(ה) אֵלּוּ דְבָרִים שֶׁאָדָם יוֹצֵא בָהֶן יְדֵי חוֹבָתוֹ בְּפֶסַח, בְּחִטִּים, בִּשְׂעוֹרִים, בְּכֻסְּמִין וּבְשִׁיפוֹן וּבְשִׁבֹּלֶת שׁוּעָל...
(5) These are the types of grain with which a person fulfills his obligation to eat matza on the first night of Passover: With wheat, with barley, with spelt [kusmin], with rye [shifon], and with oats [shibbolet shu’al]...
(א) סדר תפלת ערבית של פסח. ובו ד סעיפים:סדר היום ערבית ושחרית ומנחה אומר שלש ראשונו' ושלש אחרונו' וקדושת היום באמצע אתה בחרתנו וכו' ותתן לנו יהוה אלהינו את יום חג המצות הזה את יום טוב מקרא קודש הזה (ע"ל סי' ת"צ סעיף ג') זמן חירותינו יעלה ויבא והשיאנו וחותם מקדש ישראל והזמני' ואם אמר מקדש השבת וחזר בו תוך כדי דיבור יצא אחרי שהוא יודע שהוא יום טוב ואם חל בשבת אומר את יום המנוח הזה ואת יום חג המצו' הזה וחותם מקדש השבת וישראל והזמנים ואין אומרים ברכת מעין שבע:
(ב) אין שליח צבור מקדש בבית הכנס':
(ג) שכח לומר אתה בחרתנו ואמר יעלה ויבא יצא: הגה ואפילו היה שבת אם הזכיר יעלה ויבא יצא (ב"י בשם א"ח) ואם אמר אתה בחרתנו והזכיר בו שבת אפ"ה צריך לחזור ולהזכירו ביעלה ויבא (תשובת מהרי"ל) מיהו אם לא הזכירו ביעלה ויבא אין צריך לחזור (ב"י) וש"צ ששכח להזכיר של יו"ט בשחרית ע"ל סימן קנ"ו:
(ד) בליל ראשון של פסח גומרין ההלל בציבור בנעימ' בברכה תחלה וסוף וכן בליל שני של שני ימים טובי' של גליות: הגה וכל זה אין נוהגים כן כי אין אנו אומרים בלילה בבהכ"נ ההלל כלל:
(1) The order of the day is as follows: at the evening and morning and afternoon prayer, say the first three blessings, and the last three blessings, and one blessing about the holiness of the day in the middle: "you have chosen us, etc."; "you have given us, Hashem our God, this day of the festival of Matzot, this festive day that calls for holinesss, the time of our freedom, etc."; "rise up and come before you, etc."; "bestow upon us, etc.", and then end with "who sanctifies Israel and the seasons"; and if he said "who sanctifies the sabbath", but corrected himself immediately, he fulfilled his obligation since he knows that it is a festival. And if it falls on Shabbat, say: "this day of rest and this festival of matzot", and end with "who sanctifies the sabbath and Israel and the seasons". And we do not say the blessing made up of seven.
(2) The sheli'ah tzibbur does not recite Kiddush in the synagogue.
(3)...
(4) On the first night of Pesach, we complete Hallel in the congregation in a melody and with a beracha at the beginning and end. The same applies on the second night of [those in the Diaspora who observe] the second day of Yom Tov for the Diaspora.
Rema: We do not observe any of this because we don't recite Hallel in the synagogue at night at all.
