שמואל א ד

[...] למה נגפנו ה' וזה העלה חמת ה' בם כמ''ש הנני נשפט אותך על אמרך לא חטאתי (ירמיה ב' ל''ה) [...] שעל ידי שנדמו כחולה אנוש הבלתי מרגיש מכאוב כלל וחשבו שהם צדיקים ולא חשבו להיטיב מעשיהם ולבקש תשועה מה' רק אמרו נקחה אלינו משילה את ארון ברית ה' ויבא בקרבנו וישענו מכף איבינו, חשבו באשר בהכרח יציל את ארון עוזו וישמרהו מיד פלשתים ועל ידי זה ינצלו וישמרו גם הם, וזה מחשבת דופי, כי ברית הארון אינו תכלית לעצמו רק בעבור ישמרו את הכתוב בו:

Malbim on I Samuel 4:3:2

...

מלבי"ם על שמואל א ד׳:ה׳:א׳

ויהי, כאשר בא הארון אל המחנה הריעו תרועת נצחון באשר חשבו כי כמו שנצח את האויבים בעת נכנסו לארץ וצרו על יריחו כן ינצח גם עתה וגם בזה חטאו כמו שהעיר הרי''א כי במלחמת יריחו צוה ה' בל יריעו ובל ישמיעו את קולם עד עת נפילת החומה שהוא עת הנצחון, אבל קודם לכן לא יריעו רק ישאו עיניהם אל ה' לבקש תשועתו מני צר והם לא כן עשו:

Malbim on I Samuel 4:5:1

...

תלמוד ירושלמי סוטה ח׳:ג׳:ג׳

רִבִּי יוּדָה בֶן לָקִישׁ אוֹמֵר. שְׁנֵי אֲרוֹנוֹת הָיוּ מְהַלְּכִין עִם יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר. אֶחָד שֶׁהָֽיְתָה הַתּוֹרָה נְתוּנָה בוֹ וְאֶחָד שֶׁהָיוּ שִׁבְרֵי הַלּוּחוֹת מוֹנָחִין בְּתוֹכוֹ. זֶה שֶׁהָֽיְתָה הַתּוֹרָה נְתוּנָה בְתוֹכוֹ הָיָה נָתוּן בְּאֹהֶל מוֹעֵד. הָדָא הִִיא דִכְתִיב וַאֲרוֹן בְּרִית י֙י וּמֹשֶׁה לֹא מָשׁוּ מִקֶּרֶב הַמַּחֲנֶה. וְזֶה שֶׁהָיוּ שִׁבְרֵי הַלּוּחוֹת נְתוּנִין בְּתוֹכוֹ הָיָה נִכְנַס וְיוֹצֵא עִמָּהֶן. וְרַבָּנִן אָֽמְרֵי. אֶחָד הָיָה. וּפַעַם אַחַת יָצָא וּבִימֵי עֵלִי נִשְׁבָּה.

Jerusalem Talmud Sotah 8:3:3

“ ‘To save you’, that is the camp of the Ark.” But some say, that is the Name which was given in the Ark, as it was stated’: “Rebbi Jehudah ben Laqish says, two arks were travelling with Israel in the desert; one in which the Torah was deposited and one in which the broken pieces of the tablets were deposited. The one in which the Torah was deposited was put into the Tent of Meeting; that is what is written: “Moses and the Ark of the Eternal’s covenant did not move from the camp.” The one in which the broken pieces of the tablets were deposited was going out and coming in with them. But the Rabbis say, it was only one, and once it went out in the days of Eli and was taken prisoner. A verse supports the Rabbis: “Woe to us, who will save us from this mighty god?” A word [which shows that] they never had seen it before. A verse supports Rebbi Jehudah ben Laqish. “Saul said to Aḥiya: present God’s Ark”. But was the Ark not at Qiryat Ye‘arim? What do the rabbis with it? ‘Present to me the High Priest’s diadem.’ Another verse supports Rebbi Jehudah ben Laqish: “The Ark, Israel, and Jehudah, dwell in huts.”. Was the Ark not in Zion? What do the rabbis with it? The straw roof cover that was in the walls, since the Temple was not yet built.

רש"י על שמואל א ד׳:ח׳:א׳

בכל מכה במדבר. על ים סוף ויונתן תרגם: ולעמיה עבד פרישן במדברא. ובספרי שנינו: שהפרשה הזו עירוב דברים, מי שאמר זה לא אמר זה, כשרין שבהם אמרו: מי יצילנו מיד האלהים האדירים האלה, והרשעים אמרו: אלה הם האלהים המכים את מצרים בכל מכה, כל מכות שהיו לו, על המצרים הביאם, אין לו עוד מכה מעתה:

Rashi on I Samuel 4:8:1

With every sort of plague in the wilderness. By the Sea of Reeds. Targum Yonoson however, renders, 'and for His people He performed wonders in the wilderness.' In Sifrei we learn that this passage is a combination of statements, whoever made one statement did not make the other. The worthy among them said, "Who will save us from the hand of this mighty God?" while the wicked retorted, "This is the God Who smote the Egyptians with every plague. All the plagues which He had, He brought upon the Egyptians. He has no more plagues [to inflict]."

