Shir Shel Yom 2

(א) שִׁ֥יר מִ֝זְמ֗וֹר לִבְנֵי־קֹֽרַח׃ (ב) גָּ֘ד֤וֹל יְהֹוָ֣ה וּמְהֻלָּ֣ל מְאֹ֑ד בְּעִ֥יר אֱ֝לֹהֵ֗ינוּ הַר־קׇדְשֽׁוֹ׃ (ג) יְפֵ֥ה נוֹף֮ מְשׂ֢וֹשׂ כׇּל־הָ֫אָ֥רֶץ הַר־צִ֭יּוֹן יַרְכְּתֵ֣י צָפ֑וֹן קִ֝רְיַ֗ת מֶ֣לֶךְ רָֽב׃ (ד) אֱלֹהִ֥ים בְּאַרְמְנוֹתֶ֗יהָ נוֹדַ֥ע לְמִשְׂגָּֽב׃ (ה) כִּֽי־הִנֵּ֣ה הַ֭מְּלָכִים נ֥וֹעֲד֑וּ עָבְר֥וּ יַחְדָּֽו׃ (ו) הֵ֣מָּה רָ֭אוּ כֵּ֣ן תָּמָ֑הוּ נִבְהֲל֥וּ נֶחְפָּֽזוּ׃ (ז) רְ֭עָדָה אֲחָזָ֣תַם שָׁ֑ם חִ֝֗יל כַּיּוֹלֵדָֽה׃ (ח) בְּר֥וּחַ קָדִ֑ים תְּ֝שַׁבֵּ֗ר אֳנִיּ֥וֹת תַּרְשִֽׁישׁ׃ (ט) כַּאֲשֶׁ֤ר שָׁמַ֨עְנוּ ׀ כֵּ֤ן רָאִ֗ינוּ בְּעִיר־יְהֹוָ֣ה צְ֭בָאוֹת בְּעִ֣יר אֱלֹהֵ֑ינוּ אֱלֹ֘הִ֤ים יְכוֹנְנֶ֖הָ עַד־עוֹלָ֣ם סֶֽלָה׃ (י) דִּמִּ֣ינוּ אֱלֹהִ֣ים חַסְדֶּ֑ךָ בְּ֝קֶ֗רֶב הֵיכָלֶֽךָ׃ (יא) כְּשִׁמְךָ֤ אֱלֹהִ֗ים כֵּ֣ן תְּ֭הִלָּתְךָ עַל־קַצְוֵי־אֶ֑רֶץ צֶ֝֗דֶק מָלְאָ֥ה יְמִינֶֽךָ׃ (יב) יִשְׂמַ֤ח ׀ הַר־צִיּ֗וֹן תָּ֭גֵלְנָה בְּנ֣וֹת יְהוּדָ֑ה לְ֝מַ֗עַן מִשְׁפָּטֶֽיךָ׃ (יג) סֹ֣בּוּ צִ֭יּוֹן וְהַקִּיפ֑וּהָ סִ֝פְר֗וּ מִגְדָּלֶֽיהָ׃ (יד) שִׁ֤יתוּ לִבְּכֶ֨ם ׀ לְֽחֵילָ֗הֿ פַּסְּג֥וּ אַרְמְנוֹתֶ֑יהָ לְמַ֥עַן תְּ֝סַפְּר֗וּ לְד֣וֹר אַֽחֲרֽוֹן׃ (טו) כִּ֤י זֶ֨ה ׀ אֱלֹהִ֣ים אֱ֭לֹהֵינוּ עוֹלָ֣ם וָעֶ֑ד ה֖וּא יְנַהֲגֵ֣נוּ עַל־מֽוּת׃ {פ}

