Mile End opened in Boerum Hill, Brooklyn, at the beginning of 2008, a deli specializing in Montreal Jewish cuisine: smoked meat instead of pastrami; poutine instead of cheese fries; those flat, sweet things they serve up there instead of what New Yorkers call bagels. Foodies loved the sandwiches. Hipsters loved the Brownstone Brooklyn setting, the Stumptown coffee, and the brunch, which is just exotic enough to be adventurous and just familiar enough to be, well, brunch.
Then, Mile End began to offer an ambitious dinner menu that took your Eastern European Jewish grandmother’s evergreens and ran them through up-to-the-minute, fat-happy trends: shmaltzed radishes, veal cholent, kasha varnishkes with confit gizzards. What was this cool Canadian place doing serving traditional food? “To me, this is what deli is,” Montreal-born Noah Bermanoff, the place’s founder and co-owner, said earlier this week. “I’m not trying super-hard to be Montreal. I’m trying super-hard to serve food as I know it.”
So take a guess what Mile End is serving on Christmas Day. That’s right: Chinese food .
Titled a “traditional Jewish Christmas,” the prix fixe—served to two seatings on Christmas Eve and four on Christmas Day and made right in the kitchen—will start with wonton eggdrop soup, continue to roast duck with smoked-meat fried rice and Chinese broccoli, and end with fortune cookies and orange wedges. It’s your traditional Chinese meal, made hip, and—with that crucial addition of smoked meat—brushed gently with Mile End’s idiosyncrasy.
But it’s not a twee hipster affect or a one-chuckle joke; it’s a stark claim—almost a polemic. You will not go to Mile End on Christmas because you happened to feel like fried rice. You will go to proudly proclaim your Jewish-American identity. And yet even as the meal is mining this phenomenon, it also recognizes that, more than ever before, Jews are just another brand of white person, and so, especially, for young Jews, simply going to the local lo mein joint may not be enough.
***
The Hebrew year is 5774 and the Chinese year is 4710. That must mean, the joke goes, that against all odds the Jews went without Chinese food for 1,064 years. In fact, Jewish love for Chinese food is neither hallucinated nor arbitrary. It is very real and very determined, and it originates roughly a century ago, in a place about four miles away from Mile End: the Lower East Side of Manhattan.
The predominant groups in the area were Eastern European Jews, Italians, and Chinese. According to Matthew Goodman, author of Jewish Food: The World at Table , Italian cuisine and especially Italian restaurants, with their Christian iconography, held little appeal for Jews. But the Chinese restaurants had no Virgin Marys. And they prepared their food in the Cantonese culinary style, which utilized a sweet-and-sour flavor profile, overcooked vegetables, and heaps of garlic and onions. Sound familiar?
Additionally, argued Gaye Tuchman and Harry G. Levine in a 1992 academic paper titled “Safe Treyf,” Chinese food featured the sort of unkosher dishes you could take home to your mother, or at least eat in front of her. For one thing, there is no mixing of dairy and meat, for the simple reason that there is no dairy. (Think about it!) Of course, there is trayf aplenty, chiefly pork and shellfish. But it is always either chopped and minced and served in the middle of innocuous vegetables all covered in a common sauce, or it is wrapped up in wontons and egg rolls—where you can’t see it. Goodman notes that the purveyors of Chinese restaurants eventually picked up on this: “They would advertise wonton soup as chicken soup with kreplach,” he told me.
(א) וַיֹּ֧סֶף אַבְרָהָ֛ם וַיִּקַּ֥ח אִשָּׁ֖ה וּשְׁמָ֥הּ קְטוּרָֽה׃ (ו) וְלִבְנֵ֤י הַפִּֽילַגְשִׁים֙ אֲשֶׁ֣ר לְאַבְרָהָ֔ם נָתַ֥ן אַבְרָהָ֖ם מַתָּנֹ֑ת וַֽיְשַׁלְּחֵ֞ם מֵעַ֨ל יִצְחָ֤ק בְּנוֹ֙ בְּעוֹדֶ֣נּוּ חַ֔י קֵ֖דְמָה אֶל־אֶ֥רֶץ קֶֽדֶם׃
(1) Abraham took another wife, whose name was Keturah. (6) but to Abraham’s sons by concubines Abraham gave gifts while he was still living, and he sent them away from his son Isaac eastward, to the land of the East.
