(ב) אֵ֣לֶּה ׀ תֹּלְד֣וֹת יַעֲקֹ֗ב יוֹסֵ֞ף בֶּן־שְׁבַֽע־עֶשְׂרֵ֤ה שָׁנָה֙ הָיָ֨ה רֹעֶ֤ה אֶת־אֶחָיו֙ בַּצֹּ֔אן וְה֣וּא נַ֗עַר אֶת־בְּנֵ֥י בִלְהָ֛ה וְאֶת־בְּנֵ֥י זִלְפָּ֖ה נְשֵׁ֣י אָבִ֑יו וַיָּבֵ֥א יוֹסֵ֛ף אֶת־דִּבָּתָ֥ם רָעָ֖ה אֶל־אֲבִיהֶֽם׃
(2) This, then, is the line of Jacob: At seventeen years of age, Joseph tended the flocks with his brothers, as a helper to the sons of his father’s wives Bilhah and Zilpah. And Joseph brought bad reports of them to their father.
1- מעשה נערות
2- שימש בני השפחות מעצמו - לפי שהאחים זלזלו אותם
3- שימש בני השפחות בע"כ - בגלל שהיה קטן
4- בני השפחות שימשו אותו מעצמם - כאב לבן
5- בני השפחות שימשו אותו בע"כ - לפי שיוסף סבר שהם בני פילגשים
5- קטן מכולם
6- מנוער מן החטא
7- נער במחשבה - לא נסה ולא התבונן לאחרית דבר
יוֹסֵף בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה וגו' (בראשית לז, ב), וְאַתְּ אָמַר וְהוּא נַעַר, אֶלָּא שֶׁהָיָה עוֹשֶׂה מַעֲשֵׂה נַעֲרוּת, מְמַשְׁמֵשׁ בְּעֵינָיו, מְתַלֶּה בַּעֲקֵבוֹ, מְתַקֵּן בְּשַׂעֲרוֹ...
“Joseph, seventeen years old…” – and you say he was a lad? It is because he would perform the actions of a lad – he would groom his eyes, lift his heels, and curl his hair.
והוא נער. שֶׁהָיָה עוֹשֶׂה מַעֲשֵׂה נַעֲרוּת, מְתַקֵּן בִּשְׂעָרוֹ, מְמַשְׁמֵשׁ בְּעֵינָיו, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה נִרְאֶה יָפֶה:
והוא נער AND HE, BEING A LAD — His actions were childish: he dressed his hair, he touched up his eyes so that he should appear good-looking (Genesis Rabbah 84:7).
והוא נער שהיה עושה מעשה נערות פי' דאין לפרש נער כמשמעו כי מה טעם לומר נער את בני בלהה וכו' ועוד דהא כתי' בן י"ז שנה ואין לקרותו נער לכך פי' שהרצון בו היה עושה כנער:
שהיה עושה מעשה נערות. דאם לא כן למה כתב לך בקרא כלל "והוא נער" הרי כתיב בהדיא "יוסף בן י"ז", אלא לדרשה אתא, שהיה עושה מעשה נערות. ובב"ר (פד, ז) משמע שדרשו כן דכיון שהיה בן י"ז שנה לא שייך לומר "נער", דאין האדם נער בשנים אלו. והקשה הרא"ם דבמדרש משלי מוכח דלכל הפחות עד כ' שנים נקרא האדם "נער", ויראה לומר דהכי פירושו – כי למה קרא אותו הכתוב "נער" בכאן, דודאי צריך לומר שבא לומר בשביל שהיה נער ולא זכר אחרית דבר – היה מביא דבה רעה אל אביהם, שאם לא היה נער לא היה עושה זה. ומקשה – בן י"ז שנה היה ואת אמרת "והוא נער", דמאחר שהיה בן שבעה עשר שנים אין לומר עליו כלל מפני נערותו היה עושה זה, דאף על גב דנקרא האדם "נער" עד עשרים שנים, מכל מקום לענין זה אין לומר עליו שהוא נער ולא הבין את הנולד, ולכן מתרץ שהיה עושה מעשה נערות, וכשם שהיה עושה מעשה נערות בזה – כן היה עושה מעשה נערות בזה, שהיה מביא דבתם רעה. ועוד נראה מדכתיב "והוא נער" משמע נערות גמור, דאם לא כן לא לכתוב "והוא" רק 'נער את אחיו', ופירוש זה נכון:
...איך היה יוסף הצדיק עושה כזה? ועוד: למה יספר הכתוב בגנות והלא אפילו בגנות בהמה טמאה לא ספר הכתוב, כל־שכן בגנות הצדיקים וכדאמרינן בפרק יש נוחלין? ושמא יש לומר שיוסף היה מכוין לשם שמים לפי שתלמידי חכמים צריך שיהיו מסולסלים קצת כמו שאמר בברכות שאין יוצאין בטלאי במנעליהם, ובמסכת שבת אמרו כל תלמיד חכם שנמצא רבב על בגדו חייב מיתה. ויוסף, ארי בר חכים הוא, היה נזהר בזה, אלא שלפי שהיה נזהר יותר מדאי נחשב לו למעשה נערות והיה לו קצת למכשול.