Psalms 48

(1) A song. A psalm of the Korahites. (2) The LORD is great and much acclaimed
in the city of our God,
His holy mountain— (3) fair-crested, joy of all the earth,
Mount Zion, summit of Zaphon,
city of the great king. (4) Through its citadels, God has made Himself known as a haven. (5) See, the kings joined forces;
they advanced together. (6) At the mere sight of it they were stunned,
they were terrified, they panicked; (7) they were seized there with a trembling,
like a woman in the throes of labor, (8) as the Tarshish fleet was wrecked
in an easterly gale. (9) The likes of what we heard we have now witnessed
in the city of the LORD of hosts,
in the city of our God—
may God preserve it forever! Selah.
(10) In Your temple, God,
we meditate upon Your faithful care. (11) The praise of You, God, like Your name,
reaches to the ends of the earth;
Your right hand is filled with beneficence. (12) Let Mount Zion rejoice!
Let the towns of Judah exult,
because of Your judgments.
(13) Walk around Zion,
circle it;
count its towers, (14) take note of its ramparts; through-d its citadels,
that you may recount it to a future age. (15) For God—He is our God forever;
He will lead us

ראש השנה ל״א א:ג׳

בַּשֵּׁנִי מָה הָיוּ אוֹמְרִים — ״גָּדוֹל ה׳ וּמְהוּלָּל מְאֹד״, עַל שֵׁם שֶׁחִילֵּק מַעֲשָׂיו וּמָלַךְ עֲלֵיהֶן.

Rosh Hashanah 31a:3

On the second day of the week what psalm would the Levites recite? The psalm that begins: “Great is the Lord, and highly to be praised in the city of our God, His sacred mountain” (Psalms 48:2). This is because on the second day of Creation He separated His works, dividing between the upper waters and the lower waters, and ruled over them as King; and this psalm speaks of Jerusalem as “The city of a great King” (Psalms 48:3).

בראשית א׳:ו׳-ח׳

(ו) וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֔ים יְהִ֥י רָקִ֖יעַ בְּת֣וֹךְ הַמָּ֑יִם וִיהִ֣י מַבְדִּ֔יל בֵּ֥ין מַ֖יִם לָמָֽיִם׃ (ז) וַיַּ֣עַשׂ אֱלֹהִים֮ אֶת־הָרָקִ֒יעַ֒ וַיַּבְדֵּ֗ל בֵּ֤ין הַמַּ֙יִם֙ אֲשֶׁר֙ מִתַּ֣חַת לָרָקִ֔יעַ וּבֵ֣ין הַמַּ֔יִם אֲשֶׁ֖ר מֵעַ֣ל לָרָקִ֑יעַ וַֽיְהִי־כֵֽן׃ (ח) וַיִּקְרָ֧א אֱלֹהִ֛ים לָֽרָקִ֖יעַ שָׁמָ֑יִם וַֽיְהִי־עֶ֥רֶב וַֽיְהִי־בֹ֖קֶר י֥וֹם שֵׁנִֽי׃ {פ}

Genesis 1:6-8

(6) God said, “Let there be an expanse in the midst of the water, that it may separate water from water.” (7) God made the expanse, and it separated the water which was below the expanse from the water which was above the expanse. And it was so. (8) God called the expanse Sky. And there was evening and there was morning, a second day.

יכין תמיד ז׳:מ״ז:א׳

בעיר אלהינו הר קדשו
כל מזמור מ"ח. לפי שבו נחלקו המים ונתהווה הרקיע. ונ"ל דמה"ט אמרו מזמור זה, שלא תאמר ברא הרקיע ועלה לשם ואינו משגיח על בניו. להכי אמרו מזמור זה לפרסם שהרכין שמים ורקיע לגלות שכינתו בהר קדשו.

Yachin on Mishnah Tamid 7:47:1

...

