(לז) הדבקות – הלכה למעשה
(לח) יב. הנה ביארנו היטב תשובת חז"ל על הקושיה "איך אפשר להדבק בו", שאמרו שפירושו "הדבק במידותיו" – שהוא צודק משני טעמים: א) כי דבקות הרוחנית אינה בקירוב מקום, אלא בהשוואת הצורה. ב)כיון שלא נפרדה הנשמה מעצמותו ית' אלא בסיבת הרצון לקבל שהטביע בה הבורא ית', אם כן אחר שהפריד הרצון לקבל ממנה, חזרה מאליה לדבקות הקדומה בעצמותו ית'.
(לט) אמנם כל זה להלכה, אבל למעשה עוד לא תרצו כלום עם הפירוש "הדבק במידותיו", שפירושו להפריד את הרצון לקבל המוטבע בטבע בריאתו, ולבוא לרצון להשפיע שהוא היפך טבעו92מכוון למה שהקשה לעיל (אות ה) האיך אפשר לו לאדם להפך טבעו. ותירץ שהוא ע"י תורה ומצוות לשמה, שהמאור שבה מחזירו למוטב. כעת שב להקשות: עדיין, מניין יקח חמרי דלק לעבוד עבודה זו של 'לשמה'?. ומה שביארנו (לעיל אותח) שהטובע בנהר צריך להחזיק החבל בחזקה, ומטרם שעוסק בתורה ומצוות לשמה באופן "שלא ישוב לכסלו עוד", אינו נחשב שמחזיק החבל בחזקה, שוב הַדְרָא קוּשְׁיָה לְדּוּכְתָּה (חזרה הקושיה למקומה): מאין יקח חומר דלק להתייגע בכל לבבו ומאודו, רק כדי לעשות נחת רוח ליוצרו? כי אין אדם יכול לעשות תנועה בלי שום תועלת לעצמו, כמו המכונה שאינה יכולה לעבוד בלי חומר דלק, ואם לא תהיה שום תועלת לעצמו אלא רק נחת רוח ליוצרו – אין לו חומר דלק לעבודה.
(מ) השגת רוממותו ית'
יג. התשובה היא: שכל משיג רוממותו ית' כראוי, הרי ההשפעה שהוא משפיע אליו מתהפכת להיות קבלה. כמו שנאמר במסכת קידושין (ז,א) באדם חשוב, שהאשה נותנת לו כסף ומתקדשת לו, כי נחשב לה לקבלה ממש93דין הוא בהלכות קידושין שהבעל הוא שנותן את כסף או טבעת הקידושין לאשה. ואם הפכו הסדר והאשה היא שנתנה לו– אינה מקודשת. אמנם חידוש יש באדם חשוב, שאפילו נתנה היא, מקודשת. שקבלתו הימנה נחשבת לנתינת תענוג ממנו אליה.. כך הוא אצל השי"ת, שאם משיג רוממותו ית', אין לך קבלה יותר חשובה מנחת רוח ליוצרו. והוא די מספיק לחומר דלק, לעמול ולהתייגע בכל לבו ונפשו ומאודו כדי לעשות נחת רוח אליו ית'.