וַיִּוָּתֵ֥ר יַעֲקֹ֖ב לְבַדּ֑וֹ וַיֵּאָבֵ֥ק אִישׁ֙ עִמּ֔וֹ עַ֖ד עֲל֥וֹת הַשָּֽׁחַר׃
(בראשית לב, כה) ויותר יעקב לבדו אמר רבי אלעזר שנשתייר על פכין קטנים מכאן לצדיקים שחביב עליהם ממונם יותר מגופם וכל כך למה לפי שאין פושטין ידיהן בגזל
שנשתייר על פכים קטנים - דכל כלים החשובים ומקנה כבר העבירן את נחל יבק כדכתיב לעיל מיניה ויעבר את כל אשר לו והוא נשאר על פכין קטנים שלא הספיק להעביר וחשכה לו:
ויותר יעקב. שָׁכַח פַּכִּים קְטַנִּים וְחָזַר עֲלֵיהֶם (חולין צ"א):
על פכים כו'. עיין פרש"י ופירוש לפירושו דמדכתיב כבר שהעביר כל אשר לו ע"כ מה שחזר שוב ונשאר שם לא היה אלא בשביל דבר מה שלא היה נחשב לכלום והם הפחותים שבכלים כדתנן פי"ב דנגעים על מה חסה תורה על כלי חרסו ועל פכו כו' על ממונו הבזוי כו' ולזה אמרו מכאן לצדיקים שחביב עליהן ממונם הבזוי כ"כ לפי שאין פושטים כו' וכדרך שאמרו ת"ח מדקדקין על פחות משוה פרוטה אך מה שפרש"י בסוף דבריו שלא הספיק להעבירם וחשכם לו הוא מגומגם דכבר כתוב והוא לן בלילה וגו' ויקם בלילה ויקח וגו' דמשמע דכל זה נעשה בלילה ודו"ק ורש"י פי' בחומש ששכח פכים קטנים והוא ע"פ ב"ר ועיין ברא"ם שם:
שכח פכים קטנים. בחולין פרק גיד הנש' ופרש"י דכל כלים החשובים ומקנ' כבר העבירם את נחל יבוק כדכתיב לעיל מיניה ויעבר את אשר לו והוא לא נשאר אלא על פכים קטנים שלא הספיק להעבירן וחשכה לו דפכים קטנים לאו דוקא אלא כלים שאינם חשובים לכלום פכים קטנים קרי לה שכל הכלים החשובים בכלל ויעבר את אשר לו הם וה"נ אשכחן בב"ק בפ"ק שקורא הכלים הקטנים פכים קטנים דתנן הבהמה אינה מועדת לא ליגח ולא לגוף ולא לשוך ולא לרבוץ ומפר' בגמ' ולא לרבוץ א"ר אלעזר לא שאנו אלא פכים גדולים אבל פכים קטנים אורחיה הוא ומקשה התם והתניא ולמעך את האדם ואת הבהמה ואת הכלים ומשני לא קשיא כאן בפכים גדולים כאן בפכים קטנים אלמא סתם כלים פכים קרי להו. וי"מ דממלת לבדו מפיק ליה אל תקרי לבדו אלא לבדן והוא שבוש בלי ספק כי אין נח לדרוש אל תקרי אלא לתנאים ולאמוראים בלבד אבל חוץ מהם אפי' הגאונים אין כח בידם לעשות זה וקצתם פי' שפירוש לבדו הוא מלשון בית הבד המורה על השמן ולכן אמר פכים קטנים שהם כלי השמן ואם אגדה היא נקבל אלא שעדיין צריכין להביא ראיה על הקטנות דדילמא פכים גדולים הוו. ושמא י"ל דמדכתיב לעיל מיניה ויעבר את אשר לו משמע שאלו הנשארים אינם בכלל את אשר לו ואין זה אלא לרוב קטנותם ופחיתותם שאינו נחשבים לכלום ועוד שהשכחה אינה מצויה אלא בקטנים אבל לא ידעתי מ"ל לרש"י לומר ששכח אותם דילמא לא הספיק להעבירן כמו שאמרו רז"ל בחולין שנשאר על פכים קטנים שלא הספיק להעביר' וחשכה לו ושמא מב"ר הוא דמייתי לה דהתם אמר רבי חוניא נדמה לו ליעקב אבינו כדמות רועה לזה צאן ולזה צאן לזה גמלים ולזה גמלים א"ל העבר שלך ואני אעביר שלי העביר יעקב אבינו את שלו חזר וראה שמא שכח דבר מיד ויאבק איש עמו ורש"י לקח את השכחה מב"ר והפכים קטנים מפרק גיד הנשה שהרי בחולין פירש רש"י דכל כלים החשובים ומקנה כבר העבירן את נחל יבוק כדכתיב ויעבר את אשר לו והוא לא נשאר אלא על פכים קטנים שלא הספיק להעבירן וחשכה לו:
רַבִּי חוּנְיָא אָמַר נִדְמָה לוֹ בִּדְמוּת רוֹעֶה, לָזֶה צֹאן וְלָזֶה צֹאן, לָזֶה גְּמַלִּים וְלָזֶה גְּמַלִּים, אָמַר לוֹ הַעֲבֵר אֶת שֶׁלְּךָ וְאַחַר כָּךְ אֲנִי מַעֲבִיר אֶת שֶׁלִּי. הֶעֱבִיר יַעֲקֹב אָבִינוּ שֶׁלּוֹ אָמַר נַחֲזֹר וְנֶחְמֵי דִּלְּמָא אַנְשִׁינַן כְּלוּם, מִן דְּחָזַר (בראשית לב, כה): וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ.