כלי יקר על בראשית א׳:ח׳:א׳

ויקרא אלהים לרקיע שמים. לא רצה ה' שיקרא בשם רקיע כי שם זה מורה על הפירוד והמחלוקת מלשון וירקעו פחי הזהב לרוקע הארץ. כי כל רקיע הוא מסך מבדיל בין שני דברים, ומטעם זה לא נאמר כי טוב בשני לפי שבו נברא המחלוקת, כי אין טובה כי אם במקום מציאת האחדות, ולכך נאמר בשלישי שתי פעמים כי טוב אחת למלאכת יום שלישי ואחת לגמר מלאכת המים שיש בו צד אחדות שנאמר יקוו המים אל מקום אחד ובעבור אחדות זה הזכיר כי טוב, אבל ביום ב' אשר ממנו יוצא כל שינוי והוא התחלה לכל שינוי ומחלוקת לא נאמר בו כי טוב ולא רצה ה' שיקרא בשם רקיע המורה על מסך מבדיל ובין אחים יפריד, ונקרא בשם שמים המורה על השלום כי שמים נגזר מלשון אש מים שעשו שלום ביניהם ונתחברו ונעשה מהם שמים והיינו שאמרו רז״ל (אבות ה יז) כל מחלוקת שהיא לשם שמים כו' ר״ל מחלוקת שתכליתו השלום כהוראת שם שמים וק״ל. ולפי פשוטו לא נאמר כי טוב בשני לפי שלא היה בו בריאה חדשה כי הרקיע כבר נברא ביום ראשון וטעם לדבר לפי שיום שני התחלה לכל שינוי ופירוד על כן לא רצה הקב״ה להטביע טבע השינוי בשום נברא.

Kli Yakar on Genesis 1:8:1

And God called the firmament, heaven: God did not want that it should be called with the name, firmament - [rakiya] since that name indicates division and disagreement, as per (Exodus 39:3), "And they flattened (yiraka'au) the gold [into thin plates]" - for that which was to cover the earth. Since any [rakiya] is a covering that separates between two things. And for this reason, it does not state, "that it was good" on the second day, since disagreement was created on it; since there is no good except in a place where we find unity. And therefore on the third day, "that it was good" is stated twice, once for the work of third day and once for the finishing of the water, that has an aspect of unity in it, as it is stated, "let the waters gather to one place," and because of this unity, "that it was good" is mentioned. But on the second day - from which comes out all differences, and which is the beginning of all difference and disagreement - "that it was good" was not said about it. And God did not want that [the sky] should be called firmament, which indicates a cover that separates and divides between brothers; and it was called with the name, heavens [shamayim], which indicates peace, since shamayim is composed of the words, fire [esh] and water [mayim], who made peace between between themselves and joined together, and from them was created skies. And this is what the Rabbis, of blessed memory, state (Avot 5:17), "Any disagreement that is for the sake of the heavens [shamayim], etc.;" which means to say that a disagreement whose purpose is peace, as is the teaching of the name, shamayim; and [this is] easy to understand. And according to its simple meaning, "that it was good" was not stated on the second day, since there was no new creation on it, since the firmament was already created on the first day, and the reason for [no creations happening on the second day] is because the second day is the beginning of all difference and division; hence the Holy One, blessed be He, did not want to implant a nature of difference in any creation.

משנה אבות ה׳:י״ז

כָּל מַחֲלֹקֶת שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם, סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם. וְשֶׁאֵינָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם, אֵין סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם. אֵיזוֹ הִיא מַחֲלֹקֶת שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם, זוֹ מַחֲלֹקֶת הִלֵּל וְשַׁמַּאי. וְשֶׁאֵינָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם, זוֹ מַחֲלֹקֶת קֹרַח וְכָל עֲדָתוֹ:

Pirkei Avot 5:17

Every dispute that is for the sake of Heaven, will in the end endure; But one that is not for the sake of Heaven, will not endure. Which is the controversy that is for the sake of Heaven? Such was the controversy of Hillel and Shammai. And which is the controversy that is not for the sake of Heaven? Such was the controversy of Korah and all his congregation.

