(א) ברך נח ובניו שנא' ויברך אותם אלהים במתנותיה והנחילם את כל הארץ. ברך לשם ולבניו שחורים ונאים והנחילם את כל ארץ נושבת ברך לחם ובניו שחורים כעורב והנחילם חוף הים ברך ליפת ובניו כלם לבני' ויפי' והנחילם מדבר ושדות אלה הנחלות שהנחילם.
(ב) רבי אלעאי אומר היו מולידין את בניהם ופרין ורבין כמין שרץ גדול ששה בכל לידה והיו כלם עם אחד ולב אחד ושפה אחת ודברים אחדים. ומאסו ארץ חמדה. שנאמר ויהי בנסעם מקדם הלכו לארץ שנער ומצאו ארץ גדולה ורחבת ידים וכולה מישור וישבו שם שנאמר וימצאו בקעה בארץ שנער וישבו שם.
(ג) רבי עקיבא אומר השליכו מלכות שמים מעליהם והמליכו עליהם עבד בן עבד לפי שכל בני חם עבדים הם ואוי לארץ שימלוך עליה עבד שנאמר תחת עבד כי ימלוך.
(ד) רבי חנינא אומר נמרוד גבור כח היה שנאמר וכוש ילד את נמרוד, רבי יהודה אומר הכתונת שעשה הקב"ה לאדם ולאשתו והיתה עמם בתיבה וכשיצאו מן התיבה לקחה חם בן נח והוציאה עמו והנחילה לנמרוד ובשעה שהיה לובש אותה היו כל בהמ' חיה ועוף באין ונופלי' לפניו כסבורין שהוא מכח גבורתו לפיכך המליכוהו עליהם מלך שנאמ' על כן ואם כנמרוד גבור ציד לפני יי'.
(ה) אמר נמרוד לעמו באו נבנה לנו עיר גדולה ונשב שם בתוכה פן נפוץ על פני כל הארץ כראשונים ונבנה מגדל גדול בתוכה ונעלה לשמים שאין כחו של הקב"ה אלא במים ונקנה לנו שם גדול בארץ שנאמ' ונעשה לנו שם.
(ו) רבי פנחס אומר לא היו שם אבנים לבנות את העיר ואת המגדל מה היו עושין היו מלבנים לבנים ושורפין אותן כיוצר חרש עד שבנו אותו גבוה שבעים מיל ומעלות היו לו ממזרחו וממערבו אלו שהיו מעלין את הלבנים היו עולים ממזרחו ואלו שהיו יורדין היו יורדין ממערבו ואם נפל אדם ומת לא שמי' את לבם עליו ואם נפלה לבנה אחת היו יושבין ובוכין ואומרין אוי לנו אימתי תעלה אחרת תחתיה.
(ז) ועבר אברם בן תרח וראה אותם בונים את העיר וקללם בשם אלהיו ואמר בלע יי' פלג לשונם ומאסו את דברו כאבן מושלך על גבי קרקע והלא כל אבן בחור וטוב אין נותני' אותו אלא על פנות הבית ועליו הכתוב אומר אבן מאסו הבונים וגומר.
(ח) ר' שמעון אומר קרא הקב"ה לשבעים מלאכים המסובבים כסא כבודו ואמ' להם באו ונבלבל את לשונם.
(ט) ומנין שהקב"ה ירד אליהם שנאמר הבה נרדה ארדה אין כתיב אלא נרדה ומנין שהפיל גורלות בניהם, שנאמר (דברים לב ח) בהנחל עליון גוים, ונפל גורלו של הקב"ה על אברהם ועל זרעו שנאמר (דברים לב ט) כי חלק יי' עמו.
(י) אמר הקב"ה חבל וגורל זה שנפל עלי רצתה נפשי שנאמר חבלים נפלו לי בנעימים. וירד הקדוש ברוך הוא ושבעים המלאכים הסובבים כסא כבודו ובלבל את לשונם לשבעים גוים ולשבעים לשון כל אחד ואחד גוי וכתבו ולשונו ומנה מלאך על כל אומה ואומה וישראל נפל בחלקו וחבלו ועל זה נאמר כי חלק יי' עמו. ומנין שירד הקדוש ברוך הוא, שנאמר (בראשית יא ה) וירד יי' לראות את העיר ואת המגדל, וזו ירידה שנייה.
(יא) והיו רוצין לדבר איש אל רעהו בלשון הקדש ולא מכירין איש לשון רעהו מה עשו לקח איש חרבו ונלחמו אלו עם אלו להשחית וחצי העולם שם נפלו בחרב ומשם הפיצם יי' על פני כל הארץ שנאמר וייפץ יי' אותם משם על פני כל הארץ.
(יב) רבי אומר עשו אחיו של יעקב ראה את הכתונת שעשה הקדוש ברוך הוא לאדם וחוה על נמרוד וחמד אותם בלבו והרגו ולקח אותה ממנו. ומנין שהיו חמודות בעניו, שנאמר (בראשית כז טו) ותקח רבקה את בגדי עשו בנה הגדול החמודות, וכשלבש אותם נעשה גם הוא גבור שנאמר ויהי עשו איש יודע ציד וכשבא יעקב מאת פני יצחק אביו אמר אין עשו הרשע ראוי ללבוש את הכתנת (הללו) [הלזה] וחפר וטמנם שם שנאמר (איוב יח י) טָמוּן בָּאָרֶץ חַבְלוֹ.
t
(6) Rabbi Phineas said: There were no stones there where-with to build the city and the tower. What did they do? They baked bricks and burnt them like a builder (would do), until they built it seven mils high, and it had ascents on its east and west. (The labourers) who took up the bricks went up on the eastern (ascent), and those who descended went down on the western (descent). If a man fell and died they paid no heed to him, but if a brick fell they || sat down and wept, and said: Woe is us ! when will another one come in its stead?
(7) And Abraham, son of Terah, passed by, and saw them building the city and the tower, and he cursed them in the name of his God, as it is said, "Swallow up, O Lord, divide their language" (Ps. 55:10). But they rejected his words, like a stone cast upon the ground. Is it not a fact that every choice and good stone is only put at the corner of a building? and with reference to this, the text says, "The stone which the builders rejected is become the head of the corner" (Ps. 118:22).
(11) And they wished to speak one to another in the language of his fellow-countryman, but one did not understand the language of his fellow. What did they do? Every one took his sword, and they fought one another to destroy (each other), and half the world fell there by the sword, and thence the Lord scattered them upon the face of all the earth, as it is said, "So the Lord scattered them abroad on that account, upon the face of all the earth" (Gen. 11:8).