והוא נער. ומפני נערותו חטא להביא דבת אחיו כי לא נסה ולא התבונן לאחרית דבר אע"פ שהיה אז משכיל מאד ושהיה אחר כך מורה לזקני הדור כאמרו וזקניו יחכם וזה כאמרם ז"ל ולא בדרדקי עצה:
כ״ד) היה רועה את אחיו (בראשית ל״ז ב׳) עם אחיו אינו אומר אלא את אחיו, שהיה שומע הלכה מפי אביו והולך ומלמדה לאחיו, והוא נער, שהיו מזלזלין בבני השפחות, ויוסף עומד ומשמשן כעבד.
והוא נער. כמו גחזי נערו (מלכים ב ד׳:י״ב) כלומר משרתו, וטעמו שהיה יוסף מתנהג במדת ענוה ושפלות לשרת את בני בלהה וזלפה אף שהם בני השפחות, כש"כ שלא התגאה על אחיו בני הגבירה (רי"א), ויודיענו בזה כי חלומותיו המורות על התרוממותו לא היה הרהורי דיומי כי אם חלומות נביאיות, ולשכר ענותנותו, כי לפני כבוד ענוה, ועקב ענוה עושר וכבוד:
והוא נער את בני בלהה ואת בני זלפה. בעבור היותו קטן שמוהו בני השפחות שמש להם כי אם ישרת אחיו בני הגבירה לא היה דבר רע וזאת היא דבתם רעה. וטעם אבר מן החי דרש הוא כי הכתוב לא הזכיר מאחיו חוץ מבני השפחות:
ור' דבריו הנפלאים של הרב יחיאל מיכל רבינוביץ בספרו אפיקי ים (בסוף הקדמת ח"ב, חלק "בינה במקרא" - הראני הרב איתן שנדורפי שי') שהדגיש הכתוב "והוא נער" לבאר שמה שלא הוכיח יוסף את אחיו טרם גילה לאביו הוא מפני שחשב שתוכחתו לא תועיל כי היו אחיו מזלזלים בבני השפחות והוא הרי שימש ושירת אצל בני השפחות, וכן הדגיש הכתוב "ויבא יוסף", ולא "ויספר", כמביא דבר ממקום למקום - לא הוסיף ולא גרע. ולבסוף הדגיש הכתוב "אל אביהם", ולא "אביו" לרמז שכיון יוסף רק לתועלת, שיוכיחם אביהם. ובאמת טעה יוסף בדבר, שהיה לו להוכיחם בעצמו תחילה.