(א) כָּל דָּבָר שֶׁאָסוּר מִן הַתּוֹרָה, אַף עַל פִּי שֶׁמֻּתָּר בַּהֲנָאָה, אִם הוּא דָּבָר הַמְיֻחָד לְמַאֲכָל, אָסוּר לַעֲשׂוֹת בּוֹ סְחוֹרָה, אוֹ לְהַלְווֹת עָלָיו (ת''ה סִימָן ר') וַאֲפִלּוּ לִקְנוֹתוֹ לְהַאֲכִילוֹ לְפוֹעֲלָיו עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים אָסוּר (כָּךְ מַשְׁמָע מִבֵּית יוֹסֵף מֵהַגָהוֹת מַיְמוֹנִי פ''ח דְּמַאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת), חוּץ מִן הַחֵלֶב, שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר בּוֹ: יֵעָשֶׂה לְכָל מְלָאכָה (וַיִּקְרָא ז, כד). וְאִם נִזְדַּמְּנוּ לְצַיָּד חַיָּה וְעוֹף וְדָגִים טְמֵאִים, וְכֵן מִי שֶׁנִּזְדַּמְּנָה לוֹ נְבֵלָה וּטְרֵפָה בְּבֵיתוֹ, (טוּר), מֻתָּר לְמָכְרָם וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִתְכַּוֵּן לְכָךְ. הַגָּה: וְצָרִיךְ לְמָכְרָהּ מִיָּד, וְלֹא יַמְתִּין עַד שֶׁתְּהֵא שְׁמֵנָה אֶצְלוֹ (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם א''ח). וְכֵן מֻתָּר לִגְבּוֹת דְּבָרִים טְמֵאִים, בְּחוֹבוֹ, מִן הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, דְּהָוֵי כְּמַצִּיל מִיָּדָם (רַשְׁבָּ''א בִּתְשׁוּבָה). וְאָסוּר לִמְכֹּר לְעוֹבֵד כּוֹכָבִים נְבֵלָה בְּחֶזְקַת כְּשֵׁרָה (טוּר). וְעַיֵּן בְּחֹשֶׁן הַמִּשְׁפָּט סִימָן רכ''ח. וְכָל דָּבָר שֶׁאֵין אִסוּרוֹ אֶלָּא מִדִּבְרֵיהֶם, מֻתָּר לַעֲשׂוֹת בּוֹ סְחוֹרָה.
(1) Anything that is specifically for eating and Biblically prohibited, even though it is not forbidden to derive benefit from it, is forbidden to do business in it. Rema: Or to lend with it as collateral. And even to purchase it to feed it to one’s idol worshipping workers is forbidden. Except for Biblically prohibited fats because the Torah says in regard to it: “it may be used for all kind of work” (Lev. 7:24). And if impure wild animals or birds or fish happened into the trap of a trapper, Rema: Additionally one into whose house happened a nevelah or treifah, he is permitted to sell them, assuming that he did not intend for them to come into his possession in the first place. Rema: And he needs to sell them immediately and not to wait until they become fat in his possession. And it is also permitted to collect impure things from an idol worshipper for a debt because this is like rescuing [what is yours] from their possession. It is forbidden to sell an idol worshipper nevelah claiming that it is kosher. And anything that is only prohibited rabbinically, it is permitted to use it for commerce.
(א) לפני אידיהן של עכומ"ז שלשה ימים אסור לשאת ולתת עמהן. להשאילן. ולשאול מהן. להלוותן. וללוות מהן. לפורען. ולפרוע מהן. רבי יהודה אומר נפרעין מהן מפני שהוא מיצר לו. אמרו לו אף על פי שמיצר הוא עכשיו. שמח הוא לאחר זמן:
(ב) רבי ישמעאל אומר שלשה ימים לפניהם ושלשה ימים לאחריהם אסור. וחכמים אומרים לפני אידיהן אסור. לאחר אידיהן מותר:
(1) During the three days preceding the festivals of the non-Jews, it is forbidden to do business with them, to lend them something or to borrow something from them, to lend [money] to them or to borrow [money] from them, to resolve your debt to them or to have them resolve their debt to you. Rabbi Yehuda says: One can have them resolve their debt since it causes him distress. They [the Sages] said to him: even though he might be in distress at the outset, eventually he will be joyful.