Rabbi Ḥiyya Rabba and Rabbi Shimon ben Rabbi were negotiating the sale of these silk fabrics. They entered Tyre and did their business. When they exited the city gates, they said: ‘Let us go and adopt the craft of our ancestors. Let us return and see if we forgot something.’ They returned and found a package of silk fabrics. They said to them: 'From where do you have this practice?' They said: 'From Jacob our ancestor, as it is written: “Jacob remained alone.”'
The Rabbis say: He appeared to him as the leader of robbers; this one had flocks and that one had flocks, this one had camels and that one had camels. He said to him: 'Cross mine and I will cross yours.' The angel crossed that of our patriarch Jacob in the blink of an eye. Jacob was crossing, returning, and finding, crossing, returning and finding all night. He said to him: 'Sorcerer' <parkamos; variant reading: parmakos>. Rabbi Pinḥas said: At that moment, Jacob took a scarf and placed it around his neck, He said to him: ‘Parkamos parkamos.’
Rav Huna said: Ultimately the angel said: ‘I will inform him with whom he is engaging.’ What did he do? He placed his finger on the ground and the ground began boiling with fire. Jacob said to him. 'With that you seek to scare me? I am completely constituted from it.' That is what is written: “The house of Jacob will be fire…” (Obadiah 1:18).
ויותר יעקב לבדו. פירש"י מלמד שנשאר על פכים קטנים וסמך לדבר מדכתיב לבדו, אל תיקרי לבדו אלא לכדו. ד"א לשון בית הבד שמושכין ממנו שמן זית ודרך הוא להצניע שמן בפכים קטנים:
שכח פכין קטנים. בגיד הנשה (חולין צא.) פירש שם (רש"י) דכל כלים החשובים כבר העביר אותם, כדכתיב (פסוק כג) "ויעבר את אשר לו". ואם תאמר מנא ליה דשכח אותם, שמא עדיין לא העבירם וחזר אחריהם, ויש לומר דהא על כרחך אתה צריך לומר דהיה דבר קטן מאד, וגם לא היה הרבה כלים אלא ב' או ג' פכים קטנים, דהא כתיב "ויעבר כל אשר לו" ואם הרבה היו לא העביר עדיין כל אשר לו, אלא מעטים היו. ואין דרך בני אדם שחוזר אחר כלים קטנים מעטים עוד פעם אחר בפני עצמו, דמאחר דמשא קטון הוא – מעביר אותו עם הראשון, דהרי דבר קטן מאד היה, אלא ששכח אותו. ואין לומר שכל כך היה משא גדולה בראשונה עד שלא היה יכול להעביר עמו אף דבר קטן, אטו בשוטה עסקינין דיעבר מתחלה משא גדול כל כך עד שאי אפשר לישא עוד