והוא נער. משמעות נער משרת כ״פ. והיינו דכתיב במלכים ב׳ ט׳ וילך הנער הנער הנביא. פי׳ הנער הראשון רך בשנים. והנער השני משרת הנביא. וכן ויהושע בן נון נער. משמעו שהיה מתנהג כתלמיד המשמש את רבו כמו שיבואר שם ופי׳ הכתוב כאן שהיה יוסף משמש אותם והם היו משמשים אותו וזהו לשון נער את בני וגו׳ משמשים זה לזה. מש״ה ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם. שלא התנהגו עמו כראוי מש״ה שנאו המה אותו בני בלהה ובני זלפה. וכ״כ הרמב״ן ז״ל:
והוא נער את בני בלהה...ועל דרך הפשט איננו קשה שיקראנו נער והוא בן שבע עשרה שנה כי בעבור היותו קטן מכולם יקראנו כן לומר כי לא היה מתחזק כאחיו ויצטרך להיותו עם בני בלהה וזלפה מפני נערותו וכתיב ברחבעם בן שלמה (דהי"ב יג ז) ורחבעם היה נער ורך לבב ולא התחזק לפניהם והוא בן ארבעים ואחת שנה במלכו וכן השלום לנער לאבשלום ( יח לב) ובנימן ברדתו למצרים גדול ממנו ויקראנו נער פעמים רבים ואונקלוס (תרגום אונקלוס על בראשית ל״ז:ב׳) תרגם והוא נער והוא מרבי עם בני בלהה יאמר כי מיום היותו נער הוא עמהם הם גדלוהו כאב והם ישרתוהו גם נכון הוא...
But if this be so, why did the children of the handmaids not save him later on, inasmuch as he loved and befriended them, and told his father about his brothers’ slighting them. And if we say that they feared their brothers, they were four, and Reuben was with them, and, with Joseph himself, [they made a total of six]. Surely they would have prevailed against them especially when considering that the remaining five sons of Leah would not wage war against them. Moreover, it appears from Scripture that all of the brothers concurred in the sale of Joseph. However, according to our Rabbis in Bereshith Rabbah, he uttered slander against all of them.
In my opinion the correct interpretation is that this verse returns to explain that which it mentioned above, and its purport [is as if the phrases in the verse were transposed as follows]: Joseph being a lad of seventeen years, was feeding the flock together with his brothers, the sons of Bilhah and the sons of Zilpah, his father’s wives. A similar case requiring transposition of phrases is found in this Seder: And they dreamed a dream both of them in one night, each man according to the interpretation of his dream, the butler and the baker of the king of Egypt, who were bound in the prison. The verse returns to explain the word shneihem (both of them) which it had mentioned at the outset. Its purport, [after the phrases have been suitably transposed, is as follows]: And both of them dreamed a dream, the butler and the baker of the king of Egypt, who were bound in the prison, each man according to the interpretation of his dream. There are many similar verses. It may be that the word v’hu (and he was) requires another similar word, as if it were written: “and he was a lad, and he was with the sons of Bilhah and with the sons of Zilpah, who were his father’s wives.” The verse thus states that because he was a lad he was constantly with the sons of Bilhah and the sons of Zilpah, his father’s wives, never being separated from them on account of his youth, for their father had commanded them to watch over him and serve him, not the sons of the mistresses, and he brought an evil report concerning them to their father. It was for this reason that these four brothers hated Joseph. Following that, the verse says that his father loved him. Now when the other brothers saw that their father loved him more than all, they became jealous of him and they hated him. Thus Joseph is found to be hated by all: the sons of the mistresses were jealous of him because Jacob loved him more than them although they were also sons of a mistress as he was, and the sons of the handmaids, who would otherwise not have been jealous of his superior position over them, hated him because he brought their evil report to their father.
The purpose of the redundant expression, dibatham ra’ah (their evil report), is to magnify, for dibah itself connotes evil. Now according to the opinion of Rashi it is possible for dibah to be a good report. Thus when Scripture uses the expression, “he brings dibah“, it means that he tells what he sees, but when it uses the term, he bringeth forth ‘dibah,’ it refers to the fool who speaks falsehood.