(2) Rabbi Yishmael says: [the above] is forbidden for three days before the festivals and three days after the festivals. The Sages say: before the festivals it is forbidden, after the festivals it is permitted.
(יב) יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵין כָּל דְּבָרִים אֵלּוּ אֲמוּרִים אֶלָּא בְּאוֹתוֹ זְמַן, אֲבָל בַּזְּמַן הַזֶּה אֵינָם בְּקִיאִים בְּטִיב אֱלִילִים, לְפִיכָךְ מֻתָּר לָשֵׂאת וְלָתֵת עִמָּהֶם בְּיוֹם חַגָּם וּלְהַלְווֹתָם וְכָל שְׁאָר דְּבָרִים. הַגָּה: וַאֲפִלּוּ נוֹתְנִים הַמָּעוֹת לַכֹּהֲנִים, אֵין עוֹשִׂין מֵהֶם תִּקְרֹבֶת אוֹ נוֹי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, אֶלָּא הַכֹּהֲנִים אוֹכְלִים וְשׁוֹתִים בּוֹ; וְעוֹד דְּאִית בָּזֶה מִשּׁוּם אֵיבָה אִם נִפְרֹשׁ עַצְמֵנוּ מֵהֶם בְּיוֹם חַגָּם, וְאָנוּ שְׁרוּיִם בֵּינֵיהֶם וּצְרִיכִים לָשֵׂאת וְלָתֵת עִמָּהֶם כָּל הַשָּׁנָה. וְלָכֵן אִם נִכְנַס לָעִיר וּמְצָאָם שְׂמֵחִים בְּיוֹם חַגָּם, יִשְׂמַח עִמָּהֶם מִשּׁוּם אֵיבָה דְּהָוֵי כְּמַחֲנִיף לָהֶם (הַכֹּל בַּטּוּר). וּמִכָּל מָקוֹם בַּעַל נֶפֶשׁ יַרְחִיק מִלִּשְׂמֹחַ עִמָּהֶם אִם יוּכַל לַעֲשׂוֹת שֶׁלֹּא יִהְיֶה לוֹ אֵיבָה בַּדָּבָר. (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם הָרַ''ן) וְכֵן אִם שׁוֹלֵחַ דּוֹרוֹן לְעוֹבֵד כּוֹכָבִים בַּזְּמַן הַזֶּה, בְּיוֹם [ח' שֶׁאַחַר נִיטֶל שֶׁקוֹרְאִים ניי' יֹאר] אֶחָד שֶׁיֵּשׁ לָהֶם סִימָן אִם יַגִּיעַ לָהֶם דּוֹרוֹן בֶּחָג הַהוּא, אִם אֶפְשָׁר לוֹ יִשְׁלַח לוֹ מִבָּעֶרֶב; וְאִם לֹא, יִשְׁלַח לוֹ בֶּחָג עַצְמוֹ (ת''ה סִימָן קצ''ה).
(ב) בְּאֶחָד בְּנִיסָן מֵתוּ בְּנֵי אַהֲרֹן; בַּעֲשָׂרָה בּוֹ מֵתָה מִרְיָם וְנִסְתַּלֵּק הַבְּאֵר; בְּכ''ו בּוֹ מֵת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן, בַּעֲשָׂרָה בְּאִיָּר מֵת עֵלִי הַכֹּהֵן וּשְׁנֵי בָּנָיו, וְנִשְׁבָּה אֲרוֹן ה'; בְּכ''ח בּוֹ מֵת שְׁמוּאֵל הַנָּבִיא; בְּכ''ג בְּסִיוָן בָּטְלוּ הַבִּכּוּרִים מִלַּעֲלוֹת לִירוּשָׁלַיִם בִּימֵי יְרָבְעָם בֶּן נְבָט; בְּכ''ה בּוֹ נֶהֱרַג רשב''ג וְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל וְרַ' חֲנִינָא סְגַן הַכֹּהֲנִים; בכ''ז בּוֹ נִשְׂרַף רַבִּי חֲנִינָא בֶּן תְּרַדְיוֹן וְסֵפֶר תּוֹרָה עִמּוֹ; בְּאֶחָד בְּאָב מֵת אַהֲרֹן הַכֹּהֵן; בְּי''ח בּוֹ כָּבָה נֵר מַעֲרָבִי בִּימֵי אָחָז. בְּי''ז בֶּאֱלוּל מֵתוּ מוֹצִיאֵי דִּבַּת הָאָרֶץ; בְּה' בְּתִשְׁרֵי מֵתוּ עֶשְׂרִים אִישׁ מִיִּשְׂרָאֵל וְנֶחְבַּשׁ רַבִּי עֲקִיבָא; בְּז' בּוֹ נִגְזְרָה גְּזֵרָה עַל אַבוֹתֵינוּ שֶׁיָּמוּתוּ בַּחֶרֶב וּבָרָעָב וּבַדֶּבֶר, מִפְּנֵי מַעֲשֵׂה הָעֵגֶל; בְּז' בְּמַרְחֶשְׁוָן עִוְּרוּ עֵינַי צִדְקִיָּהוּ וְשָׁחֲטוּ בָּנָיו לְעֵינָיו; בְּכ''ח בְּכִסְלֵו שָׂרַף יְהוֹיָקִים הַמְּגִלָּה שֶׁכָּתַב בָּרוּךְ מִפִּי יִרְמְיָהוּ; בִּשְׁמוֹנָה בְּטֵבֵת נִכְתְּבָה הַתּוֹרָה יְוָנִית בִּימֵי תַּלְמַי הַמֶּלֶךְ וְהָיָה חֹשֶׁךְ בָּעוֹלָם שְׁלֹשָׁה יָמִים; וּבְט' בּוֹ לֹא נוֹדַע אֵיזוֹ הִיא הַצָּרָה שֶׁאֵרַע בּוֹ; בְּה' בִּשְׁבָט מֵתוּ הַזְּקֵנִים שֶׁהָיוּ בִּימֵי יְהוֹשֻׁעַ; בְּכ''ג בּוֹ נִתְקַבְּצוּ כָּל יִשְׂרָאֵל עַל שְׁבָט בִּנְיָמִין עַל עִנְיַן פִּלֶגֶשׁ בַּגִּבְעָה; בְּז' בַּאֲדָר מֵת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ ע''ה; בְּט' בּוֹ נֶחְלְקוּ בֵּית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל.
(2) On the first on Nisan, the sons of Aaron died. On the tenth of it Miriam died and her well disappeared. On the twenty-sixth of it Joshua ben Nun died. On the twentieth of Iyyar, Eli the priest and two of his sons and the ark of God was captured. On the twenty sixth of it Samuel the prophet died. On the twenty-third of Sivan the offering of the first fruits in Jeruslem was cancelled during the days of Jereboam ben Nebat. On the twenty-fifth of it Rabban Shimon ben Gamliel and Rabbi Yishmael and Rabbi Hanina Deputy High Priest were killed. On the twenty-seventh of it Rabbi Hanina ben Teradion was burned to death and a Torah scroll with him. On the first of Av, Aaron the priest died. On the eighteenth of it, the eastern light was extinguished during the days of Ahaz. On the seventeenth of Elul those who slandered the land died. On the fifth of Tishri, twenty men of Israel were killed and Rabbi Akiba was imprisoned. On the seventh of it a decree was decreed against our ancestors that died by sword, hunger and plague because of the incident of the golden calf. On the seventh of Mar-Cheshvan, they blinded the eyes of Zedekiah and slaughtered his sons before his eyes. On the twenty-eighth of Kislev Jehoiakim burned the scroll that Baruch wrote dictated by Jeremiah. On the eighth of Tevet the Torah was written in Greek during the days of King Ptolemy and darkness was in the world for three days. On the ninth of it, it was not known who caused the trouble that happened on it. On the fifth of Shevat the elders who were in the days of Joshua died. On the twenty-third of it all of Israel gathered against the tribe of Benjamin on account of the concubine in Gibeah. On the seventh of Adar Moses, our Teacher, may peace be upon him, died. On the ninth of it Beit Hillel and Beit Shammai divided.