אף דבר קטן – ויחזור אחר כך עוד פעם בשביל דבר קטן, והיה לו לחלק את המשא לשני משאות בינונים, אלא ששכח אותם. ועוד – דקרא מוכח שהיה עושה עצמו כגשר ועמד בנחל ונוטל מכאן ונותן לכאן (רש"י פסוק כג), והשתא אי לא שכח את פכין קטנים – איך נעשה שהיה נשאר לבדו, דהרי היה הכל אצל הנחל כמו שאר כלים שהיה מעביר, ולא נשאר לבד תחלה, אלא על כרחך שכח אותם רחוק מן הנחל וחזר אחריהם, ונשאר לבד. ואם תאמר מנא ליה 'פכין קטנים' דילמא מידי אחריתי, יש לומר דכיון דבתורה סתמא כתיב "ויוותר יעקב לבדו" ולא פירש על מה חזר – יש לנו לאוקמי אמסתבר טפי, דהיינו פכים קטנים, דמילתא דשכיח הוא דדרך לשכוח אותם, לפי ששאר דבר קטן אין רגיל כך להשתמש בהם, ומייחד אדם להם מקום בכלים גדולים כתיבה וכיוצא בזה, אבל פכים קטנים – רגיל שישתמש בהם תמיד בכל מקום, ובאים לידי שכחה, ויש לנו לאוקמי אמסתבר. אי נמי הא דקאמר 'פכים קטנים' כעין פכים קטנים קאמר, דהוא דבר קטן, ודרך השכחה בהם:
בד"ה שכח פכי' קטנים כו' נ"ב ולי נראה מ"ה פי' פכים קטנים דהא כתיב לעיל ויעבר את כל אשר לו אלא היה פכים קטנים עם שמן ליצוק על האבן אשר נדר וזהו אינו שלו אלא של שמים ומ"ה נשא את נפשו עליו ופכים קטנים לאו דוקא קאמר אלא פך קטן ואולי רמז בזה בעבור שנשא את נפשו לקיים נדרו בפך קטן נעשה נס לבניו חשמונאי ע"י פך קטן וזהו שכח פכי' קטנים ודוק מהרש"ל:
מִכָּאן לְתַלְמִיד חָכָם שֶׁלֹּא יֵצֵא יְחִידִי בַּלַּיְלָה. קשא איך נעלם דבר זה מן יעקב אבינו ע"ה ויצא יחידי בלילה? ונראה לי בס"ד דאיתא בגמרא דברכות (ברכות מג:) ירח חשיב כשנים ועם האדם ההולך נעשו שלשה דאין נראין ואין מזיקין עיין שם וידוע דאותה הלילה היתה ליל ט"ו בניסן וכמו שאמר הפייטן בהגדה של פסח ואם כן הלבנה זורחת כל הלילה לכן יצא יחידי ולא חש אך נראה דאחר שיצא מוכרח לומר שנעשה ענן ונתכסית הלבנה ונשאר לבדו ואז וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ (בראשית כב, ג).
והשיב לו הקב"ה עתה תראה וגו', כי מהידוע שכך היא המדה שבכל יום סמוך לעלות השחר החושך מחשיך ביותר מן חשכת הלילה ואח"כ אור השחר בוקע ועולה, וכן רוב החולים סמוך למיתתם הם מתחזקים ויושבים על המטה ומבקשים לאכול ואח"כ המוות גובר, וכן בימות החורף סמוך לעלית השמש הקור הולך וגובר ולסוף הוא מנוצח מן השמש, וזה דבר טבעי כי כל דבר טבעי המרגיש שבא כנגדו איזו דבר הפכי לו הרוצה לבטל מציאותו אז הוא מתחזק ביותר כנגד מתנגדו וימאן לענות מפניו ופועל בטבעו כל אשר ימצא בכחו לפעול ולסוף היא מנוצח כי גבר עליו ההפך, כך הוא בכל הדברים שהזכרנו...
ויותר יעקב לבדו ששכח פכים קטנים וחזר עליהן לשון רש"י (רש"י על בראשית ל״ב:כ״ה) ועל דרך הפשט ויקחם ויעבירם את הנחל העבירם עמו ויעבר את אשר לו בצווי כי חזר וצוה שיעברו לפניו ונשאר הוא אחריהם:
ויותר יעקב לבדו, אחכז"ל על פך קטן, וגו' שצדיקים אינם פושטים ידיהם בגזל ע"כ, כי יעקב איש א'מ'ת ואם תצרף לאמת מספר פ'ך', יהי' "ישראל" וזה רצה יעקב לתקן בבדידות באותו מקום, ובא שרו של עשו ובלבלו ותקע כ'ף' היינו פ"ך ומכל מקום נצח יעקב ולא שלחו כי אם ברכו וקרא שמו ישראל:
ועוד יש לומר שיעקב (182) + פכים קטנים (359) = ישראל = 541
מִכָּאן לַצַּדִּיקִים שֶׁחָבִיב עֲלֵיהֶם מָמוֹנָם יוֹתֵר מִגּוּפָן. וְכָל כָּךְ לָמָּה? לְפִי שֶׁאֵין פּוֹשְׁטִין יְדֵיהֶם בַּגָּזֵל (בראשית לב, כה). נראה לי בס"ד הכונה שהם מחמירין על עצמן שלא לגזול אפילו דבר מועט דלא קפידי אינשי עליה כגון ליקח קיסם מן אגודה של עצים וכיוצא בזה כי נחשב אצלם דבר זה לגזל ולכן הם מייקרים ממונם בביתם שלא לאבד אפילו דבר מועט כהא דחזר על פכים קטנים שאין נחשבים לכלום לפי עושרו כדי ללמד את בניו ובני ביתו שלא יזלזלו בגזל שהוא דבר מועט דלא קפדי אינשי עליה בראותם שהממון חשוב אצל בעליו דאפילו שהוא עשיר גדול סיכן עצמו לחזור לבדו להביא פכין קטנים דאין חשובין כלום לפי עשרו ולכן גם הם יהיו נזהרים בגזל אפילו בדבר מועט ליקח קסם מאגודה של עצים ולא יהיו מורין היתר לומר אין זה חשוב אצל בעליו כלום.
לפי שאין פושטין ידיהם בגזל פי' גזל היינו משחז"ל הנהנה מעה"ז בלא ברכה גוזל להקב"ה וכנסת ישראל והצדיקים כל רכושם אין בו גזל מקב"ה וכו' אלא הכל בקדושה וטהרה ומחשבת עבודת הי"ת ויש בו ניצוץ קדושה ע"כ מקפיד שלא יבוא לידי אינו הגון ע"כ חביב עליו מגופו וק"ל:
מכאן לצדיקים שחביב עליהם ממונם. פירש רבינו האר"י ז"ל שהממון בא ממה שמשפיע הקב"ה להם מן השמים וכיון שהוא שפע הבא מלמעלה זהירין מאד שלא לזלזל בו:
וריב"ל אמר אמר קרא (בראשית לב, כו) בהאבקו עמו כאדם שחובק את חבירו וידו מגעת לכף ימינו של חבירו
ורבנן האי בהאבקו עמו מאי דרשי ביה מבעי ליה לכאידך דר' יהושע בן לוי דאמר ר' יהושע ב"ל מלמד שהעלו אבק מרגלותם עד כסא הכבוד כתיב הכא בהאבקו עמו וכתיב התם (נחום א, ג) וענן אבק רגליו
ויאבק איש. מְנַחֵם פֵּי' וַיִּתְעַפֵּר אִישׁ, לְשׁוֹן אָבָק, שֶׁהָיוּ מַעֲלִים עָפָר בְּרַגְלֵיהֶם עַ"י נִעְנוּעָם. וְלִי נִרְאֶה שֶׁהוּא לְשׁוֹן וַיִּתְקַשֵּׁר, וְלָשׁוֹן אֲרַמִּי הוּא, בָּתַר דַּאֲבִיקוּ בֵיהּ, וַאֲבֵיק לֵיהּ מֵיבַק – לְשׁוֹן עֲנִיבָה, שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ שְׁנַיִם שֶׁמִּתְעַצְּמִים לְהַפִּיל אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ, שֶׁחוֹבְקוֹ וְאוֹבְקוֹ בִּזְרוֹעוֹתָיו. וּפֵרְשׁוּ רַזִ"לִ שֶׁהוּא שָׂרוֹ שֶׁל עֵשָׂו (בראשית רבה):