משנה ברורה תפ״ז
(ט) וא"א ברכת וכו' - דלא נתקנה אלא מפני המזיקין [וכדלעיל בסימן רס"ח סק"כ במ"ב] ובפסח הוא ליל שמורים ואומרים ויכולו בקול רם וקדיש שלם אחריו [פמ"ג]:
Mishnah Berurah - 20th Century Commentary on Shulhan Arukh, Orah Hayyim, 487
And we do not say the Blessing (made up of seven). Because it was only ordained because of the demons (as above, chapter 268, paragraph 20 in the commentary of the Mishneh Berurah). And Pesah is "the night of watching/protection" (so therefore, we only) say VaYekhulu out loud and (then) Kaddish Shalem afterward (Commentary of Peri Megadim)
(א) שחרית: נכנסין לבית הכנסת וקורין הזמירות של שבת ומתפללין תפלת שחרית וגומרין את ההלל ומברכין לגמור את ההלל
והר"מ מרוטנבורק לא היה מברך לגמור את ההלל אף כשגומרין אותו אלא לקרות את ההלל כי היה אומר כשמברך לגמור אם יחסר ממנה אות אחת או תיבה אחת הוי ברכה לבטלה
ואבא אבי, הרא"ש ז"ל, היה אומר שאין לדקדק בזה כי לגמור הוי פירושו לקרות...(כמו ותיקין היו גומרין אותו פירוש קורין אותו אין מפסיקין בו אלא כדרך שאמרו בק"ש באמצע הפרק שואל בשלום אביו או רבו ומשיב שלום לאדם נכבד שנתן לו שלום ובין הפרקים שואל בשלום אדם נכבד ומשיב שלום לכל אדם ואם פסק באמצע ושהה אפי' כדי לגמור את כולה אין צריך לחזור לראש אלא למקום שפסק תניא בהלל אפי' י' קורין וי' מתרגמין וסדר קריאתו כתבתי בהלכות ר"ח ואומר ש"צ קדיש שלם).
ומוציאין ב' ספרים
וקורין בא' בפרשת בא מן "משכו" עד "מארץ מצרים על צבאותם."
ויש מתחילין מן "והיה היום הזה לכם לזכרון"
ומפטיר קורא בשני (=בספר תורה שני) בפ' פנחס "ובחדש הראשון" עד סוף הפרשה.
ומפטיר ביהושע מן "בעת ההיא" עד "ויהי ה' את יהושע."
ומחזיר הספרים למקומן ומתפללין תפלת מוסף ג' ראשונות ואתה בחרתנו ומפני חטאינו וכו' עד משה עבדך כאמור ובחדש הראשון בארבעה עשר יום לחדש פסח לה' ובחמשה עשר יום לחדש וגו' והקרבתם עולה אשה לה' פרים בני בקר שנים ואיל אחד עד ושני תמידין כהלכתן וג' אחרונות
ואין מזכירין גשם מכאן ואילך וכן פוסקין משם ואילך מלשאול בברכת השנים ולמעלה בתפלת החול כתבתי דינו אם טעה ושאל או הזכיר גשם מכאן ואילך:
ומגילת שיר השירים אומ' אותה בשבת שחלה להיות בחולו המועד. ת'. ואם אין שבת בחולו המועד או' אותה יום שביעי של פסח. ת': ולכך אנו אומרי' אותה בפסח על שם ששיר השירים מדבר מגאולת מצרים. שנא' לסוסתי ברכבי פרעה. וגו'.
וכל העניין מדבר מארבע גליות למבין:
Mahzor Vitry (12th C., France), Laws of Pesah, Aryeh Goldschmidt edition, II:473.
And we recite the Scroll of The Song of Songs on the Shabbat that falls during Hol HaMo'ed.
(ת = Tosefet, i.e., "An additional teaching) - And if there is no Shabbat during Hol HaMo'ed, we recite it on the seventh day of Pesah.
(Tosefet) - And it is because of this that we recite it on Pesah: Because the Song of Songs speaks of the Exodus from Egypt as it says "(I have likened you,my darling) to a mare in Pharaoh's chariots..." (Song of Songs 1:9).
And the entire enterprise (i.e., The Song of Songs) speaks about the four exiles "for those who understand."
(א) לתקן מנעליו במועד.
(ב) תניא ר' יוסי אומ' עולי רגלים מתקנין מנעליהם במועד. מיכן למדנו ששאר כל אדם אסורין לתקן מנעליהן במועד. דדוקא עולי רגלים שלא היו יכולין לתקן קודם המועד הוא דשרו רבנן. אבל שאר אדם לא:
12th Century, France.
It was taught: Rabbi Yossi says those going on pilgrimage (olei regalim) may repair their shoes (even) during the holiday.
From here, we've learned that everyone else is forbidden to repair their shoes on the holiday. Because only those going on pilgrimage -- who could not repair their shoes before the holiday -- were permitted to do so by the rabbis. But everyone else, no.