In line with the literal meaning of Scripture, the fact that it calls one a na’ar (lad) when he was seventeen years of age presents no difficulty for since he was the youngest among them, it calls him by that name, indicating that he was not as sturdy as his brothers and therefore needed to be with the sons of Bilhah and Zilpah on account of his youth. Now of Rehoboam, Solomon’s son, it is written, And Rehoboam was young and faint-hearted and could not withstand them, yet he was forty-one years old when he began to reign. Similarly the verse: Is it well with the lad Absalom? And Benjamin, upon going down to Egypt, was older than Joseph was now, and yet Scripture frequently refers to him as na’ar.
Now Onkelos translated v’hu na’ar as “he grew up with the sons of Bilhah.” Thus the verse states that from the time he was a lad he was in their company. They raised him as a father would, and they served him. This interpretation is also correct according to the literal interpretation of Scripture, which I offered as an explanation, namely that Scripture relates that he brought evil report concerning [the sons of the handmaids, who, according to Onkelos, raised him. This is why they hated him, whereas] the sons of the mistresses hated him because of their jealousy, as explained above.
The meaning of the expression, His father’s wives, is that they were his “wives” for he took them as such. Scripture calls them “handmaids” only when they are mentioned together with Rachel and Leah, who were their mistresses. Similarly, And he put the handmaids and their children foremost, as if to say that because they were handmaids of Rachel and Leah, Jacob placed them before them in a more exposed position. Similarly, And he lay with Bilhah, his father’s concubine. [The word “concubine” is used to indicate] that if she were a mistress it would not have occurred. It is possible that during the lifetime of Rachel and Leah, Scripture calls them “handmaids” and “concubines,” but now that they had died [Jacob] took them as wives.
ד"א והוא נער שהיה ננער עליהם. כמו הנער הנצב על הקוצרים (רות ב ו) ויאמר עשו כך עשו כך. ולא על כולם. אלא את בני בלהה ואת בני זלפה. לפי שהיה סבור שהם בני פילגשים. ולא ירשו את בני האמהות.
(בראשית לז, ב) היה רעה את אחיו. נרמז לו שהוא היה עתיד לרעות את אחיו, כד׳׳א ויכלכל יוסף וגו' (מ"ז י"ב). בצאן, שלמדם שיאמרו לפרעה שהם רועי צאן כדי להטיב להם. והוא נער, שהוא מנוער מן החטא, את בני בלהה, לפי שבלהה גדלה ליוסף לכך היה עומד עם בניה.