ויאבק איש עמו ויתעפר כך פירשו מנחם לשון אבק שמעלין אבק ברגליהם ולי נראה לשון ויתקשר ולשון ארמי הוא בתר דאביקו ביה (סנהדרין סג) ואביקו ליה מיבק (מנחות מב) זה לשון רש"י (רש"י על בראשית ל״ב:כ״ה) ואביקה בלשון חכמים חביקה שמשו בה הרבה אבקתא אית בה (מכות כג) דרגש עיולי ואפוקי באבקתא (נדרים נו) וכן אבוקה בלשונם בעבור היותה מעצים דקים חגורים וקשורים יחד כי החי"ת תכבד בלשונם והקלו אותה לאל"ף ופעמים רבים יבליעו החי"ת תותך (חולין ז) במקום תחותך (זבחים נד) מסותא (ב"מ ו) במקום מסחותא (קדושין לג) אסיתא חסיתא (שבת עז) ואפשר שיהיה ויאבק ויחבק כמו ויחבקהו (בראשית ל״ג:ד׳) כי אולי כן הלשון ומצינו ברודים אמוצים (זכריה ו ג) כמו חמוצים מלשון חמוץ בגדים (ישעיהו סג א) ואמרו המפרשים (הרד"ק) כי וארוזים במרכולתך (יחזקאל כז כד) כמו וחרוזים מן צוארך בחרוזים (שיר השירים א י) וכן אמרו במלת ותאלצהו (שופטים טז טז) שהוא כמו ותחלצהו מהופך מן ותלחצהו ושמא הוא דעת אונקלוס (תרגום אונקלוס על בראשית ל״ב:כ״ה) שאמר ואשתדל וכך תרגם וכי יפתה (שמות כב טו) ארי ישדל יחבק וינשק שהוא דרך הפתוי או שלא נזדמן לו לשון ועשאו ענין תחבולה כי כל השתדלות תחבולה וצדוד ענין ובבראשית רבה (בראשית רבה ע״ז:ג׳) מי נתמלא אבק האיש שהיה עמו כדברי מנחם והוא הנכון:
In the language of the Sages, avikah is often used to convey the sense of chavikah (loop), as in: “There are avkso (loops) in the punishing scourge;”, “A couch is called dargesh when it is set up and taken apart by means of loops, through which the cords are fastened.” Similarly the word avukah (a torch) is so called in the language of the Sages because it is made up of small pieces of wood which are tied and bound together. This is because the letter cheth is difficult to pronounce in their language and so they used the easier aleph. Many times the cheth disappears completely as in tuteich (underneath) in place of techuteich; mesuta (a bath) in place of maschuta; asita (a mortar) in place of chasita. And it is possible that the word vayei’aveik is actually vayeichaveik, as vayechabkeihu (and he embraced him), for perhaps it is the way of the Hebrew language to interchange the aleph and cheth. Thus we find: And in the fourth chariot grizzled ‘amutzim’ horses, which is the same as chamitzim, derived from the expression, ‘chamutz’ (crimsoned) garments. Commentators have said that ‘va’aruzim’ for thy merchandise is like vecharuzim, derived from the expression, thy neck ‘bacharuzim’ (with beads). So too did they say concerning the word vate’altzeihu that it is like vatechaltzeihu (and she pressed him), this being an inverted form of vatilchatzeihu, [the root of which is lachatz (oppression)]. Perhaps this is the opinion of Onkelos who said, in translation of the word vayei’aveik, ve’ishtadeil, and so also he translated the expression, And if a man ‘yephateh’ “as if yeshadeil,” if he embraces and kisses which is the manner of seduction. It may be that Onkelos found no word comparable to vayei’aveik, and so he considered it a matter of cunning, for all effort implies cunning and a clarification of circumstances. In Bereshith Rabbah the Sages said: “Who became filled with dust? The man that was with him.” This agrees with the words of Menachem [ben Saruk, who said that vayei’aveik means “he covered himself with dust] “, and this is the correct interpretation.