ויקרא רבה ט׳:ט׳

אָמַר רַבִּי אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא גָּדוֹל שָׁלוֹם שֶׁכְּשֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת עוֹלָמוֹ עָשָׂה שָׁלוֹם בֵּין הָעֶלְיוֹנִים לַתַּחְתּוֹנִים, בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן בָּרָא מִן הָעֶלְיוֹנִים וּמִן הַתַּחְתּוֹנִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית א, א): בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ, בַּשֵּׁנִי בָּרָא מִן הָעֶלְיוֹנִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית א, ו): וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי רָקִיעַ, בַּשְּׁלִישִׁי בָּרָא מִן הַתַּחְתּוֹנִים, (בראשית א, ט): וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יִקָּווּ הַמַּיִם, בָּרְבִיעִי מִן הָעֶלְיוֹנִים, (בראשית א, יד): יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם, בַּחֲמִישִׁי בָּרָא מִן הַתַּחְתּוֹנִים, (בראשית א, כ): וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם, בַּשִּׁשִּׁי בָּא לִבְראוֹת אָדָם, אָמַר אִם אֲנִי בּוֹרֵא אוֹתוֹ מִן הָעֶלְיוֹנִים הֲרֵי הָעֶלְיוֹנִים רַבִּים מִן הַתַּחְתּוֹנִים בְּרִיאָה אַחַת, אִם אֲנִי בּוֹרֵא אוֹתוֹ מִן הַתַּחְתּוֹנִים הֲרֵי הַתַּחְתּוֹנִים רַבִּים עַל הָעֶלְיוֹנִים בְּרִיאָה אַחַת, מֶה עָשָׂה בְּרָאוֹ מִן הָעֶלְיוֹנִים וּמִן הַתַּחְתּוֹנִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית ב, ז): וַיִּיצֶר ה' אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה מִן הַתַּחְתּוֹנִים, (בראשית ב, ז): וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים מִן הָעֶלְיוֹנִים

Vayikra Rabbah 9:9

Said Rabbi Shimon ben Ḥalafta: Great is peace, for when the Holy Blessed One created His universe He made pace between the upper and lower parts. On the first day He created some of the upper and lower parts, as it is written "In the beginning God created the heavens and the earth" (Genesis 1:1). On the second He created some of the upper parts, as it is written "And God said, 'let there be a firmament'" (Genesis 1:6). On the third He created some of the lower parts, as it is written, "And God said, 'gather the waters'" (Genesis 1:9). On the fourth some of the upper parts — "Let there be lights in the heavenly firmament" (Genesis 1:14). On the fifth He created some of the lower parts — "And God said, 'Let the waters swarm'" (Genesis 1:20). On the sixth He came to create humanity. He said, "If I create him from more upper parts, then the upper parts will outnumber the lower by one creation. If I create him from more lower parts, then the lower parts will outnumber the upper by one creation." What did He do? He made him from upper parts and from lower parts, as it is written "And Adonai God created humanity from the dust of the earth" (Genesis 2:7) — lower parts, "and blew into his nostrils the breath of life (Genesis 2:7) — upper parts.

מלבי"ם על תהילים מ״ח:א׳:א׳

שיר מזמור, מזמור זה נתיסד על סער גדול שהיה בעת ההיא מפוצץ הרים ומשבר סלעים, ובהר ציון ששם ג"כ היה הסער לא הזיק מאומה, כי ה' השוכן בהר הזה הגין עליה, והיה הסער הזה להם לטובה כי אז התחברו מלכי ארץ וירדו באניות תרשיש לכבוש את ארץ ישראל, והסער הזה שבר אניותיהם והכה בים חילם, והוא קרוב עם המזמור שלמעלה סי' מ"ו:

Malbim on Psalms 48:1:1

A song, a psalm – This psalm is founded on the great storm that occurred at that time which shattered mountains and broke rocks. Even though the storm raged on Mount Zion as well nothing there was harmed because the Lord who dwells on this mountain protected it. This storm was for the good of Israel, because at that time the kings of the land joined together and came from Tarshish in ships to conquer the land of Israel. This storm broke their ships and drove their armies into the sea. This psalm is closely related to psalm 46.

אבן עזרא על תהילים ע״ו:ג׳:א׳

ויהי בשלם - היא ירושלם אולי נקראה כן, כי היא שלימה כנגד שער השמים, או שהיא ראויה להיות בשלום, או קראוה כן על דרך תפלה, כדרך: שאלו שלום ירושלם.

Ibn Ezra on Psalms 76:3:1

His tabernacle was in Shalem – This is referring to Jerusalem. Perhaps she is called Shalem because she is perfectly positioned opposite the gate of heaven, or that she is fit to be in peace. Or perhaps they called her thus in a prayerful fashion, like “ask for the peace of Jerusalem…” (Tehillim 122:6)