ואען ואומר כתלמיד הדן לפני רבו. בש״ס סגהדרין ס״ג ע״ב ושם אלהים
אהרים לא תזכירו שלא יאמר אדם להבירו שמור לי בצד ע״ז פלוגית, לא ישמע על פיך שלא ידור בשמו ולא יקיים בשמו ולא יגרום לאהרים שידרו בשמו ויקיימו בשמו, ד״א לא ישמע על פיך אזהרה למסית וכר. משמע דהזכרה של שם ע״ז אפי׳ לצורך אסור ומכש״כ שלא לצורך וכן כתבו הפוסקים. ובסמוך שם מסקינן דכל עכו״ם הכתובה בתורה מותר להזכיר שמה ואי לא כתובה לא. ויש לדקדק ממתגיתין פ״ג דע״ז דא״ל ר״ג לפרוקלום המין אני לא באתי בגבולה היא באה בגבולי אין אומרים נעשה מרחץ לאפרודיטי נוי, אלמא דהזכיר שם של ע״ז שאינה כתובה לצורך תשובת שאלה ? )א(. ועוד שם פ״א מ״ג ואלו עידיהן של ע״ג קלגדא וםטרגורה והם שמות
ע״ז ולא הוזכרה בקרא? )ב(.
וראיתי בהגהת מיימוני ]בדפוס קושטא[ הלכו׳ עכו״ם פ״ה )העתיקו ג״כ בד״מ בקיצור( שכתב ע״ש רא״מ שאין אסור אלא שם שגיתן להם לשם אלהות שמשמע אלהות אבל שמות הדיוטות כגון שמות בעלמא כשמות העכו״ם
אעפ״י שעשאוהו אלוה, כיון שבזה השם אין בו אלהות ואדגות וגם לא גיתן לו לשם כך מותר וטעמא דכתיב לא תזכירו בשם אלהות הקפיד הכתוב וכן תנן ואלו הן אידיהן וכו׳ ובכמה)ג( מקומות בש״ס הוזכר אותו האיש
ותלמידיו ואין אלוה ממגו עכ״ל. ואמנם מש״כ הגהת מיימוני דבכמת
מקומות בש״ם הוזכר שם של אותו האיש היינו שם עצם שלו םגהדרין מ״ג, ס״ז, ק״ה, ק״ז ובע״א דף כ״ז ובירושלמי ברכות פ״ה ה״א ובתוספתא הולין פ״ב וכן הוזכר בשמו כמה
בוודאי הדין עמו ועם הרב דשם וגתוץ
הנהו לדבר על לב הנגיד פו״מ דקהלתו שם שלא להשתמש בשו״ע שקבל מהקיסר יר״ה ומה גם ללכת בו לביהכ״נ ולעלות לתורה ומאוד מאוד נתעורר רגש היהודי נגד זה בזכרינו איך אבותינו נ״ע קדשו את השם לאלפים ורבבות ולא הסו על הייהם ונער וזקן ואיש ואשד. ששו כלקראת אפריון לעומת המעבירים על תדת בצורת שו״ע הלזו ועתה נעמוד בזה לפני ממ״ה במקום קדוש מקדש מעט ומה גם להתפלל ומה גם לפני ספר תורה
דקוראים לפגיו פרשת שמע ישראל די. ועכ״ז באשר שו״ע הלזה בוודאי יש לדמות לאותן שתולין בצוואר רק לגוי דמהשתחויה אין זכר ואין פקידה, אף ד״אפשר״ דבשו״ע גרע כסברת הש״ך בי״ד קמ״א ם״ק וי״ו, עכ״ז לדעתי ידידי ג״י והרב דשם יצאו ידי תובתם ע״י הודעתם לתגגיד. וכבר אמרתי כי רגש
יהודי אף של מי שלא מדקדק במעשה בדקדוקי מצוד. עומד נגד זה ואם יוכלו לסבב שישאל אותי או אתר )וטוב יותר לשאול איש מרבני הנקראים אמצעיים ודל״ב( מה טוב, ואם לא
לא גרע משאר מוטב שיהיו שוגגיז וכו׳.
סימן קפ
שאלה
בעזה״י, יום א׳ לסדר מקץ תרמ״ו לפ״ק פה בורגפרעפפאך יע״א.
קבלנו לבית מדרשיגו מלמד חדש, ובאה אלי השמועה כי השם של אותו האיש מפורש יוצא מפיו של המלמד. שאלתי אותו למה עושה כן, מאהר שאפשר לקצר בלימוד דברי הימים ולאמר רק ״פאר״ ״נאד״, ואמר כי באמת עושה כן, רק באקראי אירע שם של אותו האיש בקריאת סיפור א׳ בספר הקריאה )לעזעבוד( ולא רצה לדלגו מפגי שגי תלמידים גוים שנמצאים בתור התלמידים. אמרתי לו כי טוב