בהאבקו עמו כאדם שחובק כו' ורש"י בחומש כתב מנחם פי' לשון אבק שהיו מעלים עפר כו' ול"נ שהוא לשון ויתקשר כו' שחובקו ואובקו כו' עכ"ל צ"ע שהוא הכריע שלא כדברי מנחם שהוא לשון אבק אלא מלשון קישור כאילו מפיו אנו חיים והנה פירושו ופירוש מנחם הם בעצמם פלוגתא דתנאי הכא. בשמעתין ויש ליישב בדוחק וכוונת הדרוש בשהתאבקו עד כסא הכבוד עיין בחדושי אגדות הרשב"א בע"י:
ויאבק איש עמו יש אומרים מיכאל היה א"ל מיכאל ומה אני שאני אחד מן השרים הראשונים כך עשית לי ואתה מתירא מעשו אמר ר' טרפון לא היה לו רשות למיכאל לזוז ממקומו עד שנתן לו יעקב רשות שנאמר שלחני כי עלה השחר א"ל וכי גנב או קוביוסטוס אתה שאתה מתירא מן השחר באו כתות כתות של מלאכי השרת שאמרו לו מיכאל עלה כי זמן הזמיר הגיע לומר אם אין אתה פותח בשיר נמצא השיר בטל התחיל מתחנן ליעקב א"ל בבקשה ממך שלח אותי שלא ישרפוני מלאכי השרת שבערבות בשביל עכוב השיר א"ל לא אשלחך כי אם ברכתני א"ל וכי איזה מהם חביב השמש או הבן אני השמש ואתה הבן ואתה צריך לברכתי א"ל אף על פי כן מיד א"ל לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל א"ל אשריך ילוד אשה שנכנסת בפלטין של מעלה וניצלת. א"ר בשעה שהיו מתאבקים רצה כת של מיכאל לסכנו אלא שנגלה עליהן הקב"ה וכיון שראה להקב"ה תשש כוחו שנאמר וירא כי לא יכול לו ויגע בכף ירכו א"ל הקב"ה למיכאל יפה עשית שעשית כהן שלי בעל מום א"ל רבונו של עולם והלא אני כהנך א"ל אתה כהני ברקיע והוא כהני בארץ מיד קרא מיכאל לרפאל אמר לו חברי בבקשה ממך עמוד עמי בצרה שאתה ממונה על הרפואות ירד ורפאו ויש אומרים שמש שעתיד לזרוח על הצדיקים ולרפאותן מחלים הזריח עליו הקב"ה ורפאו דכתיב ויזרח לו השמש וכתיב וזרחה לכם יראי שמי זה שאמר הכתוב ויזרח לו השמש והוא צולע משל בא פלוני רופא בעיר אין צריך לשאול למה בא אלא כדי לרפאות את החולה אמר ליה הקב"ה למיכאל למה עשית כן לבני בכורי אמר לפניו לכבודך עשיתי אמר ליה מעכשיו תהא ממונה עליו ועל זרעו עד סוף כל הדורות הדא הוא דכתיב כי אם מיכאל שרכם ובעת ההיא יעמוד מיכאל השר הגדול וכתיב כי מי גוי גדול יבוא גדול ויעמוד על הגדול. אתה אש דכתיב והיה בית יעקב אש יבוא אש ויעמוד על אש. אתה ראש למלאכי השרת והוא ראש לכל האומות יבוא ראש ויעמוד על הראש. אתה עליון למלאכי השרת והוא עליון ונתנך ה' אלקיך עליון יבוא עליון ויעמוד על עליון ויבקש מן העליון רחמים עליהם דכתיב כי גבוה מעל גבוה שומר. ויברך אותו שם א"ל יהי רצון שיהיו בניך צדיקים כמותך:
מה עשה הב"ה, שלח לו מלאך להושיעו להצילו מיד עשו ונראה לו כאיש שנ' ויאבק איש עמו עד עלות השחר וכיון שעלה עמוד השחר אמ' לו המלאך שלחני שהגיע עת עמידתי לשרת לומר לפני הב"ה שירה ולא רצה לשולחו מה עשה המלאך התחיל לשורר מן הארץ וכששמעו העליונים את קול המלאך שהוא משורר ומזמר מן הארץ אמרו בשביל כבוד הצדיק אנו שומעין המלאך ועליו הכתוב אומר (ישעיהו כד, טז) מִכְּנַף הָאָרֶץ זְמִרֹת שָׁמַעְנוּ צְבִי לַצַּדִּיק.
ויאבק איש עמו א"ל המלאך לא כך אמרתי עשר אעשרנו לך מיד לקח כל מקנהו ועשר מהן תק"נ. מכאן אתה למד שכל מקנהו ה' אלפים ות"ק א"ל המלאך הרי יש לך בנים ולא עשרת אותם. מה עשה יעקב הפריש ארבע בכורות לארבע אמהות ונשתיירו שמונה והתחיל משמעון וגמר בבנימין שבמעי אמו ועוד התחיל משמעון ועלה לוי מעשר קודש שנאמר העשירי יהיה קודש:
(בראשית לב, כה) ויאבק איש עמו עד עלות השחר אמר רבי יצחק מכאן לת"ח שלא יצא יחידי בלילה