שהיה עושה מעשה נערות. לא נער ממש שאין הזכר נקרא נער אלא מבן י"ג שנה ויום אחד עד בן שלש עשרה שנה וחצי דומיא דנקבה שאינה נקראת נערה אלא מבת י"ב שנה ויום א' עד בת י"ב שנה וחצי ולפיכך במשה רבינו ע"ה דכתיב ביה בהיותו קטן והנה נער בוכה אמרו שהיה קולו כנער וגבי יוסף שהיה בן י"ז שנה אמרו שהי' עושה מעשה נערות אבל במדרש משלי בפסוק לנער דעת ומזמה אמרו עד כמה שנים נקרא האדם נער רבי מאיר אומר עד כ"ה רבי עקיבא אומר עד שלשים אמר רבי לא כדברי זה ולא כדברי זה אלא עד כ' שנה שנאמר ומבן כ' שנה ומעלה כל הבא לצבא ומפני זה הייתי רוצה לפרש שמה שדרשו גבי יוסף אינו אלא מיתורא דקרא שהי' די לומר אלה תולדות יעקב יוסף בן שבע עשרה שנה היה רועה את אחיו בצאן למה ליה למכתב והוא נער אלא שהיה עושה מעשה נערות. אך קשה מההיא דב"ר שאמרו יוסף בן שבע עשרה שנה ואת אמרת והוא נער אלא שהיה עושה מעשה נערות. ושמא י"ל דה"ק יוסף בן שבע עשרה שנה ואת צריך לומר והוא נער אלא שהיה עושה מעשה נערות אבל מה שנא' עליו נער עברי והוא בן ל' כבר פרש"י נער שוט' ואין ראוי לגדולה ופירושו כדמות נער ובנימין שנאמר עליו לא יוכל הנער לעזוב את אביו והנער יעל עם אחיו והוא בן ל"א וכן אבשלום שנאמר עליו השלום לנער לאבשלום והוא בן כ"א הוא מפני שהבן אצל האב או אצל האח הגדול ממנו שהוא במקום אביו נקרא נער ואם הוא גדול בשנים מפני שהוא נסמך עליהם בכל ענייניו כנער ורחבעם שנאמר עליו ורחבעם היה נער ורך לבב והוא בן מ"א במלכו וכן ירמיהו שאמר על עצמו כי נער אנכי הוא מפני חולשתם ורכות לבבם כמו הנער גם המשרת נקרא נער ואם הוא גדול בשנים מפני שהוא עושה מעשה נער שדרך המשרת על הרוב להיות נער ויהושע בן נון נער שהיה בן נ"ז שנה והכתוב קורא אותו נער. וא"ת מ"ל לרז"ל לומר שיוסף נקרא נער מפני שהיה עושה מעשה נערות דילמא מפני שהיה קטן מכלם דומיא דבנימין שנקרא נער והוא בן ל"א מפני שהיה קטן מכלם. י"ל ה"מ כשהאחים או האב קוראים אותו נער אבל הכא שהכתוב קורא אותו נער אינו אלא מפני שהיה עושה מעשה נערות:
אלה תולדות יעקב יוסף כללות מעלות כל בניו הם ביוסף בכורתו של ראובן שנאמר ובחללו יצועי אביו ניתנה בכורתו ליוסף. מלכותו של יהודה שנאמר ויוסף הוא השליט על הארץ. נבואתו של לוי שנאמר ויהי כאשר פתר לנו כן היה. חכמתו של יששכר שנאמר אין נבון וחכם כמוך. ויש בזה הענין ספקות:
הספק הא' שאמר בן י"ז שנה והוא נער שאינו נער אלא בחור ואם בן י"ז נקרא נער מה בא ללמדנו שהוא נער:
הספק הב' מה זה שאמר את בני בלהה אם הכוונה שהיה רגיל אצל בני בלהה זה חסר מן הכתוב ואם כהרמב"ן יוסף והוא נער בן י"ז שנה היה רועה בצאן את אחיו את בני בלהה ואת בני זלפה הפסוק הפוך מאד עליונים למטה ותחתונים למעלה ולמה לא אמר והוא נער בן י"ז שנה ומה שאמר הר"מ שזה דומה למה שאמר ויחלמו חלום שניהם איש חלומו בלילה אחד איש כפתרון חלומו המשקה והאופה שמשקה והאופה שב לפרש מה שאמר שניהם איפשר הוא שפירש בני בלהה ובני זלפה למה שאמר אחיו אבל בן י"ז שנה והוא נער לא והוא נער פי' למה שאמר בן י"ז שנה והיה ראוי שיאמר והוא נער בן י"ז שנה:
הספק הג' מה הכוונה במה שאמר כי בן זקונים הוא לו שאם הכוונה שנולד לעת זקנותו גם כל בניו נולדו לזקוניו ויששכר וזבולון אינם גדולים מיוסף רק בשנה וכמו שהקשה הר"מ ואם הכוונה בר חכים הוא ליה למה אמר לו שמי שהוא חכם לכל העולם הוא חכם: התשובה שרבותינו ז"ל אמרו לא יהא אדם עומד בין היושבים ולא יושב בין העומדים ולא עצב בין השמחים ולא שמח בין העצבים אלא לעולם יהא דעתו של אדם מעורבת עם הבריות לזה אמר שיוסף היה גאה עם הגאים ונער עם הנערים וחכם עם החכמים וזהו היה רועה את אחיו שהיו גאים היה רועה ומנהיגם ומשתרר עליהם והם אחיו בני לאה ועם בני בלהה ובני זלפה שהיו עושים מעשה נערות היה נער עמהם ומסלסל בשערו: וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקונים הוא לו שהיה זקן עמו וזהו לו שעמו היה חכם: