Hazmanah Milsa Hee

This source will collect some of the background materials related to the question whether one should use "Ksav Ashuris" (i.e., block-letter Hebrew) for wedding invitations.

סנהדרין כ״א ב:כ״ב-כ״ד

אמר מר זוטרא ואיתימא מר עוקבא בתחלה ניתנה תורה לישראל בכתב עברי ולשון הקודש חזרה וניתנה להם בימי עזרא בכתב אשורית ולשון ארמי ביררו להן לישראל כתב אשורית ולשון הקודש והניחו להדיוטות כתב עברית ולשון ארמי מאן הדיוטות אמר רב חסדא כותאי מאי כתב עברית אמר רב חסדא כתב ליבונאה תניא רבי יוסי אומר ראוי היה עזרא שתינתן תורה על ידו לישראל אילמלא (לא) קדמו משה במשה הוא אומר (שמות יט, ג) ומשה עלה אל האלקים בעזרא הוא אומר (עזרא ז, ו) הוא עזרא עלה מבבל מה עלייה האמור כאן תורה אף עלייה האמור להלן תורה

Sanhedrin 21b:22-24

§ Mar Zutra says, and some say that it is Mar Ukva who says: Initially, the Torah was given to the Jewish people in Ivrit script, the original form of the written language, and the sacred tongue, Hebrew. It was given to them again in the days of Ezra in Ashurit script and the Aramaic tongue. The Jewish people selected Ashurit script and the sacred tongue for the Torah scroll and left Ivrit script and the Aramaic tongue for the commoners. The Gemara asks: Who are these commoners? Rav Ḥisda said: The Samaritans [Kutim]. The Gemara asks: What is Ivrit script? Rav Ḥisda says: Libona’a script. It is taught in a baraita (Tosefta 4:5): Rabbi Yosei says: Ezra was suitable, given his greatness, for the Torah to be given by him to the Jewish people, had Moses not come first and received the Torah already. With regard to Moses the verse states: “And Moses went up to God” (Exodus 19:3), and with regard to Ezra the verse states: “This Ezra went up from Babylon and he was a ready scribe in the Torah of Moses, which the Lord, the God of Israel, had given” (Ezra 7:6). Just as the going up stated here, with regard to Moses, is for the Torah, which he received from God and transmitted to the Jewish people, so too, the going up stated there, with regard to Ezra, is for the Torah, as he taught Torah to the Jewish people and was suitable to have originally merited to give it.

שבת מ׳ ב:ט׳-י״א

הֵיכִי עָבֵיד הָכִי, וְהָאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: בְּכָל מָקוֹם מוּתָּר לְהַרְהֵר חוּץ מִבֵּית הַמֶּרְחָץ וּבֵית הַכִּסֵּא! וְכִי תֵּימָא בִּלְשׁוֹן חוֹל אֲמַר לֵיהּ, וְהָאָמַר אַבָּיֵי: דְּבָרִים שֶׁל חוֹל מוּתָּר לְאוֹמְרָן בִּלְשׁוֹן קוֹדֶשׁ, שֶׁל קוֹדֶשׁ אָסוּר לְאוֹמְרָן בִּלְשׁוֹן חוֹל! אַפְרוֹשֵׁי מֵאִיסּוּרָא שָׁאנֵי.

Shabbat 40b:9-11

The Gemara is astonished by this story: How did Rabbi Yehuda HaNasi do this? How did he teach his student halakha in the bathhouse? Didn’t Rabba bar bar Ḥana say that Rabbi Yoḥanan said: In all places, it is permitted to contemplate Torah matters except for the bathhouse and the bathroom? And if you say that he spoke to him in a secular language, didn’t Abaye say: Secular matters are permitted to be spoken in the sacred language, Hebrew, even in the bathhouse, and sacred matters may not be spoken in the bathhouse even in a secular language? The Gemara answers: It was permitted for Rabbi Yehuda HaNasi to conduct himself in that manner because he was preventing an individual from violating a prohibition, which is different. Know that this is so, as Rav Yehuda said that Shmuel said: There was an incident where a student of Rabbi Meir followed him into the bathhouse on Shabbat and sought to rinse the floor in order to clean it. And Rabbi Meir said to him: One may not rinse the floor on Shabbat. The student asked if it was permitted to smear the floor with oil. He said to him: One may not smear the floor with oil. Apparently, preventing one from violating a prohibition is different. Here too, in the incident involving Rabbi Yehuda HaNasi, preventing one from violating a prohibition is different and permitted. Ravina said: Learn from it that one who cooks in the hot springs of Tiberias on Shabbat is liable, as the incident with Rabbi Yehuda HaNasi was after the decree, and he said to his student: Take hot water in a secondary vessel and place the oil into it. Had he cooked the oil in the hot water itself, he would have violated a Torah prohibition. Since the incident with Rabbi Yehuda HaNasi took place after the Sages issued a decree to prohibit bathing in hot water on Shabbat, it must have taken place in a bath in the hot springs of Tiberias. The Gemara challenges this: Is that so? Didn’t Rav Ḥisda say that one who cooks in the Tiberias hot springs on Shabbat is not liable? The Gemara answers: There is no contradiction. What, too, is the meaning of the term liable that Ravina said? It does not mean that one who cooked in the hot springs of Tiberias is liable to be stoned or to bring a sin-offering like one who violates a Torah prohibition. Rather, it means liable to receive lashes for rebelliousness, which one receives for intentionally violating rabbinic decrees.

תשובות הרמב"ם ז׳

(א) ז

(ב) שאלה נשאל מן הרב הגדול מרנא ורבנא משה נר"ו בכ"ר מימון הדיין זצ''ל על אדם שרקם בטליתו פ' ויאמר והוכיחו גדולי העיר ולא קבל ממנו וכתב השם שלשה יוד''ין וזה נוסח תשובתו:

(ג) תשובה מעשה זה חטא ואין נכון כלל ואסור משני טעמים האחד שאין לכתב מן התורה פסוקים פסוקים אבל יכתב שלש תיבות ולא יותר ואם נדחקנו להביא פסוק לראיה נשנה הכתיבה ונעשה סימנין או נכתב מכל תיבה אות אחת או שתים ונניח שאר התיבה או נכתב בסירוגין ואפילו מי שהתיר לכתב פרשה לתינוק להתלמד בה דוקא להתלמד לפי שלא נתנה תורה להכתב פרשה פרש' וכ"ש פסוק פסוק ואולי תאמר הני מילי בכותב על הספר ובדיו אבל לחרות בעצים ובזהב או לרקם בבגדים מותר דע כי אין חילוק בין כתיבה לחריתה ....ועוד כי המעשה הזה הוא חדש לא שמענו כמוהו מעולם ומן הראוי לך שתדע כי הכתיבה הזאת הנקראת כתיבה אשורית כיון שניתנה בה התורה ובה נכתבו לוחות הברית הרי הגונה מאד להשתמש בה רק בכתבי הקדש ומימי קדם היו ישראל נזהרין בזאת והיו כתביהם וחיבורי חכמותיהם וכתבי חול שלהם בכתב עברי לכן תמצא חרות על שקלי הקדש דברים של חול כתובים בכתב עברי ולא נמצא לעולם אות אחת מזה הכתב אשורי בדבר שנמצא משארית ישראל לא במטבע ולא באבן אלא הכל בכתב עברי ועל כן שנו הספרדים כתיבתם ושמו אותותם אותות אחרות עד שנעשה ככתב אחר להתיר להשתמש בו בדברי חול ורבי' יוסף הלוי ז"ל מנע לכתב את הגט בכתיבה ההיא ...

Teshuvot HaRambam 7

...

בית יוסף, יורה דעה רפ״ג:ז׳:א׳

...וכתב עוד שם מן הראוי שתדע כי כתב אשורי כיון שניתנה בו תורה ונכתבו בו לוחות הברית הוא מגונה מאד להשתמש בו רק בכתבי הקודש וע"כ שינו הספרדיים כתיבתם ושמו אותותם אותות אחרות עד שנעשה הכתב ככתב אחר להתיר להשתמש בו בדבר חול: ...

Beit Yosef, Yoreh De'ah 283:7:1

...

שולחן ערוך, יורה דעה רפ״ד:ב׳

אסור לכתוב ג' תיבות מפסוק בלא שרטוט אם הוא כתב אשורית: (ואין חילוק בין כתיבה לחקיקה בעצים או בזהב) (ב"י בשם ר' ירוחם נתיב ב') ומיהו באגרת שלומים מותר לכתוב אפילו כמה תיבות מהפסוק לדבר צחות: הגה ואם שרטט שיטה העליונה שוב לא צריך (טור בשם ר"ת) וי"א דאין לכתוב דברים של חול בכתב אשורית שכותבין בו התורה (שם בשם רבינו ירוחם) :

Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 284:2

...

ערוך השולחן, יורה דעה רפ״ג:י״ד

(יד) ...ודע שיש אוסרים לכתוב בכתב אשורית דברי חול, ולא נהגו כן. והטעם כמו שכאמרו חכמינו ז"ל: דברים של חול מותר לאומרם בלשון הקודש – וממילא דהוא הדין בכתב אשורית. וגם במה שנתבאר דמותר לדבק תורה נביאים וכתובים כאחת, מתבאר בגמרא דבכהאי גוונא אין עושין שני עמודין רק עמוד אחד בסופו, ובתחילתו מניחין קלף חלק לגול על כל הקיפה. (ובכתיבת אשורית בדברי חול – יתבאר עוד בסימן הבא.)

Arukh HaShulchan, Yoreh De'ah 283:14

...

ערוך השולחן, יורה דעה רפ״ד:ח׳

(ח) וכתב רבינו הרמ"א דיש אומרים דאין לכתוב דברים של חול בכתב אשורית שכותבין בו התורה, עיין שם. וכבר הזכרנו זה בסוף סימן הקודם, והבאנו ראיה להיתר מלשון הקודש. וה"יש אומרים" – צריך לומר דסבירא ליה דבכתב אינו דומה לבעל פה, שהרי הרבה סודות התורה תלויין בתמונת האותיות, כמו שהאריכו חכמי הקבלה בספריהם. ואיך נוציא זה לדברי הבל וריק? אבל מה נעשה שהמדפיסים ידפיסו כל דברי חול בכתב אשורית, ואין בידינו למחות. והוא רחום יכפר עון. ואשרי חלק המדפיס כשיזהר בזה, ושכרו הרבה מאוד בזה ובבא. (בירושלמי סנהדרין פרק שלישי הלכה ט' איתא שאסור להוציא ספרים מארץ ישראל לחוץ לארץ, אם לא שהתנו מקודם להוציאן, עיין שם. ואולי זהו רק על ספר תורה, וצריך עיון.)

Arukh HaShulchan, Yoreh De'ah 284:8

...