מלבי"ם על שמואל א ד׳:ט׳:ב׳

התחזקו והיו לאנשים פלשתים כאומר אל תהיו בהמות אשר לא יתגברו על בני אלים לעולם, רק היו אנשים שהם בכח אנושותם יתגברו לפעמים על האלים וכחות הנשגבות (ע''ד כי שרית עם אלהים ועם אנשים ותוכל) וגם אם לא תנצחו אתם למו על כל פנים התחזקו פן תעבדו לעברים כאשר עבדו לכם תרויחו בל ינצחו הם לכם עד שתהיו אתם עבדים למו ומוסיף לאמר שאף אם לא תוכלו גם לזאת, ובני אלים ינצחו אתכם על כל פנים והייתם לאנשים ונלחמתם רצה לומר אינו דומה המנוצח במלחמה, שעל כל פנים היה לאיש ולחם כדרך אנשים, ממי שימסר אל אויבו ולא ילחם שזה יצא מכלל אנשים ודומה כבהמה שינהיגוה שולל בלי דעת ובמה שנלחמתם תראו שאתם אנשים ולא בהמות:

Malbim on I Samuel 4:9:2

...

מדרש שמואל י״א:א׳

וירץ איש בנימין מהמערכה ויבא שילה ביום ההוא ומדיו קרועים ואדמה על ראשו (שמואל א' ד' י"ב), זה שאול ר' לוי ור' סימון ורבנן חד [ר' לוי] אמר ששים מיל הלך שאול באותו היום במערכה היה ושמע שנשבו הלוחות והלך וחטפן מיד גלית ובא, ורבי סימון אמר מאה ועשרים מיל הלך שאול באותו היום בשילו היה ושמע שנשבו הלוחות והלך וחטפן מיד גלית ובא, ורבנין אמרין מאה ושמונים מיל הלך שאול באותו היום במערכה היה וברח לשילה ושמע שנשבו הלוחות והלך וחטפן מיד גלית ובא.

Midrash Shmuel 11:1

...

מלבי"ם על שמואל א ד׳:כ״א:א׳

ותקרא לנער אי כבוד רצה לומר איה הכבוד, אין כבוד ישראל עוד, ובארה דבריה כי גלה כבוד מישראל אל הלקח וכו' כוונתה כי יש שני תורות תורה שבכתב ומשכנה בארון, ותורה שבעל פה משכנה בלבות חכמי ישראל אשר קבלו ממשה רועה נאמן, ואם יעדר אחד מהם ישלימהו השני, רצה לומר אם היה נלקח הארון לבד ועלי ובניו היו בחיים, היה אפשר להחזיר התורה על ידם, כמ''ש ר' מאיר אלמלא דאשתכח תורה מישראל הוה מהדרנא ליה מפלפולי, אבל עתה גלה הכבוד בהחלט באשר נלקח הארון וגם מת חמיה ואישה:

Malbim on I Samuel 4:21:1

...

אברבנאל על שמואל א ד׳:כ״א:א׳

ואמנם אמרו ותקרא לנער אי כבוד לאמר גלה כבוד מישראל אל הלקח ארון האלקים ואל חמיה ואישה, יורה שאשת פנחס אמרה זה, ויהיה אם כן שלא לצורך אמרה פעם שנית (כב) ותאמר גלה כבוד מישראל כי נלקח ארון האלקים. וגם יקשה למה לא זכרה שם מות חמיה ואישה כמו שאמרה בראשונה? והמפרשים לא נתנו לזה טעם נכון. ואני אחשוב שאשת פנחס עם היות שלא ענתה לנשים על מה שאמרו לה אל תראי כי בן ילדת ולא שתה לבה לזה (רוצה לומר לשמחת הבן), הנה היא לבד קראה לנער אי כבוד, כי אמרה כאשר ידעה שילדה בן יקראוהו אי כבוד, כלומר אין כבוד, ולא דברה עוד. והנשים הנצבות עליה פירשו דבריה ואמרו שהיתה כוונתה בזה השם לשלשה סבות, והם אל הלקח ארון האלקים ואל מות חמיה ואישה, ולפי זה יהיה אמרו ותקרא לנער אי כבוד הם דברי אשת פנחס, ומה שאמר הכתוב עוד לאמר אל הלקח וגו' הוא מאמר הנשים הנצבות שמה שעשו פירוש לדברי אשת פנחס, ומאשר היא שמעה דבריהן ולא ישרו בעיניה לפי שהשוו מיתת חמיה ואישה להלקח ארון האלקים, חזרה לדבר ואמרה שלא כוונה באותו שם לענין חמיה ובעלה, כי אם לבד למה שנלקח ארון האלקים כי עליו נעדר הכבוד מישראל לא ממיתת בעלה וחמיה, וזהו שהוסיפה לומר ותאמר גלה כבוד מישראל כי נלקח ארון האלקים. הנה התבאר מזה שאשת פנחס לא עשתה שנוי בדבריה, והיה השנוי מפאת הנשים היושבות אצלה שפירשו דבריה באופן בלתי ראוי, והיא עם חוזק כאב המות נצטרכה להשיב להן ולפרש כונתה, ועם היות שאמר ולא ענתה ולא שתה לבה לשמחת הבן, הנה לא נמנעה לדבר הדברים האלה בעת מותה כאשר עם לבבה:

Abarbanel on I Samuel 4:21:1

...