגודה וד"ע]:
אם כן הרמ"א פוסק שיש להמשיך להדליק כמו כולם - כל יום את מספר הנרות של אותו יום. רבי חיים פאלאג'י מספר על פתרון יצרתי שהוא הציע לאדם שהצטער על כך שפספס יום:
(2) If one did not light with sunset, either due to forgetfulness or on purpose, s/he should go ahead and light until people stop passing through the marketplace, which is approximately half an hour, because then the people are passing and coming home and thus the miracle is publicized. Therefore one must place enough oil for that time, and if one put more oil in, s/he may extinguish the candle after that time has passed, and may use the light after that time. [Re"ma: There are those who say that in this time, when people light indoors, there is no need to be careful to light before people stop passing through the marketplace (these are his own words, and the words of the Tur, quoting Tosafot), and regardless, it is good to be careful even now.] And this is the ideal case. But it this time has passed and s/he has not lit, go ahead an light all night, and if the entire night has passed and s/he has not lit, there is no making up for it later. [Re"ma: And on other nights, one should light like all other people, even though s/he did not light at first. (He found this written in the name of the Maha"ril and also shared it as his own opinion.)]
רוח חיים או"ח סי' תרע"ב סעי' ב
ידליק כמו שאר בני אדם. מעשה שהיה באחד ששכח מלהדליק לילה אחת ולא נזכר עד שעת ערבית מלילה שלאחריה ובא ושאל את פי לדעת מה יעשה ואמרתי לו כדברי מרן ומור"ם ובראותי דנצטער הרבה אמרתי יש לך תקון להוסיף על השמן כשיעור ב' לילות דלא יכבה בלילה נרה בכפל משאר לילות וכשמוע כן שמח שמחה גדולה אשריך ישראל קדושים.